אבק פיות (4) – עידו גילרי

הכל או לא כלום

 

http://www.sep.com/sep-blog/files/2013/09/GUWG-All-or-Nothing.gif

לאחר שהבחנו בין סיטואציות קלאץ' שונות הגיע הרגע הגורלי בו צריך לקבוע מתי הק"ב הוא ווינר ומתי הוא צ'וקר במצב נתון. הדיון ביכולות קלאץ' נסב פעמים רבות במדיה סביב מספר המהפכים והדרייבים המנצחים שהק"ב הוביל ברבע האחרון. כאן אי אפשר שלא להזכיר את העבודה המונומנטלית שעושה סקוט קאכסמר בנושא בפינה שלו – "מפגשים מהסוג הקלאצ'י" באתר football outsiders.

בדרך כלל נוהגים לציין את הסך המצטבר אבל זה לבדו אינו מספיק בלי התייחסות למספר ההזדמנויות שהיו לק"ב לבצע מהפכים שכאלו. לפיליפ ריברס לדוגמא יש 18 קאמבקים ברבע הרביעי בעוד שלג'יי קאטלר יש 17 כאלו, אבל לריברס היו הרבה יותר הזדמנויות מפוספסות ואחוז ההצלחה שלו בקאמבקים כאלו הוא 31% בלבד לעומת ה 44% של קאטלר. האחוזים הללו משקפים לא רק את ביצועי הק"ב ברבע הרביעי אלא גם את תפקודה של ההגנה ולכן נותנים לנו אינדיקציה ראשונית בלבד.

כפי שראינו כבר הרבע האחרון הוא טווח רחב מדי כדי לבחון יכולות בקלאץ' וצמצמנו את הדיון לשש הדקות האחרונות  כשההפרש אינו עולה על 8 נקודות. השאלה שעדיין עומדת לדיון היא איך נבחן את התפקוד של הק"ב ברגעים אלו?  רגעי הקלאץ' הם סיטואציות מאד לחוצות בהם הק"ב נאלץ לא אחת להמר בגדול כדי לאפשר לקבוצתו את הניצחון. מטבע הדברים זה בא לידי ביטוי בירידה חדה גם בתפקוד כפי שניתן לראות בטבלה הבאה המרכזת את ביצועי הק"בים בליגה בעשר השנים האחרונות.

table4.1

התוצאות ממחישות באופן ברור את הסיכונים שהק"בים נאלצים לקחת בסיטואציות קלאץ' כאשר הם זורקים רחוק יותר ומשיגים יותר יארדים עם כל השלמה, אבל בהתאם למצבים של סיכון/תמורה גבוהים גם אחוז ההשלמה יורד, כשיחד איתו עולה באופן דרסטי קצב החטיפות.

הנטייה הרומנטית שלנו היא לחשוב שבניגוד למגמה הכללית ישנם יחידי סגולה שמתעלים על עצמם ודווקא משתפרים ברגעי ההכרעה אבל זו רק משאלת לב. מבחינת הביצועים הכלליים כמעט כולם מתפקדים פחות טוב בקלאץ'.  מהמדורגים בעשרת המובילים בהיסטוריה בדרייבים מנצחים נגלה שפייטון מאנינג יורד ברייטינג מ-97.2 ל-77.7; טום בריידי  מ-95.8 ל-78.4; בן רות'ליסברגר מ-92.5 ל-84.2; ודרו בריס מ-95.1 ל-66.5.  הירידה אינה אחידה אצל כל ק"ב אבל האם המשמעות של ירידה מתונה תפקוד קלאץ' טוב יותר? יש גם בודדים שמראים שיפור בביצועים כמו אנדרו לאק שמעלה את הרייטינג שלו מ-81.5 ל-106.0, אבל המדגם שלו קטן יחסית אחרי שנתיים בלבד בליגה. באותה מידה ניתן היה לציין את בליין גאברט שמשתפר מ-66.4 ל-106.1, את מי הייתם מעדיפים על הדשא כדי להכריע עבורכם את המשחק?

