אדיוס ריקלמה – יוחאי שטנצלר

 

זה היה לפני 8 שנים. ישבתי עם חבר בדירת הסטודנטים שלי וראינו את חצי גמר ליגת האלופות בין ארסנל לויאריאל. השותפה שלי יצאה בהיסטריה מהחדר ושאלה "מה קרה? השתגעתם?". "הוא החטיא את הפנדל!", צעקנו. "אז מה? בסך הכול פנדל! מה זה כבר משנה?" ענתה לנו בעצבים וחזרה לחדר שלה בטריקה.

אבל זה לא היה רק פנדל שמנע מקבוצתו להגיע לגמר ליגת אלופות סנסציוני. החטאת הפנדל של חואן רומן ריקלמה בדקה ה-90' של משחק הגומלין מול ארסנל הייתה השנייה הזאת אחרי השיא שבו מתחילה הירידה.

עונה לאחר מכן כאילו הקסם הלך לאיבוד, ריקלמה הסתכסך עם המאמן פלגריני ומשם למעשה הוא עזב את אירופה ולא חזר אליה. כשפרש אתמול חשבתי לעצמי האם הכל יכול היה להראות אחרת עבורו אם כן היה מצליח להכניע את להמן.

*

האמת שרק חודש לפני כן הבנתי כמה הוא גדול. את משחק הגומלין של ויאריאל מול אינטר ברבע הגמר לא ראיתי, אבל שמעתי את נדב יעקובי אומר ש"אינטר הודחה משום שלא היה לא שחקן ברמה של ריקלמה". הייתי בטוח שנדב מגזים כהרגלו, אז ראיתי את המשחק בשידור חוזר ונדהמתי מהשליטה האבסולוטית של האומן הארגנטינאי במגרש. הכל עבר דרכו, הוא עשה כל מה שהוא רצה על המגרש. אחת מהופעות היחיד הגדולות שאני זוכר.

ריקלמה הוא שחקן מהסוג שגורם לך לאהוב את המשחק. הפליימייקרים תמיד הם אלו שעושים לי את זה, יותר מהחלוצים למשל. אמרו עליו שהוא שחקן מהדור הישן, שבכדורגל המודרני אין מקום לשחקן כמותו.

אבל אם זה נכון אז איך תסבירו את זה שארגנטינה שלו ב-2006 הייתה הארגנטינה הטובה ביותר ב-30 השנים האחרונות? הוא היה במרכז העניינים כשהתכולים לבנים הביסו את ברזיל במוקדמות, והיה השחקן המוביל בנבחרת במונדיאל בגרמניה.

*

בניצחון 0-6 על סרביה, אחת התצוגות המושלמות של נבחרת בתולדות המונדיאל, הוא נבחר לשחקן המצטיין. ארגנטינה נעצרה רק על ידי המארחת ברבע הגמר. ריקלמה אגב, הוחלף במצב של 0-1 לארגנטינאים באותו משחק, כמה דקות לפני השיוויון הגרמני.

אז האם אותה החמצת פנדל שינתה הכול? לא נראה לי. קודם כל, אם היה כובש, המשחק היה נכנס להארכה ואין לדעת מה היה קורה בה. אבל חוץ מזה, מעבר לסכסוך עם פלגריני, לריקלמה היסטוריה של עימותים עם עמיתים. הוא לא הסתדר עם ואן חאל, מראדונה, פאלרמו ועוד רבים אחרים. פעם אחת פרש מהנבחרת בגלל הלחץ הנפשי של אמו, כך טען, אבל נראה שבעיקר הלחץ היה שלו. הפנים שלו תמיד זועפות, נראה שהוא אף פעם לא מרוצה.

*

אבל אולי הבעיה של ריקלמה היא בעצם הבעיה של הכדורגל הארגנטינאי? ריקלמה עבר מסלול כמעט זהה לזה של מראדונה בתחילת הקריירה –ארחנטינוס ג'וניורס> בוקה ג'וניורס> ברצלונה – ואז הצלחה בקבוצה קטנה. ועוד עם מספר 10 על הגב.

המרדף של האוהדים והתקשורת הארגנטינאית אחרי המראדונה החדש פגעה בקריירות של שחקנים רבים, ריקלמה כנראה פשוט הוא השחקן הכי טוב מביניהם.

