כשבאטמן עוזב את ליגת הצדק – דני פטרמן

BAT

נראה כי הבעיה שחוזרת על עצמה בכדורגל העולמי היא בעיקר ריכוז הטאלנט בקבוצות הגדולות. אותן הקבוצות מגיעות לשלבים המאוחרים בליגת האלופות, זוכות באליפויות, נלחמות על השחקנים הטובים ביותר ומשלמות הכי הרבה כסף עליהם.

אך עם ריכוז השליטה הזה, נראה שיש תקרה אליה אפשר להגיע. אני לא מדבר על תקרת הכנסות או הוצאות שמוציאים המועדונים. אני מדבר על כמות השחקנים שקבוצה גדולה מסוגלת להחזיק ברשותה. מספר מועדוני העל נשאר זהה (אולי אפילו קטן) בעוד שהגלובליזציה גורמת לכך שהטאלנט גדל עם הזמן.

*

עד כה חווינו התחמשות תמידית של המועדונים הגדולים, אבל אם ניקח עכשיו את הקבוצות הכי חזקות מבחינת הוצאות על רכש (בין אם חכם או פשוט בזבזני), יש להן בכל עמדה "שחקן על" גם בהרכב הראשון וגם בשני. צ'לסי, ריאל, באיירן, סיטי… כולן יכולות לזכות באליפות עם הרכב משני.

עד כמה שאפשר להתחמש, שחקנים גדולים באמת רוצים לשחק, וכנראה שלרובם לא זורם להיות הרכב שני, ובטח שלא שלישי. אז כמה שחקנים כבר יכולות הקבוצות האלה להחזיק בסגל, בשביל שהוא ישאר מאוזן וכולם יהיו מרוצים ? 22 ? זה באידיאל.

בפרויקט הגלאקטיקוס הראשון היו הרבה כוכבים בהרכב של ריאל. בשנים האחרונות נראה שגם הספסל שלה על סטרואידים. אם ניקח את ריאל כ-הדוגמה המובהקת ביותר לרכישות תמידיות, ניתן לראות איך זליגת הטאלנט עובד למועדונים אחרים. נוצר מצב שגם אם הם ימשיכו לקנות ולשחרר שחקנים, ובכך להרוויח, מועדונים אחרים דווקא מרוויחים גם:

נאפולי שעלתה לאחרונה עם ריענון הסגל בקניית היגוואין, אלביול וקייחון. גאראי שעבר לבנפיקה והמשיך להרשים. אדבאיור שחווה התחדשות מחודשת בסיטי וטוטנהאם (אם כי, זה לא החזיק יותר מדי זמן. מכל מני סיבות). שהין שעזב לליברפול ובסוף חזר לדורטמונד. ומעל כל אלה, יש כמובן את אוזיל ודי מריה. שסימנו את ההתחדשויות של ארסנל ויונייטד. לא כל השחקנים האלה הם ספורסטארים. אבל יש בהם הרבה טאלנט שבסופו של דבר התבזבז על הספסל. בואו לא נשכח את איסקו וחסה שמקומם מוטל בספק.

1

דוגמאות נוספות אפשר לראות בלוקאקו אותו הרוויחה אברטון, לואיס גוסטאבו שעזב במפתיע את באיירן, סאנצ'ס שעזב את בארסה לטובת ארסנל ועוד רבים אחרים וטובים.

*

בכתבה מצויינת של עידן וולר בכלכליסט (" רובין הוד? צ'לסי קנו אותו שנה שעברה"), הוא טוען כי הקבוצות הגדולות ממשיכות להתחמש ולא נראה סוף לתחרות. כדוגמה הוא נותן את מוראטה שנשלח ליובה עם סעיף חזרה, ובכך ענקית כמו ריאל מדריד שולחת ל"קבוצה קטנה" כמו יובה להשביח לה את השחקן. כלומר, זהו סממן מובהק לכך שהפער רק הולך וגדל, בין מועדונים גדולים, למועדונים ענקיים.

