אהבת נעורי / מאשקה ליטבק

פוסט מאת מאשקה ליטבק

הפועל נגבה מארחת את הפועל עין שמר

ביום חמישי האחרון שוב מצאתי עצמי עושה דרכי לכיוון ירושלים, לאולם מלחה, אותו אני מכירה ממשחקי הכדורסל, בהם אני מעודדת את הפועל ירושלים, אלא שהפעם אני נוסעת לצפות בגמר גביע המדינה בכדורעף 2011.

"משוגעת", אמרו חברי לעבודה, מתקשים להבין מה מושך אותי כמו מגנט מקיבוץ נגבה בדרום עד לירושלים, למשחק כדורעף."לא מספיק לך הנסיעות לירושלים למשחקי כדורסל? עכשיו פתאום את מוצאת לך עוד סיבה להגיע למלחה?".

אבל המגנט שמשך אותי חזק מכל הוא אהבת נעורי: משחק הכדורעף. אין לי כל קשר לקבוצות שהתמודדו על גביע המדינה, לא להפועל מטה אשר (למרות התלבושת האדומה) ובוודאי שלא למכבי תל אביב. נמשכתי לצפות, אחרי הרבה שנים, במשחק כדורעף אמיתי.

בראשיתו בישראל משחק הכדורעף היה שייך להתיישבות העובדת. הקבוצות שהרכיבו את הליגה בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת היו מהקיבוצים. בליגה של עונת 1962 שיחקו קבוצות מנגבה,  עין שמר, המעפיל, עין החורש, שריד, דן, מעברות, אפיקים, כפר מסריק, עין השופט. אני, כנערה בת 14 באותה שנה, התחלתי לשחק כדורעף בקבוצת הנשים, וגם לנו היתה ליגה משלנו מהקיבוצים: נגבה, שובל, מעברות, עין החורש, עין שמר, עין המפרץ וכפר מסריק.

*

למה אני מתעכבת על שנת 1962 דווקא? כי ביום שבת, ה-5 במאי 1962, קבוצת הגברים של הפועל נגבה זכתה באליפות המדינה, אחרי ניצחון דרמטי, 2:3, על האלופה הנצחית, הפועל עין שמר.

המשחק הזה יישאר חרוט בראשי ולבי עד שאעצום את עיני. לעולם לא אשכח איך במערכה המכרעת כבר הובלנו 0:6, ב-8:2 החלפנו צדדים (המערכה שוחקה אז עד 15 נקודות), ב-7:13 אהוד דקל מעין שמר מנתר לשמיים ומנחית, אבל הכדור לא עובר את הרשת. אנחנו נקודה מהאליפות. שוב ההגשה של נגבה, עין שמר מקבלים והפעם מיכה מילשטיין המצוין מנתר להנחית, והכדור בחוץ. אנחנו אלופים!!!

הקהל פורץ למגרש ומרים את השחקנים על הידיים, כל הקיבוץ רוקד וצוהל על מגרש הבלטות, פרץ של אושר שקשה לתאר. יש אליפות, ויש גם אירופה.

ב-29 בדצמבר נגבה מארחת, במגרש הפתוח שלנו, את גאלטאסריי האלופה התורכית. כל הקיבוץ מתגייס לבנות טריבונה מקוביות בטון ולשאת תפילה שלא יירד גשם באותו ערב חורפי. הקרב היה חריף, ולבסוף הפסדנו 3:2. בראשית ינואר 63' יצאו בחורינו הנהדרים, רובם עדיין לא ביקרו בחו"ל, למשחק הגומלין באיסטנבול. התורכים ניצחו 1:3, אבל החובבנים שלנו זכו לחוויה לכל החיים.

 

 הפועל נגבה בתורכיה

*

השנים עוברות, ואני ממשיכה לשחק כדורעף – על מגרש פתוח, עם בלטות בטון גדולות, ומנורות ניאון שלא פעם חוטפות כדור, מתנפצות ברעש גדול וצונחות כמו חתיכת מקל של מטאטא אל רצפת המגרש.

כשהייתי בת 16 הגיע יום אחד מכתב לקיבוץ. על המעטפה היה כתוב בעט אדום "לכבוד: מאשקה, הפועל נגבה, קיבוץ נגבה". השולח: "מיכה שמבן, מרכז הפועל". בידיים רועדות פתחתי את המכתב ומצאתי בו הזמנה למחנה אימון של נבחרת העתודה.

