כדורגל – הלחמה של כדור ורגל

פוסט מאת איתן בקרמן

1. ג'ון יוסטון, אבא של אנג'ליקה המדהימה ("משפחת אדאמס"), היה במאי ענק, שרשם גם כמה פלופים נאים. אחד מהם, עתיר מימדי הפקה, היה הסרט "הבריחה לניצחון" (ויקטורי במקור), שבשיאו הדרמטי עומד משחק כדורגל בין קבוצה של נאצים לקבוצת אסירים, בפאריס של מלחמת העולם השניה.

רשימת כוכבי הסרט, שיצא ב-1981, כללה תערובת משונה של שחקני קולנוע קלאסיים כמו יוסטון עצמו (מקס פון סידוב ומייקל קיין), הכוכב האמריקאי של "רוקי 1" ו-"רוקי 2" (סילבסטר סטאלון), וכוכבי הכדורגל לשעבר, שזכו בחמישה מונדיאלים בין 1958 ל-1978, (פלה הברזילאי, בובי מור האנגלי ואוסבלדו ארדילס הארגנטינאי). קשה היה לשלב ביניהם אחד מזוכי הגביע העולמי ב-1974, הם כולם היו גרמנים.

בתור ילד לא יכולתי שלא להתרגש כמו ילד מול קטעי הכדורגל המבוימים בסרט. האסירים המיועדים להשפלה, שמטרתה לפאר את החיה הנאצית, מציגים שם אומץ לב ללא חת עם כדורגל מעולם החלומות. השוער סטאלון הוא פנתר בן פנתר והחלוץ שמשחק עם יד אחת, פלה (שמו בסרט לואיס פרננדס), הוא פשוט פלה. יחד עם ארדילס, פול ואן הימסט (גדול שחקני בלגיה), קז'ימיז' דיינה (הפולני הנפלא), ג'ון אוסמן (אנגליה), ג'ון וורק (סקוטלנד) ואחרים, הם מציגים כדורגל מבוים וערוך כמו שרק במאי גדול יכול לסדר.

אבל הם פחות טובים מבארסה. הם פחות מבריקים ולטעמי גם פחות מהנים. הכדורגל המבוים באמצעות טובי הכדורגלנים בעולם נופל באיכותו מזה של ברצלונה במשחק אמת שלושים שנה אחר כך. כי הז'אנר של "הבריחה לניצחון" הוא משהו כמו פנטזיה היסטורית, אבל בשום פנים לא מדע בדיוני. והכדורגל של בארסה היה, ולא רק אז אלא גם לפני שנים מעטות, בגדר מדע בדיוני. מובן שיוסטון היה יכול לערוך סצינות כדורגל ברמה דומה, אבל המשמעות שלהן היתה כמו הטבעה לסל מחצי מגרש. בלתי אפשרי.

2. מפחיד (לוכסן מרגש) לאן יכול המשחק הזה, שהפגיש לראשונה שתי נבחרות (אנגליה וסקוטלנד) לפני פחות מ-140 שנה (1872), בעוד עשרים או חמישים שנה. קצב ההתפתחות מסחרר. סביר להניח, למשל, שבעוד עשרים שנה ייסרקו היכולות של כל ילד בתבל שמסוגל להקפיץ פעמיים על הרגל. לך תדע בעוד כמה שנים יכללו הקבוצות הגדולות עשרים שחקני סגל ברמה של מסי (נסתפק גם בעשרים אינייסטה). מאיזה מרחק יהיה דור העתיד מסוגל לבעוט כדור מסובב אל בין החיבורים. חוצפה לנסות לנחש.

כבר היום רמת המשחק של ברסה היא כזו, שהעברת הכדור בין שחקניה נראית כמו סבבי המסירות של שחקני כדוריד, בעוד המגינים (זה עדיין שם הרשמי) מתפקדים לעתים כמו ווילד רסיברים (תופסי כדור בפינות) של פוטבול ומסי כראנינג בק שמפצח את ההגנה בריצה זריזה בטירוף בין השחקנים (לא פעם נראה כאילו המטרה של מסי, בארסה כולה, היא לעבור עם הכדור את קו השער). אלא שבכדורגל, שלא כמו בפוטבול, הם מוסרים ומכדררים ביד.

3. חבר שלי רן, אמן הניסוח המדויק, מסכם את מסי במשפט: "מה שאחרים עושים על מטרים, הוא עושה על מילימטרים".

