מה קרה לאח של מיכל

אתמול אחרי הצהריים כתבתי למיכל שאני אוהב את הטקסט שהיא שלחה לי. יש עוד כמה הערות, נדבר עליהן, אבל את כותבת יפה. הטקסט שלה עזר לי להתנתק מהחולין של התקשורת, מליברמן שנובח, מהרצח הארור בהוד השרון, מהאשליה המחודשת על גלעד שליט.

אני מכיר את מיכל 11 שנים, לרוב במינונים קטנים. יש לנו חברה משותפת, שמרית, ככה שחלק מהזמן אנחנו מעודכנים. בשבוע שעבר היתה לשמרית יומולדת, כאן ביפו, ושם פגשתי את מיכל, שגם היא, כמוני, כבר כמה שנים יפואית.

ישבנו, שתינו, עוד קצת שתינו, דיברנו, מיכל לומדת לתואר שני בכתיבה יוצרת, לא זוכר אף פעם את השם המדויק. היא הציעה לי להסתכל על כמה דברים שכתבה באחד האתרים. ראיתי, לא הופתעתי מהאיכות.

הסיפור שצד אותי היה על מיכל ואחותה, בילדותן, אז נתתי לה משימה: לכתוב עד שבת סיפור של אלף ומאתיים מילה, שהגיבורות שלו הן היא וקרן אחותה. בחמישי שעבר, יומיים לפני הזמן, כבר היה אצלי סיפור מצוין, אינטימי, מורכב, רגיש, כתוב היטב, באורך המבוקש פלוס חמש עשרה מילה.

הזהרתי את מיכל לא לעשות את זה יותר, אסור להרגיל עורכים ובוסים שאת מקדימה בהגשה, ונתתי לה ציון תשעים וחמש על מועד ההגשה.

על עמידה בכמות המילים היא קיבלה תשעים ותשע, כי אמנם עודף של חמש עשרה מילה זה שטויות על טקסט כזה, אבל המסר הוא שכתיבה אמורה להיות מלאכה מדויקת ביותר.

החלק השלישי כלל כמה הערות מקצועיות ואישיות, שמיכל תיקנה לפי טעמה, וטעם יש לה, והחזירה אלי ביום שני במייל. אהבתי מאוד את הגירסה המתוקנת, כתבתי לה את זה אתמול בצהריים, ואמרתי נעוף אל השלב הבא: תכתבי שיר, עד שלושים מילה, על מראה. מירור. אני בכל זאת קצת מכיר אותה, הרגשתי שזה ידבר אליה.

בערב שמרית, החברה המשותפת, התקשרה.

מה עניינים מותק – אל תשאל – מה קרה – אח של מיכל מת – מה אח של מיכל מת – כן כן אח שלה מת – איך מת – שמעת על הרצח בהוד השרון אז זה הוא – את אומרת שזה הבנאדם שריססו אותו – כן כן זו החנות תכשיטים של המשפחה וזה אחיה – וואלה, לא ייאמן – כן היא קראה באינטרנט והתקשרה לאמא שלה, וענתה לה חברה של האמא, שאמרה לה שאח שלה נפצע ושתבוא, אבל מיכל אמרה לה שהיא כבר קראה שהוא מת.

 *