אביב הגיע – שחר דלאל

winner

 

בכל שנה אני מרגיש את האביב שלי מגיע עם החגים, בערך בספטמבר. פתאום יש פריחה של כתבות באתרי האינטרנט, ציוצים ראשונים של הפרשנים, תחלופה של זרים ואני, אני מתחיל להרגיש את הגירוד.

הכדורסל הוא הבסיס לאהבת הספורט שלי, ככה זה כשאתה גדל כבן של מאמן. כל שנה ערב הכדורסל של יום ראשון נותן מאבק עיקש לזה של הפוטבול – כן, אפילו בשנים הקשות של תחילת שנות האלפיים. גם בתקופות בהן אני לא מסוגל לראות NBA (בואו נודה על האמת, רוב העונה היא גארבג' טיים) או שנמאס לי לראות עוד משחק הגנתי במכללות אני תמיד אתקע על ערוץ שישדר כדורסל ישראלי, כי בדיוק כמו הקפה השחור שלי בבוקר – יש טובים ממנו, אבל אין טובים כמוהו.

בשנים האחרונות אין לי באמת קבוצה בליגה, אבל מאז שלקחו לי את הגליל שלי, אני מצליח ליהנות מהליגה אפילו יותר. בכל שבוע מחדש הקבוצות נלחמות על האהדה שלי, כל משחק הוא המשחק שלו חיכיתי מתחילת העונה וכל שחקן יכול להיות השחקן שאת הפוסטרים המטפוריים שלו אני אתלה בחדר. בשנים האחרונות כל הקבוצות הן הקבוצות שלי, טוב אולי חוץ מהגלבוע.

בגלל כל זה, קצת כאב לי שאת פני העונה הנוכחית לא קידמו מוספים מיוחדים (אלקטרוניים כמובן), אלא שלל טורים שמהם עולה ריח של ייאוש והם מכריזים ללא כל היסוס שהליגה בירידה, שאין צביון ישראלי, שכל הקבוצות נחלשו ומסבירים למה בעצם אנחנו לא צריכים לצפות בליגה הזאת כשבלילה מחכים לנו שידורים מהליגה הטובה בעולם.

אז למי שעוד אוהב את הליגה הזאת, הנה כמה סיבות לאופטימיות:

מקצוענות – לראשונה בתולדות הכדורסל הישראלי הפסיקו ראשי הקבוצות להתייחס אליהן כמפעל פילנתרופי ונעשה ניסיון משמעותי ורציני של חלק מהקבוצות להיות רווחיות. אנחנו אוהבים לרדת על מכבי חיפה שמקצצת בתקציב, מוותרת על אירופה ואחרי כל זה עוד נוסעת למסע משחקים בארה"ב נגד קבוצות NBA. אבל מאחורי כל זה ניתן למצוא את הסיבה בהסבר הקצר של סגן יו"ר הקבוצה, שכמעט ונעלם לנו מהעיניים: "היעד זה להמשיך בדרך שלנו להשגת חוסן פיננסי. להגיע למצב שהתרומה הפילנתרופית של הבעלים תהיה בגודל כזה שתאפשר למועדון להתקיים מבלי להזדקק לעזרה חיצונית נוספת. יצירת מקורות מייצרי רווח והכנסות, הורדת ההון העצמי של הבעלים אל מתחת ל-50 אחוז, מה שאנחנו מתכוונים לעשות השנה. המשמעות בטווח הארוך זה יכולת קיום עצמאית פיננסית של המועדון. זה תקציב הגיוני שמאפשר לנו להיות בצמרת מבלי לשלם סכומים שאין לנו כוונה לשלם אותם".
כמה נכוונו מאוליגרכי העבר כשהגיעו, פיזרו הבטחות ושיקים רק כדי לברוח ולהשאיר מאחוריהם עיי חורבות? מכבי ת"א, ירושלים, חיפה וחולון של השנתיים האחרונות הן דוגמה להתנהלות נכונה, כזאת שתנפק לנו ליגה חזקה לאורך שנים ולא רק פעם בעשור.
לראשונה הקבוצות כבר לא רוצות להיות אלטרנטיבה למכבי, אלא יוצרות אלטרנטיבה לעצמן.

