חוק ה 10,000 – גיל גרינגרוז

10000-1

 

בשנת 1993 פורסם מאמר פורץ דרך שבו נטען שתרגול או אימון מובילים להצלחה מקצועית. המחקר מפורסם בזה שהוא נקב במספר, עשרת אלפים שעות, או עשר שנים בממוצע, כנוסחת הפלא להצלחה והזמן הדרוש לחובבן להפוך למומחה בתחומו.

המחקר המקורי נעשה על כנרים ופסנתרנים אבל מאז הורחב למומחים מסוגים שונים כמו ספורטאים, שחמטאים ועוד. הרעיון המקורי הוא שמאמץ מכוון להשתפר הוא המפתח להצלחה. כלומר, לא מספיק להתאמן אלא צריך כל הזמן לאתגר את עצמך יותר ויותר אחרי שמשפרים את הביצועים. לדוגמא, נגן כינור שלמד לנגן יצירה מסוימת צריך לעבור ליצירות קשות יותר לניגון. כך גם ספורטאים צריכים להתחרות נגד יריבים טובים יותר ולנסות לשבור שיאים אישיים כל הזמן במקום להתחרות נגד יריבים חלשים.

המספר 10,000 התקבע כאיזה מספר פלא וזכה לפופולאריות גדולה לאחר שמלקולם גלאדוול כתב עליו בספרו “מצוינים”. המחשבה שאם רק תשקיעו כמות כזו של זמן בכל תחום תוכלו להצטיין בכל תחום קוסמת מאוד ורבים ראו בה עובדה שלא ניתנת לערעור.

*.

המציאות כמובן הרבה יותר מורכבת ולאחרונה לא מעט מחקרים מטילים ספק במספר הזה בפרט, ובכל הקונספט של השקעה שמובילה בוודאות למומחיות, בכלל. ביקורת אחת מגיעה מדיוויד אפשטיין בספרו The Sport Gene.

אפשטיין נותן דוגמאות לספורטאים מוכשרים מאוד שנדרש להם מעט מאוד זמן כדי להגיע לרמות גבוהות של הצלחה, בעוד ספורטאים אחרים מקדישים זמן ארוך מאוד לאימונים בלי תוצאות מרשימות. הדוגמא הכי בולטת היא של דונלד תומאס, שחקן כדורסל זניח מהבאהמס שבגיל 22 החליט לנסות את כוחו בקפיצה לגובה אחרי התערבות עם חבר.

עם מעט מאוד ניסיון בקפיצה לגובה הוא ניצח חודשים ספורים לאחר מכן בתחרות מישהו שהתאמן לפי הערכות 20,000 שעות. אחרי שנה אחת בלבד של אימונים (הרבה פחות מעשרת אלפים שעות) תומאס התקדם כל כך בתחום עד שקפץ 2.35 מטר וזכה באליפות העולם. די ברור שבמקרה שלו כמו במקרים אחרים בספורט ובענפים אחרים הגנים משחקים תפקיד חשוב, ולכן חוק ה-10,000 הוא יפה על הנייר אבל בלי כישרון מולד בתחומים מסוימים לא חשוב כמה אימונים תתאמנו זה לא יעזור.

*.

דבר נוסף שצריך לקחת בחשבון הוא הבדלים בין אישיים גדולים מאוד שקשורים גם לגנים ולכישרון טבעי כמו גם לגורמים אחרים. במחקר המקורי ובמחקרים רבים אחרים, 10,000 הוא המספר הממוצע שיוצא בכל החישובים אבל הוא מסתיר מאחוריו הרבה שונות בין אנשים. עבור אנשים מסוימים חצי מזה מספיק, ואילו עבור אחרים כפליים זמן לא מניב שיפורים רבים. מחקר חדש שפורסם לאחרונה מציג כנראה את החותמת הסופית נגד התאוריה הזו.

 המחקר הוא מטא אנליזה שכוללת 88 מחקרים שונים עם 111 מדגמים בלתי תלויים. המחקרים שנסקרים עוסקים בתחומים שונים החל מספורט, מוסיקה, למידה אקדמית וגם משחקים שונים כמו שחמט וגו.

אפילו מומחיות בשיפוט משחקי כדורגל הייתה שם. התוצאות שלו מראות שאכן, יש קשר בין אימון להצלחה וביצועים. הבעייה היא שהקשר הזה חלש למדי. המתאם שנמצא היה בממוצע 0.35 מה שאומר שאימונים מסבירים בערך 12% מהשונות בהצלחה ו-88% מההצלחה מוסברים על ידי גורמים אחרים. אחד הגורמים שמשפיעים על הצלחה הוא התחום שבו מדובר.

משחק היה התחום שבו אחוז השונות המוסברת הוא הגבוה ביותר (26%), כלומר בערך רבע מהצלחה של שחקן מוסברת על ידי אימון מכוון. זה נשמע די הגיוני כי משחקים לא דורשים יכולות פיזיות מיוחדות ובמשחקים מורכבים כמו שחמט או גו או במשחקי מחשב, די ברור שאימון משפר את הביצועים.

מצד שני, אפילו במשחקים רוב הביצועים מוסבר על ידי גורמים אחרים. בתחום כמו מוסיקה גם היה אחוז גבוה למדי של שונות מוסברת על ידי אימון בסך כולל של 21%. בספורט המספר היה 18%. לעומת זאת בתחום החינוך רק 4% הוסבר על ידי תירגול.

