העתיד מתרחש ברגע זה

פוסט מאת איתן בקרמן

1. Chaos on the streets of Cairo הודיעה השדרנית של "פוקס" בדרמטיות ארה"בית. לגמרי "פאניק און דה סטריטס אוף לונדון". מאז אני עם השיר הזה בראש. נרשם רווח ראשון מהמהפכה במצרים.

אני כותב ארה"בית כי הרבה אנשים טובים מאמריקה הלטינית מאוד סובלים מהיחוס של המילה "אמריקה" לארצות הברית. הם גם מעדיפים את הצירוף "אמריקה הלטינית" על "דרום אמריקה", הוא מקיף ומדויק יותר בעיניהם, אבל זה פחות חשוב. הכי חשוב זה שתזכור שאמריקה זה הרבה יותר מהיונייטד סטייסט.

ומה לעשות שבעברית אפשר להציב "ארצות הברית" במקום "אמריקה", אבל אין אפילו אופציה למילה אמריקאי/ת. מה נגיד, ארצות-הבריתי/ת? ארה"בי/ת זה הרע במיעוטו. בכלל, מה אנחנו יודעים על הרגישויות של תושבי אמריקה הלטינית או מי שהיגרו ממנה לישראל (מה שמכונה גם "עולים"). מה אנחנו מכירים את העלבון המתמשך בלהיות תושבי מדינות המרתף של ארה"ב.

מה אנחנו יודעים, קרוב יותר, על החיים במצרים. על חייו של האדם המצרי, אחד מ-17 תושבי קהיר נניח. על חיי היום-יום שלו, על המצוקות שלו, על הכעסים שבו. מדינה של 80 מיליון איש, המעצמה הכי חזקה מלבדנו במזרח התיכון, חמש מלחמות ב-25 השנים הראשונות של ישראל (עצמאות, סיני, ששת הימים, ההתשה, כיפור), נאצר, מחדל, סאדאת, שלום, סיני, מוברק, פירמידות, נילוס, זמאלק ואל אהלי. יופי. תכלס, אין לנו מושג מה קורה שם.

2. בפוסט הקודם, שפורסם ביום רביעי, שעניינו היה בכלל פדרר מהטניס, מצאתי את עצמי מעיר הערה תחת הכותרת "לא קשור". אני מאוד גאה בה, אז הנה היא במלואה:

רק נדמה לי, או שבאמת לא קולטים פה עד כמה במדינות ערב קורה משהו גדול? ואולי רק נדמה לי שקורה משהו כ-זה גדול? בדרום בתוניסיה, בצפון בלבנון, מסמכי הפלסטינים, מצרים, קטן זה לא. הענין הוא שאף אחד לא חזה את מה שכבר התרחש, אז לך תדע מה לפנינו. הפתעות באות בהפתעה. מה שבטוח, אלה לא ימים גדולים לפרשנים לענייני ערבים.

מסתבר שכבר לפני שלושה ימים זה לא היה עד כדי כך מפתיע, אבל ביום רביעי במהדורת הערב, לא זוכר של מי, העלו את האייטם על מצרים בשעה שמונה ושש עשרה דקות. נכון היה גלנט, אבל 16 דקות כשמצרים מבעבעת? תכלס אנחנו גרועים בלקלוט מה קורה שם, גם אחרי שזה קורה.

3. לפעמים הספורט הכי מרתק הוא החיים עצמם… עד כדי כך הדברים מגיעים! על מגרש המשחקים הבינלאומי מתנהל אחד הענפים המרתקים ביותר. שחקנים שונים ומשונים משתלבים בו, תהליכים מקצינים במהירות מסחררת, צבר הפגנות הופך למהומה, לכאוס, למהפכה. בשניות, במונחים היסטוריים. משום דבר, לכאורה.

