על ל"ב הק"ב ואלה שבצד – חן חרמש

איך בא קווטרבק לעולם ולמה לא באים מספיק

במשך ששה עשר שבועות, בכל יום ראשון, עולים שלושים ושניים שחקנים לאייש את עמדת הק"ב בהצגת הספורט הגדולה בעולם. גם מבלי להיכנס אל הוויכוח האם מדובר בעמדה החשובה ביותר בספורט הקבוצתי, אין בדל של ספק כי מדובר על אחד התפקידים המרכזיים והמשפיעים ביותר על תוצאת ההתמודדות.הקושי המרכזי של הק"ב מובנה בתוך דרישות התפקיד. הרי מדובר על עבודה הדורשת מן השחקן לעבד כמות עצומה של מידע במהירות רבה ותחת לחץ פיזי ממשי (דבר המוכר במעט למשתמשי קונסולות המשחק).

על מנת להיות מסוגלים לבצע את המתבקש על המגרש, עבודת הק"ב מתחילה כבר בהכנה למשחק, עם לימוד היריבה מצפייה בוידאו ודרך למידת הפלייבוק של ההתקפה למשחק המסוים. העיקר כמובן מגיע במשחק עצמו. שם עליו לגלות ערנות רבה והבנה מלאה לסיטואציה הנתונה: תוצאה, שעון, מיקום על גבי המגרש, המרחק אותו יש להשלים ועוד. כמובן שהוא חייב לדעת באופן מלא ועיוור את פרטי המהלך המתוכנן של ההתקפה-מסלול הריצה של הרסיברים ומיקומם הסופי בראוט ואת סכמת החסימות. דבר נוסף החשוב ביותר לשרידותו האישית היא יכולתו לזהות נכונה את ההערכות של ההגנה מולו: אישית/איזורית, בליץ (אם כן של מי), מיקום הליינבקרים, הקורנרס והספייטיז. את כל זה, הק"ב צריך לעבד בזמן קצר מאוד של עד 45 שניות לכל היותר בהאדל.

לאחר הסנאפ, עומדות לרשותו בין שתיים לארבע שניות בשביל להפטר מהפוטבול. כאשר בזמן הזה הוא צריך לתמרן בפוקט (או מחוצה לו) לעבור על התופסים לפי הסדר (מה שנקרא בפוטבולית – (Going through the progression, או להתחיל ולאלתר כפי יכולתו במידה והמהלך קרס. אם לא די בכך, הרי שעל כל אלה עוד מתווספים שאר האלמנטים המוכרים לספורט מקצועני –לחץ מנטלי להצליח (או לפחות שלא לטעות באופן חמור),רעש הקהל (ועוינותו) וכמובן התנאים הסביבתיים המשתנים (רוח, גשם, שלג, קור/חום).

*

ובכן, כפי שידוע, קל זה לא. לכן הנתון החשוב ביותר בפוסט זה הוא שלושים ושניים (שישים וארבעה אם רוצים לספור גם מחליפים), הרי גם כך כל שאר הסטטיסטיקות נוצרו על מנת שיהיה אפשר לדרג את השחקנים בכדי לבחור מי מהם יהיה בין הל"ב שיעלו לשחק ביום ראשון. בשורה התחתונה – זו היקף הדרישה של השוק. התמורה? גם היא בהתאם: תהילה, כסף, פרסום, חוזי פרסום, דוגמניות (ברואדווי ג'ו כמשל וג'יזל כנמשל). עד כאן הדבש. ומכאן מהר כמעוף הדבורה בחזרה אל המציאות. והמציאות היא כבר העולם של הברנדון ווידנים, המאט קאסלים והמרק סאנצ'אזים.

לצורך הבהרה, אומר כי אין כאן שום כוונה להפחית או להקטין את אותם ספורטאים מוכשרים (שרוב חייהם היו מצטיינים בתחומם ואף בענפים נוספים), אלא יותר להצביע על הבעיה.

כך, בשעה שמחזור 15 לעונת 2015 נמצא כבר בספרי ההיסטוריה, עיון מהיר ברשימות מגלה שבמחזור האחרון ל"ב הק"ב ששיחקו היו: ריברס, דרק האוטו, קאר, קפטיין קירק קאזינס, סם בראדפורד, קאם ניוטון, אייסימאט רייאן, רות'ליסברגר בן השמן, ראיין מאלט, טיילור טיירוד, קלן (רוג'ר) מור, מאת'יו סטאפורד, בלאיין גאברט, אלכס סמית', ג'וני פוטבול (אירוני משהו) מאנזל, ראיין טננהיל, צ'ארלי וייטהרסט,בריידי טום, פיצ'פטריק ראיין, ג'יי קאטלר, ג'יימיס וינסטון, ברנדון וידן, זאק מטנברגר, דרו בריז, בלייק בורטלס, אארון רודג'רס, קארסון פאלמר, ג'ק ראסל וילסון, קייס קינום, טדי ברידג'ווטר, איליי מננינג, ברוק אוסויילר, איי.ג'יי מק'קארון. אלו מצטרפים לעוד עשרים ושלושה נוספים (סך הכל חמישים וחמישה ק"ב) שרשמו לפחות 15 נסיונות מסירה העונה. בין השמות הנוספים ששיחקו העונה אפשר למצוא את: פייטון מננינג, טוני רומו, ניק פולס, ג'ו פלאקו, קולין קאפרניק וכן, גם סמית', ג'ינו סמית.

