ההצעה (שם זמני) – דני סיגל

הנה לכם פרק ראשון מסיפור ששאר פרקיו טרם נכתבו ואין לדעת אם בכלל.

 

**פרק ראשון *ובו תכירו אותי, את בדולח הממולח וקצת את רוני, אשתי***אנחנו מנסים למכור את הדירה שלנו***המשא ומתן הולך קשה ובדולח מעלה הצעה מפתיעה***

"החיים זה הכל תחרות, תאמין לי, הכל. הנה, אני, פותח תמיד את העיתון במדור המזג אוויר, מסתכל על כמויות הגשם. קודם בודק כמה עשתה נתניה. אחר כך כמה ירד בחיפה וכמה עשו הקיבוצניקים מעין החורש. זה הדרבי שלנו. אחרי זה אני מסתכל על תל אביב, בית דגן, ובסוף כמה נתנו התותחים – מצפה חרשים. זה ליגת העל.

אנחנו כמה חבר'ה שאוהבים משקעים. הנה, שנה שעברה עשיתי מאתיים אלף שקל על הגשם. עשיתי את המכה על הממוצע הארצי ועל הגשם באילת. זה הכי קשה. חשבנו פעם גם להרים הימור על מי תהום. אקוויפר החוף לעומת אקוויפר ההר, אבל לא מצאנו מספיק נתונים. עכשיו, בקיץ, נשאר רק מפלס הכנרת. אנחנו שמים הימורים כמה נמוך המפלס יגיע. נראה לי שנרד מתחת לקו השחור השנה. מה אתה חושב? מצד אחד זה סביר, מצד שני אם אני שם את הכסף על זה, אני לא אעשה הרבה. אתה יודע מה? אתה צודק, אני אלך פה על בטוח."

יוסי בדולח נטל לעצמו עוד פרוסה מעוגת השוקולד שנחה על שולחן הקפה שחצץ בינינו, והושיט אחת לי; "תגיד לאשתך שהעוגות שלה מעולות. כבר בזכות זה טוב שבאתי אליכם. למה היא לא באה לשבת איתנו? תשמע, כמו שאמרתי לך, הדירה שלכם במצב לא משהו. צריך הרבה עבודה – צנרת מים, חשמל, לשים פרקט, דק, מטבח חדש. "

"בכל זאת הבית טוב. חדרים גדולים, הוא מרווח" מחיתי.

"עזוב, יש מלא עבודה. בת כמה הדירה?"

" ארבע עשרה וקצת."

"לא שיפצתם אותה אף פעם, נכון?"

"לא", הודיתי.

"תראה, לא שהיא רעה, אבל מוזנחת. גם המרפסת-גג צריכה השקעה."

*

"תשתה עוד קפה?",  הצעתי.

"כן, למה לא" ענה בדולח. "נס עם שני סוכר. אין בעיה, לך תכין במטבח; אני בינתיים איהנה עוד קצת מהעוגה."

רוני הייתה במטבח. "למה את לא באה לשבת איתנו?" שאלתי בלחש.

"אתה יודע שאנחנו לא מסתדרים יחד בדברים האלה. חוץ מזה, אני צריכה לעשות משהו במחשב. אה, וגם תגיד לו שיירגע עם העוגת שוקולד."

"הוא אומר שהעוגה שלך טובה. אם תצא לנו מזה עסקה בסוף, אולי תכיני לו אחת."

"מה פתאום. שיכין לעצמו."

חזרתי לסלון עם הקפה. בדולח המשיך: "אז מה אתה אומר? מליון וחצי שקל על הדירה שלך זה כסף טוב, תאמין לי. לא תקבל הצעה כזאת מאף אחד אחר. אתה נראה לי בחור שמבין ענין."

"לא יודע. השכנים קיבלו מיליון שמונה מאות על הדירה שלהם, והיא חזיתית ובקומה נמוכה יותר."

"עזוב. מה אתה עושה בחיים?"

