חיפה: מה זה ירוק מבחוץ, אדום מבפנים ולא אבטיח / אור לונטל

פוסט מאת אור לונטל

אמיל חביבי ביקש שיחרטו על המצבה שלו "נשאר בחיפה". אולי זה נשמע הזוי או מופרך לאנשים שמספר הטלפון שלהם מתחיל ב-03, אבל לנו, שנולדנו בחיפה, התחנכו בה, עברנו לאיזו שנת ניסיון לתל אביב וחזרנו לחיפה, ההצהרה של חביבי היא דרך חיים. בתור חיפאי גאה, כל דבר קטן מאזור המרכז מעביר אותי על דעתי: דיונים על מחירי הדירות, חיי לילה, הומלסים. אבל הכי גרוע כשמדובר בכדורגל.

מגיפה נוראית, שהתחילה באתרי אינטרנט ועברה חיש מהר לטלוויזיה, גורמת לפרשנים, כתבים ואנשים בכלל, לכנות את 'מכבי חיפה' בשם המקוצר 'חיפה'. מה שהיה יכול להיות דבר הגיוני, אלמלא היתה אי שם במרכז הטבלה, תשע נקודות מעל בית"ר, קבוצה נחמדה בשם הפועל חיפה. מסתבר שלחיפה יש שתי קבוצות בליגת העל. אמנם זה היה במאה הקודמת, אבל לקבוצה האדומה של העיר יש אפילו אליפות.

כשאנשים שומעים את שם המשפחה שלי, ויודעים שאני חיפאי, אני נשאל אחת משתי שאלות: "מלכת היופי טלי לונטל זאת אחותך?" או "אלי לונטל מהכדורגל זה אבא שלך?". למרות היופי המשפחתי, התשובה הנכונה היא ב'. לגדול בבית של שחקן עבר, ועם כל הצניעות די מצליח (25 הופעות בנבחרת), הוא ענין שמשפיע עליך אם תרצה או לא. קודם כל לאהבת הכדורגל בכלל, ושנית לאהדה של קבוצת ספציפית. כשאבא שלך הוא סמל של הפועל חיפה, מטבע הדברים גם אתה נעשה אדום.

אבל ליעקב שחר היו תוכניות אחרות בשבילי. כשהייתי בכיתה ו', התקופה שבה כולם מפחדים להיות שונים, מכבי חיפה הציגה את העונה המופלאה של 93/94' והניצחון על פארמה. ובאותה השנה בחוג לכדורגל (שהעביר אלי גוטמןן – אמיתי לגמרי) ביקשתי, כמו כולם, את חולצה מס' 9 של ברקוביץ', למרות שעמוק בלב רציתי חולצה אדומה ומספר 12. לאחר מכן המשכתי לשחק בקבוצת הנערים של מכבי, וכשהלכתי עם חברים לראות כדורגל זה היה רק למשחקים של מכבי. חוץ מהבלחה אחת קטנה ב98/99', מכבי היא הקבוצה שמייצגת אותי נגד מדינת תל אביב המרושעת.

כשאני רואה בטלוויזיה ספורטאי ישראלי, שבקושי שמעתי עליו, מתמודד נגד יריב זר בספורט שאת שמו אני לא מצליח אפילו לבטא, אני הופך להיות האוהד המושבע ביותר שלו. מוציא חולצה כחולה מהארון, מכחכח בגרון ומתחיל לשיר אל אל ישראל, כדי לחזק את הגיבור הלאומי, גאוות המדינה, נגד האנטישמי המלוכלך. ככה זה בדיוק כאשר קבוצה מחיפה, לא חשוב באיזה צבע, משחקת נגד קבוצה מעיר אחרת. שיטת העבודה הזאת מתאימה לי בדיוק, אבל היא יוצרת באופן קבוע לפחות שתי בעיות בכל עונה: משחקי הדרבי.

מחר, יום שני, מגיע לו עוד דרבי, ואני כרגיל מתחיל בחישובים המושכלים. אולי כדאי שהפועל תנצח כדי להתקרב לצמרת, אולי מכבי על מנת להגדיל את הפער מהפועל תל אביב, אבל מצד שני יש קיזוז ועוד המצאות לוזוניות, אז ניצחון ירוק שווה לי בעצם רק נקודה וחצי.

אחרי קשיים מרובים, התקבלה החלטה. ללכת עם הקבוצה הטובה יותר, המוכשרת יותר והמלהיבה יותר, זאת שיש לה סיכוי גדול יותר לקדם את האינטרס של העיר חיפה. יאללה הפועל, 0:3!

 *

 

ואז, פתאום, זה אצלך בבית
אמנות ומדע

12 Comments

יריב 13 במרץ 2011

אתה יודע שחביבי עבר בשנות החמישים לנצרת, נכון? לא שייך לסיפור שלך, אבל כזה אני, קטנוני.