*

ללא משוא פנים או כוונות רעות, בחרתי להתייחס כדוגמא לצ'ארלי וייטהרסט (קולטס). צ'ארלי וחצי (1.96מטר, 102 ק"ג) נבחר בדראפט של שנת 2006 בסיבוב השלישי (מקום 81) ע"י סן-דייגו. זאת אומרת שהוא נמצא כבר עשר שנים בליגה, במהלכן היה חתום בחמש קבוצות שונות. הטאלנט שיחק עד כה במצטבר כעשרים וארבעה משחקים (15% מתוך 160 המשחקים אותם שיחקו הקבוצות בהם היה חתום), שבהם רשם ממוצע של 95 יארד/משחק עם 55.1% אחוזי השלמה, 10 ט"ד לצד 8 אינט'. נתונים צנועים אלה מדרגים את יקירנו עם ציון AV לקריירה שלו שלשבע (מתוך מאה), מה שממקם אותו במקום ה -8138 למניין מדד יעילות שחקני ה-NFL החל משנת 1950  וזאת על פי .pro-football-reference

הנה לכם מספרים נוספים (חשובים אף יותר): בשנה שעברה, חתם הבחור על חוזה של שנתיים עם הטנסי טייטנז, שישלמו לו ארבע מיליון ורבע דולר,כאשר 2 מיליון מהם מובטחים ועוד מיליון אחד בונוס חתימה. משכורת רעה בכלל, בשביל לעמוד בדרך כלל על הקווים ולאחוז בחוזקה בקליפבורד (לא לחינם כינויו של הבחור הנאה הוא קליפבורדג'יזוס).

המשמעות המיידית בעיניי של נתון זה היא שהטייטנס (יהיו מקבלי החלטות גרועים אשר יהיו) מצאו את וייטהרסט מוכשר מספיק לקבל מהם חוזה לשנתיים. אם לומר את זה באופן בוטה יותר, הרי זה לא שבהנהלת הטייטנז חשבו שיש להם ביד את טום בריידי. אלא יותר העניין שהם מבינים כי מבין כל הסחורה הזמינה בשוק…נו טוב, תביאו את צ'רלי שיחתום. וזה עוד החלק הטוב. הבעיה האמתית המסתתרת כאן היא שבמשך 10 שנים! עשר!  לא הצליחו למצוא מישהו מוכשר יותר שיתפוס את מקומו. וכך וייטהרסט זוכה בכל פעם לאמון מחדש אצל קבוצות שונות בליגה. אז בוודאי שיהיה נכון להניח שהם לא בדיוק בנו עליו שייקח אותם לס"ב (בעצם למה לא?(. עם זאת, הרי בפוטבול אנו עוסקים והסיכוי לפציעות הוא גדול, כך שתמיד ישנה אפשרות ריאלית שהק"ב הפותח יפצע ואו-אז המחליף יצטרך לעלות ולשחק. מכאן ברור שהיו מספר קבוצות בליגה (ומספר גדול יותר של אנשי הנהלה וצוותי אימון) שחשבו שאם וכאשר ובמידה ונזדקק לו, הרי שאפשרי ויהיה שהוא זה שיעלה למגרש, יקרא נכון את המהלכים, ישליך את עור החזיר, יצבור השלמות שיזיזו את המקלות, שישימו נקודות על הלוח. וכך במשך עשרה דראפטים שונים שבהם עשרות אם לא מאות שחקנים התמודדו על התפקיד הנחשק, והוא עדיין כאן, טורד את מנוחתי.

בנימה אישית, אני חייב להודות בכך, שמעט נחת הייתה לי השבוע, בשעה שנודע לי שהינוקא מאט האסלבאק (בן 40, עונה 17) מי שהחליף את אנדרו  לאק הפצוע, נפצע בעצמו –וצ'ארלי שלנו נקרא אל הדגל להציל משחק קריטי עבור הקולטס (הביזיוניים) מול המיאמי דולפינז (המחפירים). צ'רלי כמובן עט על המציאה, השלים 9 מ-14 ל-78 יארד, ללא ט"ד וללא אינט' ונפצע בעצמו. הקולטס? ניצחו 18-12 ושמרו לעצמם סיכוי קלוש להתברג לפלייאוף.

*

אז צ'ארלי כמשל. מסקנה בלתי נמנעת העולה מצפייה ומעקב אחרי עונות רבות של פוטבול, היא שבכל עונה נתונה, בכל יום ראשון נתון, אין בנמצא ל"ב ק"ב טובים מספיק. פשוט כך, אין. הבעיה הופכת אקוטית יותר אם זוכרים שלא מדובר על כמות כשרון שיש למלא על בסיס שנתי, אלא שניתן לצבור אותו במשך מספר שנים. ובפועל? בפועל עולה כי מבין מיליוני הספורטאים בארה"ב (ובקנדה), לא ניתן למצוא באופן עקבי מספיק שחקנים טובים דיים בכדי לאייש את העמדה הכי יוקרתית בספורט האמריקני. וזה לא שלא מנסים. הקבוצות ב-NFL מעסיקות סקאוטים רבים שחורשים את היבשת וצופים במשחקי תיכונים ובמשחקי קולג'ים מדרגה שניה ושלישית בניסיון לאתר את הפרוספקט המתאים. את מי שהוא הגביע הקדוש של הסקאוטינג – הפרנצ'ייז ק"ב. כן, אותו אחד נבחר שיוביל את הקבוצה להצלחה על המגרש וגם ישמש בתור הפנים של הארגון למשך כמה שנים (לינק 1). וכך גם עם בוא הדראפט. עם ימי הקומביין ועם עוד ימי אימון אישיים שבהם נבדקים מדדים פיזיים נוספים ונעשים ניתוחי מכניקה וטכניקה של המוסר. בנוסף, מתקיימים ראיונות פסיכולוגיים למועמדים לצד בדיקות רקע ולקינוח מעבירים את השחקנים מבדקים פסיכומטריים שנועדו להעריך את יכולותיהם השכליות.את התוצאות של מבחנים אלה, שיעילותם מוטלת בספק (להרחבה לינק 2) אתם מוזמנים לראות בכל יום ראשון.