****

אנחנו מעוניינים לבחון את התפקוד של הק"ב בסיטואציה נתונה, מכאן שדי ברור שנתוני המסירה הגולמיים לא יהוו מדד טוב. בסופו של יום הדבר היחידי שמעניין אותנו כצופים הוא מבחן התוצאה -האם הק"ב עשה את המוטל עליו והביא לקבוצה את הנקודות הדרושות. הוא יכול לכסות 79 יארד בלי לפספס מסירה עד לקו היארד מהאנדזון אבל אם המאמן יקרא 4 מהלכי ריצה שיסתיימו בלי נקודות הק"ב יפסיד את כל נקודות הקלאץ' שלו. מצד שני אפילו אם הקבוצה תגיע לאותה נקודה על הגב של הראנינג-בק או בזכות פאס-אינטרפירנס הזוי, ומשם הק"ב ימסור פייד שייתפס על ידי הרסיבר בפינה של האנדזון, כל התהילה תיזקף לזכותו.

כאן נשאלת השאלה האם זה באמת הוגן לתת לק"ב כל כך הרבה קרדיט או להפיל עליו את כל  האשמה. התשובה באופן גס היא שלפחות במצבי פיגור כנראה שכן. אם הממוצע הכללי ליחס בין מהלכי מסירה לריצה עומד בעשר השנים האחרונות על 56% מסירה לעומת 44% ריצה אז במצבי קלאץ' בפיגור היחס הזה קופץ ל-80% באוויר לעומת 20% על הקרקע. במצבי קלאץ' בשוויון החלוקה דומה למצב הכללי עם 58% מהלכי מסירה לעומת 42% מהלכי ריצה בעוד שבסיטואציות קלאץ' ביתרון  התמונה מתהפכת עם 23% באוויר לעומת 77% על הקרקע.

ניתן אם כך לראות קשר ברור בין מידת התלות בק"ב לערך הקלאץ' (CV) של הסיטואציה המתאר את הקושי שלה, אותו הגדרנו על פי המצב על לוח התוצאות והמגרש. מכאן שיש לנו בסיס לקביעת דרגת הקלאץ'  (CL=clutch level) של הק"ב בכל סיטואציה. על פי התפיסה שלנו של המצבים הללו כ"הכל או לא כלום" נגדיר שתי אופציות מרכזיות לניקוד:

  • אם הק"ב היה קלאץ' ה-CL שלו עבור הסיטואציה יהיה ערך הקלאץ' שלה – CV.
  • אם הק"ב לא היה קלאץ' ה-CL שלו עבור הסיטואציה יהיה 0.

למרות שמבחינתנו כצופים תכונת הקלאץ' היא עניין של שחור או לבן אני מרגיש צורך להכניס עוד שתי אופציות לניקוד:

  • חצי קלאץ' – עבור מקרים בהם הק"ב עשה את כל מה שנדרש אבל נסיבות אחרות הביאו לכך שההזדמנות לא הגיעה לידי מימוש. במקרה כזה ה-CL יהיה חצי מערך הקלאץ' של הסיטואציה.
  • אנטי קלאץ' – עבור מקרים בהם הניצחון כבר היה מונח ביד רק בשביל שהק"ב ייתן לו לחמוק מבין האצבעות, או במילים פחות מכובסות – עבור סיטואציות בהם הק"ב היה צ'וקר. במקרים של אנטי קלאץ' ה-CL של הק"ב יהיה שלילי, וככל שערך הקלאץ' קטן יותר  (סיטואציה קלה יותר) כך רמת הצ'וקינג גבוהה יותר. לכן במקרים כאלו ניקח CL=CV-12.5.

****

מה שצריך לעשות עכשיו הוא לקבוע עבור כל סוג סיטואציה מה נדרש מהק"ב כדי לקבל ניקוד. אני אכתוב את הדעה שהתגבשה אצלי אבל אשמח לקבל חוות דעת נוספות בנידון.

