"זהו, שאני רק במקרה כאן" (יומן המהפכה / יערה צרי)

 "דה באזר" בפייסבוק

*

26.7, יום שלישי, חצות: מונולוג של אורח לא מתוכנן (יערה צרי)

"קוראים לי מיכאל ואני גר בנתניה. אני חשמלאי רכב ואני רק במקרה כאן, כי המשאית של חבר שלי נתקעה על השדרה, בונים כאן איזה פרוייקט, והוא ביקש שאני אבוא לעזור לו. אני פעם ראשונה כאן למרות ששמעתי על האוהלים, אבל זה נראה לי סתם וזה לא יעזור. לי אין בעיה של דירה ולא חסר לי כלום. לא רוצה להשוויץ, אבל יש לי דירה יפה בנתניה ששווה 5 מיליון ש"ח, אבל אני תומך במאבק הזה כי אני יודע שלכל מי שנמצא למעלה לא אכפת כאן מאף אחד.

"אני לא מצביע כבר שנים, לא מאמין להם. אנשים לא מבינים שהדבר הכי חשוב כאן זה הנושאים החברתיים. גם כל מי שנמצא במחאה, לפני הבחירות ביבי פתאום יגיד משהו על הערבים וכולם ישכחו ממה שחשוב. גם כל מי שנמצא במחאה, למה לא להחליף את כל הכנסת? הם את הכסף שלהם כבר עשו על חשבוננו.

"הבעיה כאן שזאת מחאה אשכנזית. לא שזה רק של אשכנזים – אותי לא מעניין ימין, שמאל, דתיים, חילונים.  כולנו יהודים – אבל צריך להעלות את זה שלב.  אני מבטיח להצטרף ברגע שיתחילו לעשות כאן מהומות, לחסום כאן כבישים. בכל הארץ. אני רוצה ששוטרי מג"ב יגיעו ואני אשכנע אותם להצטרף. אני רוצה לראות איך הם מבינים מה הממשלה עושה ועוברים לצד שלנו. 

"יש לי הרבה רעיונות איך לפתור את הדיור, אבל אני צריך לחזור לעזור לחבר שלי. רק קפצתי לקנות אייס קפה ולדבר איתכם כי אתם יושבים כאן. אני אתן דוגמא:  אני, למשל, חושב שצריך לעשות הגרלה, כמו שעשו עם הדור שהקים כאן את המדינה. אם מפחדים שכולם ייתקעו בתל אביב, עושים פשוט הגרלה וכל אחד יקבל מקום אחר לגור בו: אחד יקבל באר שבע, אחד יקבל תל אביב, אחד יקבל נתניה. זאת הדרך היחידה לדאוג כאן לפיזור נכון של האנשים.

"חוץ מהדיור וממחירי המזון אני חושב שיש גם בעית סמים קשה אצל צעירים, שלא מדברים עליה וצריך לטפל בה. חבר'ה אחרי צבא בורחים לתאילנד ולהודו וחוזרים עם בעיות נפשיות. המדינה צריכה לדאוג להשאיר אותם כאן, אולי להציע להם רכב בהנחה משמעותית שאפשר לנצל רק אחרי השחרור, ושייסעו למזרח כשהם יותר בוגרים.  יש לי עוד רעיונות, אבל פעם אחרת. סליחה אבל אני באמת ממהר. שיהיה בהצלחה".

***

אורח ב"יומן המהפכה" של יערה צרי – יהונתן ה. משעל, ממקימי תנועת "רנט קונטרול", שקדמה למחאת האוהלים הנוכחית. 

25.7, יום שני, חצות: הנאום שלא נאמתי ברחבת המוזיאון (יהונתן משעל)

‫"רנט קונטרול" היתה מחאה שהחלה את דרכה בצורה דומה מאוד למחאת האוהלים הנוכחית. יש דמיון רב בתהליכים, אבל שוני גדול מאוד בתוצאת המאבק – "רנט קונטרול" עשתה צעדים משמעותיים בתודעה הציבורית, באקדמיה ואפילו במסדרונות השלטון המקומי והארצי, אך לבסוף הובסה. המאבק הנוכחי הוא הגדול, המרגש והמוצלח ביותר אי פעם, ותוצאותיו עוד יתבררו במשך תקופה ארוכה. את השינוי התודעתי אנחנו רואים כבר עכשיו.

"רנט קונטרול" הוקמה ב-2007 עת התרחשו שלושה אירועים נפרדים זה מזה. הראשון היה שהגר בן-נחום – שוכרת דירה תל אביבית שלימים עברה לרמת גן – שלחה מייל זועם על בעל הדירה שלה שהחליט להעלות ללא סיבה את שכר הדירה לרמה מוגזמת. פייסבוק היה עדיין בחיתוליו, המסר הופץ במייל שעשה את דרכו בין רבים, אלפים, שחשו מצוקה דומה.

האירוע השני, ליאור קופלביץ', איש הייטק מקומי, החל להחתים על עצומה כנגד עליית המחירים המטורפת.

באותו זמן בדיוק החלטנו, קבוצה של חברים מפלורנטין שישבו על הספסל בדרויאנוב, להקים קבוצה שתיאבק במחירי שכר הדירה. הידע שלנו היה מועט. התחושות של הזעם היו גבוהות. חיברנו כוחות וכינסנו אסיפה דרך "טיים אאוט" ופייסבוק, אליה הגיעו כמה עשרות אנשים וממנה יצא הגרעין הקשה, שמאותו רגע התכנה "רנט קונטרול".

נפגשנו המון, לפעמים כל יום, והתחלנו ללמוד על מודלים של דיור ברחבי העולם. בנינו אתר והחתמנו על עצומה, עליה חתמו תוך זמן קצר כ-12 אלף איש.

מהר מאוד התברר שהשוק בישראל הוא הפרוע והלא מפוקח ביותר במערב. כתבנו את זה. ניסחנו נייר עמדה עם רשימה של פתרונות על פי מודלים בעולם. הדברים עוררו עניין רב בתקשורת, שהחלה להזמין את שלושת הדוברים של הצוות לפאנלים, תוכניות בוקר, צהריים וערב, לדון על הנושא. לא יכולנו לדעת שעוד נחלום על המחירים של אז, שעוד ניזכר בהם בנוסטלגיה, ששיאים שנשברים זה לא תמיד שמחה גדולה.

*

עוד אפיק פעולה היה לאסוף סיפורים מתושבים שגרים בדירות גרועות במיוחד עם שכר דירה אסטרונומי. לספר לאנשים שהם לא לבד במאבק הזה. דירת 9 מ' מרובע, שפעם היתה חדר כביסה על גג בניין, ב-1800 שקלים. דירה אחרת שעולים אליה בעזרת סולם מהרחוב. בית בקומה שניה ליד כיכר רבין, מיקום מעולה, עם חיסרון מינורי – אחד הקירות עשוי מפח גלי. דירה שסמוכה לחצר פנימית יפה, רק שאין איך לראות אותה כי אין בה חלונות. בכלל.

זוג שותפים מרחוב חובבי ציון סיפר על בעל הבית שלהם, שהחליט ספונטנית במעמד החתימה על חידוש החוזה להעלות את שכר הדירה בעוד כמה מאות שקלים מעבר למה שסוכם בטלפון יומיים לפני סיום החוזה המקורי. כשהשותפה מחתה על כך, ענה בעל הבית בנינוחות:"את אומרת את זה כאילו אני כופה עלייך להישאר בדירה".

כבר אז קראו לנו מפונקים, ניסו לצלם אותנו עם קפה טייק אווי ביד (לא הסכמנו לזה). בעימות טלוויזיוני ביני ובין בעל דירה ניסיתי לטעון שבעלי הדירות הם לא העניין, כי תמיד יבקשו הכי הרבה שהם יכולים. האחריות הועברה מהעיריה אל הממשלה בחזרה לעירייה שהחזירה לבעלי הבתים שמלמלו 'ביקוש והיצע' בחיוך מתנשא.

*

פעלנו במרץ, נפגשנו עם אנשי מקצוע ואפילו רכשנו תומכים עלומים מקרב מקבלי ההחלטות, שסירבו לתמוך פומבית, מסיבותיהם הפוליטיות, אבל העניקו לנו ייעוץ ולפעמים מידע פנימי חשוב. גיבשנו תוכנית שהתמקדה בשלושה תהליכים עיקריים:

1. פעילות במישור הציבורי: אסיפת חתימות לעצומה, שליחת מיילים, עידכון האתר, ולבסוף אפילו פתיחת דוכני רחוב, בהם דיברנו עם תושבים על פתרונות למצב, תוך כדי הפצרה שיעבירו את רישום התושב שלהם לתל אביב על מנת להצביע בבחירות למועמד שיתמוך בפעולה למען הורדת מחירי השכירות.

2. פעילות במישור העירוני: נפגשנו עם חברי מועצה ופקידים בעירייה, סגנית ראש העיר וגם, באופן לא רשמי, עם ראש העיר עצמו. גיבשנו עקרונות לפיהם העירייה יכולה לפעול להנגשת הדיור, יצירת סטנדרטים עירוניים לרמת חיים מינימלית בדירה, הסדרת נושא חלוקת הדירות ואכיפה של פיקוח על שכר הדירה לפי קריטריונים שונים.

ביקשנו להקים נציבות עירונית לטיפול בתלונות הציבור של שוכרי הדירות, על סמך העובדה ש-55 אחוז מתושבי העיר הם שוכרים, אך אין איש שאמון על טיפול במגזר זה בעירייה.

מושג חשוב שהכנסנו לשיח היה "דיור בר השגה", או "דיור בהישג יד", מושג שלמדנו זה מכבר, ושלא היה ידוע לפוליטיקאים ולפקידים העירוניים – מה שבא ללמד אותנו שלציבור יכולים להיות פתרונות וגישות שמקבלי ההחלטות לא יודעים על קיומם. אחרי הכל, הציבור גדול פי כמה ויש ברשותו ידע גדול יותר מלכל הפוליטיקאים והפקידים גם יחד.

3. גיבוש חקיקה ארצית, באמצעות הכנסת, להסדרת נושא הדיור: פעלנו בשיתוף פעולה עם כמה חברי כנסת, מה שהתברר כאסון האמיתי של התנועה שלנו.

*

אחרי שנה של פעילות אינטנסיבית ובחירות מתקרבות לעירייה, התחלנו לשתף פעולה עם "עיר לכולנו" ושאר המאבק, כמו גם מותה של "רנט קונטרול", התרחשה תוך כדי המעבר לפעילות פוליטית מאורגנת יותר.

ראש העיר חולדאי הגיב בהקמת ועדה שתבחן את נושא דיור בר-השגה בתל אביב (הוועדה לא התכנסה מעולם) והוכנה מעין תוכנית מוזרה למערך של דיור בר-השגה בעיר, שכללה בעיקר חלקים לא מיושבים ושאינם ניתנים לבינוי בחורשות בצפון ובדרום העיר.

לפי אותה תוכנית היו אמורות להיבנות כמה מאות דירות בטווח של שלוש עד חמש שנים. מעבר למסמך החובבני הזה, שמעולם לא אושר או נידון בוועדה המקומית, העירייה בעיקר המשיכה בסיסמאות הרגילות: תעברו לפריפריה, ומי שאין לו כסף – שלא יגור בתל אביב.

מבחינתי, קרה אירוע משמעותי נוסף – בעל הבית שלי בפלורנטין הצטרף לזרם והודיע במפתיע שהוא מכפיל את שכר הדירה שלי. מכיוון שלצערי שכרי לא עלה באותה שנה גם בשני אחוז, נאלצתי לעזוב את הדירה בפינוי חפוז שנמשך כמה שעות. כן, גם אצלי ההודעה על העלאת המחיר הגיעה יום לפני מועד חידוש החוזה. הפעילות ברנט קונטרול לא הפכה אותי חסין בשום צורה.

עברתי לגור בכיכר רבין. ערן, חבר אדריכל, תיכנן עבורי דירה של 20 מטר מרובע שיש בה הכל, ואת התוכנית לדירה פרשתי על הרצפה בכיכר. הנחתי את החפצים המעטים שלי במקומם, הזמנו חברים לחנוכת הבית, וקראנו לאירוע "גר על הנייר". במסיבה השתתפו כמה עשרות אנשים, היה נהדר.

התגוררתי על פיסת הנייר, הדירה שלי, במשך יומיים. התחייבויות פרוייקט הגמר שלי לבית הספר תחמו את זמן השהייה, אבל אקט המחאה זכה להדים רבים.

*

המשכנו לפעול, אבל בדיעבד המגורים על הנייר היו נקודת הסיום שלי. הרגשתי שאין לנו תמיכה רחבה מספיק, שאם נארגן הפגנה איש לא יבוא. אולי להיפך, אנשים ינצלו את ההזדמנות כדי ללכת לראות דירות , בהנחה שמתחרים אחרים על הדירה נמצאים בהפגנה.

המשכנו גם להיפגש עם חברי כנסת ולקדם את החקיקה, על חשבון הפעילות הציבורית, אבל זה מעולם לא התקדם לשום מקום. זאת היתה מריחה מהסוג הנמוך ביותר, שבוצעה על ידי הדרג הגבוה ביותר, שעדיין סברנו שהוא אמור לייצג אותנו, אך בפועל היה עסוק בהשתקת המחאה באמצעות שיתוף פעולה לא פרודוקטיבי יזום.

פעלנו גם בתוך תנועת עיר לכולנו, ובנינו מסמך פעולה, אבל פעילות של מעטים בתוך תנועת אופוזיציה דלת משאבים ועמוסה במשימות בוערות נידונה לכישלון.

הפרוייקט האחרון של "רנט קונטרול" היה ב-2010. הגשנו בקשה לקרן החדשה לישראל, להוציא "זכותון דיור", שייאגד את כל החוקים והתקנות שאי פעם נכתבו בנוגע למגורים בדירה בשכירות. מסתבר שעדיין יש כמה חוקים, ברשויות שונות ובמשרדי ממשלה שונים, שמגנים על שוכרים, אבל מכיוון שהם מפוזרים איש אינו מודע אליהם ממש ואין פיקוח מרכזי. הקרן החדשה דחתה את הבקשה, ואנחנו פרשנו לעיסוקי היום-יום השוחקים.

*

אז עכשיו אני גר באוהל ברוטשילד. ואני אופטימי. הזדמן לי במקרה לשבת עם חלק ממארגני המאבק ואני אוהב אותם מאוד. הם לומדים מהר, נפגשים עם אנשי מקצוע, מתארגנים היטב ומגייסים משאבים. הם יודעים, אולי אינטואיטיבית ואולי מתוך שיחה עם בעלי ניסיון, להישמר במיוחד מפוליטיקאים.

אני מאמין שמשבר הדיור ייפתר כחלק ממערך גדול יותר של החלטות וחקיקות, אבל אפשר לראות שהזמן הוא נכון, והאנשים הנכונים נמצאים במקום הנכון. הקלפים עובדים לטובת החברים של דפני ליף. בפעם הראשונה מאז הייאוש הנורא שתקף אותי עם סיום הפעילות של "רנט קונטרול", אני מתעורר בבוקר עם ידיעה שבכל זאת, יכול להיות פה אחרת.

———————————————————————————–

24.7, יום ראשון, חצות: בצהריים הלכתי לסידורים (יערה צרי) 

היום בצהריים הלכתי לסידורים. בדרך ראיתי חצאית שחורה שהייתה במבצע (100 ₪)  וקניתי. אני בוחרת לספר גם את הפרט הזה כדי להזכיר לעצמי כל הזמן שאני לא הולכת להיות אפולוגטית או לצייר את עצמי כמסכנה; שזה בסדר גמור שאני אעשה מפעם לפעם סיבוב לקנות חצאית ושיהיה לי לפטופ וסמארטפון ושאני ארצה לטוס לחו"ל וגם מדי פעם לאכול במסעדה ממוצעת עם החבר (על כך שהיום גם מסעדה ממוצעת זה לפחות- 400 ₪ לזוג בפוסט אחר), או לשבת בבית קפה עם חברות. ועדיין, המאבק הזה כל כך צודק. 

כל זה כדי לספר שאחר הצהריים, כשחזרתי מהסידורים, ראיתי שכל קטע השדרה שבין בלפור למזא"ה (שם האוהל שלי) התמלא בשלטי הלוויה כשהנפטר היה 'אבא', באנשים עם חולצות כחולות ובסיסמאות כמו '200 אבות מתאבדים בשנה'.

ככל שהתקרבתי הבנתי שזו מחאה שאני שומעת כבר זמן מה בתקשורת, של קבוצת אבות שמתלוננים שאחרי שהם מתגרשים, הנשים מונעות מהם זכות ביקור או משמורת על הילדים, שבגדול הם אזרחים סוג ב' המופלים על רקע מגדרי, שהאישה יכולה להתלונן שהבעל אלים והוא יורחק מילדיו וכו'.

מאבק שבגדול אני מסכימה עליו. מה שעצבן אותי היה שהם לקחו את הדלת שעליה כתבנו בשישי בערב 'כאן לא גרים' ושמו עליה עוד בריסטול "'די למכלאות הקשר בין אבות לילדים". אוקיי, כל אחד בוחר לשים אוהל עם האמירה שלו – אז יש אוהל גם של דתיים וגם של נשים פמיניסטיות וגם של סטודנטים ועולים חדשים ומקבלי קצבת זקנה, הכל בסדר –  אני מבינה שזו מחאה של מעמד הביניים לא רק על דיור אלא על זכות הקיום כאן, אבל הפרשנות על אבות גרושים זה כבר קצת מרחיק לכת (אגב, בדיוק כמו שלעלות את עניין הכיבוש בהקשר למחאה הוא לא לגיטימי – לא נכון להסיט את ההמונים עד שהם מצליחים להסכים על משהו). חוץ מזה, לא מקובל עלי שמנכסים את הדלת שהבאנו. בשביל זה יש ממשלה.

ניגשתי אל אחד הבחורים בחולצה הכחולה ושאלתי אותו אם הוא אחראי על זה. הוא אמר שכן. הסברתי שלמרות שהמחאה שלו לגיטימית, זו בדיוק הבעיה – כל אחד לוקח את זה לכיוון שלו ולא מבין שדווקא במקרה הזה צריך להשאיר את הבעיה המרכזית. הוא אמר שזה קשור ועוד איך.

הסברתי לו שאנחנו הבאנו את הדלת והוא השתלט על כל איזור האוהלים שלנו. היה ויכוח קצת מצחיק, בהתחשב בכך שבעצם לאף אחד אין זכות להקים אוהל, בטח שלא לתבוע בעלות על חלקה בשדרה. כנראה שבאדם כבר טבועה זכות הקניין ו'אנחנו היינו כאן קודם'.

בסופו של דבר שכנעתי אותו והסכמנו שבקווי הרוחב של שלושת האוהלים שלהם הם יכולים לתלות מה שהם רוצים, אבל לא להגיע לאזור שלנו (בלילה, לדעתי, הגיעו עוד מהקבוצה והם הולכים להחריף את המאבק, אבל זה היה ההסכם).

בכל הזמן שהוא מוריד את השלטים שלהם ומעביר אותם אליהם, הוא לא הפסיק לדבר בלהט ולרתום גם אותי למאבק. "מה בסך הכל אנחנו מבקשים? לראות את הבן כמו שאמא שלו רואה אותו?". תשמע, אמרתי לו אחרי עשר דקות של נאום, עם איך שאתה מסור לילדים שלך, אני לא מבינה איך אשתך התגרשה ממך.  

לקח לי הרבה שנים להבין שלשכנע אנשים לשנות את דעתם זה דבר כמעט בלתי אפשרי, שמוויכוחים על נושאים מהותיים לא באמת יוצא כלום, סתם שחרור קיטור. במחאה הזאת זוהי פעם ראשונה שאני מבינה כמה בעצם זה מעולה: נדמה שלא משנה כמה דפני דיברה בחוסר היגיון אתמול בעצרת ("אני בשוק", "העצרת הגיעה לאקסטרים", "גם למי שסתם בוהה בנוף מגיע לחיות כאן") וכמה כל ישראלי שעובר ליד האוהלים מסביר לחבר שלידו מה היה יודע לעשות יותר טוב או מה לא בסדר במה שהוא רואה – מהרגע  שהבשילה דעתם של המון כזה גדול שמעמד הביניים קורס, כבר לא משנה מה הם ישמעו, יקראו או יגידו. הם שם, הם תומכים. הגדרות כבר נשברו.

הדבר היחיד שאני שואלת הוא שוב: מה עכשיו? עדיין המוני אנשים מגיעים לרוטשילד, הייתה הפגנה בירושלים, אוהלים ממשיכים לקום ברחבי הארץ, אבל מה ביבי צריך להגיד עכשיו כדי שאנשים יגידו: "שכנעת אותי, יאללה מקפלים!"? מה יכול להיות בנאום שיחזיר את האנשים לבתים? הרי אם הוא יגיד "אין פתרונות בזק, בשנה וחצי הקרובות אני מתכנן להקצות מאה אלף יחידות לדיור בר השגה.." אנשים יגידו שהם לא מאמינים לו ורוצים לראות את זה קורה. אנשים לא ימשיכו לדרוש גם את העלאת שכר הרופאים והורדת הדלק כי זה הרי גם חלק מהמאבק? 

