גילוי נאות: אני אוהד WWE עוד משנת 1993, החל מרסלמניה 9. אז זה היה עדיין WWF וגיבוריו היו שון מייקלס, האלק הוגאן, אנדרטייקר, ברט הארט, טטאנקה, יוקוזונה ועוד רשעים גמורים. חלפו מאז עשרים ושתיים שנים ואני עדיין אוהד WWE.
"אבל איך? זה הרי הכול מבוים! ואתה בכלל אבא עכשיו! איך אתה עדיין רואה את זה?" שואלת אותי הסביבה. לא, כי סרטים בקולנוע זה הם המציאות כהווייתה. ה WWE הוא ספורט בידורי, כך על פי דברי המנכ"ל וינס מקמהון, וזה בדיוק מה שזה: שילוב של ספורט ובידור, שני תחומים בחיים שאני מאוד אוהב. לוקחים אתלטים (טובים יותר או פחות), שרירנים (מנופחים יותר או פחות), בחורות אתלטיות שנראות טוב (יותר או פחות) ונותנים להם להתאבק, לדקלם שורות ולבדר את הצופים.
*
כמה צופים? שאלה טובה. פרק ממוצע של תכנית הדגל Monday Night Raw, אשר משודרת ברשת הכבלים USA Network רושם בממוצע בין שלושה וחצי לארבעה מיליון צופים. סדרת הדגל של הערוץ, "חליפות", זוקפת לזכותה מספרים זהים. בשבוע רגיל, RAW היא התכנית הנצפית ביותר ברשתות הכבלים בימי שני. עכשיו היא נאבקת על תשומת לבם של הצופים מול הפלייאוף של הNBA ועדיין מצליחה לשמור על מספרי צפייה קבועים.
העניין הוא שכיום, האלטרנטיבה לא ממש קיימת. אוהדי היאבקות הארדקור (כמוני למשל), יגידו שלוצ'ה אנדרגראונד היא תכנית ההיאבקות השבועית הטובה כיום, אך אינה קרובה אפילו לתחרות במספרים של הWWE. גם המתחרה הגדולה מהשנים האחרונות, TNA, כבר לא ממש יכולה להוות תחרות, מה גם שהעתיד שלה אינו ברור כרגע. ארגונים אחרים כמו ROH ו PWG ואפילו ארגונים מקסיקנים כמו AAA או יפניים כמו NJPW יכולים להוות תחרות באיכות, אבל לא במספר האוהדים והצופים.
*
הדבר הזה מוביל לכך שאוהדי האינטרנט, אלה הנקראים הIWC (ראשי תיבות של Internet Wrestling Community), מביעים זעם וכעס על המוצר הנוכחי של ה WWE. הטענה היא שאותם כוכבים תמיד יופיעו בקרבות הראשיים ואילו אהודי הקהל נדחקים הצידה בגלל שיקולי ההנהלה. היה ניסיון של מרד אוהדים בינואר, לאחר שדניאל בראין, המתאבק שהקהל חפץ ביקרו ורצה שינצח באירוע הרויאל ראמבל, הפסיד, ובמקומו ניצח יקיר ההנהלה רומן ריינס. הדבר הוביל למחאה אינטרנטית שלא ממש הצליחה לשנות משהו ב WWE .
וזו בדיוק הבעיה – חוסר התחרות. הרבה מתלוננים על זה שהמוצר גרוע, אבל לאוהדים המושבעים אין לאן לעבור. להרבה אוהדים קשה לראות ארגון אחר, כי הם לא "מכירים את המתאבקים" או כי "זה נראה מוצר בשקל" או כי "יום יבוא והשינוי יגיע והWWE יהיו שוב טובים".
*
ובכן, היום הזה הגיע. הגיע די מזמן, עם מחלקת הNXT, מחלקת הפיתוח. עוד בטרם יגיע המתאבק לליגה הבכירה, הוא עובר בליגת הפיתוח. זה לא משהו חדש בספורט המקצועני, אז למה לא גם בספורט הבידורי?
