תסמונת ריבר פלייט (ארז ברויטמן)

  

גם הפתעות שנבנות לאט יכולות להביא אותנו לתדהמה כשהן מתרחשות. נפל דבר בארגנטינה: ריבר פלייט הולכת למבחנים, וביום רביעי תתחיל את צמד המשחקים שיקבעו האם בעונה הבאה היא תשחק בליגה הראשונה או השנייה.

בארגנטינה הירידה נקבעת לפי ממוצע הנקודות על פני שלוש השנים האחרונות, מה שאומר (בהפשטה קלה של העניינים) שמאז קיץ 2008 ריבר היא בין ארבעת הקבוצות הגרועות בליגה הראשונה בארגנטינה.

מה שעוד יותר מעניין הוא שבמצב הנוכחי, עם תחילת העונה הבאה גם בוקה ימצאו עצמם עם ממוצע שמביא אותם קרוב מאוד למקום שמוליך למבחנים (בשכונה שנקראת התאחדות הכדורגל הארגנטינאית החליטו כרגע שעדיין לא עוברים לשיטה האירופאית, ליגה בת שני סיבובים, אבל זה נתון לשינויים לפי מצב הרוח של מר גרונדונה).

כך ששני מועדוני הפאר של ארגנטינה מוצאים את עצמם בתהליך הידרדרות מואץ בשנים האחרונות – מירידה בכמות האליפויות, דרך הפעם הראשונה שאף אחת מהן לא משחקת בליברטדורס באותה עונה, ועד למצב הנוכחי בו שתיהן נחשבות לקבוצות מרכז טבלה-תחתית.

נפילה של אימפריות לא מתרחשת בגלל סיבה אחת בלבד, ובדרך כלל צירוף של נסיבות, מזל ותזמון הם שמביאים לכך, אבל הייתי רוצה להצביע על סיבה שנראית לי כמרכזית, ולא רק בארגנטינה.

כסף, בעיקר כאשר הוא לא מספיק, הוא כמובן הגורם מספר אחד לתחלואת מועדוני פאר, גם אם הם מכונים "המיליונרים". אבל הכסף הזה, שלא בנמצא פתאום עבור שתי הגדולות, לא נעלם רק בשל ניהול כושל, מדיניות רכש לקויה וסוכנים מושחתים. הוא נעלם גם בגלל שמועדוני הפאר, שחלק גדול מהכנסותיהם נובע מייצוא שחקנים, פשוט מוכרים פחות "סחורה" ומרוויחים עליה פחות כסף.

ריבר ובוקה, שבעבר היו פסגת השאיפות של כל כדורגלן ארגנטינאי בשל התהילה שלהן, ואחר כך הפכו להיות נחשקות גם בשל היותן מקפצה לקריירה מעבר לים, הפכו ללא רלוונטיות מבחינה זו.

במציאות בה מועדונים בסדר גודל בינוני באירופה מתחזקים מערך סקאוטים חובק עולם, השחקנים יוצאים ישירות ממועדוני האם שלהם לשחק באירופה, והיתרון היחסי של קבוצות כמו בוקה וריבר בליגות שלהם פשוט הולך ונעלם, גם בשל העובדה שהן כבר לא מרכזות אצלן את מיטב הכישרון המקומי, והן מפני שהן לא אלה שמרוויחות את הכסף על מכירות שחקנים טרנס-אטלנטיות.

מצב דומה אני רואה גם במדינות אחרות שנחשבות לספקיות כשרונות לליגות הגדולות: פיינורד בהולנד וספורטינג בפורטוגל הן דוגמאות עכשוויות לקבוצות שבאופן קבוע שייכות לשלישייה המובילה בליגות שלהן, ובשנים האחרונות הולכות ודועכות, בין היתר בגלל שהיום כל כישרון מבללננשש או דה חראפשחאפ הולך ישירות לפרמייר ליג, לספרד או לכסף הגדול ברוסיה, בלי לעבור אימון מתקדם אצל הגדולות המקומיות.

מעניין אם תהליך שחיקת מעמד הביניים הזה בכדורגל העולמי יימשך, ומה יהיו השלכותיו. מצד אחד, זה נותן יותר מתח והפתעות בליגות המקומיות. מאידך, ברמה הגלובלית זה בעיקר עושה את העשירים עשירים יותר, בעוד העשירונים שמתחת לעליון הולכים ומידלדלים ברמת העושר שלהם. קצת כמו בישראל, עם הצמיחה במשק שמראה שכדי שהענפים שבצמרת יתארכו לא בהכרח צריך שהשורשים יעמיקו.