כשנוצר כאוס ועימו חלל, המשחק מרתק עוד יותר. אל ברדאווי מבחוץ, האחים המוסלמים מבפנים. כוחות דמוקרטיים וכוחות איסלמיים. מנהיגי המדינה נעלמים. משחק ההגנה שלהם הוא שרשרות של טעויות היסטריות. הכוח הוא בדיוק מה שהעם מורד נגדו. על כל הרוג עוד מיליון מפגינים.

המשחק שהתחיל בתוניסיה הופך לא רק לאיזורי, אלא במהירות מסחררת גם לעולמי. התשובה לשאלה לאן הולכים מצרים ו"המזרח התיכון" של אחרי הכאוס, כששני הצירים לכאורה הפוכים לגמרי – דמוקרטיזציה או איסלמיזציה – אמורה לנסח את מראהו של עולם חדש. רק לכאורה הפוכים, משום שיכולה להיוולד "דמוקרטיה איסלמית" בנוסח חדש, או כל צורה שלטונית ואידיאולוגית אחרת.

הגלגול של האירועים יכול להגיע עד אירן, אולי גם רחוק יותר. האם יש כאן נחשול גלובלי של דמוקרטיה ופתיחות? האם זהו מימוש המהפכה הטכנולוגית שמביאה באלף השלישי לשינוי העולם גם במונחי שלטון ופוליטיקה מדינית? האם היא עדיין מדינית או כבר רשתית-אינטרנטית?

אולי אני מגזים, אולי נחפז, אין לדעת כרגע. אבל כמו שכבר ראינו באופן כל כך ברור בימים האחרונים: הפתעות באות בהפתעה.

4. הוכחה לכמה זה מעניין אותנו. בשעה זאת, שש ורבע בערב, מהפכה במצרים, בערוץ הממלכתי של ישראל משדרים את "כך היה –מפלגת העבודה" (בערוץ 10 את "ממזרח למערב" עם הילה אלפרט, ובערוץ השני "ענין של טעם 3 – רון יוסף" עם גיל חובב). לא נתקלתי במהלך הצפיה במבזק חדשות. נלך על מה שבגין אהב: הבי.בי.סי.

5. "המזרח התיכון", דה מידל איסט, הוא צירוף מילים בריטי, מערבי, אימפריאליסטי (בדיוק כמו "לפאתי מזרח" בהמנון). תושבי האיזור מכל הלאומים אימצו אותו. גם זה, פעם, יעבור. הם "המערב", לא אנחנו המזרח. המזרח המדיני, אם תתעקשו, זה "המזרח הרחוק". את התמונה האמיתית משקף "הים התיכון", המדטירניין סי. התודעה המערבית כולה, עם הדתות והפילוסופיה והמדע וכו', נולדה באגן הים התיכון, במסופוטמיה, במצרים, בירושלים, במדבריות ערב. בצומת הצמתים שבין אסיה, אפריקה ואירופה. איכשהו, לטוב ופחות לטוב, כאן עמוד התיכון של העולם.

6. שש וחצי. אהוד יערי מתחיל לספר מה קרה היום. ברכות. נראה שהדרמה, רובה ככולה, עוד לפנינו. איזה משחק מצוין. נעבור לחיים כהן.

*

איתן בקרמן / חופי שוויצריה

 

 

תקווה בריטית חדשה ובעיקר פנג'יו
על ספורט ונוסטלגיה

41 Comments

צור שפי 28 בינואר 2011

ההתעוררות הזו מעוררת אצלי תקווה ופחד. לא במנות שוות. הרבה יותר פחד. על בסיס המציאות, התקווה לעולם ערבי – מוסלמי דמוקרטי אין לה הרבה על מה שתסמוך. נקווה לטוב.

איתן בקרמן 28 בינואר 2011

מאחר שהדברים לא תלויים בנו, בוא נלך על התקווה :)

אופיר המקורי 28 בינואר 2011

כמו במהפכה באירן, כמו בכדורגל בשכונה: מי שצועק יותר חזק הוא זה שזוכה בשלטון. יש לך ספק שזה יהיה האיסלם הקיצוני?

