הרשת, גרסת הכדורגל – אבי צוק

globalalisierung

 

"הרעיון הוא שכדורגל הוא עסק בשביל הבעלים". כך מתחיל הראיון במהדורה האחרונה של עיתון עמותת האוהדים של צ'ארלטון עם מנכ"לית הקבוצה, עורכת הדין הבלגית בת ה-30 קתרין מאייר.הגעתי במקרה למשחק של צ'ארלטון לאחר שבמסגרת נסיעה לאחרונה לאנגליה סידרתי לעצמי יומיים בלונדון (אל תרחמו עלי). כאוהד ספורט רציני בדקתי עם הנחיתה באנגליה אילו משחקים מתקיימים בבירת האימפריה. הפור נפל על דרבי לונדוני משובח, צ'ארלטון מארחת את ווטפורד.

המשחק היה חויית כדורגל כצפוי, והוכרע עם שער מוקדם מפנדל לטובת המקומיים. אוהדי ווטפורד שהייתה עדיפה לאורך המשחק הודו לשחקנים, הצבא האדום של בוב פיטרס הלך הביתה מבסוט, ואני לקחתי אוטובוס לפסטיבל בפארק גריניץ' עם גרייס ג'ונס ומאסיב אטאק (באמת, אל תרחמו עלי). וכמובן שלא הייתה חסרה גם פיקנטריה ישראלית, כאשר גיליתי את עקבותיו של הבן האובד טל בן חיים בהרכב ה"אדיקס", ואת אוסקר גארסיה במשחקו הראשון על הקוים כמאמן ווטפורד, מה שרק הוסיף לשמחת הנצחון עבורי.

אך התגלית האמיתית הסתתרה כאמור בדפי עיתון עמותת האוהדים. צ'ארלטון הינה מועדון נטול תארים, אך ותיק למדי,שעבר תהפוכות רבות בשנים האחרונות האופייניות למועדונים אנגלים רבים. אם לסכם בקצרה, לאחר הירידה האחרונה מהפרמיירליג ב-2007 המועדון נכנס לסחרחורת עקב התנהלות תקציבית בזבזנית, שנבלמה בתחתית הליגה השניה. התפנית בסיפור התרחשה בתחילת 2014, כאשר המועדון נרכש ע"י רולנד דושטלה, מיליארדר בלגי שעשה את הונו בעסקי האלקטרוניקה. כפי שמתברר מפסקת הפתיחה, לא מדובר בעוד אוליגרך משועמם שמשתעשע בצעצוע חדש בלונדון. למעשה. רכישת צ'ארלטון הייתה חלק ממהלך מחושב ורחב היקף, שעובר מתחת לראדאר עקב חוסר האטרקטיביות היחסי של המועדונים המעורבים.

*

דושאטלה מוביל מהלך של הקמת קונסורציום עסקי של מועדונים ברחבי אירופה, "The Network"כפי שאוהדי צ'ארלטון מכנים אותה, או בקיצור: הרשת. בבעלות הרשת מצויים כיום באופן רשמי ארבעה מועדונים: סטנדרד ליאז' (בלגיה), אלקורקון (ליגה שניה, ספרד), קרל-זיס ג'נה (ליגה רביעית, גרמניה), וכאמור צ'ארלטון. בפועל מצויים בידי הרשת עוד כשני מועדונים נוספים, סט טרוידן מהליגה הבלגית השניה, ואויפשט ההונגרית הרשומים תחת בני משפחתו של דושאטלה. בעיתונות דווח גם על שאיפות התרחבות של הרשת למדינות נוספות כגון פורטוגל ואיטליה.

הרבה מחשבות עברו בראשי כשהתחלתי לקרוא על הרשת: הפיכה לחממת שחקנים למועדון זר, התפשטות נכלולית במסווה בני משפחה, בעלות ע"י איש עסקים המעוניין ברווח בלבד, ניהול ע"י מנהלים חיצוניים המסתכלים רק על טור ההכנסותומכירת שחקנים לצורך כיסוי הוצאות. גם אוהדי צ'ארלטון היו חשדניים כצפוי בתחילה. הרכישה ע"י איש עסקים בלגי, וכניסה לרשת מועדונים שהבכיר בהם הוא מועדון פאר בלגי הובילו אותם למסקנה שצ'ארלטון תהפוך לחממת שחקנים לליאז' ותו לא.

