אנושי – איתי סממה

את ההבדלים בין לברון לקרי אפשר להסביר בפסיכולוגיה שלנו

העניין עם החיים האלו, הוא הפטיר לעברי, שאף פעם אין לך מושג אמיתי לאן הצעד שאותו התחלת יוביל בסופו. אתה אומר משפט, יוזם פעולה, ומשם והלאה הכדור כבר לא בשליטתך ואותה פעולה שבעבר הייתה רק שלך, מקבלת חיים וצורה באופן שלא דמיינת שיקרה. הרי ככה זה בחיים, הוא אמר, אתה מתחיל פרק אחד מהם כבנאדם מסוים ויוצא משם מישהו אחר לחלוטין, מבלי שבאמת תכננת ושיערת מי אתה תהיה בעוד כמה שנים. ובזאת, הוא הוסיף, מתבטאת האנושיות שלנו במלוא תפארתה. לאור העובדה שמצד אחד תמיד קיימת בקרבנו האפשרות לאזור אומץ ולנסות ולפרוץ גבולות ישנים, אך מצדה שני אין לנו באמת את השליטה סביב מה שיפגוש אותנו בחציית הגבול המוכר והטוב.

*

כשהוא סיים את דבריו, נזכרתי בשיעור החשוב שמלמדת אותנו הפילוסופית הפוליטית חנה ארנדט על המין האנושי. לטענתה, האדם תמיד יהיה מוגבל ביכולתו לספר לנו "מי הוא באמת". לאור העובדה שכל פעולה בחיים שלנו, יוצרת רשת יחסים חדשה בינינו ובין העולם, וזהותנו העצמית מתרחבת ומשתנה ללא הרף. כתוצאה מכך היא אומרת, רק בסוף חיינו ניתן יהיה לספר על מי באמת היינו, ולקבוע באופן חד משמעי מהי משמעות סיפור חיינו. כאשר כל ניסיון אחר לקבוע ולומר משהו מוצק על עצמנו, יחטא למציאות, ויטמון בחובו יכולות אלוהיות של ישות שהיא יודעת וחובקת כל.

*

הדבר הראשון שחשבתי עליו בתום אותו מפגש, היה על לברון. מכיוון שסוף סוף החלה להתבהר לנגד עיניי התמונה לפשר אותו אנטגוניזם שרוחשים כלפיו כל כך הרבה חסידי כדורסל, שבכל יקום מקביל היו מעריצים אותו, לאור אותו כישרון בלתי נדלה ויוצא דופן שבו הוא ניחן.  הסיפור עם לברון חשבתי לעצמי, הוא הסיפור על אדם שרצה להבדיל את עצמו ולהבחין את עצמו מכל הסובבים אותו, וניסה בכוחות על אנושיים לצאת מאותן תבניות שהופכות אותנו לבני אדם. הרי התנהגותו של לברון, היא כזו המנסה בכוחות עצמה לעצב את האופן שבו סיפור חייו יסופר, מבלי שהוא זוכר שבתוך הסיפור יש עוד אנשים שאחראיים לאופן שבו הוא ייגמר. כך שוכח  לברון, את אחד הכללים החשובים שלימד אותנו ג'ון לנון: "שהחיים הם מה שקורה בזמן שאתה מתכנן משהו אחר". ומנסה להיות כמו האלים, גדול יותר וחזק יותר מ"החיים עצמם", והאופן שבו הם מתפתחים.

*

אז כשמסתכלים על לברון וחושבים על סטפן קרי, מבינים שאולי הפער ברמת ההזדהות והאהדה שמופנית כלפיי קרי, הוא לא רק תוצאה של אותם פערים פיזיים שגורמים לנו להרגיש שכל אחד מאיתנו יכול היה להיות סטפן קרי אבל לא לברון. נדמה אולי, שאותו פער בכלל נובע  מאותה התנהגות אנושית של קרי. שלא ניסה להגיד לנו משהו עליו ועל הסיפור שלו, אלא פשוט ברא אותו לנגד עינינו, מבלי שהוא מייחס לתוכנו משמעות יתרה. וכך למעשה הוא גרם לנו להרגיש, שהוא בדיוק כמונו, אדם שאין ביכולתו לשלוט על חייו ותאריו המשתנים ללא הפסקה.

 

 

 

 

 

 

מכה קלה בכנף
רוח המועדון החדשה

14 Comments

רובי ג 18 ביוני 2015

כתוב מאוד פואטי.
יש בזה משהו, למרות שבתור צופה אני מעדיף שהספורט שלי יכיל בתוכו גם גיבורים גדולים מהחיים, כאלה שלי אין סיכוי להיות.

יוסי 18 ביוני 2015

אין לך סיכוי להיות לברון, וגם אין לך ממש סיכוי להיות קרי. אולי במבנה הגוף, אבל בכל מה שקשור לכדורסל- יש בגופו כמויות כישרון שהוא לא למד בשום מקום.
לברון מנסה לכתוב את הקריירה שלו כפי שהוא היה רוצה שהיא תהיה. אם אומרים לפעמים על שחקנים שהם כופים את המשחק על עצמם, כלומר מנסים בכוח כשלא הולך, אז לברון כופה את ההיסטוריה על עצמו.