 

הו הא, מי זה בא
ההפסד הראשון בדרייב אין

18 Comments

אופיר 27 בינואר 2015

כל שחקן צעיר ומבטיח שמצליח בסופו של דבר להתפרנס מכדורגל מקצועני זה נס קטן, על אחת כמה וכמה כשהוא מנהל קריירה מופלאה כמו של ריקלמה.
אני אומר את זה כי תיכף יגיעו הדיבורים על כך שלא מימש את ההבטחה הגדולה.

יוחאי שטנצלר 27 בינואר 2015

אני חושב שבמקרה שלו העניין של אי מימוש הבטחה פחות נובע מעניין האם שיחק באירופה או לא או הגיע להישגים או לא אלא יותר כל הסכסוכים והפרישות והחזרות שהעיבו על הקריירה.

ק. 27 בינואר 2015

המחצית הראשונה במוקדמות מול ברזיל הייתה המחצית המושלמת ביותר שראיתי משחקן באצטדיון.
גם במשחק של ויאריאל באצטדיון שהייתי – כמו שאמרת, הכל דרכו, כל שחקן שעם הכדור, לא משנה איפה במגרש, הוא בא לקבל ממנו את הכדור.
שחקן גדול.
החילוף שלו מול גרמניה נתן את הפתח לשרשרת טעויות טראגיות של פקרמן באותו הממשחק.

ניינר 27 בינואר 2015

אחלה שחקן, כיף לראות אותו משחק אבל איטי כמו נמני לפחות

משה 27 בינואר 2015

אחלה שחקן אבל לדעתי הגיע לתקרת הזכוכית שלו בויאריאל ובארגנטינה. אומן של המשחק שהיה כיף לראות אותו משחק אבל לא היתה לו את היכולת לעשות את הצעד הנוסף לעבר גדולה אמיתית.

עידו גבעון 27 בינואר 2015

כתיבה ראויה ויפה.
על קצה המזלג:
להגיד שריקלמה הגיע לשיא שלו ב2006 ומאז היה בירידה מתמשכת זה אמנם מובן ומקובל. בכל זאת הוא לא שיחק באירופה ורוב הישראלים (והעולם) לא היה חשוף למעשיו בארגנטינה. אבל זה לא הוגן כלפיו כל כך.
מעבר לתארים שהשיג עם בוקה (עוד 3 אליפויות, ליברטדורס וגמר ליברטדורס – שרשומים כולם דבר ראשון על שמו), המנהיגות והיכולת שלו היו מדהימים באופן עקבי, גם בשנה-שנתיים האחרונות.
הפרישה הזאת התקבלה בהפתעה די גדולה בארגנטינה בזכות היכולת שלו גם בגיל הזה, והסברה היתה שאכן ימשיך לשחק עוד שנה-שנתיים.
לא סתם הוא נחשב בעיני רבים לסמל הגדול ביותר של בוקה אי פעם.

גילעד 27 בינואר 2015

עידו, אין ספק שהמרחק של הליגות הדרום אמריקאיות מהעין הישראלית משפיע. אבל כדי להיות הוגן כדי להגיד שהרמה של הליגה בארגנטינה בצניחה חופשית, ולראות משחק ליגה שם כרוך בסבל רב שלא זכור לי כמותו. אז כשהרמה ירודה, יכול להיות שפשוט יותר להגיע להישגים כאלו.

עידו גבעון 27 בינואר 2015

כדי להיות הוגן צריך להודות שהרמה בליגה הארגנטינאית ממש לא בירידה. אולי היתה ירידה בשנות ה-90, כשנכנס הכסף הגדול לאירופה, אבל כל זה קרה לפני הקריירה של ריקלמה.
הרמה שם בשנים האחרונות לבטח טובה לפחות כמו של ליגות-דרג-שני באירופה (פורטוגל, רוסיה, צרפת). בליגות כאלה, גם כשיש רמה גבוהה – מי שלא עוקב, מתעניין ומכיר – משתעמם מהר מאוד.
כמו שאני משתעמם ממשחק של ווסטהאם-טוטנהאם כי אני פחות מתחבר לליגה האנגלית.
נראה איך תהיה הליגה השנה, עם 30 קבוצות.

בכל אופן, ריקלמה היה ענק ושם בצילו כוכבים כמו טבס ופלאסיו וההערצה שיש כלפיו בארגנטינה בכלל ובבוקה בפרט היא חסרת פרופורציות לחלוטין.
הדברים די נכונים גם עבור רונלדיניו, שאמנם בחר להעביר כמה משנותיו היפות באתלטיקו מיניירו, אבל ביצע שם פלאי עולם, השאיר לסתות שמוטים על בסיס שבועי ועל הדרך הגיע להישגים יפים.