4. ובסופו של דבר, הבשורה המשמחת באמת היא לאו דווקא השלמות הטכנית או הטקטית – שכשרונות גדולים יכולים לרכוש כשהם מתפתחים נכון מגיל צעיר – אלא היצירתיות. אחרי עשרים מסירות טיקה-טקה תגיע המסירה שאי אפשר ללמד. תגיע ההקפצה של מסי מעל השוער כאילו הוא ילד ננסי מכיתה ח' שמשחק מול ילד ענק מכיתה א'.

בכפר הגלובלי, על שבעה מיליארד תושביו, משחקים כמובן במשחקים רבים, אבל אין ספק שבדו"ח השיבה הביתה של כל חייזר מופיע המשפט "משחק אהוב: כדורגל". בעיני, צריך להיות חמור די גדול כדי לא להקביל במידה מסוימת בין התפתחות המשחק של הכפר לבין התפתחות הכפר עצמו. אי אפשר שלא לקשור, למשל, את הכסאח וההגנתיות של שנות השמונים עם כלכלת הכפר הקרה והאכזרית באותם זמנים. צפו ב"וול סטריט" מ-1987 ובגמר של מונדיאל 1990 ותראו אותו דבר.

את העתיד אין לדעת, מגמות עולות ויורדות, אבל נכון לעכשיו הכדורגל משקף תחזית אופטימית לגבי עתידו של הכפר. שחקנים מכל פינות הכוכב משתפים פעולה במפגנים מרהיבים, שמתבססים על תכנון ושיטתיות ברמות הגבוהות עם יצירתיות שאין לה גבולות.

הכדורגל של העשור השני לאלף הזה הוא לא פחות מאומנות במיטבה. מצדדים מסוימים – כמו העובדה שהוא בגדר ה"ריאליטי" האמיתי היחיד, איש בעולם אינו יודע באף רגע מה עתיד להתרחש בעוד רגע – הוא האמנות המתקדמת והמסקרנת ביותר. לא שיש לזלזל בעניינים כמו קולנוע, מוסיקה, ספרות או מחול, אבל כל חיזר יהיה חייב למנות תחת סעיף "שבע המוזות, שנת 2011", את המילה (שהאקדמיה ללשון העברית מגדירה כ"הלחם", מלשון הלחמה, "של כדור ורגל") כדורגל.

 

השקר קטוע רגל
סמים בספורט

59 Comments

פאקו 9 במרץ 2011

אפשר להסכים לפוסט, ועדיין המקריות הייתה ותישאר אחד המאפיינים העיקריים של הכדורגל, כפי שגלישה של מסצ'ראנו (שחקן שלא ממש משתלב בסגל של ברצלונה) הראתה אתמול.

איתן בקרמן 9 במרץ 2011

גם של החיים לא?

גיל שלי 9 במרץ 2011

מאוד אהבתי. מי שלא רואה את גדולתה של ברסה ומסי כנראה כל כך מעורב רגשית בקבוצה מתחרה, עד שהוא מסמא את עיניו מלראות. ההקבלה של ברסה לפוטבול אצלי היא הווסט קוסט אופנס. המטרה לשמור על הכדור במסירות קצרות, ולהאריך את הפוזשן אצלך כך שהכדור לא יהיה אצל היריב. אך למקבילה של ברסה בפוטבול היתה צריכה להיות את ההתקפה של הפורטי ניינרס בימי מונטנה, וההגנה של השיקאגו ברס מימי האליפות, שכן ברסה מקבלת חזרה את הכדור, פעמים רבות, עוד לפני שהיריב התחיל לפתח את ההתקפה שלו.

ניינר 9 במרץ 2011

אחלה דוגמא גיל! פפ הוא הביל וולש של הכדורגל

בני תבורי 9 במרץ 2011

Hear hear!

גיל שלי 9 במרץ 2011

ובקשר לשביתת העובדים הסוציאליים – הם עובדים רק עם אנשים מוכי גורל, אם כך מדוע יש לתמוך במאבקם? האם הם יתרמו לקמפיין הפוליטי הבא של ביבי? אני ממש לא מבין למה צריך לשלם כסף לאנשים שאין להם כוונה להרוויח על חשבון אחרים

תומאס 9 במרץ 2011

סופסופ אמירה חדה ונכונה, שמוציאה את המרצע מין השק. העובדים הסוציאלים הם אוכלי חינם אגואיסטים ואגוצנטרים, שלא אכפת להם מהחברה בה הם חיים ועל כן לא מגיע להם יותר ממה שהם מקבלים כרגע, וגם זה יותר מדי. ביום שילמדו לתרום קצת לחברה נוכל, אולי, להתייחס אליהם בכבוד.
היידה ביבי!

