גם את טל הרגו

 

צילום: רונן טופלברג

מספר השיחות שפספסתי בסלולרי ותוכן ההודעות, כמו "תחזרי אלי דחוף" ו"שמעת את השמועות?", הורה על כך שקרה משהו. משהו רע, שלא צריך לקרות.

עוד רוכב נפל בתאונה על הכביש, והפעם זה לא אחר מטל שביט מבכירי כתבי המוטוריקה בארץ. כל מי שקצת מתעניין במה גורם לאופנוע לזוז, בתחרויות ספורט מוטורי ואפילו בחוק הביטוח לרכב דו-גלגלי ידע מיהו טל שביט. האיש הגבוה, הרזה, עם הזקן הצרפתי, היה מהבולטים והמשפיעים בתחום בארץ. שנים של עיתונאות מוטורית, שכללה גם את ייסוד מגזין מוטו ועריכתו, מאות רכיבות מבחן, שהאחרונה בהן הסתיימה על הכביש.

טל באמת ידע הרבה. המון. איש עם יכולת מילולית גבוהה ודעות מוצקות. דעתן. אהבתי להתווכח איתו, זה היה מאתגר, זו היתה חלק מההנאה בשיחה, ההנאה בשידור. לעתים זה הרגיש כאלו הוא תכנן לומר ההפך ממני, כדי לקיים דיון, לעורר מחשבה. עם קול מחוספס מסיגריות או מדיבור יתר עורר בי תרעומת על שחלק על דברי, ואז מבלי הכנה שפך מחמאות שגרמו לי הסמקה קלה, שאותה הלבין עם אי הסכמה נוספת. סיפוק אדיר היה כשהוכחתי אותו בדברי, גושפנקה שגם אני יודעת משהו.

מדי פעם כשסיפרתי לו על ראיון מתוכנן עם דמות בולטת בתחום המוטורי, טל חייך וסיפר כיצד ראיין אותו "כשאת היית בכיתה גימ"ל". טל חינך דורות לרכיבה ולאהבת הספורט הדו גלגלי למינהו. אני אתגעגע לחיבוק האבהי, לתהייה הזאת אם טל יגיע לשידור כשנותרו רק עוד חמש דקות להתחלה. ללחץ הזה להביא סיפורים שהוא לא מכיר ולומר בשידור "נשאיר את ההסבר לטל למחר". כי ברור שטל מבין יותר מכולם, בעניינים הטכניים ובכלל.

טל היה רוכב מצוין, זהיר, עירני, מספיק חכם כדי לא להסתכן. אבל הרוכבים אינם נראים. תשמרו על עצמכם שם בחוץ.

 יהי זכרו ברוך.

 

אמריקה!
ראול מדיח את באיירן מהגביע

14 Comments

בני תבורי 2 במרץ 2011

ארץ אוכלת רוכביה.

גמל (סתם גמל) 2 במרץ 2011

יהי זכרו ברוך

ניר 3 במרץ 2011

לפתוח היום אינטרנט ולראות את הידיעה על טל שביט היה אגרוף אמיתי. גדלתי על הכתיבה שלו.

לא פגשתי את האיש אף פעם אבל חיבבתי אותו מאד, מהטורים שלו נשקף "טיפוס" אמיתי, שגם הגשים חלום שמעטים זוכים, להתפרנס ממה שהוא אוהב.

מוטו של סוף שנות השמונים תחילת התשעים היה בעיני המגזין הכי טוב בישראל, בלי קשר לאופנועים. (כמו טופ גיר, שמרתקת גם את אשתי שלא מתעניינת בכלל במכוניות)

באמת כואב על האיש. איכשהו תמיד הייתי בטוח שיום אחד אני אקנה לו איזה בירה, על כל מה שאני חייב לו.

IDO. Melbourne 3 במרץ 2011

אני גם חייב לו ולמוטו את ג'וק האופנועים (AKA הצרה הזאת) שכמעט הרגה אותי איזה מאה פעמים.

אין אפס אופנועים זה סוג של משאלת מוות בטח עם החורים והקצת אספלט מסביב ונהגים כמו אבא שלי שבטוחים שהכביש שלהם בטאבו.
לפחות הוא מת כמו ויקינג בשדה הקרב.

בועז קורפל 3 במרץ 2011

זה אולי נשמע נורא, אבל זה בדיוק כך. איבדתי חבר בשדה הקרב. טל לימד אותי כל כך הרבה דברים. יש לי מאות שעות איתו וחוויות משותפות שתמיד צחקנו עליהן. כל פגישה איתו היא קורס בהיסטוריה, גיאוגרפיה, מכונאות ויחסי אנוש. הכסא של טל בעמדת הפרשן לצידי בשידורים המוטוריים מיותם, מחכה לטל כמו שתמי כותבת, שנכנס לאולפן דקה לפני שהשידור מתחיל אבל מתחיל כאילו שהיה שם שעות קודם לכן.
אני כבר מתגעגע אליך.
מצורף לינק לראיון רדיו שנערך עם טל, תקשיבו בבקשה החל מ-6:20 דק'
http://www.iba.org.il/bet/?type=aod&starting=mabirim

גדי 3 במרץ 2011

כמה עצוב – קמתי מוקדם , לאחר שנרדמתי כבר לאחר שנודע לי על האסון – היה לי בוקר מלא דמעות – כמה שהיה רחוק מחיי הפרטיים ככה היה קרוב אל חיי של המהות .
נוח בשלום טל שביט

איתן בקרמן 3 במרץ 2011

תודה על הלינק והתגובה, בועז. "דה באזר" משתתף בצער המשפחה, החברים ורוכבי האופנועים.