*

המסקנה הכללית היא שאימון חשוב אבל בלי כישרון בסיסי או אינטליגנציה גם אימונים אינסופיים לא יביאו מישהו להיות מומחה בתחומו. גורמים נוספים שמשפיעים הם זיכרון עבודה והסביבה שבה גדלים או חיים, כולל הגיל שבו מתחילים להתעסק בתחום. ישנם תחומים רבים שקיימות בהן תקופות קריטיות ללימוד. למשל, קשה מאוד להיות מוסיקאי מצטיין אם לא מתחילים ללמוד מוקדם ושחקן טניס לא יכול להתחיל לשחק בגיל 15 ולהפוך לשחקן מצטיין ברמה עולמית.

אם לא מתחילים להתאמן בגיל המתאים אז פשוט אי אפשר להדביק את הפער מאחרים שכן התחילו מוקדם. זה גם מעלה את השאלה של בחירה של תחומים. ילד בן חמש לא סתם מתחיל לנגן בכינור אם ההורים שלו לא דחפו אותו לזה או שהיה כינור בסביבה. לרוב זה קורה כשאחד ההורים מוסיקאי בעצמו ואז הילד נחשף לנושא. במצב כזה קשה להפריד גם בין הסביבה שמציגה בפני ילדים אפשרויות מסוימות והגנים של ההורים שמשפיעים. אם ההורה מוסיקאי מצטיין אז יתכן שהוא מוריש לילד גנים טובים להצטיינות במוסיקה.

 עם זאת, צריך לזכור שגם אם אימונים רבים אינם מסבירים הרבה מהשונות בהצלחה של המומחים השונים הם עדיין תנאי הכרחי ובסיסי ברוב המקרים. מי שמחפש קיצורי דרך וחושב שבלי אימונים רבים אפשר להגיע רחוק שיחשוב שוב. תמיד יש מקרים יוצאי דופן שעם כישרון טבעי מגיעים רחוק מאוד, כמו הקופץ לגובה שהזכרתי קודם, אבל בתחומים רבים כישרון לבדו לא יספיק.

בשחמט למשל, בלי אלפי שעות אימון ומשחק אי אפשר להצטיין. אסור גם לשכוח שאלו שכן מגיעים לטופ בתחומם הם מעטים ולכן ברור שיש הרבה מאוד אנשים שמשקיעים הרבה עבודה ועדיין לא מגיעים לרמות הכי גבוהות במקצוע שלהם. להיות הכי טוב יכול להיות רק אחד בסופו של דבר והכי טובים הם מעטים מעצם ההגדרה..

האיש שנתן הכל - עידו גבעון
ליגת שוקי ההון - אין סטטוס קוו (אופציה מול מניה)

41 Comments

אלכס 10 באוגוסט 2014

אני רק שאלה: איך מתאם של 0.35 זה רק 12%?
(מודע לעובדה שכנראה פספסתי משהו)

איציק אלפסי 10 באוגוסט 2014

השונות המוסברת שווה למתאם בריבוע

איציק 10 באוגוסט 2014

איך אתה מגדיר מתאם. אני יודע שמתאם זה מומנט מסדר שני מנורמל בין שני משתנים אקראיים. שונות היא גם מומנט מסדר שני. אז למה להעלות את המתאם בריבוע? לא ברורים עוד מספר דברים בהגדרות אלו. אשמח ללינק שיסביר את הקשר, במיוחד איך מודדים קשר בין ביצועים לאימון. הרי יתכן שמשהו שיפר את ביצועיו באופן קיצוני ועדיין באופן אבסוליטי הביצועים בינוניים מינוס, אך יחסית לעצמו הוא השתפר פלאים.

גיל 10 באוגוסט 2014

כמו שאיציק הסביר זה מונח סטטיסטי. מתאם בין שני משתנים צריך לשים בריבוע כדי לקבל כמה מהשונות במשתנה אחד מוסברת על ידי שונות במשתנה השני.

אלעד אחד 10 באוגוסט 2014

המרכיב שלא נמצא מחחקרים הוא טיב האימון, טיב ההדרכה. למשל לגבי החינוך אין לי שום ספק שעם הדרכה מכוונת לתלמיד, רמת המתאם בין האימון לתוצאות תהיה גבוהה הרבה יותר. (בכל תחום בעצם).
וזוהי הבעיה העיקרית בחינוך כיום. שמי שלא מבין משהו קטן נתקע מאחור ונזנח ושום חזרה על תרגילים לא תעזור. הבנה של הליקוי ודרכים לעבוד איתו יוצרת פלאים ביכולת הלמידה גם של תלמידים מתקשים.

גיל 10 באוגוסט 2014

נכון. אין ספק שאימון משפיע. הנקודה היא שלכל אחד יש כנראה טווח של יכולות פוטנציאליות ואפשר למצות את הכישרון במלואו או להיות בטווח הנמוך. אותו קופץ לגובה למשל אולי היה יכול להגיע להישגים מדהימים עוד יותר אם היה מתאמן כהלכה מגיל צעיר ולא מתחיל לקפוץ בגיל מאוחר יחסית.