מצבי קלאץ' מסוג 1 – (פיגור של 8 עד 4 נקודות). כאן כדי להיות קלאץ' חייבים להשיג טאצ'דאון. אם הק"ב מוסר/רץ לאנדזון הוא יחשב קלאץ' אפילו עם זה המהלך החיובי היחיד שלו בדרייב. אם הטאצ'דאון הושג בריצה או מסירה על ידי שחקן אחר הק"ב יחשב קלאץ' אם הוא אחראי על השגת לפחות 50% מהיארדים בדרייב או על השגת שני ניסיונות ראשונים לפחות.

ציון חצי קלאץ' לק"ב יוענק כאן רק במקרה בו הק"ב הביא את הקבוצה לתוך קו 5 היארד של היריבה ומשם לא הייתה לו ההזדמנות למסור או לרוץ בגלל קריאת המהלכים של המאמן. ציון אנטי-קלאץ' לא יינתן בסיטואציות כאלו.

המקרה של פיגור 8 נקודות קצת יותר מורכב כי יש גם את העניין של המרת שתי הנקודות. כאן אם ההמרה נכשלת אז הק"ב יחשב כחצי-קלאץ'.

מצבי קלאץ' מסוג 2 – (פיגור של 3 עד 1 נקודות). במקרה והקבוצה הצליחה להשיג טאצ'דאון  אותם כללים כמו בסיטואציות מסוג 1 יהיו תקפים. מכיוון שכאן מספיק להשיג גם שער שדה הק"ב יחשב כקלאץ' אם הקבוצה השיגה שער שדה על פי אותם תנאים.

ציון חצי קלאץ' יחשב כאן במקרה והק"ב הביא את הקבוצה לטווח בעיטת שער שדה אבל הבעיטה הוחטאה. טווח בעיטה במקרה הזה יחשב קו ה-25 יארד של היריבה.

ציון אנטי קלאץ' יינתן במקרה שהקבוצה כבר מגיעה לטווח בעיטה והק"ב מאבד את הכדור. אפשרות נוספת היא אם הקבוצה כבר הגיעה לטווח בעיטה אבל הק"ב חטף סאק שהוציא את הקבוצה מהטווח והבעיטה הוחטאה.

מצבי קלאץ' מסוג 3 (שוויון). אותם כללים כמו סיטואציות קלאץ' מסוג 2 יהיו תקפים בתוספת אחת – כל איבוד של הק"ב כאן יזכה בציון אנטי-קלאץ'.

מצבי קלאץ' מסוג 4 (יתרון של 1 עד 8 נקודות). כאן ראינו כי רוב המהלכים יהיו על הקרקע ולכן הסיטואציה תחשב כהזדמנות קלאץ' רק במקרה והק"ב מקבל הזדמנות למסור. כדי להיחשב קלאץ' במקרה כזה על הק"ב לשים נקודות על הלוח על פי הכללים שנקבעו עבור שאר סוגי המצבים או לנהל דרייב המשאיר ליריבה פחות מדקה על השעון.

בסיטואציות קלאץ' ביתרון אין אפשרות להיות חצי קלאץ' וציון אנטי-קלאץ' יינתן עבור כל איבוד של הק"ב.

****

מחזור המשחקים האחרון סיפק לנו שפע של הזדמנויות קלאץ'. לסיום נסתכל כעת על שתי דוגמאות כדי לראות איך דרגת הקלאץ' של הק"ב באה לידי ביטוי בכל אחת מהן.

דוגמא ראשונה: קאובויס מול ג'ייאנטס – דאלאס מקבלת את הכדור  3 דקות לסיום על קו ה-20 שלה בפיגור 4, מה שאומר שערך הקלאץ' של הסיטואציה הוא CV=8.4. רומו מוביל דרייב שמסתיים במסירה שלו לדז ברייאנט. כלומר רומו עשה את העבודה ודרגת הקלאץ' שלו היא CL=8.4. אחרי הטאצ'דאון של הקאובויס לג'ייאנטס נותרה דקה לחזור מפיגור 3 על קו ה-20 שלהם. עקב לחץ הזמן ערך הקלאץ' של הסיטואציה הוא מקסימלי : CV=10. אילי מאנינג נכשל בהשגת ניסיון ראשון ב-4 ניסיונות, כלומר הוא לא היה קלאץ' – CL=0.

