פיתחתי לי מסורת קטנה שבה אני מסכם סדרות אהובות עם הקבלה לעולם הספורט. עשיתי את זה בעבר עם אבודים ושובר שורות והיה לי ברור לקראת העונה האחרונה של מד מן שגם דון דרייפר יקבל את ההשוואה שלו.
כבר בתום החצי הראשון של העונה הראשונה אשתקד כתבתי טור שהשווה בין דון לפיני גרשון, אבל זה היה בגלל מקרה נקודתי. הפעם ידעתי שיש צורך בהשוואה עמוקה יותר, ושוב, זה צריך להיות מאמן ולא שחקן.
חיפשתי מישהו כמו דון, תותח בכל מה שהוא עושה, אהוב על כולם, אלגנטי, שיער משוך בג'ל. הגדולה של הסדרה 'מד-מן' היא ההיבדלות שלה מהסדרות הפופולריות האחרות בהן יש הרבה טוויסטים בעלילה, דיאלוגים דרמטיים וסצנות אינטנסיביות. כי בשדרות מדיסון אין שום נושא מספיק חשוב שאי אפשר לסכם בעוד שאכטה מהסיגר או לגימת וויסקי.
*
וזה דון, הוא לא צריך להגיד כלום כי הוא פשוט דון דרייפר. לכן דמות של מוטיבטור כמו יורגן קלופ לא רלוונטית, פפ קצת פלצן מדי, מוריניו לא מספיק אלגנטי. חיפשתי מישהו עם פאסון, סיגר בפה ונונשלנטיות. זה חייב להיות מישהו איטלקי – ליפי זקן מדי, קאפלו זועף מדי, אלגרי רך מדי. זה היה חייב להיות קרלו אנצ'לוטי.
החלטתי שזה יהיה קרלו כבר לפני חודש, אבל כמובן שחיכיתי לסוף הסדרה של מד מן ולתום העונה של ריאל מדריד. הנחתי שלא משנה איך זה יגמר, אני אדע לעשות את הקישור, אבל המציאות ומת'יו ויינר (כותב הסדרה) עשו את העבודה שלי קלה.
*
קצת על הסיום של מד-מן (ספויילר!!!) – דון דרייפר, תותח בעולם הפרסום, מנסה להסתגל למציאות שבה השותפות שהקים נרכשה על ידי ענקית הפרסום מקאן אריקסון. דרייפר לא ממש מצליח להתמודד. הוא נוטש ישיבה חשובה ויוצא למסע של חיפוש עצמי בו הוא מתמודד עם העבר שלו וכמעט מגיע לנקודת שבירה, אבל ברגע האחרון בסדנת מדיטציה הוא חוזר לסורו ומגבש רעיון לאחת הפרסומות הגדולות של קוקה קולה בכל הזמנים. דרייפר חוזר בגדול.
ובחזרה לקרלו. אני חושב שההערכה הכללית בעולם הכדורגל כיום היא שאנצ'לוטי לא נמצא בשורה הראשונה של המאמנים בעולם. וממש לא בצדק. הוא לא נמצא באותו קו עם גוארדיולה ומוריניו, למרות שלפורטוגזי ולו יש לא מעט קווים מקבילים.
*
שניהם אימנו את צ'לסי וריאל מדריד ורשמו הצלחות במספר מדינות שונות. האם מוריניו הצליח משמעותית יותר ממנו בכל אחת מהן? אני לא חושב. אנצ'לוטי הוא היחיד עם שלוש זכיות בליגת האלופות והוא גם הביא את השדרוג הנכון לריאל מדריד, והקפיץ אותה מפוטנציאל לאלופת אירופה לאלופה בפועל. כמו דון שהגיע למקאן To step them up a notch, זה בדיוק מה שאנצל'וטי עשה על ידי כך שהחזיר קצת צבע לשחקנים אחרי עידן מוריניו.
