מודיאי – סמי זליקסון

Mudiay

 

לפני כמה חודשים כתבתי במעריב על המסע המופלא של לארי בראון ואונברסיטת סאות'רן מת'ודיסט מדאלאס אל עבר הטופ של כדורסל המכללות. ההישג הגדול של בראון והמוסטנגס היה עמנואל מודיאי המקומי, שנחשב לרכז המוביל במחזור הדראפט של 2015 ולבחירה לראשונה פוטנציאלית בדראפט הקרוב. אבל מודיאי הצעיר החליט אחרת.

באופן בלתי פוסק כמעט, נכנסים מאות ילדים שעברו ילדות קשה ולעתים אף חסרת כל, למעגל הNCAA. אך גם הקשות שבנסיבות, יתקשו להתחרות בנסיבות חייו המצערות של העילוי הצעיר. כיליד קינשאסה שבזאיר (קונגו של היום) הוא נולד למציאות של מלחמה עתירת נפגעים. אם זה לא הספיק, אביו נפטר כשהיה תינוק והמשפחה הסתמכה על יכולותיה החקלאיות של האמא כדי לשרוד, עד שקיבלו מקלט מדיני בארה"ב. לא מעט מהגרים בורחים לארה"ב בלי לדעת את השפה, או יכולת להשתלב בצורה ראויה בשוק העבודה. משפחת מודיאי דוברת הצרפתית לא הייתה שונה, וחיים של עוני די נגזרו עליה.

*
בהיעדר האפשרות לצאת מהתיכון למקצוענים, לא מעט מהילדים האלה מביעים את תסכולם על כל שאינם יכולים לנצל את כשרונם כדי לטפל בדאגות הכלכליות של המשפחות ה(לרוב) מפורקות שלהם. לאור העובדה שהNCAA הוא תעשייה שמגלגלת המון כסף לעצמה ולתכניות שתחתיה, המצב שנוצר הוא שבעצם כולם מרוויחים על גבם של הילדים הללו, חוץ מהילדים עצמם. עמנואל מודיאי, שמהווה את כרטיס הלוטו של המשפחה למודת הקרבות, החליט לא לקחת חלק בפעילות ההתנדבותית של כדורסל המכללות. "נמאס לי לראות את אמא שלי מתקשה" היה הטיעון של העילוי הצעיר, שהודיע לבראון שהוא מוותר על הבמה בSMU והולך לשחק מעבר לים.

חשוב לציין כי במקרים רבים, הרצון "לדאוג למשפחה" הופך להאכלה המונית של מעגל אוכלי חינם עצום. הלחצים העצומים שמופעלים על ילדים עוד לפני שסיימו בכלל את התיכון מקשים עלינו לשפוט את ההחלטות אותן הם מקבלים. אחת על כמה וכמה, כשכל אחד מהם מפרנס גם קבוצה לא קטנה של בעלי עניין (סוכנים, ספונסרים, מקורבים וכיו"ב). הרבה פעמים נוטים להשתמש בהחלטות שכאלה, שונות מהנורמה המקובלת אצל כשרונות צעירים בארה"ב, כ"כתובת שהייתה על הקיר" במקרה של כשלון או אי עמידה בציפיות. אבל הם כך גם במקרה של מודיאי?

*
תקדימים לעניין כבר קיימים. ברנדון ג'נינגס, פעם בכיר התיכוניסטים במחזור שלו ומועמד בכיר לבחירה ראשונה בדראפט 09, בחר לשחק ברומא האיטלקית. ג'רמי טיילר היה אמור להיות סנטר העתיד של הליגה, אבל בחר לשחק כישראל כבר כתלמיד כיתה י"א. שני השחקנים פגעו במניית הדראפט שלהם. ג'נינגס נבחר (יש מי שיגידו מוקדם מדי, אני ביניהם) בבחירה העשירית ע"י מילווקי. טיילר המשיך להסריח את הפרקט גם בליגה השניה ביפן, נבחר מסיבות שלא ברורות לאף אחד בסיבוב השני של דראפט 2011, ומחפש את עצמו בין הדי ליג לחוזים קצרים בליגה עד היום. אלא שבניגוד לשניים, שהצטיירו כילדים עם גישה מחורבנת שחיפשו משכורת זריזה, המקרה של מודיאי מעלה שיח ציבורי מאוד מעניין בארה"ב.

