מטאורית / ארנון בן-דרור

סאבין ליזיקי הראתה לנו במשחק רבע הגמר מול מריון ברטולי בדיוק מה היא שווה – לטוב ולרע. לפרקים מציגה טניס חלומי, שנשען על טיימינג אדיר, טאץ' מצוין וקריאה של יריבתה; ולפרקים מפגינה קבלת החלטות ילדותית והחטאות בלתי נסבלות בנקודות חשובות.

למעשה, הגרמניה הצעירה לא שיחקה נגד ברטולי בשלב רבע הגמר, כי אם נגד עצמה. לאחר מאמץ רב, בעיקר בפן המנטלי, היא הצליחה לבסוף לגבור על עצמה 1:2 במערכות. סטטיסטיקת הווינרים של המשחק – 52 של ליזיקי מול 12 בלבד של ברטולי – ממחישה את הנקודה הזאת טוב יותר מכל נתון אחר.

הגרמניה מטעה אותנו: מראה סימנים של פזיזות וחוסר ריכוז, לצד סימנים של בגרות ואופי עז – ספק ילדה ספק אישה.

אחרי ששמטה במערכה השניה שלוש נקודות משחק , כולן בשליטה שלה, היא הפסידה את המערכה בשובר השוויון. אבל עם פתיחת המערכה השלישית, השמטת נקודות המשחק נראתה כקצף על פני המים. ליזיקי עברה הלאה. היא שיגרה עצמה כחץ מקשת מהכיסא למגרש, פתחה את המערכה בסערה וזכתה בה בתוצאה 1:6. התאוששות מנטלית מרשימה.

ליזיקי הציגה לראווה בפני הקהל המשולהב את ארסנל החבטות המגוון שלה: חבטות אדירות לאורך הקו, לובים, אנגלים ובעיקר המון דרופ-שוטס.

למען האמת, לא ראיתי טניסאית שחובטת במשחק יותר דרופ-שוטס ממה שחבטה ליזיקי מול ברטולי. אחוזי ההצלחה של הדרופ-שוטס היו מצוינים אמנם, אך ליזיקי נסחפה, והתחושה היתה שהיא קצת אובססיבית לגביהן. יש לה, לטניסאית הגרמנית המוכשרת ביותר מאז שטפי גראף, עוד הרבה על מה לעבוד ועוד הרבה לאן להשתפר.

מה שבכל זאת ברור כרגע הוא שליזיקי מחטיאה יותר מדי. אם היא מעוניינת לעמוד בכבוד מול שראפובה בחצי הגמר, היא תהיה חייבת לצמצם את מספר הטעויות הבלתי מחויבות שלה. כך או כך – ליזיקי תגיע רחוק, את הגראנד-סלאם שלה היא עוד תקטוף. אם לא עכשיו, אז בעתיד הלא רחוק.

**

ואם כבר נגעתי בשראפובה (הייתי מת), כולם כבר שמים לב שהרוסיה חזרה לטניס המפחיד שלה. כשהיא משחקת על הדשא כמו ששיחקה מול ציבולקובה ברבע הגמר, מאוד קשה להתמודד מולה. כל כדור נורה מהמחבט שלה בעוצמה אדירה, צורת המשחק שלה אגרסיבית באופן קיצוני, היא מפלרטטת עם הקווים, ויחד עם כל אלה היא בכל זאת מצליחה לשמור על כמות סבירה של שגיאות בלתי מחויבות – 10 מול ציבולקובה.

יתר על כן, גם ההגשות שלה עבדו ברבע הגמר. לעיתים, כידוע, היא יכולה לאבד את התזמון בחבטות ההגשה ולייצר יותר מדי החטאות על החבטה הראשונה וגם לא מעט טעויות כפולות. כאשר גם ההיבט הזה של המשחק שלה דופק כמו שעון, יש בעיה. ליריבה כמובן.

אם לסכם, המשחק מול ציבולקובה היה כמעט מושלם מבחינת הרוסייה הבלתי-סימפטית. אליבא דכולי עלמא, היא ניצבת כעת כמגה-פייבוריטית לזכות בטורניר. 6/5 (2.2) בסוכנויות ההימורים.  

