"הטרגדיה" של מסי – אסף סמסון

cli

 

אחת מעלילות המשנה אשר ליוותה את המונדיאל הזה, ולמעשה כל מונדיאל מאז זה שב-1994, היא שהנה הנה האמריקאים הולכים ומשתפרים ועוד כמה שנים הם ישתלטו גם על הספורט  עם הכדור העגול והאפשרות לתיקו רחמנא לצלן.

מלבד הפן הספורטיבי, קיימת פנטזיה בקרב חלק מאוהדי הכדורגל שיום אחד האמריקאים ישתלטו על פיפ"א, ואז או אז הכדורגל יהיה מנוהל בצורה מושלמת והמונדיאל יהיה מוצר מלוטש כמו הסופרבול.

ברצוני לדבר על אלמנט בכדורגל שכבר "איבדנו" לטובת האמריקאיות, והוא הדרך בה אנחנו חושבים ושופטים את כוכבי הכדורגל. המיתוס של הגיבור היחיד מושרש עמוק בתרבות האמריקאית והועבר לשארית העולם בעיקר על ידי הסרטים ההוליוודים. אותו "קלינט איסטווד" הוליוודי, אשר בא ומציל את המצב, נחשב במשך שנים לאב טיפוס של כוכב הספורט האמריקאי: בייב רות, ווילט צ'מברלין, ג'ו מונטנה, מייקל ג'ורדן וטום בריידי הם רק חלק מרשימת הגיבורים הספורטיביים האמריקאיים.

*

בשביל להיות כוכב ספורט אמריקאי עליך לעמוד בשני קריטריונים: ראשית, הקריירה שלך צריכה להיות דינמית ובעיקר בעלת עליות וירידות. בדיוק כמו עלילת סרט טוב, הגיבור הספורטיבי צריך לחוות תנודות רבות במהלך הקריירה. עלייה מטאורית, נפילה אל שאול תחתיות ואז גאולה עצמית במהלך אחד אחרון, ואם לא זה, אז טיפוס בלתי מתפשר מהתחתית אל החבטה/תפיסה/זריקה המנצחת. את הקריטריון השני אפשר לכנות בשם: כשרון במשחק זה לא מספיק. הכוכב האמריקאי חייב להיות גם מנהיג דגול, מוטיבטור מבריק, בעל מוסר עבודה יוצא דופן ווינר בלתי מתפשר.

את שני הקריטריונים האלו, לא נוכל למצוא בליונל מסי גם אם ממש נתאמץ. הקריירה שלו (לפחות עד השנה), הייתה בנויה מעלייה לינארית עקבית ומרשימה. לא זו בלבד, הוא גם הוכר ככוכב כמעט מן הרגע הראשון בו דרך על מגרש הכדורגל, ומעולם לא הסתובב עם "קוף על הגב".

אפילו אם נצא מתחומי המגרש, נראה שמסי גדל בבית נעים של המעמד הבינוני ועבר ממנו בגיל 13 לחממה שהיא הלה מסייה. אפשר כמובן להזכיר את בעיות הגדילה שליוו אותו בבגרותו, אבל קשה להגיד שהוא הגיע מהתחתית החברתית ואפשר להניח בבטחה שהוא מעולם לא שיחק בכדור שעשוי מגרביים מסמורטטות כמו חלק מכוכבי הכדורגל הדרום אמריקאיים האחרים.

*

גם הקריטריון השני לא ממש מתגלם בדמותו של מסי. קשה להגיד על הבחור השקט הזה שהוא מנהיג דגול, וקיימות אין ספור תמונות שלו נחבא אל הכלים בזמן שהמסצ'ראנויים או הפויולים של העולם נמצאים במרכז אסיפת השחקנים ומרביצים ציונות. קשה לומר על מסי שהוא ווינר יוצא דופן, אין לי מספרים מדויקים, אבל נראה שרמת המשחק שלו במשחקים גדולים נשארת דיי דומה לזו של רוב הקריירה שלו, אם לא פחות מכך.

בכל מקרה, קשה לחשוב על מקרים רבים של התעלות ברגעים מכריעים במיוחד. אמנם קיימים כאלה מקרים, אבל צריך לקחת בחשבון שבמהלך השנים האחרונות הבחור השתתף כמעט כל שנה במשחקים גורליים ובמאבקי אליפויות וגביעים, לכן הגיוני שמבחינה סטטיסטית בחלק מהמשחקים הללו הוא הצטיין, אבל לא נראה שקיים כאן דפוס.

