אבק פיות (6) – עידו גילרי

זמן סגירה

 

לכל ספורט, בין אם קבוצתי או אישי, יש את האייקונים שלו שמייצגים אותו בציבור  הרחב. בין גיבורי העל הנ"ל מתפתחות לא אחת  יריבויות אישיות שמכניסות לספורט מימד נוסף מעבר למשחק בודד או קרבות על האליפות . מסי מול רונאלדו, בירד מול מג'יק, אגאסי מול סאמפרס והרשימה נמשכת, חוצה דורות ויבשות.

אני חושב שאין ויכוח שהיריבות האישית שהניעה את ה-NFL בעשור הראשון של שנות ה-2000 היא זו בין פייטון מאנינג לטום בריידי. אין ספק שהם שני הגדולים בדורם ויש שיטענו שגם בהיסטוריה של המשחק. השאלה היא האם הדבר מתבטא בהכרח גם ביכולת של שניהם ברגעי ההכרעה? כלומר ייתכן  שהעליונות של קבוצותיהם נובעת מדומיננטיות מוחלטת שהובילה להרבה תבוסות ולא לניצחונות במשחקים צמודים.

אני חייב להודות שבכל פעם שק"ב צעיר מצליח אני אוטומטית נהיה אנטי ומתרפק על גיבורי הדור הקודם. מסיבה זו לא סבלתי את השניים בראשית דרכם. פייטון נראה לי כמו יורש העצר המפונק שכולם מתרפסים בפניו, בעוד שעבורי זה כל הזמן הרגיש כאילו המלך עירום, והוא בעצם לוזר שנהנה מגב התקשורת.  בריידי לעומתו היה בשבילי הילדון שגנב לבלדסו את הקבוצה ומנע מקורט וורנר וה- greatest show on turf אליפות שנייה. בעיני אז הוא נהנה מהמון מזל שלא הצדיק את תדמית הקלאץ' שהוצמדה לו מיידית. עם השנים למדתי להעריך ולאהוב את השניים ולצפות למפגשים ביניהם כשמן הסתם אני מוצא את עצמי מנסה להתנגד לאותם רגשות כלפי הדור החדש שצומח תחתיהם. במקביל גם הדימוי הראשוני שהיה להם אצלי התחיל להשתנות. פייטון הפך למלך הקאמבקים והדרייבים המנצחים ברבע הרביעי עם 53 ניצחונות כאלו ב-107 הזדמנויות. בריידי אמנם מחזיק גם הוא במאזן מרשים במשחקים צמודים ברבע הרביעי עם 45 ניצחונות ב-76, אבל תדמית הווינר שלו התעמעמה בעקבות שני ההפסדים לג'ייאנטס בסופרבול וחוסר היכולת להגיע לטבעת נוספת במשך עשור.

****

אני לא מאמין שנוכל להגיע להכרעה מי מביניהם ווינר גדול יותר ואני גם לא חושב שצריך, כי בסופו של דבר זה עניין מאד סובייקטיבי. יחד עם זאת אני חושב שיהיה מעניין להשוות את התפקוד של השניים בקלאץ' ולראות איך הוא מתיישב עם חלק מהתפיסות הקיימות לגביהם. לפני שנתחיל אני ארשום שוב בקצרה מה הפרמטרים הרלבנטים שהגדרנו:

  • CO (clutch opportunities) – הזדמנויות קלאץ', או מספר הדרייבים בהם הייתה לק"ב הזדמנות לנצח את המשחק בדקות הקריטיות שלו.
  • CR (clutch rate) – אחוז הזדמנויות הקלאץ' בהן הק"ב הצליח לספק את הסחורה. הממוצע של 10 השנים האחרונות הוא סביב 30%.
  • ACR (anti-clutch rate) – אחוז הזדמנויות הקלאץ' בהן הק"ב נחנק ולמעשה הפסיד לקבוצה את המשחק. הממוצע בעשר השנים האחרונות הוא בערך 4%.
  • MCL (maximum clutch level) – הציון הממוצע לו היה זוכה הק"ב אם היה מצליח בכל הזדמנויות הקלאץ' שלו. במילים אחרות זהו הממוצע של ערך הקלאץ' (CV) הנותן מדד לקושי היחסי של הסיטואציות בהם עמד הק"ב. הממוצע של עשר השנים האחרונות הוא סביב 6.
  • ACL (average clutch level) – זהו הממוצע על רמת הקלאץ' (CL) שהק"ב משיג בכל הזדמנות ובעצם ההמדד העיקרי לכמה הק"ב הצליח בקלאץ'. נתוני עשר השנים האחרונות מצביעים על 1.7 כערך ממוצע .
  • ACE (adjusted clutch efficiency) – היעילות של הק"ב במצבי קלאץ' בהתייחסות לקושי הסיטואציה (להבדיל מה-CR המתייחס רק לסוגיית ההצלחה). ערך ה-ACE מתקבל מהיחס בין ה-ACL  ל-MCL כשהממוצע הכללי בליגה הוא בערך 28%.
  • W-L – המאזן של הקבוצה במשחקים בהם היו לק"ב הזדמנויות קלאץ'.