הדבר שבאמת באמת מפחיד אותי וכנראה את הרוב הוא שאחרי ההחלטה שמקפלים, כלום לא יקרה. דברים לא יזוזו, טענות יישכחו. עד שהישראלים הגיעו לנקודה כזאת שסוף סוף הוכיחו שהם יכולים להגיד 'לא עוד!', שהם סוף סוף מסכימים לצאת לרחוב, אם משהו לא יקרה זה רק יעצים את חוסר האונים שלנו אל מול כוחות גדולים מאיתנו – ממשלה, שלטון, הון.

הם יוכיחו לרוינו את מה שהרגשנו בשנים האחרונות ולכן חלינו באדישות: שכלום לא משנה, שבמילא דופקים אותנו, שמחאה לא תעזור. ככה זה, תסכול מוביל לשני כיוונים: נקיטת פעולה או דיכאון. היינו מדוכאים הרבה שנים ובסוף בחרנו לנקוט פעולה. אבל אם הפעולה לא תעזור, אם המסר שיעבור זה שאפשר להשקיט רק בהבטחות שיחזירו אותנו לבתים, כבר לא יהיה לנו כוחות לחזור שוב לרחוב. העתיד של מעמד הביניים יהיה חשוך הרבה יותר.

————————————————————————————

 23.7, מוצאי שבת: באוהל בשדרה, בהפגנה בתנועה, בעצרת הראשית  (יערה צרי)

 

23:45 ומה עכשיו? 

סוף ההפגנה, מופעי רחוב, תור ב"טוני וספה". אני הולכת להתקלח וחוזרת לאוהל. לא מבינה איך חצי מיליון לא היו בהפגנה. במי זה לא נוגע.

בסרט "מוצאים את נמו", הדגים באקוואריום מחפשים כל הזמן דרך לברוח ולהגיע לים. בסוף הסרט, אחרי פעולת חילוץ גאונית, הם מצליחים ואז שואלים "אוקיי, מה עכשיו?". בואו נקווה שאחרי שהראינו שיש לנו כוח, היוזמים יידעו לתת תשובה – מה עכשיו?

23:15 הסוציאלית נואמת. כנראה נגמר

תזכורת לעצמי: לא להביא תיירות, הן נגנבות ברגע הראשון ואז לא מבינות את העברית ומתייאשות. אנחנו מתחילות ללכת עם עוד מאות אנשים. ברקע מסיימת עובדת סוציאלית לנאום. כנראה נגמר. אנה שואלת אם בא לי לצאת.  חצוצרן מנגן מחוץ לקאמרי את פרנק סינטרה. my way. אין לו הרבה כסף בקייס. אנחנו, כמו הממשלה שבחרנו, טובים בלדבר ולא בלתת?

23:00 דפני ליף עולה לדבר

דפני ליף עולה לדבר. היא אומרת שהיא לא תשתמש במה שהיא הכינה. חבל. היא אומרת שהיא בשוק ומתחילה לדבר קצת בעלמא: אני רוצה שלכולם יהיה קורת גג, גם לזה שסתם בוהה בנוף", ואנשים קצת מאבדים אותה. היא מתחילה לדבר על זה שלכולם מגיע דיור בר השגה, והמעמד הבינוני גם קצת מאבד אותה.

דפני מזמינה את האמן היחיד שמסכים להופיע: היא אומרת שלומי. כולם חושבים שזה שלומי שבן, הכי תל אביבי, אבל שלומי שבת הוא האיש. הוא עולה ומספר שאנשים הרימו גבה כשאמר שיופיע כאן, ושהוא נזכר איך בשנה שעברה הוא הגיע ליום אימוץ חיות ושם אמנים ממש עמדו בתור כדי להופיע. הוא אומר שיש לו אחים שנלחמדו במלחמות אבל לא יכולים להשיג בית

22:15 אנה מציעה לזרוק ביצים

הנחילים לוקחים את הפניה של אבן גבירול לכיוון מוזיאון תל אביב. בדרך הם עוצרים מול "מגדלי גינדי". מאסות של אנשים מתעכבים מול המגדלים הסימליים האלה וצועקים "העם דורש צדק חברתי" ו"דור שלם דורש עתיד".

אנה שואלת למה אנחנו לא זורקים ביצים. האמת שזה רעיון מעולה, אבל כנראה לא התארגנו על זה קודם. גם לא לגמרי ברור על מי לזרוק.

אנחנו מגיעים למוזיאון, מישהי במיקרופון מנסה להפעיל אותנו: "איפה אתם? יותר חזק". היא מרגיזה אותי, אבל אני משתדלת להתאפק. ברקע נשמעים הדג נחש – איך הם עוד לא ניכסו לעצמם את המאבק?
 

21:45 כמה אנחנו?

קשה לראות כמה אנשים יש כאן. בטוח כמה אלפים, אולי יותר. סיפרו לי שבטלוויזיה מדברים כבר על עשרת אלפים או יותר. יש נחילי בני אדם, אבל גם כאלה שהולכים לכיוון השני. המון קבוצות. אנה טוענת שאנשים כאן שמחים בהתחשב בכך שאין להם דירה.

20:45  יושבי בתי הקפה

העצרת הזאת מתחילה להרגיש כמו יומולדת שהזמנת אליה הרבה אנשים ולאט לאט כולם מתחילים להבריז לך. זאתי פתאום מרגישה לא טוב, אחד אחר חייב ללכת לאיזה אירוע, ובסוף תמיד מוסרים לך 'אבל שיהיה בהצלחה'.

ההסכם אתמול היה שמי שמבריז חייב להביא מישהו במקומו, אבל כמו רוב ההסכמים במדינה שלנו, גם זה מתמוטט. אני מסתכלת בפתיחת המהדורה וכיכר הבימה נראית ריקה. אני מתחילה עוד יותר להתבאס מההברזות. לקחתי את חברתי אנה מברלין שתחפה על הבחורה החולה, ואני מתחילה לצעוד על השדרה. אני מסתכלת על יושבי בתי הקפה ו, וכמה אירוני,  בא לי לצעוק לעברם:  מה אתם יושבים כל היום בבתי קפה.

————————————————————————————

23.7, יום שבת: לידיעת מדליקי התנורים  (יערה צרי)

בדרך כלל באירועים גדולים יש סדר עניינים: יש איש או אנשים שהחליטו לעשות מעשה, אם המעשה עומד בקריטריונים של "סיפור מעניין" יש את צוותי התקשורת שבאים לסקר אותו, מאחוריהם יש עוד צוותי תקשורת – הפובליציסטים, מוספי סוף השבוע וכתבות היומן למיניהם – שמגיעים כדי לסקר את התקשורת מסקרת את המעשה שעמד בקריטריון של הסיפור המעניין (הם גם מרשים לעצמם להשתמש במונחים כמו 'התקשורת עטה על המקרה', 'התקשורת ניפחה את הסיפור' 'אנשי התקשורת' כאילו הם לא חלק מ'הדבר' הזה).

המעגל הרביעי הוא בעצם כל שאר צרכני התקשורת, "העם", שמנתח את המידע שהוא מקבל כאילו זהו מידע עובדתי, בפורומים שונים – בפאב עם החברים, בטוקבקים או בארוחת שישי. והמעגל האחרון הוא בעצם "מקבלי ההחלטות", שמנסים להעריך אם לאנשים מספיק אכפת כדי שהם, מקבלי ה, יקבלו החלטה כלשהי.

חמשת הטיפוסים (כמו שמלמדים באקדמיה) הם לא טיפוסים טהורים: לצורך העניין, גם קובעי ההחלטות יכולים לדון בסיפור בארוחת שישי עם המשפחה, גם מי שנפגש בפאב עם חברים יכול להצטרף למעשה ובכך להגדיל אותו, חלק מהמוחים יכולים להיות אנשי תקשורת בעצמם והפובליציסטים במוסף השבת יכולים לייעץ למחאה מה לעשות כדי להצליח.

*

אז הנה אני יושבת מחוץ לאוהל שידיד שלי, יונתן, הקים ברוטשילד בין בלפור ומזא"ה, וצריכה לתאר את ההתרחשויות כאן כאילו מזווית של אדם מהצד. בינתיים אני מושכת תשומת לב, כי המראה של בחורה שיושבת ליד אוהל אבל כותבת בלפטופ זה הרי הלחם והריבה של תמונה מעניינת, שבסופו של דבר אמורה לתת איזו אמירה למחאה-  גם אם האמירה זה שהעורך של "דה באזר" העלה לפייסבוק של "דה באזר" שאני הולכת לכתוב מהאוהל, ועכשיו אני צריכה לא לצאת פארשית.

אתמול ישבתי עם יונתן גם קצת מחוץ לאוהל, בשלב מסוים לא היה מה לעשות, אז התחלנו להיות יצירתיים: מצאנו דלת זרוקה, הצמדנו אותה לאחד העצים וכתבנו עליה "כאן לא גרים", הבאתי מהבית מראה שאני יכולה להקריב וכתבנו "פרצופה של המדינה", ניפחנו בלונים עם בריסטול "לפני שהכל יתפוצץ" ושרטטנו על גיר במדרכה של השדרה "ככה זה מרגיש כשדורכים עליך".

לקראת אתמול בלילה החלטנו שחשוב יותר להישאר באוהל ולא לצאת, למרות שעבדנו קשה השבוע, אז הבאנו בירות למאהל. אפילו פיתחנו הומור כיאה לסיטואציה. כשראינו מישהו שהכרנו והם אמרו לנו: אה, הקמתם אוהל? ענינו: 'ראיתם? יש לנו בית ברוטשילד', וכשאמרו לנו שזה מדהים איך האוהלים הגיעו כבר לכאן אמרנו:'ראיתם? אתמול היו כאן רק חולות'.

מאות חבורות של יצאנים באו לחזות באוהלים, משל היה "טעם העיר", רק כי זה המקום להיות. תנו לי לנחש שבסוף הערב הם חזרו הביתה וכתבו בטוקבקים שאנחנו חבורת מפונקים (כי ראו אנשים עם לפטופ), סטלנים (כי ישבנו עם בירות) ומשועממים (זה, האמת, נכון).

*

ישראלי זה (מוקדש ליאיר לפיד): למצוא מה לא בסדר במחאה שעד עכשיו מנסה להיות ממש בסדר.

אז מי שארגנו את המחאה לא מאורגנים, זה נכון – אבל תאמינו לי, בתקופה שהאמנתי שזה משנה למי אתה מצביע ועבדתי במטות בחירות, ראיתי את המפלגות הגדולות שלנו בימי בחירות..גם הם לא ממש מסודרים.

ונכון, אין אג'נדה אחת – אבל נדמה לי שכל מי שרצה לראות את המצע למפלגה שהוא מצביע לה, גילה שיש פער גדול בין מה שכתוב למה שקורה בפועל. לא רק, אלא גם שהמפלגות הגדולות לא ממש כוללות אנשים עם אג'נדה מסודרת (היישב ביבי עם כחלון, סער עם רגב? יש להם אותה זיקה מפלגתית, מלבד הידיעה שבסוף הם יהיו בשלטון תחת קטגוריית 'הליכוד'?).

ולכל אלו שאומרים שמי שיושב באוהל הם סטלנים מסוממים – לידיעה: מעצם הגדרתם סטלנים הם יוצאי הודו המסתפקים במועט, מתנגדים לבורגנות מפונקת וגרים בפלורנטין. תחליטו: או שאנחנו סטלנים מסוממים או שאנחנו מפונקים מרוטשילד.

נכון, אני מודה שמכמות האנשים ששמעתי מדברים לידי הבנתי שאת הוויכוח הזה אפשר לפתח לאלף ואחד אפיקים – אבל באמת באמת שרב הטוב במחאה הזאת על הרע, וצריך לזכור את זה.

נכון, אנשים מרגישים לא בנוח שזה הפך לפסטיבל או לקרקס – אבל סליחה? כשאתם מסתובבים על השדרה בהמוניכם כדי לקבל ריגוש, או תמונה יפה כי אתם לומדים צילום, אתם עצמכם לא תורמים להפיכת שדרת האוהלים לפסטיבל?.

מצד אחד אני מרגישה קצת לא בנוח לשבת עם לפטופ, אבל אז אני נזכרת שלפטופ זה לא איזה מוצר מותרות, אלא התפתחות בעידן הטכנולוגיה, כמו שלא הייתי צריכה להתבייש אם הייתי יושבת עכשיו עם סמארטפון ומורידה אפליקציות. בלי הלפטופ הזה, שמתקשר לאינטרנט, לא הייתה יוצאת מחאה שכזאת.

***

עכשיו אותם מעגלים מההתחלה חוזרים לפעול. היום ב-21:00 מתחילה עצרת המחאה. אני ממש לא מאלה שיש להם כוח לדברים האלו, במיוחד אחרי ששמעתי שלא נשארים במקום אחד אלא צועדים מכיכר הבימה למוזיאון ת"א. אבל גם אני מבינה שכל המעגלים צריכים אותי – התקשורת צריכה לסקר אותי, הפובליציסטים צריכים להתפרנס, הטוקבקיסטים צריכים לתמוך או להשמיץ, ובעיקר מקבלי ההחלטות כדי לדעת אם זו עוד מחאה שתיעלם או משהו רציני.

ההימורים הם מה יהיו המספרים. יונתן חושב שעשרת אלפים. כולנו מקווים שיותר. המתח נמצא באוויר ואנחנו מקווים שהוא יעבור למקבלי ההחלטות הקובע כשיראו שהמונים ממלאים את הכיכר. אולי הם יבינו שלפני ואחרי הכל, אנחנו ולא הם מקבלי ההחלטות.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

"דה באזר" בפייסבוק

למה אני לא אוהב שקוראים לי דתל"ש
גדול שדרינו

183 Comments

מאשקה 23 ביולי 2011

יערה, חזקי ואימצי במאבקך !!

ניר 23 ביולי 2011

יערה, מה הדרישות שלכם? מה הצעדים שאתם רוצים לראות מהממשלה והעיריה?

עופר פרוסנר 23 ביולי 2011

ניר, בתור אחד שאמנם מתרשם מהמחאה אך מאמין שהיא חסרת תועלת עקב חוסר אמון בממשלה או בכל גוף אחראי אחר במדינת ישראל, אני חושב שצריך להפסיק להסתכל על זה בצורה של "אילו פתרונות רוצים" וצריך להתחיל להסתכל על זה בצורה של "הגיע הזמן לשינוי כללי, שאנשים יתעוררו ויבינו שאי אפשר להמשיך ככה". זאת אומרת, אני לא חושב שהמוחים מעוניינים בפתרון איקס, אלא בכך שבישראל יתחילו לתת העדפה לאג'נדות אזרחיות במקום ביטחוניות.

אזי 24 ביולי 2011

בוודאי שצריך
הרי הם לא עברו לגור באוהל בשביל הכיף
סליחה על ההשוואה, אבל ההורים של גלעד שליט יושבים באוהל עד שהבן שלהם יחזור. סוף פסוק.
אם הם יחזרו הביתה יום קודם, זה אומר שהצעד שלהם לא עבד.

בתל אביב יושבים באוהל עד שמה? מתי הם יחזרו הביתה? לאיזשהו בית…

אנונימוס 23 ביולי 2011

בתור אחד מאותם "יצאנים" שעברו בשדרה, אני לא חושב שאת צריכה להתייחס אליהם בכזאת שליליות. מעבר לכך שאני אישית עברתי כי חשבתי שזה דבר נהדר, ורציתי לראות אותו שוב, בסופו של דבר כמו שבעצם אמרת – אנשים ישנים בשדרה לא כי באמת אין להם איפה לישון. זה לא כיכר הלחם. זה אקט מחאתי פרובוקטיבי שכל מטרתו למשוך תשומת לב מהתקשורת ומאנשים שיעברו שם, ולעורר ויכוח ציבורי.

יערה 23 ביולי 2011

ניר, כפי שכתבתי בפוסט, אין כאן איזו אג'נדה מסודרת או רשימת דרישות. הנושא שהצליח ללכד את כל האנשים ולהשיג תמיכה כל כך רחבה היא ההרגשה (המבוססת) שיש כאן מעמד ביניים שעובד ועובד ולא מצליח לגמור את החודש. אצטט את שוקי גלילי שאמר: מי שמוחה לא חייב לבוא ולהציג דרישות, בשביל זה יש ממשלה. זה כמו שחולה יבוא לדוקטור ויספר לו מהם הסימפטומים והדוקטור ישיב לו: אז מה יש לך ואיזו תרופה אתה רוצה שאני ארשום?

ניר 23 ביולי 2011

או שזה כמו אדם שנכנס למסעדה ואומר: אני לא יודע מה אני רוצה, אני רק יודע שאני רעב.

מי שמוחה לא חייב לעשות כלום. מי שרוצה שהמחאה שלו תזיז משהו, צריך לדעת – ולהגיד – מה הוא רוצה לשנות.

העמימות מזיקה למחאה הזו, היא אחראית לתדמית הסטלנים/בועתיים/מפונקים שכתבת עליה. כתבות כמו של ליבסקר בכלכליסט הן גרועות מאד מבחינתכם.

תכלס גם לא קשה כל כך לבנות רשימת צעדים שאפשר ליישם: פקוח על העלאת שכ"ד, פתרון תחבורה צבורית אמיתי שיאפשר לגור מחוץ למרכז העיר ולהגיע אליו בקלות (גם בשבת), הגבלה על רכישת דירות שלא גרים בהן. נראה לי שרוב האנשים במדינה יתמכו בצעדים כאלה.

הייתי מציע להתחיל להקשיב לאנשים שמתעסקים בתכנון ערים, כמו יואב לרמן ויודן רופא, ופחות לגלילי ותואמיו.

אנונימוס 23 ביולי 2011

אזרח פשוט לא יכול פשוט לאמר – לא למדתי כלכלה, לא למדתי מדעי המדינה, ולא למדתי ניהול מערכות ציבוריות, ויש הרבה אשים יותר חכמים ממני בנושאים הללו. אבל אני יודע המצב שלי מחורבן כבר הרבה זמן, ואני דורש שהמנהיגים שלי יעשו משהו בנדון?

ברור שהכי טוב היה אם האופוזיציה (המאורגנת) הייתה עושה זאת והיו בחירות ודיון מסודר וכו'.
אבל זה לא המצב. אז מה האזרח הפשוט אמור לעשות?

ניר 23 ביולי 2011

אזרח פשוט יכול להתחיל בלקרוא את הבלוג הזה:

http://www.tlv1.co.il

זו רק דוגמה, כמובן. אבל יש הרבה אנשים שמתעסקים בתחום וסימפטים לנושא, הפתרונות קיימים (לפחות עד רמה מסוימת. החגיגה שהדור שלי נהנה ממנה בשנות התשעים בתל אביב לא תחזור כנראה) ואם תציג אותם לרוב הגדול של הישראלים הם יתמכו בהם, אם הם מצביעים לחד"שׁ או לליברמן.

להגיד "שמישהו אחר יביא פתרון" זו התנערות. חלק מלהיות אדם בוגר זה לנסות להבין בעצמך מה קורה ולמצוא – אם לא את הפתרון, את האנשים שיש להם אותו.

מוזגטס 23 ביולי 2011

אני לא מצליח להבין את האמירה "מה הדרישות שלכם?". אני ממש לא מצליח להבין את האמריה "שמישהו אחר יביא פתרון – זו התנערות".
האם זה קשור לתרבות האינפנטילית שכל דגנרט במדינה הוא ראש ממשלה, רמטכ"ל, מפכ"ל, (מאמן כדורגל – אבל זה לא מהעניין עכשיו).
סליחה – לבוא ולהגיד שכאזרח אני צריך לספק פתרונות לממשלה זה התנערות של הממשלה מאחריות. לא אני ולא חברי צריכים לספק את הפתרונות.
לי בכאדם וכציבור רע במדינה, והם "נבחרי הציבור" צריכים לספק פתרונות, לא להסתובב במאהל ולנסות לצבור הון פוליטי. לחבר את הנקודות כך שלכל אזרח במדינה יהיה מעט אופק (צריך הרבה אופק, אבל נתחיל ממעט) ויפה שעה אחת קודם.
מחאה היא כמו איום של הבוס על עובד שאינו ממלא את תפקידו. אם אני הייתי מתפקד בעבודתי כמו שהממשלה מתפקדת כבר מזמן היו שולחים אותי עם בעיטה בתחת.

אנונימוס 24 ביולי 2011

מה התנערות? כשההמונים ברוסיה הפילו את הצאר, הם כולם קראו את לנין וידעו מה הם רוצים?
כשהליכוד העיף את המפא"יניקים מהשלטון, בעיירות הפיתוח כולם התעמקו בתור ז'בוטינסקי?
בחיאת רבאק. אנחנו בדמוקרטיה ייצוגית, יש סיבה שיש נבחרי ציבור. וכשנבחרי הציבור לא מייצגים יותר את הציבור, אז אנשים מוחים. לא מתחילים לקרוא בלוגים.

ניר 24 ביולי 2011

מוזגטס, אני אישית מחבב את זה שלכל אדם במדינה יש דעה על מה צריך לעשות רה"מ. זה מראה שאכפת לו והוא חושב על זה. אינפנטילי זה "לי כאדם וכציבור רע במדינה". אתה חושב שמישהו באמת ילך ויחשוב "מה רע למוזגטס? מה אפשר לעשות שיהיה מבסוט?"