באופן רחב יותר, נראה שלמסי אין איזו אישיות גדולה מהחיים שקיימת אצל לא מעט מכוכבי הספורט שלנו. עושה רושם כי מייקל ג'ורדן היה מצליח בחייו בצורה יוצאת דופן גם ללא כשרון הכדורסל, לטום בריידי היה סיכוי לתפוס את ג'יזל גם ללא הטבעות ואפילו את מראדונה אני יכול לדמיין בתור דון כריזמטי של ארגון פשע בנסיבות חיים קצת אחרות.

*

מסי לעומת זאת, אם נוריד ממנו את הכישרון המדהים שקיים לו ברגליים, מה היה הופך להיות? אולי מוכר מכולת שכונתי? פקיד שומה אפרורי? מורה לנהיגה חייכן? כל אלו אפשריים, אך בכל מקרה, נראה שלא היה כובש את העולם. את כל אלה אני מנחש על פי היכרות מהטלוויזיה בלבד, ויכול להיות שאני עושה עוול לאישיות יוצאת הדופן שקיימת בהיחבא אצל מסי).

ואחרי כל זה אני אומר אז מה? אז מה אם מסי הוא לא הגיבור האמריקאי שכולנו מכירים ואוהבים. האם אפשר להתווכח שהבחור משחק כדורגל כאילו מישהו מלמעלה נתן הרבה תשומת לב לרגליים שלו? כמובן שספורט הוא הרבה יותר מהמשחק עצמו והרבה מהעניין של כולנו מגיע מהסיפורים ומהאנשים, אבל יכול להיות שבמקרה של מסי, ובגאונות החד פעמית שלו, עלינו לחרוג ממנהגנו ולשפוט אותו ככדורגלן בלבד.

לכן, בפעם הבאה שאתם משווים בין מראדונה למסי אל תשתמשו בפרמטרים כמו: מסי לא אכפתי מספיק כי הוא לא בכה אחרי הפסד בגמר מונדיאל, או מסי הוא לא מנהיג אמיתי. התמקדו בדריבלים, בבעיטות ובמסירות. בדיון כזה מסי ניצב כשווה בין שווים עם הטובים ביותר, בדמעות וסיפורים אין לו סיכוי.

הבית החדש שלי ושלנו
אולי מספיק עם כל הצדק הזה?

25 Comments

גיל 16 ביולי 2014

מסי, וכבר כתבתי את זה לא פעם, הוא השחקן המהונדס חברתית הגדול אי פעם. הוא כדורגלן על שהיה מצטיין בכל מקום אבל הוא נקלע לסיטואציה שנתפרה עבורו במיוחד וביחד עם שחקנים מהגדולים אי פעם שמאפשרים לו חיים נוחים מאוד על המגרש.

אם הוא בכה או לא בסוף המשחק זה ממש לא מעניין אבל יש דבר אחד בלתי עבור שחקנים, בטח שחקן כמו מסי, וזה חוסר מאמץ או אפתיות. אנחנו יכולים לסלוח על חוסר הצלחה אבל אם שחקן אדיש על המגרש זה לגנותו. זה היה קיים אצל לברון בעבר (היום פחות) וראו את זה אצל מסי לאורך המונדיאל ובמיוחד בשלושת המשחקים האחרונים. למשל במשחק נגד הולנד הוא לא נגע בכדור ברחבה כל ה120 דקות! בגמר הוא נראה כאילו המשחק הזה לא ממש חשוב הוא רק משתעשע בו. יש שחקנים הרבה פחות כישרוניים ומצליחים ממנו אבל שנתנו הכל כל משחק ששיחקו. זה מה שמוריד מערכו בעיניי.

ק. 16 ביולי 2014

בלי קשר לשאר הטענות שלך – הוא שם את פלאסיו ומקסי בדקות 115 ו-117 במצבים מושלמים לגול בצ'יפ מעל שני הבלמים שנפל מספיק לפני השוער ובפריצה בה עבר שלושה שחקני הגנה והרים בימין מהקו.

גיל 16 ביולי 2014

ק. אלו לא היו מצבים מושלמים והם גם מעטים יחסית לשחקן ברמתו.

שי 16 ביולי 2014

הוא נראה כאילו המשחק לא חשוב? להיפך – מסי נראה כאילו יש לו משקולת של טון בבטן. בשביל שחקן כמוהו הגמר הוא לא סיטואציה של "רציתי נורא לזכות ולא הצלחתי, בא לי לבכות". אשכרה העיניים של כל העולם היו מכוונות עליו – מיליארד איש שרוצים לראות מה הוא שווה ומה הוא יעשה. זה חסר תקדים.
הוא גם עשה הרבה במהלך רוב הגמר – מסירות ודריבלים הרבה מעבר למה שאמור להיות אפשרי מול קישור דפנסיבי ובלמים מהטופ של הטופ העולמי, פעולות שנדרשו כבר במרכז המגרש ובנו את רוב ההתקפות של ארגנטינה – אבל הוא כן נראה כאילו שהוא הרים ידיים בדקות האחרונות, וזה כבר בהחלט לגנותו.