יורם אהרוני 10 באוגוסט 2014

התיאוריה הזו היא הזויה. הבעייה העיקרית של מתנגדיה היא שקשה מאד להגדיר מהו כישרון. במחקר המקורי לא נמצא קשר בין הערכות המומחים בגיל התחלת הנגינה (5-8 בערך) לבין הישגיהם של המוסיקאים בגיל 20 בערך אבל נמצא שאלה שהתאמנו יותר שעות הגיעו להישגים טובים יותר. גם אם ניקח היום ילדים בני 10, אפילו 14, וניתן למומחים הגדולים ביותר לנסות לחזות את הישגיהם באתלטיקה כבוגרים, נקבל תוצאות עלובות. קרל לואיס, אולי גדול האתלטים, נחשב בגיל 12 ליחיד במשפחתו שאין לו כישרון בספורט. זה לא שהיו לו תוצאות גרועות אבל אחותו בת ה-10 , קרול, שהיגיעה להישגים טובים מאד גם כבוגרת, הייתה מנצחת אותו בתחרויות. the world age best (7.02 m); at the 16 – 7.26m (7.95m); 17 – 7.57m (8.25m). He is only 23 at the All Time long jump junior list with 8.13m (8.35m) but by the age of 20 he was already the best in the world (8.62 m).בגיל 13 הוא קפץ לרוחק 5.77 מ'. זה יפה מאד, אבל ההישג הטוב ביותר הידוע ללילד בן 13 הוא 7.02. בגיל 14 הוא קפץ 6.01 מ' וההישג הטוב ביותר לגיל זה הוא 7.41 מ'. לואיס המשיך והתקדם אך היה תמיד רחוק מן ההישג הטוב לגילו: בגיל 15 – 6.93 מ' (7.71 מ' ), גיל 16 – 7.26 מ' (7.95 מ'), גיל 17 – 7.57 מ' (8.25 מ'). הוא רק במקום ה-23 בין הישגי כל הזמנים לנוער (עד גיל 19) עם 8.13 (8.35 מ') אבל בגיל 20 כבר היה הטוב בעולם (8.62 מ') ובגיל 21 כבר הטוב בעולם גם בריצות 100 ו-200 מ'. הוא מקרה קלסי של אחד שהיה לו התבגרות מאוחרת. דייב המרי, האלוף האולימפי בריצת 400 מ' משוכות במקסיקו-סיטי 1968 כתב בספרו כי ראיין עשרות ספורטאים מהגדולים ביותר בכמה ענפים ומצא כי לשני שלישים מהם הייתה התבגרות מאוחרת. קראתי מספר ביוגרפיות של אלופים בספורט שהם נהנים להזכר בערכת המומחה שאמר להם כי אילן להם סיכוי להצלחה בענף בו הם עוסקים. לדוגמה:דיילי תומפסון שלא נוצח בקרב-10 בים השנים 1980 – 1986 , כוול זכייה בשני תארים אולימפיים, אליפות עולם ושתי אליפויות אירופה (גם שיאי עולם. במקרה שלי הערכת המומחה ניתנה שנתיים לפני שהיה אלוף אירופה לנוער ו-5 שנים לפני היותו אלוף אולימפי כשתומפסון היה כבר בן 17: despite the initial reaction of national decathlon coach Tom McNab who said that no way would he have me on the course because I was a bum sprinter who would never make a decathlete!…"

אביאל 10 באוגוסט 2014

יורם – אני חושב שהתיאוריה הזו הזויה שזה נוגע לספורט, בעיקר אתלטיקה שבו המרכיב הגנטי הוא בהחלט עניין חשוב. בהרבה מקצועות או תחביבים אחרים יש לה השפעה, מספיק לראות את הדוגמאות בספל של גלאדוול.

יורם אהרוני 10 באוגוסט 2014

אביאל, אני ניגנתי על פסנתר 3 שנים מגיל 10 עד 13. הייתה לי מורה מעולה וגם אימא שלי ישבה איתי שעות בזמן שתרגלתי. אחרי 3 השנים האלה הגעתי למה שילד אחר, שיש לו רק קצת כשרון מגיע בחודש אחד, אולי שבוע… אין לי בכלל שמיעה מוסיקלית וגם קוארדינציה דפוקה. עם בסיס כזה הייתי יכול לנגן הרבה יותר טוב אם הייתי מששיך ולומד עוד הרבה שנים ומתרגל יותר שעות, אבל בסופו של דבר לא הייתי מגיע רחוק כפסנתרן. כפי שכבר כתבתי, הבעייה העקרית של הויכוח היא שחוקרי התורשה עוד רחוקים מאד מזיהוי מערך הגנים שצופן בחובו כישרון לתכונה כלשהי. גם ספירת שעות האימון היא בעייתית. מוסכם על רוב מומחי האתלטיקה כי הגיל הנכון להתחיל באימונים ספציפיים הוא בסביבות 16. אבל גם למה שעשו הנערות והנערים קודם יש השפעה עצומה. ילד שגדל בקניה, הלך ורץ עד אז אלפי קילומטרים. הוא התאמן בלי לדעת שהוא מתאמן. לעומתו ילד שבילה שעות מול המחשב ולא שיחק יתקשה מאד בגיל 16 לעמוד באימונים הנדרשים בכדי להגיע לרמה עולמית.

איציק 10 באוגוסט 2014

זה בדיוק מה שרציתי לומר על הקופץ לגובה/כדורסלן. אולי כדוסל הוא לא למד כל-כך טוב, אך עבר שעות של אתלטיקה שנתנו לו בסיס טוב להצלחה עתידית. לכן דוגמא זו גרועה במיוחד.

גיל 10 באוגוסט 2014

זה בוודאי עזר לו אבל הוא פשוט היה קופץ לגובה טוב גם לפני כן. הכל התחיל מזה שהוא היה מטביע מצוין. אם תקח את בלייק גריפין ותאמן אותו בקפיצה לגובה אני בטוח שהוא יהיה לא רע, כך גם וינס קרטר בזמנו.

איציק 10 באוגוסט 2014

זה ברור, השאלה, איך ניתן לשקלל זאת בשעות עבודה, כלומר המרה מכדורסל לקפיצה לגובה.
איך ממירים ביצועים מול עבודה למישהו עם ביצועים ממוצעים, כאשר אולי השיפור היה עצום יחסית לכישרון המולד, למרות הביצועים הלא מלהיבים.