אבל בפועל, רוב הסיכויים שמוראטה לא ישתלב בכלל בריאל גם אם יהיה מעולה. למה ? כי גם אם הוא יהיה מעולה וריאל תחזיר אותו. כנראה שבנוסף אליו יהיה עוד חלוץ על באותה שנה שריאל תרצה. ועל הדרך אולי יש גם כישרון צעיר בן 18 עליו היא רוצה לשים את היד (הוא בינתיים יכריז כמובן שהוא חולם לשחק בריאל מדריד מגיל אפס, כי זה המועדון הגדול בעולם). וכל זה בנוסף לשחקני האקדמיה שלה. אבל רק אחד מהם יתפוס את משבצת ההרכב. מה יקרה לשאר ? ימשיכו לשחק במקומות אחרים. מקומות שיתנו להם הזדמנויות לראות דשא.

מכאן שבמידה מסוימת אפשר להגיד שריאל היא זו שמשבחת את השחקנים לשאר העולם. יש לה אקדמיה מעולה (גם לבאיירן ובארסה וצ'לסי ויונייטד וכו'), שמשחררת שחקנים כי הם או שלא מספיק טובים לסטאנדרט הבלתי אפשרי הזה, או שלא מוכרים חולצות כי אף אחד לא מכיר ילדים בני 17. בשביל להכיר אותם צריך להראות להם דשא וכשאתה מראה להם דשא אתה לא מראה דשא לכוכב אחר שקנית ב90 מליון יורו.

*

קבוצות העל האלה יכולות להמשיך לפלוש לשווקים חדשים, לקדם את עצמן שיווקית, לשתף שחקנים מכל העולם, ולהרוויח המון כסף (ע"ע רכישת פארק ג'י סונג על ידי מנצ'סטר יונייטד). ריאל תקנה סיני. וצ'לסי תקנה הודי. ובאיירן תקנה אמריקאי. וכל אחד מהם יהיה סופרסטאר מטורף. אבל שווקים חדשים תורמים לכולם. ועל כל כוכב על, יש עוד כמה כוכבים אחרים שלאט לאט פורצים לתודעה שלנו ואין להם מקום באותן 5 הקבוצות.

בדיוק כמו עם השבחת הצעירים או שחרור שחקנים שכבר לא מוכרים חולצות, דווקא הקבוצות הגדולות עלולות להיות אלה ששוברות את המאזן. אני חושב שאין עוד הרבה לאן להתקדם. כשקבוצות כמו דורטמונד ואתלטיקו מצליחות עם סגל שעלה להן גרושים, זה כבר אומר שאם מחפשים נכון, אפשר למצוא כשרונות גם לקבוצות קטנות יותר. נכון שהקבוצות האלה רגילות לאבד טאלנט. אבל פתיחת העונה כבר הגיעה ואתלטיקו נראית לא רע (ועל הדרך שמרה על חלק מהכוכבים שלה). דורטמונד אמנם איבדה את לבנדובסקי אך החזירה את קאגוואה ורכשה את אימובילה, מלך השערים של הליגה האיטלקית (שהיה שייך ליובנטוס שגם היא בעצם "משבחת הצעירים" לשאר הליגה האיטלקית).

2

אז מה בעצם השורה התחתונה ?

בניגוד לכלכלה קפיטליסטית בה אין סוף לכמה האחוזון העליון יכול להרוויח, ולכן הוא לא מוריד כלום לשכבות למטה, בכדורגל בסופו של דבר יש גבול לכמה שחקנים יהיו מוכנים לשחק בסגל בלי לראות דשא. וגם אם, וזה "אם" גדול מאוד, קבוצה מצליחה למצוא 22 שחקנים מרוצים מהמעמד שלהם בקבוצת על, אז מה זה 220 שחקנים ל10 הקבוצות הגדולות באירופה ?

בעולם הגלובאלי, זו טיפה בים.