העניין הוא שמלבד מתאבקים מתחילים, נמצאים שם מתאבקים שעשו לעצמם שם בארגונים הקטנים והעצמאיים ובאים עם ניסיון רב בתחום. מתאבקים כמו סמי זיין (שהיה ידוע בתור אל ג'נריקו), הידאו איטמאי (קנטה בשמו הקודם), פין באלור (פרינס דה-וויט), אדריאן נוויל (שהיה מוכר בתור PAC בימיו בארגונים העצמאיים) והשם החם כיום בעולם ההאבקות – קווין אוונס (שהשם הקודם שלו היה קווין סטין).
הסלוגן של NXT אומר שהעתיד כבר כאן ולכל מי שרוצה האבקות שהיא גם מבדרת וגם ספורטיבית, זה המקום להיות בו. פעם השאיפה של מתאבק NXT הייתה שיקראו לו לרוסטר הראשי, לRAW. היום, השאיפה זה להישאר כמה שיותר בNXT.
אני רובי ואני מכור לWWE, NXT, לוצ'ה אנדרגראונד ולכל מה שקשור להיאבקות בידורית. ואתם?
26 Comments
ההסתפקות ב-NXT אומרת הכל, לא צריך את הנוסטלגיה ל-attitude era בשביל לדעת שהמצב בשנים האחרונות גרוע במיוחד. אני התייאשתי מזמן, ועדיין נחמד לראות פוסט על הספורטס אנטרטיינמנט.
האמת שאני רואה גם לוצ'ה אנדרגראונד קבוע. הבאסה ששניהם (LU וNXT) בימי רביעי בלילה ואז חייב לראות את שניהם באותו יום. חבל שלא משדרים אחד מהם ביום אחר, ככה לפחות יהיה קצת זמן הפוגה.
Fight Ownes fight!!
אני חושב שהשילוב של NXT ברוסטר הראשי נעשה בצורה טובה מאוד והעתיד ורוד.
ועדיין, הכסף התחרות, והתהילה זה ברוסטר הראשי, כל מי שתשאל ב NXT רוצה להגיע ל Monday night raw
ו Finn הוא הבא בתור
מחכה ליום ראשון בלילה, לראות מה יעשו עם אוונס. זה ממש מסקרן ושום דבר לא צפוי. למרות שנראה לי שיילכו על ניצחון בפסילה.
העתיד ורוד, אבל השילובים בעבר היו לא כאלה מבריקים (אסנשיין, אמה, אדם רוז, בו דאלאס). שמח עכשיו בשביל נוויל ואוונס.
ויאללה, פין. מחכה לראות את הכניסה שלו בסאמרסלאם או רסלמניה. הולך להיות מצמרר!
you forget Seth…, I would say his transition was good :)
מסכים לגמרי.
כל חברי השילד עשו מעבר מעולה לרוסטר הראשי
Finn זה הג'ינג'י מאירלנד?
הג'ינג'י האירי זה שיימוס. והוא באיזה 30 ס"מ גבוה יותר.
finn באלור הוא אירי על תקן חצי בנאדם, חצי שד.
באמת!
הנה הכניסה שלו לזירה באירוע האחרון. בעצם, חלק מהכניסה. כל הכניסה הייתה איזה 4 דקות:
https://www.youtube.com/watch?v=R3b-S_XA5Ic
No, that's Sheamus.., Finn is a new (to the WWE) Irish guy
תודה
"באם באם, ביגלו מן, יוקוזונה השמן, לודוויג בורגה הרוצח וטאטאנקה המנצח"…
כך היינו נוהגים לשיר אי שם בכיתה ו', לפני שנים רבות. אהבתי מאוד לצפות בקרבות והאמנתי בכל מאודי כי הם אינם מבויימים (על כן התייפחתי כאשר בורגה, הפיני הקשוח, הנחית כיסא על ראשו של ראש השבט האינדיאני האהוד. יתרה מכך, הייתי מוכן להתווכח עם כל מבוגר (וגם עם ילדים בגילי -לא הייתי העפרון הכי חד, צריך לומר – שגרסו אחרת). הערכה נוספת, שנבנתה על יסודות אהבתי ל- WWF, יחד עם צפיה ב"נישואים פלוס", קומדיית מופת, היא שקינג קונג באנדי הינו קרוב משפחה של אל באנדי. סביר להניח כי הפרזתי מדי.