איתן בקרמן 28 בינואר 2011

גם זאת אפשרות.נחיה ונראה

מוחמד 29 בינואר 2011

כשמנסים לכפות על עם שלם מהפכה, נוצר חלל אדיר ולכוחות קיצוניים יש הרבה מה לעשות כמו בעיראק.
כשהעם כופה את המהפכה אין לכוחות הקיצוניים הרבה מה לעשות והם מפסידים לא פחות מהשלטון.
האחים המוסלמים במצריים הצטרפו להפגנות רק היום, וגם זה היה אחרי שהבינו שהמפגינים -העם המצרי- כבר ניצח במאבק. הם נשארו רלבנטיים בחיים הפוליטיים במצריים עד עכשיו בגלל חוסר אלטרנטיבה למשטר, היום בעידן של אחרי מוברק אין להם מה לחפש במצריים.

אופיר המקורי 29 בינואר 2011

גם על האירנים כפו מהפכה? הסוציאליסטים פינטזו והפונדמנטליסטים באו וגזרו את הקופון. כל דאלים גבר.

אסף THE KOP 28 בינואר 2011

קיים סיכוי סביר שנתעורר לאירן 2 על הגבול הדרומי.
רק שהפעם יש להם ציוד צבאי אמריקאי.

איתן בקרמן 28 בינואר 2011

סיכוי סביר. בכל זאת לא סיכוי מלא. בוא נראה

מיקו 28 בינואר 2011

אפרופו אירן,

נראה קצת תלוש מהמציאות לחשוב שרוחות הפיכה חזקות מנשבות ב 3 מדינות
ערביות בו זמנית זה צרוף מקרים בלבד, יש מישהו מאחורי זה, איזו יד מכוונת ובעיקר מממנת, מישהו אמר אירן?

רק להם יש מה להרוויח מעלייה של האיסלם הקיצוני במזרח התיכון
וגם מספיק דינרוס בשביל להעניק לזה חסות.

עצמות עצלות 28 בינואר 2011

אני לא יודע על איזה דינרוס אתה מדבר, הכלכלה באירן במשבר רציני.

יריב 28 בינואר 2011

בין האירועים בתוניס ובמצרים יש השפעה ישירה, לא צריך שום דבר נוסף כדי להסביר את הסמיכות. סמיכות האירועים למה שקורה בלבנון הוא כנראה צירוף מקרים. יש להניח שהאיראנים בוחשים בלבנון, אבל אני לא רואה סיבה מיוחדת להניח שהם מעורבים בתוניס ומצרים.

ויכסלפיש 28 בינואר 2011

המאבק הגורלי היה מצרים-אלג'יריה ולא תוניסיה. כנראה שאיראן ולוב מניעות את התהליך הזה. לא מדובר במהפכה הצרפתית אלא בערעור המשטר הפרו מערבי

איתן בקרמן 28 בינואר 2011

אותה תשובה: אין לדעת :)

איתן בקרמן 28 בינואר 2011

בנוגע למאבק אתה כמובן צודק, מה שיצריך לסבך עוד קצת את התיאוריה, ככה שירדתי מזה להפעם :)

גיא זהר 28 בינואר 2011

בעיניי אין קשר לספורט ולמהומות האלו. לפעמים סיגר הוא רק סיגר. ברור שהמפגינים קיבלו רוח גבית מתוניסיה אבל לדעתי הם גם מריחים את חולשת מובארק בערוב ימיו. עם זאת, להרבה גורמים (כולל הממסד שלנו) יש אינטרס לשימור הקיים ואני לא הופתע עם יהיה שיתוף פעולה עם הצבא המצרי סטייל ספטמבר 70. בטוח שיהיה מעניין. הגיע הזמן שגם כאן יצאו אנשים לרחובות על הבדלי השכר המחפירים ועל כך שגם לאנשים עובדים קשה לגמור את החודש.