*

באופן טבעי, לנו כצופים (או אם נרצה להרחיב כבני אדם) קל יותר להזדהות עם דמות אחת מאשר עם הרבה דמויות. הדימוי של האקדוחן הבודד העומד חשוף מול מבקשי רעתו תקף גם כאן. ולכן מובן שיש משהו פשטני בלזרוק את הכול על הק"ב. בסופו של דבר הרי מדובר בספורט קבוצתי עם סגל גדול (53 שחקנים מתלבשים לכל משחק) וברור כי קיימת תלות רבה בהרכב שחקנים ההתקפה הנוספים, ביכולת של ההגנה, במתאם ההתקפה, בתפיסת המשחק של מאמן הראשי וגם (בחלק מן המועדונים בעיקר) בהנהלה.הרי קרו כבר מקרים בהם ק"ב שנכשל במקום אחד יכול להצליח מאוד במקום אחר (לעיתים לא מדובר על בהכרח על שינוי פיזי אלא דווקא על שינוי כללי בארגון).

דוגמא טובה לכך (הקרובה לליבי) היא הקדנציה של אלכס סמית' בסן-פרנסיסקו. בקצרה, סמית' נלקח כבחירה מס' 1 בדראפט 2005 ע"י סן-פרנסיסקו. הגעתו לארגון בעל עבר מפואר שירד מנכסיו הפיחה תקווה במפרץ. מהר מאוד התקוות נמוגו וחמש השנים הראשונות שלו היו חלשות מאוד מבחינה אישית ואיומות מבחינת המועדון, שלא הצליח לסיים את אף אחת מהעונות האלו במאזן חיובי, והמשיך להסתחרר כלפי מטה.

מגמה זו השתנתה עם הגעתו של ג'ים הארבואו ב-2011. ולפתע סמית' (שזוכה לכינוי 'מנהל משחק') והניינרס מנצחים משחקים ומגיעים עד כדי השמטת פאנט טרגית מהופעה בס"ב 46. עונה אחר כך, סמית' ממשיך במגמה החיובית, רק בשביל למצוא את עצמו מסופסל בנסיבות מפוקפקות במחזור העשירי.הארבואו והניינרז הולכים עם קאפרניק עד לס"ב 47. סמית' בסוף העונה עובר בטרייד לצ'יפס (שלהזכיר קלטו בשעתו את ג'ו מונטנה לאחר שהניינרס בחרו ללכת עם סטיב יאנג, ובכלל הצ'יפס הם מסורתית מקום מפלט לאקס ק"ב של הניינרס) . אז האם א.סמית' (ציון ה-AV של הקריירה שלו הוא 60, מקום 904 ברשימת כל הזמנים) הוא ק"ב טוב? או שמא נשתמש במונח השאול מהפסיכולוגיה ונשאל האם הוא ק"ב טוב דיו. לטעמי, בנסיבות הנוכחיות התשובה תהיה כן. אולם נדמה לי שישנם רבים שיחלקו על הקביעה הזו, דברהמצביע יותר על הבעיה מאשר על הפתרון. עכשיו תאמרו לי אתם.ונגיד שיש לכם עסק ששווה מאות מיליוני דולרים, וההחלטה הטובה ביותר שעומדת לרשותכם היא לבחור בין לשים את המפתחות בידיים של אחד קייס קינום או אצל האחר ניק פולס? או שאולי תקראו שוב לברנדון וידן?

***

חומר לקריאה נוספת:

אחד

ועוד אחד

 

נו האדל - סיכום מחזור 16
יומן האליפות של הפטס (16) - ההפסד במיאמי

62 Comments

אודי 3 בינואר 2016

פשוט לשחק wildcat ולשים את הכדור אצל Gurley או Tavon Austin כל פעם, ולהחתים את Tebow סתם בשביל הגיוון. אחלה פוסט.

אלון 3 בינואר 2016

פוסט מעולה על בעיה שהחמירה השנה.
והנקודה היא ההבדל העצום בכישרון.
קבוצה אחת יכולה לעבוד חרא ולהגיע שנה אחרי שנה לפלייאוף כי יש לה את פייטון מאנינג.
הקבוצות יכולות לעבוד שנים נכון בבנייה ולא לקחת אליפות לעולם כי לא מצליחים להשיג קב עלית.

אריק האדום 3 בינואר 2016

שמור את הפוסט הזה ותשכתב אותו שוב אחרי הפרישה של בריידי. יהיה הרבה יותר מדכא לקרוא.
מעניין שאל מול הנתונים האלו לא קמה איזו אקדמיה לק"ב.
איזה אלוף לשעבר, בגיבוי של דונלד טראמפ או טחון משועמם אחר, יאסוף אליו בכל קיץ ק"ב עם פוטנציאל וייצור עבורם סביבה לימודית מתאימה. למצוא ובעיקר ללטש יהלומים.
הליגה יכולה להיות שותפה לזה. הרי כמו שאמרת אלו הפנים של הקבוצות ושל הארגון כולו. האנשים בחזית.