דוגמא שנייה:  הראמס מקבלים את הכדור מול הצ'ארג'רס דקה וחצי לסיום על קו ה-40 של סן דיאגו בפיגור שלוש נקודות. ערך הקלאץ' של הסיטואציה הוא CV=6.8 ושון היל הביא את סט. לואיס עד קו ה-4 של הצ'ארג'רס במהירות. במצב בו השוויון פחות או יותר מובטח היל נחטף באנדזון והמשחק נגמר. המשמעות היא שהיל נחנק וקיבל ציון אנטי קלאץ' של CL=6.8-12.5=-5.7.

****

בפעם הבאה – דו-קרב ראשון, מיתוסים של ווינריות עומדים למבחן.

בלי משחק רגל בלי משחק ראש
זו עונת המבחן של לברון, לא של בלאט

22 Comments

oded 26 בנובמבר 2014

מרתק
תודה!

גיל שלי 26 בנובמבר 2014

השימוש בסטטיסטיקה לבדה על מנת להכריע בשאלה אמורפית (וחסרת חשיבות למען האמת) של הקלאץ' היא חסרת משמעות בעיני. כך יצא למשל שכרמלו הוא שחקן הקלאץ' הטוב בNBA, זה אומר הכל, לא?

עידו ג. 26 בנובמבר 2014

השאלה היא באמת אמורפית כשלגבי חוסר החשיבות הרבה אוהדי ספורט יחלקו עליך. כנראה שאין לה הרבה משמעות מעבר לתחושות שלנו עבור השחקנים על המגרש או המאמנים על הקווים (למרות שאני לא מבין איך מייק סמית' לדוגמא עדיין מחזיק במשרה שלו).

מה שניסיתי לעשות הוא לנטרל את הסטטיסטיקה ולהסתכל על כל סיטואציה בעיניים כמה שיותר אוביקטיביות ולתת לה משקל כדי שתהיה לנו דרך להשוות (ואולי קצת לתת צורה לאותה שאלה אמורפית). אני מקווה שהמדד שהתקבל יאפשר לנו לבדוק את התחושות שלנו לגבי ק"ב זה או אחר.

בכל אופן בפעם הבאה איליי יהיה הראשון על המזבח אז אתה מוזמן לחוות את דעתך כשנגיע לשם.

גיל שלי 26 בנובמבר 2014

זהו שלא משנה מה שאיליי יעשה בהמשך הקריירה שלו, בפעמיים שהיו לו הוא הכריע בקלאץ' של הקלאץ', מצידי גם אם עד סוף הקריירה הוא יכשל בכל דרייב אחרון כדי להשוות או לעלות ליתרון ברבע הרביעי, לא יהיה יותר קלאץ' ממנו, וזה מגיע מהמקום של אוהד הג'איינטס. ההכרעה שלי כאוהד לא קשורה לשום דבר אמיתי, איליי נתן לי את רגע הקלאץ' המתוק ביותר שחוויתי מעודי, וגם את השני הכי מתוק, רק אחריו מגיע המהלך של אלן יוסטון נגד מיאמי והארבע נקודות של לארי ג'ונסון, לפניהם הגול של זהבי בדרבי, זהו הקלאץ' לאוהד