גיל 10 באוגוסט 2014

אני חושב שאתה מצביע על הנקודה החשובה של מהו כישרון. בהרבה מקרים בודקים למשל הצלחות בגיל צעיר וכמו שאפשר לראות הרבה פעמים בארץ, ישראלים בכדורגל טובים מאוד בגיל צעיר ואחרי זה נעלמים. זה אומר שהדגשים להצלחה ארוכת טווח שונים מאלו שבגילאי ילדים ועבודה על יסודות נושאת תוצאות בטווח הרחוק.

אביאל 10 באוגוסט 2014

גיל – אז אפשר לסכם את זה בזה שהגנטיקה קובעת את התקרה והסביבה קובעת האם תגיע אל התקרה ?

בכל מקרה, אני מניח שיש מקצועות (לרוב מסורתיים יותר) שבהן הניסיון או האימון הוא בהחלט המרכיב הדומיננטי יותר ? נניח עובדי פס ייצור, האם לרכיב הגנטי יש משמעות גם שם ?

גיל 10 באוגוסט 2014

אני חושב שכן, בעיקר בספורט. צריך לזכור שיש תחומים שהם מורכבים יותר להערכת הכישרון נניח נגינה בכינור. כמה ילדים בכלל מתחילים לנגן בכינור בגיל צעיר אם ההורים שלהם לא מוסיקאים?

ובהחלט ניסיון חשוב יותר בהרבה תחומים, כאלו שלא דורשים אולי יצירתיות גדולה מדי אבל אפילו יצירתיות כנראה אפשר לשפר עם אימון. אני מניח שיש חשיבות מסוימת למרכיב גנטי, נניח אם אתה לא חזק מספיק לעמוד על הרגליים או להרים משאות כבדים לאורך זמן אבל יש מספיק אנשים שעונים על הקריטריון הגנטי ככה שהוא לא ממש משמעותי.

יורם אהרוני 10 באוגוסט 2014

גיל, גם בספורט קשה מאד להעריך כישרון ולמעשה כמעט בלתי אפשרי. רוב המידע שלנו הוא בדרך כלל משני סוגים: ביוגרפיות של אלופים בוגרים וכישלונות של ילדי פלא. אלה וגם אלה מהווים אחוז קטן מאד מאלה שעסקו בספורט. רבים פורשים כי בגיל מסוים הם מרגישים שהם לא מספיק טובים או בכלל מאחר שהמערכת בה הם פועלים, מפסיקה להתקיים. לדוגמה: בן אחותי היה בחוג כדורסל עד כתה ו'. לאחר מכן החוג נסגר. הבן שלי היה בחוג ג'ודו עד כתה ט'. אין במועדון הזה חוג לנערים או בוגרים. אז נכון שבשני המקרים אפשר היה לחפש חוג אחר אבל במקרים אחרים האופציה כמעט לא קיימת. גל נבו היה השחיין האחרון מעמק בית שאן, אזור שגדלו בו כמה אלופי שחייה. כיום אין שם קבוצת שחייה. אנחנו יודעים שרוב המאמנים משקיעים בילדים המפותחים יותר. יש הרבה מחקרים שמראים כי בכדורגל יש הרבה יותר ילדים ילידי ינואר – יוני מאשר ילידי יולי – דצמבר וזאת מאחר שהגיל הקובע לגבי קבוצות הילדים והנוער הוא אחד בינואר. אדוין מוזס, גדול רצי 400 משוכות בכל הזמנים, התאמן במקצוע הזה רק שנה אחת לפני שנהיה אלוף אולימפי. בניגוד לדונאלד תומאס בקפיצה לגובה שהייתה לו ענה אחת חלומית ומאז הוא מדשדש, מוזס שלט במקצוע שלו 12 שנים רצופות! עד שלא נדע להגדיר מהו כישרון, הויכוח הזה הוא עקר.

איציק 10 באוגוסט 2014

עד היום הרולד שמידט מקלל את זה שהוא לא נולד בתקופה קצת אחרת.
אני סיימתי את קריירת השחייה בגיל 15 לערך כי הפועל באר-שבע שחייה נסגרה. יכולתי לסגור את הקרירה כבוגר בינוני ב-100 ו-200 חזה, אך סגרו לי את הקבוצה :-(

גיל 11 באוגוסט 2014

אני מסכים איתך שקשה להעריך כישרון מהעובדה שהרבה אתלטים אולי בכלל לא מתאמנים במקצוע המתאים להם. דאנקן היה שחיין ורק בגיל 13 התחיל לשחק כדורסל. אלמלא בריכת השחייה לא הייתה נהרסת בגלל הוריקן הוגו יכול להיות שלא היינו שומעים על אחד השחקנים הכי גדולים אי פעם. אין ספק שיש הרבה מקריות בכל העניין. השאלה היא אם אפשר למצוא מדדים אובייקטיבים כמו יכולת אתלטית או מהירות בגיל X שינבאו הצלחה בעתיד. אני מניח שאפשר למצוא מודל שלוקח בחשבון משקל וגובה וגם התפתחות שאפשר לבדוק. הבעייה היא שיש באמת הרבה רעש וגורמים סביבתיים שמשפיעים.