****

לפני שעיבדתי את הנתונים הנחתי שנגלה ששניהם קלאץ' במידה זו או אחרת אבל לא שיערתי עד כמה. אז יאללה נתחיל בתוצאות העונה הרגילה (לא כולל את העונה הנוכחית):

table6.1

 

הדבר הראשון הבולט לעין הוא העובדה שגם בריידי וגם מאנינג מצליחים ביותר מחצי ממצבי הקלאץ' אליהם הם נקלעים. זהו נתון מדהים לכל הדעות אם נזכור שהממוצע בליגה הוא סביב 30%.  גם ערכי ה-ACL שהשניים מגיעים אליהם הם יוצאים מן הכלל ובעקבותיהם גם היעילות המשוקללת (ACE) שעומדת עבור שניהם על יותר מ-10% מעל הממוצע.  נתון נוסף שקופץ לעין הוא ערכי ה-MCL היחסית נמוכים של השניים, המעידים על משקל גדול יותר לסיטואציות קלות יותר של שוויון או יתרון .

מצבי שוויון הם מסיטוצאיות הקלאץ' הנפוצות ביותר (כ-30%)  אך רוב המאמנים אינם ששים לשים את הכדור בידיים של הק"ב שלהם כשהקבוצה ביתרון והשעון מתקתק לאחור. לכן מצבי יתרון מהווים רק 11% מסיטואציות הקלאץ'. הביטחון של המאמנים בברידי ומאנינג הופך את המצב בקבוצות שלהם לאופרה אחרת לגמרי כאשר הם מקבלים את המושכות לידיהם גם ביתרון עם 32% ו-28% ממצבי הקלאץ' שלהם בהתאמה. האם ייתכן כי ההבדל הזה פועל לטובתם ומטה את נתוני הקלאץ' באופן לא הוגן? כדי לבדוק זאת נסתכל על אחוזי ההצלחה של השניים כתלות בסוג הסיטואציה ונשווה לממוצע של כלל הק"ב בליגה בעשר השנים האחרונות:

table6.2

 

התוצאות הן חד משמעיות ומספרות את כל הסיפור. אם נדבר לרגע במונחים של בייסבול הנתונים מראים שיש לנו כאן שניים מהקלוזרים הטובים בהיסטוריה. משהו כמו המקבילה של מריאנו ריברה ודניס אקרסלי (ויסלחו לי בעיקר הבוסטונאים על חילול הקודש הבין-מטרופוליני הזה).  שני הק"ב מגלים עליונות אדירה על שאר הליגה כשהם מקבלים הזדמנות  לסגור את המשחק.  המסקנה המתבקשת עבור מאמני היריבות היא פשוט לעשות הכל כדי לא לתת להם את הכדור בדקות ההכרעה.

****

ננסה כעת לבדוק האם התחושות שלי לגבי השתנות יכולות הקלאץ' של השניים לאורך הקריירה הן מוצדקות כשנתחיל עם הביצועים של טום בריידי לאורך השנים:

brady

 

מה שהפתיע אותי הוא התנודתיות בנתוני הקלאץ' של בריידי שמזכירה במידה מסויימת את זו של איליי מאנינג. ייתכן אפילו שאי יציבות זו היא שגרמה לתחושה שהוא מאבד את הקסם. מצד שני בעונות האחרונות הוא התייצב ומציג שוב נתוני קלאץ' מרשימים.  יש שתי עונות שהייתי רוצה לציין באופן ספציפי: הראשונה, עונת 2007 המושלמת שבה גם בריידי היה מושלם בקלאץ' (בחמש הזדמנויות). השנייה, עונת 2013 בה הוא הציג נתונים די שגרתיים עבורו אבל התמודד עם 17 סיטואציות קלאץ' ב-11 משחקים !!! הייתה זו עונה לא פשוטה עבור התקפת הפטריוטס שהשאירה את בריידי ללא הרבה כלים והכריחה אותו לא אחת להפעיל את הקסם שלו ברגעי ההכרעה.

נעבור עכשיו לפייטון מאנינג לו יש כבר 15 עונות ברזומה:

peyton

 

אצל פייטון בולט ההבדל בין ארבע העונות הראשונות לשאר הקריירה. ההבדל אינו מקרי והוא קשור לא רק להתבגרות של מאנינג אלא גם למאמן. ב-4 השנים הראשונות שלו בליגה פייטון שיחק תחת ג'ים- פלייאוף?-מורה האולטרא שמרני שלא נתן לו לזרוק כשהקבוצה ביתרון, ולא שחרר את הרסן גם כשהקבוצה הייתה בפיגור. זה הוביל לנתוני קלאץ' מזעזעים אך הדברים השתנו מקצה לקצה כשטוני דאנג'י החליף את מורה ובפועל נתן לפייטון לנהל את ההתקפה. למעשה אם נסתכל על הקריירה של מאנינג לאחר עידן מורה נראה כי ההצלחה שלו בקלאץ' עולה ל-68%  בעוד שה-ACL  שלו מזנק ל-3.1. אלו מספרים טובים לעונה בודדת אבל לאורך 11 עונות זה פשוט בלתי נתפס וגורם אפילו לטים טיבו להחוויר בפינה מבויש. בולטת במיוחד היא עונת האליפות (2006) בה פייטון רשם ב-8 הזדמנויות  ACL חסר תקדים של 5.8  כשהוא רחוק 8 יארד מהאנדזון של דאלאס ועונת קלאץ' מושלמת.