איתן בקרמן 28 בינואר 2011

כמה שאתה צודק. לא צריך מהפכה או אלימות, רק לצאת לרחובות, אפילו לרחובות האינטרנט, כמו במקרה של מחירי הדלק, ולהתחיל לדאוג גם לזכויות שלנו.

שלו 28 בינואר 2011

אני מאמין שלמרות הדם שנשפך, בסוף הסיבוב הזה עדיין מוברכ ישלוט.
מצד שני אני מאמין שרומא תיקח אליפות ושטוטי הוא הוא המלך המשיח, כלומר אני לא ממש מבין.

איתן בקרמן 28 בינואר 2011

לדעתי יש יותר סיכוי שרומא לוקחת אליפות.

שלו 28 בינואר 2011

אתה צודק, אני קצת מיושן ולא כלכך קורא חדשות ולא ממש מעודכן במה שקורה בעולם…
מצד שני קראתי שיש סיכוי שרומא יעלו לרבע הצ׳מפיונס בלי משחק כי הולכים להעיף אתהקבוצות האוקראיניות.

אסף 28 בינואר 2011

אני מת לדעת: מאיפה כל הידיעות האלה ( בתגובות ) על הקשר של אירן למהומות במצרים?

פולדש 28 בינואר 2011

כבר אמרתי בפוסט הקודם ואני עומד מאחורי דבריי: בלי לדעת בדיוק בעד מה מפגינים ההמונים במצרים/תוניסיה/לבנון, יש בי הרבה הערכה וקנאה כלפיהם, שהאדישות טרם השתלטה עליהם לחלוטין, כמו פה.

אריאל 28 בינואר 2011

אם היית במצב שלהם, אני מניח שגם אתה לא אדיש. יש הרבה על מה לקטר במדינה שלנו, אלוהים יודע שגם אני חוטא בזה הרבה, אבל אין להשוות את המצב שלנו לשלהם. לנו לפחות יש את היכולת לשנות משהו פעם בארבע שנים, הם לא ראו שינוי שלושים שנה.
וזה לפני שאני מדבר בכלל על זכויות אדם, על 40 מיליון איש שחיים בעוני, על שכר חודשי של 120 שקלים.

יובל שהוא אחר עד כדי כאב 28 בינואר 2011

שכחת מלחמה נגד תימן בשנות ה-60'.
הלו, לא הכל זה ישראל :)

הופ 28 בינואר 2011

עדכון חי בעברית (בבלוג "קו חוץ") של כל המתרחש במצרים
http://bit.ly/fbNkjI

אנונימוס 28 בינואר 2011

פשוט יום שחור לתקשורת הישראלית. העולם מתהפך סביב גבולותינו עם השלכות אדירות שסופן מי ישורנו, ופה משדרים האח הגדול ורפי רשף.
בנאדם שרוצה לדעת מה לעזאזל מתהפך מתחת לרגליו חייב לפנות לערוצים הזרים.
מביש ועצוב

צור שפי 29 בינואר 2011

עוד יום שחור…

Mr. Kate 28 בינואר 2011

בסך הכל אני מסכים עם מה שכתבת אבל רק הערה אחת.
השימוש במושג אימפריאליזם ביחס לצמד המילים "המזרח התיכון" הוא אנכרוניסטי. אין קשר בין האידאולוגיה האימפריאליסטית למונח מימי קדם יחסית. זה קצת כמו להגיד על איזה קיסר רומאי שהוא היה צורר אנטישמי במובן המודרני של המילה.
ובטח שאין לזה קשר לשורה "לפאתי מזרח". זאת אמנם חשיבה מערבית לחלוטין אבל שוב, לא אימפריאליסטית. אין ולא הייתה "אמפריה ציונית/ישראלית" אז זה מגוחך לטעון לאימפריאליזם בהמנון.