חיבור לקהילה – אחת הדרכים להשגת יציבות פיננסית היא באמצעות חיבור לקהילה. זה התחיל עם קבוצת האוהדים של הפועל ת"א, המשיך עם חולון, עבר באילת והגיע גם נס-ציונה וזה מבלי להזכיר את מכבי וירושלים (וכולי תקווה שנהריה תשחזר דרכיה מקדם). הקבוצות מבינות שספורט הוא חלק מתרבות של קהילה, חלק ממארג שלם של חינוך וגם של זהות.

זהות – את החיבור לקהילה מתחילים ביצירת זהות. אנשים מתחברים למשהו המוכר, לדבר שהם מזהים בו תכונות שהם רוצים לטפח ורוצים להיות משויכים אליו. מועדון עם חזון, שנלחם להגשמתו ועל שמירתו. הם מתחברים גם לשחקנים, אלה שמייצגים את אותם הערכים ונשארים באותה קבוצה. בשנה שעברה חזינו בשובם של שחקני הליגה כדומת אפיק ניסים, מתן נאור, טל דן ושלומי הרוש – אותם השחקנים שלא ניחנו ביכולת עילאית אבל ישאירו את הכל על המגרש, בשביל הקבוצה ובעיקר בשביל האוהדים.

המשכיות – כל שנה אנחנו מתלוננים שאין המשכיות. שהשחקנים עוזבים בשביל עוד תוספת קטנה בשכר והמאמנים מתחילים כל קיץ בבניית הקבוצה מאפס. בקיץ הזה ראינו שש קבוצות (מכבי, ירושלים, חולון, הפועל, אילת ונס-ציונה) אשר שמרו על שלד הקבוצה מהעונה שעברה, כאשר גם חיפה המושמצת השאירה ארבעה שחקנים. המשכיות חשובה לשמירה על מסורת, כזאת שתשאיר את האוהדים במגרשים.

קהל – בשנה שעברה כמעט 600,000 צופים הגיעו לראות את משחקי הליגה, כשרק מכבי, גלבוע ונתניה לא מצליחים לשמור את תפוסה של מעל 60% לאורך העונה (ירושלים, הפועל ונס-ציונה שמרו על תפוסה של מעל ל-95%). בשנים האחרונות אנחנו גם רואים יותר משפחות (נס-ציונה המובילה בתחום), נשים וילדים. הקהל, ברובו, שומר על ספורטיביות ומאפשר גם לאוהד האקראי ליהנות מהמוצר שהוא מקבל במתקנים ראויים ו(בד"כ) במחירים נמוכים.

מתקנים – אז כבר יש לנו ארנה, האולם החדש בדרייב אין וההיכל החדש בחולון כבר בפתח והם יצטרפו ליד אליהו, רוממה, בית מכבי בראשון ציון  ועין שרה בנהריה. אפילו באשדוד כבר סגרו את הקיר. כיף להגיע לאולמות החדשים בארץ, תורמים להנאה שלנו מהמשחק ומאפשרים לקבוצות לבצע קפיצת מדרגה נוספת.

שחקנים צעירים – זה לא סוד שאין לנו מספיק ישראלים מובילים בליגה, אבל הוואקום שיצרו השנים הקשות של הכדורסל מביא גם הוא סיבות לאופטימיות. כוכבי העתודה של הקיץ: מנקו, אריאל, גוט ושגב מצטרפים לצעירים שפרצו בעונות קודמות דוגמת דאוסן, זליקוביץ, בלייזר ואור סולומון. בגלבוע אפילו לקחו את זה צעד אחד קדימה, כשהם פתחו את העונה עם קבוצה שממוצע הגילאים שלה הוא 21 ושמונה חודשים.
הקיץ גם לראשונה ראינו את הצעירים נלחמים על מקומם ועוברים לקבוצות בהן יקבלו דקות משמעותיות כאשר רפי מנקו עבר מירושלים לגלבוע ונאור שרון (רכז העתודה) ברח מעומס הגארדים בחולון וירד לקבל דקות בליגה השנייה. הצעירים שלנו מקבלים דקות ואין דבר חשוב מזה לליגה ולנבחרת, היי אפילו גבוהים יש לנו!