"מהנדס תוכנה."

"אה, הייטק. טכניון, מה? הבן שלי גם בהייטק. זה לגאונים. לא בשבילי. אני בעסקים מגיל שש עשרה. התחלתי בעבודות בים – השכרת כסאות, שמשיות, מוכר ארטיקים. אחר כך עליתי על אוניה לכמה שנים. התחלתי לקנות, למכור כל מיני דברים. בסוף הגעתי לרשת חנויות דברים יפים ופינוקים לבית שיש לי. ביוטיפול האוס רויאל. מכיר? זה מיזוג בין הרשת שהייתה לי, ביוטיפול האוס, והרשת רויאל האוס אינק של חבר שלי, צורי. חוץ מזה, יש לי את הקבוצת כדורגל. זה בשביל הנשמה."

"באיזה ליגה אתם?"

"הבוגרים בליגה א'. לא משהו. אבל הנוער בליגת העל."

"ליגת העל. יפה!"

"כן. הנוער זה העתיד. אני אוהב אותם. ילדים טובים אחד אחד. הנה,  שנה שעברה מכרתי שחקן נוער בשלוש מאות אלף שקל. מה רע?"

"שלוש מאות אלף? שחקן טוב?"

"אצלי רק שחקנים טובים. מי שלא טוב, לא נשאר. יש לי עוד אחד עכשיו, שגמר את הנוער. אני מדבר עם הפועל תל אביב על חצי מיליון בשביל הכרטיס שחקן שלו."

"שמע, נתת לי רעיון." הוסיף בדולח אחרי הפסקה קלה. "אני רואה שאתה קשוח בעסקים. מה אתה אומר אם על המיליון וחצי אני מוסיף לך כרטיס שחקן? יש לנו אחד בקבוצת נערים א'. שחקן שחקן. זה שווה הרבה, ואם תעבוד נכון תוכל להרוויח פה טונות כסף."

"אתה מציע לי ילד?"

"לא ילד. הוא בנערים. עוד שנתיים שלוש מקסימום הוא הולך לקבוצה גדולה ואתה גוזר קופון."

"השתגעת? אני לא לוקח שום ילד."

"לא ילד. תשמע מה שאני אומר לך, הוא בנערים."

"לא נורמלי. חוץ מזה, תגיד, איך תשלם מס רכישה על זה?"

בדולח גיחך. "זה מה שיפה פה. העיסקה היא על מיליון וחצי, ומוצצי הדם ממס שבח לא צריכים לדעת על הילד. מבחינתם הוא שקוף. מה אתה אומר?"

"איך שקוף? הוא בן אדם, לא?"

"בטח בן אדם. הוא גם ילד טוב מאד. תלמיד מצטיין. אבל מבחינת העיסקה הזאת הוא לא קיים."

"לא יודע, זה לא נראה נכון. אני מעדיף שפשוט תוסיף כסף על הדירה."

"כבר הסכמנו שהדירה לא שווה יותר ממיליון וחצי, וגם זה בדחיפה. עכשיו אנחנו מדברים על להוסיף לך משהו, שתצא בהרגשה טובה."

"אני חושב שהיא שווה יותר מזה" התקוממתי. "וחוץ מזה, מה המשפחה שלו תגיד?"

"מה שטוב בשביל הילד – טוב בשבילהם. הם אנשים פשוטים כאלה. הילד בכלל לומד בפנימיה; הם לא כל כך מעורבים. סומכים עליי. אני אסביר להם שזה הכי נכון בשבילו. וזה גם נכון; הילד יצליח וידאג להם. זה ווין-ווין לכולם, כמו שאומרים. אני גם אעזור לך להשיג הכי הרבה מהכרטיס שחקן. תחשוב, עוד שלוש-ארבע שנים אתה מקבל איזה חצי מיליון שקל על הכרטיס שלו. מה רע? כולם מרוויחים – אתה, אני, הילד המשפחה שלו. רק העלוקות מהמדינה לא נהנים – כמו שצריך להיות."