דניאל 27 בינואר 2015

למה הפסקת לכתוב על הליגה הארגנטינאית

אמנון 28 בינואר 2015

מצטרף לשאלה של דניאל. אנחנו מתגעגעים לפוסטים על כדורגל דרום אמריקאי, האם יש מצדך כוונה לחדש אותם?

ובקשר לפרישה של ריקלמה: יש הרבה קטעי וידאו שמראים את יכולותיו הפנטסטיות בתור כדורגלן.
הקישור הזה הוא משנת 2004/2005. משחק של ויאריאל נגד ברצלונה הגדולה עם אטו, צ'אבי, ואלדס, מארקס, פויול, רונאלדיניו-כולם בשיאם. המאמן היה פרנק רייקארד. יש כאלה שסבורים שזו הייתה קבוצה גדולה יותר מזו של גווארדיולה.
שימו לב להבעות הפנים המיואשות שלהם שמביעות חוסר יכולת להתמודד עם מה שריקלמה עשה להם.
https://www.youtube.com/watch?v=GXxPhJFESMY

יוחאי שטנצלר 27 בינואר 2015

תודה. אין ספק שהעובדה שהליגות בדרום אמריקה יחסית רחוקות מהעין שלנו משפיעות על שיקול הדעת. אבל עדיין – אולי הקריירה שלו לא הייתה ממש בירידה, אבל הוא כן היה בשנים ההם בגג העולם כולו ואחר כך כבר לא.

אודי 27 בינואר 2015

יש גם את העניין של להצליח בקבוצה גדולה שכולם נחשפים אליה. בברצלונה הוא נכשל, ואני חושב שזה נורא עוזר לתחושה של פוטנציאל מפוספס או משהו בסגנון.

יוחאי שטנצלר 27 בינואר 2015

אני לא בטוח. כשזה היה רק ברצלונה בפני עצמה אז אמרו שהבעיה היא בואן חאל והוא כן שיקם את עצמו אחר כך ושם את זה מאחוריו. תחושת הפיספוס הגיעה לאחר מכן – גם בגלל כל הסכסוכים ואולי גם בשל העובדה שהוא בחר שלא להישאר באירופה, אני משוכנע שהיה לו מקום בקבוצה גדולה ב-2007. קריירה בבוקה ג'וניורס היא משהו שאי אפשר לזלזל בו גם מבחינת הרמה וגם מבחינת הלחץ המטורף שיש על המועדון הזה. ועדיין, הבריחה הביתה יכולה לסמן איזה שהוא חוסר רצון להתמודד.

אריה 27 בינואר 2015

אז לקחת ממה שעוזי דן כתב בהארץ וממה שדורפן כתב בישראל היום ו אפילו הודית שעד לפני חודש – חודש! – לא הבנת את גדולתו ועכשיו אתה כותב טור כמה היה גדול. אין גבול

יוחאי שטנצלר 27 בינואר 2015

אריה היקר,

קודם כל – הטור של עוזי דן בארץ עלה ב-11:23 באינטרט, לא יודע מתי עלה של דורפן ולא קראתי אותו עדיין.
שלי עלה הבוקר ב-6 וחצי אחרי שנשלח למעשה לעריכה אמש. זה היה שלב ההוכחות, שלב מיותר, אבל בכל זאת מתבקש.
דבר שני – רשמתי שהבחנתי בגדולתו "חודש לפני כן". חודש לפני המשחק של ויאריאל מול ארסנל ב-2006. לפני כמעט 9 שנים.
מציע לך לשים קצת לב לפרטים הקטנים.
תודה.

Oded 27 בינואר 2015

אל תאכיל את הטרולים
תגובה כל כך מזלזלת אינה ראויה לזמנך

רום 28 בינואר 2015

מבחנתי רשימת ההישגים של רומן לא באמת משנה
שחקן ששוה בשבילו (בדומה לברקוביץ) לפתוח את הטלווזיה.
כל המשחק עובר דרכו ואתה ממתין בציפיה לפעולה בודדת שתעשה את ההבדל.

X 29 בינואר 2015

הזכיר לי את וולדרמה אם כי היה טוב ממנו בהרבה. שחקן איטי בריצה אבל מהיר מאוד במחשבה, מסירות פז ופליימייקר נדיר.

Comments closed