7even 3 בינואר 2016

מסכים. הליגה במצב בעייתי. כמו שכתבתי מתחתיך – אולי בדיעבד יחזרו כולם לפוןטבול הישן עקב מצב של אין ברירה

חן 3 בינואר 2016

לגמרי. האמת זה רעיון מעניין…אקדמיה
אולי טראמפ אחרי שיובס בבחירות יהיה פנוי לחשוב על זה
או שאולי AUGMENTED REALITY תבוא לעזר

מוטי 4 בינואר 2016

זה לא רק בריידי, בתוך שנים מעטות – דרו בריס ופייטון (שלמעשה לא הופיע כלל העונה) יפרשו, סטאפורד, ריברס ודומיהם מעולם לא עשו את הצעד הנוסף קדימה, ונשאר עם חלל גדול. קאם ניוטון עקבי, ווילסון עקבי, אבל האם יעשו צעד קדימה לכיוון העילית? לא בטוח כלל. אנדרו לאק על פציעותיו נסוג העונה חזק לאחור. יש חלל גדול מאוד.
יתכן והבעיה נעוצה בהיעדר תקופת הכשרה לק"ב בליגה בשנים האחרונות. בכל שנה נבחרים בדראפט ק"ב כישרוניים שנזרקים מיד להוביל קבוצה. חלקם פשוט נשרפים. יתכן ואם היו עוברים שנה שנתיים הכשרה עם מנטור (רוג'רס לדוגמא), יקבלו את המפתחות בשלים יותר.

7even 3 בינואר 2016

אותי מעניין לדעת אם אארון רודג'רס היה אארון רודג'רס שאנחנו מכירים היום אם לא היה יושב 3 שנים על הספסל וצופה בברט פארב.
כמובן לאוו דווקא ברט פארב, אלא בכללי האם שווה להושיב שחקן עם פוטנציאל פרנצ'ייז כדי להסתכל מהצד.

לדעתי המאמנים נמצאים בסוג של דיסוננס:
מצד אחד הם לא יכולים להשליך למים העמוקים QB שרק הגיע מהמכללות,
מצד שני יש לחץ עצום של בעלי הקבוצות והאוהדים להריץ את הבחור החדש,
הרי לא סתם בחרו אותו כ"כ גבוה.

זה מוביל לירידה ברמת ה QBs לאורך זמן, וה QBs הבאמת טובים עומדים לפרוש בעוד 3-4 שנים.
בריידי, בריס, פייטון, איליי, ביג בן, פאלמר, רומו… ייעלמו מהנוף אוטוטו.
לך תדע – אולי בדיעבד זה יוביל את כולם חזרה לפוטבול של פעם, על הקרקע.

אריאל גרייזס 3 בינואר 2016

אני באמת לא יודע כמה הקביעה הזאת נכונה. פייטון שיחק מהשניה הראשונה. ביג בן עלה בערך במשחק החמישי בעונה, איליי אותו דבר. פאלמר שיחק מהשניה הראשונה. גם בריס שיחק מהר מאוד והתחיל להצליח דווקא בעונה השלישית שלו.
אתה מקבל ק"ב רוקי לארבע שנים בחוזה רוקי שלו ומשלם לו – אם הוא נבחר בסיבוב הראשון – הרבה מאוד כסף. להושיב אותו על הספסל לשלוש שנים זה לוקסוס שאין לך. אפילו שנה כזאת היא בעייתית.
הבעיה היא שק"בים היום מגיעים הרבה פחות מוכנים מהמכללות. במכללות למאמנים אין את הזמן ללמד כמו פעם וכולם הולכים בדרך הקלה של להריץ התקפת אופשן שבה לק"ב יש אופציה אחת של מסירה בערך. הק"בים מגיעים בלי יכולת לזהות הגנות, לקבל החלטות מהר וכו'.
בנוסף, שחקני ההגנה הרבה יותר מהירים היום וההתקפות גם הרבה יותר מורכבות ודורשות מהק"ב הרבה יותר.
ואחרי שאמרתי את כל זה – אני באמת לא יודע כמה באמת המצב היום יותר גרוע מאשר פעם. תמיד זוכרים את הטובים, אבל האם בתקופה של מונטנה לא היו איזה 20 קבוצות גם כן עם ק"בים בינוניים?

7even 3 בינואר 2016

אני די בטוח שהיו לא מעט ק"ב בינוניים גם אז.
הבעייה היא שהיום המשחק מוכוון מסירה באופן מובהק, בניגוד לפעם.
פעם ק"ב בינוני ומטה, לא בהכרח אמר קבוצה בינונית ומטה. היום זה המצב בד"כ.

לא כולם הם כמו BB שמוציא עונה של 11 נצחונות עם מאט קאסל.

שים את ג'וני מנזיאל בקרוליינה כמה נצחונות אתה מקבל?

אריאל גרייזס 3 בינואר 2016

על זה אני מסכים. יותר מזה, בגלל שהמשחק הרבה יותר מכוון מסירה, הרבה יותר קשה לקחת אליפויות עם קבוצה שמבוססת על הגנה טובה. נכון שהיתה לנו סיאטל בשנתיים האחרונות אבל גם הם היו צריכים את ווילסון ולינץ', וגם הם היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל.
קאם ניוטון, דרך אגב, עוד דוגמא למישהו שפתח מהיום הראשון. גם ראסל ווילסון.

Zak 3 בינואר 2016

אם אני זוכר נכון, סיאטל תכננו להושיב את ווילסון על הספסל ולתת למאט פלין לפתוח. לפני תחילת העונה הם הבינו שפלין לא ממש מתאים והחליטו לתת לוילסון את המפתחות. אם כבר הזכרנו את פלין, הוא עוד דוגמא נהדרת לק"ב שמסתובב שנים בליגה ומקבל חוזים של מיליונים בלי לעשות כלום, כל זה על סמך משחק אחד מקרי מוצלח.

