אמא, מכבי מתחילה עוד עונה / טל בן יהודה

  

ההפרעה הנפשית של פיצול אישיות (או בעגה המקצועית: "הפרעת זהות דיסוציאטיבית") היא תופעה מוכרת ומקור מצוין לבדיחות גרועות. מחקרים מצביעים שההפרעה הזו קיימת בשכיחות של עשיריות האחוז בקרב האוכלוסיה, אבל אין לי ספק שהמחקרים דילגו על אוכלוסיית אוהדי מכבי ת"א בישראל.

רבים אינם יודעים זאת, אבל אוהדי מכבי ת"א מנהלים חיים כפולים זה זמן רב. מצד אחד, אנחנו יהירים, מתנשאים, ווינרים, גאוותנים, דורסניים, אופטימיים, מניחים שהכל תמיד יסתדר לטובתנו, מצפים שהתארים יגיעו בהמוניהם, בטוחים שאנחנו מס' 1 (גם כשלהקת "אבנר קופל והשודדים" טוענת אחרת) ומוכנים לכבוש את פסגת אירופה בכל עת. כלומר: אוהדי מכבי ת"א בכדורסל.

מצד שני, אנחנו מדוכאים, מיואשים, ציניים, מצפים תמיד לרע מכל, לעיתים מושפלים, מסרבים לקבל את המציאות, לוזרים, מניחים שהכל תמיד יסתבך, לא מצפים שאף תואר יגיע, בטוחים שאנחנו מס' 3 ומוכנים לקפל את הזנב בין הרגליים בכל עת. או במשפט אחד: אנחנו אוהדי מכבי ת"א בכדורגל.

 לא פשוט. בערבי חמישי אנחנו מנפנפים בנוצות שלנו כטווס הכי חתיך באזור יד אליהו, רק כדי להוריד את הראש במוצאי שבת באזור יפו ולחטוף עוד כאפה מעכו, סכנין או אחת הפתח תקוואיות. מאניה דפרסיה בתוך פחות מ-48 שעות (זה בנוסף לפיצול אישיות, כן?). אלו הם חיינו.

ביום חמישי אנחנו חוזרים לדיפרסיה. מכבי ת"א פותחת עוד עונת כדורגל מול קבוצה מאזרבייג'אן בשם לנקארן, מה שאומר שהחלק הכי מענג בשנה עבורנו, עונת המלפפונים, מסתיים לו.

מהרגע שנגמרת העונה ועד שמתחילה העונה הבאה, אנחנו מלאים בתקווה. זו התקופה הכי ורודה בשנת הכדורגל שלנו. אולי זו סופסוף תהיה העונה שלנו, שבה יסתיימו שבע השנים הרעות (שנמשכות כבר 15). אפשר לחלום ולקוות כאוות נפשנו שמכבי תשתלב בתמונת האליפות, ואולי, רק אולי, כל החלקים בקבוצה סופסוף יתחברו ונשאיר מאחורינו את הקללות והקארמה הרעה שמרחפת מעל מתחם האימונים בקריית שלום.

בשבועות הללו, בין הקפת האליפות הקבועה של מכבי חיפה (במקרה הטוב) למשחקים הראשונים באירופה ופתיחת ליגת העל, אנחנו מפנטזים על הצלחה ומדמיינים סיטואציה שבה אנחנו חוזרים לאהוד קבוצה גדולה ולא רק מועדון גדול. כל עוד העונה לא נפתחה, החלומות הללו נשארים ריאליים.

עונת הגלקטיקוס, רן בן שמעון, אלכס שניידר ועכשיו מיץ' גולדהאר, תמיד יש איזה מקור לתקוות, שבאופן קבוע מתנפצות. הדרך של הקבוצה שלנו כבר מוכרת ופשוטה עד כאב: הפסד ראשון – לחץ מהתקשורת – לחץ מהאוהדים – משחק בינוני שמסתיים בניצחון – עוד לחץ – תיקו – עוד הפסד – ולבסוף ספירלת התרסקות שמסיימת את העונה עוד לפני שהגענו למחציתה.

כמה פעמים כבר חווינו את המסלול המייאש הזה? הרבה יותר מדי. עדיף פשוט להישאר בקיץ החמים והדביק, כי אם מכבי לא משחקת, היא אינה יכולה להיכשל. לוגיקה פשוטה.

יתכן שיש כאלה שמעודדים השנה ממה שמכבי מראה לאוהדיה בשבועות האחרונים, אבל אני כאן כדי להזהיר את כל האוהדים התמימים: בשבועות האחרונים לא קרה כאן שום דבר שלא ראינו בעונות קיציות קודמות. רצף ניצחונות בחו"ל על קבוצות לא מוכרות (בטוח שהן אמיתיות? ייתכן שהן בכלל קבוצות בדויות?), דיווחים על "כימיה טובה" בקרב השחקנים, צוות מאמנים שמרגיש בטוח בסגל הקיים, שחקני רכש מבטיחים, סגל בריא, וכמובן, הנמכת ציפיות ללא דיבורים על "אליפות" – אלא רק על "עבודה קשה והקרבה בשביל הסמל". כולנו זוכרים איך זה מסתיים.

מועדון הכדורגל של מכבי ת"א היא כמו חבר/ה שכל הזמן בוגדת ומבטיח/ה שזו הייתה הפעם האחרונה. אתה תוהה למה אתה עדיין איתה (כי אתה פשוט לא מסוגל לעזוב), אבל שוב מאפשר לה "ניסיון אחרון" ומקווה לטוב, כי הפעם זה יהיה שונה, רק כדי לחטוף עוד סטירה מצלצלת.