עוברים רק כמה ימים ובמהלך ההפסקה הגדולה של בבית ספר התיכון מגיעים אלי בריצה כמה חברים ומספרים שמישהו מחכה לי בחדר האוכל. מיכה שמבן, בכבודו ובעצמו, עם שני שקים עם בגדי ספורט. "הבאתי לכן בגדי אימון", הוא אומר, "שיהיה לכן מה ללבוש". הסברתי לו שאין לי כסף לשלם, והוא צחק צחוק גדול ואמר: "זו מתנה מאיתנו. אלה בגדי אימון ישנים של נבחרת ישראל, ועכשיו הם יהיו שלכן". אספתי את החברות לקבוצה, לבשנו את בגדי האימון הירוקים עם צווארון צהוב, והרגשנו בעננים. ספורטאיות של אמת.

*

לאימוני נבחרת העתודה, שהתקיימו במכון וינגייט בסופי שבוע, הגעתי באוטובוסים וגם בטרמפים בקיץ זכינו למחנות אימון בקיבוצים עין שמר ומעברות. בעין שמר היינו קמות מוקדם בבוקר, לעשב כותנה במשך שלוש שעות רצופות, ואחרי ארוחת הבוקר היינו מתחילות באימונים שנמשכו עד הלילה. המאמן היה צעיר ומוכשר במיוחד: אריה זלינגר שמו.

האימונים עלו יפה, התקדמתי לנבחרת הבוגרת של ישראל, השתתפתי בכינוס הפועל ובמשחקי המכביה,  ועם הגיוס לצה"ל תרמתי את תרומתי הצנועה לנבחרת פיקוד הדרום. באליפות צה"ל שיחקתי בנבחרת הפיקוד, כחיילת יחידה עם הבנים. השחקן המצטיין שלנו היה יוסי שי, כיום מנכ"ל משרד החקלאות. הפסדנו בגמר לנבחרת פיקוד צפון.

ב-1970 נסגר בית ספר התיכון של נגבה, התלמידים עברו לתיכון איזורי, ויחד עמו נסגרו גם קבוצות הכדורעף. אנחנו המשכנו לשחק בשבתות באולם הספורט שהוקם בקיבוץ, במהלך לימודי באוניברסיטת תל אביב עוד זכיתי להשתתף בנבחרת אס"א, אבל אחר כך פרשתי ממשחק פעיל. ועם זאת, לבי תמיד נשאר בכדורעף.

*

בינתיים כמה מחוקי המשחק השתנו. משחקים עד 25 נקודות למערכה, כל סיום מהלך הוא נקודה (גם אם הקבוצה היריבה הגישה), מותר לכדור לגעת ברשת במכת הפתיחה, ועוד חוקים שלא הצלחתי לרדת לעומקם. בליגת הכדורעף תפסו קבוצות מהעיר את מקומם של רוב הקיבוצים, שחקנים זרים משתתפים במשחקים.

אבל בתקשורת, הכדורעף רק הלך והפך לענף ספורט צדדי, שמדווח באחד העמודים האחרונים של מוספי הספורט בארבע וחצי שורות. כותרות מעט גדולות יותר קיבלה נבחרת הנשים הנוכחית של ישראל, שהעפילה לאליפות אירופה, תחת המאמן אריה זלינגר (כמעט חמישים שנים אחרי שזכיתי ללמוד ממנו כדורעף…).

במשחק גמר הגביע לבי התרונן. לא יכולתי שלא להתענג על רמת המשחק הגבוהה. איזו עוצמה של מכות הפתיחה ושל ההנחתות, לאיזה גובה קופצים השחקנים, החיבוק הקבוצתי אחרי כל נקודה, עולם אחר ובכל זאת אותו כדורעף. מצאתי עצמי נותנת הוראות לשחקני הקבוצות, לאיזה צד להרים את הכדור להנחתה, ולמנחית לאיזה כיוון להנחית כדי לברוח מהחסימה. טוב שישבתי בצד לבדי ואף אחד לא שמע, אחרת באמת היו חושבים שאני משוגעת.

מכבי ת"א ניצחה 2:3 וזכתה בגביע, במשחק מרתק, אבל עבורי היה רגע שיא אחד שלא יישכח: אחד השחקנים קיבל את חבטת הפתיחה והכדור התרומם גבוה לעבר לעבר תקרת האולם. שם פגע בשק הענק המלא בבלונים כחולים-לבנים, שהיה אמור להיפתח רק אחרי הענקת המדליות והגביע. השק נפתח בבת אחת, ואני לא התאפקתי ופרצתי בצחוק רם למראה הגירסא העכשווית לאותן נורות נאון, שהיו צונחות בתנועת ריקוד עד שהיו מתנפצות על הבלטות. שינוי אדרת, אבל אותה גברת נהדרת. כדורעף שמה.