אורן השני 3 בינואר 2016

בהמשך למה שאתה אומר, ובניגוד לאחרים שהוזכרו ווילסון לא נבחר כפרנצ'ייז ק"ב מבטיח אלא בסיבוב שלישי או משהו, ובמבחנים באוף סיזן התעלה על פני פלין שהיה אמור להיות הק"ב הראשון. כלומר הוא לא היה הבטחה גדולה שתכננו להושיב על הספסל וללמוד, אלא שפשוט יהיה בק-אפ לפלין בינתיים. קרול ספג קצת ביקורות על זה שהביאו את פלין ובסוף החליט לתת דווקא לווילסון האלמוני לפתוח.

גיל 3 בינואר 2016

הוא לא היה ולו מהסיבה הפשוטה שהוא היה משחק בקבוצה מסריחה. בהנחה שהיו נותנים לו זמן להתפתח סביר שהוא עדיין היה מעולה אבל קשה להעריך איך היה מתפתח עם התחלה כל כך שונה. השאלה ההפוכה לא פחות מעניינת, איך היה אלכס סמית אם היה יושב מאחורי פארב שלוש שנים?

אריאל גרייזס 3 בינואר 2016

אותו דבר..

7even 3 בינואר 2016

זורק ל 15 יארד במקום ל 10 כל פעם:)

גיל 3 בינואר 2016

יכול להיות אבל עובדה שהוא ק"ב לגיטימי כרגע בליגה אחרי כל מה שהוא עבר. יש הרי ק"ב שלא היו מספיק טובים אבל כשניתנה להם הזדמנות הם הצליחו. או כאלו שהיו טובים, שיחקו גרוע ואז שוב הצטיינו כמו וורנר ופאלמר שנחשבו לסוסים מתים לפני שהגיעו לאריזונה (זה משהו באוויר כנראה).

עידו ג. 3 בינואר 2016

נראה לי שאת הלמידה שלו אלכס סמית עשה על המגרש. מהרגע שהוא למד את המגבלות שלו הוא הפך לק"ב לגיטימי. הבעיה היחידה (של אוהדי הניינרס לפחות) שזה עלה להם בהרבה שערות ראש ובארבע עונות של הקבוצה.

גיל 3 בינואר 2016

קפיצת המדרגה הגיע כשהארבו מונה למאמן. אני לא בטוח שהוא למד אלא שפשוט הגבילו אותו יותר. עכשיו נראה שהוא באמת הפנים את העניין.

עידו ג. 3 בינואר 2016

זה נכון, אבל גם זו סוג של למידה. העובדה היא שמאז הוא הפך מק"ב שזורק חטיפות שגורמות לך לתלוש שערות לכזה שמעדיף לספוג את הסאק במקום. כלומר כעת הוא ק"ב שמודע למגבלות שלו שאתה יודע בדיוק מה תקבל ממנו.

גיל 3 בינואר 2016

אני חושב שזה מדגים גם את העובדה שעם אימון טוב שחקנים יכולים להשתפר אם הם מקבלים את האימון. יש שחקנים שלא מוכנים לשנות את המשחק שלהם ויהי מה והם אלו שנפלטים. הוא גם דוגמא למישהו שקיבל אינספור הזדמנויות ונהייה ק"ב לגיטימי בליגה מה שמדגים שהרבה פעמים לא נותנים ממש הזדמנות לשחקנים.

עידו ג. 3 בינואר 2016

מסכים לחלוטין.

גיל 3 בינואר 2016

העמדה מסובכת יותר מבעבר ויש הרבה פחות סבלנות למאמנים. נוצר מעגל אינסופי של ניסיונות עם ק"ב ואחרי כמה משחקים שהוא לא טוב חותכים אותו ונותנים לק"ב אחר לשחק.

והשאלה החשובה להשבוע היא עם מי הקולטס יפתחו השבוע? לא זוכר מצב שבו לקבוצה לא היה ק"ב אחד. החתימו אפילו את ג'וש פרימן.

פאקו 3 בינואר 2016

נראה לי שדיברו על הפאנטר שלהם למטרה זו אפילו באיזה שלב.

עידו ג. 3 בינואר 2016

הקארדינלס ניסו את הטריק של הפאנטר בתור ק"ב לעונה אחת בשנות ה-90.
לא הייתי ממליץ.

גיל 3 בינואר 2016

נדמה לי שהוא המחליף. מקסימום יריצו כל המשחק, זה סתם יהיה משחק לפרוטוקול.

חן 3 בינואר 2016

גיל, אתה בדיוק מתאר מצב של משבר בשוק.
הקולטס (שלא יגיעו לפלייאוף) נאלצים לדוג אחרי ק"ב למשחק אולי הכי חשוב שלהם העונה.
בהשאלה- זה כמו שנאסא יגייסו בבהילות טייס של אל-איטליה למשימה הקרובה.
העמדה במשבר מתמשך…ולא ברור מה נעשה לטפל בזה.

גיל 3 בינואר 2016

המשחק שלהם לא ממש חשוב כי הסיכויים שלהם לפלייאוף אפסיים. פשוט הרבה חוסר מזל בעמדת הק"ב אבל גם משבר אמיתי בקבוצה.