איתן בקרמן 9 במרץ 2011

תראה, אם העובדים הסוציאלים ימשיכו להשתכר ככה, הם יירדו מתחת לקו העונה, ככה שיהיו יותר עניים, יהיה יותר צורך בסוציאלים – אז בעצם למה להם לשבות?

תומאס 9 במרץ 2011

אז שירדו מתחת לקו העונה. ובעונה הבאה יחזרו, וידיהם תשורות ותופינים לאנשים שבאמת חשובים במדינה.
ולגבי הסיבה שהם שובתים – הרי בשביתות אחרות, של גופים "אמיתיים", יענו כאלו שבאמת עובדים ונותנים שירות(הסתדרות, ועדי עובדים למיניהם), הפעולה משיגה תוצאות והעלאה בשכר. הם חושבים שגם הם יקבלו, אבל הם לא מבינים שהם כלומניקים חסרי תועלת. מה יקרה אם ישבתו כמה בטלנים? אה? באמת, מה יקרה?

איתן בקרמן 9 במרץ 2011

ועל זה נאמר: שלא תצטרך אותם, אמן.

גיל שלי 9 במרץ 2011

איתן – הבנת אם הוא ציני או רציני? אותי הוא בלבל

תומר חרוב 10 במרץ 2011

העונה יש קיזוז, אולי בעונה הבאה כבר יבטלו אותו.

תומאס 10 במרץ 2011

ציני לחלוטין. וזה שאתה חושב שאני יכול להיות אמיתי, זה אומר הרבה על החברה שלנו, שמסוגלת להכיל חלאות שכאלה.

הופ 9 במרץ 2011

מגיע לברצלונה פוסט כזה יפה.
אחרי העונג האדיר במהלך המשחק עצמו, מה שמרגש אותי בבארסה זה הגילוי שהכדורגל הוא משחק שממשיך להתפתח ומגיע למחוזות חדשים, כשמתרחש שילוב נכון בין מועדון, מאמן ושחקנים יצירתיים ומחויבים מספיק.
ברצלונה היא הוכחה חיה שיצירתיות ועבודה קשה משתלמות.

איתן בקרמן 9 במרץ 2011

תודה הופ!

צור שפי 9 במרץ 2011

הבעיה היא שעם כל ההתקדמות והיצירתיות בכדורגל הרי שבכלכלה אנחנו הולכים בדיוק הפוך וההון מחולל משברים כלכלים גלובליים ואחר כך מתעקש מעמד הביניים (עולם הולך ונעלם) יממן אותם. מה שהתאצ'ריזם של שנות ה-80 עשה באבחות גרזן הטייקונים של היום עושים בכפפות של משי (או של סיליקון) אבל הנזק הוא אותו נזק.

צור שפי 9 במרץ 2011

חסרה ש. שמעמד הביניים…

איתן בקרמן 9 במרץ 2011

רק אתמול שמתי לב שהקריסה הכלכלית של 1929 היתה אחרי 8 שנות שלטון רפובליקאי, בתוך עוד קדנציה שלהם, ולא תוקנה עד שבא נשיא דמוקרטי ב-32'. הקריסה הגדולה האחרונה של 2008 באה אחרי 8 בוש. עולם קטן.

מיכל 9 במרץ 2011

שנאמר- לייק:)

אם אנחנו מצליחים לראות התפתחויות פוליטיות בספורט אוליי אפשר לראות הפוך?

במילים אחרות- אולי הביצועים של מסי, או המסירה הזאת שאי אפשר ללמד בעצם מלמדת אותנו על התפתחות שעתידה להתרחש?

כן , עולם אוטופי שלי:)אבל זה ניסוי מחשבתי מעניין.

איתן בקרמן 9 במרץ 2011

בוודאי שכן, מיכל (זה בולט במישור הישראלי במיוחד עם התואר הראשון של בית"ר, גביע ב-1976 שלפני המהפך הגדול).

אלה כמובן דברים שיודעים בדיעבד, אבל זה גם חלק מהמסר שניסיתי להעביר כאן. זה לא אוטופי, זה סתם אופטימי.

סתם דוגמא למחשבה: מה מסמנת העובדה שספרד הפכה למעצמת על בספורט. האם, למשל, מרכז הכובד העולמי נודד בחזרה לכיוון אגן הים התיכון, שתמיד היה מקום המפגש המרכזי של תרבויות שלוש היבשות הנפגשות בו?

מיכל 9 במרץ 2011

או אפשר לומר שהכדורגל הופך כמו הכלכלה לנכס של בעלי הון מהאמירויות, כל מיני שיחיים ואוליגרכים. כמו שקיעתה של ריבונות המדינה, וכניסתם של תאגידים כמחזיקים בכוח ובהשפעה.

