אלה אלה ישראלה

איכשהו הן מלוות את הלב שלי מגיל בית ספר ועד היום, הבנות והנשים שמשחקות כדורסל. הוא קצת צרב עם ההפסד לסרביה, אבל ביום חמישי הוא שוב יצהל. לא רק שלי, של כולנו. תבואו ל"זיסמן" ותראו

 בכיתה ו' היא הגיעה. שלומית. שתי צמות שחורות, עיניים כחולות נהדרות, יפה, חכמה ומאוד שותקת. היתה בה עצבות, אחיה נפצע במלחמה. התאהבתי מיד, כמו שמתאהבים בכיתה ו'. אבל עברו עוד כמה ימים עד שהתרחש הפלא: בהפסקה היא הצטרפה למשחק כדורסל. היו אצלנו בנות שידעו להקפיץ כדור, גם לקלוע לסל, אבל הילדה החדשה היתה משהו אחר. אחרי חמש דקות של משחק כבר היה ברור שהיא תפתח גם בחמישיה של הבנים. כדרור מאחורי הגב, מסירת עין עקומה, שמירה מעמידת מוצא, הכל היה בלכסיקון הכדורסל שלה. מי האמין שבנות יכולות לשחק ככה כדורסל.

אחרי שנה היא עזבה, אבל את החותם השאירה לתמיד. למפגש המחזור שנערך לפני שנתיים, אחרי עשרות שנים, הוזמנה כמובן מאליו, למרות השהות הקצרה שלה. היא נראתה, בעשור החמישי לחיינו, פשוט נהדר. הספורט יפה לבריאות. היא גם זכרה, לשמחתי, שהיינו חברים כמה חודשים, למרות שלמיטב זכרוני זה לא הגיע אפילו להחזקת ידיים.

בתיכון קראו לה רותי. שיער שחור ועיניים כחולות נהדרות. יפה, חכמה ומאוד שותקת. האם גם בה היתה עצבות? אולי, לא העזתי להתקרב אליה. שנים הייתי מאוהב בה מרחוק. היא היתה הרכזת. של הכיתה, של המחזור שמתחתי, של נבחרת התיכון. אבל הפעם היא לא היתה היחידה. שלל בנות מיהוד, מסביון, מנוה מונוסון, הציגו יכולת לא פחות טובה.

הבנים אצלנו היו תותחים של כדורגל, בי"ב איציק בלחסן מהכיתה המקבילה השאיר לבדו את הפועל יהוד בליגה הלאומית, הראשונה אז, אבל הכדורסל היה של הבנות. קיץ אחד הן יצאו לאליפות העולם לבתי ספר תיכוניים, כך לפחות היא הוגדרה, וחזרו אלופות. רותי היפה הוכתרה לאלופת העולם. קשה לומר שהופתעתי: בשבילי היא היתה כבר שנים מיס תבל.

החברה הנוכחית שלי, חכמה, יפה ובעלת נטייה לשתיקה, היתה שחקנית כדורסל. הצבא הקרבי שלה הפסיק לה את הקריירה והיא פנתה לעניינים אחרים. זה לא מונע ממנה כמובן לצאת לקרב בכל משחק, כולל פוקר במחשב. ספורטאית בכל רמ"ח אבריה. המצוינים.

מדובר בשלוש סיבות מצוינות לצריבה בלב שגרם לי ההפסד ללטביה, בהפרש של סל אחד, כשהכדור האחרון שלנו. לא הגיע להן. כי הן נלחמו עד הרגע האחרון כמו שהיינו רוצים לראות מכל נבחרת ישראלית. כי הן נראו מלוכדות ומשחקות כולן עבור כולן. כי יש פה את אחת הנבחרות הטובות והמשמחות של ישראל, ולא בענף ספורט איזוטרי.

ועם זאת, הלב התרחב לראות את בנות סרביה, ענקית הכדורסל, עפות משמחה אחרי ניצחון ביתי בשתי נקודות על ישראל, לה הפסידו ב-28 הפרש במשחק הקודם. לירון כהן, שי דורון, שתי הקטיות, ליני סלווין, ליעד סואץ והחברות שוב הוכיחו שמתפתח כאן כדורסל נשים איכותי ומלבב, ולא רק ברמת הקבוצות.

 יחד עם נבחרת הגברים (סחתין על ההצגה בלטביה), נבחרת הנשים יכולה לסמן את השיבה של הכדורסל הישראלי אל הישראלים. יש עומק רב-שנים למשחק הזה בתרבות הספורט שלנו, עוד לפני שיאסיקיביציוס או וויצ'יץ' הפכו לגיבורים לאומיים, אפילו לפני שאולסי פרי. יש כאן ידע מקצועי מהדרגות הגבוהות ביותר, ואהבה גדולה למשחק, אצל שני המינים. אפשר להגיע רחוק.  