**

יש תחושה שישנן יותר מדי הפרעות חיצוניות בווימבלדון השנה. הספורטאים שעל המגרש צריכים להתמודד עם כל מיני הסחות שונות ומשונות שלא קשורות למשחק. וזה בטורניר בו גם כך יש את אלמנט הגשם שמשבש את הריכוז.

שופטי הקו, כך נדמה, שוגים השנה יותר מבשנים עברו ויותר ממה שאנחנו נוהגים לראות בטורנירים אחרים. וכשמשחקים במגרש המרכזי הסגור, הקריאות שלהם לא נשמעות חזק מספיק. כבר נתקלתי בכמה מקרים בטורניר השנה בהם טניסאים המשיכו לשחק למרות שנקראה קריאת חוץ. גם היום היו דוגמאות כאלה.

שופטי הכיסא אף הם מפריעים למשחק יותר מתמיד. אולי בגלל שמערכת ההוק-איי המשוכללת נטלה מהם את ה-Raison d'etre של תפקידם – האובררול – הם מנסים להיות מעורבים יותר בתחומים אחרים של המשחק. כך למשל, השופט הפורטוגלי המנוסה קרלוס ראמוס העיר לנדאל על השהייה מוגזמת בין ההגשות במשחקו מול דל פוטרו, למרות שהסטטיסטיקה הראתה כי הוא ויריבו מתעכבים בדיוק באותה מידה.

דוגמה אחרת היא השופטת האמריקאית הוותיקה (לא זוכר את שמה, שיער אדמוני קצר) שטעתה בשלושה אובררולים שונים, וזה רק במשחקים בהם צפיתי. לא צריך לתת לה לשפוט את השלבים המאוחרים.

גם הרעש הנוראי שיוצרים הגשמים במפגש עם הגג במגרש המרכזי דורש טיפול. מארגני הטורניר נדרשים למצוא איזשהו פיתרון יצירתי (מבחינת החומר שעל הגג וכן הלאה), שימנע מהשחקנים את הצורך להתמודד עם מטרד הרעש, ימנע משופטי הקו ומשופט הכיסא לצרוח בגרון ניחר וימנע מהמיליונים שצופים בבית (וגם באיצטדיון) תחושה שהמשחק במיוט.

גם מערכת ההוק-איי המודרנית הניבה כמה פאשלות משל עצמה. פעמיים פגשתי בטורניר בתקלה במערכת, שלא אפשרה לשחקנים ולקהל במגרש לחזות במיקום הכדור במסך שבאצטדיון. ההכרזה של שופט הכיסא על התקלה הספיקה, כמובן, לעורר באזז בקהל, שיכול היה בקלות להפריע לריכוז של המגיש.

אז עם כל השארם והפינס של ווימבלדון, יש למארגני הטורניר עוד עבודה.

 תפסיקו להפריע כבר.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

פוסטים קודמים / ארנון בן-דרור

 דה באזר בפייסבוק

 

מכתב גלוי לאוהדי הפועל ת"א: אתם חבורה של צבועים
מי יזכו בווימבלדון?

6 Comments

בצה 29 ביוני 2011

אגב לגבי מערכת ההוק-איי, מישהו יודע למה לא השתמשו בה ברולן גארוס האחרון?

אסף רביץ 29 ביוני 2011

בחימר לא צריך אותה כי הכדור משאיר סימן והשופט יכול לרדת ולבדוק אותו

גיל 29 ביוני 2011

אבל זה לא ממש מדויק. ברולאן גארוס האחרון ראו שהיו סימנים לא ברורים. בפועל, איך באמת יודעים שהסימן הוא מהכדור האחרון ולא היה שם קודם? זה לא שגורפים את המגרש אחרי כל נקודה.

עמיר 29 ביוני 2011

מאותה סיבה שלקח לבריטים 120 שנה בשביל להתקין גג במגרש המרכזי.

עדי 29 ביוני 2011

צודק בהכל, ועדיין- תענוג של טניס.

איתן בקרמן 29 ביוני 2011

ןתענוג של ניתוחים. רק להזכיר שבפוסט הקודם ארנון סימן את ליזיקי, ולמרות שהילל את ברטולי העריך שהגרמניה תנצח אותה.

Comments closed