****

הגיע הזמן להתייחס לפיל שניצב לו כבר די הרבה זמן במרכז החדר ומחכה בשקט. הטענה העיקרית של אוהדי בריידי כנגד מאנינג היא שפייטון קורס בפלייאוף בעוד שבריידי מתעלה. לפחות מבחינה קבוצתית נראה שיש בסיס לטענה כשבריידי מחזיק במאזן 8-18 בפלייאוף ושתי טבעות יותר מפייטון שעומד על 12-11 בלבד. עם נסתכל על הסטטיסטיקה היבשה  נראה תמונה דומה בה יש נפילה קלה בביצועים של שניהם. הרייטינג של פייטון יורד מ-97 ל-89 בעיקר כתוצאה מירידה ביחס הטאצ'דאונים לחטיפות  ובאחוזי ההשלמה בעוד שבריידי חווה ירידה דומה מ- 96 ל-87 מאותן הסיבות. מכיוון שכאן לא רואים הבדל ביניהם לפני שנוכל להפנות את האצבע המאשימה להגנות של הקבוצות של השניים, כאן המקום לבדוק האם יש הבדל בין הביצועים שלהם בקלאץ'.

השוואת התפקוד של השניים ברגעי ההכרעה בפלייאוף מגלה תמונה מעניינת:

table6.3

 

בעוד שבריידי שומר על נתוני קלאץ' מרשימים ואף משפר אותם (בעיקר בזכות שתי ריצות הפלייאוף המדהימות של 2001 ו-2003), מאנינג חווה התרסקות כואבת עם ירידה לערכים הרבה מתחת לממוצע בכל הפרמטרים. אני לא קונה את הטיעון שמאנינג משקשק מפחד במשחקים גדולים אבל בהחלט יש כאן בסיס לקביעה שמאנינג נחנק בפלייאוף. למעשה אם נוריד ממאזני הפלייאוף שלהם את המשחקים בהם היו הזדמנויות קלאץ נגלה רקורד מאד דומה מבחינת אחוזי ההצלחה של שניהם- מאנינג עם 69%  ובריידי עם 71%. כלומר אפשר לשער בזהירות שאם מאנינג היה קלאץ' בפלייאוף באותה מידה כמו העונה הסדירה הייתה לו לפחות עוד טבעת אחת על היד.

****

בסוף השבוע הקרוב ייכנסו מאנינג ובריידי למעגל המשחקים בפליאוף. באופן קצת מוזר לשלב מאוחר כל כך בקריירות המפוארות שלהם, לשניהם יש הרבה מה להוכיח. בריידי ירצה להראות שהוא עדיין ווינר ויכול לשחזר את ההצלחה מתחילת הקריירה. פייטון לעומתו יודע שכדי לשמור על הלגסי שלו מכתם הצ'וקינג בפלייאוף הוא חייב עוד ריצה אחת עד הסוף. מנגד יעמדו שני אקדוחנים צעירים בהרבה שהראו כבר שהם יודעים לתפקד בקלאץ'. אם יתגברו על המשוכות שמולם נגיע שוב למפגש בין שני הענקים שהפעם יכול להיות רב משמעות מתמיד בכל מה שקשור לעיצוב התדמית  של כל אחד מהם.

מגלים את אמריקה
הבלתי ניתנים לפירוק

49 Comments

אריאל גרייזס 7 בינואר 2015

מעניין מאוד. אני מוכרח לומר שהממצא האחרון הפתיע אותי. בדרך כלל ההרגשה שלי לגבי פייטון בפלייאוף לא היתה שהוא מפשל בקלאץ' אלא פשוט לא מגיע, כמו בסופרבול האחרון. כשאני מנסה להיזכר בהזדמנויות של פייטון בקלאץ' בפלייאוף שהוא פספס, אני מצליח להזכר רק בשלוש – פיטסבורג ב-2005, הסופרבול מול ניו אורלינס (עם החטיפה המכריעה שהוחזרה לט"ד) והמשחק מול בולטימור לפני שנתיים, שהיו לו הרבה הזדמנויות להכריע את המשחק והוא לא הצליח.

עידו ג. 7 בינואר 2015

* היו לו עוד כמה פעמים, שני משחקים נגד סן דיאגו, אחד נגד הג'טס, אחד נגד הפאטס ואחד נגד מיאמי. צריך גם לזכור שבחלק הייתה לו יותר מהזדמנות אחת.
* התפיסה של "פייטון לא מגיע למשחקים בפלייאוף" קצת מזכירה לי את היחס לרומו. בפועל חוץ מהסופרבול בעונה שעברה היו לו רק עוד 3 משחקים כאלו שאחד היה בעונת האליפות. שני המשחקים האחרים היו בתחילת הקריירה. בסה"כ זה אותו מספר משחקים שאליהם בריידי לא הופיע, רק שבריידי התחיל את הקריירה ב-10 ניצחונות רצופים.
*אותי מה שבאמת הפתיע היה האחוז הלא הגיוני של מצבי קלאץ' בהם פייטון מצליח מאז הפרידה מג'ים מורה.אלה מספרים טובים יותר מעונת המשיח של טיבו ואנחנו מדברים על 11 עונות.