הNCAA מתקרב לנקודה בה לא יוכל להכיל את הביקורת על מדיניות החובבנות המפורסמת שלו. בענף כמו כדורסל, בו החוזים הם מובטחים וישנה אלטרנטיבה תעסוקתית ראויה מחוץ לארה"ב (בניגוד לפוטבול ובייסבול), הקולות שקוראים לתשלום שכר לשחקנים נשמעים הרבה יותר מבעבר. הראיון שנתן שבאז נייפיר, כוכבה של אלופת המכללות הנוכחית קונטיקט, בו סיפר שלעתים קרובות הלך לישון רעב, כיוון שלא היה לו כסף לקנות לעצמו אוכל. בעקבות הביקורת החדה, הNCAA העביר חוק שמאפשר האכלה בלתי מוגבלת של שחקנים תחת מלגה. נשמע טריוויאלי, אבל מדובר בזינוק אדיר קדימה במונחי השמרנות הNCAAית. כשמנגד, אדם סילבר מנסה להעלות את רף הכניסה לNBA לגיל 20, השאלה האם מודיאי יהפוך את היציאה לחו"ל לטרנד של ממש, לא מפסיקה לעלות. השאלה האם הNCAA יעשה משהו (או צריך לעשות משהו) בנידון עולה לא מעט אף היא.

*
עוד לפני ההחלטה של מודיאי, נשמעו לא מעט קולות על כך שלא רחוק היום בו התיכוניסטים המוכשרים יחזרו לנקודה בה הם יכולים להיות מקצוענים בגיל 18, עם הNBA או בלעדיו. העובדה שילדים בני 18 יכולים ללכת להילחם בצד השני של העולם, אבל לא להתפרנס מספורט, מרתיחה לא מעט מהקולות החשובים בתקשורת הספורט האמריקנית. אפילו הטאבו הנורא מכל, המצב בו המכללות משלמות משכורות לStudent Athletes, מוזכר שוב ושוב ע"י מיטב המוחות. הקפיטליזם נלחם בקפיטליזם, והמיצג שנוצר מכך הוא לא פחות ממרתק.

בתוך כל הבלאגן מסתתר לו ילד מאוד מיוחד. הנתונים הפיזיים שלו, 1.95 מטר על 90 קילו ומוטת ידיים 2.05 מטר, מתחברים לאתלטיות ושליטה בגוף אה-לה דוויין ווייד הצעיר. יחד עם אופי נוח וחיובי, וגרף התקדמות נהדר, קשה להתעלם מכל סיטואציית ה"chosen one" שנוצרת לנגד עינינו. בניגוד לטיילר וג'נינגס, הוא נראה כמו בחור יותר בוגר והוא מוכן יותר פיזית מטיילר שעדיין גדל כשהגיע לחיפה, וג'נינס שעד היום לא באמת התמלא בצורה בה שחקן NBA אמור להראות. גם העובדה שהוא לא מתנגד עקרונית לשחק הגנה ולמסור את הכדור עומדת לזכותו. למרות כל אלה,  סוגיית הסגנון, בה נפלו קודמיו בשל היסודות הרעועים (ג'נינגס) עד לא קיימים (טיילר) שלהם, עומדת גם היא על הפרק. עם קליעה לא יציבה ושחרור איטי בזריקה, הוא עשוי לסבול מאוד מקצב המשחק הנמוך יחסית באירופה. על רמת הליגה הסינית הסופר מתגמלת, בה מככבים יוצאי ליגה ישראלית כצ'ארלי גיינס וג'ונתן גיבסון, אין טעם בכלל להרחיב, על אף ששם יוכל להציג את היתרונות שלו ביתר קלות.

האם מודיאי בכלל מעוניין להיות הפנים של הרפורמות שצפויות להתרחש בNCAA בשלב כזה או אחר? כנראה שלא. כל הסימנים מעידים על בחור צעיר שרוצה לאפשר לאמא שלו חיים טובים בהרבה מאלה שחיפשה כשברחה מאפריקה. מידת ההצלחה שלו יכולה לשנות את החיים של לא מעט משפחות בארה"ב, כמו גם את אחת מתעשיות הספורט הגדולות בעולם ודיקטטורה בפני עצמה, הNCAA.