ארנון 13 במרץ 2011

אור, אצלך זה רק חיפה, ואצלי זה רק הפועל. אז הפעם אנחנו מאחדים כוחות בשביל הפועל חיפה!
אני בכלל מאזור באר שבע, אבל סבא וסבתא גרו בקרית חיים, לא רחוק מהאיצדיון. וכשכל החבר'ה בקיבוץ עודדו את אביטן, נומה וברד בדרך לאליפויות, אחי ואני ("הבוגדים") נאלצנו להסתפק במקום השלישי ובהופעות מרגשות של אבא שלך, וואלך, אנגלנדר ושאר החברים באדום.
חזרתי למגרשים רק 20 שנה אחר כך, ב-99, כדי לראות את רוסו מנצח את מכבי בדרך לאליפות.

הופ 13 במרץ 2011

0:3? אדום? לא ידעתי שיש סמים כאלה בחיפה.
פוסט חביב מאוד, ההנחות מעניינות אבל המסקנה שגויה לחלוטין :)

עופר פרוסנר 13 במרץ 2011

נו, בגלל שאתה עושה את הסמינר שלך על מה שאתה עושה, הפעם נסלח לך על דבר הכפירה.
אבל שלא יקרה שוב כן? :)

אזי 13 במרץ 2011

אנשים כמוך בעצם מוכיחים שהדרבי החיפאי הוא בדיחה, לא?
אם בנאדם כמוך, שנשמע אוהד ספורט מושבע, לא לוקח צד בדרבי שלו, אני מניח שיש עוד הרבה אוהדים חיפאים שלא איכפת להם מהמשחק מחר.
לא הבנתי בסיבוב הקודם, ובסיבוב הזה עוד יותר, איך הדרבי החיפאי שווה יותר לערוץ הראשון מאשר קריית שמונה נגד מכבי תל אביב.
אני מניח שמי שהחליט על זה שמע על ה4-0 ונהיה אדום… או ירוק..

אביעד 13 במרץ 2011

זו הנחת המוצא של מדינת ת"א. שלא יכול להיות משחק יותר מעניין מכזה שמערב תל אביביות :)
הדרבי המקומי של מוליכת הטבלה ערב המחזור. אין יותר מעניין מזה השבת.

הופ 13 במרץ 2011

אני דווקא מסכים שקרית שמונה – מכבי ת"א היה יותר מעניין (לא אותי באופן אישי כמובן). את קרית שמונה הנהדרת לא משדרים מספיק העונה, ואם מצרפים את זה למצב הנפיץ של מכבי ת"א שיכולה להתחבר פתאום או להישבר בקלות (מה שקרה), ליכולת הבינונית במקרה הטוב שלנו ולמלחמה הצפויה של הפועל שיביאו לקרב חפירות די משמעם – הייתי משדר את התל אביביים הפעם (או יותר נכון את הקריתשמונתיים).

פרלה 13 במרץ 2011

כפי שציינתי לקראת הדרבי הקודם, בגלל פערי המקום וההתמודדות על מטרות שונות לחלוטין, הדרבי בחיפה, לדעתי, פחות ייצרי מבמקומות אחרים. בוודאי לאלו שהתחילו לראות כדורגל בתחילת שנות השמונים.
הנצחון בדרבי הוא בד"כ לא הרבה יותר מכל נצחון ליגה אחר אבל אבדן נקודות בו צורב קצת יותר (בכל זאת, זה אמור להיות שלנו).
התחזית למחר: מצד שני, נשמור זאת לצד השני. הופ, להתעורר.

הופ 13 במרץ 2011

:) תן לי עוד קצת לנמנם.
זה יקרה לקראת הערב.

עוז הר אדיר 13 במרץ 2011

אני חושב שהגישה התקשורתית של מדינת תל אביב היא עניין שהחריף בשנים האחרונות, וזו סיבה אחת לזלזול בדרבי שלנו. הסיבה היותר גדולה היא שבזמן שבתל אביב הקבוצות בד"כ שוות, בחיפה למכבי יש קבוצה יותר עשירה כמעט בכל שנה ב-30 השנים האחרונות, ומכאן גם המאזן בדרבים, למרות שב-12 השנים האחרונות הפועל ניצחה לא מעט משחקים חשובים (שני נצחונות גביע, ניצחון בעונת האליפות, שתי שלישיות בשנים שמכבי זכתה באליפות), הזיכרון של התקשורת הוא שלילי וסופרים שנים 'בלי ניצחון' שברובן היינו בליגה השניה.

עושה רושם שמחכים לנו שלושה דרבים עד סיום העונה, ולדעתי הם יתחלקו בצורה די שווה בין שני הצדדים. הפועל העונה במאזן חיובי (11-מ-21 נקודות) מול ארבעת הגדולות, ויש לה כלים להבקיע בכל משחק, ואני לא אתפלא אם מחר ננצח. מי שכן יתפלא יהיה אלישע לוי. הוא לא חושב שלהפועל מותר לדבר על ניצחון, נקווה שזו גם תהיה הגישה של השחקנים שלו.

נ.ב – תמסור ד"ש לאבא שלך (לא ראיתי אותו שנים)

ניתאי 13 במרץ 2011

אתה לא אוהד בכלל את הקבוצה של האוניברסיטה?
עם כל הכבוד לאבא אלי, ולטירוף שלו זמן משחקים, מחר רק מכבי. 3:0 אעלק.

עוז הר אדיר 14 במרץ 2011

אגב, הכתבה של משה הרוש היום בהארץ על שחקני הבית של הפועל ראויה לאיזכור: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1220099.html

Comments closed