יורם אהרוני 11 באוגוסט 2014

גיל, מי שעשו זאת בצורה הטובה ביותר היו קברניטי הספורט של מזרח גרמניה. הם בהחלט אספו הרבה נתונים על הילדים והוריהם כדי להתחיל להשקיע בספורטאים מגיל צעיר. הם לא אפשרו לילדים לבחור באיזה ענף שרצו אלא ייעדו אותם לענפים מסויימים בהם הם סברו שיש להם סיכוי להצליח. הם לא השקיעו בכדורסל כי שם היה ברור להם שהפוטנציאל הגנטי של מדינה בת 17 מיליון תושבים אינו מספיק בכדי למצוא מספיק כישרונות בענף שגם מצדדי תיאוריית deliberate practice model (DPM), שם "מדעי" לתיאוריית ה-10,000 שעות, הודו כי בו יש לגנטיקה תפקיד מכריע. במזרח גרמניה גם לא בזבזו כסף על מחקר, הם שלחו את המדענים שלהם לועידות בין לאומיות כדי לדעת את החידושים במחקרים, שהתבצעו בארצות אחרות, במיוחד בארצות סקנדינביה. רבים טוענים כי ההצלחה של מזרח גרמניה היא בעיקר בשל סימום. זה רחוק מאד מהאמת. זה נכון שהסימום במזרח גרמניה היה שיטתי, אבל היו מרכיבים רבים אחרים להצלחה ובכללם אימון מתוכנן קפדנית מגיל צעיר של "כישרונות" בלבד. הם גם העבירו את הספורטאים הצעירים למרכזי אימון ודאגן גם להעביר את המשפחות לאזור המרכזים כדי לא להפריד את הילדים מההוריםשלהם.

גיל 11 באוגוסט 2014

יורם, האם ידוע אם השיטות שהשתמשו בהם לבחור את ענף הספורט תקפות מבחינה מדעית? אני יודע שהם שלחו ילדים למרכזים ובתנאים לא קלים של הרבה שעות אימון ומעט מדברים אחרים. די הגיוני שבמדגם גדול כזה והרבה השקעה יצאו לא מעט מצטיינים, אבל מעניין אם הם באמת גילו איזו שיטה מדעית לסנן ילדים.

איציק 11 באוגוסט 2014

האם יש איזה מידע על שיטת בחירת המתעמלות איתן עבד בלה קארולי? ההצלחה של נבחרת רומניה בהתעמלות היתה מדהימה, אך גם שיטות האימון היו דרקוניות גם בכמות וגם בשיטות האימון, ומשטר החיים.

shohat 11 באוגוסט 2014

ספרו של אפשטיין מצוין ומאד מומלץ לקריאה. אחרי שקוראים אותו, באמת שלא נשאר הרבה מטיעון ה – 10,000 שעות של גלאדוול (והאמת שגם את הטיעון של גלאדוול ניפחו מעבר לכוונה המקורית שלו). 10,000 שעות אימון הם לא תמיד תנאי הכרחי, ובוודאי שלא תנאי מספיק עבור הרוב הגדול של האוכלוסיה, כדי להפוך לספורטאי עלית.

נקודה מעניינת במיוחד שמעלה אפשטיין (בעקבות מחקר קבוצת Heritage) היא ה – Talent of trainability. הוא מדגים כיצד בענפי ספורט שונים נתונים גנטיים משפיעים על התועלת מסוגי אימון שונים (מהירות וככמות השיפור) – high responders לעומת high responders. הדוגמה שבה מתמקד הפרק היא של הרץ האמריקאי ג'ים ראיין (שהיה שיאן העולם לריצת המייל). גיל, טיעון ה – talent of trainability הוא גם תשובה לשאלה שלך על איתור פוטנציאל אך ורק לפי "יכולת בסיס" (לפני אימונים) – אסטרטגיה כזו תהיה מוגבלת (השאלה אם היא רציונאלית מבחינה כלכלית/הקצאת משאבים, היא אחרת). השאלה היא גם באיזה ענף/יכולות מדובר (שיפור יכולות היסוד בתחומי יכולת אירובית למשל, לאורך זמן, יהיה משמעותי הרבה יותר משיפור מהירות טהורה – אם כי גם בו מידת השיפור תהיה תלויה במשתנים גנטיים).

אני חושב שנכון להפריד בין הדיון ביחס לספורטאים מקצועניים – כאן אתה חייב "לזכות בהגרלה הגנטית" (במידה גבוהה עד גבוהה במיוחד) כדי להיות משתתף בכלל – לבין המסר הכללי שמתאים וחשוב עבור ספורטאים חובבים. ההתמדה והאימונים כן יאפשרו "מטממורפוזה" ו"גילוי" של יכולות שלא ידענו שקיימות. זה תהליך שמדהים לחוות אותו. אך הוא לבדו אינו מספיק להפוך "כל מתאמן" לספורטאי עלית.

המשפט "The more I ran, the more talented I became" הוא נכון וחשוב. רק שיש לו גבול.