גיל שלי 8 בינואר 2015

הפיספוסים של וונדרג'ט נספרים לפייטון ככשלונות במצב קלאץ'?

עידו ג. 8 בינואר 2015

הם נספרים לו כאי-הצלחה (להבדיל מהיחנקות שאצלי=אנטי קלאץ' ונותנת ציון שלילי) ואני אפרט טיפה למה.
ההחטאות המדוברות היו מטווח של מעל ל-45 יארד. מחקרים שראיתי בנושא מראים שבבעיטות מעבר ל-40 יארד יש ירידה מהותית באחוזי ההצלחה של הבעיטה. למעשה אותם מחקרים הראו שסטטיסטית אין השפעה לסיטואציות סוף משחק על הצלחת הבעיטה. מהסיבות הנ"ל במודל שלי הק"ב מקבל ציון הצלחה במידה והכניס את הקבוצה שלו לטווח בו אחוזי ההצלחה גבוהים (אני לקחתי את קו ה-25=שער מטווח 42 יארד). במידה וונדרג'ט מכניס את הבעיטות הנ"ל פייטון כן היה נחשב כקלאץ' בסיטואציות הנ"ל.
אני יודע שיש כאן תלות בביצועי שחקן אחר אבל למעשה אפשר להגיד את אותו דבר על מקרה בו הרסיבר מפיל את הכדור באנדזון. כמו כל דבר אחר כמעט בפוטבול אי-אפשר להפריד לחלוטין את הביצועים של שחקן מסוים מאילו של חבריו לקבוצה.

גיל שלי 8 בינואר 2015

תודה, נדמה לי שהיתה שם בעיטה גם מ42 יארד, אבל אולי הזכרון שלי מטעה אותי

גיל 7 בינואר 2015

יפה מאוד ניתוח מעניין.

עידו ג. 7 בינואר 2015

גיל בקשר לדיון מאתמול על "לקחת לבריידי את גרונקובסקי והוא לא מסוגל לעשות כלום": נראה לי שהנתונים מ-2013 בה לקחו לו לא רק את גרונק אלא גם את וולקר וכל משהו אחר שנראה כמו רסיבר מראים שהוא מוצא דרכים להסתדר. היו לו 11 משחקים בקלאץ' עם 7 ניצחונות ו-4 הפסדים. נכון זו הייתה עונה לא פשוטה עבורו אבל כשההזדמנות לנצח הייתה שם הוא השתמש במי שהיה בסביבה והביא את הקבוצה לפלייאוף.

גיל 7 בינואר 2015

כמו שכתבת, זו הייתה עונה של 7-4, כשהעונה מאז השגרונק חזר במלוא הקצב הוא הפסיד רק משחק אחד משמעותי. גם במשחקים של שנה שעברה היה לא מעט מזל והם היו מאוד צמודים מה שהם לא רוב השנה הזו.

עידו ג. 7 בינואר 2015

אני לרגע לא טוען שהפאטס או בריידי טובים באותה מידב ללא גרונקובסקי הוא שחקן יוצא דופן שמגדיר מחדש את העמדה. אני רק אומר שגם בלעדיו בריידי מוצא דרכים למצח ואני חושב שהמספרים כאן מראים שאי אפשר לקרוא לזה מזל

אריאל גרייזס 8 בינואר 2015

נו, באמת, עכשיו זה "לקחת את גרונקובסקי והוא לא יכול לעשות כלום"? כי פעם זאת היתה ההגנה של הפטס או רנדי מוס או ווס וולקר אבל איכשהו הוא לקח את הבית שלו בכל עונה מאז 2002. והיה מרחק כלום מסופרבול ב-2006 עם ערימה של אפסים. איזה אוסף של שטויות

גיל 8 בינואר 2015

אפסים אפסים אבל בריידי זרק את האינטרספשן המכריע 17 שניות לסוף.

סתם אחד 10 בינואר 2015

פח. מה לעשות שיש 17 שניות ו- 45 יארד לעבור?

גיל 10 בינואר 2015

לבריידי הייתה דקה לשים ט"ד ומצד שני מאנינג הוביל מהלך של 70 יארד ב19 שניות קודם לכן. כלומר, הכל יחסי.

סתם אחד 10 בינואר 2015

גיל, אתה מעוות נתונים ומשקר כרגיל. אמנם לקח יותר מדקה, שזה מעט מאוד אבל כלל שני פסקי זמן – אך רחוק מאוד מ- 19 שניות.
רגע, והפספוסים של ואנדרג'ט נחשבים, אבל זה שאדאי הוא ששם את הט"ד המנצח ולא מאנינג כן נחשב?

גיל 10 בינואר 2015

מה בדיוק שיקרתי? פסקי זמן לא רלוונטיים לעניין הזמן. זה שאדאי שם את הט"ד לא רלוונטי לעניין היארדים. אני לא מדבר על קלאץ' או לא אלא על תאור הדברים שהתרחשו.

סתם אחד 10 בינואר 2015

פסקי זמן לא רלוונטיים? אתה אמיתי? אתה משווה דקה משחק עם שני פסקי זמן שעוצרים את השעון לדקה משחק שהשעון רץ?