 *

 

הנה אנו המיואשים
5 מסקנות מהסיבוב הראשון בשמינית הגמר

24 Comments

D! 23 בפברואר 2011

יפה מאשקה
הרגש מורגש לאורך כל הפוסט.
באמת משחק טוב שמשום מה לא נתפס בארץ באופן רחב.

מיכל 23 בפברואר 2011

פוסט מדהים מאשקה תודה!!!!

אמא שלי עלתה לקיבוץ נגבה בשנת 72:) שם הוריי הכירו…

לאור העובדה שאין שום דבר ספורטיבי במשפחה שלי, אולי קיבוץ נגבה הוא המקור ממנו קיבלתי את החיידק:)

מאשקה 23 בפברואר 2011

מיכל, תודה לך
מעניין אותי מי הם הוריך שהכירו בנגבה?
1972 הייתי כבר חברת קיבוץ השורה….

מיכל 24 בפברואר 2011

אמא שלי דבורה לחיאני, הגיעה מפריז, הייתה באולפו והתנדבה בקיבוץ….הכירה את אבא שלי דורון אנגל הוא שירת במצודת יואב ליד.

אולי את זקלין את זוכרת, דודה שלי.

:)

מיכל 24 בפברואר 2011

אולי אז כבר קראו לה בקיצור – דבי:)

מאשקה 24 בפברואר 2011

את ז'קלין אני זוכרת, נדמה לי שהיא התחתנה עם אמנון מסגר מקריית מלאכי. את אימא שלך אני זוכרת כדבי, כי הן היו אחיות באולפן.
תודה מיכל

מנחם לס 23 בפברואר 2011

הי מאשקה!
איזה יופי לקרוא אותך ולהגיב לפוסט שלך אחרי כל התגובות המחמיאות שלך לפוסטים שלי. אז את קבוצניקית, הא? אני עירוני מלידה אבל עם קשר נפשי ומשפחתי חזק לקיבוץ. אחותי מרנינה לס גדלה בקיבוץ גבת מגיל 5 (היא "חצי" אחות). לפני כעשר שנים היא נהרגה בתאונה מחרידה כשהיא וכמה חברות עשו הליכת בוקר, ליד נהלל. היתה מבוגרת ממני ב-3 שנים. מששת ילדיה שניים עדיין קיבוצניקים, שרון עדיין בגבת וענת – איתה נבלה את הפסח השנה כאורחים שלה – ביגור.
מיכה שמבן היה מורה שלי בוינגייט. גם אורי אפק (פינצ'וק) לימד אותי כדורעף. כמה שנים שיחקתי כדורעף חופים עד שלא הייתי מסוגל יותר.

בני תבורי 23 בפברואר 2011

מאשקה איזה כיף!!!
יופי לקרוא ויופי שאת כותבת.

אהרון ברנע 24 בפברואר 2011

יופי משקה! תאור מרגש של יחסך למשחק. מאד נהניתי. היו ימים… אגב גם בעולמנו הקטן זכה הכדורעף (וליתר דיוק כדורעף חופים) למקום של כבוד. נועם שלנו היה שחקן מצטיין. היה חוזר לחופשים, זורק את התרמיל ורץ לחוף לשחק. במשך כמה שנים אחרי נפילתו, העניקה ההתאחדות לכדורעף גביע לשחקן המצטיין של השנה על שמו של נועם.ואני כלל לא ידעתי שגם היית ספורטאית פעילה ולא רק צופה…! כל פעם מתגלה משהו חדש עלייך, ולא ידענו עם מי יש לנו עסק…
ברכות וחיבוק,
אהרון

אלעד 24 בפברואר 2011

יופי של פוסט.
משום מה לכל פוסט על כדורעף נצמדת נימה של נוסטלגיה. אני מודה שאני פחות מתעניין כיום בענף, במיוחד לאחר שהקבוצה שלי פורקה לפני כ-15 שנה.

בני תבורי 24 בפברואר 2011

המעניין הוא שרמת הכדורעף הארץ טובה מזו של הכדורגל ומרבית הקבוצות רציניות למדי, ועדיין ההתעניינות לא מגיעה.

הופ 24 בפברואר 2011

האהבה שלך למשחק ספוגה בטקסט. היה לי כיף לקרוא.

קרקו 24 בפברואר 2011

נפלא.
מזכיר לי את הפועל רמת אביב זצ"ל.

מנחם לס 24 בפברואר 2011

האם יש לך קשר משפחתי לליטבק, שחקן הכדורגל של רחובות?

מאשקה 24 בפברואר 2011

עד כמה שידוע לי לא, שמו היה מוסיק ליטבק והוא היה מרחובות.
משפחתו של אבא שלי כולה ניספתה בשואה, רק אחיו הגדול עלה לפניו ארצה בשנת 1923, ואבא שלי 1930.