***

הכותב הנו בעלי חברת "פוינט פורוורד סקאוטינג"

 

 

 

אולי יש עתיד
החברים של נסראללה

14 Comments

יאיר אלון 17 ביולי 2014

מרתק

גיל 17 ביולי 2014

הפתרון פשוט. לאפשר לאתלטים לקבל משכורת שהיא נגזרת מהכסף שהספורט הזה מכניס לאוניברסיטה וגם אחוזים מהמרצ'נדייז ששחקן ספציפי מכניס. אפשר לשים על זה תקרה מסוימת, נניח לא יותר מ100 אלף לשנה. זה יהיה גם מאוד יעיל במעבר מהמכללות למקצוענים כי ככה לא יהיה מצב ששחקנים עוברים מאפס משכורת למיליונים.

אור גולן 17 ביולי 2014

ממש מעניין, תודה!

red sox 18 ביולי 2014

מעניין.
למה הלינק בסוף לפייסבוק (המעולה) של סורוקה?

סמי 18 ביולי 2014

ערן מארח אותי בדף שלו בארבעת החודשים האחרונים.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 18 ביולי 2014

מרתק. ושאלה: עד כמה ל-NBA יש השפעה על ההחלטה שתתקבל ב-NCAA?

סמי 18 ביולי 2014

ההחלטה של הNBA משפיעה על השחקנים, שמשפיעים על הNCAA, כמו שהאיסור על יציאה לדראפט מהתיכון יצר את תרבות הOne and done שהשפיעה לא מעט על המשחק והליכי הגיוס של האוניברסיטות (וגם הכניסו להן לא מעט כסף על הדרך). אם העלאת גיל המינימום ל20 תמשוך יותר ויותר שחקנים מחוץ לארה"ב לא יהיה לNCAA מנוס מלמצוא פיתרון פיננסי כזה או אחר, כדי לשמור את הMoney makers שלו.

Amir A 18 ביולי 2014

האנונימי זה אני. ותודה על התשובה.

וואטאבורגר 18 ביולי 2014

יש דיבור שה-NCAA עמדו להתחיל בחקירה נגד מודיאי בכך שהוא עבר על חוקי החובבנות (כלומר אסור לו לקבל כסף) ככה שכנראה לא היתה למודיאי הרבה ברירה. זה היה לשבת שנה בחוץ ולקבל לימודים ב"חינם" או לצאת לאירופה ולשחק תמורת כסף.

פולדש 18 ביולי 2014

תודה על כתבה מעניינת ועל חשיפה לדמות לא-רגילה.

עילאי בעל הטיפ 18 ביולי 2014

מזכיר את הסיפור של הפאב 5 שבו וובר קיבל משכורות והטבות בעודו שחקן מכללות.
לא זוכר מה הייתה הענישה במקרה ההוא, אבל איך הדיון הזה לא התעורר כבר אז?

אנונימי 18 ביולי 2014

מעולה

אלון 18 ביולי 2014

גיל המינימום והשכר שלא קיים במכללות הם שני דברים שלא קשורים.
גיל המינימום נוצר ע"י הקבוצות כדי להקטין את הסיכוי למקרי קוואמי בראון, אדי קארי ודומיהם. שכר במכללות זה סיפור אחר לגמרי שאם יקרה אז זה יתחיל מהפוטבול ולא מהכדורסל. הכסף בכדורסל קטן מאוד שמשוים לפוטבול.

לגבי הנהירה לאירופה, זה אפילו לא בשוליים וקשה לי להאמין שזה יתגבר אם יעלו את גיל המינימום ל20. רוב האמריקאים הצעירים יתקשו בגיל הזה להיות מקצוענים מחוץ לארה"ב, מה עוד שעדיף שנה עם לארי בראון ודומיו מאשר שנה עם דני פרנקו.

משיח 20 ביולי 2014

מעניין, השאלה אם אין לשחקנים בקולג' אפשרות לקחת הלוואות על חשבון רווחים עתידים? שכן הלוואות למימון הלימודים זה דבר מקובל בארה"ב

Comments closed