יומן ספרדי (4): המועדון הגדול של המאה הקודמת

במדריד מאד מרוצים. רגשי הנחיתות שלהם מעט השתקמו

המועדון הגדול של המאה הקודמת

פוסט מאת רועי בית לוי

כדורגל, סוף-סוף! אמנם, לא משהו מדהים, מבריק או מרגש במיוחד, אבל כדורגל ולא דיבורים מעורפלים, בעיטות במקום קלישאות, מסירות במקום השערות, שערים במקום ברבורים.

אז מה באמת היה לנו שם? מי ניצחה בתיקו שהתפתח ומי הרוויחה לא רק נקודה, אלא יתרון של ממש לקראת שלושת המשחקים הבאים בסדרת הקלאסיקוס? על פניו נדמה שריאל מדריד צריכה לצאת מרוצה מאוד מהמשחק, על אף שהוא כמעט ומחק את סיכוייה לזכות באליפות לה-ליגה. לא רק שהמרנגס חזרו מפיגור, למרות ששיחקו בעשרה שחקנים, אלא שהם גם בעטו יותר לשער ובחלקים ארוכים של המשחק הצליחו לייצר פקק תנועה מסיבי במרכז השדה, שהרחיק את ברסה מאזור הסכנה ליד הרחבה של איקר קאסיאס. ריאל ענתה בסובלנות טקטית מגויסת וממושמעת על הסבלנות האסטרטגית הקבועה והמיומנת של ברסה, שרגילה להחזיק בכדור עד שהיריבות שלה נכנסות לטראנס היפנוטי שגורם להן לשגות בסופו של דבר.

מדריד יכולה לצאת מרוצה, או כמעט-מרוצה, משום שהיא הצליחה לשקם במידת מה את רגשי הנחיתות שלה מול ברסה. אמנם, עצם העובדה שהמועדון הגדול של המאה שעברה (לא רק הם טוענים זאת, אלא גם פיפ"א), עם הנשיא השאפתן, המאמן המצליחן והסגל הנוצץ והיקר מרוצה מכפיית תיקו ביתי על היריבה הגדולה ביותר שלו, שמושג לא מעט בזכות שריקה מפוקפקת לבעיטת עונשין מ-11 מטרים, היא עניין מעט מביך, עם זאת, אם לוקחים בחשבון את הדרך שבה התפתחו המפגשים האחרונים בין שתי הקבוצות, ובמיוחד חמשת גורי-הזאב שברסה הכניסה להם בקלאסיקו הקודם העונה, אין פלא שבסנטיאגו ברנבאו מוכנים להסתפק גם באושר בלוי ומרופט שכזה. בנוסף, אם מסתכלים על הדרך שבה הקבוצה שיחקה אחרי שספגה שער ואיבדה שחקן (בעיקר אחרי כניסתם של אוזיל ושל אדבאיור), אפשר גם להתעודד מעט לקראת שלושת המשחקים הבאים.

ומה עם ברסה, האם היא צריכה להיות מרוצה מהתוצאה? אם שואלים את פפ גוארדיולה, התשובה חיובית. לא להפסיד בברנבאו העוין היא מטרה בפני עצמה, שאתמול הושגה בהצלחה. ברסה אמנם סיכנה פחות את השער היריב, אבל עם מעט יותר מזל במצבים המבטיחים של וייה ומסי ועם החלטות שיפוטיות מאוזנות מעט יותר, היא היתה יכולה לכבוש יותר. זאת ועוד, השער של מדריד נכבש רק לאחר החילוף הכפוי של פויול בקייטה לאחר פציעתו של הקפטן. כתוצאה מכך, בוסקטס המצוין במרכז השדה נאלץ לעבור לעמדת הבלם ומדריד ניצלה את העדרו במלחמת החפירות באמצע המגרש כדי לתקוף יותר. החדשות הטובות של ברסה בעניין הזה הן שפויול חזר לעניינים ושפציעתו הקלה לא צפויה למנוע ממנו להופיע בשאר המשחקים. הנחמה הגדולה של ברסה היא שהכל בסדר אצלה. היא שיחקה את הכדורגל הרגיל שלה ושלטה בטמפו ובזרימה של המשחק כמעט לכל אורכו והוכיחה, שוב, שאתסטיקה מבחינתה היא לא קישוט נחמד, אלא כלי רב עוצמה לכל דבר.

בסופו של דבר, המשחק אתמול נחצה שווה בשווה בגלל הסבלנות של שתי הקבוצות ברוב שלבי המשחק ובגלל חוסר הסבלנות החטוף שלהם בנקודות קצרות ומכריעות בו. מדריד גילתה קוצר רוח בתחילת המחצית השנייה ויצאה לכמה דקות מהמסגרת הקשיחה שבעזרתה היא סחבה מחצית שלמה מבלי לספוג שער והעבירה יותר מדי משקל לחלק הקדמי שלה, ואילו ברסה איבדה שתי נקודות כאשר היא מאסה מעט בקצב שהיא עצמה קבעה והניחה למדריד לדחוק אותה לאחור.

בתור מתאבן לסדרת המשחקים, המפגש הראשון בהחלט סיפק את הסחורה. לא כדורגל מדהים, לא הכרעה שאי אפשר לערער עליה ולא דומיננטיות ספורטיבית ברורה. סיבוב ראשון בלי נוק-אאוט, אבל עם דם שהוקז על הזירה והרבה ציפייה לקראת המהלומות הבאות.

מחר: פסח שמח!