גיל 10 בינואר 2015

אתה יודע, רק בגלל שמדברים בביטחון לא אומר שלא משקרים. שיקרת כאן ביודעין לגבי שני פסקי זמן שלא היו ולא נבראו של אינדי במהלך ולעומת זאת הפטס הם אלו שלקחו פסק זמן לפני הט"ד של אדאי ועוד אחד בזמן המהלך של האינטרספשן ועוד היה להם אחד שלא נוצל. כל אחד יכול לבדוק את זה בפרו פוטבול רפרנס. יצאת שקרן וניסית לטעון שאני כזה, אבל תודה שהדגמת בצורה הכי טובה איך אוהד פנאטי של הפטס יעשה הכל לעוות את המציאות.

אורן השני 7 בינואר 2015

מעולה, נהניתי מאוד לקרוא.

השנה באמת שניהם הולכים להתמודד עם רמת ציפיות לא הגיונית אך עם קבוצה טובה יותר מהשנים האחרונות, הולך להיות דיביז'נל לוהט (גם אם לא מבחינת מזג אוויר..)

עידו ג. 7 בינואר 2015

אני מאד מקווה שנקבל משחקי טובים אחרי הווילד קארד המשמים. למרות שבדרך כלל אני בעד האנדרדוג אני ממש מקווה שנקבל עוד קלאסיקת פלייאוף ביניהם (עד כמה נדוש שזה נהיה).

ק. 7 בינואר 2015

מצוין. מעניין מאד

אח שלו 8 בינואר 2015

יש נתון אחד פשוט שלדעתי מספר חלק גדול מהסיפור: דרייב-מנצח-משחק. בעונה הרגילה, למאנינג יש מלאנתלפים, כמו שכתבת. בפלייאוף, לבריידי יש הכי הרבה בהיסטוריה (8 או 7, לא זוכר בדיוק; לבא בתור – מונטנה אם אני זוכר נכון – יש 4 או 5). למאנינג, לעומת זאת – יש 1. (הייתי אומר שכמו טים טיבו, אבל זה יהיה שמוקיות מצידי, אז אני לא אגיד).
זה בעיני מקפל בתוכו את הסיפור שסיפרת יפה מאוד פה באמצעות הנתונים – מאנינג הוא לא לוזר בעונה הרגילה, אבל הוא כן מוריד מרמתו (או: רמת הקלאץ' שלו) כשהתנאים החיצוניים הופכים להיות קשים יותר. בריידי, מבחינתי, הוא חתול רחוב עם סכין בין השיניים. מאנינג, על כל האגדיות שלו, לא.

גיל 8 בינואר 2015

אני לא מסכים עם זה. למאנינג היו פחות הזדמנויות לעשות דרייבים מנצחים וחלק שאולי היו מנצחים נדפקו בגלל בועט. כמה מהדרייבים של בריידי מבוססים על הבעיטות של וניטארי שרובן היו במצב תיקו כך שהסיכון לא גדול מדי? אני חושב שהמדגמים פשוט קטנים מדי ולא אומרים הרבה לגבי הפלייאוף.

אריאל גרייזס 8 בינואר 2015

אבל ראית את המספרים פה, הם מספרים סיפור אחר לגמרי ממה שאתה אומר. זה נראה שהיו להם פחות או יותר אותה כמות הזדמנויות אבל ההבדל בביצוע הוא עצום.

גיל 8 בינואר 2015

כן אבל אם מכניסים למשוואה את הבועטים אז לבריידי היה יתרון עצום, ובכל מקרה המדגמים די קטנים בסך הכל.

עידו ג. 8 בינואר 2015

אני לא כל כך מסכים. הסיבה העיקרית להבדל במצבים המדוברים הוא שמאנינג לא הצליח בחצי מהמקרים להביא את הקבוצה לטווח בעיטה (משהו שהוא עשה ביעילות בלתי נתפסת לאורך כך הקריירה בעונה הסדירה). גם ההחטאות של וונדרג'ט הגיעו מטווח שבו אחוזי ההצלחה מתחילים לרדת באופן משמעותי.

גיל 8 בינואר 2015

וונדרג'ט החמיץ שער שדה מ46 יארד בדום נגד פיטסבורג שהיה שולח את המשחק להארכה. וינאטרי הבקיע 45 יארד בשלג נגד הרוח כדי לכפות הארכה נגד אוקלנד ואז בסופרבול הבקיע מ48 ו41 יארד כדי לנצח את המשחק. תחליף את שניהם ואז המספרים יהיו יותר דומים. אבל הנקודה הכללית היא שיש הרבה משתנים שמעורבים פה וכל שינוי קטן כמו קיקר יכול להטות את התוצאות לכיוון אחר ולכן צריך לקחת אותם יותר בערבון מוגבל.

עידו ג. 8 בינואר 2015

אתה מעלה נקודות נכונות, במיוחד בכל מה שקשור לשערי שדה. התחשבות בגורמים הנ"ל תקטין את הפערים אך עדיין יהיה הפרש ברור לטובת בריידי. מצד שני באמת מדובר במדגם יחסית קטן כי יש מעט מאד משחקי פלייאוף. מה לעשות אבל שאלו המשחקים שהכי מקבעים את התדמית הציבורית של כל שחקן. אם מאנינג ייתן פלייאוף קלאץ ויביא עוד טבעת הדיון בנושא יתפוגג וגם המספרים יתיישרו אבל עד אז זה יישב לא על הרזומה.