סימן מדאיג נוסף היה מינוי המנכ"לית החדשה מאייר, עורכת דין בלגית צעירה, כמעט חסרת ניסיון ואוהדת סט טרוידן שרופה לפי הודאתה. מאייר לא מסתירה את כוונותיה להפיק רווח בסופו של דבר מהמועדון ויתרונות הרשת שיובילו למטרה זו: שחקנים שלא משתלבים מקצועית במועדון אחד יכולים לעבור למועדון אחר בתוכה. רשת סקאוטרים משותפתיכולה לאתר שחקנים שלא מתאימים רק למועדון יחיד, וחוסכת כפילות של רשת נפרדת לכל מועדון.הוסיפו כל זאת למועדון ותיק עם אצטדיון משלו ומאות אלפי אוהדים, מיקום אטרקטיבי בלב לונדון, ואפשרות עליה לליגה העשירה בעולם – לא קשה להבין מדוע סבר דושטלה שצ'ארלטון הינה הזדמנות עסקית מצוינת כאשר רכש אותה ב14 מיליון פאונד בלבד.

*

במועדונים האחרים ברשת התגובה אינה אחידה. בליאז' מתקיימת מחאת אוהדים כמעט מיום כניסתו של דושטלה כבעלים. בתור ישראלים נחשפנו אליה בעיקר בהקשר של ההחלטה ההזויה למנות את גיא לוזון למאמן. אך המחאה החלה עוד קודם, בעקבות מכירות שחקנים בכירים, התבססות מוגזמת לדעת האוהדים על שחקני נוער, ותחושה כללית שהבעלים אינו באמת מעוניין בקבוצה. תחושה שאינה חסרת בסיס, לאור העובדה שדושטלה אינו אוהד הקבוצה ומצהיר בכל הזדמנות כאמור שהינו נחוש להראות כי ניתן להרוויח מעסקי הכדורגל.

באויפשט ההונגרית שעמדה על סף פשיטת רגל נראה כי קיימת הכרת תודה לדושטלה שהציל את מועדון הפאר לשעבר מסגירה. אקורקון הצנועה סיימה את העונה האחרונה במרחק נגיעה מהעפלה לפלייאוף. סט טרוידן אמנם נמצאת כרגע בליגה השניה, אבל מאז רכישתה ב-2002 דושטלה כיסה את חובותיה ודאג לשיפוץ האצטדיון.

בצ'ארלטון ניתן לסכם כיום את התגובה כאופטימיות זהירה. הבעלים החדש השקיע בשיפוץ מתחם האימונים והאצטדיון, הוריד את מחירי הכרטיסים, וחשוב מכל – השקיע ברכש איכותי. חלק מהשחקנים עברו בתוך הרשת, אך התווסף להם גם רכש מחוצה לה כגון החלוץ הצעיר איגור ויטוקלה מקופנהגן. גם התוצאות על המגרש חיוביות בסה"כ עד כה. צ'ארלטון שנאבקה בתחתית ניצלה מירידה בעונה שעברה, והעונה נאבקת בצמרת וכאמור עד כה טרם הפסידה.

*

האוהדים אשר שרדו את השנים הקשות בתחתית הליגה השניה מרוצים מהיציבות הנוכחית והצעדים בוני האמון שנקטה ההנהלה.מאייר מודה כי השחקנים הינם אמצעי להפקת רווח, ואם תיקרה בדרכה ההזדמנות למכור אותם ברווח משמעותי היא לא תהסס לעשות זאת. אך עבור אוהדים של מועדון מדרג הביניים האנגלי כמו צ'ארלטון אין מדובר בהתנהלות יוצאת דופן. בעידן הכסף הגדול, יציבות כלכלית הינה דבר מוערך. היא אינה מעוררת יצרים וכנראה לא תביא תארים בטווח הנראה לעין. אך האדיקס המסורים רואים כיצד המועדונים הגדולים לוטשים את עיניהם לליגה השניה ומנסים לקדם את הפיכתה למעין ליגת פיתוח כגון מקבילתה בספרד. עבור אוהדים אלועדיף פתרון המאפשר להם לשמור על מידה גדולה ככל האפשר של עצמאות המועדון, בוודאי פתרוןשבינתיים מוכיח את עצמו מבחינה מקצועית.

