יו.אס אופן בפתח: פדרר בהכחשה, נדאל משנה גישה

פוסט מאת ארנון בן דרור

אפשר כבר להריח את הטורניר האהוב מתקרב. ריח הלילות הארוכים (אצלנו בקרים ארוכים), הדרמות הגדולות, היכל הטניס המדהים בפלאשינג-מדו, ובעיקר הטניס המעולה שהטורניר הזה מספק תמיד. איך שלא תהפכו את זה, בסופו של דבר המשטח האהוב על רוב הטניסאים הבכירים, וגם הלא-בכירים, הוא המשטח הקשה. אליו הם מורגלים, עליו הם מכתתים את רגליהם רוב ימות העונה ועליו הם מציגים את הטניס המובחר ביותר שלהם.

נכון, יש עוד גראנד סלאם שמשוחק על מגרשים קשים – אליפות אוסטרליה הפתוחה כמובן, עם הקסם הייחודי לה – אבל הוא מתקיים בתחילת העונה, לפני שהעלילה נרקמת, מערכה ראשונה בעונה של אין-ספור מערכות טניס. אליפות ארה"ב הפתוחה מנגד היא הקליימקס, כל הדרכים מובילות אליה.

בואו נביט בשבועיים האינטנסיביים האחרונים שהיוו את ההכנה לטורניר. עד כמה דינמי ומשתנה תדיר הוא ענף הספורט הזה. עד לפני שבועיים דיברנו על רביעייה ראשונה, שמזמן לא שלטה ככה בטניס העולמי – דג'וקוביץ', נדאל, פדרר ומארי – ופתאום מתגולל לנגד עינינו סיפור אחר לגמרי.

*

נתחיל מהסוף: מארי ניצח את דג'וקוביץ' בגמר של סינסינטי, לאחר שנולה פרש במערכה השנייה, ותקע טריז בניסיון של הסרבי לקבוע את עונת הטניס הגדולה ביותר בתולדות הענף, יותר מזו של ג'ון מקנרו בשנת 1984, אז השיג 96.5 אחוזי הצלחה ומאזן ניצחונות-הפסדים 3-82. אבל ההפסד הזה נראה יותר כתולדה של התמוטטות פיזית של דג'וקוביץ' אחרי שבועיים קשים במיוחד, וחום קיצוני, כרגיל בטורניר סינסינטי.

אז למרות קטיעת רצף הנצחונות השני של דג'וקוביץ' העונה, זו לא הייתה גולת הכותרת של השבועיים החולפים. את מירב תשומת הלב יש להפנות להופעות של נדאל בשני טורנירי המאסטרס במונטריאול ובסינסינטי. כפי שכתבתי בשבוע שעבר לאחר ההפסד שלו במונטריאול לדודיג', נראה שזה לא מקרי. ההפסדים החוזרים ונשנים לדג'וקוביץ' הפכו אותו לפגיע יותר הן בעיני עצמו והן בעיני חבריו לסבב.

בסינסינטי נדאל פתח בניצחון דחוק 6-7, 7-6, 6-7 על עמיתו הספרדי פרננדו ורדאסקו, במשחק שאחד מפרשני הטניס הבכירים תיאר כ"משחק ברמה של מועדונים". אחר כך פגש את מארדי פיש, יריב שמעולם לא גבר עליו, גם לא בווימבלדון לפני כמה חודשים, והפסיד בשתי מערכות קלות 3-6, 4-6.

נדאל סחב פציעה בכף ידו, שנשרפה מצלחת חמה במסעדה, אבל בשונה מדג'וקוביץ', נדמה שכאן המגבלה הפיזית היא לא העניין המרכזי. משהו רע עובר עליו (ואם בפציעות עסקינן, 12 מ-20 הראשונים בעולם סבלו מאז ווימבלדון מפציעה כזאת או אחרת. אולי מישהו עם שכל ידלל קצת את לוח השנה, או יקצר אותו לפחות?).