"גדול עליי. אני בקושי מסתדר עם הבן והבת שלי, ועכשיו אתה מפיל עליי עוד ילד."

"עוד פעם ה'ילד' הזה. אני שוב אומר לך, הוא לא ילד, הוא בנערים. שנתיים-שלוש ואתה נפרד ממנו עם בוכטה של כסף.  וזה לא שאתה צריך לפנק אותו, לשלוח לחוגים או משהו. בסך הכל אתה מחזיק בכרטיס שלו, בא לפעמים למשחקים בשביל לראות את הנכס שלך – ובסוף מוכר."

"וזה חוקי, כל העסק הזה? אני באמת יכול להיות הבעלים שלו?"

"אל תיסחף, אתה לא הבעלים שלו, רק של הכרטיס שחקן שלו. אני יודע איך לסדר את זה."

"גם זה לא נשמע טוב. תגיד, באיזה תפקיד הוא משחק בכלל?"

"קשר אחורי. זה הכי טוב, מגוון. הוא יכול להתפתח גם לתפקידים אחרים במגרש."

"ואיך הוא, חזק?"

"בטח, קשר אחורי חייב להיות פיזי, אחרת יאכלו אותו חי. אבל יש לו גם טכניקה טובה. יש לו עוד מה לעבוד עליה, אבל הבסיס טוב. אני אומר לך, לא תצטער."

"אל תבין אותי לא נכון. אני אוהב כדורגל, אבל בין זה ובין לקחת ילד, יש מרחק גדול. זה אחריות, זה פרויקט."

"למה אתה עושה מזה ענין? אני אומר לך, נארגן לך את הבעלות על הכרטיס שלו, ובזה סיימת את העבודה. רק לחכות שיגדל והכסף יתחיל לזרום."

"בעצם בן כמה הוא?"

"חמש עשרה. אבל נראה הרבה יותר גדול."

"ואתה חושב שגם עליו אפשר לקבל חצי מליון שקל?"

"כמו כלום. עוד כמה שנים ניפגש ונצחק איך התלבטת אם לקבל את המתנה הזאת ממני."

בדולח שלף נייר מתיקו. "הנה, יש לי פה טופס סטנדרטי של זכרון דברים. אני אמלא את הפרטים. מה מספר הגוש והחלקה של הדירה?"

"חכה, אני צריך לבדוק. אני גם לא בטוח לגבי הילד."

"לך לבדוק את המספר. זה צריך להופיע בנסח טאבו של הדירה. אם אתה לא מוצא, אני יכול לרשום רק את הכתובת, ונוסיף את המספר כשנעשה חוזה מלא."

*

הלכתי לחדר העבודה הקטן, לחפש בקלסר הדירה שהכנו כשקנינו אותה, אחרי החתונה. רוני הייתה שם, מחפשת באינטרנט טיסות זולות לחופשת הקיץ עם הילדים.

"איך הולך" שאלה.

"לא רע" עניתי. "נראה שהוא מתעניין."

והוא מוכן לתת לנו שני מיליון על הדירה?"

"בערך. הוא מתקדם לכיוון הזה."

"טוב. נוכל לקחת קצת מהכסף הזה לנסיעה בקיץ."

"לא בטוח שנקבל את הכל על ההתחלה. אסביר לך אחר כך. אני צריך לחזור אליו."

חזרתי לסלון בלי הקלסר.

"לא מצאתי את המספר" הודעתי לבדולח.

"לא נורא, כבר מילאתי בינתיים את הכתובת. הנה, תראה, רשמתי את הפרטים בזכרון דברים."

"אני רואה שרשום פה רק מיליון וחצי. איך אתה מסדר את הענין של הילד?"

"אתה לא סומך עליי? הרי אתה מבין שאסור שזה יהיה רשום. זה צריך להיות מילה שלנו. הסכם ג'נטלמני, כמו שאומרים. בין גברים."