אני מסכים בזה שהוא נקלע בקריירה שלו לסיטואציה נוחה מאוד ולא יודע כ"כ איך מתמודדים עם מצבים אחרים. נגיד להישמר מפציעות זה כבר טבע שני אצלו, אז אפשר להניח לזה, אבל הוא בהחלט היה צריך לוותר על פרסומת או שתיים ולהתחיל לבנות סיבולת ראויה.

גיל 16 ביולי 2014

יכול להיות שהוא היה לחוץ אבל זה רק מחזק את הטיעון שלי. במקום לתעל את הלחץ להצטיינות במגרש כמו שהכי גדולים עושים זה הפך אותו לאדיש. וזה לא חסר תקדים. על הרבה שחקנים יש לחץ אדיר להצליח, חבל שזה מה שיצא.

מה אתה מדבר עשה הרבה? הוא בקושי נגע בכדור רוב המשחק. ואני לא מקבל את התירוץ של היה קשה לו והקבוצה השנייה חזקה. זה בדיוק סוג המשחקים שמצופה מהכי גדולים להצטיין למרות היריבה אלא אם אתה רוצה להזכר כזה שניצח את אירן.

שי 16 ביולי 2014

בהינתן המגבלות – אין כושר גופני, גרמניה בהתחלה כל הזמן החזיקה בכדור ותקפה, תפקיד התקפי – כמות הנגיעות של מסי לא הייתה גרועה עד כדי כך. ובכל פעם שהכדור היה אצלו הוא באמת ניסה לייצר משהו. היו לו שבעה דריבלים מוצלחים (dribbles won) במשחק וזה המון, במיוחד מול קישור והגנה כמו של גרמניה.

אני מניח שבכל מה שקשור למשחק הקבוצתי הוא די לוקה בחסר. לא יודע איזה מסירות לתת לשחקנים מוגבלים טכנית, לא לוקח אחריות על להבין איזה שינוי צריך במשחק הקבוצתי ולבצע אותו. כמובן שלא מנהיג ולא נותן דוגמה ושום דבר כזה.

אולי הסקורר הטוב ביותר אי-פעם, אבל קצת אוטיסט.

גיל 16 ביולי 2014

למה אין כושר גופני? הוא רץ הכי פחות מרוב השחקנים בעולם בכל המשחקים שלו, לא רק במונדיאל. למה הוא לא משפר את הכושר שלו?

שי 16 ביולי 2014

אוקיי, הבנתי למה אתה מכוון.

Amir A 16 ביולי 2014

אני עוד נלחם בנסיון להבין איך ההתייחסות לספורט האמריקאי קשורה לסיפור של מסי.

austaldo 16 ביולי 2014

גם אני. מה הקשר?

אסף סמסון 17 ביולי 2014

ניסיתי להבהיר שאחד הדברןם ששאלנו מהתרבות האמריקאית בכלל, ומהספורט בפרט, זה את דרך ההסתכלות על כוכבי ספורט גם כגיבורים. אנחנו כבר לא מסתפקים בנתינת ציונים על טיב השחקן, אלא מתרכזים גם באופי שלו, כישוריו החברתיים ויכולות הנעת האנשים שלו. בעיני זה דבר ששאול ברובו מתרבות הספורט האמריקאית, וזה בגדול הקשר.

אדם בן דוד 16 ביולי 2014

זה נכון שההיתייחסות היא מעבר לכישרון ברגליים.
אבל זה חלק מהדרישות כדי להיות במועדון של הכי גדולים.
מראדונה הנהיג את הקבוצה שלו- הפך את כולם ליותר ממה שהם. הערך שלו, רק מבחינת הכדורגל, היה מעבר לכישרון (המדהים) ברגליים.
קרויף הוא אחד האנשים הכי משפיעים שהיו. לא רק בגלל הכישרון הנדיר שהיה לו- אלא בגלל היכולת לשנות את המשחק (שלא לדבר על מה שהוא עשה לברצלונה והולנד)
אם מסי רוצה להשתייך למועדון הזה- הוא צריך עוד אקסטרא.
יש תמיד סיפורים שבברזיל אומרים שגאינצ'ה היה גדול מפלה.
העובדה היא שחוץ מהמונדיאל הנדיר שלו ב62, הוא תמיד נשאר בשכונה וגמר את חייו כשיכור.
פלה השפיע הרבה יותר ממנו, גם בגלל האישיות.
פלה נמצא בכל נבחרת של 11 של כל הזמנים- גארינצ'ה לא, ולא בטוח שרק היכולת במשחק עצמו היא זאת שגורמת לזה.