יורם אהרוני 11 באוגוסט 2014

למזרח גרמנים הייתה מערכת שלמה בה עבדו מאמנים טובים מאד ואנשים שנווטו את המערכת. הם בדקו את עצמם כל הזמן, וכאשר הם ראו שבנושא מסוים הם בחרו בדרך לא נכונה, הם לא הססו לשנות. לדוגמה, הם ניסו שיטה של פנימיות ספורטאים שבגיל צעיר נותקו מן המשפחה ולא הצליחו. במדינה טוטליטארית, לא היה קשה במיוחד לשכנע את המשפחה לעבור יחד עם הילד/ילדה להתגורר בסמוך למרכז האימון וזאת על ידי סידור עבודה טובה יותר להורים, תנאי מגורים משופרים וכו'. בדיחה ישנה מספרת שבוריס בקר נסע על האוטוסטרדה לברלין במכונית מפוארת, החליק על כתם שמן, נתקע בעץ , הרס את המכונית, וקילל:" הלך שבוע עבודה". אחריו נסע אזרח מזרח גרמניה במכונית פשוטה, החליק על אותו כתם שמן, נתקע בעץ הסמוך, הרס את המכונית וקילל: "הלכו 10 שנות עבודה…" אני זוכר שאת הרץ ורנר שולדהאואר, אחד הרצים הגדולים בעולם למרחקים ארוכים במחצית הראשונה של שנות השמונים, הם יעדו דווקא להליכה ספורטיבית והוא נחשב שם כמרדן על כך שהתעקש שהוא רוצה להיות דווקא רץ. מסתבר שגם שם הייתה גמישות מסוימת במערכת. נבחרת הנערות שלהם בקפיצה לרוחק ונבחרת הנערות בקרב-7 הייתה אותה נבחרת, מאחר שהם זיהו שאתלטיות המתחרות בקרב-7 דומות מאד בתכונות שלהן לאלה המצטיינות בקפיצה לרוחק. אין ספק שלא צריך להיות מומחה גדול בכדי להבחין שלילד מסוים יש כשרון ספורטיבי אבל מה שאנחנו יכולים למדוד זה רק משתנים גופניים ופסיכולוגיים,הישגים במבחנים ותוצאות בתחרויות וכל אלה ביחד עדיין נותנים חיזוי די עלוב לגבי סיכויי הצלחה כבוגרים. פעם עשיתי עבודה במסגרת לימודים, ובדקתי ילדים משנתון מסוים והמיקומים שלהם באליפויות הפועל במירוצי שדה. זו הייתה תחרות שנתית שהתקיימה בשנות השמונים והיו בה מקצים לילדים ונערים בגיל 12, 14, 16 ו-19. מכל אלה שהשתתפו בגיל 12 לא נשאר אפילו אחד שהשתתף בגיל 19, אבל אפילו אלה שהצטיינו בגיל 14 ובגיל 16 לא היו בין המצטיינים בגיל 19. אלו שהצטיינו בגיל 19 פשוט התחילו להשתתף בתחרויות אחרי גיל 16. הם בדרך כלל עסקו קודם בענפי ספורט אחרים.

איציק 11 באוגוסט 2014

אני לא בטוח אבל נראה לי שבאתלטיקה פוטנציאל הגילוי הוא גבוה יותר מאשר בכמה סוגי ספורט אחרים. אבל איך מגלים אחד כמו מארק פרייס, שהייה אחד הקלעים הגדולים, ומאוד הצליח ב-NBA, אבל אם מסתכלים ביכולות הפיזיות שלו הוא לא אתלטי במיוחד, לא מהיר, לא זריז, לא חזק, לא קופץ גבוה. מבחינת נתונים פיזיים, הוא לא גבוה ובעל מבנה גוף ממוצע. למה שמישהו יגלה אותו ספציפית? הוא נגזרת של מישהו ששיחק בבית ספר, המשיך לקולג', וכנראה באיזשהו שלב התבלט ביכולת קליעה מדהימה. מי יכול היה לאתר אותו בגיל 6, 8, ואפילו 12?

יורם אהרוני 11 באוגוסט 2014

איציק, יש הרבה רשימות של מרכיבי כושר גופני, ומרכיבי משנה, שערכו מומחים לתורת הכושר הגופני. אחד המרכיבים האלה הוא: דיוק בתנועה. תכונה מאד חשובה בכדורסל. זו תכונה אחרת לגמרי מקואורדינציה, שהיא היכולת לשלב בין כמה תנועות. כל תכונה אפשר לפתח באימונים וכל כדורסלן מבלה המון שעות על המגרש באימוני קליעות.אבל זה לא מספיק. צריך גם להתנסות בקליעה במצבי משחק, תחת שמירה ובתנאי עייפות. צריך גם שיהיו מאמנים ששיאמינו בשחקן ויתנו לו הזדמנות. כל מאמן ותיק ורציני יודע לספר על כאלה שחשב שלא יצא מהם כלום, אך הם בעקשנות שלהם, הגיעו הרבה יותר רחוק מאשר הוא חשב ולעומת זאת הוא גם יוכל לספר על אלה שהוא חשב שיגיעו לגדולות ומסיבות כאלה או אחרות, הם לא הגיעו. אחד המאמנים הגדולים בארץ לריצות ארוכות סיפר לי פעם על נער שהוא חשב שהוא מאד מוכשר, כאשר המאמן היה בתחילת דרכו והוא כמאמן לא מנוסה עשה שגיאות שאולי תרמו לכך שהנער פרש אחרי זמן קצר ולעומת זאת אתלטים אחרים הגיעו אצלו הרבה יותר רחוק. אצל אדם צעיר ובריא אפשר לשפר יכולת בכל תחום, אבל קשה לדעת מי יגיע לגדולות. אסתר שחמורוב, אחרי חצי שנה של אימונים, בגיל 16 קבעה הישג של 10.8 שניות בריצת 80 מטר משוכות,בשנת 1968, הישג ש-11 שנים קודם לכן היה שווה לשיא העולמי לבוגרות! ב-1968 השיא העולמי לבוגרות עמד על 10.3 שניות. אי אפשר לדעת לאן אסתר הייתה יכולה להגיע בריצת 80 מ' משוכות כי החל מ-1969 עברו הנשים להתחרות בריצת 100 מ' משוכות במקום 80 מ' משוכות, שנוי שגרר לא רק הוספת 20 מטר למרחק והצבת עוד שתי משוכות על המסלול אלא גם הגדלת המרחק בין המשוכות מ-8.0 ל-8.5 מטר והגבהה המשוכות מ-76 ס"מ ל-84 ס"מ. מעניין מה היו אומרים מצדדי "10,000 שעות אימון" על הישגיה של שחמורוב אחרי חצי שנה של אימונים.

shohat 11 באוגוסט 2014

איציק, נסח את השאלה אחרת: אם תיקח 100 (או 1000) בחורים עם נתונים אנתרופומטריים של מרק פרייס ו100( או 1000) בחורים עם נתונים של קובי ברייאנט (קשה יותר למצוא) כמה מכל קבוצה יגיעו לאן בי איי, כמה יהיו אול סטארס וכו', תחת הנחת אותה מסגרת אימונים.