אוו, זה כיף המשחק הזה:)

כסיפוביץ 9 במרץ 2011

ברצלונה מציגה כדורגל שלא ראינו ב-15 שנה האחרונות.
אני לא מדבר על הפיפי קקה אלא על העליונות הקבוצתית.
היום אצלי בעבודה התפתח דיון אם בכלל יש קבוצה שמסוגלת לפתח נשק אנטי-ברסה.
כל מה שנשאר לך זה לקוות ליום חלש של כמה שחקנים [הם בכל זאת בני אדם].
האחרונה לטעמי שהראתה משהו אחר, משהו שמראה על עוד גלגול באבולוציה של המשחק היא מילאן של אריגו סאקי.
מכונה מושלמת שבה השלם עולה על סה"כ חלקיה.
היום ברצלונה תלויה בעצמה בלבד. השיטה וההוצאה לפועל נעשים ברמה כל כך גבוהה שגם פעולות קטנות כמו של מסי או אנייסטה הם חלק מהמשוואה הזו.
פילוסופית משחק היא לא משהו שכיח בכדורגל.
ברצלונה מביאה את הפילוסופיה שלה לרמת אומנות.

דובי מילר 9 במרץ 2011

נשק אנטי-ברסה ?
תסמוך על מוריניו שהוא כבר חושב על גירסת אינטר 2.0

אביאל 9 במרץ 2011

צור שפי – הקפיטליזם להזכריך בנה את מעמד הביינים, בלעדיו, כולנו כנראה היינו עדיין בימי הביניים וכדורגל באמת היה מדע בדיוני. תתפלא שדווקא יצירתיות ברמה שלא נתפסת הביאה על כולנו את משבר הסאב פריים. להזכירך בלי אותם "בעלי הון" רשעים ומרושעים כמו שאתה מציג אותם אין כנראה תקומה לעולם במתכונת הנוכחית שלו, ככה שבהחלט היה שפל, אבל יש הרבה סימנים טובים בדרך, לומדים ומתפתחים ולא צריך לצאת בהצהרות כאלה, אפילו מרקסיסטים היו אומרים שאתה קצת קיצוני כאן, במיוחד עם ההשוואה.

בקשר לברצלונה, אכן כל המחמאות מגיעות, קרויף הניח את התשתית, רייקארד בנה וגווראדיולה שייף קצוות ובנה מכונה אמיתית, כמו שזה נראה כעת, יונייטד וצ'לסי ביום גדול (ויום בינוני של ברצלונה) הן היחידות שיכולות לעצור אותה העונה, בכל מקרה, לדעתי לפחות ברצלונה הפכה קצת לחד גוונית, היא לא כובשת במצבים נייחים, לא בהגבהות, מה שעלה לה בשנה שעברה בהדחה בחצי הגמר, ככה שגם להם יש לאן להתפתח.
בקשר לתאצ'ר, בלי הצעדים שלה, אנגליה היתה נמצאת כמו יוון או אירלנד של ימנו, פושטת את הרגל ואז כולם היה חכמים בדיעבד.

איתן בקרמן 9 במרץ 2011

צור, להגיד ש"הקפיטליזם בנה את מעמד הביניים" זה כמו להגיד ש"תנועת העבודה בנתה את המדינה". נניח שכן, ונניח אפילו שבלעדיהן זה לא היה קורה, נו אז? כפיים.

רק מעטים מתנגדים לשיטה הקפיטליסטית, אבל יש לה אלף גוונים, ולא במקרה הומצא הביטוי קפיטליזם חזירי.

גיל שלי 9 במרץ 2011

אביאל – בפוסט שכתבתי על אהוד ברק המלצת לי לא לכתוב בנושאים שאין לי בהם מושג. בסאב פריים יש לי. האנשים שהמציאו את השדה יצרו אך ורק כיסים תפוחים לעצמם. יש ספק גדול האם היצירתיות הפיננסית תורמת ולו

גיל שלי 9 במרץ 2011

תרומה זעירה לחברה. יוצרי הסאב פריים זרעו הרס והלווים קצרו סופה ביחד עם כולנו

אביאל 9 במרץ 2011

איפה כתבתי שונה, האם התפעלתי מהם ?! או שיבחתי אותם ? רק עניתי לצור שאם כבר יצירתיות היא נמצאת גם במקומות רעים. אבל אתה חייב להודות שאחרי הכל הם יצירתיים כל כך עד שאנשים אפילו לא מבינים איך הכלים האלה עובדים, כולל פרופסורים לכלכלה שנשאלו בשיעורים בהם הייתי.