גבוהים – בניגוד למה שמספרים לנו גם בישראל צומחים לגובה. אלכס צ'וברוביץ' (חיפה), רוברט רוטברט (נהריה), בן אלטיט ועידן זלמנסון (מכבי), עמית ביר-כץ (אילת), יונתן שולדברנד (הפועל), איתי שגב (גלבוע), איגור נסטרנקו (ראשל"צ) ורם אליאספור (אשדוד) הם רק חלק מהגבוהים תוצרת הארץ אשר יפקדו את הליגה השנה. עכשיו ניתן רק לקוות שהמאמנים והשופטים בארץ יתנו להם את האפשרות האמתית לגדול.

*

אז כן, כנראה שגם השנה מכבי תהיה האלופה, שהליגה לא תהיה צמודה כמו בעונה שעברה, שנהריה לא תחליף את נס-ציונה כמרעננת הרשמית ושלא נראה עוד חגיגות בכיכר.

אבל למרות הכל האביב כבר כאן, לנו רק נשאר לבחור אם ליהנות ממנו.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

ובינתיים במדריד - נמרוד איתן
"בגלל הרוח - סרט המשך" - פותחים עונה

6 Comments

אסף .ג. 15 באוקטובר 2014

האמת שחר נחמד למצוא לשם שינוי טור אופטימי על הליגה הישראלית,
מצאתי את עצמי מזדהה עם הרוב ובעיקר עם האהבה הלא רציונאלית לליגה שברוב עולם הספורט המקצועי הייתה מתה מזמן בגלל חוסר התחרותיות ששרר בה שנים ולשם שינוי אולי מראה סימנים לשינוי חיובי בתקופה האחרונה.
לפחות מבחינתי הנק' המעניינת ביותר למעקב במהלך העונה יהיה כרגיל השילוב והצא'נסים שיקבלו כאן הצעירים להתפתח בשאיפה שלמאמנים שלהם יהיה מספיק אומץ וגב לעשות זאת
(כי יכולת יש לשמות שציינת)אבל הם חייבים את הבמה לשחק,לטעות וללמוד בזמן אמת-רק ככה הם ישתפרו.

עודד 15 באוקטובר 2014

רגע, אתה באמת הבנת משהו מהדברים של ארנון שירן? לא הבנתי איך פרישה מהיורוקאפ ונסיעה בזבזנית ומביכה להתבזות מול קבוצות NBA מגשימה את היעדים שהוא דיבר עליהם.

שחר ד. 15 באוקטובר 2014

המטרה של ג'ף רוזן היא להגיע לאיזון כלכלי. בגלל זה הוא דחף לשיתוף עם העירייה (לאו דווקא בתשלום ישיר, אלא בהשגת ספונסרים כמו בזן), בגלל זה הם ויתרו על היורוקאפ (שבניגוד ליורוליג, לא ניתן להרוויח בו כסף אלא רק להפסיד) ובגלל זה הם יוצאים למסעות משחקים נגד קבוצות NBA (ששם כן מרוויחים כסף).
צריך גם לזכור שבזן לא נותנת סכומים כמו בעבר ויש לזה משמעות רצינית על קבוצה כזאת (תחשוב על ירושלים של לפני שנתיים ללא מגדל).

אפשר לשאול הרבה שאלות כשמדובר בג'ף רוזן, אבל קשה מאד לפקפק בהצלחה המקצועית (עלייה לליגה הראשונה, גמר גביע, שלושה גמרים ואליפות) ואופן הניהול הכספי שלו.

עודד 15 באוקטובר 2014

מעניין איך עונה של מכירת כל השחקנים ומאבק נגד הירידה ישפיע על המאמצים להשיג חסויות..

אלון 15 באוקטובר 2014

עודד, ההשתתפות ביורוקאפ היא יקרה. הנסיעה לארה"ב אמנם תהיה מביכה מבחינה מקצועית, אבל הפעילות בקרב קהילות יהודיות בארה"ב מביאה תרומות וחסויות למכבי חיפה.

MOBY 17 באוקטובר 2014

עכשיו הזמן לבקש סליחה מחיפה. בושות הם לא עושים.

Comments closed