איציק 11 באוגוסט 2014

אין לי מושג, כי אני לא יודע איך לאתר אותם. נראה לי קל יותר לאתר לברונים, מאשר פרייסים כי הם ניראים חיצונית נדירים יותר אך בולטים יותר.

יורם אהרוני 11 באוגוסט 2014

נחשון, בקבלת החלטות יש שתי טעויות אפשריות: 1) לדחות את מה שהיית צריך לקבל; ב) לקבל את מה שהיית צריך לדחות. שתי קבוצות ב-NBA העדיפובדראפט לקחת שחקנים גבוהים כאשר מייקל ג'ורדן עמד על המדף. אחת עשתה שגיאה רק את השגיאה מהסוג הראשון כי בחרה את אולג'ואן שהיה בחירה נהדרת, אבל לא הטובה ביותר. השנייה כמובן עשתה את שתי השגיאות גם יחד… למה? כי שחקנים בעלי מידות גוף חריגות יותר קשה למצוא. גם תומכי תיאוריית 10,000 השעות כבר הוציאו את הכדורסל מחוץ לתחום: The DPM, at least the strong version addressed here, holds that consistent long period of deliberate practice (about 10 years or 10,000 h) is necessary and sufficient for any healthy individual to achieve expert performance in any domain (Ericsson, Krampe & Tesch-Römer, 1993; Ericsson, Prietula & Cokely, 2007; Ericsson, Nandagopal & Roring, 2009). The only acknowledged exceptions are for domains where success is dependent on body size and/or height, such as basketball (Visscher, 2008; Livshits et al., 2002). בקורס טייס דוחים ומדיחים הרבה כאלה שהיו יכולים להיות טייסים מעולים רק כדי להקטין את הסיכון להסמכת טייס לא טוב. הם יכולים להרשות זאת לעצמם כי יש להם המון מועמדים מעולים. גם במדינות בהן יש המון אתלטים טובים כמו רוסיה, גרמניה ארה"ב, קניה ואתיופיה, זה לא נורא כל כך לאבד כמה כשרונות במהלך הכשרת הספורטאים. במדינות קטנות לעומת זאת, עדיף להשאיר במערכת כמה לא מתאימים ורק שלא לפספס איזה שחמורוב…

גיל 11 באוגוסט 2014

אתה מצביע כאן על שתי נקודות חשובות. האחת היא למצוא את הכישרון הנדיר במקום ללכת על יותר בטוח. לאורך ההיסטוריה קבוצות העדיפו ללכת על שחקנים גבוהים ופעמים לא מעטות התרסקו איתם (למשל גרג אודן לאחרונה). מצד שני, כשיש לך שחקן טוב כזה כמו אולוג'ואן או שאקיל אז ההצלחה כמעט מובטחת. צריך לזכור שג'ורדן היה שחקן מעולה אבל אף אחד לא ידע כמה טוב הוא יהיה ובתאוריה זה שחקן שאפשר למצוא לא תחליפים.

בקורס טיס המצב שונה כי כאן אתה לא צריך להמר על אדם אחד אלא יש לך יכולת לבחור מבין רבים וטובים. במקרה הזה הגיוני להשקיע בכאלו שיש סיכוי גבוה יותר שיצליחו על אלו שלא כדי לחסוך כסף וזמן, אבל זו קצת אפלייה לטעמי.

shohat 11 באוגוסט 2014

ניתוח הבחירה של סם בואי היא ברובה חוכמה בדיעבד. לפורטלנד היה את קלייד דרקסלר סופרסטאר על המשבצת של ג'ורדן והיסטוריה שעד אז קבעה שאתה חייב סנטר דומיננטי כדי לקחת אליפות. מעטים אם בכלל צפו אז שג'ורדן ישנה את הנחות היסוד המסורתיות של המשחק.

לשאר ההערות אני מסכים.

בכל אופן, צריך להבחין בין שאלת כשרון העל הבודד לבין בחינת השפעות גנטיות כלליות, במספרים גדולים. מי שיש לו מבנה של דווייט הוארד – יתעקשו עליו גם אם ישחק הרבה פחות טוב. בנוסף לנתונים אנתרופומטריים ישנן יכולות אתלטיות נוספות כמובן.

ג'ורדן ועוד יותר מכך פיפן, גם רודמן – צמחו לגובה בשלב מאוחר. בכיתה י אף אחד לא ניבא להם קריירה מקצוענית (פיפן ורודמן בשום אופן ל
א).

צריך להגיד גם שבסופו של דבר, אין תשובות מוחלטות בתחום הזה. יודעים היום הרבה, וזה עדיין כל כך מעט…

shohat 11 באוגוסט 2014

ישנה נקודה חשוסה נוספת: בחירות דראפט הן לא דוגמה טןבה לדיון ביחס בין גנטיקה לבין אימונים, משום שמדובר מלכתחילה במדגם מאד מצומצם של ספורטאי עלית (או על סף העלית) – האחוז מקרב אוכלוסיה שמגיע לשם שואף הרי לאפס. בנוסף, בבחירות דראפט יש לאורך השנים יסוד גבוה של אקראיות(סימונס כתב על זה באריכות).
זה נכון גם לגבי חניכים בקורס טייס אחרי כל המסננות בדרך אל הקורס – מדובר בשברי אחוז מכלל האוכלוסיה שבכלל מתחילים.
אותי הדיחו מהקורס – ואני משווה את זה להחלטה ההיא של פורטלנד. סתם סתם צדקו במאה אחוז

גיל 11 באוגוסט 2014

נכון, מי שמגיע לדראפט כבר שייך לשבריר האחוזון הטוב ביותר באוכלוסייה ובשכבה כל כך דקה קשה מאוד להפריד בין שחקנים אם כי כן אפשר לומר שנבחרים בסיבוב הראשון משמעותית טובים יותר מאלו שבסיבוב השני.