עמית פרוס 9 במרץ 2011

אביאל,אל תדאג ,הם הבינו גם הבינו,אל תאמין למנהלי הבנקים הגדולים,חלק גדול מהם היה שותף בצורה זו או אחרת לניפוח השוק.
ואגב
כשאתה חי מרווחים ולא מפסיד אם יש הפסדים,היצירתיות שלך מוטלת קצת בספק….

ולנושא בארסה
בוסמן או לא בוסמן זו קבוצה שהייתה יכולה לשחק בליגה של פעם ,רק עם 3 זרים.
מבחינתכדורגל נטו אני לא חושב שהייתה קבוצה ששיחקה כמוה
אבל עד כמה שאני מתעב את צ'לסי,צ'לסי ההיא של מוריניו עם אסיין מקאללה ולמפארד בשיאם הייתה בדיוק התשובה,קבוצה חזקה מאוד פיזית ואתלטית,שמסוגלת ללחוץ ולרוץ כמו ברצלונה 90 דקות.

איתן בקרמן 9 במרץ 2011

:) זו זריזות שאי אפשר לתאר.

נעל קרועה 9 במרץ 2011

ניסיון

נעל קרועה 9 במרץ 2011

הדעה שלי היא פשוטה
2 הספרדיות הם הקבוצות הטובות בעולם בהפרש ענק
כבר שנים הכדורגלנים הטובים בעולם מגיעים לספרד
היום רובם בבארסה וריאל
בשבוע שיוניטד התפרקה מול ליברפול הממוצעת
ולארסנל לא היה שום סיכוי מול בארסה
יקח עוד שנים לליגה האנגלית להגיע לרמה של ספרד
סיטי היא התיקווה של אנגליה

אביאל 9 במרץ 2011

תסביר לי משהו, איך ארסנל ויונייטד "לא משהו" אבל הם מעל הסיטי בטבלה ?!

איך ריאל כל כך טובה והיא שש שנים לא עברה את שמינית גמר ליגת האלופות ?! ואני אוהד ריאל, ככה שאתה יכול להיות בטוח בזה שאני לא משוחד בעניין.

נעל קרועה 9 במרץ 2011

נמאס לי להסביר למי שלא מבינים כי יש חישובים אובקייקטיבים. בארסה שווה יותר מ400 מליון יורו וריאל מדריד יותר מ-350. מנצ'סטר סיטי וצ'לסי שוות הרבה פחות – בין 250 ל300 מליון יורו ומנצ'סטר יונייטד אולי אפילו לא שווה 200 מליון יורו.

נעל קרועה 10 במרץ 2011

דורפמן תפסיק להגיב בשמי נודניק

נעל קרועה 10 במרץ 2011

אביאל
זה מוריניו
זה ההבדל

בני תבורי 9 במרץ 2011

נעל,
"…יונייטד התפרקה מול ליברפול הממוצעת", את מי התכוונת להעליב?

סימנטוב 9 במרץ 2011

את כולם

YB 9 במרץ 2011

טקסט יפה אבל אין מקום לכל האופטימיות הקוסמית. ברצלונה קבוצה כבירה, היסטורית, אולי הגדולה בהיסטוריה, אבל דווקא ההופעה של ארסנל- מועדון גדול מאוד שמזוהה עם כדורגל יפה- ממחיש עד כמה הכדורגל הנוכחי בבעיה. אין כמעט קב' באירופה שמשחקות טוב ויפה על בסיס די קבוע. הרמה בינונית. לדעתי בשנות ה-80 וה-90 וכנראה גם ב-70 היו הרבה יותר כדורגלנים מעולים מהיום. אם היה לי זמן הייתי עושה רשימות כדי להמחיש זאת. אז אם פעם היו יותר כדורגלנים מעולים ובוודאי יותר קב' מעולות (היום כמעט אין) אז באמת שין מקום לכל האופטימיות הזו.
למרות התצוגה המופלאה של בארסה.

מוטי חביב 9 במרץ 2011

מסכים עם הסופרלטיבים לגבי ברצלונה.

לעומת זאת, ההקבלה בין הכדורגל לנעשה בעולם קצת צולעת בעיניי. זה ששנות השמונים היו דוחות וגם מונדיאל 90' זה אולי צירוף מקרים נחמד, אבל אם אתה לא אומר איך לדעתך עובד הקשר (המצב הפוליטי תורם לכך שהמאמנים נוקטים בטקטיקה של כדורגל שלילי? איך?) אז אין בזה הרבה יותר מזה. וסתם לשם הוויכוח – מונדיאל 86', שנערך באמצע האייטיז, הציג לעולם את אחת ההופעות עוצרות הנשימה בתולדות הכדורגל ואת השער הגדול בכל הזמנים. איך זה משתלב עם התיאוריה שלך?!