(אני מקווה בשבילך שהבוס שלך לא מסוג האדיוטים שמאיימים על העובדים שלהם בלי להגיד ממה בדיוק הם לא מרוצים)

אנונימוס, ההמונים לא קראו את מרקס או ז'בוטינסקי, אבל היו להם מנהיגים שקראו. חוץ מזה, זה המטרה שלך, להיות חלק מהמון? יש אנשים שמסתובבים שם ועושים דוקטורטים על הנושא. יש לך גישה לאתרים שמסבירים אותו. העובדה שאתה נעלב מעצם הרעיון שתסה להבין קצת על מה אתה מדבר לא מעודדת.

איתן בקרמן 23 ביולי 2011

ניר, מי שבא למסעדה ואומר שהוא רעב, לרוב אוכל בסוף לא רע, גם אם הוא לא יודע מראש את ההזמנה שלו.

אם לא קשה כל כך לבנות רשימת צעדים, מה שנכון, והרוב המכריע יתמכו בה, אז אלה יהיו הדרישות המובילות. ככה זה במחאה עממית.

ניר 23 ביולי 2011

תלוי מאד איזה מסעדה. במסעדה הספציפית הזאת, תצא רעב במקרה הטוב ועם שלשול במקרה הרגיל.

מי שזוכר את מחאת הסטודנטים ב 96 (97?), היא היתה דומה מאד, קיבלה הרבה יותר תמיכה צבורית ולא יצא ממנה הרבה.

איתן בקרמן 23 ביולי 2011

ניר נדמה לי שאתה מתעקש להיות פסימי. בוא נודה שאף אחד לא ממש יודע מה יקרה, אז מה הבעיה בעצם.
אני אומר לך מראש שאם ההפגנה והמחאה לא יענו לפחות חלקית על הציפיות שלי, יצאתי נאיבי וחמור. מוכן לדיל כזה?

ניר 24 ביולי 2011

יאללה, תגיד מה הציפיות שלך ונעשה דיל. זה הרי מה שאני מנסה לברר :)

בגדול אני דוקא אופטימי, משתי סבות:

1. אני מאמין שיש צעדים קונקרטים שאפשר לעשות וישפרו את המצב תוך כמה חודשים.

2. אני מאמין שלצעדים האלה תהיה תמיכה כמעט מכל אזרח במדינה.

אין איזה סמפטיה מיוחדת לקבלנים או בעלי דירות בקרב הצבור. תגידו מה אתם רוצים ותראו שהאנשים אתכם.

amit pros 23 ביולי 2011

מוזגטס
+1

אזי 24 ביולי 2011

לא נכון
אדם בא לרופא ואומר לו
אני לא יודע מה יש לי, ואני לא הולך עד שלא תרשום לי תרופה
ואם היא לא תעבוד אני אבוא שוב!

שורה תחתונה, מתי אתם מפסיקים למחות? כשמה יקרה?

אביעד 24 ביולי 2011

אני מת על "מתי אתם". כאילו שמה שקורה כאן לא נוגע לך.

אזי 25 ביולי 2011

נוגע מאוד, חלילה שלא יצא שאני נגד המחאה, אבל אני לא יצאתי לאוהל ולכן ה”אתם”
וזה בדיוק מה שעודכן עכשיו בפוסט…
אם נסתכל על זה בזווית יותר רחבה של ”מאבק מעמד הביניים” ולאו דווקא ”מאבק הדיור”
אז הדיור הוא הנושא הכי גרוע שאפשר היה לבחור כמיצג, כי אין פתרונות קסם.

משכורות אפשר להעלות מעכשיו לעכשיו, מיסיל אפשר להוריד ועל הקוטג' אפשר לפקח.

להוריד מחירים של דירות לוקח זמן.

לכן, לצערם של כולם, ההצלחה היחידה שיכולה להיות למחאה הזאת היא מודעות ציבורית.

יערה צרי 23 ביולי 2011

הי אנונימוס – מתנצלת אם אם יצא שאני שלילית כלפי מי שעבר ובטח כלפיך (אתה מבין שאני לא מכירה אותך אישית). פשוט היה לי קצת קשה שבוחרים להגיע לשדרה, סוקרים את האוהלים ואז אומרים 'איזה קרקס', משל לצפות בתוכנית טראש, לעלות את הרייטינג שלה ואז להגיד שאין לה מקום בלוח השידורים. חשוב לציין שהיה קהל גדול מאוד שהביע תמיכה וששאל אם אנחנו צריכים משהו.

איתן בקרמן 23 ביולי 2011

גם אני חושב שזאת אבחנה די ברורה בין "איזה קרקס" לבין "שיהיה בהצלחה".

B. Goren 23 ביולי 2011

יערה, אני אתכם במאבקכם הצודק ומקווה שהתוצאה תהיה קצת טובה יותר מתוצאות המאבקים החברתיים הקודמים, קרי שביתת הנכים לפני כמה שנים ושביתת העובדים הסוציאלים לפני כמה חודשים.

ומשהו קצת אישי: מה שבאמת מדהים אותי זה איך בני היקר (18) שעד עתה לא חווה בחייו אפילו דקה אחת של מצוקה, מגלה מעורבות בסיפור הזה ויצא עכשיו להצטרף לצעדת המחאה מהבימה למוזיאון.

יישר כח.

איתן בקרמן 23 ביולי 2011

בנצי יש פה רוח בנוסח מחאות של 72-83 – הפנתרים, אחרי כיפור, עצרות הבחירות של 77, שלום עכשיו והה-400 אלף. מאז רצח רבין לא היה דבר כזה. אולי התאוששנו.

מ. סילבה 23 ביולי 2011

יערה כול מה שכתבת הם מילים אמיתיות מהלב ובאמת הגיע הזמן שאנשים יצאו
מהאדישות ויצאו להפגין על מה שלא טוב במדינה הזאת.
מהפכה חברתית כבר אמרתי???….

איש 23 ביולי 2011

בקרמן- אני מקווה שהרוח הזאת היא באמת בסגנון המחאות שאתה מזכיר ולא בסגנון של מה שהיה עם המפלגה הירוקה-מימד בבחירות האחרונות. גם אז הייתה רוח של שינוי אבל כשהתפזר האבק התברר שהיא נשבה בעיקר במחוזות הבלוגוספירה.

B. Goren 23 ביולי 2011

אני מקווה שאתה טועה. לי זה לא נראה דומה בכלל.

איתן בקרמן 23 ביולי 2011

כולנו מקווים. להאמין לא באמת עולה.

amit pros 23 ביולי 2011

אי אפשר להשוות שום מחאה שהייתה כאן בנושאים חברתיים כלשהם,למחאה הפעם.מעולם לא היה מצב הישראלי כל כך חמור בבואו לנסות ולהשיג דיור,ועם כל הכבוד לשביתת הסטודנטים,כאן לא מדובר בעוד 3000 שקל יותר או פחות.כאן מדובר בהרבה הרבה יותר.וברגע שאתה לוקח לאנשים את התקווה-להגיע לסוג של דיור כלשהוא,הם מתחילים להתמרמר,פשוטו כמשמעו.

ויכסלפיש 23 ביולי 2011

מעניין אותי מתי ואם בכלל יציעו עוד דרך להילחפ במצוקת הדיור:

לסלק בכוח עובדים זרים לא חוקיים משכונות הדרום. ההפקרות שם משתוללת ובעלי הבתים ממשיכים לחלק את יחידות הדיור ולשכן בהם אנשים כמו סרדינים. הממשלה והעיריה זקוקות לעוד עבדים ולכן לא ממהרות לפעול בעניין.

B. Goren 23 ביולי 2011

זה לא מאפיין רק את הדרום. אני גר בגבעתיים וגם כאן מחלקים דירות עד לגודל של תאי צינוק ולדרוש מחירים המתאימים יותר למגדלי אקירוב.

amit pros 23 ביולי 2011

צר לי,עד כמה שאני מסכים עם העובדה שחייבים לקבוע כאן מדיניות אכיפה הרבה יותר ברורה ורצינית,בנושא העובדים הזרים.זה לא יפתור את הבעייה שבה קבלן קונה קרקעות מסביב לפרוייקט מותחל שלו,כדי לשמור על השטח נקי מתחרות.

מנחם 23 ביולי 2011

יערה, תמשיכי לעדכן! לא יכולתי להגיע, אבל אני מבין שיש אקשן!

אורי 23 ביולי 2011

האמת שרעיון הביצים דווקא נשמע לא רע… לשאלתך על מי – על הבנינים.

אם היינו חיים בעולם שבו כשהשכן עושה מסיבה עד מאוחר ולבקש יפה להנמיך זה מספיק המחאה הזאת הייתה מספיקה, אבל לצערי השכן סוגר את המערכת רק כשהמשטרה כבר דופקת בדלת.
במקרה הנתון, השכן – הממשלה, לא יזיז את עצמו יותר מדי כל עוד לא יהיה לו יותר מדי מה לאבד. אנחנו רחוקים מבחירות ולכן גם אין ממש טעם לשום זרם פוליטי קטן להתאחד עם ההפגנה כי את הכח הפוליטי שהם יכולים לצבור מכמה עשרות (ואפילו מאות) אלפי צעירים שיצביעו בשבילם בבחירות מחר הם כנראה יאבדו עוד שנה וחצי כשהבחירות האמיתיות יגיעו.

בואו נחשוב רגע על מחאת הקוטג' – אנשים לא קנו קוטג'-> המחיר ירד. אז נכון, כרגע זה קצת בעייתי שאותם אלפי צעירים שכבולים בחוזים לדירותיהם יעזבו את הדירות בלי לשלם (וגם חסר טעם כי הדירות האלה יתמלאו מאד מהר בצעירים אחרים שמחפשים דירות בת"א) אבל זה גם לא עיקר הבעיה. הבעיה שאנחנו משלמים יותר מדי בארץ נקודה. בין אם זה על הסלולר, או על הבירה בסופר, או על הלחם או על הדיור. לפחות ביחס למשכורות הקיימות. שמעתי משהו על כך שהבעיה היא במיסוי (ועל זה אכן הממשלה יכולה להשפיע) אבל קטונתי מלהביע דעה מלומדת בנושא.

אז מה אני אומר בעצם? א', תבנו מנהיגות למחאה (עם מי הממשלה תדבר כשהם סוף סוף ירצו למצוא פתרון?) ב', תבנו אג'נדה. כן, אפשר להגיד "אני רעב" במסעדה אבל בואו נהיה רציניים, אנחנו לא תינוקות שבוכים וההורים צריכים לנחש מה כואב. היא לא חייבת לכלול את כל הבעיות כי יש יותר מדי אבל עניין מחירי הדירות בלבד באמת לא נשמע טוב – יקר לך אל תחיה בת"א. ג', תקראו ל"משטרה" שתדבר עם השכן. אז כן, שבוע בלי סלולר הוא דבר שאנחנו לא יכולים לדמיין היום, אבל אפשרי. שבוע בלי לחם גם. לשבת באוהל באמצע השדרה מצטלם יפה, אבל גם לתקשורת וגם לכם ימאס מאד מהר.

איתן בקרמן 23 ביולי 2011

לייק

ערן 23 ביולי 2011

קצת קשה לי להגיב על הנושא. לא מפני שהוא אינו נוגע בי וחשוב לי אלא מפני שההפגנה רחוקה ממני מרחק ארבע שעות טיסה. בברלין הכל נראה אחרת, זול כאן יותר מכל מקום אחר שאני מכיר שאינו בתת היבשת ההודית או במזרח אסיה, אבל בערים אירופיות רבות אחרות המחירים מאמירים לשחקים. תל אביב, העיר היקרה במזרח התיכון ושתופסת את המקום ה-24 ברשימת הערים היקרות בעולם (יש מי שיגידו "נו, מקום 24, זה לא שהיא בטופ", הם גם יכסו את העיניים משל היו סוס אלטע זאכן) תוריד את מחירי הקוטג' לכמה שבועות או חודשים אבל לא באמת תשתדל להוריד את מחירי הדירות. הרי פתרונות ישנם בלי הפסקה, רעיונות לדיור מוזל קיימים בכל מקום, גם בארץ, ומזמן. אבל התחושה שלי היא שישראל השורדת מנסה לסחוט כמה שיותר מהמצב הנוכחי, ותמיד יש את התחושה שצריך להספיק הכל לפני הארמגדון. אז מחירי הדירות לא ירדו אלא ימשיכו לעלות והמחאה היא הדבר היחיד שנשאר למי מאיתנו לעשות. זה עניין של תרבות פוליטית ומדינית, של הכרה בדברים החשובים באמת. הרי הורדת מחירי הדירות במאתיים ש"ח בממוצע לא יעשו את ההבדל לסטודנט או למרוויח השכר הממוצע במשק שחיים בעיר, אחרי הכל זה פינוק לגור כיום בדירה בת"א. אבל מאתיים ש"ח פחות הם בכל זאת הורדה. אמרו על מחאת הקוטג' שהיא מיותרת, שאנשים צריכים למחות על לחם ולא על מוצר מותרות (וקוטג' הוא מותרות, לא חייבים לאכול קוטג' כדי לחיות), אבל במדינה עם אוברדראפט עצום ורשימת יעדי טיולים בחו"ל עצומה עוד יותר הקוטג' והדירות הם הסממנים הראשונים לכך שאולי, סוף סוף, יש מי שלא מוכן לבלוע בלי להקיא.

איתן 23 ביולי 2011

"דה באזר – בית תוכן לספורט"

???

דורפן 24 ביולי 2011

אתה עובד בפיפ"א? אחראי שלא יערבבו פוליטיקה בספורט? (-:

דניאל 24 ביולי 2011

חזרתי משם, מרשים מאוד.
אבל, חסרה הנהגה. נרתמתי למאבק. מה לעשות עכשיו?

amit pros 24 ביולי 2011

דבר ראשון,אל תקנה דירת 4 חדרים במיליון 800,עם 1.2 מיליון משכנתא…

דניאל 24 ביולי 2011

לא קונה. נקסט?

אנונימוס 24 ביולי 2011

יערה אל תתייאשי ממספר האנשים. זה באמת קשה להוציא אנשים מהבית, והיו ה-מ-ו-ן אנשים. הרבה יותר ממה שכולם ציפו. והיו הרבה אנשים כועסים. לא זכורה לי הפגנה עם כ"כ הרבה אנרגיות.
יש תקווה להמשך. כמו שליף אמרה, בפעם הבאה, מפוצצים את כיכר רבין.

גיל שלי 24 ביולי 2011

זו לא בעיית דיור בישראל, זו בעיית פערים. הדיור הנו סמפטום של המחלה, ולא המחלה עצמה. הדרך היחידה לפתרון אמיתי, היא הדרך לצמצום הפערים בין האנשים שנגישים לאשראי, ואלו שלא. כאשר המורים הטובים ביותר ילמדו בפריפריה, כאשר מערכת החינוך תזכה למשאבים וחלוקת משאבים מעולה, כאשר לכל אזרח במדינה יהיה סיכוי להגיע לטופ, אז גם בעיית הדיור תפתר.

מתן 24 ביולי 2011

לא היו חצי מיליון,בגלל שלפחות כרגע המאבק מזוהה עם הרצון להפיל את הממשלה ולא רצון אמיתי למצוא פתרון.אולי תתחילו בלהוריד את הכרזות של השמאל הלאומי,בעצם להוריד כל סימן מזהה של איזו מפלגה,כמו שעשו במאהל בב"ש? ברגע שכל התנועות מכל הצדדים,כולל בני עקיבא וגם השומר הצעיר יהיו מעורבים,בטוחני שיהיו הרבה יותר מ20 אלף.אני אישיח,ועוד שכמותי,לא מוכן להגיע להפגנה ולשמש איל ניגוח נגד ביבי.
זה ממש לא המטרה שלי.

שניר 24 ביולי 2011

+1

עופר 25 ביולי 2011

הבעיה המרכזית היא שביבי ודומיו בימין הכלכלי אחראיים ישירים למצב הזה. ראה רון חולדאי ואמירתו בסגנון "אין מה לעשות עם מחירי השכירות בת"א מדובר בקניין פרטי".

Asaf the Kop 24 ביולי 2011

מה רע בלוד ? (12 דקות ברכבת לעזריאלי).

חוץ מזה, מי שזורק ביצים שיהיה מוכן לחטוף ביצים. זה לא חד כיווני את יודעת.

אבי ש 24 ביולי 2011

זה 12 דקות אם אתה גר בתחנת הרכבת ומקום העבודה/לימודים שלך הוא בעזריאלי.

Asaf the Kop 24 ביולי 2011

גם בארה"ב נוסעים 40-50 דקות בתחתית מניו ג'רסי למנהטן.

די לפינוק.

בוזו 25 ביולי 2011

די לקשקש.

שם נוסעים ברכבת מסודרת,יש דרכים מהבית לרכבת ומשם לעבודה. שם גם יש חינוך נורמלי בפריפריה,ושיטור,ותעסוקה.

האג'נדה הימנית שלך ידועה ולגיטימית,חבל שאתה נאלץ להמציא עובדות כדי לתת לה תוקף

אנונימוס 24 ביולי 2011

שלא לדבר על כך שזה 12 דקות מעיר בלי מערכת חינוך, עם פשיעה משתוללת ותשתיות מתפרקות.

קסיוס קליי 24 ביולי 2011

אם המחאה הזו תהפוך להיות כלי של השמאל היא תמות.

אם כולם יבינו שזו בעיה ישראלית ולא מפלגתית המחאה תצליח.

בנוסף אעתיק משהו שכתבתי בפוסט אחר.

הטבע האנושי ובמיוחד הישראלי הוא לנצל משהו עד הסוף עד שאומרים לו די.

ההנהגה והתאגידים עושים כביכול את "שלהם".
הם יונקים ויונקים ויונקים.

בעלי המעמד הבינוני תפקידם תמיד "לעצור" את המדינה שלהם משיגעון.
וכשזה לא קורה ישנו הפרה של איזון.

פעם ראשונה שהמעמד הזה עצר את הטירוף בעת האחרונה.

לעולם לא נגיע לאיזון מושלם אבל הטבע האנושי חייב לטעות כדי לתקן. תמיד יהיה מישהו שינסה להתחכם, ללכת בין הפירצות.

מהצד השני, העם כביכול חייב לומר "די" כשצריך.
וזה מה שנעשה.

בעיית הדיור פה היא כ"כ מורכבת ולא קשורה רק לפתרון ישיר.
כל המערכות כאן חולות במחלה קשה- הבריאות, הספורט, העיריות, החינוך, התשתיות, התעסוקה, מסים.

יש כאן כ"כ הרבה עוולות שבעיית הדיור היא הנגזרת של כל אותן בעיות שורשיות.

אם המחאה פה היא רק על עניין הדיור, אז באמת אף אחד לא מכריח מישהו לגור במרכז תל אביב.
אם המחאה תוביל למצב כזה שהמדינה פשוט מעמיסה על האזרח הממוצע, ולא על המעמד הנמוך, אלא על המעמד הבינוני יותר מדי נטל ומשהו חייב להשתנות, אז צריך להמשיך אותה בכל הכוח.

ובניגוד למה שאלעד, זה שהגיב ראשון אמר, אין פה ענין של חייב לגור בתל אביב.
לוד לא מספקת שום פתרון אפילו חלקי למי שרוצה לגור בתל אביב.
לנסוע מעל שעה בכל כיוון ולהחליף מי יודע כמה אוטובסים ביום זה סיוט.
ואני מדבר רק על הגעה- מה יש בלוד??? כלום.

העניין הוא שגם רמת גן, גבעתיים וכו נהיו כמעט בלתי אפשריים.

Asaf the Kop 24 ביולי 2011

לוד מספקת פתרונות מצוינים ורבים מתושביה עובדים בתל-אביב. זו חוצפה לדרוש דיור זול בלב ליבה של תל-אביב וזה מבחיל לשמוע את ההתנשאות של קייטני המאהל על משלמי המיסים מהפריפריה.

תומר חרוב 24 ביולי 2011

בלי קשר ללוד, למה זו חוצפה לדרוש מחיר הוגן לדיור בכל מקום שהוא? זו לא חוכמה להביא לדוגמא יישוב אחד שהדיור בו זול יחסית אבל קיימות בו בעיות אחרות ולהתעלם מכך שדיור בר השגה אינו קיים בגבעתיים, רמת גן, ראשון, נס ציונה, נתניה, חולון, ירושלים, פתח תקווה באר שבע.

אסף THE KOP 24 ביולי 2011

סליחה, מחיר גבוה לדירות בלב תל-אביב הוא מחיר הוגן. ממש כשם שהדירות ברובע הראשון של פאריס, מרכז מנהטן ולב מדריד אינן ברות השגה לשכיר הממוצע.

מהו לדעתך מחיר הוגן לדירת 4 חדרים ?

