מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך – רינת ורדי

בס"ד

(צילומים: רינת ורדי)

"כמה זמן יש לכם ברגע שנשמעת אזעקה?" אנו שואלים את איתי, מאמן הכדורעף בשער הנגב, "10 שניות" הוא עונה לנו. אני מסתכלת סביב, בכל מאה מטרים מוצבת מיגונית, ממול, ישנו מגרש כדורגל גדול, שבו יש לפחות מיגונית אחת בכל צד, ילדים משחקים שם כדורגל עכשיו.

לאחר מכן אנחנו מקפיצים את איתי אל הישוב שלו, כפר עזה, אנחנו רואים את השלט "עזה", את הגדר, את האורות הרחוקים, כ"כ קרוב וכ"כ רחוק. בדרך חזרה, הדרך חשוכה, אני מדליקה את האורות הגבוהים וחושבת, כמה צריך אור במקום הזה.

וזה מה שמכבי תל אביב והפועל ירושלים בכדורעף ניסו לעשות השבוע, להכניס קצת אור במקום החשוך והשכוח אל הזה. ילדי שער הנגב מלווים את קבוצת מכבי תל אביב בכדורעף כבר מספר שנים, עד שעלה רעיון אצל אחד מאנשי מכבי תל אביב, "היי, אולי הפעם נבוא אליהם?", הרעיון התקבל בשמחה, גם אצל קבוצת הפועל ירושלים, וביום שלישי האחרון, נערך המשחק.

*

"הצבע הצהוב מחליף את הצבע האדום" נכתב בפלייר שפורסם בשער הנגב, בעמוד הפייסבוק של מכבי תל אביב ובאיגוד הכדורעף, משמעות המושג קיבלה משמעות מיוחדת פתאום לאור הקיץ האחרון.

איתי, דפנה, ונבות, אנשי שער הנגב, עשו הכול כדי למלא את האולם וליצור אווירה מיוחדת, מכבי תל אביב השקיעה גם מהצד שלה. על הפרקט במגרש הייתה בובה מיוחדת, לבושה צהוב-כחול, שעודדה את הקבוצה והקהל ועשתה שמח עוד לפני שהמשחק החל. בלונים צהובים גדולים, שהזכירו את ימים עברו בהיכל יד אליהו, חולקו לקהל שהיה מורכב מאוהדי כל הקבוצות, שבאו לראות אירוע ספורט ופשוט ליהנות.

לפני המשחק נערך טכס מיוחד, בו קיבלו זוהר בר נצר, מאמן מכבי תל אביב, ושרגא שמש, יו"ר הקבוצה, מגן הוקרה מאלון שוסטר, ראש המועצה. לאחר מכן, כשהקבוצות עלו למגרש, ניגשו ילדי שער הנגב וחילקו לשחקני שתי הקבוצות ורדים אדומים, לאחר מכן, שחקני מכבי תל אביב צירפו אליהם את הילדים לחיבוק המסורתי וקריאת "מכבי" שנשמעה בכל האולם והעלתה חיוך גדול על שפתי הילדים.

DSC_7809

המשחק עצמו, התנהל כרגיל, מכבי תל אביב הובילה לאורך המערכה הראשונה, הפסידה בשנייה ונצחה את שתי האחרונות, מה שהוביל לתוצאה 3:1 במשחק כולו. בזמן המשחק ילדי שער הנגב הביאו את הכדורים לשחקנים, הגישו אחד לשני כדורים והנחיתו בפסקי הזמן, דיברו עם השחקנים שישבו על הספסל וקיבלו מהם כמה טיפים לעתיד, וגם ניקו את הפרקט מדי פעם.

בסופו של המשחק, השחקנים הצטלמו עם הילדים, דברו איתם ומסרו להם כדורים. ניתן היה לראות בעיניים הנוצצות שלהם את החוויה, עולים לעמדת השופט עם בלונים צהובים, קוראים קריאות עידוד, הולכים בגאווה עם מדים צהובים או אדומים, הולכים הביתה מחויכים.

בדרך חזרה הביתה, הדרך עוד חשוכה, אבל האורות נראים באופק, כמה מעט מן האור, דוחה הרבה מן החושך.

ליגת שוקי ההון - ממה באמת צריכים הגרמנים לפחד ביוון
עניים בנתונים

12 Comments

איציק 25 בינואר 2015

מרגש…

עוד מתן אחד 25 בינואר 2015

מצויין.
תודה.

אריק 25 בינואר 2015

איבדת אותי בבס"ד…

סתם. יפה מאוד

צור שפי 25 בינואר 2015

תודה. מרגש.

אלכס דוקורסקי 25 בינואר 2015

רינת, נהניתי מאוד לקרוא. כדורעף הוא משחק נהדר, מאוד קבוצתי, וכשיש קבוצה טובה, שכיף לשחק איתה, אפשר לשחק לאורך זמן רב.

הלוואי שנשמע מהנגב הצפוני ומיישובי עוטף עזה (ומעזה עצמה) רק על ספורט…

אביאל 25 בינואר 2015

טוב לשמוע !

יוני (המקורי, מפעם) 25 בינואר 2015

נהדר. כמעט חיבבתי את מכבי לרגע :)

wazza 25 בינואר 2015

גדול

איציק 25 בינואר 2015

אל תתבייש באמת שלך, הלב שלך בתוך תוכו הוא צהוב. רואים לפי צבע הסמילי שבחרת ;)

matipool 26 בינואר 2015

יפה , מרגש ומחמם את הלב .

ריצ'י מקאו 26 בינואר 2015

יפה מאוד

מעיין אוהד מכבי 28 בינואר 2015

נפלא ועוד יותר נפלא שאת כותבת על זה. אולי כך עוד אנשים ייחשפו לתופעות חיוביות כאלה.

Comments closed