איתן בקרמן 9 במרץ 2011

המונדיאל של 86', כמו זה של 82 אגב, היה באמת מצוין. אם הייתי כותב ב"חצי השני של שנות השמונים ותחילת התשעים" זה כנראה היה יותר מדויק.

האם זה קיים ואיך זה עובד, אלה שתי שאלות שונות. ברמה העקרונית, מובן לגמרי שהלכי רוח כלליים ומקומיים משפיעים (ולדעתי גם מושפעים)מאמנות, תרבות, ספורט וכד'.

בנוגע לאיך, מובן שזה לא חד ערכי ושטחי כמו בדוגמא שנתת, יש אינספור השפעות גומלין בין בני האדם, ולכן אענה לך בשאלה הפוכה: איך תסביר שפתאום, תוך שנים מעטות, רוב גדול של הקבוצות משחקות בסגנון כזה או אחר? כל המאמנים קמו באותו שבוע עצבניים באופן אקראי?

מוטי חביב 9 במרץ 2011

לא מספיק טוב.

העובדה שזרם מסויים תופס בכדורגל בתקופות מסויימות היא די טריוויאלית. מישהו אחד מצליח בשיטה מסויימת וכולם רצים לחקות אותו.
זה דבר שקורה בהרבה מאוד תחומים ונראה לי שאפשר לכלול אותו תחת השם הכללי "אופנה" (זמר שמופיע בתספורת קוצים משונה, זוכה להמוני מעריצות וגורם להמונים לחקות אותו).

אתה טוען משהו הרבה יותר מרחיק לכת. לטענתך אקלים כלכלי-פוליטי מוביל לסגנון משחק מסויים שהופך לאופנה בעולם הכדורגל. אני לא אומר שזה דבר שלא יכול לקרות, אבל דווקא הדרך שבה אתה מציג את זה: רייגן+ת'אצ'ריזם= איטליה 90' כאילו מדובר במשוואה מובנת מאליה, היא הפשטנית…

איתן בקרמן 9 במרץ 2011

לא. אני לא טוען שהאקלים הפוליטי כלכלי מוביל לסגנון משחק כזה או אחר, אלא שיש להם סיבות תהליכיות משותפות. אז אנא ממך, ארז, את הציונים שמור לאקדמיה, כי אתה זה שלא הצטיין פה בהבנת הנקרא.

מוטי חביב 10 במרץ 2011

קיבלתי. מתנצל עם הטון שלי היה טיפה מתנשא.

ועדיין – להגיד שצריך להיות חמור כדי לא לקשור את האקלים הפוליטי-כלכלי עם סגנון הטקטיקה של הכדורגל בתקופה מסויימת ולא לנסות להסביר בכלל איך קורה שקשר כזה נרקם, זה לא מאוד מוצלח בעיניי.

לא ברור לי למה קראת לי ארז..

אלון 9 במרץ 2011

כמה הערות קטנוניות בנושא קולנוע
ג'ון יוסטון ומקס פון סידוב אינם בריטים. יוסטון הוא אמריקאי ופון סידוב שוודי. מייקל קיין הוא דווקא כן בריטי אבל אני ממש לא בטוח אם הוא ראוי לתואר קלאסי
ולכנות את את ג'ון יוסטון 'האבא של אנג'ליקה יוסטון' זה כמעט כמו לקרוא לצ'רלס צ'פלין האבא של ג'רלדין צ'פלין
חוץ מזה אחלה טור

איתן בקרמן 9 במרץ 2011

אתה כמובן צודק בנוגע ליוסטון ופון סידוב, ככה זה בערפילי הבוקר. צר לי על הטעות, אין לי יומרה להבין בקולנוע. בנוגע לג'ון יוסטון הדוגמא שלך מעט מוגזמת בעיני, אבל כאן דווקא זה היה במודע כי היא הדמות המוכרת בימינו ולטעמי היא שחקנית גדולה.

אביאל 9 במרץ 2011

בקרמן – במקום לקרוא וויקיפדיה תקרא קצת דברים מהאקדמיה, היסודות של המשבר הנוכחי הם עמוק עמוק בתוך תקופת קלינטון והרפורמות כביכול שהוא ערך. בוש עשה תוכנית שאומצה אחר כך ביתר שאת אצל אובמה, בלעדיה אני לא רוצה לדעת איך העולם היה נראה היום.