הרשת במפתיע אינה מסתמנת כתמנון קפיטליסטי חסר נשמה ותאב בצע אלא כמהלך מעניין שייתכן ומייצג את עתיד הכדורגל האירופי, זה שמתנהל מחוץ לזירת המלחמות שלמאבקי היוקרה ומירוצי החימוש ההתאבדותיים של מועדוני העל. למועדונים הקטנים יותר שמנסים למצוא את מקומם בשרשרת המזון החדשה, אין יותר מדי אפשרויות. רבים אינם יכולים לסמוך עוד על בעלים פרטיים חסרי יכולות כלכליות לתמוך במועדון לאורך זמן. הפיכה לקבוצת פיתוח עבור קבוצה גדולה הינו פתרון אחד, אך כזה אשר גוזר דין מוות על המועדון. התאגדויות אוהדים הינן דרך אפקטיבית למדי להתמודד בעידן החדש, ולהחזיקמועדון תחרותי ע"י גיוס משאבי ההמון. ייתכן שהדרך החלופית שדושטלה מקדם תתברר כאפקטיבית לא פחות – התאגדות עסקית טהורה, שמנסה למקסם את היתרונות של איחוד כוחותיהם של מספר מועדונים מרחבי היבשת, בלי מתן יתרון מיוחד לאף אחד מהמועדונים החברים.

חשוב לציין כי מלבד התגברות על חשדותיהם המוצדקים של אוהדי המועדונים ברשת, מתווספת גם ההתנגדות של אופ"א שאוסרת על התמודדות מועדונים בבעלות משותפת במסגרת מפעלים אירופיים. הרשת של דושטלה כמעט ונאלצה העונה להתמודד עם אתגר זה, לאחר שברגע האחרון ביטלה אופ"א את השתתפותה של אויפשט עמוסת החובות בליגה האירופית יחד עם ליאז'.קשה לראות כיצד הרשת תתחמק לאורך זמן מהסדרה רשמית ע"י אופ"א, שתבטיח כי האיזון בין המועדונים החברים ברשתות שכאלו נשמר. במידה והמודל של דושטלה יוכיח את עצמו, עתידה של הרשת והתפשטותה ברחבי היבשת תיקבע במידה רבה ע"י אופ"א – האם תתייחס בחיוב למהלך ותחליט להרים את הכפפה ולהסדיר את מודל הבעלות החדש בצורה רשמית, או שמא תילחם בו עד חורמה. בינתיים שווה להמשיך לעקוב אחרי הניסוי בצ'ארלטון, המשמעויות של הצלחתו או כישלונו עשויות להתברר כמשמעותיות לעתיד הכדורגל האירופי.

 

 

 

לשכוח את מלחה
תבוסה שטוב לקבל

16 Comments

אהד 20 בספטמבר 2014

מקווה שהתופעה הזו תיעלם. לא רואה איך אפשר לא להעדיף קבוצה מסוימת מתוך מגוון קבוצות בתוך ה"רשת" (למה דווקא הבלגית נבחרה להגיע לאירופה והקבוצה ההונגרית נאלצה לוותר?), והרעיון להפיק רווחים מהקבוצה נוגד את הבסיס של קבוצות, שהן כאמור קבוצות שרווחיהן לא אמור להגיע לבעלים. אם כן, מה עשינו בזה?

מעיין אוהד מכבי 20 בספטמבר 2014

מצד אחד, הרשתות האלה אכן טובות למועדונים דלי משאבים.
מי שהמציא את השיטה הזאת אגב הוא הבעלים של אודינזה, שמחזיק גם בווטפורד (הייתה על זה כתבה בספורט וואלה).

מצד שני, יש כאן חשש מאסיבי לקריסה של מספר מועדונים ברגע שלבעלים יימאס מאחד מהם, וגם תקרת הזכוכית מוגבלת כפי שניתן לראות במקרה של אויפשט מאחר שאופ"א אוסרת השתתפות מועדונים בבעלות אותו גורם.

מעניין להסתכל דווקא על הרעיון של הרשת. העיקרון שעומד בבסיס הרשת הוא חיסכון במשאבים באמצעות שיתוף. הדבר נכון בעיקר למערך הסקאוטינג, אבל גם שאר עזרים טכנולוגיים וכמובן חלוקה בשחקנים שלא התאקלמו במועדון אחד (בן חיים דוגמה מצוינת לכך).
לפני כעשור או שניים, מועדוני פאר כמו יונייטד (עם אנטוורפן) וברצלונה (לא זוכר עם איזה מועדון דרום אמריקאי) פשוט נהגו לחתום על הסכמי שיתוף פעולה עם מועדונים שהחזיקו באחד משני מאפיינים: 1. מחלקת נוער מפוארת; 2. נכונות "להריץ" שחקנים צעירים ממועדוני פאר בליגות חזקות יותר בתמורה להשתתפות בהוצאות.