וכן, כמו דון, קרלו לא נקי מטעויות, הוא גם לא תמיד הבחין בזמן בבעיות, בשינויים בסביבה, בשחיקה של השחקנים וחווה עליות ומורדות. ומקאן אריקסון היא הריאל מדריד של עולם הפרסום, תאגיד ענק שרוכש חברות מתחרות, ללא סנטימנטים.
ולדון קצת נמאס מזה והוא לוקח הפסקה, לקרלו אולי לא נמאס ובטח שהיה ממשיך אם לא היה מפוטר, אבל הוא גם הבין שצריך עכשיו חופשה באמריקה. אני בספק עם האיטלקי ישתתף בסדנת שאנטי, אבל אני בטוח שבסוף שנת החופש הזאת הוא יחייך, בדרך לדבר הגדול הבא.
הסצנה האחרונה (החל מ-1:35):
16 Comments
מודה, לא ראיתי מד מן.
למרות שעשיתי תואר בתקשורת, הסדרה לא הצליחה לשאוב אותי פנימה בפרק הראשון ומשם – די ויתרתי עליה.
אני כן אוהב את ג'ון האם ויצא לי לראות כמה סרטים איתו.
לעומת זאת, אחרי קרלו עקבתי קצת יותר.
להגיד שההשוואה נכונה או לא, קשה לי (עקב החור בהשכלה של מד מן).
אני כן אגיד שזה חבל לי על הדרך בה הוא סיים. הבנאדם הביא לריאל את הלה דסימה, שמוריניו לא הצליח. אז עונה אחרי לא הלך לו. סיים מקום שני בליגה, עף בחצי גמר הצ'מפיונס. האם זה באמת סיבה לפיטורים? מבחינת פרז כנראה שכן.
אז יאללה, שינוח שנה ויחזור רעב לתארים, לקבוצה ששווה אותו.
מד מן לא ראיתי אז אני לא אגיב על ההשוואה.
אבל אני רואה כל משחק של ריאל ונכון שאנצ'לוטי ג'נטלמן, אהוב על השחקנים, יודע להתנהל וכו וכו. בשורה התחתונה בשנתיים שלו בריאל הוא אכזב בשתי העונות בליגה, אכזב מול הגדולות ( השנה 4/18 מול ברסה אתלטיקו וולנסיה, עונה שעברה 2/12 מול ברסה ואתלטיקו).
הוא לא הגיב בזמן, לא עשה רוטציות כשצריך והתעקש על קרוס באמצע נניח גם כשאין מי שיחליף את מודריץ וזו לא העמדה של איירה.
זכה בדסימה ( חוץ מהנוקאאוט לבאיירן הדרך לא הייתה ככ מרשימה) והעונה הודח מול קבוצה נחותה על הנייר כשניצל בנס עוד נגד שאלקה וכרגיל גירד ניצחון נגד סימאונה
דא גם שלוש אליפויות ב20 שנה בקבוצות טופ זה ממש לא מרשים
תיקון – אשתקד 1 מ 12 מול ברצלונה ואתלטיקו. 0 מ 6 מול ברצלונה, 1 מ 6 מול אתלטיקו.
עקבתי באדיקות אחר קורות דיק ויטמן והפיכתו ל..אותו אדם בדיוק בסוף.
אני לא בטוח שאני מסכים להשוואה עם אנצ'לוטי. ראשית כי המתאם הפוך- בדרייפר כולם מזהים כוכבות ורק מי שמסתכל מקרוב רואה את תמונתו של דוריאן גריי. אצל אנצ'לוטי, כמו שתיארת המצב הפוך. מעט מאוד נותנים לו קרדיט למרות שבסופו של דבר יש לו קרדנשלס של אחד מגדולי הדור.
עוד הבדל משמעותי הוא היחס לסמכות. דון בז לה. לעתים בלב ולעתים בקול. אנצ'לוטי לעומתו שואב את כוחו מהיכולת לרצות בוסים. דון בז גם (ואולי בעיקר) לעצמו. ומי שמסתכל טוב דרך המסיכה רואה את זה עליו. קרלו הוא ראשון המאמינים בעצמו.