תומר חרוב 24 ביולי 2011

אסף, דבר ראשון אתה מתעלם מכך שלא מדובר רק בתל אביב, המחירים גבוהים מדי בכל מקום.
מחיר הוגן הוא מחיר שאדם בעל שכר ממוצע(ולא השכר הממוצע שמפרסמים,החציון) יכול לעמוד בו. צריך גם להבין שטיב הדירות במרכז תל אביב הוא לא משהו, אנשים משלמים מחירים מטורפים אך ורק בגלל המיקום שלהן, אפשר לקרוא לזה מותרות אבל לא כשאין אלטרנטיבות ראויות. נכון שבמרכז תל אביב זה אמור להיות יקר יותר מבכל מקום אחר, אבל למה בכל מקום אחר גם יקר מידי? למה רכישת דירה היא בגדר בלתי אפשרית? אם אתה רוצה לקבל את המצב הקיים ולהגיד שמבחינתך הוא סביר, הוגן ומיטיב עם רוב העם זה בסדר גמור אבל אני לא מבין למה להגיד שזו חוצפה לדרוש מהמדינה שתדאג לפתרונות עבור מצוקות שסובלים מהם בכל מקום במדינה? ואתה מדבר כאילו שהתל אביביים נולדו וגדלו בתל אביב ולא הגיעו אליה מהפריפריה.
והאמת? לא מעניין אותי כמה עולה בפריס, לונדון או מנהטן. אני מבין את ההקבלה ויש בזה צדק. אבל אני את המיסים שלי משלם פה, אני את החובות שלי מקיים פה ואני לא מרגיש שזה חוזר אלי בשום צורה. לא בדיור, לא בחינוך, לא בבריאות ולא ברווחה.

amit pros 24 ביולי 2011

אסף,שאתה טוען שלוד מספקת פתרונות מצוינים,אפשר להבין למה בדיוק אתה מתכוון?
האם החינוך שם מתקרב לרמה של שאר ערי המרכז?
האם בטוח להסתובב שם בלילה?
מה שיעור הפשע שם?
כמה דירות באמת יש מסביב לרכבת,וכמה זמן באמת לוקח להגיע לתחנת הרכבת שם?

אתה טועה אם אתה חושב שהמחאה היא בעד דיור זול במרכז תל אביב,גם אם שמעת במקרה מישהו או מישהיא צועקים אחרת.
המחאה היא שהיום אנשים שעובדים בהייטק ומרוויחים מעל הממוצע במשק,לא מצליחים להגיע לסף משכנתא.
לא לבית
למשכנתא!!
אני משוכנע שאתה מבין כמה המצב מעוות.

בקרמן 24 ביולי 2011

הרהור לשעת לילה מאוחרת: בתכלס, עם כל ההסתיגויות הידועות, מדובר פה במאבק בין שני כוחות שיש בכל אדם, האופטימי והפסימי. לא במקרה סימסת הבחירות של אובמה היתה שמונה האותיות YES WE CAN.

אופטימיות ופסימיות הם לא איזה מדדים ערטילאיים, הם ה-משתנה בבורסה למשל. בכלכלה בכלל, ווואלה גם בחיי הנפש. אפילו בתוך ה"ניו אייג'" התחבאו דברים יפים.

בקרמן 24 ביולי 2011

יצא לי "סימסת הבחירות", רציתי לתקן אבל אז החלטתי שעדיף שלא..

עידו 24 ביולי 2011

ראשית אפתח בכך שהתגובה נכתבת תחת ייעפת גדולה, לאחר שהות של שנתיים בחו״ל (מציין זאת רק לטובת הבנת נקודת המבט שלי) שעשו משהו לפרספקטיבה ולתחשוה של מה זה ישראלי וכו׳.
בכל אופן, מה שלא זוכה להתייחסות (לפחות אני לא ראיתי זאת) הוא העניין הפולטי. ניהול תקציב מדינה הוא זהה לניהול תקציב משפחתי רגיל, רוצה לומר המיסוי שנגבה מאזרחי המדינה הוא נגזרת שמאפשרת את ניהולה התקין על כל המשתמש מכך.
מכאן, שאם ישראל מוצאיה מעל חמישה מליארד שקל בשנה על השטחים משנת 67 (אני אפילו לא יודע איך זה אמור להיות כתוב במספרים,אבל זה המון) זה לא משאיר לה הרבה לסבסד/לתקצב/לעודד/לסייע וכו׳, זה לא משאיר לה יותר מדי כסף להשקיע במקומות אחרים ולתעל את הכסף באופן שונה.

אפשר לברוח מזה,להאשים אותי בשמואלניות (אשמח לקבל מנשר ממתי נהפכה למלה מגונה?) בחוסר בציונות,לטעון שאני הזוי ושאר מרע בשין, אבל השורה התחתונה היא שאת התקציב ניתן,רצוי ואף צריך לחלק אחרת ולנתב אותו כך שזו לא תהיה משימה לקנות דירה,לאכול קוט׳ג,להתארגן על מחופשה קצרה בחו״ל או סתם להנות מהחיים.
יש קו ישיר שמחבר – בין שביתת הרופאים, מצוקת הדיור, משכורות המורים, שירותי הרווחה ועוד – שאם מחליטים באומץ לשרטט אותו מתקבלת תמונה שגם דאלי היה מתגאה בה.

בקיצור, לתחושתי והשקפתי הפתרון קיים וידוע מראש לכולם, רק שמעדיפים לברוח ממנו כדי שלא יקבל גוון ואופי פוליטי (ראו כמה תגובת למעלה) אבל תעצרו רגע ותחשבו מה המדינה יכלה לעשות בכל הכסף שמנותב לשטחים ולא לדברים החשובים באמת.

והכי חשוב בהצלחה במאבק. 

אסף THE KOP 24 ביולי 2011

אה… גם בזה המתיישבים ביהודה ושומרון (שנשלחו לשם בידי ממשלות שמאל להזכירך) אשמים.

יש כאלה החושבים דווקא כי הקפאת הבניה בשטחים המשוחררים – מעלה אדומים, אריאל וכו' גרמה לכך שלציבור רחב אין פתרונות דיור אלא מערבית לקו הירוק, וכשגדל הביקוש, יודע כל אחד, המחיר קופץ.

נ"ב,

איפה "בזבזו" יותר כספים, במפעל ההתיישבות ביש"ע, או במחיקת חובות לקיבוצים ?

עופר 25 ביולי 2011

לא בוזבזה אגורה במחיקת חובות לקיבוצים. מחיקת החובות לקיבוצים
נעשתה כדי שהבנקים לא יפשטו את הרגל כי הקיבוצים לא ישלמו להם. אגב חובות של מליונים נמחקים כל שנה במסגרת מחיקת חובות סטנדרטית לחברות ואתה בכלל לא שומע על זה.

יש חושבים כי העובדה שדווקא בשטחים ובעיקר בשטחים אפשר להשיג דירה בזול היא תוצאה של מדיניות ממשלתית מכוונת. רוצה לומר – המדינה הניאו ליברלית שלנו מסבסדת דירות באופן סלקטיבי – שטחים וחרדים כן, שכל השאר יסתדרו לבד.

ברוך 25 ביולי 2011

אפשר גם לוותר על קרית גת/מלאכי ואופקים. גם שם יש כאלה שרק צריכים כסף לרווחה, תרופות וסתם עניים שמזיקים לכלכלה. תחשוב כמה כסף היה נחסך למדינה אם לא היתה צריכה לממן את כל העניים המרגיזים האלה.

עופר 25 ביולי 2011

ניהול של מדינה לא שווה לניהול של משק בית. זה השקר הגדול של הניאו ליברליזם. ניהול של מדינה שווה לניהול של עסק, ועוד עסק שיכול להיות מפסיד ועדיין לחיות מצויין. מה גם שהמדינה לא קובעת רק את ההוצאות שלה, אלא גם ההכנסות שלה – בין אם באמצעות מיסוי ובין אם באמצעות הלוואות שהיא לוקחת והיא גם בוחרת ממי לקחת – מהאזרחים שלה או מגורמים חיצוניים.
איך כל העסק הזה דומה למשק בית?

martzianno 24 ביולי 2011

קודם כל – אם עוד מישהו יגיד "לוד" אני אתפוצץ.
כמה קל לשלוח אנשים ללוד – הריביירה של המזרח התיכון – ולהגיד 12 דקות. דמגוגיה זולה לא מתחיל לתאר את זה אפילו. מספיק!

חוצמזה, הכי קל לקרוא לאנשים ברוטשילד מפונקים, אבל רק שאלה:
אם המחאה הייתה מתחילה במקום אחר – נניח שדרות או קריית שמונה. מישהו היה שומע עליה היום?

אביעד 24 ביולי 2011

אסף היקר, הבנתי. המסר הוא "די לפינוק". אז אסף, תן לי לספר לך מעט על עצמי:
אני עו"ד בן 30 שגר בר"ג. אני בהחלט מרוויח שכר לא רע לגילי וכך גם אשתי. יצאנו מת"א כי השכירות שם עלתה לשמיים. חיפשנו פתרונות יצירתיים ומצאנו דירה בר"ג שהיא חורבה ועולה בהתאם. סיכמנו עם בעל הבית שאנחנו נסדר אותה בתמורה לחודש ראשון גרייס. שיפצנו אותה בעצמנו, רק אנחנו וחברים. לקחנו אנשי מקצוע רק לדברים שאנחנו פשוט לא יכולים לעשות לבד. עדיין עלה יותר מחודש שכירות אבל בקטנה. חסכתי 1000 וקצת שקל בחודש.
אבל מה עם תחבורה? בת"א לא היה לי אוטו. ממילא אין חניה.
אני גר בסה"כ בר"ג, לא ממש בפריפריה, אבל אין לי רכבת לעבודה. יש אוטובוס אבל זה רק קו אחד, הוא פועל 5.5 ימים בשבוע ולוקח לו שעה וחצי להביא אותי לעבודה, עוד רבע שעה לחכות שהוא יגיע. אני עובד 12 שעות ביום, ואם אני לא קונה אוטו, אז 3.5 נוספות הולכות על הדרך לעבודה וחזרה. עוד שעה הולכת על להכין אוכל למחר (אפשר לקנות בחוץ, אבל יקר) ועוד 6 שעות שינה. זה אומר שלי, המפונק, נותרה שעה פנאי. וכרגע עוד אין לי ילדים. אז בשביל לחסוך זמן אני קונה אוטו. שכמובן אוכל לי את כל האלף שחסכתי. עם 2 משכורות יפות אנחנו גומרים את החודש ומקסימום חסכנו 1,000 או 1,500. מזה אני אוכל לייצר מספיק הון ראשוני לקנות דירת 4 חדרים עוד 400 חודשים שזה 33 שנים. ואז אוכל לקחת משכנתא לעוד 30 שנים. עם קצת מזל, אסיים את המשכנתא בגיל 93. אני מניח שההורים יעזרו קצת ויחתכו לי תשלומים של 11 שנים, אז אני בסדר. יהיה לי בית משלי עוד 52 שנים. על זה אני מתלונן? מפונק.
אז אולי ננסה פתרון אחר? אולי אני אחזור לחיפה? הרי שכירות על דירה כמו שלי תעלה לי שם 1,000 שקל פחות. למה אני בכלל חייב לגור במרכז? יאללה לחיפה! אני אחסוך 1000 שקל בשכירות ועוד 500 על הוצאות נלוות (גם האוכל זול יותר בחיפה!). ירדתי ל-200 חודשים (16 שנים) עד שאגיע להון העצמי הנדרש למשכנתא. ההורים יעזרו אז למעשה עוד 10 שנים תהיה משכנתא. בגיל 70 יהיה לי בית משלי. אבל רגע, מה עם מהשכורת? המשכורת הממוצעת לעו"ד עם ותק כמו שלי בחיפה היא בערך 70% מהמשכורת הנוכחית שלי. שיט, חוזרים למחשבון. אם אגור בחיפה, אוכל לקנות בית עוד… 587 שנים בערך.
אז אולי באמת לוד? נתפשר על איכות החיים, תשתיות וחינוך. יאללה ללוד! ממקום העבודה הנוכחי שלי ייקח לי מינימום 45 דקות להגיע לרכבת שתביא אותי ללוד. ממתינים לרכבת, 20 דקות ללוד ואז צריך להגיע מהרכבת הביתה. שעה/שעה וחצי לכל כיוון? חסכתי שעה מול התחבורה הציבורית מר"ג. עכשיו יש לי שעתיים פנאי ביום. חסכתי גם 1,000 שקל בחודש מול המצב כיום. גם לא צריך אוטו כי יש רכבת. עוד 1,000 חיסכון. אז בסופ"שים אני לא אצא מהבית. חשוב לא להיות מפונק. בקצב הזה יהיה לי הון עצמי לדירה עוד 14 שנים. אמאבא יעזרו אז עוד 10 שנים. עוד 40 שנים יהיה לי בית משלי. בגיל 70. זה כמובן בתנאי שלא יהיו לי ילדים ושמחירי הדירות יישארו במקומם הנוכחי.
מה לעשות, שהסיטואציה הזאת לא נראית לי קורצת במיוחד?
זה כי אני מפונק, זה לא קשור למחירי הדירות, זה לא קשור לשכירות המטורפת, זה לא קשור לתחבורה הציבורית המזעזעת. זה הכל עליי. אני אשם. אם לא הייתי מפונק הכל היה בסדר.
אסף היקר, יש פתרונות. אם אני אאלתר, אחשוב מחוץ לקופסה ועם קצת הרבה מזל, אני אמצא פתרון. אני מקווה. אבל מאוד מאוד כואבת לי המחשבה שאצל חלק לא מבוטל מחבריי האזרחים, אנשים כמוך, אני מפונק בגלל שאני מצפה מהשלטונות לאפשר לי לחיות כאן בכבוד בלי אלתורים, בלי לחשוב מחוץ לקופסה, בלי להסתמך על המזל. וזה כשאני בן מעמד הביניים. עשיתי צבא, אני עושה מילואים, אני תורם לנזקקים מזמני הפנוי ומשלם מיסים. המינמום שמגיע לי זה שיקשיבו ברציחנות לטענות שלי מבלי להאשים אותי שאני הבעיה כי אני מפונק. תסתכל מסביב – אני לא לבד. אתמול היו איתי עוד עשרות אלפים. זה לא הולך להיעלם.

תומר חרוב 24 ביולי 2011

אביעד, גדול.

matipool 24 ביולי 2011

אביעד – ( מצטט את תגובתי מהטור של פרוסנר ) אחת התגובות הטובות ביותר שקראתי . כמה טובה וכמה עצובה .
אני כבר שנתיים אומר לכל מי שרוצה לשמוע – אין כאן עתיד לדור הילדים שלנו . הסיכוי ( הכמעט ) יחיד שלהם להגיע לדירה הוא מירושה .

אסף THE KOP 24 ביולי 2011

אביעד –

קראתי בעיון.
מפגן דמגוגי מרשים, אבל מנותק מהמציאות.

אז ככה –
אני בן 40, אשתי 33.
אני גר בגבעתיים.
שנינו מרוויחים משכורת יפה, לא בוננזה, אבל מאפשרת קיום בכבוד.
כל חודש אנו חוסכים סך של כ-6,000 ש"ח, אחרי שכר דירה (מי אמר שאני או אתה חייבים לקנות דירה במינוף גבוה ?).
על הדרך גם נקנתה מכונית, אבל אני מעדיף להמשיך ליסוע באוטובוס מאשר לרדוף אחרי חניה.
קו 63 שחוצה את גבעתיים מביא אותי לעבודה בלב תל-אביב, יוצא בתדירות של 10-15 דקות ומביא אותי למקום חפצי תוך 40 דקות, גג.

אז בוא נבדוק:
כל שנה חוסכים 72 א' ש"ח.
תוך 6 שנים – 360 א' ש"ח.
קרנות השתלמות (לזוג) – 100 א' ש"ח לשנה.

הון עצמי תוך 6 שנים – 460 א' ש"ח.
מחיר דירת 4 חדרים בפ"ת (בת 20 שנה) – 1,100 א' ש"ח.
משכנתא (25 שנה) – 640 א' ש"ח.
החזר חודשי – 3,600 ש"ח (זול משכה"ד שאתה משלם היום).

מסקנה – תוך 6 שנים יש לך מספיק הון לקנות דירה – בראבו, אתה רק בן 36 וכבר גר בדירה משלך במרכז הארץ.

————————————————————–

המחאה תגווע מעליה. אין שום סיבה לסבסוד דירות במרכז ת"א. זאת לא דרישה מפונקת, זו דרישה חוצפנית של ציבור חסר אחריות עצמית. למחאה הזאת הצטרפו כל מיני טרמפיסטים מהשמאל האנטי-ציוני, מה שיהפוך אותה למאוסה עוד יותר בקרב הציבור, ובקרוב מאוד. ראיתי אתמול את התמונות מההפגנה העייפה, אתה באמת חושב שמישהו עם טיפת בינה בקודקודו, יסכים לתמוך בחבורה המצחיקה שהסתובבה שם עם דגלים אדומים וסמל מגל ופטיש ?

נ"ב 1

גם אני עשיתי 18 שנים מילואים + 3 סדיר ביחידת מילואים קרבית. אז ?

נ"ב 2

אתה מוזמן לתת הצעה אופרטיבית. נתחיל בקטן:

מהו מחיר הגיוני לדעתך לדירת 4 חדרים ברמת גן ? בפ"ת ? במלך ג'ורג' בואכה דינזגופה ?

אביעד 24 ביולי 2011

אסף – דמגוגיה זה לא רק אצלי. ויש לי הרגשה שמי שמנותק מהמציאות זה לא אני.
קודם כל, אולי זה לא ענייני, אבל אני לא יודע אם יש לך ילדים. לי אין. אני בקושי גומר את החודש גם בלי ילדים.
שנית, אתה באמת חושב שמשפחה ממוצעת במדינת ישראל חוסך בחודש 6,000 ש"ח?! 100,000 ש"ח לזוג בקרן השתלמות?! בפעם האחרונה שבדקתי, השכר הממוצע במשק הוא 8,000 ש"ח. ברוטו. אז זוג שמרוויח את השכר הזה למעשה מרוויח 13,500 נטו בערך. אתה מכיר משפחה עם 1-2 ילדים ששוכרת בית/משלמת משכנתא וסך ההוצאות החודשי שלה כולל משכנתא/שכ"ד הוא 7,500 ש"ח? אם כן אז תגיד לי. אני רוצה לדעת איפה הם קונים.
אגב, שכה"ד שאני משלם היום ואיתו מתקשה לגמור את החודש, הוא קצת פחות מ 3,000.
אתה באמת חושב שאם הנתונים שציינת היו נכונים לזוג ממוצע במדינת ישראל אז היית רואה 20,000 איש במחאה על מחירי הדיור? כולם מפונקים?
תסתכל על המצב של עצמך. קודם כל תשמח בחלקך, באמת. הלוואי שהייתי מעמיד מספרים כאלו. אח"כ תחשוב, באמת תחשוב אם זה הסטנדרט. אם זה קרוב לסטנדרט. ואח"כ תגיד לי שאני מפונק.
הבעיה היא שאתה חושב שהמחאה ובעיה שהיא מציפה קשורה לאנשים שמתעקשים לחיות במרכז ת"א. הראיתי לך איך זה קשור לא פחות למי שגר בר"ג או בחיפה, אבל בעיניך זו דמגוגיה. אז שיהיה.

אסף THE KOP 24 ביולי 2011

לא, אני לא חושב שזאת דמגוגיה, אני חושב שיש מצוקת דיור, אבל היא קטנה מאיך שהיא מוצגת.

אני רואה את החברים שלי, אשתי ואני מרוויחים פחות מרובם, כך שאני בהחלט לא רואה את עצמי כאנומאליה.

המעמד הבורגני לא מרוויח 8,000 ש"ח בחודש, ברוטו, אלא יותר.
מעמד הפועלים מרוויח את הסכומים הללו, אבל הוא לא גר באזורי הביקוש. הוא גר בלוד וקרית עקרון, המשוקצות בעיני המפגינים בשדרה. כן, גם סטודנטים מרוויחים ככה, אבל הפער יצטמצם בהמשך, לאחר שהם יקלטו במעגלי העבודה.

אני רואה מה קורה – אנשים קונים מכוניות, טסים לחו"ל, מתאבזרים במותגי חשמל אופנתיים – זה העם. יש כאלה שאין להם, נכון, שהם רעבים לאוכל ותקועים במעגלים של עוני. איתם צריך לנקוט מדיניות של רווחה (חס וחלילה מדיניות סעד), אבל אין סיכוי שזה יקרה בשעה שטרמפיסטים למינהם קופצים על העגלה שלהם ומנפחים את המצב לקטסטרופה שאין לה קשר למציאות.

לגביך – אתה בגיל 40 תעמיד את המספרים האלה וסביר להניח שתצבור אף יותר (בגיל 30 לא היה לי כלום ועבדתי במוקד טלפוני).

אני חוזר על שתי השאלות שלי:

1. מהו מחיר הוגן לדעתך לדירת 4 חדרים בפ"ת, רמת-גן ות"א (מרכז) ?

2. האם אתה חושב שהציבור יסכים להזדהות אם מפגינים הלובשים חולצה של צ'ה גווארה המחבל ומנפנפים דגלים אדומים המעוטרים במגל ופטיש ?