אז ביום חמישי הקרוב, ב-20:30 שעון ישראל, ירח הדבש השנתי שלנו מסתיים. האזרים מגיעים לבלומפילד והפגרה של מכבי ת"א תחלוף באופן רשמי. זה אומר שבקרוב יסתיימו חלומות ההצלחה, יסתיימו החלומות בהקיץ על מכבי הדורסנית, יתפגרו הפנטזיות על אליפות צהובה. המציאות תוכיח, בפעם המי יודע כמה, שהיא חזקה מכל דמיון. כואב.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

פוסטים קודמים / טל בן יהודה

דה באזר בפייסבוק

למה התרבות המערבית בדעיכה
מה זה קופה? הגענו לחצי גמר מונדיאל הנשים!

16 Comments

B. Goren 12 ביולי 2011

תן לחלום עד יום חמישי טל. אתה לא חייב לקלקל יומיים לפני הזמן. חוץ מזה, תהיה אופטימי. אולי בסוף באמת יהיה בסדר?

איציק אלפסי 12 ביולי 2011

הפעם דווקא נראה לי שזה יתחבר לכם.
וחוץ מזה, יש לכם את עוזר המאמן הכי תותח בארץ.

ליבר 12 ביולי 2011

מכירת חיסול בקבוצה:
קולאוטי בדרך חזרה לארגנטינה
כחלון הולך לאכול גפילטא בפולין
בוזגלו מזמן לא פונקציה
סידיבה השמן בדרך למלאבסים
כל הכבוד על ניקוי האורוות. תנו לילדים לשחק.
דור מיכה, לוגסי, דאבור, רועי קהת, מרגוליס, ורד – זה הדור הבא.
ילדים עם אופי של ווינרים!!
אני לא אגזים ואגיד שמכבי מסוגלת לקחת אליפות כי נראה לי שחיפה פשוט תדרוס את הליגה אבל אולי סוף סוף ננצח דרבי!!!

יוני 12 ביולי 2011

קצת פרופורציות, בן אדם. לפני 8 שנים לקחתם אליפות ואחר כך צ'מפיונס ליג. וזה חלק מ-15 שנה רעות?

אתם לא יודעים מה זה רע… ובטח לא מה זה גרוע…

שיפופי 12 ביולי 2011

כמילותיו של איינשטיין, הכל יחסי…

תומר חרוב 12 ביולי 2011

אבל איינשטיין אוהד הפועל:)

אזי 12 ביולי 2011

ב15 שנה נאבקנו באמת פעם אחת על אליפות
זה שבאותה פעם גם לקחנו אותה לא הופך אותנו להצלחה

מה ביקשתי? ששלושה מחזורים לסוף עוד יהיה סיכוי תיאורטי… זה הכל…

תומר חרוב 12 ביולי 2011

טל, אחלה פוסט.
יש הרגשה שהפעם זה שונה אצלכם, גם שינויי הכוחות בליגה הם לטובתכם כשבית"ר מתחננת מחן עזריאל שילך כדי שתוכל לפתוח עונה ובהפועל מזייפים חתימות כאילו הם בתור לגימלים אצל החופ"ל.

אזי 12 ביולי 2011

בניגוד לימים בהם בית”ר התחננו ליצחקי שיעזוב והפועל קנו שחקנים מכפ'ס כשטביב היה ב'תקופת צינון'?

שום דבר לא השתנה ידידי…. שום דבר….

תומר חרוב 12 ביולי 2011

בית"ר לא היתה והיום עוד יותר לא רלוונטית מבחינת הצמרת.
הפועל- הקומבינות הקודמות עבדו לטובתן מבחינה מקצועית, עכשיו זה כבר מצב שונה. לדעתי הם יפגעו מזה.
אתם לא צריכים לחגוג ולצפות ליותר מידי, אבל יש כמה תנאים שיכולים לעבוד לטובת מכבי.
חוץ מזה, תן לנחס קצת, מה יש…אתם הולכים לקחת דאבל.

צור שפי 12 ביולי 2011

פוסט נחמד, אני כנראה מזדקן ומתרכך – להבת המשטמה שבוערת אצלי כלפי הצהוב היא ממש ממש על אש קטנה ואפילו לא איכפת לי ר"ל שיזכו באיזה אליפות על חשבון שרק או האלק או איך שקוראים למפלץ הירוק מהצפון. אני כמובן אשמח אם גם האליפות הזו תעבור דרך 0 נצחונות בדרבי אבל כנראה שבאדיבות טביב וחבורת הזבל שלו גם הנחת הזו תישלל מאיתנו. כל מה שנשאר לנו זה לנצור בליבנו את סנטה קולומה.

B. Goren 12 ביולי 2011

צור, אתה ממש מתחיל להדאיג.

צור שפי 12 ביולי 2011

כן, אתה לא הראשון שאומר לי. אולי אני צריך ללכת לרופא שירשום לי כדור קטן אדום.

Cabrio 12 ביולי 2011

איזה טור כואב עד העצמות. מסכים עם כל מילה…

טל בן יהודה 13 ביולי 2011

תודה לכל המגיבים על והמחמאות.

נחמד לדעת שאני לא לבד בסירה הזאת ששמה מכבי ת"א כדורגל.

אני מטבעי אופטימיסט, מהמפגרים האלה שחושבים שיש סיכוי אמיתי – כל עוד יש סיכוי תיאורטי. אבל המקרה של מכבי ת"א בכדורגל הוא מקרה ייחודי בחיי שבה איני מסוגל לקוות לטוב יותר. אולי עדיף ככה, אם אין לי שום ציפיות – אני יכול להיות מופתע רק לטובה.

הופ 13 ביולי 2011

פוסט יפה, אבל אני חושש שהוא מוטעה לחלוטין ואתם הולכים לקחת השנה.

Comments closed