ברס: אחרי מחזור ראשון - אלון ברק
יומן האליפות של הג'איינטס (2) - התחלה רעה לתפארת

9 Comments

אנדר 9 בספטמבר 2014

דעה מעניינת ויוצאת דופן כלכך מזמן לא יצא לי לחוות..
(מאוחר, אשתדל להרחיב בהמשך)
תודה

דיזידין 9 בספטמבר 2014

גישה מעניינת ומרעננת.
אבל לא הבנתי את הלוגיקה עד הסוף.

1. האם לא נכון לומר שזה בכלל לא משנה שמאגר השחקנים גדל, כי בסופו של דבר תמיד יהיו את ההכי טובים ואלה תמיד יתרכזו בחמש או עשר קבוצות? גם אם מחר ינחתו בכדור הארץ עוד עשרת אלפים שחקני על, הרי שהיותר טובים מביניהם יהיו בקבוצות הגדולות, בהרכב ובספסל.

2. הבעיה היא לא רק שהכשרונות הגדולים ביותר מתרכזים במספר מצומצם של קבוצות. הבעיה היא ששחקנים גדולים ומלהיבים מבלים יותר זמן על הספסל מאשר על המגרש. זה אסון לאוהדי הכדורגל.
תאר לך שעל הספסל של קבוצת אן-בי-אי אחת יישב הרכז השלישי בטיבו בליגה (כי הראשון בהרכב) והגבוה הרביעי בטיבו (כי השני בטיבו בהרכב) וכך הלאה. זה יהיה בלתי נסבל מבחינת אוהדי הכדורסל.

דניאל 9 בספטמבר 2014

אהלן אחי. אני אסביר.

1. לדעתי אתה צודק ברמת התיאורטית, אבל בפועל ההבדל בטאלנט הוא לא כל כך עצום. כלומר, זה לא שבכל קבוצה ענקית יש שחקן כמו מסי ורונאלדו בכל עמדה.
קח למשל את מאטה שהודח מההרכב של צ'לסי אחרי שזכה פעמיים בשחקן השנה. הוא הגיע ליונייטד הפגועה, ועל הדרך חיסל לחלוטין את הסיכויים של קאגוואה להשתלב בהרכב. אז בסופו של דבר המעגל הזה התחיל בסגנית אלופת אנגליה, ירד לקבוצה שסיימה מקום 7, וחזר לליגה הגרמנית – שם אנחנו יודעים כבר שקאגוואה יכול לפרוח.
הנקודה שלי היא שכבר עכשיו יש לבארסה וריאל שחקנים מצויינים בכל עמדה. אבל אתלטיקו היא אלופה. לא כי בארסה וריאל יכולות להתחזק עוד המון. אלה כי יש גבול לכמה טאלנט יכול להיות להן עד שהוא זולג לשאר הקבוצות.
בזמנו רובן וסניידר התבזבזו בריאל ובסוף העיפו אותם. שניהם זכו בטרבל מאז. והם הגיעו לבאיירן שתמיד הייתה טובה אבל לא נחשבה לקבוצה הטובה בעולם כמו היום. ולאינטר שבכללי סובלת מתדמית של לוזרית שהלכה ואכלה את אירופה עם סגל משובך.

2. מסכים איתך שזה באמת ביזבוז לראות שחקנים מעולים על הספסל. אבל זאת כבר החלטה שלהם. בסופו של דבר כשיש את רונאלדו ובייל וחאמס. יש גבול לכמה זמן איסקו וחסה יחכו להזדמנות שלהם.
מהדוגמה שלך:
הרכז השלישי בטיבו והגבוה הרביעי בטיבו יבינו בשלב מסויים שהם לא רואים פרקט ויעברו לקבוצה ויתחברו לצמד שיהיה מועמד לאליפות. פתאום קבוצה אחרת לגמרי, יהיה לה קל יותר לעבוד עם שחקן ממורמר שאפילו מוכן להתפשר על משכורת, רק כדי לקבל הזדמנות אשכרה לשחק עם כוכבים אחרים. וברגע שאחד מגיע, גם אחרים יגיעו.