אביעד 24 ביולי 2011

אסף, אתה וחבריך הם חתיכת אנומאליה. אם מעמד הפועלים היה מרוויח 8,000 ברוטו בחודש, אז השכר הממוצע במשק לא היה 8,000 אלא מינימום 10,000. אתה וחבריך (וגם אני) הם האנשים שמעלים את השכר הממוצע במשק אל ה-8,000. אם בגיל 40 (עוד עשור מעכשיו) אני אעמיד את המספרים הללו, אני אוכל להרשות לעצמי תוך 5-6 שנים דירה ישנה בפ"ת. רק שבקצב הנוכחי אין סיכוי שדירה כזו תעלה 1.1 מליון. יותר קרוב ל 1.5-2 מליון. אין סיכוי שהעליה בשכר שלי תדביק את העלייה הזאת בקצב הזה. יתרה מכך, לפי התסריט האופטימי הזה (ואני לא צוחק. אופטימי). אני אעבור את המחסום הנכסף של ההון העצמי רק בגיל 45 לערך. קרוב מאוד לגיל הפנסיה ואולי לאחריו, אני אסיים את המשכנתא. פנסיונר גאה בעל דירה משלו. ובאמת נראה לך שהמצוקה קטנה ממה שחושבים?
סטודנטים מרוויחים 8,000 ברוטו? אולי אלו שלומדים במסלול ערב במכללה ומשלמים 30,000 שכר לימוד לשנה. אני עבדתי משרה חלקית בזמן הלימודים והרווחתי 2,500. זה היה לפני 5 שנים ואני בספק אם המשכורת עלתה יותר מדי מאז.
מי שחי בעקרון ובלוד כפי שהצעת, משלם 1,000 שקל פחות ממני על שכירות (בדקתי, בשביל להיות בטוח. דירת 2 חדרים בלוד רצה ב 1,700-1-900)) ותהיה בטוח שההבדל בין המשכורת שלהם לשלי הוא קצת יותר מ-1,000 ש"ח. מה אם יש להם ילדים? אז זו כבר דירה של מינימום 4 חדרים ואז השכירות עולה בהתאם (לא בדקתי על דירות 4 ומעלה, אבל דירות 3 חדרים בלוד עולות קצת פחות מ-3,000. הגיוני להניח שדירות 4 עולות כמעט 4,000), ההוצאות עולות והמשכורת עדיין לא שם. כמעט שליש מהמשכורת הזוגית הולך על משכנתא/שכ"ד. ואז יש אוכל. חוגים. וגן. וחשבונות. ובגדים. ודלק (וזה ר לברי המזל שהגיעו כבר לרף ההון העצמי הנדרש). אגב, מצחיק אותי הטיעון של "כל אחד מתהדר באייפון". הידעת שהחבילות שמציעים בחברות סלולאר לסמארטפונים למיניהם זולות בהרבה מהחבילה הכי זולה שתקבל על מכשיר שאינו דור 3?
בעוונותיי כי רבים הקדשתי לא מעט זמן מחיי בהתנדבות למען נזקקים. כחלק מעבודתי אני גם מתעסק לא מעט בפרויקטי דיור בנתניה, חולון, בת ים וכו'. לא תאמין על כמות האנשים שלא עומדים במשכנתא בימינו ונאלצים למכור. מצוקת הדיור כאן גדולה בהרבה ממה שנדמה לך.
אתה יושב לך בניחותא מול המחשב ומרשה לעצמך להביע עמדה כ"כ מזלזלת על מי שהשתתף בהפגנה אתמול על סמך מה שראית בטלוויזיה. הייתי שם אתמול. ראיתי כמה שמאלנים אנטי ציונים כהגדרתך שמנסים לקשור את המחאה הנוכחית למצבם של הפלסטינים. בטח הראו לך אותם בחדשות. אני לא יודע אם הראו לך, אבל מספרם היה די שולי ודי דמה למספרם של האנשים שהסתובבו שם עם שלטים שמסבירים שמצוקת הדיור נובעת אך ורק מהקפאת הבניה ביו"ש. רוב האנשים שראיתי שם היו כמוני.
מה דחוף כ"כ לנסות לקשור את המחאה הזאת עם המיעוט שלבש חולצות אדומות? הרי לא יפתיע אותי אם בכלל רוב אלו בכלל חושבים שזו חולצה של גאל גארסיה ברנאל.
אתן לך עוד דוגמא – קרית השרון בנתניה. חבר שלי קנה שם לפני שנתיים ב-1.1 מליון. לפני חודשיים דיברתי עם עו"ד ממשרד אחר ובשיחת החולין שהתפתחה העליתי את הנתון הזה. הבחור צחק. הוא חיפש שם דירה כמה ימים לפני כן. לא מצא בפחות מ-1.5 מליון. עליה של 400 אלף בקצת פחות משנה וחצי. איך? מה? למה?
השכירות בחיפה ובירושלים זינקה ב 40% תוך שנתיים. איך? מה? למה?
דבר שני, אין לי מושג לתת לך מחיר על דירות 4 חדרים במקומות שהזכרת. אז?

תמיר 25 ביולי 2011

גדול! אחד המצחיקים.

בוא חמוד ותפתח את האתר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ככה סתם בשביל הכיף. עכשיו לך ותחפש נתוני השתכרות והכנסה חודשית ממוצעת למשק בית שבו שני הורים עובדים.

עכשיו תבדוק את הטבלאות ותגלה שעם המספרים שרשמת כאן אתה נכנס ישירות לעשירון השמיני במדינה הזאת. עכשיו בוא תחזור ותספק לנו על ה"רוב" במדינה ועל קנה המידה ה"אמיתי" של מצוקת הדיור בארץ.

חושב שכולם מרוויחים כמוך, אה?

אחת התגובות המנותקות מהמציאות שיצא לי להיתקל בהן.

Asaf the Kop 25 ביולי 2011

תמיר, אתה צודק. אתה לא מנותק מהמציאות.

אין ספק שבלב תל-אביב צריכים לגור אנשי העשירון השני והשלישי.

עכשיו במקום להתבכיין, אולי תלך לעבוד ולשפר את ההכנסה שלך ?

תמיר 25 ביולי 2011

תגיד, אתה אמיתי או קריקטורה של בועה בתוך בועה?

אתה מצטייר כאדם כוחני, גס ומרוכז בעצמו באופן כל כך בוטה עד כדי שלילת כל מי ששונה ממך על שלל הבחירות שהוא עושה בחיים.

מזל שהצלחת לייצר תמונת מצב מדוייקת כל כך מתוך בועת העשירון העליון של ההשתכרות שאתה וחבריך שוכנים בו בבטחה.

עכשיו בוא ניקח כל מי ששונה ממכם ונקרא לו בכיין, עצלן, מפונק, מניפולטור,שמאלן ומתנשא. ואלו רק כינויים מתוך התגובות שלך כאן בשרשור הזה.

חן, חן, כדאי שתשים איזה אלפייה בצד ותחסוך לפסיכולוג עבור הילדים.

אסף THE KOP 26 ביולי 2011

תמיר, אתה מצטייר בעיני כמו ארוגנט יהיר, ציניקן בעיני עצמו, בכיין ובטלן, אחד שמאשים אחרים בכשלונות של עצמו, מי שבעצמו שזקוק לפסיכולוג (ורצוי לפני שהוא מביא ילדים), ומלבד לדחוף את האף לדשא של השכן לא עושה כלום עם חייו.

קריקטורה תקרא לחינוך שאבא שלך נתן לך.

אל תאשים אותי בזה שהשגת כלום בחיים. לך לעבוד.

פולדש 24 ביולי 2011

אני מקווה שאתה מבין שאתה הוא המקרה האנומאלי, אסף.

Asaf the Kop 25 ביולי 2011

אני מתחיל לחשוב שאם אני מחזיק בדעה שעלי לקחת אחריות על חיי אזי אני באמת האנומלי.

אביעד 25 ביולי 2011

אתה קצת מתעלם מכל האנשים שהם כמוני – שני בני זוג עובדים, במקצועות שלא נחשבים איזוטריים ואמורים להיות די רווחיים. לקחתי אחריות על חיי מאז שהייתי בן עשרה. בשום שלב בחיים לא התבטלתי. הייתי בטיול בחו"ל 3 פעמים בחיי. אין לי כ"כ הרבה מוצרי מותרות. ובכל זאת, הסיכוי שלי לצבור את ההון העצמי הדרוש לדירה ב 10-15 השנים הקרובות שואף לאפס. אני לא מצליח להבין איך אתה ממהר להפנות את האצבע המאשימה לכיווני.

matipool 25 ביולי 2011

אסף – אתה רציני ? חסכון של 6,000 ש"ח בחודש ?!
לא יודע מה המצב המשפחתי שלך . לי יש 2 ילדים גדולים ( 17 + 15 ) ותינוק בן שנה .
כלכלת בית ( קניות בהיפר מה שנקרא ) = 4,000 ש"ח .
משכנתא והפרשי שכירות ( אני משכיר בית ושוכר בית קצת יותר יקר מסיבות שונות ) = 4,000 ש"ח .
רכב = 3,000 ש"ח .
חינוך = כרגע 1,500 ש"ח ( הילדים בביה"ס דמוקרטי . לא כי אני פלצן אלא כי אנחנו נפגעי מערכת החינוך הפורמלית ) לא כולל שיעורים פרטיים לגדול שהתחיל עם הבגרויות . יחד עם השיעורים הפרטיים והבחורה ששומרת על הקטן , זה כבר 3,500 ש"ח . בשנה הקרובה כשהקטן יילך למשפחתון , זה יעלה כבר מעל 4,500 ש"ח .
מיסים וחשבונות = 2,500 ש"ח ( מודה שיש לנו טלויזיה עם חבילה מורחבת . בעונת הכדורגל אני אפילו מתחבר לצ'רלטון כי אני חייב לראות את ליברפול ) .

כבר הגעתי למשהו כמו 17,000 ש"ח לא כולל כמובן קצת בילויים ( כל יציאה לסרט של הילדים היום זה כמעט 100 ש"ח ) , פה ושם בגדים , אורטודנטית לילדה ( 12,000 ש"ח שמתחלקים לאורך שנה ) , פה ושם בית קפה / מסעדה , פעילות שוטפת וטיולים בצופים ( תתפלאו כמה זה יקר ) , חופשי חודשי ברכבת , כלב ( 300 ש"ח בממוצע בחודש )וכו' .
הגדול אוטוטו מתחיל ללמוד נהיגה ואח"כ כנראה שלא תהיה ברירה ונצטרך רכב שני במשפחה .
הקיצר – אם אשתי ואני לא נגדיל את ההכנסות שלנו , אנחנו בבעיה רצינית . אני שכיר ו-7 שנים לא קיבלתי תוספת וגם לא תוספת יוקר מהממשלה .
יש לי מזל אחד בחיים – ההורים של אשתי . בלעדיהם לא הייתי מגיע לדירה הראשונה , לא מחליף כל כמה שנים רכב ( ואף פעם לא לרכב חדש ) ולא נוסע פעם בכמה שנים לחו"ל .
אז לחסוך ? התקווה היחידה כל חודש הוא שהמינוס יהיה סביר עד שתיכנס המשכורת .

Asaf the Kop 25 ביולי 2011

אני לא מתכוון להיכנס לחשבונות הפרטיים של כל אחד, אני לא אלון גל.

סיפרת את הסיפור שלך, אני מכיר סיפורים של אחרים המציגים מאותם נתונים תמונה שונה בתכלית.

בכל אופן, עבור אליפות של ליברפול אני לא רק מוכן לעבור לגור באוהל בשדרה אלא גם להצביע חד"ש בבחירות הבאות.

ynwa

matipool 26 ביולי 2011

אסף – לייק גדול לפסקה האחרונה .

B. Goren 25 ביולי 2011

תתכונן לכך שעלות הביטוח לרכב כשיש נהג צעיר היא בערך פי מהעלות בלעדיו. גם חובה וגם מקיף. מנסיון.

matipool 26 ביולי 2011

בנצי – כל הזין . אני מבין למה יותר יקר אבל למה עד כדי כך יקר ?
זה קצת עצוב שהילד יודע שהסבא שלו הוא הכתובת לעזרה ( לפני שבועיים קיבל ציון מעולה בבגרות ומייד אוטומטית קיבל מהסבא והסבתא מימון של לימודי הנהיגה ) וההורים שלו ( בני 43 ו 41 ) לא יכולים להחזיק את המשפחה כלכלית ללא עזרה .

B. Goren 26 ביולי 2011

אין לי מושג למה אבל כנראה קשור לאחוז מעורבותם של הנהגים הצעירים בתאונות. אתה כמובן יכול למצוא חברות ביטוח שאצלן ההפרש יהיה קטן יותר אבל ההפרשים המוצעים בין החברות באמת זניחים. קודם שילנו ביטוח חובה 1400 ש"ח ועתה עם הג'וניור זה למעלה מ-3,000 ש"ח. על המקיף עדיף שלא ארחיב כאן. בכל אופן, רישיון נהיגה אינו מותרות היום וזה לא משהו שאנו יכולים למנוע מהדור הצעיר.

בקרמן 25 ביולי 2011

אסף
אביעד הסביר מעולה למה אתה בבועה משלך, אבל תגיד: לא שמת לב שהמחאה היא לא רק בתל אביב ולא רק בנוגע לדירות?
הרבה מספרים חשפת כאן, רק שכחת אחד: סך ההכנסה החודשית של הזוג. מאחר ואתה תחת כינוי, ואם לא אכפת לך, התוכל לתרגם למספר את "שנינו מרוויחים יפה"?

Asaf the Kop 25 ביולי 2011

אני לא בבועה, אני רואה את הסביבה שלי ושל חברי.
אנשים עובדים ומרוויחים החיים בערי הלווין של תל-אביב.

אני לא מתכחש לעובדות, יש מקומות בישראל בהם יש מצוקת דיור ותעסוקה, העניין הוא שאתה ודומיך תופסים טרמפ על מצוקתם. אתם לא מייצגים אותם. המוחים בשדרה יהיו בעלי הדירות העתידיים בתל-אביב.

סליחה, אבל אני לא חושב שמצוקת הדיור בחצור הגלילית מעניינת לאנשי ההפנינג ברוטשילד את קצה הזרבובית.

מי שחי בבועה זו אתם . אני מנהל מס' עובדים בגילאים 26-32, לפני כמה ימים דיברנו על מחאת הדיור, כולם מסרו לי שהם הסתובבו בשדרה, שאלתי אותם אם הם מתכננים ללכת להפגנה, הם אמרו שלא, שאם הם ירצו זולה הם מעדיפים לטוס להודו.

יתרה מכך – ההפנינג הזה מסריח פוליטיקה, עוד ניסיון של השמאל לסנוט במפלגת השלטון. כל שונאי ביבי-ליכוד-ימין התעלקו על המצוקה הזאת, הם ימצצו לה את הדם ובסוף יזרקו את אלה שאין להם לכלבים.

כבר היינו בסרט הזה.

Asaf the Kop 25 ביולי 2011

זולה = קרחנה

תומר חרוב 25 ביולי 2011

אז תגיד שזה השמאלנים שמפריעים לך.
לשמאלנים אסור למחות על מחירי הדירות? שמאלנים לא יכולים לדאוג למצוקות גם של תל אביבים וגם של תושבי קרית שמונה? שמאלנים זה לא ההם שמצביעים למפלגות שמקדמות קצת יותר חוקים סוציליים מהימין? שדואגות גם לשכבות החלשות?
אני לא חושב שהמחאה הזו היא שמאלנית, היא בוודאי נגועה בפוליטיקה משום שהכל פוליטי אבל אני לא חושב שימנים צריכים להשתמש בתירוץ ש "זו הפגנה של שמאלנים אז אני נגד".
אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה על כך שהחבר'ה ברוטשילד הם בבועה, מנותקים מהעם ולא מייצגים אף אחד ומתנשאים על הפריפריות אבל בינתיים מי שמדיר פה קבוצה מסוימת, שחור על גבי לבן, זה אתה.
מעניין שכל העובדים שלך מסרו את ההודעה, כולם…

Asaf the Kop 25 ביולי 2011

תומר – מה שמפריע לי זה לא השמאלנים (גילוי : הצבעתי עבודה), אלא שעל סיפור כואב התלבשו פוליטיקאים בחיתוליהם (הפעם התלבשו עליה עלוקות מהשמאל).

לגבי חוקים סוציאלים ושאר ירקות – אתה גולש לדמגוגיה ומנפנף בקלישאות. אתה מוזמן להוכיח את טענתך בעובדות ולא בסיסמאות.

לגבי הכפיפים שלי – מה הבעיה שלך אתם בדיוק ?

אביעד 25 ביולי 2011

אסף, אם גם לטעמך מדובר בבעיה אמיתית שהתלבשו עליה "עלוקות מהשמאל" אז למה אתה הופך את העלוקות הללו כהגדרתך למרכז העניין?
אתה חושב שהמצוקה שלי ושל כל כך הרבה אנשים קשורה להצבעה שלנו?
כרגע יש בשלטון ממשלת ימין, נראה לי טבעי שעיתונאים משמאל ינסו לנגח את הממשלה הימנית על העניין הזה בעוד שעיתונאים מהימין ינסו לנגח את המחאה תוך הצמדתה לשמאל. אם הממשלה הייתה ממשלת שמאל היית רואה בדיוק את אותם טיעונים רק בהחלפה בין העיתונאים והמילים ימין/שמאל.
זו לא מחאה של צד כלשהו במפה. זו מחאה של מעמדות שלמים ובין אם אתה מסכים לה או לא, ראוי שתתייחס אליה כאל כזו.

תומר חרוב 25 ביולי 2011

אתה מוזמן לבדוק כמה חוקים סביבתיים חברתיים חוקקה חד"ש מהאופוזיציה בכנסת הקודמת.
אין לי בעיה עם העובדים שלך, יש לי בעיה עם הגישה שמדובר בזולה, כאילו שמישהו עושה את זה בשביל הפאן שלו, כאילו שאם אופי המחאה הוא לא אלים ורגוע אז היא לא באה ממקום של כאב אמיתי.

Asaf the Kop 25 ביולי 2011

אביעד, תומר – אותם מעמדות "במצוקה" נותנים את קולם בבחירות לאלה שלכאורה דופקים אותם.

אז אחת מהשניים – או שהציבור מטומטם, או ש"המעמדות" מבינים מי מכוון את המחאה הזאת.

אני בוחר באופציה ב'.

תומר חרוב 25 ביולי 2011

אסף, אני לא חושב שהעבודה (בטח ההיא בראשות ברק) או קדימה ידפקו אותם פחות, ממש לא. את האלטרנטיבה לאטימות הממשלתית העם צריך לייצר, או על ידי תנועות ואנשים שיגיעו מלמטה או על ידי שינוי אופי הממשל הקיים.
הציבור לא מטומטם, הציבור פשוט אדיש…עד לא מזמן.

אביעד 25 ביולי 2011

או שהציבור קלט שמי שדופק אותם זה לא "רק הימין" או "רק השמאל" אלא כל הפוליטיקאים.
עדיין לא הצלחתי להבין למה כ"כ חשוב לך לקטלג את המחאה הזאת או לחפש אשמים רק בצד אחד של המפה. המוחים הם לא שמאלנים ולא ימנים. הם אזרחים. האשמים הם לא ממשלות הימין או ממשלות השמאל אלא ממשלות ישראל וביבי עומד בקו האש כי עם כל הכבוד לשמיר, רבין, פרס, ברק ושרון, איש מהם הוא לא ראש הממשלה כרגע.

Asaf the Kop 25 ביולי 2011

אביעד, אתה לא חייב לענות.
סתם מעניין אותי – למי הצבעת בבחירות ? (אני עבודה, תומר כפי שהבנתי חד"ש).

אביעד 25 ביולי 2011

זה בסדר :) הצבעתי לעבודה. ועכשיו שאהוד ברק הלך, מבחינתי לפחות חלק ממעטה הבושה של הבחירה הזאת נעלם.

ברוך 25 ביולי 2011

תנסה בקרית גת, 40 דק' ברכבת מתל-אביב… אהה סליחה, פריפריה זה לא בשבילך.

אביעד 25 ביולי 2011

הסלוגן "קרית גת – 40 דקות ברכבת מת"א" הוא נחמד בדיוק ככזה, כסלוגן.
המציאות קצת שונה. הנסיעה עצמה היא 40 דקות. זה לא כולל הגעה מהדירה בקריית גת לרכבת, המתנה לרכבת, איחורים בהגעה לקריית גת ואחריה איחורים בהגעה לת"א, נסיעה מתחנת הרכבת בת"א למקום העבודה. פתאום זה כבר לא 40 דקות.
רציתי גם לשאול אותך אם אתה יודע כמה פעמים השנה בוטל קו הרכבות מת"א לדימונה עקב "עבודות תשתית" למיניהן, אבל מבט מהיר באתר רכבת ישראל הבהיר לי שיש כרגע ביטול כזה. אין רכבות בקו ת"א-דימונה מ 11 ביולי עד 27 ביולי. אז מה אני אמור לעשות בזמנים כאלה? לקחת אוטובוס (לא נראה לי שלוקח לו 40 דקות) או לקחת אוטו וגם אז לא ייקח לי 40 דקות והדלק ישתה לי את כל מה שחסכתי.

Asaf the Kop 25 ביולי 2011

בדיוק. לקום מוקדם יותר ולקחת אוטובוס.

אבי ש 25 ביולי 2011

ולחזור גם שעה מאוחר יותר הביתה.

ומי ייקח את הילד לגן ומי יחזיר אותו מהגן? מספיק להתפנק, שיילך לבד הדרדק הקטן, אז מה אם הוא בן שלוש…

אביעד 25 ביולי 2011

חזרנו לאותה נקודה – אני הבעיה. אני מפונק. אני אשם.
תגיד, אתה דורש מהעובדים שלך את מה שאתה דורש מהאנשים שמעזים למחות?