אריק רוזנבלום 3 במרץ 2011

אבדה ענקית ! תדהמה. לא ישנתי מאותו בוקר ארור !! יום קודם ישבתי איתו על האתר שלו ועל דברים נוספים, מתגעגע, אוהב, בוכה, לא מאמין, לא מקבל, לא מוצא לעצמי שניה רוגע. הכל שוב חוזר עם מקרה פורת המצער. אלוהים לוקח את הטובים ביותר. אני משתגע מעצבים !

גיא זהר 3 במרץ 2011

עצוב וגם מבהיל בתור אחד שאחיו רוכב, זהיר ביותר. יש הרבה מה לומר על יחס הרשויות ונהגי המכוניות אבל בעת ההיא המשכיל ידום

Seven 3 במרץ 2011

יהיה זכרו ברוך.

אנ'לא יודע אם זה המקום לדיון שכזה אבל אנסה.

נכון שנהגי המכוניות הם לפעמים פרחחים לא קטנים.
נכון שהם נוהגים הרבה פעמים בלי שום זהירות ועוד ועוד.
אני מסכים.

אבל מה עם נהגי האופנועים? אז מה אם שוחטים אותם בביטוח?
זה נותן לרוכב אופנוע לגיטמציה לחצות מעבר חצייה בנסיעה יחד הם הולכי רגל?
זה נותן לרוכב אופנוע לגיטימציה לנסוע על 50 לפחות על מדרכות?
לחצות צמתים באמצע ובאדום רק כדי לחסוך פניית פרסה 10 מטר קדימה?
לנסוע 50 מטר באין כניסה כדי לחסוך רמזור?
כל זה מלווה בסכנה ממשית לחיי אדם.

כמה פעמים נהג אופנוע ממוצע "עובד" על המשטרה ביום, או מצפצף על החוק? 10? 15? 20?

יש אחריות כבדה לבעלי המכוניות במצב אבל מה עם נהגי האופנוע?
גם להם לא הכל מותר. גם הם עושים בכביש כבשלהם.

הפטיש 3 במרץ 2011

גם את הנהג שאבי כהן פגע בו האשימו, עד שהסתבר שאיננו אשם. יתכן והנהג אשם, יתכן ולא, אבל לא "הרגו" עדיין את טל, עם כל הצער. נכון שהוא קרבן של תאונת דרכים, אבל טרם יודעים מי אשם.

מאשקה 3 במרץ 2011

קשה לי עם הכותרת של הפוסט הזה.
אף אחד עוד לא קבע שנהג הרכב אשם בתאונה הזאת.
יש הרוג בתאונה הזאת.
טל שביט ז"ל. זה כואב, זה נורא ואסון למשפחתו.
יהי זכרו ברוך.

ניר 3 במרץ 2011

צודקת. הכותרת עוד יחסית סבירה לאחרים (ערוץ 2, ווינט נדמה לי) שקבעו שהוא "נרצח". עברתי שתי תאונות כאופנוען, בשתיהן המכונית היתה אשמה לפי החוק, לא חשבתי באף מקרה שהנהג נסה לפגוע בי בכוונה.

מקורי האורגינלי 4 במרץ 2011

דיון אשר נסוב סביב אשמה מאיר באור לא טוב את החברה שיוצרת אותו. אבל האור הזה מציאותי, חברת הנהגים הישראלים היא לא חברה טובה. לצערי זוהי תמונת מראה של החברה בישראל. בתור נהג שנולד בצפון ומתגורר בדרום, מספיקה נסיעה סמלית אחת לאורכה של הארץ כדי להיווכח בכך. כשהאצבע כל כך קלה על הכפתור ההאשמה (מלשון להאשים) האחריות מוסרת מעצמה והנהיגה הופכת להיות רגשית ומבוססת על כבוד עצמי במקום הדדי. בגלל זה מספיקה היום מסה קריטית של נהגים ישראלים בקטע כביש נתון כדי לגרום לתאונת דרכים (ומי שרוצה לבדוק את זה מדעית שיבחן את הסטטיסטיקה של כביש 6 בימי חמישי בקטע שבין בן שמן ונחשונים). ובגלל זה כשאתה עומד בפקק שנוצר בגלל התאונה אנשים עוקפים אותך בלי בושה מהשוליים. ובגלל זה כשהשוליים נגמרים דוחפים אותך מהכביש.

Comments closed