בדולח חתם בתחתית הדף והחליק אותו לכיווני על פני שולחן הקפה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זכרונות מהאליפות הראשונה של מייקל
Done but not out - איתי ליבוביץ'

26 Comments

יוחאי שטנצלר 8 ביוני 2015

זה טוב זה.

סימנטוב 8 ביוני 2015

וו-הו-וו מישהו הולך לישון בסלון (במקרה הטוב…)
אהבתי

no propaganda 8 ביוני 2015

יפה, נהנתי

wazza 8 ביוני 2015

אני לא יודע לגמרי מה קראתי פה אבל הקטע עם הגשם חזק מאוד אתה אשכרה מרגיש גאה שיורד אצלך הרבה גשם כאילו אתה קשור לזה וכאילו יש לזה משמעות

גיסנו 8 ביוני 2015

חריף ביותר.

אגב, אני היחיד שקורא "יוסי בדולח" ורואה בראש את עמוס לוזון?

עשר 9 ביוני 2015

לי ישר קפץ טביב

ירושלמי 9 ביוני 2015

דדש והמפית.

גיסנו 11 ביוני 2015

עצוב כמה אופציות שנשמעות הגיוניות….

אהד 8 ביוני 2015

יפה!
אני מקווה שלא התפשרת ולקחת חלוץ.

רועי 8 ביוני 2015

איזה יופי

יהיה המשך ?

אריק האדום 8 ביוני 2015

יוסי בדולח חייב לשתות קפה שחור. נס זה בשביל חלשים.
ואני מתערב איתך שהוא השאיר לך פירורים של העוגה על השטיח

יוני 8 ביוני 2015

מעולה. מטריד.

אריאל גרייזס 8 ביוני 2015

מחכה בקוצר רוח להמשך

jhkj 8 ביוני 2015

יפה מאוד,
אני מקווה שיהיה גם המשך

מומין 8 ביוני 2015

מעולה! קנית אותי ב"עין-החורש"…:))

דורפן 8 ביוני 2015

שב לכתוב

בני תבורי 9 ביוני 2015

ויפה שעה אחת קודם

אדם בן דוד 9 ביוני 2015

יפה מאוד.
גם מצחיק. גם מסקרן וגם סטירי.
מסכים לגבי הקפה שחור והפירורים.

עמית 9 ביוני 2015

טוב מאד.
תזרוק לי את הטלפון של בדולח, אני בדיוק עכשיו רוצה למכור את הדירה.

איתן 9 ביוני 2015

כתוב יפה ביותר ומצחיק אבל מה ההקשר? זה חלק מספר? יהיו עוד פרקים שיתפרסמו פה? בכלל חיכיתי שזה יגיע לקליבלנד באיזה שלב.

גור אילני 9 ביוני 2015

משעשע. תודה! מחכים להמשך.

D! פה ועכשיו 9 ביוני 2015

מצויין. בטוב טעם.

רונן, בני – הדה-באזר שלכם זה על רמה!

דינה אדלשטיין 9 ביוני 2015

מצטרפת בנוגע להערות בקשר לקפה בוץ, לפירורים, לעין החורש. רוני קצת אנמית לטעמי. אולי שתביע יותר הסתייגות מהצלופחיות של בדולח, כדי שתוכל להגיד אחר כך "אמרתי לך"…(בכל זאת, אשתו). כתוב קולח, משעשע, מטריד (הסחר בנער)-
ומותח: לאיזה פלונטר הטמבל הזה מכניס את עצמו?
יאללה, מחכה כבר לפרק הבא.

נרי 10 ביוני 2015

יאללה דניקו….
Next chapter please

בלפור מור 11 ביוני 2015

משאיר טעם של עוד וציפיה לבאות. כמו שבדולח מהמר. גם אני מהמר לאן זה יתפתח.
תודה דני

טלי 28 ביוני 2015

אין עליך!!!!

Comments closed