ליגת שוקי ההון העולמיים: פרשנים מול אנשי שיווק
לא ליגה -כבר עכשיו

8 Comments

דורפן 17 באפריל 2011

רועי – המועדון המאסיבי של המאה הקודמת אמנם קצת פתטי בהתלהבות שלו מתיקו ביתי. אבל לדעתי הרווח מההמשחק הוא לאו דווקא פסיכולוגי. עכשיו לפחות יש להם תכנית פעולה שהם יכולים להאמין בה. …. וגם אולי הם שמו לב שבנזמה לא שחקן.

הופ 17 באפריל 2011

שביעות רצון מתיקו עם היריבה הגדולה היא עניין מביך, לאור התוצאות האחרונות לא. לאור הסגל היקר כן, לאור ההרחקה לא. אני חושב שהמדד הרלוונטי הוא (בהנחה שלא היה הרבה סיכוי לאליפות) איך זה ישפיע על המשחקים הבאים, ומהבחינה הזו ריאל יצאה מנצחת. אם היא היתה חוטפת עוד השפלה, הביטחון של השחקנים לקראת המשחקים הבאים היה יורד לתעלות הניקוז שמתחת לדשא. במקום זה הם יצאו מהמשחק עם הרגשה שהם יכולים לשחק כשווים ואפילו להבקיע נגד ברצלונה ב-10 שחקנים.
אני לא חושב שהכל בסדר אצל ברסה, אני חושב שמתחילים לראות אצלה עייפות וסדקים במחץ, ודווקא בתקופה הכי חשובה (לא מבחינת הליגה, מבחינת הצ'מפיונס). אשמח להתבדות.
היכולת של מוריניו לגייס את כל מה שקורה מסביב למגרש ועל כר הדשא לשיפור הביטחון והיכולת של השחקנים שלו היא אחד הדברים המרשימים שראיתי בחיי. אין לו אלוהים, אפשר לאהוב את זה או לא (אני לא) אבל קשה שלא להעריך.

אזי 17 באפריל 2011

אני יכול לקחת סיכון ולהמר שאתה לטובת ברסה בסיפור הזה?
לכתוב קטע כמו "ברסה אמנם סיכנה פחות את השער היריב, אבל עם מעט יותר מזל במצבים המבטיחים של וייה ומסי ועם החלטות שיפוטיות מאוזנות מעט יותר, היא היתה יכולה לכבוש יותר. זאת ועוד, השער של מדריד נכבש רק לאחר החילוף הכפוי של פויול בקייטה לאחר פציעתו של הקפטן" הוא חד צדדי לחלוטין.
כי אם ריאל בעטה יותר, אז עם יותר מזל היא היתה כובש עוד יותר מאשר ברסה עם מזל. ולהאשים את ההפסד בפציעה של פויול זה קצת מצחיק לעומת זה שריאל חטפה אדום.
בקיצור, אם היינו משחקים ב"מה היה קורה אם" כנראה שריאל היתה מנצחת את המשחק

רועי 17 באפריל 2011

אז אתה לא ראית משחק שבו מדריד השוותה בזכות פנדל שלא היה (אגב, בניגוד למה שכתבת, ברסה לא הפסידה)? לעצם העניין, אני בהחלט לטובת ברסה בסיפור הזה, אבל זה לא מונע ממני לכתוב את התובנות הצנועות שלי אחרי המשחק בכלים הכי חסרי פניות0 שעומדים לרשותי (ולכן פציעה של שחקן היא אכן "תירוץ" רלוונטי הרבה יותר מאשר הרחקה מוצדקת של שחקן אחר). ולסיום: כתיבה על כדורגל היא כמעט בהכרח משחק של "מה היה קורה אם" – ובמובן הזה היא דומה לכל כתיבה שהיא, ואם תרצה אפילו לאופן שבו אנחנו מסתכלים על החיים עצמם. חג שמח

אזי 18 באפריל 2011

קודם כל, כן ראיתי פנדל (אני ראיתי שחקן יורד לגליץ', לא מגיע לכדור, מסתבך עם הרגליים של השחקן השני ומפיל אותו. אלא אם כן אני לא מבין את החוקה – זה פנדל)

דבר שני. במבט קבוצתי, לקבל אדום זה הרבה יותר חמור משחקן שנפצע, מה גם שאני לא מאמין שוייה היה כובש אם לא היו עושים עליו עבירה (בנינו, הבנאדם בתקופה שהוא לא היה שם טאצ'דאון במגרש ריק)
ככה שכל מה שאני אומר, שלשחק בנדמה לי אפשר לשני הצדדים ואני ציינתי שאתה עשית את זה רק לצד אחד.
ושוב, המשפט הכי מרכזי בתגובה הקודמת שלי הוא שאם כבר משחקים במה היה אם, אז הנתון שריאל בעטה יותר לשער מנצח כל נתון אחר.

וצודק – ברסה לא הפסידה, טעות שלי. התבלבלתי מכל חגיגות הניצחון של ריאל :)

אביאל 17 באפריל 2011

רועי – אני יחדד משהו לגבי מה שאזי רשם, עם כל הכבוד לפיספוסים של וייה ומסי, שתי ההחטאות הגדולות של המשחק שייכות לנגיחות של רונאלדו ופפה מול שערים ריקים, אני מניח שפה קצת המזל שיחק לרעת ריאל יותר מאשר לברצלונה, לפחות לדעתי.

ברצלונה הסתדרה בסדר בלי פויול תקופה ארוכה, הוא בהחלט בורג חשוב אבל הם יכולים גם בלעדיו, בעוד שלשחק בעשרה שחקנים זה בהחלט מצב מסובך הרבה יותר.

נעל קרועה 18 באפריל 2011

השאלה היא מה קרה לשאבי ואיניסטה
מסי יזם ותקף מדי פעם ,שאבי ואיניסטה נעלמו ממשחק,במיוחד במחצית השניה
או שהם שיחקו על תיקו במחצית השניה ושמרו על הכוחות,או שפפה חיסל אותם

Comments closed