ביציע המזרחי של הכנסת – שחר בר

כמה קל להיות בימים אלו פוליטיקאי מהשמאל, נבחר ציבור מהאופוזיציה כשהדם נשפך ברחובות ואיש לא מעז לצאת מהבית כמה קל לעמוד ביציע ולצעוק על האשמים במצב. הימין, המתנחלים, מירי רגב, מי לא אחראי בעיניהם. כולם חבורה של אוהדי כדורגל, ומהזן שלוקח ג'ריקן ומצית או מפנצ'ר למאמן את הגלגלים של האוטו. שמישהו אחר יעשה מעשה, שמישהו אחר יתפטר, שמישהו אחר ירשום את הצ'ק. אז מה אם לפני הבחירות הם הבטיחו, הם בהחלט לא הבטיחו גם לקיים. ארבעים שנים של שלטון כמעט רצוף והם לעולם לא יודו שהם כבר לא ביציע, שהם המבוגר האחראי שתפקידו לשבת ביציע הכבוד ובספסל המאמן ולקבל החלטות גורליות.

הציפייה שלך שחר לתגובה עניינית מראה כמה השמאל בארץ ובדהבאזר מנותק. זה איש שתגובה של שלוש שורות עולה לו בזיעה רבה ואם אין בה סמול או רבין או איזה קללה אז זה בכלל ריצת מרתון.
תתנחם בזה שבתגובה של מלה אחת אין טעויות כתיב.

אתם ממש אבל ממש משעממים
יש מישהו מהכותבים פה שהצביע הרצוג בטעות
כדי שיכתוב משהו יותר מרכזי….
חבל על הזמן
כמו תקליט שחוק פה בכל מה שקשור לפוליטיקה
אתם מ-ש-ע-מ-מ-י-ם

בתקופה האחרונה אני רואה יותר מדי התנשאות של השמאל על כך שלימין אין פתרון מעשי להציע,אז בתור ימני אני אתן דוגמא להמחשה של המצב בעיניי:

יש לידנו כוורת דבורים ענקית עם נקב קטן שמדי פעם משתחלות ממנו דבורים מעטות שעוקצות אותנו ומציקות לנו
לצערנו אי אפשר להזיז את הכוורת ממקומה או לסתום את הנקב.
לשמאל אין סבלנות והוא מציע פשוט לפוצץ את הכוורת ולשחרר את כל הדבורים
הימין משתהה ומקווה לטוב

לפעמים שב ואל תעשה עדיף

שחר
אני דווקא חושב שהבעיה הגדולה היום היא האנמיות של האזרחים.
כל היציעים בכנסת עמוסים בכלומניקים מכל צד שהוא.
הפתרונות כל ברורים הבעיה שהם מתנגשים עם יותר מדי אינטרסים של יותר מדי גופים כאן.

דבר אחד ברור לי מאוד.
אם בקהילה שלי מישהו היה יורד לשרוף צמיגים בכניסה ליישוב בגלל שמציק לו משהו אז התפקיד שלנו כחברה הוא להוקיע אותו בכל מחיר.

המחשבה ההזויה כי מנהיגים ישראלים יביאו ישועה היא הזיה בדיוק כמו, שכל מי שלא תשים להנהיג את ההתאחדות לכדורגל לא יצליח להביא אותך להשגים

מעניין אם התגובה הבאה תחשב כתגובה מרכזית, ימנית, שמאלנית או סמולנית.
בין הים לנהר יש כאן שתי קבוצות אוכלוסיה שלא מוכנות לחיות ביחד. שתיהן היו שמחות שהאחרת תעלם.
לאחת מן הקבוצות -הקבוצה היהודית- יש את הכח בטווח הקצר לגרום לקבוצה האחרת להעלם אבל היא הגיעה ברובה המכריע להכרה שזה לא יקרה, גם אבל לא רק מן הטעם שהמשך קיומו של הכח הזה תלוי בתמיכה בינלאומית שתלך לאיבוד אם היא תנסה ברצינות להעלים את הקבוצה האחרת.

הקבוצה האחרת- הערבית- זו שאין לה את הכח עדיין מאמינה שהקבוצה היהודית היא אפיזודה הסטורית חולפת ושעם הזמן, רק אם הם יתעקשו מספיק, אינשאללה, הקבוצה היהודית תעלם.

בתוך הקבוצה היהודית יש מיעוט שסבור שיש לנקוט באמצעים להעלים את הקבוצה האחרת חרף הסיכונים הכרוכים בכך בכל הנוגע לאובדן הכח – חלקם עושים זאת כי הם לא מסכימים שהסיכונים הללו משמעותיים כל כל וחלקם כי הם סבורים שהסיכונים הללו בטלים בשישים מכיוון שבמקרה כזה מעצמת העל הגדולה מכולן – זו שבראה את היקום – תתערב לטובתם כי הם בסך העל עודים זו שאת רצ הפ בעצבגלל דפוסי ההצבעה, הרכב האוכלוסיה ותהליכי קבלת ההחלטות בתוך הקבוצה היהודית יש למיעוט הזה השפעה על קבלת ההחלטות שעולה בהרבה על משקלם היחסי

היחסי באוכלוסיה.

לעולם הבינלאומי יש פתרון למצב. חלוקת הארץ לשתי מדינות בגבולות שביתת הנשק שהושגה לאחר מלחמת השחרור. שתי הקבוצות דוחות את הפתרון הזה.

הקקבוצה הערבית- כי היא עדיין מאמינה שעם התעקשות היהודים יעלמו.

הקבוצה היהודית מכמה סיבות-

האחת, כי היא רואה את הקבוצה הערבית וסבורה שגם אם הקבוצה הערבית תסכים לפתרון זו תהיה הסכמה טקטית שלאחריה היא תתבסס בשטח שימסר לה עקב החלוקה כבסיס להבאת המטרה הסופית- העלמת הקבוצה היהודית.

השניה- בגלל ההשפעה של אותה קבוצת מיעוט באוכלוסיה היהודית שסבורה שחלוקת הארץ תביא עליה את חמת זעמה של מעצמת העל שבראה את היקום.

השלישית- כי מאז 1967 ה

השטחים הללו צריכים להיות תחת כיבוש צבאי ולא ישוב אזרחי.

אני תומך בכיבוש.

אני מתנגד להתנחלויות.

מה זה אומר עלי – חוץ מאשר זה שאני זקן מכדי לקבל רישיון לאייפון- שאני מרכזי, ימני, שמאלני או סמולני?

מבחינת מה צריך היה להתרחש זה ברור. נסיגה לקווי 67, הקמת מדינה פלסטינאית לצד ישראל, מדינה שתכיר בישראל כמדינת העם היהודי, הסכם שלום שבנוי על ערובות ממדינות האזור ובמיוחד ערב הסעודית ומדינות המפרץ לאור כוחן הכלכלי, פתיחה מיידית של מיזמים כלכליים במדינה הפלסטינאית במימון סעודי ושל מדינות המפרץ ובשיתוף של הידע הישראלי וכיוצא בזה, וכמובן בינאום של המקומות הקדושים. במילים אחרות, הקמת גוש מזרח תיכוני.
מבחינת מה שיתרחש בפועל, כפי הנראה אם נרצה ואם לא נרצה אסף צודק. היתרון של הראיה שלו את עתיד הסכסוך היא שהיא לוקחת בחשבון עובדה אחת שהפתרון למעלה לא לוקח וזה שבני האדם כעמים הם פשוט מטומטמים.