יורם אהרוני 11 באוגוסט 2014

כל מערכת טיפוח ספורטאים צעירים מניחה שחלק יפרשו בדרך. קראתי פעם מאמר על תוכנית בשוודיה שבה שליש מהמשתתפים הגיעו לרמה גבוהה כבוגרים, שליש סיימו את התכנית אבל לא הגיע לרמה גבוהה ושליש פרשו בדרך. החידוש של מזרח גרמניה שהם הבינו שמודל הפירמידה הוא בזבוז משאבים, כאשר המטרה היחידה היא הצלחה כבוגרים. המודל שלהם היה אובליסק שהוא גם כן רחב יותר בבסיס מאשר בחוד אבל הבסיס הרבה יותר צר מהפירמידה. מודל הפירמידה רואה ערך גם בעיסוק הרחב של הציבור בספורט ויש לו ערכים מעבר למדליות אולימפיות אבל הוא בזבזני מאד כאשר רוצים מדליות אולימפיות, במיוחד בענפים אישיים. אם מאמן אתלטיקה צריך לעבוד בו זמנית עם 10 אתלטים מעל גיל 16, האימון מאד לא יעיל.גדולת של עמיצור שפירא ז"ל הייתה גם בכך שברגע שזיהה את הכישרון של אסתר שחמורוב הוא עזב את כל האתלטים האחרים אתם עבד והתמסר כולו לקידומה של אסתר.

איציק 11 באוגוסט 2014

היתכן שבפעולה זו הוא עיבד 3 אסת רוט בזה שעזב את כולם ולא לקח אחרים??? וגרוע מזה, אם היה נכשל איתה (למשל בגלל פציעה) אז הוא שם את כל הביצים בסל אחד ויכל להשאר בלי כלום.

יורם אהרוני 12 באוגוסט 2014

אסתר שחמורוב (רוט) החלה לעסוק באתלטיקה בגיל 15.5 בשנת 1967, כלומר לפני 47 שנים. להישגים שלה, אחרי תקופה קצרה מאד של אימון, לא התקרבה שום אתלטית ישראלית אחרת לפני כן או מאז. היא כמובן לא השתמשה בשום אמצעי עזר לא חוקיים ("סמים"). מאמנים מארצות אחרות שראו אותה באימונים, אמרו שלא נתקלו בכשרון כמוה. ב-1983, בזמן כינוס הפועל, שלוש שנים אחרי פרישתה מפעילות, אסתר באה לעשות אימון קל באצטדיון בהדר יוסף יחד עם קבוצת אתלטים בכירה ממערב גרמניה, שבאה למחנה אימון והשתתפות בתחרות הכינוס. המאמן הגרמני, גרד אוזנברג, מאמן של הרבה אתלטים בכירים, בכללם אלופים אולימפיים, אמר לי אז שלא ראה כשרון כמו אסתר וגם אז (ב-1983) כאשר הייתה בת 31, וכאמור אחרי 3 שנים בלי אימונים מסודרים, היא נראית נפלא באימון. אובדנו של המאמן עמיצור שפירא ז"ל, שנהרג בניסיון החילוץ הכושל של חברי משלחת ישראל למשחקי מינכן 1972, שנלקחו כבני ערובה על ידי הפלסטינאים, הוא ממש בכייה לדורות. יצא לי לראות לא מעט את עמיצור שפירא בשנים 1969 – 1972, כאשר הייתי מגיע לוינגייט כנער. משיחות עם אסתר ועם אנשים שהכירו את עמיצור, אפשר להבין שמדובר היה במאמן ענק. צריך לזכור שאסתר שחמורוב התחילה להתאמן בדיוק בגיל הנכון. לא מדובר היה בהשקעה בילדה בת 10, אלא בנערה שבעצם הייתה כבר אחרי שגמרה את תקופת הצמיחה שלה. הרבה ילדות שנראות מצויין בגיל 12 וקובעות תוצאות מרשימות באתלטיקה, נראות הרבה פחות טוב (בהיבט האתלטי) כבר בגיל 15. בתקופת ההתבגרות המינית גוף האישה נוטה לצבור שומן כדי להכין עצמו למצב אפשרי של הריון. זה תהליך ביולוגי טבעי. בענפי ספורט מסוימים כמו התעמלות, מרמים את גוף האישה על ידי תזונה מופחתת קלוריות באופן קיצוני. עמיצור שפירא עשה בדיוק את המעשה הנכון כאשר הבין איזה יהלום יש לו ביד.

גיל 12 באוגוסט 2014

זו תחושה גדולה של פספוס כי גם עם כל מה שעבר עליה היא יכלה להיות אלופה אולימפית אם כל מי שסיים לפניה לא היה משתמש בסמים. סביר שאם הייתה גדלה במקום אחר או בזמן אחר היא הייתה נזכרת כאתלטית ענקית ואילו היום מעטים יחסית מכירים אותה.

איציק 12 באוגוסט 2014

אני מכיר בגדולתה של אסתר רוט שחמורוב, אבל רק לחשוב שפציעות קורות ויכלו לקרות גם לה (וטוב שלא היתה פציעה קריטית). אבל זה היה לאבד את הכל במכה אחת.

גיל 11 באוגוסט 2014

כלומר, כל מי שלא ענה על הציפיות הם נפטרו ממנו. אבל איך זה מסתדר עם העובדה שאולי הם יפרחו בגיל מאוחר יותר?

אסף THE KOP 13 באוגוסט 2014

דיון מרתק.

Comments closed