Yavor 3 בינואר 2016

כל פעם שאני קורא טענות כלליות כאלה על 32 ק"ב (או 30 סנטרים ב-NBA, או כל סוג כזה של קביעה), אני לא יודע אם לצחוק או לבכות.
בליגה סגורה, המשחק הוא משחק-סכום-אפס. כלומר – אם יש לך בריידי ורוג'רס שזוהרים, תמיד יהיו גם את אלה שנראים פחות מוצלחים. אתה באמת חושב שיכולים להיות 32 שחקנים שייתנו את התפוקה של בריידי? הרי כל ההילה שלו נובעת רובה ככולה מזה שהוא מנצח משחקים, ודי בקביעות. מה זה אומר? שיש הרבה קבוצות שדי בקביעות, פשוט מפסידות משחקים. ובואו נחשוב רגע על מי נופל התיק כשקבוצה מפסידה? לא על הרץ האחורי ולא על אף אחד אחר מאשר הק"ב.
אז כל עוד יהיו לנו קבוצות מפסידות בליגה, תמיד תהיה רווחת האמירה ש"פלוני אלמוני לא מספיק טוב בתור ק"ב כי הוא לא מוביל אותם לניצחונות". וזה מקבל אפילו עוד יותר אימפקט בגלל הכמות הנמוכה של קבוצות שמעפילות לפלייאוף (12 מ-32). למעשה, ניתן לתת חותמת "נכשל" ל-20 ק"ב כל שנה, כי "לא הובילו את קבוצתם לפוסט סיזן" (סטאפורד וברדפורד היו כאלה בשנים האחרונות למרות שהיו להם מספרים מצוינים). ואם אתה ממשיך ומחפש יהלומים, אז לא מספיק לא שהק"ב יעפיל מדי פעם לפלייאוף, אלא כל שנה – מה שאומר שאם זה לא קורה אז יש כבר יותר מ-20 מאכזבים בכל רגע נתון.

לסיכום, גם אני חש בירידה כללית ברמה בשנים האחרונות. כמה זה נובע מתוך פמפום הכוכבים הגדולים של פעם? אני לא יודע. אני כן יודע שלצפות ל-32 שחקנים בקליבר של בריידי (או אפילו של פלאקו) זה לא ריאלי בליגה של 32 קבוצות, כש-12 עולות לפלייאוף.

7even 3 בינואר 2016

כן אבל יש ק"ב ויש ק"ב.
יש ק"ב שאתה אשכרה שם לב תוך כדי משחק שאם האופציה הראשונה שלהם נסגרת אז הם אבודים,
ויש כאלו שיודעים להתנהל בכל סיטואציה כמעט.
אני חושב שהבעייה היא לא שיש ק"ב טובים וק"ב בינוניים.
אלא יש 2 ממש ממש טובים. עוד 5 וחצי בינוניים פלוס, והשאר סתם מביכים. השאר= יותר מ-20 ק"ב. זה ה מ ו ן.

אריאל גרייזס 3 בינואר 2016

אתה מגזים לגמרי. ממש ממש טובים – בריידי, בריס, רוג'רס, פייטון עד השנה, כנראה גם פאלמר. טובים למדי – איליי, ביג בן, ריברס, דלטון, לאק, ווילסון, קאם ניוטון (שני האחרונים מתקרבים מאוד לדרגה של ממש ממש טובים), טוני רומו. לא מדהימים אבל בטח לא מביכים – אלכס סמית, סטאפורד, דרק קאר, קאטלר, פיצפטריק.
מביכים יש לך משהו כמו 10 פותחים. נכון שבמהלך העונה לא מעט נפצעים אז מקבלים הרבה פותחים בינוניים, אבל יש הרבה יותר משבעה-שמונה ק"ב לא מביכים בליגה

אלון 3 בינואר 2016

גרמו לך להחמיא לקאטלר… המצב קשה.

אריאל גרייזס 3 בינואר 2016

אם "לא מביך" זה מחמאה אצלך אז אני אזרום עם זה..

אדם בן דוד 3 בינואר 2016

ופלקאו? מביך? – לטעמי שייך לטובים למדיי.

ווינסטון הוא אנס דוחה אבל מביך הוא לא
מריוטה לא מביך
טיירוד טילור לא מביך (מנואל היה מביך++)
קאזינס לא מביך (לקח את הרדסקינס לפלייאוף- YOU LIKE THAT)

אריאל גרייזס 3 בינואר 2016

נכון, שכחתי את פלאקו. גם טיילור סבבה. ווינסטון ומאריוטה עוד מוקדם להגיד. קאזינס נתן עונה סבירה אחת וגם זה בבית הקל בליגה.עוד חזון למועד

אדם בן דוד 3 בינואר 2016

פאלקו כן
פלקאו האמת די מביך:)

אדם בן דוד 3 בינואר 2016

פלאקו*

שנה חדשה – דיסלקסיה ישנה…

גיל 3 בינואר 2016

אני די מסכים איתך וגם כתבתי על זה לא מזמן. יש אולי 5 ק"ב שאתה יכול לסמוך עליהם בקביעות שממש יובילו את הקבוצה באופן רציף לאורך שנים. האלכס סמית'ים היום נחשבים פתאום לק"ב טובים רק בגלל שהם לא עושים נזקים.

אלון 3 בינואר 2016

אבל מצד שני מה היה לך נניח ב2005? שוב, מאנינג בריידי, היה פארב, גרסיה היה ק"ב טוב, מקנאב היה סבבה תקנו אותי אם אני טועה אבל לא היו יותר מדי עילית גם אז, ככה זה. 5-10 ממש טובים, עוד 7 בינוניים והשאר רמות שונות של גרוע.

אלון 3 בינואר 2016

עשיתי בדיקה.
מאנינג בריידי קארסון פאלמר וביג בן (בעונת רוקי נדירה) היו חוד החנית, מאחוריהם היו בינוניות רבה של האסלבק בולג'ר טרנט גרין בריז ואחרים. ולא היו חסרים ק"ב מביכים כמו כריס סימס קרי קולינס דיפלר דרק קאר וגו'ש מקהון.