*

ועכשיו בואו נדבר על פדרר. במונטריאול הוא הפסיד לטסונגה ובסינסינטי לברדיץ', שני טניסאים שהדיחו אותו בשנתיים האחרונות מווימבלדון, וכאלה שהוא מעדיף תמיד לראות בצד השני של ההגרלה. יחד עם זאת, הוא הציג טניס משובח בניצחון הדי-קליל על דל פוטרו במשחק הפתיחה שלו בסינסינטי. זה מה שפדרר יכול להציע בשלב הזה של הקריירה: לפרקים להבריק ולרקוד על המגרש ולפרקים להיראות בינוני וחלוד להחריד. קשה לנחש מה מזה נקבל באליפות ארה"ב.

כבר כתבתי כאן על הדמיון הגדול בין מה שעשה נדאל לפדרר בשנים האחרונות, למה שדג'וקוביץ' עושה כעת לנדאל. אבל יש הבדל אחד בולט במיוחד: הגישה של הקורבן. מאז שנדאל גבר עליו בגמר ווימבלדון 2008, במגרש הביתי ביותר, פדרר כאילו נכנס למצב של הכחשה.

הוא המשיך להאמין שהכל תלוי בו, שאם ישחק את הטניס שלו ינצח, במקום לחשוב כיצד עליו להשתפר ועל איזה אלמנטים במשחק הוא צריך לעבוד כדי לפצח את הארכי-נמסיס שלו. אדם שהיה מקורב לצוות האימון של פדרר סיפר לאחרונה איך באימוניו נהג פדרר להכות כמה חבטות גב-יד ולומר "בסדר, מספיק", מאמין בלב שלם שהוא לא צריך לחזק את החבטה עוד יותר, אלא פשוט לשחק אותה בטבעיות והניצחונות יבואו.

כידוע, השלב הראשון בטיפול בבעיה, ובעיקר כזו המשלבת מרכיבים פסיכולוגיים כל כך בולטים, היא להודות בה. פדרר דילג על השלב הזה ובחר בהכחשה. יכול להיות שאם היה לוקח את הזמן לתכנת את המשחק שלו כך שיעכל טוב יותר את המשחק של נדאל (כלומר, לעבוד ימים ולילות על הבקהנד השברירי), היה קוטף עוד איזה תואר גראנד-סלאם או שניים. מי יודע.

*

ומה נדאל עושה כעת, כאשר דג'וקוביץ' מכה בו שוק על ירך פעם אחר פעם? את ההפך הגמור. "יש לי מטרה עכשיו, והיא לשפר את המשחק שלי כדי להיות טוב מספיק כדי להתחרות מולו בעונה הבאה", אמר הספרדי לפני כמה ימים. כמה צניעות במשפט אחד.

החשיבה הבריאה הזאת, הרגליים על הקרקע, העבודה היומיומית השוחקת משך שנים – הם שהביאו את נדאל להיות אולי הספורטאי הגדול ביותר של ארצו בכל הזמנים ואחד מהגדולים בדורו בכלל, והוא לא מתכוון לוותר על הגישה הזאת כעת, לאחר שנגע בפסגה. להפך.

"השנה כבר אין לי מספיק זמן להתאמן, אבל אני מקווה שבשנה הבאה יהיה לי. אני חייב לשנות ולשפר כמה דברים, וזה מה שאני הולך לנסות לעשות", הוא סיפר בכנות יוצאת דופן. עד לפני כמה חודשים הוא היה בדרך לשבור את שיא הזכיות בתארי גראנד סלאם של פדרר, ועכשיו הוא כבר התאקלם למצב החדש: "אני לא טוב מספיק, חייב להשתפר".

איבן ליוביצ'יץ' אמר אחרי אליפות צרפת הפתוחה, כי אותה כנות מוכרת של נדאל – שהודה במסיבת העיתונאים לפני המשחק ביניהם שהוא לא משחק מספיק טוב כי הוא סובל מחוסר ביטחון מסוים – עזרה לו להאמין שהוא יכול לנצח את הספרדי. אז אולי בכל זאת נדאל צריך לשמור חלק מהקלפים קרוב יותר לחזה, אבל כך או כך הגישה נכונה לגמרי. רוג'ר, דוּ יוּ קופּי?