בכל אופן, נהניתי לקרוא ואשמח אם תכתוד עוד. מה שמעט (אפילו הרבה) מעציב הוא כי מהחרוז שכתבתי בתחילת דברי, רק מתאבק אחד, טטאנקה, עודנו בחיים. סימפטום מאוד בעייתי וקשה של ההיאבקות.
רציתי לשאול אם טטנקה עוד בסביבה, אבל לפי הסיומת אני מבין שבקושי.
דווקא בסביבה.
אמנם לא ממש מתאבק פעיל, אבל זה כי הוא בן 53.
אני יודע שהוא הופיע בארץ לפני כמה שנים, באחד מארגוני ההאבקות שפועלים בישראל. אבל לצערי, לא זוכר איפה.
חחחחח זוכר שיר דומה מהילדות שלי.
אני חושב שניסו פעם לקשר בין קינג קונג לאל, אבל אני לא סגור על זה לגמרי.
אשמח לכתוב עוד, יש לי עוד כמה טורים בקנה.
וכן, עצוב שמבין הארבעה רק טטנקה עדיין חי. בכלל, הרבה מהדור ההוא כבר לא איתנו. עצוב.
תכתוב, תכתוב. נהניתי מאוד לקרוא.
Raw is war
תודה תודה.
האמת שלאחרונה RAW חזרה קצת לעצמה והיא מעניינת.
אולי בכלל אכתוב על מלחמת ימי רביעי החדשה שצפויה להתחיל
קינג קונג באנדי השתתף באחד מהפרקים. באד, הבן של אל, אולץ להילחם נגדו כשהוא עוטה על עצמו דמות של דבורה.
בזמנו הופתעתי לגמרי מההופעה של קינג קונג ובעיקר מכך שבפרק הוא היה נחמד בניגוד לדמותו "האמיתית" בזירה, שלוותה לרוב בשריקות בוז מצד הקהל.
צודק בחלט בנוגע לNXT.
כיום אני רואה וחי על TNA וNXT בלבד, הפסקתי לראות ראו וסמקדאון באופן קבוע ב2011.
תנסה לוצ'ה אנדרגראונד. באמת.
תכנית הטלויזיה השבועית הכי טובה שיש.
סמאקדאון אני קורא רק תוצאות, לא טורח להשלים.
RAW אני קורא תוצאות ורואה קטעים מהערוץ הרשמי של הWWE ביוטיוב. עושים שם אחלה עבודה, אם כי מתמצתים מלא. אם יש משהו שבאמת שווה לראות ולא בגרסה מקוצרת ביוטיוב, אז אראה את אותו הRAW.
אבל על NXT ואל לוצ'ה אנדרגראונד אני לא מוותר.
The best there is, the best there was, the best that ever will be!!!
ולי בכלל היה פוסטר של הטייקר בחדר. מעל המיטה. על קיר בצבע אדום. ליד פוסטר של יונייטד 91-92
זה ברט הארט, לא?
הולי שיט, לקרוא כתבה פה על האבקות זה מטורף ועוד לקרוא כתבה שמדברת גם על לוצ'ה אנדרגראונד ן NXT טירוף.