Asaf the Kop 25 ביולי 2011

אני בעיקר דורש מהם מה שאני דורש מעצמי.

אביעד 25 ביולי 2011

ואתה חושב שחיים הכוללים קרוב ל- 0 שעות פנאי או זמן המוקדש לילדים זה לגיטימי?

Asaf the Kop 25 ביולי 2011

חלילה – משפחה קודמת לעבודה (גם לכפיפים שלי אני מעביר את המסר הזה).

אביעד 25 ביולי 2011

יפה מאוד וראוי להערכה. עם זאת, זה לא המסר שאני מקבל מהתגובות שלך. המסר שאני מקבל מהתגובות שלך (ותקן אותי אם הבנתי לא נכון) הוא שאם אדם מסויים שלא מוכן לשלם כל מחיר אישי שיידרש בכדי לקנות דירה אז האשם הוא בו. קרי, אם אדם מסויים חושב שזה בעייתי שהוא צריך לוותר על לגדל את ילדיו בכדי שבעתיד יהיה לו הון עצמי לקחת משכנתא, האחריות היא עליו.

amit pros 25 ביולי 2011

אסף,אני איכשהוא עוד יכול להסכים איתך שזוג בלי ילדים יכול להסתדר.
אמנם אני עדיין מנסה להבין ,איך משתי משכורות ממוצעות,בערך 13500 נטו,מצליחים לחסוך 6000 שקל,כלומר אחרי שכירות שעולה נניח 3000 ,ומכונית שעולה בערך 2000 שקל לחודש,אתה מצליח לחיות בצורה סבירה מ2500 שקל.וזה כולל אוכל ,וחשבונות ואת כל המסביב.
אז נניח שזה המצב
ברגע שיגיעו הילדים,הסיכוי הקלוש להסתדר ירד לכמעט 0.
העובדות מאוד ברורות
היום הישראלי הממוצע צריך לעבוד 50 אחוז יותר בשביל להגיע לדירה.
2-מצב הישראלי הממוצע הורע בצורה משמעותית בעשר השנים האחרונות,וכח הקנייה שלו נשחק.

ועם זאת אני מסכים,אין שום סיבה, וגם למיטב הבנתי אף אחד לא ממש ביקש סבסוד, לדירות במרכז תל אביב.

נ.ב
הטיעון המשובח של לקום שעתיים קודם,בעייתי במיוחד שיש ילדים,כי אי אפשר ששניכם תקומו שעתיים קודם,ואם אחד מכם ישאר לטפל ,ההכנסה שלכם תרד.
אגב,גם לזה יש פתרונות אבל כאן אי אפשר להאשים רק את ממשלת נתניהו.

אביעד 24 ביולי 2011

ניר וכל מי שמעלה טענה שהמחאה צריכה להיות מלווה ברשימת דרישות סדורה – אני חושב שהטענה שלכם לגיטימית, אבל בפועל מרוקנת מתוכן את זכות ההפגנה.
המחאה הנוכחית היא דרישה לדיור בר השגה. אתה רוצה שאני אסביר מה הצעדים שאני דורש שינקטו בהם בכדי להשיג את המטרה? בסדר. בשביל זה אני צריך לנסח תוכנית. לא יזיק ידע במשפטים ובכלכלה. לא יזיק גם ידע לגבי תקציב במדינה. מה התקציב הנוכחי, מה החלוקה שלו, כמה תעלה התוכנית שאני מציע, מאיפה ניקח את הכסף.
עברתי את כל המחסומים הללו והצגתי תוכנית ברורה. עכשיו אני צריך להשיג הסכמה, לא? היו 20,000 איש אתמול במוזיאון ת"א, אם רובם לא יסכימו עם התוכנית שאני מציע אז אין טעם. איך אני משיג את ההסכמה הזאת? איך אני בכלל מציג את התוכנית שלי? עברתי גם את המחסום הזה. הצגתי. אבל מה, אני שמאלני שמצביע מגיל 18 למפלגת העבודה. או ימני שמצביע מגיל 18 לליכוד. עכשיו אני צריך להסביר שהתוכנית שלי אינה נובעת מהטיה פוליטית שלי שמאלה/ימינה אלא בשביל כולם. או שהתוכנית שלי לא באה על חשבון המעמד העליון/בינוני/נמוך.יהיה לי קצת קשה לעשות את זה בזמן שאני דורש חלוקה מחדש של תקציב המדינה, הרי לא נראה לי שתהיה תוכנית שלא תכלול קיצוץ בתקציב של משרד כלשהו שניתן יהיה לפרשה בכך שאינה פוגעת באף מגזר.
בוא נסתכל על 2 מחאות שארעו בחודשים האחרונים – עו"ס ורופאים. העובדות הסוציאליות רצו עוד כסף. האם ביקשת מהם כתנאי מקדים להפגנה תוכנית שמסבירה כמה כסף הן רוצות, בכמה שלבים תהיה ההעלאה ומאיפה בתקציב המדינה הכסף הזה יבוא?
הרופאים רוצים עוד תקנים (לא רק, אבל נתמקד בזה שניה). האם ביקשת מהם כתנאי מקדים תוכנית המפרשת כמה תקנים יתווספו לכל בית חולים? תוך כמה זמן? תקנים שווים כסף, ביקשת מהם הסבר מהיכן בתקציב המדיענה יבוא הכסף לתקנים הללו?
אני מניח שהשאלה שלי היא כזו – כמה מפורטת רשימת הדרישות צריכה להיות על מנת שלא תראה בה כ"התנערות"? ונניח שנגיע להסכמה על רמת פירוט ספציפית. רמת הפירוט הזאת תהיה מקובלת על האדם שיושב לידך? על הנהג של האוטובוס שעובר לך ליד הבית? על הפקיד במשרד האוצר שצריך ליישם את הצעדים שאני דורש?

ניר 24 ביולי 2011

אביעד, זה מה שקוראים טעון איש קש. לא ביקשתי מאף אחד פירוט של תקציבים, בקשתי לדעת מה המחאה רוצה.

הרופאים זו דוגמה מצוינת: הם אומרים שהם רוצים עוד תקנים, זה מספיק בשביל שרוב האנשים יתמכו בהם. אף אחד לא מצפה שהם יגידו מאיזה תקציב להביא את התקנים. אם להשוות את המחאה הזו למאבק הרופאים, זה כאילו שתצאו להפגין נגד המחלות. "מוות לעננים".

אביעד 25 ביולי 2011

ניר, המחאה דורשת הוזלת מחירי הדיור. אם תשים לב היא אפילו נותנת אופציות – או הוזלה במחירי הדירות או הוזלה בשכירות. מה שאתה מבקש זה שהמחאה תציע פתרונות.
תסתכל סביב. תתייחס לפוסטים בדה בארזר והתגובות להם כמיקרוקוסמוס. ראיתי כאן כבר מליון פתרונות שונים וויכוחים עליהם. לא תוכניות מפורטות – קווי מתאר לפתרונות. אם אתה דורש שהמחאה תתלווה גם בתוכנית מתאר של פתרון, הרגת אותה. חילקת אותה ל-20 מחאות שונות שכל אחת מייצגת מס' אנשים יחסית קטן שלא מרתיע. קבוצה אחת תקרא להעלאת הריבית, קבוצה אחרת תקרא לפיקוח על מחירי השכירות, קבוצה אחרת תקרא לאיסור מכירה לזרים, קבוצה נוספת תקרא לחוקי עזר עירוניים, קבוצה אחרת תקרא להפרשה מההכנסה לטובת דיור וכ' וכו' וכו'.
שנית, אם תקרא מה שיערה הוסיפה וכתבה תראה שהמחאה הזאת הופכת לאט לאט למחאת המעמד הבינוני והנמוך בסגנון "איננו יכולים עוד". אם תרצה לתחום את המחאה לנושאים מוגדרים, התנועה תירקע מבפנים. לפעמים פשוט צריך לראות איך משהו מתפתח מבלי לקבוע מה הם חייבים או לא.

אורי 24 ביולי 2011

ניר אמר את זה מאד יפה, אף אחד לא ביקש הקמת ועדה – זה יהיה המקום שבו הממשלה כנראה תקבור את המחאה הנוכחית, אבל לבוא עם רשימת טענות לגיטימיות מסודרות ומנומקות יהיה בהחלט צעד חיובי.

קראתי היום טור בידיעות של בחור גרמני שגר בישראל והוא דיבר על מחירי המזון בישראל ביחס לברלין. אז נכון ברלין נחשבת לעיר יחסית זולה באירופה אבל עדיין ברב המקומות היקרים בעולם ההכנסה המקומית מותאמת למחירים, בארץ קצת פחות. אני לא מודע למספרים המדויקים, אבל אני חושב שאם יעשו סקר שווקים של אפילו לא ההכנסה החציונית אלא הממוצעת במדינות אחרות וישוו אותה למחיר של רשימת מצרכים בסיסיים (לחם, חלב, גבינה, בשר) יהיה קייס לשים את מחירי המזון ברשימה הזאת.

אז מה יהיה כתוב על השלט ליד מחירי הדירות? "הוזלת מחירים של מצרכים בסיסיים" ואם מישהו ישאל למה יהיה כבר הסבר מנומק שאפשר יהיה להפנות אליו. לדעתי עבודה של לא יותר מחצי שעה שיש לחבר'ה שיושבים באוהלים ומשתעממים כמו שנכתב איפשהו באמצע הפוסט למעלה. (הייתי עושה את זה בעצמי אבל מועדי ב'…)

מעבר לזה, אני חייב להגיד שיש לך דברים מאד חזקים לגבי קושי הרכישה של דירה בארץ.

Oli 24 ביולי 2011

אביעד – יפה דיברת. אני בכלל חושב שהמחאה צריכה להיות מוגדרת כמחאה של מעמד הביניים. אני לא אוהב ססמאות ריקות מתוכן כמו 'העם'. אין 'העם'. העם זה גם הממשלה והיא לא מקשיבה.

אופיר 24 ביולי 2011

אביעד, אני סקרן לראות מה יגידו המקטרגים אחרי התגובה המאלפת הזאת.

טל 25 ביולי 2011

אביעד- פשוט כל הכבוד לך! מדבר לעניין, תשקול ללכת לעזור לחבר'ה שם במאהל

B. Goren 25 ביולי 2011

יערה, לדעתי עיקר המחשבה כרגע צריך להיות נתון לנושא איך משאירים את הנושא על סדר היום וממשיכים את המומנטום גם לאחר פירוק המאהל. הרי ברור שפתרון, וגם הטוב ביותר, הוא ענין של זמן והרי לא תרצו להישאר שם לנצח.

דניאל 25 ביולי 2011

אולי סוף-סוף תהיה פה תנועה, מפלגה של צעירים. שתדרוש לעצמה את תיק הדיור והשיכון. שתנצל את הכוח האלקטורלי שלה.
אם הגמלאים הצליחו (אני מתכוון בלהיבחר), אז למה לא שהצעירים?

נתי 25 ביולי 2011

אני אנסה לנסח בקצרה למה גם ניר וגם אביעד צודקים, וממה נובע הפער ביניהם.
אני מקווה שיהיה בכך לענות מעט למה שיערה ודניאל כתבו כאן מעליי.
צודק אביעד שלא עליו לנסח דרישות מפורטות. זה הרי ברור לכל. עובדה שאף אחד לא שאל מה המטרה בשביתת הרופאים או העוסי'ם.
אך צודק גם ניר שאי אפשר להמלט מההרגשה שאמנם יש פה מצוקה אמתית, אך הרגשה שלא יודעים על מה להילחם. אני חושב, שזה גם מה שיערה הוסיפה פה בפוסט- החשש שבסוף הכל יתמוסס הוא בדיוק מפני שאין מטרות מוצהרות.
אז למה באמת זה כך? למה דווקא כאן יש הרגשה בעייתית?
אני חושב שהסיבות הן התאגדות, ומטרות מיידיות. ברור לכל הרופאים שאחרי פרוץ השביתה, נציגיהם שאמורים לייצג את האינטרסים שלהם, יישבו עם הגורם הממשלתי הרלוונטי ויגיעו להסכמות(או חוסר הסכמות שיצריכו התערבות ישירה של רוה"מ וכד'). בסוף ההליך אפשר למדוד כמה כסף רואים בתלוש, וכמה תקנים נוספו והתוצאות מדידות.
במאבק הנוכחי, חוברות 2 נקודות במצביעות על סיום בעייתי:
1. אין התאגדות (ולא יכולה להיות התאגדות בגלל רוחב הבעיה).
2. המטרות הכלליות של "דיור בר השגה" בהכרח הינן ארוכות טווח. כלומר, הגדלת היצע הדיור זה נושא ארוך טווח.
חוק כזה או אחר גם כרוך בהליך חקיקה. ולסמוך על תוכנית שיציג שר או רוה"מ אף אחד לא רוצה. בדיוק כמו שיערה אמרה כי אף אחד לא מאמין.
לכאורה הפיתרון הוא מפלגה אזרחית שתייצג, כמו שהציע דניאל.
אז אני יודע שאני קצת מאריך פה אך לדעתי בדיוק הפוך. המפלגות האלה הן מרכיב חשוב בשבירת האמון בדרך הפוליטית.
הרי במצב של אמון, הפיתרון למצב הבעייתי שהעליתי הוא פשוט:
עוד שנתיים בחירות ואם רוה"מ מציג כעת תוכנית קריטית לציבור רחב, ולא עומד בא, אז שלום.
אבל אצלנו, אני אמשיך להצביע לביבי כי הוא "ימני", ההיא תמשיך להצביע ללבני, גם אם התוכנית תצליח, כי ביבי "לא שמאלני" (השד יודע מה הבדלי ההשקפה בסכסוך), ודניאל יקים מפלגה אזרחית, שתחרוט על דגלה את מעמד הביניים.
מפלגה זו תיבחר בהפתעה גדולה עם 8 מנדטים, שאיש לא מכיר את נציגיה, וזו תתפוגג כלעומת שבאה.
הפיתרון היחידי חייב להיות שאנו, הציבור הרחב, יחייב את נציגיו לתת דין וחשבון ולתגמל אותם בהתאם לעמידה או אי-עמידה בהבטחות.

אביעד 25 ביולי 2011

נתי, אני מסכים איתך בדברים מסוימים אבל יש משהו שאני חייב להדגיש:
למחאה הנוכחית אין הנהגה כי היא מקיפה כ"כ הרבה אנשים שמוחים על הרבה דברים שבסיסם זהה – הגברת העומס על מעמדי הביניים מבלי להגדיל את התמורה שלהם. הדיור הוא בחוד החנית כי זה באמת משהו שנוגע לכולם.
ניסוח מטרות ודרישות יגרום כאן לנזק כי במקרה הטוב זה יאפשר לשלטון "להיכנס למו"מ" לגבי רשימת הדרישות שתיגמר בפשרה שתענה באופן חלקי על הבעיה בחוד החנית (או הענף הגדול אם תרצה) תוך כדי המשך התעלמות מהשורש.
במקרה הרע, עצם תהליך ניסוח הדרישות יגרום לפילוג בקרב המוחים (לזה חשוב יותר מחירי השכירות ולשני מחירי הדירות, בין אלו שמוטרדים ממחירי הדירות תהיה אי הסכמה לגבי הפתרון הפוטנציאלי וכן הלאה) וכך המחאה תתמסמס מאליה. במקום 20,000 יהיו לך 20 קהלים שונים של 1,000 שמכולם קל להתעלם כי הם זניחים ונטולי השפעה משותפת.

נתי 25 ביולי 2011

בטעות שלחתי באמצע אז הנה ההמשך:
ומכאן להצעה היחידה המעשית שאני הצלחתי לחשוב עליה:
1. התנערות מכל הזדהות פוליטית (מה שלא קיים כרגע).
2. דף פייסבוק שבו כל הנרשמים מבטיחים להישאר חברים עד לאחר הבחירות הבאות.
3. רישום בדף הפייסבוק של פרטי התוכנית אותה הבטיחה הממשלה להציג.
4. הזמנה לנציגי מפלגות אחרות שיירצו (אם יהיו הרבה חברים בדף, סביר שירצו) להצביע על הכשלים בתוכנית, ומה ההצעה האלטרנטיבית שלהם.
5. לקראת הבחירות הבאות (נאמר 3 חודשים לפני), יפורסם תאור מצב קיים של התקדמות התוכנית והשלכותיה, כששוב, יוזמן נציג ממשלתי להגיב מדוע התוכנית נכשלה (צריך להוסיף "אם"?).
6. כל חבר יתרום אז 5 שקלים למימון פרסום מסקנות המתפרסמות באתר (אם הן לא יהיו אובייקטיביות, לא יתרמו). אם יהיו כמה עשרות אלפי חברים, אפשר לממן מזה מיני קמפיין (כמה מודעות עיתונות, בתקווה שייזכו לכתבה חדשותית בערוצים הגדולים).
7. כל חבר יצביע באתר האם הביצוע של התוכנית/כתב ההגנה לכשלונה מניחים את דעתו, ויצהיר כי בחירתו בקלפי תיגזר בהתאם.

זה לא הרבה, מזכיר יותר מדי ריאליטי אבל זה המודל היחידי שהצלחתי לחשוב עליו שקושר: מחויבות מעקב על פני זמן, מתן הזדמנות הוגנת לגורמים ממשלתיים, ויצירת קשר בין תוצאות המעשים לבחירה בקלפי.
זה המקסימום שלי, אולי נדבקתי מבקרמן באופטימיות לא אופיינית, אבל כל אחד מוזמן להציע משהו טוב יותר.
אני הראשון שאשמח.

תומר חרוב 25 ביולי 2011

נתי, זו הצעה פרקטית, הרבה יותר ממה שאני אתן בודאות.
אני לא מומחה לכלכלה, שמעתי על כמה דרכים לפיתרון משבר הדיור ולכולן יש יתרונות וחסרונות ובאמת שקטונתי לדעת איזו מהן הנכונה לטווח הארוך או הקצר. אני חושב אחרת, אני חושב שהמחאה באה לשנות את נורמות השלטון, את סדרי העדיפויות, היא קמה כדי לייצג את מעמד הביניים העובד, להשמיע את קולו ולהפגין את כוחו. לדעתי מה שצריך לקרות זה הפלת הממשלה, לא בגלל שהממשלה הזו(על כל חסרונותיה בעיני) אשמה יותר מקודמותיה, ממש לא. בגלל שזה ייצור סדר ציבורי חדש בו ממשלה יכולה ליפול בגלל שהיא לא דואגת לציבור, שהיא יכולה ליפול על ידי הציבור ולא על ידי פוליטיקאים.
מאוד יכול להיות שזה השמאלני שבי, קטונתי מלנתק את הדעות שלי לגבי סוגיות כאלו ואחרות שאני מאמין שהן משפיעות באופן ישיר גם על המצב הכלכלי-חברתי. אבל אני חושב שגם אדם שלא חושב שצריך לפנות התנחלויות יכול להסכים לכך שאת דרך קבלת ההחלטות צריך לשנות כאן.

Asaf the Kop 25 ביולי 2011

במשטר דמוקרטי ממשלה נופלת בבחירות והצבעות אי אמון.
לא בחתרנות ומהומות.

תומר חרוב 25 ביולי 2011

כמובן שבאי אמון ובבחירות אבל בעקבות מחאה ציבורית ולא בגלל פוליטיקה פנימית בממשלה.

תומר חרוב 25 ביולי 2011

ואיזו חתרנות ומהומות בדיוק? מחאה פאסיבית בלתי אלימה, יש שיגידו נחמדה מידי. אתה בעצמך אמרת שזו זולה בהודו אז איפה פה המהומות?

Asaf the Kop 25 ביולי 2011

נחכה לבחירות, נראה אם המחאות האלה שוות משהו איפה שצריך.

דורפן 25 ביולי 2011

אסף – לקראת הבחירות בישראל נהוג לצאת למלחמה, אז סביר שזה לא יהיה על סדר היום (ואתה לא באמת חושב שעיתוי המלחמה הקודמת לא היה קשור לבחירות?).

אני נוטה לחשוב כמוך שהדרישה לדיור באזורים יקרים היא לא הגיונית. אבל הפתרון הוא דיור ציבורי – כמו שקיים בערים מרכזיות באירופה – ולא, זה לא דומה לסלאמס.

לקרוא למה שקורה משהו כמו נסיון להפיל את השלטון לא בבחירות זה מגוחך. זה הרבה פחות אלים מהרבה מחאות חרדיות שלא לומר נסיונות התיישבות לא חוקיים והסאגות שבפינוי שלהן.

Asaf the Kop 25 ביולי 2011

דורפן – מוחי השדרה הם לא קהל היעד לציבור ציבורי, הם רוצים לגור בלב תל-אביב מעבודה במלצרות ולימודי קולנוע.

אני בהחלט מצפה שינהגו בהם כפי שפועלים נגד משוגעי הגבעות, אבל באווירה התקשורתית היום אני אחשב לפאשיסט וכו' (ולא חלילה אזרח שחושב שיש לשמור על החוק).

מה שמתחיל בהשלכת ביצים עשוי להיגמר חמור הרבה יותר – זה בדיוק מה שכתבתי ליערה לפני כמה ימים.