גיל שלי 28 בינואר 2011

עדין מוקדם לקבוע מה קורה במצרים, אבל לקפוץ למסקנות בקשר ליד המנענעת את העריסה, נראה לי קצת מופרך. בנפילת הגוש המזרחי, ראינו איך האש עוברת בשדה קוצים. מרגע שהחולשה תקפה את המשטר הראשון, תוך שבועות, כל המשטרים נפלו. המצרים שסובלים מאותם בעיות מהם סובלים התוניסאים, פשוט מריחים הזדמנות. אני בהחלט לא בטוח שזה טוב לנו, אבל אין לנו שום אמירה בעניין.

אם הדומינו הזה ייפול גם הוא, לא הייתי רוצה להיות שליט ערבי בשום מקום במזרח התיכון, או באיראן.

יריב 28 בינואר 2011

זה בסדר, באיראן אין שליטים ערבים, רק פרסים.

גיל שלי 29 בינואר 2011

מקבל את התיקון

מוחמד 29 בינואר 2011

המרוויח היחיד – העם המצרי.
בסופו של דבר גם פה נרגיש את השינוי – אין יותר סטטוס קוו.
כולם יבינו שאין מנוס אלא לדבר אחד עם השני ולהגיע לפתרון.
אין יותר מובאראק. אי אפשר לשלוח את בן אליעזר לשם לרקום עסקאות גז ולדחות את השיחות. אין יותר הבטחות שהכל ישאר כמו שהוא- סטטוס קוו מזדיין.
את המלחמות ניסו וימשיכו לנסות. המלחמות נכשלו וימשיכו להיכשל. יגיע הזמן שכולם יבינו שצריך להתקדם. לעזאזל הסטטוס קוו.
וכן הפיכה במצריים משפיעה הרבה על ישראל ויותר על הרשות.

מאשקה 29 בינואר 2011

כשהעלו בארץ את גיל הפנסיה ל – 67 שנה אף אחד מאתנו לא צייץ.
פעם אישה הייתה יוצאת לפנסיה בגיל 60 וגבר בגיל 65, וכיום לפי שנתון נקבע גיל הפנסיה שהוא בממוצע לכלום בגיל 67.
בצרפת הפגינו המונים והעלו את פריז באש שרצו לעלות את את גיל הפנסיה מ – 58 ל – 60, ואצלנו ? בקול ענות חלושה העניין עבר.
מחיר הדלק עולים במהירות כל חודש, הכול בגלל מדיניות הממשלה או נערי האוצר שאנחנו נאחסן את המכוניות הפרטיות שלנו ונעבור לנסיעה ברכב ציבורי, אבל גם הרכבות עולות באש, גם מחירי הנסיעה באוטובוסים עולה. ואין איש מצייץ או מארגן איזו הפגנת צרכנים שתאגד את כל הציבור בישראל בלי הבדל של דעה פוליטית גזע או מין.
אם אנחנו רוצים להלחם נגד מחירי הדלק אולי כדאי שנעבור למצרים ונצטרף שם להפגנות :)

יריב 29 בינואר 2011

אני חושב שאת מציגה את הנושאים הלא נכונים להילחם עליהם, גיל הפנסיה חייב לעלות עם תוחלת החיים, למשל. נגד המסירה של משאבים לבעלי הון, פה אני לגמרי איתך וחבל שאנשים לא יוצאים לרחובות. גם לא רואים מספיק הפגנות בעניינים המדינייפ. ציבור אפאתי, נורא.

דהגאנר 29 בינואר 2011

הרגעים שבהם זרמים תת-קרקעיים עולים מעל פני האדמה בד"כ משנים את פני המציאות. רק הזמן יגלו אם זו מהפכה כושלת, מהפכה איסלאמית או מהפכת האינטרנט
וכמובן, בניגוד לכותרת הפוסט, רוב הפרשנויות לגבי העתיד מתייחסות לידיעות מן העבר. כותרת מבריקה.