ואם בארץ עסקינן, הרי שתהליך דומה אפשר לזהות בשנים האחרונות גם בליגה של לוזון, כאשר יותר ויותר שחקנים יוצאים ישירות מקבוצות דרג שני ושלישי לאירופה, בלי לעצור באחת הקבוצות הגדולות בארץ. האם גם אצלנו יביאו הדודו דהאנים והרונן קצבים לשינוי כה קיצוני במפת יחסי הכוחות בליגה?

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

עמית לוינטל נפרד ממרטין פאלרמו

 

 

ליגת שוקי ההון העולמית: Stan the man
בראש מורם - שיחה על החיים עם אריק בנאדו

2 Comments

דביר 20 ביוני 2011

לגבי ספורטינג או פיינורד אתה צודק.
אבל מקרה הארגנטינאיות שונה בתכלית ולראייה סנטוס בברזיל כיום.
ארגנטינה נתונה למצב כלכלי מאוד רע, המצב הגיע גם לכדורגל ובמיוחד פגע בקבוצות הגדולות, החרב היתה להם על הצוואר ופתאום 3 מיליון עבור גארי מדל זה עיסקה הכרחית כאוויר לנשימה בשביל בוקה.
הסגל של בוקה נוצץ מאין כמוהו, בכל פעם ש"לקחו" להם אליפות בעונות (חצי עונות) האחרונות נקנו כוכבים חדשים מסגל האלופה התורנית ואפילו לקחו מאמן חדש.
אם ראית את משחק הפרידה של פלארמו מהבונבוניירה ראו מאמן שלא מבין כדורגל. בחילוף אחד הוא חירב את המשחק של בוקה, את המומנטום שהיה לצידה ודאג להוכיח עד כמה חשוב תפקיד המאמן.

אם אתה שואל אותי, כמה שהשיטה הזו הזויה היא הכי מתאימה לנו. לפי השיטה העונה מחולקת ל2 (דווקא מהעונה הבאה זה מבוטל), ככה שלקבוצות הגדולות והעשירות אין ביטוי לעומק. כלומר- באנגליה ארסנל היו זוכים ואצלנו קרית שמונה אולי היתה לוקחת. היו מקרים בארגנטינה שטיגרה לקחה אליפות ובחצי השני סיימה אחרונה.

הזוי, אך דינמי. גם הממוצע ההזוי יוצר מעשה חיובי. אין הולכים לים… כל נקודה חשובה ומשוקללת!

ללמוד ואף פעם לא לשכוח!

ארז (דא יונג) 20 ביוני 2011

כמובן שכסף הוא פקטור. הכלכלה הברזילאית הולכת וצומחת ויש יותר כסף להשקיע בשחקנים, לקנות שחקנים ולהשאיר אותם. העובדה שריבר ובוקה לא השכילו אולי להבין שהן לא תוכלנה להסתמך רק על קניה של השחקנים הכי טובים במדינה (או ביבשת – כי היום יותר שחקנים לטיניים ילכו לברזיל ולא לארגנטינה).
הסגל של בוקה? אני רואה בו תערובת של ותיקים שחזרו מאירופה עם שחקנים שעדיין לא הותירו חותם משמעותי בכדורגל.
להזכירך, ריבר בשנים האחרונות לא זו בלבד שגם הם החליפו כמה מאמנים, ובנו מחדש את הסגל כמה פעמים, אלא אפילו החליפו את נשיא המועדון ומינו את פסראלה – במהלך שלא עזר.

היה גם מקרה שריבר לקחו אליפות וטורניר אחרי סיימו אחרונים… :)

מה שאירוני בשיטת הממוצע, ד"א, זה שאחד מהגורמים ליצירתה הוא למנוע מצב בו אחת הגדולות, בשל עונה אחת לא טובה, תמצא עצמה בסכנת ירידה. דווקא העונה האחרונה של ריבר הייתה טובה יחסית משתי קודמותיה, אבל לא מספיק טובה כדי להסיר את הגיבנת של הממוצע הנמוך.

Comments closed