תומר חרוב 25 ביולי 2011

על איזה חוק הם בדיוק עוברים? להקים אוהלים באישור זה אסור? לארגן הפגנה אסור? חוץ מאיזה חצי רחוב שחסם בשבת באופן ספונטאני, אילו מהומות אתה מזהה? אתה יכול להשוות את זה לחרדים ששורפים פחים? לתג מחיר?
אם אתה רוצה לחשוב שזו מחאה של תל אביבים שרוצים ללמוד קולנוע את רשאי לחשוב כך אבל אלו לא פורעי חוק, גם המדינה לא רואה זאת כך.

אביעד 25 ביולי 2011

אסף, לקטלג את מוחי השדרה כאנשים ש"רוצים לגור בלב תל-אביב מעבודה במלצרות ולימודי קולנוע" בלי שהיית שם פעם אחת זה קצת בעייתי.

Asaf the Kop 25 ביולי 2011

לא פעם אחת 4 פעמים (בדרך לעבודה).

Asaf the Kop 25 ביולי 2011

תומר – אני משווה את זה לאלו המקימים אוהלים על הגבעות ביהודה ושומרון. לשני הקהלים יש בדיוק את אותה הרשות.

אביעד 25 ביולי 2011

4 פעמים ואתה עדיין חושב שאלו שמאלנים סטלנים ומפונקים? יש לך ראיה סלקטיבית.
אני לא חושב שחבורת שמאלנים מפונקים ובכיינים כפי שאתה מתעקש להתייחס אליהם הייתה עומדת בוויתור הכרוך בלחיות באוהל באמצע שדירת רוטשילד. בטח שלא בחום הזה.

Asaf the Kop 25 ביולי 2011

אביעד – תעיף משם את התקשורת והסלבס נראה אם הם ישארו.

עם כל הכבוד לרעש שהם עושים קל לי יותר להזדהות עם מחאת הרופאים.

אני מציע לך לעשות סקר קטן בפעם הבאה שתהיה שם – תנסה לברר מה הנטייה הפוליטית של המוחים. אחרי זה ,אם תרצה, ננסה לנתח את המובהקות של התוצאות.

תומר חרוב 25 ביולי 2011

למה הנטייה הפוליטית של המוחים צריכה להיות אישיו בשביל אביעד אם הוא מזדהה עם מטרת המחאה?

אביעד 25 ביולי 2011

תגיד, בקרב הרופאים ביקשת לעשות סקר על הנטיה הפוליטית? ואם היה יוצא שהנטיה הפוליטית של רוב הרופאים היה שמאלה, היית קורא להם מפונקים? לא מזדהה איתם?
ממתי שמאלני זו מילת גנאי?
יש ניסיון בקרב עיתונאים מסוימים לזהות את המחאה הזאת עם השמאל ולנגח אותה בהתאם. אני חושב שהמחאה הזו לא קשורה לצדדים.

Asaf the Kop 25 ביולי 2011

לא בדקתי.

לדעתי היות והם באים מכל קצות הקשת הפוליטית ארגוני שמאל לא לא מצליחים להתלבש עליהם.

אביעד 25 ביולי 2011

אסף, אז אנא שים לב שמחאת אוהלים יש בכל מקום. בירושלים, בחיפה, בת"א, בנתניה, בבאר שבע, בקריית שמונה ובכפר סבא. זה לא כל קצוות הקשת הפוליטית?

אסף THE KOP 26 ביולי 2011

יכול להיות שאני טועה, אבל אני מניח שדגלים אדומים, מגל ופטיש, חולצות של חד"ש, מפגינים עם כאפיות, אנרכיסטים (פתאום הם בעד פיקוח ממשלתי ? אצלם כנראה אין שום גבול לבגידה בערכים) לא יתקבלו בברכה בשום מאהל למעט אלו שבשדרות רוטשילד (וכפי ש"הקרן החדשה" עצמה הכריזה – מומנו על ידה).

איפה כל המפגינים האלה נמצאים בבחירות ? למה הם לא מצליחים לתרגם את החטיבות שלהם (לטענתם) לכח אלקטורלי ? לדעתי מסיבה פשוטה – הציבור מבין מי התלבש על המאבק הזה ולמה.

אביעד 26 ביולי 2011

ראשית, אם יש כאלו כמו שתיארת במאהל ברוטשילד – אז מה? ממתי נוכחות של אנשים באדום משמעה "התלבשות" על המאבק?
שנית, אז לטעמך מאבק הוא לגיטימי כל עוד מאפשרים כניסה רק למי שאתה רוצה?
שלישית, אם הציבור מבין מי מתלבש על המאבק, אז זה לא ניכר ברגליים כשעשרות אלפי אנשים יצאו להפגין בשבת. או שכולם שמאלנים טובים. זה גם לא ניכר בשאר המאהלים ברחבי הארץ.
למה כ"כ בוער לעקר את הלגיטימיות של המאבק כשאתה מדביק אותו לצד מסוים? לאדם ימני קל לקנות דירה בארץ?

Asaf the Kop 26 ביולי 2011

ימנים מבינים שרוצים להיפטר מביבי, לכן הם לא יתנו יד להפגנת שמאל באצטלת מחאה על הדיור.

אתם רוצים המונים ? תעיפו משם את עלוקות השמאל הלאומי וטפילי הקרן החדשה.

פראליה 25 ביולי 2011

יש הרבה בעיות במחאה הזאת, אין לי בעיה עם הרוח שלה כמובן אבל יש לי עם מהותה או יותר נכון, חוסר חוסר הפרקטיות שלה וחוסר היכולת שלה להביא תוצאות. (אתם יודעים בדיוק למי ילכו הדירות המוזלות).

הבעיה העיקרית שלה היא שהיא פוגעת באופן קשה במחאה הנכונה שהתחילה והיא המלחמה על יוקר המחיה.
אם המחאה על יוקר המחיה, שסיכויי ההצלחה שלה היו לא רעים בטווח הקצר (לפני שהתחילה המחאה המפוזרת של האוהלים) היתה מצליחה, בעיית יוקר המחיה היתה נפתרת ואז היינו מגיעים ליחס הגיוני של הכנסה/הוצאה ברב המדינות המערביות, דירה סטנדרטית לא היתה נחשבת לחלום רטוב כי אז רב האנשים שהתחילו לעבוד בגיל צבא+5 שנים היו יכולים להרשות לעצמם לקנות דירה תוך 10-20 שנה. (אני יודע שזה אינטרוול גדול אבל עדיין יותר מציאותי מתוצאת ה- 0/1 המוחלטת של רב האשנים היום).
המחאה הנוכחית רוצה פתרון טווח קצר לבעיית טווח ארוך לאוכלוסיה עצומה ואני לא רואה את זה קורה, לעומתה מחאת טווח קצר עם פתרון יחסית מיידי, היתה עושה אפקט חיובי עצום על אוכלוסייה גדולה יותר ועוזרת לפתור את בעיית הדיור בטווח הבינוני-ארוך.

אביעד 25 ביולי 2011

איזו מחאה על יוקר המחיה?
אני מכיר מחאה על הקוטג' שהתמקדה במוצר הזה ושככה עם הורדת מחירי הקוטג'. היא כמובן לא באמת שככה כי תגובת הממשלה והיצרנים הייתה כ"כ איטית עד שאצל רבים נקלט סוף סוף כמה הפוליטיקאים ובעלי ההון לא שמים על האזרח הקטן וכמה הם לא מאמינים בשרידות המחאה שלו או עצם קיומה.
אולי אני אופטימי מדי, אבל המחאה הנוכחית בהמשך למחאת הקוטג' אומרת לי שהאש כבר דולקת. גם אם מחאת הדיור תסתיים באיזשהו פתרון לא ברור לנושא הדיור, האש לא תכבה כ"כ בקלות והלהבה רק תגדל במחאה הבאה. עד שמקבלי ההחלטות יבינו שלכל דבר יש גבול והם חצו אותו מזמן.

פראליה 25 ביולי 2011

אתה ממש טועה. המחאה העל הקוטג' הצליחה בגדול כמו ששום מחאה לא הצליחה כאן ב-60 שנה האחרונות. מחירו הורד ב-35% עוד לפני התערבות הממשלה! את יתר ה-10% הממשלה היתה מורידה מיידית אם המחאה היתה נמשכת. תגובה איטית? המחאה הזו הצליחה בטווח המיידי, שזה זמן 0 במונחי מדינת ישראל.
בעלי ההון אכן לא שמים על האזרח הקטן אבל ברגע שהם הרגישו את הפגיעה בכיס הם הגיבו והפעם מהר. זו היתה רק יריית הפתיחה כי אחרי הקוטג' היו באים הלחם והביצים. (אבל עכשיו יש בעיה כי יש מחאה לא ברורה שאין לה סיכוי להצליח).
אני חושב שהיית חותם על רבע מהתוצאה כזו במחאת הדיור.
לא כ"כ מבין את "האש כבר דולקת". מה זה אומר? שאם מחאה אחת הצליחה כי היתה אפקטיבית (לדעתך לא!) אז כל דבר שיבקשו עכשיו, יעבוד?
יהיה פתרון פופוליסטי שלא ישרת אותך ואת מי שנמצא במצבך אם הבנתי אותך נכון. מה אתה מצפה שיהיה במחאה הבאה? שיצליחו להוריד את מס הכנסה למעמד הבינוני? ומה זה אומר שבמקבלי ההחלטות יבנינו שהם חצו את הקו? אתה חושב שמישהו יתנדב לתת לך את מה שהוא לא חייב לתת רק כי אתה חושב שזה צודק? זו לא טענה אמיתית ובטח שלא אפקטיבית, כשבאים למחות צריך לשאוף לתוצאה אפשרית וזה לא המצב כאן.

אביעד 25 ביולי 2011

פראליה, לא אמרתי שמחאת הקוטג' לא הייתה אפקטיבית כי היא הייתה. אני פשוט חושב שאם השלטון או "כוחות השוק" היו באמת חושבים שלאזרח יש כוח והוא לא רק שטיח לרגליהם אז מחירי הקוטג' מלכתחילה לא היו עולים ככה ומשהתחילה המחאה היה צריך לקחת גג יומיים עד שהמחירים יירדו. זה לקח כמעט שבוע. כי יצרניות הקוטג' והממשלה לא חשבוו להגיב למחאה הזאת בכלל. הם חשבו שהיא תתמסמס מעצמה ולקח להם זמן לקלוט את הנזק שהם גרמו לעצמם.
גם מחאת הדיור מוצאת את עצמה במצב דומה, רק שההיקפים כאן גדולים בהרבה. ואני חושב (או מאמין) שאם כאן בסיום המחאה המוחים לא ירגישו שמתחילים לספור אותם, אז תהיה "הפעם הבאה" ויותר בגדול.

פראליה 25 ביולי 2011

אביעד בחייך, מה ההבדל בין יומיים לשבוע? אז עברת למשך שבוע לאכול טונה עד שהמחיר נפל, מה קרה? אם המחירים יפלו בחצי מאותו שיעור בפי 10 זמן אתה תחתום על זה עכשיו, לא? לצערי זה לא יקרה ולכן חשוב להתמקד במה שיש סיכוי שיקרה.
שוב, אם מלחמת יוקר המחיה היתה מצליחה (וחבל שהיא מתמסמסת בגלל מחאה לא אפקטיביות), בטווחים שציינתי הסיכוי לדירה לאותו ציבור שדיברנו עליו היה הופך לריאלי.

אביעד 25 ביולי 2011

פראליה, מבחינתי ההחרמה על קוטג' יכלה לקחת גם שנתיים. אני גם ככה לא ממש אוכל קוטג' :)
הכוונה שלי הייתה שבמקום בו השלטון ובעלי ההון סופרים את האזרחים וחושבים שלהתאגדות אזרחים יש כוח, אז לא היה צריך לקחת שבוע עד שהמחירים יירדו. אם יצרניות הקוטג' היו חושבות שלמחאה נגד מחיר הקוטג' היא משמעותית, הן ישר היו חותכות במחיר, לא מושכות שבוע של הפסד כספי ונזק תדמיתי. זה לקח שבוע כי הן לא האמינו שהחרם ישרוד. הן חשבבו שתוך יום יומיים זה יעבור.
והנקודה שלי היא כזו – מחאת הדיור לא החליפה את מחאת יוקר המחיה. לא הייתה מחאה על יוקר המחיה. הייתה מחאה על הקוטג'. ניצחנו בחרם הקוטג' והמחאה נפסקה. הרגשות שהחרם עורר ונושאי הלוואי שלו (שהם אכן קשורים ליוקר המחיה) לא נעלמו אלא שככו וחיכו להזדמנות הבאה לפרוץ. הדיור היה המקום בו זה יצא החוצה. המחאה הזאת תפסה בגלל שיש לה סמל (האוהלים) ומטרה שכולנו יכולים לראות בעיניים (הבית). אתה לא תראה מלחמה על יוקר המחיה כי זה מושג שנשמע ערטילאי מדי. אתה תראה מלחמות על מוצרים שהתייקרותם מסמלת את העליה ביוקר המחיה. הרי לא באמת נקטין את יוקר המחיה מוצר אחרי מוצר…

amit pros 26 ביולי 2011

פראליה,
הקוטג' והדיור הם שני דברים נפרדים לחלוטין
בשביל להוריד א תמחיר הקוטג'
נדרשה החלטה של בעל הבית של תנובה,קרי זהבית כהן.
היא קמה בבוקר,ראתה לאיפה נושבת הרוח,הורידה טלפון ,והמחיר ירד.
פתרון לדיור,הוא הרבה יותר בעייתי,וחייב לעבור דרך הממלשה,מה שאומר שאי אפשר לבוא ביום אחד ולפתור הכל.נניח ואתה רוצה להעולת ריבית,אתה צריך הסכמה של הנגיד,והדבר הזה מגיע אחרי התייעצויות,ולא מעכשיו לעכשיו.גם שאר ההחלטות,כמו למשל שינוי במנהל מקרקעי ישראל,צריך לעבור אישור.ביבי אמנם מחליט ,אבל העסק הרבה יותר איטי.

אביעד 25 ביולי 2011

אני מגיב בפוסט הזה כבר יומיים וכבר יומיים מנסה להסביר לכל מי ששואל, מגיב, וואטאבר שאני לא איזה בטלן מפונק שאין לו עצבים לקחת אחריות על חייו ורק מחכה שהממשלה תפתור לו את הבעיות.
נמאס לי. גלן צודק – אני לא צריך להתנצל. אני לא איזה בכיין שדורש תנו לי. אני אזרח פרודוקטיבי במדינה שרוצה את מה שמגיע לי.
אין כאן אשליה. מצוקת הדיור, הן מבחינת מחירי רכישת הדירה והן מבחינת גובה השכירות היא מאוד אמיתית ומשפיעה על חלק עצום מתושבי המדינה. יערה כתבה את זה מצוין – "לא מבינה איך חצי מיליון לא היו בהפגנה. במי זה לא נוגע.".
אין פתרון קסמים שבאמצעותו כל אלו השרויים במצוקה הזאת יכולים לפתור את בעיותיהם אבל הם מסרבים להשתמש בו. כל הסלוגנים הללו של "12 דקות ברכבת מלוד" או "40 דקות ברכבת מקריית גת" הם בדיוק אלו. סלוגנים שאין מאחוריהם אפילו קצה פתרון במצב הנוכחי.
מאוד כואב לי לראות את אלו שעוצמים עיניים ומעדיפים להאשים אותי בבעיה.
ולא, אין פתרון קסמים שהשלטון יכול להוציא מהמגירה ובתנועה אחת קלילה לפתור את הבעיה. אבל השלטון הנוכחי (ואלו שקדמו לו) כרגע לא מעוניין אפילו לפתוח בתהליך שעשוי לפתור את הבעיה. וזה הדבר הכי מינימאלי שאני מצפה מהמחאה הזאת – לגרום לשלטון הנוכחי ולאלו שיבואו אחריו להבין שנגמרו הימים בהם בעיות מעמדי הביניים מטואטאות מתחת לשטיח כי "הם לא יעשו כלום בנידון". זהו, נגמר. זה מתחיל במחירי הדיור אבל זה לא נגמר שם. למדינה הזאת, על כל מעלותיה (וקל לשכוח שיש רבות כאלו) יש כמה ליקויים רציניים והגיע הזמן להתחיל לפתור אותם במקום לשים את הבעיות על הגב של האזרחים ולשכוח מזה.

אופיר 25 ביולי 2011

אביעד, הכל נכון – פרט לזה שעו"ד זה לא פרודוקטיבי :-)

אביעד 25 ביולי 2011

:)

פראליה 25 ביולי 2011

אביעד, שתי טעויות לטעמי באותו משפט (למרות שנאמר בהלצה) –
1. אתה (וכל אדם) חייב לאכול קוטג' באותה מידה שאתה חייב לשתות מים.
2. רצוי להלחם גם על מה שיש, לא רק על מה שאין.
הפתרון לקח שבוע ימים כי היה צריך תוך כדי התמחור גם לנקות את המדף מהקוטג' היקר וזה לא לוקח יום.
בהחלט היה צריך לעבור מוצר מוצר, הדלק למשל לא ממש תפס משום מה, למרות שאחוז הנוהגים גדול מאחוז אוכלי הקוטג'.
מחאת הדיור לחלוטין החליפה את מחאת יוקר המחיה, הצעד הבא הולך לבוא מחר, הפרקטיקה שלו זה דיור מוזל לאף אחד מאלה שיצאו לרוטשילד, אני בספק אם למישהו מחיפה או ירושלים.
"המחאה תפסה" – בשלב זה רק ברמה התקשורתית.

Oli 25 ביולי 2011

אביעד (שהפכתי להיות מעריץ שלו ב- 24 שעות האחרונות) – אתה לא צריך להתנצל!!! אתה הסברת יפה מאוד איך גם אתה מתקשה לגמור את החודש ואתה לא נטל על אף אחד. כמו שכתבה יערה: אתה לא צריך להיות אפולוגטי, גם אם בחישובים שלך אתה קונה כוס קפה בדרך לעבודה או משלם על שני חוגים לילד שלך (לא זוכר אם יש לך ילדים או לא).

ויינר 26 ביולי 2011

איזה מין מעריץ לא יודע כמה ילדים יש לנערץ?!

הופ 27 ביולי 2011

:) הצחקת אותי ויינר

נתן 25 ביולי 2011

אגב, יערה, אם את גם יודעת לכתוב על ספורט בכזה שצף קצף, אני בעד שהעורך ייתן לך גם איזה טור מפעם לפעם

אופיר 25 ביולי 2011

מסכים. הכתיבה שלה שוטפת ונעימה ולא מתחכמת ומודעת לעצמה כמו של הפרטנדרית השניה (זאתי עם הפמיניזם).

פולדש 25 ביולי 2011

אפשר להביע אי-הסכמה בצורה יותר מכובדת ומנומסת, אתה יודע.

תומר חרוב 25 ביולי 2011

ולמה אתה משווה את הכתיבה שלה דווקא ל"זאתי עם הפמיניזם"?

בקרמן 25 ביולי 2011

נתן קבל תשובה ציונית הולמת (ובאמת מוטב שיערה תעשה מה שהיא יודעת הכי טוב, יחד עם עוד 6-7 דברים):
http://debuzzer.com/?s=%D7%99%D7%A2%D7%A8%D7%94+%D7%A6%D7%A8%D7%99

אוש 25 ביולי 2011

בעיניי כל המחאה הזאת זה סוג של מיאוס מהפוליטיקאים. כמו שאני לא מאמין לביבי, אני לא מאמין לשאר

ניר 25 ביולי 2011

אם מישהו כבר השתעמם מלספר אחד לשני כמה אנחנו מסכנים, פה יש נתוח של הבעיה ופתרונות אפשריים:

http://miu.org.il/blog/?p=1849

old timer 25 ביולי 2011

אני לא מרגיש הכי בנוח כי אני חי בחו"ל. אני גם לא יודע איך המחאה תגמר אבל אם היא תגמר בהגדלת היצע הדיור, ערך המוסף שלה יהיה שהיא תציל את המדינה מעצמה. אני יכול לומר שמכאן (ארה"ב) מחירי הדיור נראים מטורפים לחלוטין כאשר הם נמדדים ביחס לכושר ההשתכרות של הקונים. זה אומר אחת משתיים:
או שאנשים לוקחים הלוואות שלא יוכלו להחזיר מה שיכול לגרום בקנה מידה גדול לקריסת המערכת הפיננסית;

או שבגלל היקף המעורבות של משקיעי הנדל"ן והעובדה שזו בכל זאת מדינה קטנה ישראל רגישה מדי לתנודות של ספקולנטים.

כך או כך מדובר בסיטואציה בה השוק החופשי אינו מצליח למנוע יצירת בועת נדל"ן. לכן הממשלה צריכה להתערב.