This IS Awesome
clap clap clap clap clap
סיפור השנים האחרונות הוא חוסר היכולת של וינס מקמהון להמציא את החברה שלו מחדש דווקא אחרי השיא היצירתי של תקופת האטיטיוד. אפשר היה לראות את זה בכל האינטראקציה של הארגון עם סי-אם פאנק שהיה אמור להיות הרבה יותר משמעותי בארגון והדבקות שלהם בסינה ובכל הבוקינג של העשור האחרון לא אפשרה להם לא רק לשים את פאנק בפוזיציה הראויה אלא בכלל להבין שהרוח השתנתה ופחות מתחברים לאיזה דמות חסרת הבעה וצורה כמו סינה סטייל האלק הוגן של פעם והיום לקהלים שונים יש פייבוריטים שונים. למעשה כך היה גם פעם אך העניין הושתק: מי שאהב את רודי פייפר לאו דווקא אהב את האלק והוגן, ומי שאהב את שניהם לאב דווקא אהב את ריק פלייר ומאצ'ו מן, וכו' וכו'. כשחוזרים אחורה לזכרונות אין בעצם האלק הוגן אחד, אלא יש ג'יין דה סנייק ואנדרטייקר ואפילו בתקופה האולטרא-פופולרית של סטון-קולד, היה מקום גם לדה-רוק וטריפל אייץ' ואנדרטייקר בתצורה שונה ואפילו רוקי עילוי (בזמנו) כמו קורט אנגל. היו גם כאלה שבכלל התחברו למה שהביאו הרדיקלז (בנואה, גררו, מלנקו וסאטורן) והגישה היותר טהורה לרסלינג, גישה שניסה להחיות פאנק, אגב. היום יש יותר מגוון של דמויות ממה שהיה באטיטיוד ועדיין רואים שלא מספיק מבליטים את העניין. כמעט נראה שאין יותר קווי עלילה ברסלינג הזה ושאין להם מושג אין להשתמש בשוני בין הדמויות כדי לדחוף אותן. הם עדיין מכורים ל"בוא נשים את ג'ון סינה ואולי קצת אורטון ויהיה בסדר". השילד לא היו צריכים להתפרק, הם לא היו מוכנים. הסיבה שהם עברו בזמן כה קצר מהקבוצה הכי חזקה (פעם דמולישן היו רצים 5 שנים לפני שמישהו בכלל היה מעז לגעת בהם) למיין איבנט היא לא בגלל פופולריות או הצלחה מרובה אלא פאניקה וחוסר יכולת להשתמש בפאנק ודניאל בראיין בתור כוכבי מיין איבנט שהם יותר מייקלס וברט הארט ופחות הוגן ואולטימייט ווריור. כל התקופה האחרונה של החזרה למפלצת אולד סקול סטייל ברוק לסנר היא מן… ניסיון אפרורי להשאיר אותם בתודעה כמקום שבו מתרחשים דברים גדולים. בסוף השימוש בלסנר היה מגוחך לכל אורך התקופה, קודם בכך שהפסיד וארומת האיום האדיר שלו הוסרה, ואז בסוף דווקא הוא שסיים את הרצף של טייקר במאניה.
מסכים שוינס איבד את הדרך קצת.
ועדיין, מצליחים להפתיע. פירוק השילד עוד מילא, אבל פירוק משפחת ווייאט בלי שום הסבר, בלי עלילה, בלי כלום – זה היה מפגר.
לפחות בשילד קיבלנו סיפור ועלילה.
הבעיה עם פאנק (ועם בריאן גם) זה שוינס לא מאמין שהם יכולים למכור ולהיות מיין איבנטרים לגיטימיים כי הם קטנים מדי. לסת רולינס יש מזל שהוא גבוה לפחות.
בקשר לברוק-טייקר, כנראה שעד שאחד מהם לא יבוא ויישבע מה הסיפור, נשאר עם פיסות המידע שטייקר רצה שברוק יקטע לו את הסטריק ושוינס הלך על זה.
עד היום הייתי בטוח שאני הפריק היחיד של היאבקות בישראל.
יש פה במקרה מישהו שיודע מה הסיפור עם אורטון אחרי הקרב המרובע עם רולינס אמברוז וריינס?
נחכה עוד חצי שנה עד לקמבק שלו?