דניאל 9 בספטמבר 2014

משובח***

סימנטוב 9 בספטמבר 2014

נראה לי שהחברים החדשים במועדון "הגדולים" טרפו את הקלפים. בעבר היה פחות סחר בין הגדולים וכשהם נכנסו הם היו מחויבים להצליח מהר (לפני הפייר פלאיי ולמפני שכסף הוא לא מעצור עבורם) אם שחקן מגלה פוטנציאל התחרות עליו קשה.
בלי קשר לאדידס יונייטד הבינו שיהיה להם קשה להצליח בלי פרגוסון כשסיטי וצ'לסי קונים בלי הפסקה ההחלטה לרכוש ולשמור על המותג (מבחינת היכולת למשוך שחקנים) אולי לא נעימה אך בהחלט מובנת.
פוסט מעולה, מסכים גם ששחרור שחקנים שלא מצליחים לעלות כיתה עושה טוב גם לכולם ברמה השיווקית ;)

אהד 9 בספטמבר 2014

הבעיה היחידה היא שאותם שחקנים בדרג השני נהרסים לא פעם על הספסל של הקבוצות הגדולות. נורי שאהין וקגאווה הם למשל דוג מצוינת. הדוגמא הטובה מכל היא אלכסנדר חלב שהפך משחקן מוביל בקבוצה גדולה לשחקן ספסל בקבוצת על. אותם כשרונות לעתים נתקעים או מאבדים את הביטלון וכתוצאה מכך אנחנו מפסידים אותם.

דניאל 9 בספטמבר 2014

אין ספק שבינתיים הרבה טאלנט נהרס על הדרך. אבל פה כבר מגיעה האחריות של השחקן, לראות את המפה ולהבין שגם אם יהיה ממש טוב, יש עוד 3 שחקנים ממש טובים על אותה עמדה אז עדיף לוותר.

עד כמה שאנחנו יכולים להתעצבן על ריאל שהביאה את חאמס למקום בו כבר יש את איסקו וחסה, אם חאמס יאכזב וירד לספסל, שיקח בחשבון שהוא זה שבחר להגיע לשם (וגם איסקו עשה את אותה טעות שנה לפני).

אפשר לתת לדוגמה גם את תיאגו אלקנטרה. הוא בין שבארסה עמוסה מדי ולכן מה שיהיה טוב בשביל העתיד שלו זה לעבור קבוצה. החלטה שאני מבין (עם כי, מתבאס ממנה). אבל אז הוא החליט לעבור דווקא לבאיירן, שם הוא נלחם עם שוויני על העמדה. במקום לרשת את סקולס ולתפוס מקום בדור החדש של יונייטד.
אבל קוקא למשל הבין כנראה שבבארסה יהיה לו עמוס מדי והחליט להישאר באתלטיקו.

ולגבי זה שהם נהרסים – לפעמים זה לא עובד, ולפעמים יש פשוט מזל רע. חלב לא היה טוב מספיק. שאהין נפצע בקבוצה שאסור להיפצע בה. וקאגוואה נדפק מהנסיבות של חילופי דורות ומאמנים בקבוצה. אני מצפה לקאגוואה עלייה מחודשת בדורטמונד. שאהין עדיין בפציעות.

ק. 10 בספטמבר 2014

יש משהו בדבריך, אבל:
על הדרך, שחקנים שיכולים וצריכים להוביל כל קבוצה שהיא לא הטופ 6 שורפים כמה שנות קריירה על הספסל ולא תמיד חוזרים לעצמם. כמובן שגם הקהל מפסיד אותם לכמה שנים. מה שבטוח זה שלפני שריאל ודומיה רכשו את השחקן הוא הציג רמה יותר גבוהה ברב המקרים.
דבר שני, ההשבחת גדודים הזאת (וסליחה על הדימוי הצבאי), להערכתי בחצי מהמקרים לפחות לא עובדת – תראה את הקריירות של אואן שאהין וקאקה לדוגמה.
דבר אחרון – הדוגמאות של אוזיל די מריה ומאטה עדיין לא נפלו בצד הנכון של התאוריה שלך….

Comments closed