עידו ג. 26 בנובמבר 2014

כאוהד של הקבוצה שלך ברור שזו תהיה ההרגשה (ודי בצדק) אבל מה לגבי הק"ב של קבוצות אחרות. נניח בריידי שהיו לו 17 ניצחונות פלייאוף בלי הפסד בהתחלת הקריירה או משהו כזה. תדמית הווינר שלו דעכה בגלל אותם שני הפסדים לג'ייאנטס. אז האם עכשיו הוא לוזר כי הוא לא הצליח לזכות בתואר מאז? אותו דבר לגבי איליי, ככל שיצבור יותר ויותר הפסדים במצבים קריטיים בעין הציבורית הוא יתחיל לאבד את הזוהר של הניצחונות בסופרבול. אני בטוח שיהיו גם אוהדי ג'ייאנטס שפתאום יתחילו לפקפק בהאם הוא אי פעם היה ווינר וייתנו את הקרדיט להגנה לדוגמא.
בקיצור אני חושב שהנושא שווה דיון למרות הסוביקטיביות המובנית שבו.

גיל שלי 26 בנובמבר 2014

אני לא חושב שיש אוהדי פטריוטס שהתחילו לפקפק בווינריות של בריידי. אני גם לא חושב שיהיה אוהד ג'איינטס שיפקפק בווינריות של איליי, כמובן מפקפקים כבר עכשיו ביכולת שלו. הנושא בהחלט שווה דיון, רק ניסיתי להעיר שהסטטיסטיקה יכולה להיות לעזר, אך לא כלי בלעדי לשיפוט בנושא. לטעמי מי שכבר הוכתר כווינר לעולם לא יכול לחזור להיות מוכתר כלוזר, מי יודע אולי אפילו רומו יזכה בתואר ווינר השנה, והוא מוכר כלוזר על ידי אוהדי דאלאס, למרות שיש לו את רייטינג הרבע הרביעי הגבוה ביותר מבין כל הקווטרבקים הפעילים (רייטינג קריירה לרבע רביעי)

עידו ג. 26 בנובמבר 2014

העליתי את בריידי כדוגמא לק"ב של קבוצה אחרת עליו בודאי יש לך דעה (למרות שלכל קבוצה יש אוהדי הצלחות שברגע שהקבוצה מתחילה לפשל יקראו לכולם לוזרים לא משנה מה הם עשו בעבר). כאוהד לקבוצה שאת מספר הופעות הפלייאוף שלה ב-30 שנה האחרונות אפשר לספור על יד אחת, נקודת המבט שלי על תפקוד בקלאץ' היא כמעט תמיד ביחס לק"ב של קבוצות אחרות.

חלק מהעניין הזה של תדמית נובע בהרבה מן המקרים מזו שנוצרה לך בתחילת הקריירה ואז קשה לשנות אותה. מצד שני אם ניקח קריירה שכבר נגמרה, אלווי התחיל בעין הציבורית כווינר גדול ואז חוסר היכולת שלו לזכות בטבעת התחיל הרבה דיבורים על הלוזריות שלו, עד שבסוף הקריירה הוא "גאל" את התדמית על ידי זכייה בשני סופרבולים. כלומר תדמית זה משהו שעדיין יש לו אופי דינמי.

מה שאני מנסה לעשות כאן הוא ליצור כלי שיאפשר להעמיד מראה יותר אוביקטיבית בפני התדמית הקיימת. כפי שציינתי בפוסט הסטטיסטיקה הגולמית אינה כלי יעיל למטרה זו ולכן חיפשתי דרך להשוות בין סיטואציות שונות גם באופן "כמותי". מן הסתם הרכיב הסובייקטיבי לא יעלם לחלוטין אבל אני חושב שבסופו של יום נוכל לקבל תמונה יותר אמינה.

גיל 26 בנובמבר 2014

זו בדיוק הנקודה לטעמי. בריידי מקבל הרבה הנחות בגלל הזכיות המוקדמות בסופרבולים והוא חסין לחלוטין כמעט מביקורת. תשווה את זה לקריירה של אלוויי למשל שעד שזכה בסופרבול קיבל הרבה ביקורות גם הוא ומאז שזכה פעמיים הכל השתנה לגביו. איליי הוא מקרה אחר לדעתי כי אנשים מכניסים אותו לקטגוריה של אחד שהיו לו שני פלייאופים טובים אבל לא ממש מחשיבים אותו כווינר, גם בגלל שהג'יאנטס לא מגיעים לפלייאוף על בסיס קבוע.