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

ארנון בן דרור בדה באזר

דה באזר גם בפייסבוק

קנדה ואני מציינים שנה
סביוני פועלים - סיפורו של מאהל מכביסטי ביותר

20 Comments

דורפן 24 באוגוסט 2011

זה הסלאם הכי לא אהוב עלי בגלל שהמסחור פוגע בספורט עצמו. כך למשל הסופר-סטורדיי הוא מוסד אנטי-ספורטיבי מוחלט שמעוות את הסיכויים בגמר. לפעמים בגלל השיבוצים שלהם אתה מוצא ששחקן אחד מקדים אחר בשני סיבובים. עם הדרישות הפיזיות העולות הוא גם נפגע יותר מפציעות בשנים האחרונות. אבל זו לא בעיה של הטורניר אלא של הסבב המקצועני.

ארנון בן-דרור 24 באוגוסט 2011

כן רונן, יש בעיה עם המסחרה. אבל מבחינה ספורטיבית, החימר של הרולאן-גארוס מנטרל רבים מהמתמודדים, ובווימבלדון, הגשמים עדיין מהווים גורם מפריע. לפחות מהבחינה הזאת, אליפות ארה"ב עדיפה לדעתי.

דורפן 24 באוגוסט 2011

החימר של הרולאן גארוס הוא המשטח עליו גדלים מרבית טניסאי הצמרת. יותר מכך – החימר והדשא גורמים להרבה פחות פציעות. השילוב של האספלט עם העומס הקשה של הסבב הוא הרסני וטניסאים מתלוננים עליו. הבעייה האמיתית היא שהסבב מוטה עדיין מאד לארצות הברית – שם גדלים על אספלט – למרות שהוא בשליטה אירופית מוחלטת.

לגבי המזג אוויר. בווימבלדון כידוע יש גג ובארצות הברית הפרעות מזג האוויר בשנתיים האחרונות קשות בהרבה.

המסחרה נגועה בפרוטקציוניזם. יש לך הסבר כלשהו לעובדה שהם פתאום שינו מנהג ארוך שנים ונתנו לסרינה וויליאמס דרוג אבל לקים קלייסטרס לפני שנתיים הם לא נתנו דרוג?

אלעד ב. 25 באוגוסט 2011

אין ספק שארה"ב הוא ביי פאר הגראנד סלאם הכי כיף של השנה.
מה גם שבו נמדדת היכולת באמת כי זה לא אוסטרליה שכולם באים רעננים ורעבים אלא פה כולם עייפים וצריך להיות עקבי על מנת לזכות.
עם זאת, אין ספק שהעובד שהחצאי גמר משוחקים בשבת ויום לאחר מכן הגמר זה גרוע. בהקשר הזה, דווקא בשנתיים האחרונות מזג האוויר עשה חסד עם השחקנים וכבר שנתיים רצוף הגמר זז ליום שני עקב גשמים ביום ראשון שבו אמור להיערך הגמר.

ארנון-קח לתשומת ליבך שכבר מלפני שנה, פורסם לו"ז מתוכנן לשנת 2013 ובו קיצרו את השנה בעוד 3-4 שבועות.
זה אומר שלשחקנים יהיה כ- 8 שבועות של חופש ואלו שלא יהיו בטוניר סוף השנה יהיה 10 שבועות. נכון שזה עדיין לא הרבה ונכון שעדיין יהיה עומס אבל זה כבר אומר שהבינו שיש בעיה והורידו קצת מהעומס.

ולבסוף, לגבי מה שכתבת – אמנם פדרר חי בסוג של הכחשה אבל יש אחרים שיקראו לזה אמונה בצדקת הדרך. כל מי ששיחק ספורט מקצועני יודע את זה שכשאתה בטוח בעצמך ובצורת המשחק שלך אתה משוכנע שביום נתון אתה לוקח את היריב. הבעיה שהיום הנתון הזה מגיע פעם פעמיים בשנה (עיין ערך גמר המאסטרס קאפ 2010).
אגב, בגמר הרולאן גארוס השנה, נדאל לא ניצח בגלל המיס-מאצ' המפורסם של פרהאנד שלו מול בקהנד של פדרר…זה היה המשחק היחיד בינהם (מתוך 5) ברולאן גארוס שנדאל לא שלט בקצב המשחק ולא הצליח להכניס אותו לתבנית המוכרת מבחינתו. ועדיין הוא ניצח אבל הפעם פדרר יכול באמת להאשים רק את עצמו. הוא היה צריך לסגור את המערכה הראשונה עם יתרון 5-2 ולתת תצוגה קצת יותר טובה בשובר שוויון של המערכה השנייה. ואם כל זה היה קורה, לא היינו מדברים עכשיו בכלל על הכחשה, נכון? :-) נקודה למחשבה…