אשך טמיר המקורי 29 בינואר 2011

רע מאוד ליהודים
רוח גבית חזקה לאיראן ולאיסלאם הקיצוני, אם האחים המוסלמים אכן יגיעו לשילטון (לי קשה להאמין שלא) זה ניצחון מכריע לטובתם באיזור כולו (נגד המדינות הערביות הפרו-מערביות).

העתיד לדעתי שחור מאוד מבחינתנו. מצרים מוסלמית תחזק קשרים עם איראן, תתמוך בחמאס וזה עוד בלי לדבר על הצבא שיעמוד לרשותם.

האמריקאים חיים בסרט, כהרגלם. אובאמה הוא התגלמות המשפט "הדרך לגהינום רצופה בכוונות טובות."
האיש הזה יהיר וחושב שהוא יודע טוב מכולם.

אני מרחם על האזרח הפשוט המצרי שנאלץ לאכול את החרא של מובארק כל הזמן הזה אבל מבחינתנו זאת הייתה האלטרנטיבה הטובה ביותר.

מתי לאנשים יהיה את השכל להיפרד מהרעיון הזה של דת אחת ולתמיד? עוד לא הבינו שזה מביא רק צרות? איצטלה לכפוף את רצונך על אחרים

moby 29 בינואר 2011

ואצלנו יש הפגנה ביפו להפסקת ההתנחלות היהודית ביפו.
את האמת צודקים נמאס כבר מההתנחלות היהודית הזו ביפו חיפה עכו ושאר ירקות.
אין מה להיות אופטימי לגבי מצרים. מעל 8-% לא יודעים לקרוא ולא מכירים מחשב.
מוברק הוא הסכר האחרון שם לשלטון איסלמי רדיקלי.
מה שכן אולי יהיה סיפוח של עזה תחילה אז לא הכל שחור.

moby 29 בינואר 2011

מעל 80%

עידן 30 בינואר 2011

שמח ומעריך מאוד את ההערה שלך לגבי ארה"ב במקום אמריקה.
ובאופן כללי שמח על הפוליטיזציה והרחבת האופקים של דה באזר

אלקו 31 בינואר 2011

אני ממש לא מתיימר לטעון שאני יודע לאן כל האירועים באיזור יובילו
אבל ברור לי לגמרי שקורה משהו גדול, חסר תקדים באיזור הזה
לדעתי הדבר המדהים ביותר שקרה בישראל הוא שבכל אמצעי התקשורת מדברים עדיין כמעט רק על אהוד ברק והנדל"ן של גלנט
העולם כולו יתהפך ואנחנו עדיין נתעסק במיץ של הזבל, כל עוד זה הזבל שלנו.
הציפור הלאומית הייתה צריכה להיות בת יענה

פאקו 3 בפברואר 2011

היד שמנענעת את העריסה במקרה הזה היא אל ג'זירה, תחנה בעלת אג'נדה מאד מסויימת. לסיקורים המגמתיים וההשפעה העצומה של תחנה זו היה משקל רב במתרחש במצרים ותוניסיה (ובמידה מסויימת בלבנון). לא בכדי, המדינות שהושפעו מכך יותר מכל היו אלה אותן אנו נוהגים לכנות "מתונות". בעוד משטרים כמו סוריה ואירן לא ממש מרגישים מאויימים מהעניין, בירדן למשל המלך פיטר את הממשלה מחשש לבאות.
עם כל הסימפטיה לטיעונים הצודקים של ההמונים, החשש (שלי לפחות) כאן הוא של מהפכה חומייניסטית חוזרת בחלק מהמקומות. יש יותר מדי קווי דמיון בין האירועים, כמו גם תפקידו של נשיא ארה"ב (הנשיא האמריקאי אם תרצו) בעניין.

Comments closed