ק. 16 ביולי 2014

האקסטרה זה התפקיד הדי מרכזי בקבוצה שמדוברת כאחת הגדולות בכל הזמנים עם סגנון מרהיב וייחודי.
נראה לי המשבצת הזאת סגורה.
לגבי קרויף, ההשפעה שלו והשינויים שגרם באמת מרחיקי לכת, אבל פלה, חוץ מלהיות מעולה לאורך זמן ולהבקיע המון (ברור שהיה מודל להרבה ילדים, כמו שמסי היום) לא גרם לשינויים במשחק או הרים מדינה שלמה להיות מדינת כדורגל מהמעלה הראשונה.

אדם בן דוד 16 ביולי 2014

הוא אולי חלק מהקבוצה הזאת. והמוציא לפועל העיקרי, אבל היא רשומה על שמו של פפ. ולא פחות על צ'אבי ופויל. כמו שעם כל הכבוד לואן בסטן (ויש הרבה מאוד כבוד, ובנוסף הוא גם שם את ה-גול של אליפות אירופה) הוא לא בליגה של הכי גדולים. למרות שהיה חלק באחת מהקבוצות הגדולות בהיסטוריה.
פלה גם מיצב את ברזיל כאימפריית כדורגל, ויותר מזה היה הסופארסטאר הבינלאומי והאייקון הראשון. (עם כל הכבוד, שוב שבהחלט יש לדי סטפאנו ופושקאש). האופי והכרזימה שלו מבדילה אותו מאחרים.
יש משהו במסי שהוא אנטי סטאר.
ולכאורה, כמו הבלוג, ניתן לומר שזה לא משנה.
אבל אם אני מרכיב קבוצת חלומות ויכול לבחור שחקן אחד מכל הזמנים, ולמרות שאני חושב שמבחינת כישרון נטו הוא שווה להם לפחות,
אני בוחר את דייגו, פלה, קרויף והקייזר לפניו.

ק. 16 ביולי 2014

מסכים על העניין של פפ, צ'אבי ופויול, ועדיין, יום אחרי יום בעקביות מרשימה, שנה אחרי שנה בטופ של המבקיעים והמבשלים, לא בר השוואה לואן באסטן (שאני מאד אוהב).
האליפות של בארסה ב-2013 (אחרי פפ) לגמרי רשומה עליו (וגם ההעפלה לחצי גמר אלופות) – אף שחקן של בארסה (מלבד בוסקטס ואלבה אולי) לא נתן עונה טובה ויציבה חוץ ממנו. כמובן שהתלות בו גם הפכה למוגזמת באותה שנה.

רן 16 ביולי 2014

ומה לגבי הנמסיס של מסי – רונאלדו,
כיצד הוא היה משתלב בחיי היומיום ללא הכישרון הנדיר שלו?
לדעתי, קופאי בזארה…

פאקו 16 ביולי 2014

כדורגלן ישראלי

איציק 16 ביולי 2014

ספורטאי זו לא רק היכולת הפיזית (מה שיש למסי ברגלים) כי גם היכולת המנטאלית (להביא את עצמו לשיא היכולת בזמן שצריך אותה יותר מכל) והאופי (השפעה על הסביבה, ובמשחק קבוצתי על השחקנים האחרים). למסי יש ברגלים משהו שכמעט ולאף אחד אין ולא היה. המנטאליות שלו לא יציבה ולראייה שלא ניתן לומר שדווקא ברגעים המכריעים הוא מגיע באופן עיקבי. והאופי שלו הוא לא כזה שיגרום לאחרים לעשות את מה שצריך. הוא עושה את שלו, ואם זה מספיק יופי. לכן מסי לא יהיה בשורה של הגדולים ותמיד ידברו על היכולת ברגלים אבל על המדרגה של פלה או קרויף הוא לא יעמוד.