S&M 24 באוגוסט 2011

למה אין תמונות של טניסאיות? מתי מנחם חוזר ממסע הדייג?

קרקו 24 באוגוסט 2011

הפעם הכריש ניצח!

אלעד ב. 25 באוגוסט 2011

אולי הוא כן לקח את ברטולי בסוף על היאכטה ואם כן אז זה די ברור שהוא לא יחזור מזה בשלום…
:-)

דורפן 24 באוגוסט 2011

לגבי פדרר ונדאל. לפדרר הייתה תקופה ארוכה בלי יריבים ברמתו שהפכה אותו יהיר. ההפסדים שלו יוחסו תמיד למחלה ואחר כך לזה שנולדו תאומות ולעולם לא לעובדה הפשוטה שעלו שני טניסאי על. העובדה שהעולם סירב לקבל זאת היא טבעית. זו טבעה של אהדה לספורטאי נערץ. העובדה שהוא סירב לקבל זאת היא מוזרה.

ארנון בן-דרור 24 באוגוסט 2011

לגבי פדרר, מסכים עם כל מילה, לא ברור איך לא הבין מה ניצב מולו. לגבי סרינה, הם לא חרגו ממנהגם, היא הגיעה לדירוג הזה (28)בעצמה. להיפך, מארגני התחרות ספגו ביקורת על כך שלא נתנו לה דירוג לפנים משורת הדין, והתעקשו ללכת לפי הספר.

בווימבלדון, כידוע, יש גג רק במגרש המרכזי ואם בשנה מסוימת יש הרבה גשמים זה פוגע אנושות בשבוע הראשון של הטורניר ובכל המתחרים, חוץ מהבכירים ביותר אולי, שמשחקים תמיד במגרש המרכזי.

ולגבי הארדקורט-חימר: תסתכל נגיד על 20 הראשונים בעולם. מרביתם יבחרו במגרשים הקשים כמשטח המועדף עליהם, בטח לא בחימר.

דורפן 24 באוגוסט 2011

מועדף – כי אנשים זוכים ביותר טורנירים על מגרשים קשים. גם בגלל נדאל ועכשיו דג'וקוביץ. אבל אם הם גדלים על חימר הם נוחים איתו. העובדה שיש להם יותר סיכוי להפתיע את הבכירים על קשים לא אומרת שלא נוח להם על חימר. זה לא הדור של האמריקאים שהחימר באמת היה זר לו.

סליחה – הייתה לי טעות לגבי סרינה, חשבתי שקידמו לה את הדרוג. נכון עשו.

אלטמן 24 באוגוסט 2011

אני לא יודע אם יהירות זו המילה שהייתי בוחר בה. כל ספורטאי על יש בו יהירות מסויימת. גם להגיד שהבק הנד שלו שברירי זה טיפה הגזמה.
יתרה מכך, הבחור הגיע לגיל שלושים והוא יודע לפחות שנתיים שהוא לא השליט הבלעדי בטניס.
אני חושב שמה שאנחנו רואים אצל פדרר הוא הבעיה בצורת המשחק שלו (בקהנד ביד אחת, המחבט עם הראש הקטן שהוא מתעקש לשחק איתו)מול שחקני על שמשחקים בצורה שונה – מלחמות התשה מהקו וכו'. ואת זה אני בספק אם הוא יוכל לשנות בשלב הזה בקריירה שלו.