חן 3 בינואר 2016

וברדפורד????
אתה בטוח?
הוא הרי כשלון טהור
כמעט בכל אמת מידה

Yavor 3 בינואר 2016

אולי התבלבלתי בכמה שמות, אבל העיקרון ברור – לא יכולים להיות אלילים בלי שיהיו גם "פחי זבל"

גיל 3 בינואר 2016

למה זה משחק סכום אפס? אז נכון שלא כל הק"ב יכולים להיות עלית אבל למה לא מוצאים ק"ב כמו אלכס סמית אפילו?

Yavor 3 בינואר 2016

כי גם אם ימצאו את התאום המוחלט של אלכס סמית', אם הוא ישחק בקבוצה מפסידה הוא לא יוצג וייראה כ"אלכס סמית", אלא כסוג של ג'ינו סמית/מנזיאל/כל QB אחר שנמצא בקבוצה מפסידה.
תבין – כל ה-QBs נמדדים במבחן התוצאה – שזה ניצחון או הפסד, פלייאוף או ללא פלייאוף. יש לך בכלל ספק שאם הצ'יפס היו משתרכים מאחור, אלכס לא היה רואה את הפתקית הורודה? וזה הטיעון שלי למעשה – תמיד יהיו קבוצות שמשתרכות מאחור, ותמיד ה-QBs שלהם ישלמו את המחיר.

גיל 3 בינואר 2016

להיות גרוע כל אחד יכול, זו לא חכמה אבל אני לא חושב שאם סמית היה משחק בקבוצה גרועה בהכרח האשמה הייתה נופלת עליו או לפחות היא לר צריכה להיות כזו. ש ק"ב גרועים שבאמת מסריחים וזה די ברור באשמתם אבל זה שמפילים הכל על הק"ב לא אומר שזו בהכרח אשמתם. ק"ב כמו בראדפורד וסטאפורד נחשבו במשך שנים ק"ב פותחים לגיטמיים שאף אחד לא היה מעז לספסל גם אם הקבוצות שלהם היו מפסידות. אז ככה שלא כולם חייבים להיות מנצחים כל הזמן. קח ק"ב כמו איליי שכבר 3 עונות הקבוצה במאזן שלילי והוא עדיין נחשב לפותח בטוח. למה אין יותר מהסוג שלו או אלכס סמית?

עידו ג. 3 בינואר 2016

סטאפורד הוא ק"ב פותח בליגה וישאר כזה.בראדפורד הוא ק"ב לגיטימי בליגה אבל יותר על הגבול של פותח -מחליף. לחצי מהקבוצות בליגה יש ק"ב פותח קבוע. נחצי השני עסוק באופן תמידי בלמצוא אחד כזה. זה די המצב שתמיד היה פשוט ההסתמכות היום על הק"ב גדולה מאי פעם.

גיל 3 בינואר 2016

סטאפורד נתן את העונה הטובה בקריירה שלו ובהחלט בליגה שלנו הוא יהיה פותח עוד הרבה זמן אבל הוא לא מוביל אותם לשום מקום.

עידו ג. 3 בינואר 2016

אתה שם את הכל על הגב של הק"ב. האם הם יכולים לקחת איתו אליפות? בודאי שזה תלוי גם בשאר מערכי הקבוצה, בשאר השחקנים ובמאמנים. אם הייי שואל אותך לפני 5 שנים האם קבוצה מסוגלת לרוץ לאליפות עם קארסון פאלמר כק"ב מה היית עונה? התרגלנו לטוב בתקופה של בריידי, מאנינג ורוג'רס. פתאום שמאנינג גמר את הסוס אנחנו מתחילים להילחץ ולחשוש מה יהיה בעתיד כי גם השניים האחרים לא יהיהו עוד הרבה זמן. קבוצת פוטבול היא מעבר לק"ב. כמובן שכדי לנצח צריך גם בעמדה הנ"ל מישהו ראוי.

גיל 3 בינואר 2016

להפך, אני זה שדווקא אומר שצריך לתת לק"ב זמן להתפתח ולשחק ולא הכל תלוי בו, אבל במקרה שלו אני לא חושב שמישהו משלה את עצמו שהוא כזה כוכב. יש לו רסיברים לא רעים אבל לא נראה שהוא מתקדם לאן שהוא. בליגה זה כנראה מספיק כי אין אלטרנטיבות אחרות אבל לא נראה לי שהוא יוביל אותם לסופרבול.

לגבי פלמר, אנחנו יודעים שהוא היה גדול לפני הפציעות והוא באמת היה סיכון. אני דווקא חשבתי שיש לו סיכוי לא רע להצליח באריזונה אבל האמת שלא תארתי לעצמי עד כמה.

וזה נכון, אנחנו מפונקים.

ניינר / ווריור 3 בינואר 2016

אני הייתי בטוח שמאטי אייס ראיין יתפתח לק'ב עלית אבל השנה מוכיחה שטעיתי. גם הוא אחד ששיחק מהיום הראשון.

רוג'רס אהרון 3 בינואר 2016

הבעיה שה לא שיש qb מסריחים בליגה, ויש, הבעיה זה שהמאמנים שלהם מתעקשים לשחק על המסירה ולא על הריצה כי זה מה שהליגה רוצה,
כל החוקים חוקקו כדי לתת יתרון למשחק המסירה, ומעטות הקבוצות מבוססות הריצה בליגה.
וטוב שכך.
המשחקים מענינים יותר עם הרבה יותר טעויות , ויש יותר סיכוי לשינויי הובלה והפתעות [ במשחקים בין הבינוניות לבין הגרועות וכו]
ועדין אחרי הכל זו עדין ליגה שוויונית יותר מכל ליגה אירופאית .