אורן השני 26 בנובמבר 2014

אז מה שאתה אומר בעצם זה שכל מי שזכה פעם במשהו הוא ווינר וכל מי שלא הוא לוזר.

אם כך מה הטעם שלך להתעסק בכתבה? שיעמום?

עידו כל הכבוד, מחכה להמשך.

גיל 26 בנובמבר 2014

להפך, אני אומר שזו התדמית בלי קשר למה שקורה בפועל. לאנשים יש זיכרון סלקטיבי לגבי ביצועים של שחקנים, ואלא אם מדובר במייקל ג'ורדן או ג'ו מונטנה אז לכל שחקן יש משחקים טובים יותר ופחות. זו הסיבה שאני נגד התוויות הללו כי הן כמעט תמיד לא נכונות. לעומת זאת אני דווקא בעד לנתח מצבי קלאץ' אבל אני חושב שצריך לקחת בחשבון את הזמן. יהיה מעניין אם עידו יוכל לשרטט למשל גרף של שחקן מסוים כמו מאנינג או בריידי לאורך כל הקריירה שלו במדד הקלאץ' ולא רק לייצר מספר אחד. אגב, אני חושב שצריך לקחת בחשבון גם את הקבוצה שמשחקים מולה, ואיזו הגנה יש לה.

עידו ג. 26 בנובמבר 2014

פרמטרים לגבי איכות היריבה הכנסתי בעקבות ההצעה של אריאל בפעם שעברה. הנתונים הראו שקשה יותר לחזור מול הגנות שמדורגות גבוה וקל יותר נגד הגנות שמדורגות נמוך. בקיצור ערך הקלאץ' של הסיטואציה עולה ב-20% עבור הגנת טופ 10 ויורד בהתאם להגנת bottom ten.
מכיוון שפעם הבאה אתייחס כבר לשחקנים ספיציפים אני רוצה להבין יותר טוב מה אתה מציע.להסתכל על השינוי בדרגת הקלאץ' של הק"ב לאורך הקריירה? הכוונה כאן להשוות בין השנים?

גיל 26 בנובמבר 2014

כן. נניח תעקוב אחרי מאנינג ותחשב את המספר שלו אחרי כל עונה ותצייר את זה על גרף. האם יש שיפור (עד לתקרה) מסוימת ואולי ירידה בסוף הקריירה? אתה יכול לעשות את זה על ידי חישוב פרטני לכל שנה או ערך מצטבר ככה שכל עונה יש יותר נתונים.

עידו ג. 27 בנובמבר 2014

רעיון טוב,
תודה

ריצ'י מקאו 26 בנובמבר 2014

מקודת מבט מעניינת ביותר. תודה!

נדב ליטבק 26 בנובמבר 2014

יפה מאוד.
אבל למה חשיבות המשחק לא נלקחת בחשבון?

עידו ג. 26 בנובמבר 2014

זו נקודה שאני עדיין מתלבט איך להתמודד איתה. משחקים קובעים ומשחקי פלייאוף מגיעים במנה קטנה יחסית אצל כל ק"ב שלא קוראים לו פייטון מאנינג או טום בריידי. מתוך אלו חלק קטן עוד יותר מגיע לסיטואציה של משחק של סקור בודד בסוף משחק. מכאן חשבתי שלהכניס את זה כעוד פקטור בערך הקלאץ' יאבד את המשמעות.
לפיכך נראה לי יותר הגיוני להסתכל על מכלול הביצועים של הק"ב בפלייאוף ולא רק במשחקים צמודים כדי לקבל משהו בעל משמעות. הבעיה שכאן שוב נכנסים לתלות בביצועים של ההגנה לאורך המשחק. בנוסף על מה נסתכל על אחוז הנצחונות? על המסירות לט"ד? על הרייטינג?
בפוסט הבא שיתייחס כבר לשחקנים ספיציפים תהיה איזושהיא התייחסות לכך אבל אני עוד לא יודע בדיוק באיזה פורמט (אני אשמח לשמוע הצעות בכיוון)

נדב ליטבק 26 בנובמבר 2014

גם אם זה קורה מעט, זה לא דבר שאתה יכול להתעלם ממנו. לא הגיוני שהטבעות של איליי שוות רק 12 נקודות…

חוץ מזה, הרבה ק"ב מגיעים למשחק שבו הם יודעים שאם הם לא מנצחים אובדים סיכויי ההפעלה לפלייאוף.