אריק האחר 16 ביולי 2014

מסכים לכול מילה בפוסט ורוצה להוסיף עוד נקודה
יש משחקי כדורגל מצוינים שמסתימיים ללא גול ולמרות המשחק עצמו שהיה מצוין אתה יוצא בתחושת אכזבה.
יצא לי לראות כוכבי כדורגל שלמרות משחק חלש שלהם באותו משחק נתון משהו בדמות שהם עדין חיפה על אותו משחק מאכזב.
מסי במשחק רגיל שלו ובכשרון שלו ימשוך תמיד תשומת לב בודאי אם גם יעשה פעולה גאונית.
האישיות שלו בנפרד מחוץ למגרש או במגרש עצמו
במשחק גרוע שלו באמת יזכירו פקיד מס אפרורי.
לכן האדישות וחוסר ההתאמצות שלו לכאורה יוציאו מהכלים.
לדעתי הוא לא ישתנה בנקודה הזאת
במשחק החשוב ביותר שלו בגמר הגביע זה זעק לשמים.
כל הנעת כדור של הגרמנים מהגנה לקישור מסי ליוה בתנועת עינים עיפה המגינים והקשרים הגרמניים פשוט לא התיחסו עליו.
מהצד השני כל תזוזה בהגנה של ארגנטינה הייתה תחת לחץ בלתי פוסק של מולר וקלוזה.
ראיתי את המשחק אם אוהדי ארגנטינה והם פשוט התפוצצו מזה.
לפעמים גם הכוכב הכי גדול חייב להראית אכפתיות שמשודרת לכול הקבוצה יות מכול מהלך מבריק.
דורפמן כבר כתב ששוינשטייגר שידר למרות הכיסוחים והעברות עליו שהוא לא יורד מהמגרש בלי הגביע.
לילדים ולצופה אוביקטיבי מסי עדיף
להביא את הגביע הביתה כנראה צריך סוג אחר של כוכב.

אריק האחר 16 ביולי 2014

אני מסכים לכול מה שכתבתה ורוצה להוסיף עוד נקודה.
כשאני בא לאירוע ספורט תמיד אני רוצה לראות את הערך המוסף יש משחקי כדורגל מעולים שמסתיימים
ללא גול ולמרות המשחק אתה יוצא בהרגשה שמשהו חסר.
יצא לי לראות כמה כוכבי כדורגל שלמרות ששיחקו לא טוב באותו משחק משהו בהם בכול זאת ריגש אותי.
מסי למרות היו

אריק האחר 16 ביולי 2014

מסי למרות היותו כוכב על ושחקן שימשוך תשומת לב
גם במשחק רגיל שלו שלא לדבר על משחק שבו יפגין
יכולת על ימשוך תשומת לב.
אבל במשחק שהיה אמור להיות משחק חייו משהו באדישות שלו ובחוסר המעורבות נראה כחוסר אכפתיות.
היה מספיק לראות את הנעת הכדור מההגנה הגרמנית לקישור ואת זה שהם לא באמת התיחסו אליו הוא פשוט לא ניסה לעשות שום לחץ ותנועה לכיון הכדור.
ראיתי את המשחק אם חברים ארגנטנים וה פוצץ אותם.
בצד השני כוכבי על כדוגמת מולר וקלוזה לא הפסיקו לרוץ לתקל וללחוץ על מובילי הכדור.
כתב יפה דורפמן ששוינשטייגר למרות הכיסוחים והתיקולים עליו שידר שהוא לא יורד מהמגרש בלי הגביע גם אם יהרגו אותו.
אצל מסי זה היה נראה כעוד יום במשרד.
לילדים או לצופה יפאני שבה בשביל התמונה זה אולי בסדר
למי שרוצה לחזור אם הגביע זה לא מספיק.
האמריקנים מעריצים את הכוכבים שלהם בגלל הכשרון
אבל מייקל גורדון היה יורד מהמגרש אם חולצה רטובה שלא לדבר על חום גבוה.
למסי אין את זה.

אסף סמסון 16 ביולי 2014

בתור אחד מאוהדי מסי, אין לי אלא להסכים חבריך הארגנטינאים. לראות אותו מתהלך במגרש במהלך גמר מונדיאל, בזמן שמסביבו השחקנים יורקים דם, יכול להוציא אדם מדעתו.
בעיני, השקעה במגרש היא לגמרי חלק משקלול היכולות של שחקן, ואין ספק שבנושא הזה מסי מאבד נקודות.
אני כיוונתי יותר לעניינים כדוגמת כאריזמה, מנהיגות ווינריות אשר לא פעם באים בגינם בתלונות למסי. מרבית התלונות אכן מוצדקות, אבל לעניינים אלו, לעומת ההשקעה שעליה דיברת, אין קשר ישיר לאיכות השחקן על המגרש.

איציק אלפסי 19 ביולי 2014

פוסט נפלא! שילוב נדיר של כתיבה נהדרת ותזה מדויקת.

אסף סמסון 22 ביולי 2014

תודה רבה, שמח לשמוע.

Comments closed