אלעד ב. 25 באוגוסט 2011

עוד פעם הטיעון הזה של "בלי יריבים ברמתו"?
כשפדרר הפציע לטופ של הטופ ב- 2003, רודיק היה שחקן מאוד מסוכן (זכה בסלאם של ארה"ב 2003 והגיע פעמיים לגמר ווימבלדון), סאפין היה טוב מאוד ויואיט לא רע בכלל. גם שני האחרונים זכו ב- 2 סלאמים כל אחד וסאפין אפילו לקח את פדרר בשיאו (חצי גמר אוסטרליה 2005).

אז להגיד שלא היו שחקנים ברמתו זה אולי נכון מילולית אבל אפילו היום אין יותר מידי שחקנים ברמתו וגם לפני 20 שנה לא היו.

אז מי כן ברמתו? נדאל…נכון.
אז בוא נהיה כנים: כשפדרר כבר היה מדורג ראשון והתחיל את 4 וחצי שנות השלטון שלו במקום הראשון (תחילת 2004), נדאל היה כבר בן 18 ואפילו ניצח אותו במיאמי של אותה שנה. שנה לאחר מכן כבר זכה ברולאן גארוס הראשון שלו (2005). אז זה גם שקר לעוס שלפדרר היו שנות וואקום. ממש…
הוא פשוט הרגיל את כולם לסטנדרט גבוה שאם זה לא נדאל אז זה לא יריב ראוי. כאילו האחרים שהזכרתי מקודם היו שחקנים זוטרים באותם שנים.
כולם זוכרים את ההפסד של פדרר לג'וקו בחצי גמר אוסטרליה 2008 ואומרים שכבר אז גו'קו היה שחקן מצויין וששם התחילה הנפילה של פדרר (ופה מכניסים את מחלת הנשיקה שהזכרת שפקדה אותו לפני כן).
לא זוכרים ש-4 חודשים לפני כן פדרר נתן לו בראש בגמר ארה"ב 2007.כאילו שארבעת החודשים האלה הפכו את גו'קו לשחקן הרבה יותר טוב וזוכרים לו רק את תחילת 2008…
עוד הוכחה שגו'קו היה שחקן טוב כבר ב- 2007? שבועיים לפני ההפסד שלו בגמר ארה"ב לפדרר באותה שנה הוא ניצח את פדרר בגמר המאסטרס בסינסינטי!
אז מה נגיד? שגם ב- 2007 היה וואקום ולא היו יריבים טובים?
חאלס עם זה כבר…

צור שפי 24 באוגוסט 2011

שאלה לגבי ההערה שלך אודות ריבוי הפציעות: מיהו ה"מישהו עם שכל" שצריך להתעשת ולדלל את הלו"ז, האם לשחקנים עצמם אין יכולת להתארגן ולהשפיע בנקודה הזו?

חלפס 24 באוגוסט 2011

הסבב נראה לי חלש ומותש כמו שלא היה הרבה זמן.
דיוקו הוא הנהנה העיקרי מהמצב. הוא לא מציג טניס מעולם אחר וקורע את כולם.
אני מעריך שייקח לנדאל תקופה, אך הוא ימצא כוחות חדשים. ספק אם כבר ליו-אס הקרוב.
הדוגמא הבולטת ביותר למה שעובר על הסבב זה מארי. נראה שהוא כבר שנים באותו מקום, משחק את הטניס הפסיבי שלו. לצערי עם קצת מזל הוא ייקח איזה סלאם בטעות.

ליאור 24 באוגוסט 2011

אני חושב שלמרות שהסבב נמצא בתקופת שליטה של 4 טניסאים ובראשם דיוקוביץ כרגע, את ה US הזה לא ייקח אף אחד מארבעתם.
דיוקוביץ לדעתי גמר את הסוס השנה. אינרציה עזרה לו לזכות בטורונטו ולהגיע רחוק בסינסי (וגם קצת מזל, 7 פרישות מולו השנה, כולל ברדיץ שהיה עדיף עליו בחצי סינסי), אבל מארי עצר אותה, ואיך שאני רואה את זה הוא מתחיל פרש ב US כפייבוריט שני או שלישי.
נדאל רחוק מלהתגבר על בעיותיו ואני לא רואה אותו מגיע אף לגמר.
פדרר מאוד תלוי בהגרלות בימים אלו, אבל רבע-חצי זה מיקום ריאלי, ועל מארי אני תמיד סומך שייפול לפני הגמר או יתפרק בגמר.
עד כמה שזה נשמע טיפשי כרגע, אני חושב שהפריצה של דיוקוביץ פתחה את הדלת להרבה שחקנים אחרים (ברדיץ, טסונגה, דלפו) ואולי מסמנת תחילת עידן שבו ליותר מ 2-3 שחקנים יש סיכוי לזכות בסלאמים, ועידן לראשונה מאז שפדרר עלה למקום הראשון שהקרבות יהיו צמודים והרבה שחקנים יתמודדו על כל טורניר