אישית, אני חושב שהרעיון של הסכמי שיתוף פעולה הוא נכון יותר, כי הוא פחות חשוף לניצול ציני ע"י גורם בעל אינטרס כלכלי נטו. אפשר לראות את זה גם בליגה האיטלקית שם לא מעט מהשחקנים נמצאים בבעלות משותפת (50% יובה 50% פארמה, למשל). מהלכים כאלה תורמים יותר לפיתוח הכדורגל מאשר "רשתות" כמו שתיארת.

הרעיון הוא אותו רעיון – שיתוף במשאבים (סקאוטינג, שחקנים שצריך להריץ ולשפשף, ותקציב רכש).

אבי 20 בספטמבר 2014

לא הייתי מודע לזה! מעניין מאד, אם כי נראה ששם מדובר בניסיון פחות שאפתני מזה של דושטלה. כך שבעצם צפיתי בקרב בין שתי קבוצות רשת, מבלי לדעת.

red sox 21 בספטמבר 2014

לא פחות שאפתני ולא פחות דוחה.
הרשת הזו כוללת 3 קבוצות ב3 הליגות הגדולות ביותר בהן זה אפשרי (גרמניה לא בעסק בגלל חוק ה50+1): אודינזה, ווטפורד וגרנאדה.
לך תבדוק כמה שחקנים עברו בין השלוש הללו בשנים האחרונות. מספרים ביזאריים לגמרי (לפעמים 5 השאלות ויותר באותו יום).

שחר ד. 20 בספטמבר 2014

זאת בהחלט תופעה מרתקת שאני מנסה לעקוב אחריה בשנים האחרונות.

לדעתי זה משהו שיהיה מאד קשה להחזיק לאורך זמן במדינות בהן הספורט הוא חלק חשוב מאד מהתרבות (דומת אנגליה). כפי שציינו המגיבים מעלי, תמיד תהיה עדיפות לקבוצות מסוימות על פני האחרות ואני לא רואה את אופ"א משנה את הגישה שלה בעתיד.

הפתרון הוא פשוט, ואנחנו כבר מתחילים לראות אותו. קבוצות כמו מנצ'סטר סיטי (ארה"ב), אתלטיקו מדריד ופיורנטינה (הודו) מקיימות את המודל הזה עם קבוצות ביבשות אחרות, המאפשר מודל מוצלח יותר מבחינה ספורטיבית, מחזק את מותגי האם במדינות נוספות ומאפשר הגדלת הכנסה.

אבי 20 בספטמבר 2014

גם אני מתקשה להאמין שלאורך זמן רשת שכזו לא תיצור העדפה לאחת מהקבוצות. אבל ייתכן שדווקא בגלל שמדובר בבעלים שאינו אוהד קבוצה מסויימת, אלא בפירוש מגיע בגישה עסקית הדבר דווקא יכול להתקיים, מאחר שהמניע הרגשי מעשית לא קיים. ייתכן שמבחינה עסקית יועדיף מועדון מסוים שיכול ליצור יותר רווחים, אבל לאורך זמן זה עשוי פשוט להוביל להוצאה של מועדונים לא רווחיים מהרשת.

גם האפשרות השניה שציינת קיימת כאמור. אבל כאן מדובר בפירוש בהפיכה לחממת שחקנים. לאורך זמן מדובר מעשית במחיקת מועדון הבן, בעצם זו גירסה של ליגת הפיתוח בארה"ב. אני מתקשה לראות כיצד זה יכול להיגמר אחרת.

ארז (דא יונג) 21 בספטמבר 2014

בעיניי בהחלט אין ספק שבמישור הרציונלי לקבוצות כמו צ'רלטון, אלקורקון וכד' עדיף שתהיה משענת בצורת בעלים בעל אמצעים שיבטיח כלכלית את עתידו של המועדון (כמובן – כל עוד הוא לא עוזב מהיום למחר..).

מצד שני – אהדת כדורגל היא לא רציונלית. אלקורקון היא קבוצה שבשנים האחרונות עשתה התקדמות הדרגתית(עוד לפני ההשתלטות, שהתרחשה רק בינואר השנה) בכדורגל הספרדי, ואם אני הייתי אוהד שלה הייתי כבר מפנטז על עלייה ואולי השתתפות במפעל כמו הליגה האירופאית. העובדה שחלום כזה יהפוך לבלתי אפשרי בגלל שסטנדרד ליאז' ואויפשט יקבלו עדיפות מצד הבעלים בהחלט מוציאה את הרומנטיקה מהעניין.