ביום חמישי נבחרת הנשים נגד ליטא, באולם "זיסמן" ברמת גן, במשחק שיכול ואמור להעלות אותן לאליפות אירופה. אתמול בסרביה היו 3000 צופים באולם, ואין שום סיבה שגם "זיסמן" לא יהיה מלא. פשוט מגיע להן.  

 

חיות. אדם
NFC צפון (ואף מילה על פארב)

13 Comments

צופית 24 באוגוסט 2010

נבחרת מקסימה יש לנו, חבל שהפסדנו אבל אנחנו נעלה לאליפות אירופה וננצח משחקים גם שם!

אסף רביץ 24 באוגוסט 2010

כיף לראות את הבנות האלה. גם ההפסד הזה ממש לא נורא אחרי שני נצחונות חוץ מצוינים ועם המון אופי. בתור אח של שחקנית נבחרת ישראל בכדורגל אני יכול רק לקנא בבנות מהכדורסל- רמת הליגה, הרצינות, המקצוענות, היחס התקשורתי ובעקבות זה גם רמה גבוהה בקנה מידה אירופי.

גיל 24 באוגוסט 2010

אחד הדברים המצערים ביותר בארץ הוא שאין עידוד לנשים לעסוק בספורט והוא ברובו בזבל. טוב לראות שלפחות בכדורסל יש נבחרת טובה.

מנחם לס 24 באוגוסט 2010

תמיד אהבתי להסתכל על ספורט נשים, וכשהן היו לא רק ספורטאיות-על, אלא גם יפהפיות, התענוג הוא שבעתיים גדול!ראיתם את שחקניות הכדורגל של נבחרת ארה"ב אחרי הנצחון 0-3 על גרמניה? הן הורידו את החולצות ונשארו עם מין גופיות. איזה פצצות הן! זה מה שאני אוהב אצל האמריקאיות הספורטאיות: הן לא רק הטובות בעולם. הן גם היפות ביותר. הפיצ'רית של נבחרת ארה"ב בסופטבול, אלופת העולם, היא מיס לואיזיאנה. לסלי (הכדורסלנית השחורה) היא דוגמנית צמרת. כמה מהשחייניות שלהם…מלכות יופי. נטלי קופלין היתה בפלייבוי. ג'יני פינץ' הקצ'ר של נבחרת ארה"ב בסופטבול היתה בסנטר פולד של פלייבוי. גם נערת הסקי לינדסי וון היתה בפלייבוי. היו עוד אמריקאיות בפלייבוי.
אבל מה אגיד לכם? כמו הרוסיות בטניס א-י-ן!!! אלנה דימנטייבה, ויקטוריה אזרנקה (לא בטוח שהיא רוסיה), אלנה ויסנינה, ועוד איזה עשר רוסיות מהטופ 10 יכולות לפאר כל ISSUE של פלייבוי בכבוד!

הופ 24 באוגוסט 2010

הרגת אותי. שבועיים אחרי הדיון הרציני בנושא נשים בספורט והיחס אליהן, שכמעט כולם בו היו זהירים להחריד (ובצדק) באמירותיהם פן ייצאו חזירים שוביניסטים, מגיעה תגובה כזו שכאילו מרכזת את כל מה שהמגיבים ההם חתכו בעריכה…
לי זה מעלה בעיקר מחשבות על הזמנים שמשתנים, בעיקר כמובן בהתחשב בכותב. ברור לי שאם היית כותב את זה לפני 20 שנה, וייתכן שגם לפני 10 שנים, זה לא היה נראה לי מוזר או חריג בכלל.
הדיון ההוא:
http://debuzzer.com/dorfan/8024

אורי 24 באוגוסט 2010

נכון, אבל עם זאת שים לב, הפוסט מתאר בד בבד את המשיכה לספורט נשי עם המשיכה לנשים. הזהירות מתבקשת אבל כדאי לשים לב לאופן שבו העניין הגברי בספורט נשי מסתובב הרבה פעמים סביב איך הן נראות. זה נחמד וחשוב לדון באופן ענייני בספורט נשים, אבל אם הפוליטיקלי קורקט הולך יחד עם הסתרה של מה שאנו באמת חשים כששאנו צופים בספורטאית על אז זו קצת צביעות. התגובה של מנחם לס היא קצת קיצונית ביחס למה שנהוג היום אבל היא הזדמנות לחשוב האם באמת השתננו, או שאנחנו פשוט מתנסחים אחרת.