עידו ג. 3 בינואר 2016

התחושה שאין 32 שיכולים לשחק את עמדת הק"ב מוטעית בעיני. כמו שכתבו כאן לפני אין 32 שיכולים לשחק אותה ברמה גבוהה.זה נכון לכמדת הק"ב בדיוק כמו שזה נכון לשאר העמדות על המגרש פשוט הפוקוס שלנו על העמדה הוא גדןל מתמיד.זה קורה בגלל הדגש על משחק המסירה שהועצם בשנים האחרונות. השנה התחושה הזו מתעצמת בגלל שהרבה מהק"ב המובילים חוו שנה חלשה. רוג'רס, מאנינג, פלאקו, רייאן, לאק ורומו שנפצע יצרו תחושה שפתאום אין ק"ב שיספק תוצאות. מצד שני כשמתסתכלי על התמונה הכללית השנה ישברו שוב כל שיאי המסירה. כלומר גם הק"ב האחרים יודעים לשחק כשהם מקבלים הזדמנות. נכון רובם לא שחקנים שהקבוצה תיבנה סביבם אבל הם כן מסוגלים לשחק ברמות הנ"ל.

Amir A 3 בינואר 2016

קחו לדוגמא את המקרה העלוב של ג'וני מנזיאל. הטמבל היה שחקן עילית בקולג'ים בגלל שהוא יכול לרוץ כמו תרנגולת שחוטה, ומול מרבית קבוצות הקולג'ים זה היה מספיק. ובגלל שהקהל היום מחפש אלילים וסיפוק מיידי נתנו לדביל את הכינוי "ג'וני פוטבול" וכולם ציפו ממנו להיות הדבר הבא. כולל הבעלים או מי שלא יהיה האידיוט שלקח את ההחלטה בקליבלנד ביום הדראפט.
אני מניח שכל מי שעיניו בראשו ידע שלאימבציל אין שום סיכוי במקצוענים אבל למי אכפת מאנשי המקצוע? וככה חדל האישים הזה מוצא את עצמו במקום שגורם לו להאמין שהוא יעשה לקבוצה שלו את מה שבריידי/מאנינג/מונטנה עשו לשלהם, וזה חלק גדול מהתפיסה שלנו את החולשה של העמדה. הפער בין המציאות ובין הציפיות.
יש אפסים שיודעים שהם אפסים.
יש אפסים שלא יודעים שהם אפסים.
ויש את ג'וני מנזיאל.

Eyal 3 בינואר 2016

לא יודע מאיפה אתה יכול לקבוע כזה דבר.
קאפרניק נכנס לקבוצת על וכולם אמרו שהוא ההבטחה הבאה. מאנזיל מגיע למועדון שבור שלא הצליח להוציא ק"ב אף פעם וכולם הורגים אותו. כמו שכתבו קודם שחקנים גדולים שראו גם יותר שנים ממנו במכללות (שיחק שנתיים אם אני לא טועה) ,גם חיממו ספספל מאחורי ק"ב גדולים במשך שלוש שנים, גם קיבלו מועדון שמנוהל כמו שצריך וגם קיבלו קבוצה שהייתה עולה לפלייאוף על בסיס קבוע נשפטים כמו אגדות (כמו רוג'רס למשל).לשפוט אותו לפני שהוא שיחק עונה מתחת למאמן נורמאלי במועדון שנותן לו קמצוץ שקט יכול באמת לשקף את השחקן, לפני זה אף אחד לא יודע כלום

ניינר / ווריור 3 בינואר 2016

ג'וני פוטבול זה אחד הדברים הכי משעשעים בספורט העולמי. אני משתדל לא לפספס משחקים של הגולם כי אני מעריך קומדיה טובה

חן 3 בינואר 2016

הייתה לך הזדמנות לראות אותו תופר תניינרס העונה

ניינר / ווריור 3 בינואר 2016

תאמין לי שגם אז צחקתי

עידו ג. 3 בינואר 2016

זו כתבה מצויינת (ולא בגלל שאני משוחד מראש). מאד ממליץ הקדיש את הזמן ולקרוא.

גיל 3 בינואר 2016

זו כתבה מדהימה והאתר כולו מעולה, אבל רק הערה אחת: הם מתארים אותו שם כאיזה סוג של גאון שצריך ללמוד 171 מהלכים תוך יומיים ואיך מהלך אחד הוא כזה מסובך אפילו להסביר. אבל מה שלא מזכירים שם זה שזה עניין מקצועי לחלוטין ואנחנו לא ק"ב ולכן אנחנו לא מכירים את הז'ארגון. זה כמו להתפלא ששחקני שחמט זוכרים אלפי אם לא עשרות אלפי מצבים על הלוח. המוח שלהם שונה וקל להם לזכור את זה. גם הרבה מהלכים הם ואריאציות של מהלכים אחרים או מוכרים כך שזה לא משהו בשמיים.

עידו ג. 3 בינואר 2016

ההאדרה הזו היא טיפוסית לעיתונות אמריקאית. צריך לדעת לקחת אותה בפרופורציה

Stern 3 בינואר 2016

אלכס סמית לא השתנה באופן חריג תחת הארבו, פשוט הגבילו אותו מאד במה שנתנו לו לעשות והקבוצה הסתמכה בעיקר על ההגנה ועל פרנק גור. סמית לא היה אף פעם קווטרבק רע אבל גם לא היה אף פעם ממש טוב. הוא קווטרבק שמתמחה בלא למסור לרסיברים. הארבו שיפר אצלו את היכולת להימנע מטעויות טפשיות והוא ממשיך בזה עכשיו. הוא פשוט לא קווטרבק שסוחב קבוצה על הגב ולא הייתי רוצה להיות תלוי בו במעמדים קובעים.

Comments closed