לא הבנתי את המקבילה של "ליגת פיתוח כמו מקבילתה בספרד" . האם אתה מתייחס לקבוצות ב' של המועדונים הגדולים? כי פרט אליהם רוב מועדוני הליגה השנייה ומטה במצב כלכלי רע מאד.

אבי 21 בספטמבר 2014

כן, התייחסתי לזה. הקבוצות הגדולות באנגליה מאד מעוניינות בזה. הקבוצות האחרות מן הסתם מתנגדות בחריפות, וטוענות בצדק שהכנסת מספר גדול של קבוצות שלא יכולות לעלות ליגה תפגע משמעותית בעניין ובמבנה הליגות האנגליות המסורתי בשביל משחקים מול יריבות חסרות עניין וקהל, ויפגעו באפשרות להתקדם של מועדונים ותיקים עם קהילה גדולה ומסורת, רק בשביל שקבוצות ליגה ראשונה יוכלו לפתח כמה שחקנים.

אבי 21 בספטמבר 2014

משום מה לא נכנסה פה תגובה שלי. פשוט תחפש b-team england בגוגל, וכבר בלינקים הראשונים תמצא כמה הסברים לא רעים

שחר ד. 21 בספטמבר 2014

תודה

ארז (דא יונג) 22 בספטמבר 2014

* באנגליה יש ליגת מילואים, כך שעניין קבוצות ב' פחות רלוונטי

שחר ד. 23 בספטמבר 2014

טוב, בדקתי את הנושא.

יו"ר ההתאחדות האנגלית הניח 2 הצעות לדיון לקראת עונת המשחקים 2016-17:
הראשונה – פיצול הליגה החמישית לשתי ליגות בנות 20 קבוצות (כיום ליגה אחת של 20). 10 מהקבוצות החדשות יהיו קבוצות ב' של קבוצות מהפריימר ליג, והיתר קבוצות שיעלו מליגות נמוכות יותר.
לקבוצות הללו תהיה הגבלת גיל משמעותית ותהיה החמרה בהענקת רישיונות עבודה לשחקנים זרים (ובכל מקרה לא יותר משניים רשומים לקבוצה). קבוצות הב' לא יוכלו להעפיל אל מעבר לליגה השלישית.
בהצעה הזאת תומכות ליברפול, יונייטד, סיטי, טוטנהאם וסטוק.

ההצעה השניה – פתיחת מערך ליגות נפרדות לשחקנים מתחת לגיל 23/21. הקמת ליגה כזאת תהיה יקרה יותר ולכן היו"ר דוחף להצעה הראשונה.

לפי איך שהדברים נראים כעת, רוב קבוצות ההתאחדות תומכות בהצעה השנייה ולכן קטנים מאד הסיכויים נראה קבוצות ב' באנגליה.

אבי 23 בספטמבר 2014

אם הבנתי נכון ההצעה הראשונה מגיעה מאיזה רציונל הזוי שזה יעזור לקדם שחקנים אנגלים צעירים. זה די מופרך. מרבית הקבוצות שמחוץ לגדולות מבינות את זה. אם זה היה קורה זה כנראה רק היה מוציא את העניין מהליגות, ופותח פתח לקבוצות ב' גם בליגה השניה (כי אחרי שנה כולם היו מבינים שבעצם אין הרבה התפתחות מקצועית לשחקן צעיר איכותי בלשחק בליגה שלישית באנגליה)

עמיר 28 בספטמבר 2014

מעניין ביותר. ההגיון אומר לי שהאינטרס של הבעלים הוא לא בעליית ליגה או הצלחה מופרזת(אינטרס האוהדים) כי אם במכירת שחקנים שנקנו בזול (אפשרות לאחוזי רווח אדירים) ועל כן קבוצה בליגה שנייה או שלישית בכל אחת מארצות אירופה, מערך סקאוטינג ואפשרות לתת במה לשחקנים רבים במרחק לא רב מדי מהכסף הגדול = תוכנית עסקית מעניינת = ויתור אוהדים על הצלחה לצורך השרדות = המחקות מעמד הבינים ומעבר לסוג של פאודליזם… כרגיל, הכדורגל לפני כולם…

Comments closed