עידו ג. 27 בנובמבר 2014

לא הבנתי איך הגעת ל-12 נקודות אבל בכל מקרה בודאי שאני לא אתעלם מכך. הבעיה היא שלהגיע להזדמנות קלאץ' בסופרבול זה מאד נדיר. יש שתי אפשרויות לכמת את זה: או לתת משקל עצום נגיד פי 50 מכל סיטואציה אחרת. זה בעצם שקול ללהגיד טוב הוא היה קלאץ' בסופרבול וכל השאר לא משנה. האופציה השנייה היא לתת לזה משקל מוגבר נניח כפול. במקרה כזה התוספת הזו תהיה בלתי מורגשת בסך הכללי (וגם הממוצע).
כדי לתת למצבים כאלו את הבמה הראויה אני מניח שאני אעשה את האנליזה לפלייאוף בנפרד ולא רק בקונטקסט של סיטואציות בסוף משחק. באותו הקשר אפשר יהיה להכניס גם משחקים בהם הקבוצה חייבת לנצח כדי לעלות לפלייאוף.

אלעד כץ 27 בנובמבר 2014

לדעתי מקרים שהקבוצה היתה חייבת לנצח כדי להגיע לפלייאוף, זה בעייתי למדוד.
קודם כל, בגלל שזה לרוב תלוי תוצאות של משחקים אחרים (ניצחת ולא עלית לפעמים, לעומת הפסדת וכן עלית), מה אם ההפסד לא מוציא סופית מהמאבק אלא רק מקטין את הסיכויים לרמה כמעט בלתי אפשרית? (בהתחשב בתוצאות אחרות)
מה אם לדוגמא קבוצה א' צריכה שלושה נצחונות להעפיל וקבוצה ב' ניצחון אחד משלושה משחקים. הק"ב של א' מנצח שניים ומפסיד את השלישי, (כולם בקלאץ') ולא עולה לפלייאוף, וק"ב ב' מנצח את הראשון (שהוא לא must win) ומפסיד את השניים הנותרים. וכן עולה לפלייאוף. או ק"ב ב' מפסיד שלושה משחקים בקלאץ' (שרק האחרון נחשב ל must win).
בקיצור, לדעתי יש פה יותר מדי נתונים מתערבים בכדי שאפשר יהיה להכניס את למשוואה כמו ניצחונות פלייאוף, שבהם זה באמת win or go home.

עידו ג. 27 בנובמבר 2014

זה נכון. לכן בסיטוציאות כמו – פלייאוף ניתן יהיה להתחשב רק במשחקים במחזור האחרון כשגם באלו הסיטואציה שאתה מתאר יכולה להתקיים. השיבוץ של מפגשים בתוך הבית שהליגה כופה בשנים האחרונות עוזר מהבחינה שיותר קל לראות מאבקי ראש בראש על ראשות הבית (שם אין גורםן שלישי מעורב). לדוגמא בשנה שעברה פילרלפיה שיחקו מול דאלאס כשהקאובויס היו חולפים על פני האיגלס במקרה והיו מנצחים. זה מצב בו עבור שתי הקבוצות זה משחק על כל הקופה בדיוק כמו בפלייאוף.

אלעד כץ 27 בנובמבר 2014

ועדיין, כל שנה יש מאבקי ווילד קארד שמושפעים מתוצאות אחרות.

Eyal 27 בנובמבר 2014

אחלה פוסט, כל הכבוד

Comments closed