בכל מקרה, הקפטיליזם החזירי, הוא אכן צרה וצרה גדולה, אף אחד לא יגיד לך שהוא אוהב אותו, אבל כמעט כל אחד שיש לו את ההזדמנות להיות חלק ממנו הולך עליה בכל הכוח. הצעדים האחרונים שנעשים בכל הכלכלה העולמית הם להצר את העניין, אנחנו חיים היום בעידן חדש של רגולציה חזקה שמתחזקת יותר ויותר ותפקידה הוא להציב את החומות והחסמים האלה. בכל מדינה כביכול סוציליסטית היסודות הם קפטילסטיים במהותם, אני אשמח לשלוח לך חומרים על שוודיה ועל איך ששם יש מעמד אוליגרכי שלידו האמריקאים נראים כמו שיא השיווין, בכל מקרה ולסיכום, אפשר ללמוד קצת מאשר להיות פופוליסט ולצעוק על כל דבר קפיטליזם קפיטליזם.

גיל שלי 9 במרץ 2011

אביאל הרשה לי לנקוט בסגנון שלך, אין לך מושג. לא יודע אצל מי אתה לומד, אבל לפני שאתה קובע שבקרמן מוציא את הידע שלו מוויקיפדיה, הרשה לי ללמד אותך על משבר הסאב פריים. הוא התחיל בהסרת הרגולציה מהבנקים בתקופת רייגן. אני לא מבין איזה רפורמות של קלינטון אתה מבקר שקשורות למשבר. לגבי תכנית של בוש, אין תכנית כזו. כל מה שהיה הן תגובות נקודתיות של פולסון, ותכנית מסודרת של ברננקי, שכל קשר בינה לבין בוש מקרי בלבד. בוש בכל מקרה, היה מהתורמים הגדולים ביותר לחוסר היכולת להתמודד עם משבר הסאב הפריים. קלינטון השאיר עודף במאזן התקציבי, בוש עם כל היותו רפובליקאי ימני כמו שאתה אוהב, השאיר גרעונות תקציביים בתקופה של פריחה כלכלית באמריקה. לכן הממשל נמצא בגרעון בו הוא נמצא היום, בלי הגרעונות של בוש היתה יכולה להיות תכנית טובה של הממשל שתנסה לשנות את הגורמים האמיתיים למשבר.

בכלל לקרוא למשבר הכלכלי משבר הסאב פריים זה כמו להגיד שלחולה סרטן יש כאבי ראש, הסאב פריים הוא בכלל סימפטום לא גורם

איתן בקרמן 9 במרץ 2011

אהבתי, אביאל. אם החלוקה "אני אקדמיה, אתה ויקיפדיה" עושה לך טוב, אז לך על זה. זה בהחלט סלוגן מנוסח היטב.

עמית פרוס 9 במרץ 2011

גיל,אתה צודק אבל עדיין מה שפיצץ את הבעוה היה הסאב פריים,זה והעובדה שהתברר שלחלק מהגופים הפיננסיים יש התחייבויות בגובה של מדינה ממוצעת בג'י 8….:)

ארז (דא יונג) 9 במרץ 2011

אני מסכים לחלוטין עם עניין ה"מה יהיה בעוד 20 שנה" , רק שאותי הוא די מטריד.
בקרמן, אתה מביא פה דוגמא של מונדיאל 1990 כמנציח את שנות ה-80 – את תאצ'ר, רייגן והכלכלות האטומות לצרכי היחיד והחלש. אולם אם בכדורגל עסקינן, אם נבדוק את הפרשי השכר בין העשירון והמאיון העליון של הכדורגלנים שהשתתפו במונדיאל 1990 וזה של 2010 ביחס לאלה שבעשירונים התחתונים, אני די בטוח שנגלה מציאות כלכלית כאובה הרבה יותר בעולם הכדורגל. לא יודע אם זה אידיאלי,

יואב 9 במרץ 2011

סטאלון(כשוער)אומר בעצב לפלה לאחר שהשכיב אותו בדרך לכיבוש:"חשבתי שאתה חבר שלי".

מי שחושב שהוא הבין משהו אתמול כנראה טועה.זה משחק חדש- קט רגל על מגרש גדול.
זאת הקבוצה היחידה בהיסטוריה של הכדורגל(מטרום ג ועד לתחילת המאה הקודמת)שלא מאמינה בלהרים כדור מהאגף.היא מגיעה לאגף רק כדי לייצר עוד משולש,בדיוק כמו בכל איזור אחר במגרש.