גיל 8 בינואר 2015

שני דברים חשובים צריך לזכור בהקשר הזה: האחד, כל הרעיון של הניתוח שלך הוא לבחון את המציאות בעיניים אובייקטיביות ולא לתת לתחושות בטן להכתיב את התפישה של שחקן מסוים. אני חושב שבהקשר של הפלייאוף הכל נעשה כל כך מוגזם והטיות פסיכולוגיות ידועות משפיעות על איך שאנחנו תופשים דברים. שנה שעברה למשל, מאנינג נתן שני משחקי מופת עד לסופרבול למרות שניבאו לו החנקויות מכאן ועד להודעה חדשה. בסופרבול הוא וכל הקבוצה פשוט לא היוו יריב לסיאטל אבל משום מה זה משמש לחיזוק הקביעה שהוא לא טוב בקלאץ' למרות שבשני משחקים הוא היה כזה כשהכל מונח על השולחן. תחשוב גם מה היה קורה אם הקריירה של בריידי הייתה הפוכה. הוא היה מתחיל בשני הפסדים ואחרי זה זה זוכה בסופרבולים שלו. איך הוא היה נתפס אז? היו קוראים לו לוזר עד שהוא זוכה באחד לפחות? כיום כבר עשור מאז שהוא זכה בסופרבול והוא עדיין נהנה מההילה של שלושת הסופרבולים הראשונים וכולם חושבים עליו כקלאץ' למרות שהוא לא ממש טוב בפלייאוף בשנים האחרונות.

הנקודה השנייה קשורה לסוג ההשוואה שאתה עורך. אתה וכמעט כולם משווה תפקוד ברגעי הקלאץ' (לא חשובה ההגדרה כרגע) בהשוואה רוחבית לשאר המצבים הדומים. זה מעניין אבל יותר אולי מעניין לראות את התפקוד שלו לאורך כל המשחק. האם בכמה דקות האחרונות מאנינג למשל משחק יותר גרוע ממה ששיחק בשאר המשחק? להערכתי לא תמצא הבדל ממשי.

עידו ג. 8 בינואר 2015

אני מאד מסכים עם החלק הראשון של מה שכתבת ובאמת אני לא חושב שההפסד מול סיאטל הופך אותו לפחות קלאץ' כי הוא עשה עבודה נהדרת להביא את הקבוצה לשם.

לגבי החלק השני כבר התייחסתי לכך בעבר. התפקוד של כל ק"ב (כמעט) נפגע ברגעי הקלאץ' כי אין מה לעשות אתה לא יכול לשחק את המשחק הרגיל שלך אלא חייב לקחת סיכונים. גם אצל מאנינג אם נסתכל על רייטינג לדוגמא הוא יורד מ-97.5 ל- 76.8. המספרים האלה מוטים מאד מ-4 העונות תחת מורה ובלעדיהן הירידה הרבה יותר מתונה מ-101.5 ל-96.5 (זה בהחלט מעיד על תפקוד מצווין בקלאץ' שמסביר את הנתונים שהובאו כאן). אם נעשה את אותה השוואה בפלייאוף נראה התרסקות מ-90.9 ל-55.6 שמתאימה לנתוני הקלאץ' בפלייאוף שראינו.

עידו ג. 8 בינואר 2015

לשניהם היה פחות או יותר אותו מספר הזדמנויות. נכון שההצלחה של בריידי קשורה לא מעט לוינטארי (6 מ-8 הצלחות בקלאץ' היו מבעיטות שער שדה) אבל הבריידי עדיין היה צריך להביא את הקבוצה לעמדת בעיטה. מאנינג סבל באמת משתי החטאות שער שדה אבל חלק מהניין הוא שהם היו מטווח גדול מ-45 יארד. מבחינת המצבים בפלייאוף בהם הקבוצה הייתה צריכה שער שדה לשניהם הייתה כמות דומה (מאנינג -9 בריידי -10, במצב תיקו: מאנינג -4, בריידי-5). בקיצור לא נראה לי שברייד היה תחת פחות לחץ מפייטוון בסיטואציות האילו.
אני כן מסכים שתמיד בפלייאוף המדגם קטן יחסית אם כי במקרה של שני אלה כבר הגענו ל-15 הזדמנויות כל אחד וזה כבר לא זניח בכלל.

גיל 8 בינואר 2015

מבחינה פסיכולוגית הרבה יותר קל להביא את הקבוצה למצב בעיטה כששער שדה מנצח את המשחק במצב של תיקו ולא כשאתה בפיגור. מקסימום אתה הולך להארכה. מצטער, לא רואה איך המצבים הללו דומים (וגם הנושא של ההגנות שהזכרת מראה את זה). מעניין מה היה קורה אם בריידי היה צריך להתמודד מול ההגנה של הפטס.