הופ 24 באוגוסט 2010

מסכים חלקית.
באמת קשה להפריד המשיכה לספורט נשי מהמשיכה לנשים, כמו שקשה להפריד את המשיכה לספורט גברי מהמשיכה לגברים, ואשאיר ללוינטל לספר על כך. גם לא צריך. אין שום דבר רע בעיני באסתטיקה של גוף נשי או גברי, ואם אני לא טועה כל העניין הזה של ספורט התחיל משם.
אני מסכים גם שפוליטיקלי קורקט הוא בעייתי כשאומרים משהו אחד וחושבים משהו אחר.  אבל כאן גם ההסתייגות שלי. צביעות היא אנדרייטד. הרבה פעמים אני חושב דברים שאני לא מעז להגיד/ אומר דברים בחברת גברים שאני לא אומר בחברת נשים/ אומר דברים לחברים שלא אכתוב פה. בכולנו יש חלקים קצת גזעניים/ שוביניסטיים/ חשוכים. אבל יש חשיבות גם למה שאתה אומר ואיפה אתה אומר את זה. אני יכול לחשוב מחשבה חשוכה ולהתבייש בה או לא, אבל כשאני אומר אותה אני מקדם אותה ומפיץ אותה. אני חושב שזה חלק מהרציונל של הפוליטיקלי קורקט. שפה היא וירוס וכל זה.
וכל זה לא אומר שהתכוונתי להעביר ביקורת על לס (שאני מעריץ באופן אישי). התגובה שלו פשוט הצחיקה אותי (אולי כמו שמצחיק אותי ילד שלא מודע לכללים ואומר בקול רם את מה שכולם חושבים), וגרמה לי לחשוב על העניין הזה מחדש, כמו שאתה כותב. והיה מרתק גם לראות שלעומת הדיון הפורה אז, פה אף אחד לא הגיב על זה (אולי מתוך כבוד ללס עצמו, ואולי מתוך איזו הסכמה קבוצתית בכך שלסיניורס מותר להגיד דברים שלצעירים מהם אסור. ואולי סתם בגלל שאצל דורפן יש יותר מגיבים).

אלון 24 באוגוסט 2010

כדורסל נשים יותר מסודר ויותר קבוצתי והמאמן הרבה יותר מורגש. ממש כדורסל של פעם. אצל הגברים כח ,אתלטיות ואנוכיות שינו את הספורט.

יוני 24 באוגוסט 2010

כתבת ממש יפה. טעות קטנה – הפסד לסרביה, לא ללטביה.
כדורסל נשים פחות נאה בעיניי, וראיתי אתמול חלקים כשהתינוק לא בכה, אבל נבחרת ישראל היא עדיין הקבוצה האהודה עליי, וכל הכבוד לבנות. לטביה וסרביה הן קבוצות רציניות, ולהשאיר (בתקווה) אחת מהן מאחורינו זה באמת הישג. לצערי, זה לא יביא צופים נוספים למשחקי כדורסל נשים. למשל, אפילו לא יעברו לשחק באולם של 2000 צופים, למרות שעם שיווק נכון ומחיר של 30 ש"ח היה אפשר למלא את מלחה.

moby 24 באוגוסט 2010

אם כבר אתה מייחצן וקורא לבוא -למה אתה לא כותב את שעת המשחק?

אורי 24 באוגוסט 2010

קודם כל, נחמד לראות בלוג בנושא נבחרת הנשים. אליי, כאוהד כדורסל מושבע, הנבחרת הזו מדברת הרבה יותר מאשר נבחרת הגברים הרכה.
מדובר בנבחרת קשוחה עם הגנת ברזל שמלכת הריבאונדים שלה (לייני סלוין) היא גארדית בגובה 1.70 מטר שמוכיחה מה לב ורצון יכולים לעשות והכוכבת הגדולה של הנבחרת (שי דורון) נותנת גם הגנה מעולה בנוסף ליכולת התקפית.
קצת חבל באמת שהדיון נקשר במראה החיצוני שלהן (ויש שם כמה יפיפיות מדהימות כמו מירב דורי) ולא בכדורסל.
לי קצת כואב שלא נתנו לנו לראות את המחצית הראשונה של המשחק אתמול ובמקום זה שידרו גארבג' טיים מהמשחק של הגברים.
תיקון קטן: המשחק ביום חמישי הוא נגד לטביה ולא ליטא.

רונן שמיר 24 באוגוסט 2010

לא רק קפיצות השמחה של הסרביות בסוף היו מדהימות. צריך להוסיף לזה גם את ה-2 שניות שהם גנבו מהשעון בסוף המשחק כאילו זה היה משחק במתנ"ס. אחרי שראיתי זאת הבנתי שהנבחרת שלנו מטילה אימה על נבחרות אירופה.

אורי ב 25 באוגוסט 2010

שתי עובדות על כובת המאמר:
1. הוא, חלקית, ממוצא לטבי. לכן השמחה שלו בענין נבחרת הגברים מהולה ברגשות מעורבים.
2. האישה של הבן-דוד שלו היתה כדורסלנית במקיף יהוד (התיכון בו למד-עובדה שלישית).

Comments closed