חיים לוין 21 במרץ 2013

Hola, מגלישה באינטרנט ניתקלתי בכתבה , עם החברה האלה אני שיחקתי , אמנון ,זאן הובר, יונתן, בני ,יהודה, ……….. שיגעון להיזכר בתקופה , מיליון שנים אחורה. (חבל שלא היכנסת תמונה של 3 4 שנים מאוחר יותר ) חהחהחהחהחהח .
אני מבין שכתבת את זה ב-2011 , כמו שאת יודעת אנחנו כבר זקנים , ומתרגשים ליראות ולהיזכר מקטעים של ההיסטוריה שעברנו,
נהניתי מאד , במידה ויש לך תמונות של התקופה שאני שיחקתי זאת תהיה הפתעה מרגשת,
תודה .

moby 24 בפברואר 2011

אם היתה עיתונות ספורט בישראל הערכתי שגם משחק הכדורעף היתה עולה.כשאיטמים שלמים בטלויזיה וברדיו הם על מי עשה מה עם מי במקום על ספורט.
אין על כדורעף על האחוף עם החברים. כשהריב הגדול על הכדור פגע בקו או לא.

ויכסלפיש 25 בפברואר 2011

יופי של טקסט

האם בעינייך מטה אשר מייצגת המשכיות לעבר המפואר של הקיבוצים?

אני חושב שעם כל ההתנגדות המובנת לאוסף עיתונאי החצר ועסקני השמועות מחדר ההלבשה, כדאי לציין שערוץ הספורט לא מזניח את הכדורעף (מתוקף הסכמים) וגם אתרי אינטרנט נוספים ועיתונים בהחלט נותנים לו ביטוי.

איתן בקרמן 25 בפברואר 2011

מאשקה מאשקה, החזרת אותי לימי ילדותי, כשאבא שלי לקח אותי לראות את המשחק בין נבחרת צה"ל לנבחרת צבא איטליה, אי שם בתחילת שנות השבעים. אני זוכר שלישראל היה איזה מרים עם כיפה, משהו מאליצור? הייתי ממש קטן אבל אני זוכר שבסוף צה"ל, כמובן, ניצח :)

צביקה רז-שופט כ.עף 26 בפברואר 2011

צביקה רז-שופט כ.עף
26/02/11
מאשקה שבת שלום!!
את מזכירה לי את ימי נעורי בקרית אונו ,
שבא לאמן אותנו,הגדול מכולם, *מיכה שמבן*
אז כנער שמענו עליו רבות,שהוא המאמן הגדול מכולם.
קבוצת הפועל קרית אונו, בשנות ה= 60 שיחקה בליגה הלאומית.
[לא היתה ליגת על] עם שחקני בית בינהם ישראל טילן[ליטוין ממציא המרכבה בצה"ל]וגם שחקן חיזוק אחד בשם משה ליכטנטל.
ברצוני להגיד לך שריגשת אותי מאוד בקריאת הכתבה.
הי ברוכה………צביקה רז

מאשקה 26 בפברואר 2011

תודה לך צביקה.
קבלתי תגובות לטור לזה גם משחקני כדורעף ותיקים, מהרבה חברי נגבה שקראו והזכיר להם נשכחות וגם אותם ריגש הטור הזה.

משה שטרק 26 בפברואר 2011

מאשקה!
מפעם לפעם את מצליחה לרגש אותי מחדש, ולידע אותי בעוד פרט אודותיך. מתי זה יפסק? האמת, שלא יפסק לעולם. כל הכבוד לך. על נוסטלגיות וכדורגל והפועל ירושלים כולל כדורסל מימי דוד קמינסקי, כבר סיפרנו אחד לשניה. אז קראתי את הכתבה שלך ושוב התפעלתי ממך, נהנתי וניזכרתי בתקופת נעורי, עת היינו יוצאים למחנות עבודה בקיבוצים, שם נחשפתי למשחק הכדורעף.

סימנטוב 1 במרץ 2011

מאוד נהנתי לקרוא, (אנחנו שכנים… היה לנו אפילו מנוי בברכה שלכם לפני כמה שנים :) ) אשמח לקרוא עוד

דר' יעקב סובוביץ 24 במאי 2013

למאשקה ליטבק שלום רב,

מאד נהניתי לקרוא את אהבתך למשחק הכדורעף,והתיאור של משחק הגמר בין מכבי תל אביב ומטה אשר.
אני כותב עכשיו את "ביוגרפיה של מיכה שמבן",ומבקש את אישורך להכניס חלק מהכתבה לספר,במקום בו מוזכר מיכה שמבן.
בתקווה לאישור ובתודה.
דר' יעקב סובוביץ

Comments closed