עידו ג. 8 בינואר 2015

אילו באמת שתי סוגי סיטואציות שונות שמקבלות ניקוד שונה. הדבר היחיד המשותף לשתיהן הוא שמספיק להשיג שער שדה ולא חייבים טאצ'דאון. תשים לב אבל שבשני המקרים שניהם התמודדו עם מספר דומה מכל סוג סיטואציה.

עידו ג. 8 בינואר 2015

מה שכן אפשר להגיד לזכות מאנינג זה שהוא התמודד בממוצע עם סיטואציות קשות יותר מבחינת זמן ומיקום על המגרש. זה בא לידי ביטוי ב-MCL גבוה (7.3) לעומת בריידי (6.0). חלק חשוב מזה הוא העובדה שב-9 ממצבי הקלאץ פייטון היה צריך להתמודד מול הגנת טופ 10 לעומת בריידי שהיה צריך לעשות זאת רק ב-3 מההזדמנויות שלו.

עידו ג. 8 בינואר 2015

נתוני דרייבים מנצחים יכולים להיות מטעים לפעמים אבל במקרה הנוכחי הם באמת משקפים היטב את התמונה. אני לא חושב שמאנינג מוריד מרמתו בפלייאוף יותר מבריידי והמספרים מראים לגביהם תמונה דומה גם מבחינת התפקוד הכללי וגם מבחינת מספר משחקי נפל/שיא.
בעונה הרגילה הוא מראה קילר אינסטיקט שאין כדוגמתו ואני לא מאמין שמאנינג מגיע פחות דרוך או עם מבט רצח בעיניים במשחקי פלייאוף אבל מסיבה כלשהיא הוא לא מצליח לסגור שם משחקים.

אח שלו 8 בינואר 2015

עידו – דברי טעם. ואני לא טוען לרגע שלמאנינג אין קילינג אינסטינקט או שהוא לא מתפקד ברגעי לחץ. הנתונים שהבאת טובים ומלמדים. אני טוען שה"סיבה כלשהיא" שהוא לא מצליח לסגור משחקים בפלייאוף קשורה לא לקילינג אינסטינקט, אלא ליכולת שלך להתמודד עם מצבים בהם הדברים לא עובדים כמו שאתה רגיל אליהם. דוגמא מעולה היא תנאי מזג אוויר קשים יותר.
בגלל זה המטאפורה (הדבילית) שלי הייתה שבריידי הוא חתול רחוב ומאנינג לא (ולא מטאפורה לפי בריידי הוא רוצח ומאנינג לא). בריידי יסתגל, ויותר מזה – הוא יהיה באטרף על הקווים וידאג שיתר שחקני ההתקפה מסתגלים עם צרחות והד-באטס וכולי. לא יודע, זו ההרגשה שלי – זה ההסבר שלי למה שאתה קורא השינוי הבלתי מוסבר בזמן פלייאוף.

עידו ג. 8 בינואר 2015

הטיעון הזה חזר על עצמו די הרבה כשפייטון שיחק בדום באינדיאנאפוליס. מאז הוא עבר לשחק בדנבר בחוץ והמספרים שלו רק השתפרו. יכול להיות שבתנאים של קור קשה לו יותר לתפקד אבל זה מצריך קצת יותר בדיקה. השאלה במקרה כזה האם לא רוב הק"ב משחקים פחות טוב כשקר?
לגבי האטרף של בריידי זה הבדל אישיותי ביניהם. גם פייטון מנהיג שיודע לכניס את הקבוצה למוד הנכון גם במצבים קשים, הוא רק עושה זאת בדרכים אחרות (אחרת הוא לא היה מצליח לחזור מפיגור כל כך הרבה פעמים בקריירה)

oded 8 בינואר 2015

מרתק, תודה!

oded 9 בינואר 2015

שלחתי תגובה שמשום מה לא עלתה אז אנסח גרסא מקוצרת-
שווה אולי לבדוק את היחס שבין נתוני הקלאצ שחישבת למדדי הצלחה בכלליות של הקבוצה כמו אחוז נצחונות או דרייבים מוצלחים, האם יותר קל להיות קלאצ כשיש לך קבוצה עם מאזן חיובי?
לא נראה לי שזה ישפיע על ההשוואה מאנינג-בריידי כי שניהם שיחקו בקבוצות מנצחות ברוב הקריירה

עידו ג. 9 בינואר 2015

אני לא בטוח שאני מבין.
הצלחה של הק"ב בקלאץ' בדרך כלל מייצרת ניצחנות של הקבוצה (אלא אם יש הגנה זוועתית שמנטרלת את זה). יאצל מאנינג וברייד זה בא לידי ביטוי רק חלקית כי גם בעונות גרועות שלהם בקלאץ' הקבוצה ניצחה הרבה בהפרשים גבוהים. לא הייתי אומר שקל יותר להיות קלאץ' עם מאזן חיובי אלא להיפך כשהק"ב קלאץ' אז יותר קל לקבוצה להגיע למאזן חיובי.
לגבי ההשואה לאחוזי דרייבים מוצלחים האם הכוונה לשאר המשחק? זו יכולה להיות השוואה מעניינת באופן כללי אחוז ההצלחה בשאר המשחק הוא יותר גבוה אבל בפחות מ-10%. הגיוני שקבוצות שמצליחות באופן רגיל להשיג ניקוד באחוזים גבוהים יהיו גם טובות בקלאץ'

גיל 9 בינואר 2015

אני אשמח לבדוק את הנתונים לגבי שחקן כמו רומו שנחשב עד לשנה האחרונות כדי כישלון בקלאץ'. גם איך רוג'רס ואיליי נראים במדדים הללו יכול להיות מעניין.