Canadian 25 באוגוסט 2011

This is dorfan, he think he knows better than everyonen else, but he is not!!!

גיל 24 באוגוסט 2011

אני חושב שהבעייה העיקרית אצל פדרר היא חוסר רעב לאחר שזכה כבר בהכל וחוסר יציבות שמתלווה לגילו המתקדם. לנדאל אין את הבעיות הללו. יש לו את השיא של פדרר שהוא עוד רוצה לשבור וגם ההדחה שלו מהמקום הראשון היא בגיל צעיר מזה שנעשה לפדרר ולכן פגעי הגיל עדיין לא משפיעים עליו. אני חושב שבמשחק של הטוב מ5 מערכות חוסר היציבות של פדרר פחות בולטת אבל זה משפיע בשלבים המאוחרים של הטורניר.

TD 24 באוגוסט 2011

ההכחשה של פדרר בשלב הזה היא טבעית. אמנם פדרר יכול היה לעשות יותר ב-2008 כשנדאל הפך לשחקן הטוב בעולם, אבל גם כשחקן השני בטיבו הצליח לשבור את שיאו של סמפראס ולהשלים את הגרנד סלאם (זכיה בכל 4 הטורנירים). הזכיה האחרונה (אוסטרליה 2010) מסמנת את תחילת ההידרדרות שנמשכת עד היום. הוא יכול לקשקש ולהכחיש ולספר כמה תוכניות יש לו אבל האמת הפשוטה היא שנגמר לו (או במילים אחרות הוא סובל מ-burnout). זה קורה למרבית הטניסאים הגדולים בשלב הזה (ולרוב אף לפני). מדי פעם, כשימצא מוטיבציה, נראה אותו בגדולתו (כמו למשל נגד דג'וקוביץ' ברולאן גארוס).

דניאל זילברשטין 6 בספטמבר 2011

הנקודה הכי משמעותית אצל פדרר, שתוארה היטב בכתבה, היא שעוד לא נולד המאמן שיכול לבוא אליו בגילו, במעמדו וכן, גם ברמת האגו שלו, ולהגיד לו: "רוג'ר, עכשיו נעבוד על חבטת גב-היד השברירית שלך". גם אם אני מקצין טיפה את הסיטואציה, תסכימו איתי שלשחקן הכי גדול בכל הזמנים קשה לקבל הוראות, הסברים וטיפים על החולשות שלו. בעניין הזה צריך לזכור שפדרר הוא השחקן היחיד (!) מבין תותחי העל של הסבב שמשחק בק-הנד יד אחת. דג'וקוביץ', נדאל, מארי, טסונגה, מונפיס, ברדיך, סודרלינג וכו' – כולם שתי ידיים (אם אתם מתעקשים, אז אלמגרו, המדורג 10 הוא היחיד שנמצא איתו בסירה אחת). במצב הנוכחי, במשחקים ארוכים היד של השוויצרי פשוט גמורה. לכן, אם הוא לא מטאטא את היריב ב3-4 מערכות מתחילה הסתבכות. ואחרי כל זה, אני עדיין חושב שפדרר שווה עוד גרנד סלאם, אולי אפילו שניים. הסיכוי שלו משתפר ב"תחרויות הקצה" (אוסטרליה, ארה"ב), משום שאז הוא מגיע אחרי מנוחה די רצינית וזה לא דומה לתקופה המטורפת של רולאן-גארוס פלוס ווימבלדון.

Comments closed