הקאבס צריכים עוד גארד שקולע ושומר, צריכים להחליט אם הם הולכים עם טרנד הסמול-בול (כך שתומפסון יהיה המחליף של מוזגוב) ואם כן אז להביא עוד סטרץ' פור.
יותר מכל הם צריכים שיטת משחק שלברון משתלב טוב בתוכה, אבל שמסוגלת לתפקד בלעדיו. לקליבלנד יהיה בשנה הבאה ככל הנראה הכי הרבה כישרון בליגה, והיא תצטרך לנצל אותו כפי שניצלה בחצי השני של העונה הסדירה, ואף יותר טוב.

כסיפוביץ 18 ביוני 2015

פשוט מאוד
לברון מנסה לבסס את עצמו כסובייקט הגדול ביותר עלי אדמות בעוד המקצוע שבו הוא עוסק מחייב מחשבה אובייקטיבית מאוד בסיסית שלא תהיה חלק ממנו אף פעם.

no propaganda 18 ביוני 2015

מסכים. גם שאק היה בעל מאפיינים פיזיים לא אנושיים אבל היחס אליו היה חיובי מאוד.

Eyal 18 ביוני 2015

אני באמת לא מצליח להבין מה רוצים מלברון, שחקן ענק, ספורטאי גדול, אדם גדול גם (תורם המון, עובד המון עם ילדים, לא מתרגש מהתקשורת) קיצר שחקן שחקן. הסידרה הזאת אולי הוכיחה יותר מהכול איזה שחקן גדול שלמרות ששני אולסטארים לא משחקים לצידו מצליח לנצח שני משחקים לשמור על תחרות בכל השאר. יש עוד שחקן שיכול לעשות כאלה דברים? היה איי פעם שחקן כ"כ דומיננטי שדווקא שנשאר לבד הרים את הרמה שלו וכמעט לבד הביא אליפות? עוד עשר שנים שהוא יפרוש פשוט נתגעגע

Shadow 19 ביוני 2015

עוד עשר שנים? אתה מודע לזה שהוא עוד מעט בן 31? הוא ישמח מאוד להיות שלם בשביל לשחק עוד חמש עונות.

בכל אופן אל תדאג בדיוק כמו שהיום כבר בקושי מדברים על קובי (והוא עוד לא פרש בכלל), אתה יכול להיות בטוח שימצאו את הסטאר הבא שייתפוס את התודעה.

ד"ר רזי הופמן 20 ביוני 2015

אני מסכים שלברון הוא כביכול אדם גדול עם התרומה שלו לקליבלנד לאוהיו לקהילה ושמירה על החברים מהתיכון אבל יש תחושה שחלק מזה בא בשביל השם שלו יותר מאשר בשביל האחרים. היחס שלו למאמנים ובעיקר לבלאט העונה פוגם במורשת שלו ומרחיק אותו מאד ממייקל ואפילו מבירד.
עצם זה שהוא לא עשה דבר בשביל להזים את השמועות הזדוניות לגבי מהות האימון בקליבלנד בפליאוף אומר שהוא לא צדיק תמים ולא בחור כל כך נפלא כמו שהוא רוצה מידי פעם לצייר. האמת דיי ברור שהוא היה מעדיף את טיירון לו כמאמן ראשי אותו הוא כנראה דרש כעוזר מאמן לפני שחזר עם הכשרון שלו לקליבלנד.

חן 18 ביוני 2015

מבריק. תודה לך

קופי 18 ביוני 2015

הבחור מוכשר :)

קורא בין השורות 18 ביוני 2015

פוסט נהדר!

דיזידין 19 ביוני 2015

אחלה פוסט, מעורר מחשבה.
נראה לי שיש הבדל גדול בין "סיפור חייך" לבין "מי אתה באמת".
יש לי חברים מגיל 5 ו-10 וכבר אז ידעתי "מי הם באמת". לא משתנים.
וקרי פשוט חמוד, זה הסוד, כמו החתולים בפייסבוק, רק עם יד יותר טובה מהשלוש.

סימנטוב 19 ביוני 2015

מעולה, תודה!

גל 20 ביוני 2015

פוסט מעולה.. מתקבל גם ברמה האינטואטיבית כשצופים בהם ובסגנון המשחק שלהם. לברון נראה כמו אנדרואיד משוכלל, יעיל וחסר חן שדורס כל דבר שנקרה בדרכו. קארי הוא התגלמות ה "מתעופף כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה", כל המשחק מבוסס על פלוואנס. הגמר היה המחשה מדוייקת בין של התנגשות בין שני הקצוות האלו שאתה מדבר עליהם.. תענוג

שני 21 ביוני 2015

מרענן, אינטיליגנטי וכתוב מצוין :)
למרות שבמקום מסוים האנשים הגדולים והנערצים ביותר בהיסטוריה הרבה פעמים נותנים תחושה שהם בוראים את סיפור חייהם ולאו דווקא נשאבים לתוכו. גם שהדבר קורה תוך התאמה למצב המשתנה, אולי יש משהו ראוי להערצה בנסות לפחות לכתוב את סיפור חייך כמו שהיית מייחל שיהיה?

Comments closed