איתן בקרמן 9 במרץ 2011

לייק ועוד אחד. קט רגל על מגרש גדול זה יותר מסלוגן מצוין כשהוא מגובה באבחנה לגבי האגף והמשולש.

סימנטוב 9 במרץ 2011

פוסט ודיון מרתקים.
בעלי הממון משתלטים על הכדורגל ולקבוצות כמו סטיאווה בוקרסט, אייקס, וכד' אין מקום על הבמה המרכזית ויותר מכך יש תלונות שלא צריך לראות אותם שם.
העם דורש שיואב יחליף את ברקוביץ

דורפן 9 במרץ 2011

ואני עדיין אקח את אייאקס הגדולה על שתי הוורסיות שלה – 96 ושנות השבעים על ברצלונה. ולמה? כי ברצלונה עם הכדורגל הזה מנצחת את חברותיה במועדון העשירות הקטנטן. אייאקס – עם אותו כדורגל- ניצחה עשירים ומתוקשרים בהרבה. היא גם השיגה יותר וגידלה שחקנים לא פחות גדולים.

יואב 9 במרץ 2011

רונן,
אני חושב שהכדורגל של הברצלונה הזאת פשוט לא ניתן לחיקוי(בניגוד אולי לקבוצות גדולות אחרות)כי רק שחקנים מסויימים מאד יכולים לשחק אותו.זה לא עניין של מערך ועמדות.
אם נפשט את זה-הם משחקים 4-6 .אין משמעות בכלל לתפקיד הקלאסי הרגיל של החלוץ, למשל(אין כדורים ארוכים, אין הרמות). מדובר בשישה שחקנים שעושים הכל, נמצאים בכל מקום, חיים על קו התפר הנבדלי, לכולם יש אחד על אחד, כולם זריזים ומבינים את המשחק וכל אחד מהם יכול למצוא את עצמו מול שוער/באגף/קישור אחורי.הם כל הזמן ביתרון מספרי ומפשטים את המשחק לדאבל פסים אינסופים.
לא יודע איך הם יזכרו בעתיד אבל הם פשוט לא דומים לשום דבר אחר שאני זוכר.
וכמו שציינת בפוסט שלך-הלחץ לאחר איבוד כדור הוא אומנות בפני עצמה וגם את זה עושה השישיה הקדמית במיומנות נדירה.

דורפן 10 במרץ 2011

יואב – קשה להגיד שאייאקס בשני הדורות הגדולים שלה חיקתה את ברצלונה כי היא באה קודם… וברצלונה בעצמה אומרת בכל הזדמנות שזה כדורגל של אייאקס. וזה מאד מאד דומה. את אייאקס הכוחות הכלכלייים הרגו. ואני אעז ואומר שמבחינת שחקן-שחקן היא אולי הייתה טובה יותר – לא בשלב שהיא פורקה אבל בפרספקטיבה של מה שעשו יוצאי הקבוצה הזו אחר כך אם ואן דר סאר, סידורף, דווידס, הדה-בורים, אוברמרס, קלייברט, ליטמנן היו ממשיכים 6-7 שנים יחד (רק שים לב לתרומה שלהם לקבוצות אחרות) – ייתכן מאד שהם היו נחשבים בתולדות אירופה. ולהבדיל מברצלונה – הם שחטו קבוצות הרבה יותר עשירות מהם.

תומר חרוב 10 במרץ 2011

בקרמן, אהבתי את האנלוגיה בין המצב בעולם לכדורגל אבל גם אם הוא היה מדויק בסוף שנות השמונים זה בטח לא מדויק היום. לא בגלל שהיום הכדורגל טוב והכל חרא, כי שתי האבחנות לא מדויקות אלא בגלל שהכדורגל של היום, בוורסיה המסחרית שלו הוא כבר לא משקף של החברה. כמוצר שיש לו צרכנים הוא חייב להיות ברמה או חייב להיתפס כמוצר בעל רמה מסוימת ולכן גם אם בעבר זה שיקף, כיום זה לא משקף.

רנדה 11 במרץ 2011

אכן פוסט נהדר בק, פליז רייט מור.
אני רק מתפלא שלא הוזכר כאן אחד, יוהן קרוייף, שבלעדיו לא היינו זוכים לכל העונג הזה.
ועוד משהו על מסי, ההקפצה הזאת מעל השוער, הסטירה הקטנה הזאת לכדור נצרבה מיד בהיכל התהילה של הזיכרון האישי. איך? איך עשית את זה לאונל?
חברים, אנחנו ברי מזל

Comments closed