ועוד הבדל חשוב- בסופו של דבר, דון מצויין בעבודתו אם הוא ואחרים לא מפריעים לו. אנג'לוטי לא ממש הצליח בשלו יחסית. מעולם לא לקח אליפות בשנת צ'מפיונז.
בקיצור ולעניין- דון דרייפר אינו קרלו אנצ'לוטי. הוא אלי גוטמן.
גדול
השוואה יפה, אגב לא ברור עד הסוף האומנם הוא ממציא את הפרסומת או שזה מחווה לעבר שלו שכבר לא ישוב, רוב הניתוחים שקראתי חשבו שויינר בכוונה משאיר את הסוף פתוח
קראתי שווינר בעצמו פתר את התעלומה כשאמר שהפרסומת היא של דון
נראה לי די ברור שהפרסומת היא של דון. יש בסצינה הזו זום אין על פרצופים מסוגים וגזעים שונים, בדיוק כמו שמופיעים בפרסומת מיד לאחר מכן.
בוודאות דון כתב את הפרסומת. תקשיבו טוב ויש רעש כזה של מנורה נדלקת רגע לפני שהוא מחייך, כמו כן הראו תמונות של אחת הבחורות מהפרסומת שממש דומה לפקידת הקבלה.
קרלו אנצ'לוטי לקח אליפויות עם קבוצות שאמורות היו לקחת אליפות, וגם זה רק במיעוט העונות שהוא אימן אותן. על המאזן העלוב (כן, עלוב) שלו בשנותיו במילאן, עם אחד הסגלים הטובים במאה ה-21 (קאקה בשיאו, סידורף, שבצ'נקו, מאלדיני ועוד ועוד) לא חושב שאפשר להתווכח. הגעה לפסז' שהייתה במקום הראשון וסיום עונה במקום השני לפני שלקח אליפות ועוד קדנציה עם הצלחות וכשלונות בצ'לסי וכמובן שתי עונות שבהן בליגה ריאל דאגה שוב ושוב לבעוט בדלי (סיום העונה שעברה היה פשוט פארסה שלא הודגשה רק בגלל הדסימה).
בהחלט לא ברמה של מוריניו או פפ ואפילו לא של קלופ (שכן הוא לא הביא אף בשורה טקטית חוץ מהבשורות הטקטיות של פלורנטינו ושל ברלוסוקוני שבמקרים רבים קבעו לו מי ישחק ואיך)
במילאן הוא לקח 2 אליפויות אירופה ורק התערבות אלוהית מנעה ממנו 3. בצ'לסי הוא סיים את העונה עם מעל מאה שערים (כ-30 יותר מצ'לסי של העונה) וכבש שלוש שישיות ושמינייה, בריאל מדריד הוא נתן שתי עונות טובות+. התחרות הייתה מאוד קשה והם היו בישורת האחרונה בכל החזיתות. הייתה קצת פארסה בליגה מכיוון שריאל ויתרה עליה בשני המחזןרים האחרונים אשתקד כי היא לא חשבה שאתלטיקו תצליח להסתבך והוא העדיף לשמור כוחות לליגת האלופות. נכון שנעשו טעויות ויש כמה דברים באשמתו, אבל אני חושב שהוא היה צריך להמשיך בתפקיד.
אתה מנסה לשכתב ההיסטוריה עם התערבות אלוהית? על אותו משקל אפשר לטעון שאלמלא נגיחה של ראמוס דקה 94 מקרן היה לו ליגת האלופות אחד פחות.
או הפסד ליובה בפנדלים
3 ליגת האלופות לאנצ'לוטי זה אדיר, באמת .
אבל 3 תארי ליגה ב 20 שנות קריירה עם קבוצות טופ זה פתטי, מאזן עלוב ביותר. ו 1 מ ה 3 זה עם פ.ס.ז' שגם אם אני או אתה על הקווים זה מסתיים באליפות קלילה.
+1
מאמן בינוני