אביעד 25 ביולי 2011

פראליה:
1. אולי אני צריך לאכול יותר קוטג'. ברמה העובדתית אני לא עושה את זה.
2. אני לא מומחה גדול בתחום, אבל לדעתי הכרזה על הורדת המחיר יכלה לכלול גם את המוצר על המדף, או לחליפין הכרזה תוך יום שהמחיר יורד החל משבוע הבא.
אי אפשר למחות על מוצר אחרי מוצר כי תוך 2-3 מוצרים זה נמאס. התקשורת לא תתעניין, המחרים הממוצע יתחיל להגיד "טוב, את זה אני לא מחרים, אין לי כוח, נלך למוצר הבא".
הדלק? אני מניח שזה לא תפס כי אנשים היו צריכים לוותר על משהו קריטי עבורם. גם הדיור זהה אבל כאן היה לך סמל מוחשי – אוהל במקום בית. קצת קשה לי לחשוב על המחשה זהה במקרה הדלק. אוטובוס? אופניים? הליכה ברגל? אנשים רבים עושים את על בסיס יומיומי. אנשים באוהל בשדרות רוטשילד? זה יותר חריג.
מחאת הדיור תפסה. 20,000 איש יצאו למחות ביום שבת. אני לא זוכר דבר כזה בזמן האחרון. זה לא שהתקשורת צילמה שלושה והכפילה אותם.

matipool 26 ביולי 2011

פראליה ואביעד – הדלק היה חייב להיות אחד מהמוצרים שבראש המאבק . עליית המחיר שלו בארץ בשנים האחרונות היא אסטרונומית ולא לגיטימית ( עד כמה שאני יודע ) . זה לא מוצר מותרות ובכיס זה כואב הרבה יותר מקוטג'
( גם אני לא נוגע בקוטג' . פשוט לא אוהב ). חבל שזה לא תפס .

פראליה 26 ביולי 2011

מטיפול, מסכים איתך לגמרי.
אני גם לא חושב שזו בעיה גדולה להשיג אפקטיביות בטווח הקצר, אתה מתמודד פה עם מספר שחקנים קטן יחסית.
קח בחשבון שאם תשיג שם חצי מההישג של הקוטג' אתה הולך לחסוף מאות שקלים כל חודש.
מה שמעניין אותי עכשיו (אביעד) אחרי הפרסום – מה היה עדיף ?
מחאה שתפסה (בניגוד גמור לנתוני אמש) ולא היתה אפקטיבית מול מחאת הקוטג' שלא תפסה וכן היתה אפקטיבית?

אביעד 26 ביולי 2011

פראליה, מחאת הקוטג' תפסה. היא פשוט הייתה מוגבלת למוצר אחד וברגע שהמוצר הזה הוזל, לא ניתן היה להמשיך למחות.
מה יקרה עכשיו עם המחאה? או שיקנו את הלוקש וזה יתפוצץ לכולנו בפנים בפעם הבאה, או שלא יקנו את הלוקש והמחאה תחריף עד שיטרחו לחפש מענה אמיתי או שיקרה משהו יותר גרוע. הלוקש ייאכל, הדיכאון יתפשט והאמונה של האזרח בכוחו, חשיבותו והשפעתו תדרדר עוד יותר.
מאטיפול, אתה צודק שהדלק אינו מוצר מותרות, אתה צודק שהעלייה שלו אסטרונומית ולא לגיטימית, אתה צודק שזה דבר שצריך להוביל מאבק.
רק מה? בשביל שמחאה תתפוס בדורנו היא צריכה להיות מתוקשרת ולהצטלם היטב. אנשים שמגיעים לעבודה ברגל/באופניים/באוטובוס כי אין כסף לדלק זה לא משהו חריג ולא מצטלם טוב. אנשים שגרים באוהל בשד' רוטשילד כי אין כסף לשכירות זה משהו שמצטלם הרבה יותר טוב.

אבישי 26 ביולי 2011

אחת הבעיות של האזרחים במדינה שלנו, וזה אחד המכשולים שהמחאה הזו תצטרך להתמודד איתם בדרכה לשינוי אמיתי, היא השיוך הפוליטי האוטומטי של אדם לפי דעתו בנוגע לסכסוך הישראלי פלסטיני/ערבי ושיפוט מהיר בהתאם לעמדה זו.
כשאני חושב על זה יותר לעומק, יכול להיות שהשיוך הפוליטי הזה הוא הכלי העיקרי של בעלי השררה לנגח כל שינוי אמיתי שעלול להרעיד את כסאותיהם.

מה משנה עמדתי ביחס לפלסטינאים את העובדה ששכר הדירה שלי עלה ב-600 שקל לחודש בחמש שנים? (ואני לא גר ברוטשילד, נסו שכונה ד' בבאר שבע בדירה שאוהל זה פינוק לידה) – ותאמין לי שלהתעורר בארבע בבוקר ולחפש מכסה בחדר מדרגות מעופש כי מישהו בעזה קצת עצבני לא עושה להם יחסי ציבור טובים.
אולי העמדה הפוליטית שלי היא קודם כל "רוצה לחיות במדינה שתתן בחזרה לכולם (ולא רק לעשירונים עליונים)" ורק אח"כ "רוצה שיהיה שלום"?

פולדש 26 ביולי 2011

אני מסכים לחלוטין. הסכסוך הזה נובע מכך ששתי ההנהגות מרוויחות המון כסף ושקט ציבורי (צריך להתרכז במלחמה ובשנאה, אסור להתלונן) מקיומו.

פולדש 26 ביולי 2011

הסכסוך הזה במובן של ההסלמה שהתרחשה מאז הסכמי אוסלו והשלום עם ירדן.

אבישי 26 ביולי 2011

בתור תושב פריפריה הייתי רוצה להעלות נקודה נוספת, לכל מי שטוען שמדובר בתל אביבים מפונקים שרוצים לגור על רוטשילד בחינם.
כן, מקוממת אותי הפיכתה של תל אביב למרכז הגלקסיה, מקוממת אותי הנהירה ההמונית אליה ומקוממת אותי הפיכת נתניה-ראשון לגדרה-חדרה החדש (התקוממתי גם מהישן). זה גם מאד משעשע שכתושב הצפון שואלים אותי אם אני מכיר צימר טוב בראש פינה או שנותנים לי הסברים על תל אביב כמו לחייזר. אבל בסופו של דבר, היחידה שאחראית להפיכתה של הפריפריה ללא רלוונטית ולעובדה שכל דבר טוב או רע במדינה הזו צריך להתחיל בתל אביב, היא המדינה עצמה.

אבישי 26 ביולי 2011

רוצה לומר – כשמשתינים עלינו ממגדלים כל כך גבוהים, זה מרטיב את כל המדינה.

עוז 26 ביולי 2011

ניר, הלינק ורשימת הבעיות מעניינת ונכונה כנראה ברמת התכנון העירונית. חסרות לי ההגבלות למשקיעים/הגנות על שוכרים, ואני מעתיק כאן את תגובתי לעמית מתחתית הבלוג של פרוסנר שמתייחסת בעיקר לנקודה הזו:

עמית, הסיבה שהצעתי להתמקד בפיתרונות שעובדים במקומות אחרים היא שהם נתקלו בדיוק בדילמות שאתה מציין ומצאו להן פיתרון מוצלח. חקיקה מדוייקת ואכיפה שלה יכולים לפתור את כל אחת מהבעיות האלו.
א. אינפלציה – הבעיה המרכזית בשוק הישראלי היא כשלי שוק (שנובעים בעיקר מאוליגפליזם, שוק בנקאות ריכוזי ומגבלות ייבוא) – שינוי הריבית לא מסייע לפתור את אף אחד מכשלי השוק האלו, והעלאתה מקשה בעיקר על עסקים קטנים-בינוניים.
ב. אני מסכים שהחשיבות של באר שבע גדולה, אבל לא מבין למה לוותר על תל אביב בצורתה הנוכחית? יצירה של אוירה אורבנית נכונה היא שילוב של המון גורמים ואין לה ממש נוסחת קסם (ולכן יש כל כך מעט ערים כיפיות בעולם). יצא לי לבקר השבוע בליון ומארסיי, הערים מספר 2-3 בצרפת. שתיהן מקסימות, אבל אין בהן כמעט שום דבר שדומה לפאריז, ברלין או אמסטרדם בגלל שורה ארוכה של סיבות, ושם מדובר באיזורים מטרופוליטניים עם למעלה ממיליון תושבים.
ג. הפיתרון הראשון לבעיית הדיור הוא הפיכת דירות להשקעה לכלי הרבה פחות פופולרי ממה שהוא היום. קראתי אתמול שישנם 32 אלף בעלי 3-10 דירות בישראל – אני לא יודע מהם הנתונים המקבילים במדינות אחרות בעולם אבל מכיר מצוין את הדוגמא של הולנד: בעלי בתים עושים זאת כי מדובר בהשקעה יחסית פשוטה, ובד"כ רוכשים דירה רק אם אפשר לשפר את ערכה בזכות סיטואציה מיוחדת (הסבה/רכישה מעיקול/שיפוץ משמעותי). מה שלא קורה כאן:
1) בעלי דירות לא מרוויחים תשואה מספקת משכר דירה. למעט בדירות מחוץ לפיקוח באמסטרדם – שכר הדירה כמעט אף פעם לא עובר את רף האלף יורו לחודש, ובד"כ נע סביב 700-900 יורו לדירת ארבעה חדרים בערים הגדולות.
2) ישנו ציבור עצום שגר מרבית חייו בשכירות, ותאמינו או לא – אין לו בעיה עם זה. למה? כי זכויותיו נשמרות. ישנן תקנות מיוחדות ליחסים בין בעל הבית לשוכר, שכר הדירה כמעט ולא עולה, ישנן הגבלות על מספר הדרים בכל בית (כך שפיצול וכדומה מאוד מוגבלים), משך הזמן לתיקון, וכמובן – החלפת דיירים היא קשה/בלתי אפשרית בלי שיתוף פעולה של הדייר
בקיצור – יש כאן סיטואציה אחרת של יחסים בין בעלי דירה לשוכרים, שהופכים את כל אפיק ההשקעה הזה לכדאי הרבה פחות, מה שמוציא מהשוק את המשקיעים ומעביר את הכסף שלהם לאפיקים אחרים, וזה הרבה יותר נכון לכלכלה.

באשר להחלטות מיידיות שיש לקבל בתל אביב, לדעתי מדובר ב:
– הגבלה על עדכון מחירי שכר דירה
– הגבלה על מחיר שכר דירה למ"ר
– הגבלה על יכולת החלפת דיירים
– הקמת חברות ניהול לבתים מושכרים (נישה עצומה בהולנד/גרמניה/סקנדינביה וכו שלא קיימת בישראל)
– מתן עדיפות מתקנת לפרויקטים של בנייה להשכרה עד שהשוק יגיע לאיזון

—–
שים לב שכל הפתרונות שלי מתמקדים בשכירות – בעלות על בתים היא נושא אחר לגמרי ובגלל שאין כיום הגנה ראויה על שוכרים, היא נחשבת לטאבו בקרב בעלי משפחות. אחרי שייפלטו מהשוק המשקיעים ושכירות ארוכת טווח תהפוך לאלטרנטיבה ראויה, גם מחירי הרכישה יהפכו ספקולטיביים פחות ויהיו אפשרות טובה. אבל בכל מקרה בעלות דירה, למעט המשמעות הפסיכולוגית שלה, לא צריכה להיות חשובה כל כך במערך ההחלטות. זו בסך הכל החלטה פיננסית שבשוק תקין צריכה להיות מקבילה להשכרת דירה, לא פחות ולא יותר

matipool 26 ביולי 2011

נקודה למחשבה – בערב רגיל , ערוץ 2 מביס את ערוץ 10 ללא עוררין בפריים טיים .
אתמול , מול המשדר המיוחד של "360" בנושא מחאת הדיור ויוקר המחייה שודר שעשועון בערוץ 10 .
והתוצאות ? 18% לשעשעון בערוץ 10 , 14% ל"360" בערוץ 2 .
מה זה אומר עלינו ? האם זה החום שדפק לנו את הראש ?

ויינר 26 ביולי 2011

זה אומר שרשת היא זכיינית מחורבנת ולכן מצליחה להפסיד לערוץ 10, שעה שקשת זוכה לרייטינג של פי 2 לפחות בכל משבצת שידור. אני סולד מהטלוויזיה של קשת, אבל מודה שהם יודעים לעשות כזו.

מוזגטס 26 ביולי 2011

יונתן,
קראתי את הפוסט שלך ועברה בי צמרמורת.
מדהים אותי כל פעם מחדש איך אנשים מתאהבים בשוק החופשי שגורם לדברים להראות כמו ג'ונגל (ראיתי אתמול את הגרסה המוסרטת של בעל זבוב כך שכרגע חצי מעולם המושגים שלי שאוב משם).
חזק ואמץ,
אני משום מה עדיין לא הצטרפתי בכל הכוח למחאה, למרות שגם המשכיר שלי, בחיפה החליט להשתולל.
ואני בדין וחשבון עם עצמי למה. אולי בגלל גודל השעה, אולי כי לא רע לי ואני מסוגל למצוא פתרונות. ואולי כי עדיין לא הפנמתי שאני יכול לומר שמגיע לי.

B. Goren 26 ביולי 2011

כולם לעשות לייק:

http://www.facebook.com/j14rev?sk=wall

ויינר 26 ביולי 2011

אסף -אני מסכים עם חלק גדול של טענותיך . אני הייתי בהפגנה במוצ"ש וכל האדום הזה הבהיל אותי. ולא כי יש לי משהו נגד הפועל ת"א.

גם לי יש השגות רבות על המחאה הזאת -אני אישית לא מבין בכלל למה כולם חייבים לגור בדירות בבעלותם, ולכן מחאת הקוטג' הייתה יותר מוצדקת בעיניי. כי מחאת הדיור נובעת בעיקר מבעיות של היצע. הבעיות האמיתיות של המשק נמצאות בכל תחומי החיים.

ואני הכי מסכים איתך לגבי האנשים בשדרות רוטשילד – הם לא האנשים הכי נזקקים בחברה. הם לא נדכאים. יש מצוקות הרבה יותר קשות בחברה הישראלית. אבל לטעמי, המצוקות של הרוטשילדים הן הרבה יותר מדאיגות. כי תושבי הפריפריה לא ימהרו לעזוב את הארץ, וגם אם יעשו כן, לא תהיה פגיעה אנושה בתוצר. אולי ההפך – פחות כספי רווחה.

המדינה נזונה מאנשי המעמד הבינוני שמרגישים שבורים, ולא מצליחים לעמוד בנטל. וגם אם אנחנו מפונקים – אז מה? זה לא משנה מדוע זה קורה, זה משנה שזה קורה, ושעוד ועוד אנשים מדברים בצורה מפורשת על לעזוב את הארץ.

יש המון מדינות שהמצב הכלכלי בהן גרוע מישראל. אבל אין הרבה מדינות מפותחות בהן המעמד הבינוני מתקשה לחיות. וזה בכלל לא נוגע לממשלה הזאת – יש לי את מלוא ההערכה לביבי על תפיסתו את המציאות הכלכלית. הבעיה טמונה במשק קרטליסטי ומונופליסטי עם כושר תחרות נמוך במיוחד (חוץ מבהיי-טק), ועדי עובדים מפחידים בכוחם, ירידה בקרנם של החינוך וההשכלה הגבוהה, מיסים עקיפים גבוהים מעבר לכל פרופורציה, וממשלה שבגלל שיקולים סקטוריאלים ושיטת ממשל נוראית, לא יכולה להוציא שום תכנית אל הפועל, ומתעסקת בעיקר בנסיונות לכלות את זמנה.

אז אסף, באמת, מה הפתרון שלך? להגיד לאנשים שהם בטלנים ושילכו לעבוד לא יעזור. אתה מדבר כאן עם דור ה-Y. לא מאמינים במחויבות, לא מתפשרים. ואם אתה לא תספק להם תנאים להישאר, הם יעזבו, וישארו כאן בעיקר חרדים וערבים.

אסף THE KOP 26 ביולי 2011

אני מסכים שיש בעיה של יוקר מחיה. היא נובעת מריכוזיות, הפרטה מטורפת, היפר-קפיטליזם ומדיניות סקטוריאלית כפי שהיטבת לאבחן.

אני לא בטוח שיש לי פתרונות בכיס, אבל אני די בטוח שהם לא מתחילים ב"מצוקות" של אלו מהשדרה. מה שאני יכול לחשוב עליו זה פתיחת השוק בארץ לתחרות (לדוגמא, למה יש מכסים על יבוא מוצרי חלב ?), השקעה בתשתיות תחבורה, הגדלת מיסוי ישיר לבעלי הכנסות גבוהות והחזרתו לציבור ולא למנגנון הציבורי, חינוך לעבודה (קרי- לא לעבוד זאת בושה), וביותר גדול – העלאת % חסימה ומניעת מצב של 10-15 מפלגות, המייצגות 20-30 סקטורים.

לגבי הנטישה, אני מדור ה-X, ואני זוכר תקופה גרועה הרבה יותר (שנות ה-80 – אינפלציה מטורפת, אבטלה, מלחמת לבנון), רבים וטובים עזבו את הארץ, רבין אפילו כינה אותם "נפולת של נמושות" (אמירה אומללה). המדינה יצאה מזה, ורמת החיים של אלה שנשארו פה עלתה עשרות מונים. אני לא מפחד מהגירה של בני דור ה-Y, אם הם חושבים שיותר טוב במקומות אחרים, הם מוזמנים לנסות את מזלם מעבר לים.

דודו 26 ביולי 2011

סלחו לי שאף פעם לא הצלחתי להבין מה ההבדל בין ת"א לבין חולון, בת ים, ר"ג וגבעתיים מלבד הארונה..סתם שכונות מרוחקות פחות או יותר ממרכזה של אותה עיר).
בת"א (רבתי) המחירים הם פועל יוצא של הביקוש, ככל שמתקרבים לצנטרום המחיר יותר גבוה ומי שרוצה לגור על בן יהודה ולרדת בפיג'מה לבית קפה שיואיל לשלם על התענוג.

הבעיה היא לא בת"א אלא ככל שמתרחקחים ממנה. הבעיה היא במקומות בהם אין שום בעיה אמיתית או פוטנציאלית של היצע, במקומות בהם המדינה צריכה לשאוף שאנשים ירצו לגור.

הבעיה היא בזה שאין שום מדיניות אמיתית של העדפה מתקנת של הפריפריה המרוקת. אסופת פקידים בכירים ש 98 אחוז מהם (בדוק ) גרים במרכז הם אלו שקובעים את המדיניות.
לא רק שאין כזו הרי שיש מדיניות הפוכה, טענת משרד האוצר להצעת החוק של ח"כ (המושמצת) רגב לקביעת העדפה מתקנת של תושבי פריפריה במשדרדים הממשלתיים היתה שאם חלילה ימנו אותם לתפקידים בכירים הם יעזבו את הפרירפיה וככה יחלישו אותה עוד יותר.

כי אם מערכת החינוך בנתיבות היתה זוכה להשקעות שוות לזו שבת"א (בפועל על ילד בנתיבות המדינה משלמת 48 אחוז מאשר בת"א), ואם אפשרויות התעסוקה בנתיבות היו מאפשרות לבוגרי אוניברסיטה ומכללות לגור שם (בפועל המדען הראשי התנגד נחרצות להעברת תקציבי פיתוח לפריפריה באומרו "ואם יקום מפעל היי טק בנתיבות זה אומר שלמי שגר שם תהייה בו עבודה?" ) ואם כיוון שיש ב"ה שטח פנוי דירת 4 חדרים בנתיבות היתה עולה 400 אלף ש"ח אז גם אם דפני אנד קו לא היו הולכים לנתיבות ברור שלפחות בני נתיבות שסיימו אוניברסיטה לא היו עוזבים אותה כ"כ מהר ואם זה היה קורה גם בירוחם,דימונה, באר שבע, קרית שמונה , מעלות ושלומי יש מצב שאפילו בת"א המחירים היו יורדים עקב ירידה בביקוש.

הופ 27 ביולי 2011

– הפוסט כתוב נהדר (כמו, למיטב זכרוני, הפוסטים האחרים של צרי). כן, חד ובלי פוזה. פוסט האורח היום מעניין ומאלף.
– אביעד (וגם תומר חרוב) – לייק כללי.
– עידן לנדו מציע "פתרונות קונקרטיים". כבר ראיתי כמה כאלה, ואני מקווה שיבואו נוספים: http://idanlandau.com/2011/07/26/after-the-spin-intensify-housing-protes/

תומר חרוב 27 ביולי 2011

אם מיכאל קורא פה, שידע הוא וידעו אנשים מנתניה והסביבה, שבצומת פולג הקימו מאהל מחאה ויש שם כבר מעל עשרים אוהלים. עברתי שם היום (הרופא שיניים שלי עדיין בנתניה) ועצרתי רק כדי להביע תמיכה ונשארתי לעשתיים. הוקסמתי מהאנרגיות, מתרבות הדיון, מהרצון של האנשים לסולידריות אחד כלפי השני. היו שם אנשים עם סיפורים מאוד מרגשים כמו אם חד הורית לילד בעל שיתוק מוחין שלא יכולה להביא לו מטפלת משום שאין לה חדר פנוי ואין לה יכולת לעבור דירה. המאהל ממוקם בדיוק בתפר בין קרית נורדאו הישנה והמוזנחת לבין רמת פולג ועיר ימים(פנינת הנדלן החדשה והיוקרתית) ויש שם אנשים משתי השכונות ומשכונות נוספות. יש מזרחים ואשכנזים ובני העדה האתיופית והם זקוקים לתמיכה נוספת. לא חובה להגיע עם אוהל, מספיק להגיע לחצי שעה-שעה, מבטיח לכם שתרצו להישאר.

תומר חרוב 27 ביולי 2011

לשעתיים ולא לעשתיים

Comments closed