עידו ג. 9 בינואר 2015

לא כל כך ברור לי על איזה נתונים אתה מדבר גיל? לגבי נתוני הקלאץ' של אילי ורומו דיברנו בהרחבה לפני כמה שבועות. לגבי רוג'רס אני יכול להגיד שהוא נראה טוב מאד (שלא במפתיע).

גיל 10 בינואר 2015

אה, כן שכחתי שכבר דיברת עליהם. יש נתונים לגבי שחקני עבר או רק בעשור וחצי האחרונים?

עידו ג. 10 בינואר 2015

לצערי אין נתוני play-by-play ישנים יותר מ-1998. הייתי מת לבדוק את מונטנה אלווי ומרינו.

חגאי 9 בינואר 2015

אתה חוטא בכך שאתה מניח שבפוטבול, כמו בבייסבול ניתן לנתח ולהסיק מסקנות מסטטיסטיקה בוואקום ולערוך על סמך כך השוואות בין שחקנים שלא יהיו הוגנות לשניהם. פוטבול זה משחק של סיטואציות, יש כל כך הרבה משתנים בכל מהלך.. פילד פוזישין, מזג אוויר, חשיבות המעמד, שופטים, בית/חוץ ,הגנה יריבה ועוד ועוד.. והכי הכי חשוב !! 11 שחקנים שנמצאים על המגרש וצריכים לעשות את התפקיד שלהם ולפעמים זה גם אומר, כמו שגיל כבר ציין, הפאקינג קיקר שמכריע את המשחק ומשנה לlegacies לנצח (ארור תהיה סקוט נורווד) וכן, גם המון המון מזל. אני משער שאם תבדוק את תעבור על נתוני תפקוד הקלאצ' של כל הקבוצה ברמת הגנה, התקפה ספיישל טימס תראה תוצאות די דומות, כלומר זה אף פעם לא רק שחקן אחד שמנצח ומפסיד משחק בפוטבול ולפעמים התפקיד של הQB יכול להיות אילו די שולי. וזה מוביל אותי לדעתי להבדל המהותי ביותר בסופו של דבר בקריירות של השנים, שלדעתי כולנו יכולים להסכים שיזכרו כגדולים דורם ואולי הגדולים מעולם. לבריידי היה את בליצ'ק וקבוצה דומיננטית ברמות היסטוריות. למאנינג היה את חוסר המזל של להיתקל באותן קבוצות היסטוריות בשלג בפוקסברו באותן שנות דומיננטיות וככה נרטיבים נכתבים ונחרטים בתודעה שלנו ושל היסטוריית הספורט הקולקטיבית.. בשלג בפוקסברו. מי שעוקב אחרי מאנינג יודע שהוא הופיע פעמים רבות ונתן משחקים אדירים בפלייאוף נגד הגנות מעולות.
יאלה שיהיה לכולנו חג דביז'נל ראונד שמח.כל מבין פוטבול יודע שזה סוף השבוע האיכותי ביותר בשנה. מכאן יש רק לאן לרדת.

עידו ג. 9 בינואר 2015

מסכים לחלוטין עם מה שאתה אומר ונתתי כבר ה- disclaimer בנידון בחלק הראשון בסדרה. מצד שני איך שלא תהפוך את זה בסוף מי שמקבל את תדמית הווינר או הלוזר זה הק"ב. מכאן המטרה מאחורי כל הסיפור הייתה לנסות ולראות עד כמה ניתן לזקק את המושג החמקמק הז שאנחנו מצמידים כמעט לכל ק"ב. המספרים שמוצמדים כאן לכל ק"ב משקללים עד כמה שניתן את התרומה שהייתה להם ברגעי ההכרעה. כן אין מה לעשות הם תלויים (ואפילו מאד) בתפקודם של שחקנים אחרים – זה פוטבול.

גיל 10 בינואר 2015

מסכן סקוט נורווד, הוא לא שחצן כמו ואנגרפלופ וסבל הרבה מאוד בגלל ההחטאה היא.

עידו ג. 10 בינואר 2015

נראה לי שאוהדי הבילס הרבה יותר מסכנים. אנשים שוכחים שזו הייתה בעיטה די מרחוק. אם אתה הולך לפשל עדיף שתעשה את זה על במה אחרת מהסופרבול

גיל 10 בינואר 2015

אני דווקא לא מסכים. הוא, כמו ביל באקנר, סבלו מהשמצות ורדיפות במשך שנים כאילו הם עשו את זה בכוונה וכאילו הם לא מבואסים מזה יותר מכל אוהד. לאוהדים יש חיים אחרים גם אבל הוא צריך לחיות עם זה כל הזמן.

סתם אחד 10 בינואר 2015

הנה ניתוח מומלץ וקצת יותר מעמיק לגבי פייטון-בריידי:
http://www.coldhardfootballfacts.com/content/no-debate-facts-show-tom-brady-better-than-peyton-manning/31873/

Comments closed