על הקשר בין מבנה קבוצת כדורגל ללהקת רוק אנד רול

אוריאל דסקל עשה זאת! הערב הוא אצל בני תבורי! ולכבוד המאורע טור אורח על תפקידי הכדורגל ותפקידי הרוק אנד רול והדמיון ביניהם

היום בחצות אני מתארח אצל החבר בני תבורי בתוכנית Deja Vu ברדיו 90, תדרים 90FM ו – 94,7FM. לכבוד המאורע, אני כותב את הפוסט אורח הזה, שמחבר בין שתי תשוקות שלי – מוזיקה (טובה) וכדורגל (לא בהכרח טוב, העיקר שיהיה כדורגל).

שימו בפייבוריטס או משהו כזה.

לרוק אנד רול וכדורגל יש הרבה במשותף. מדובר על שתי תופעות של המאה ה-20: שני דברים שקשורים ליצרים ואינסטינקטים אנושיים; בשניהם יש גברים ונשים בעלי כישורים גופניים ומנטליים מרשימים שמלאים באהבה לתחום (שבעיקרון אפשר להתעסק בו רק אם מלאים בתשוקה אליו); גם רוק אנד רול וגם כדורגל מנוגנים/משוחקים באצטדיוני ענק או על במות קטנות מול כמה הזויים; בשניהם נהנים או סובלים מההזרקה האינסופית של כסף לתחום ולשילוב של פרסום, תרבות הסלבס והרבה בולשיט.

אולי בגלל שיש הרבה דמיון בין התחומים בכימיה הבינאישית שבקבוצות כדורגל ולהקות רוק.

איך בדיוק? ובכן, קודם כל גם להקה וגם קבוצה מורכבת מאינדבדואלים שעבדו קשה על הכישורים האישיים שלהם אבל כדי ליצור הרמוניה הם צריכים לרקום אותם לתוך היכולות של חבריהם לקבוצה. מדובר על ספורט קבוצתי אחרי הכל, וכישרון צריך להיות מחובר לכישרון אחר כדי ליצור משהו.

בגלל הכימיה הקבוצתית הדומה, אפשר גם למצוא הרבה דמיון בין התפקידים בלהקה לתפקידים של קבוצת כדורגל.

שוער, למשל, הוא קצת כמו מתופף בתפקידו שלו. התפקיד של המתופף זה לייצר קצב, אנרגיה ותמיכה למוזיקאים האחרים (שעשויים להיות יותר מוכשרים ממנו). זה בערך, התפקיד של השוער, שכמו המתופף נמצא מאחוריי כולם וצריך להדריך אותם. הם צועק עליהם, יכול להאט או להגביר את הקצב של היציאה להתקפה ומספק תמיכה לכדורגלנים, שכנראה נמצאים על המגרש בגלל שהם מוכשרים יותר ממנו.

מתופף טוב הוא חובה בכל להקת רוק אנד רול טובה כמו ששוער טוב הוא חובה בכל קבוצה טובה. השוער, כמו המתופף, צריך לספק אנרגיה וזעם גולמי – דברים שכדורגל ורוק אנד רול לא יכולים לחיות בלעדיהם.  אגב, השוער וגם המתופף גם אמורים להיות משוגעים, למרות שהשוערים הכי טובים לא היו משוגעים כלל וההפך, הם היו יותר דמויות אב – אבל זה לפוסט אחר כבר.

שוער גדול בפעולה:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

הבלם המרכזי הוא כמו בסיסט. הוא צריך לעבוד טוב עם המתופף (השוער) והוא מספק תשתית הרמונית וקצבית ללהקה. ובניגוד לגיטריסט, למשל, אם הבסיסט עושה טעות כולם שמים לב לזה בקהל ובלהקה עצמה. בלם טוב, צריך להיות "קול" כמו בסיסט טוב. ואין להקה מדהימה בלי בסיסט מדהים, למרות שהוא בדרך כלל לא מקבל את התהילה.

הגיטריסט המוביל הוא הקשר המרכזי של הקבוצה. הפליימייקר בסגנון צ'אבי או פרנק למפארד. התפקיד הזה הרבה יותר אפוף תהילה וגיטריסטים הם הרבה יותר "רוק סטארים" מאשר בסיסטים או מתופפים. הם בעלי כישורים טכניים גבוהים ועושים מאנוברים מסובכים כשהם נוטפים זיעה והקהל משתגע מהם. הגיטריסטים, או הגנרלים של הקישור, צריכים כחלק מתפקידם, לעשות סולו גיטרה (ריצות קדימה עם הכדור) ותפקידם לבנות את המבנה של השיר (להתחיל מהלכי התקפה) ולעיתים צריכים לאלתר כדי לשפר את ההופעה של חבריהם לקבוצה/להקה. לפעמים, אגב, יש שני גיטריסטים בלהקה (שני פליימייקרים בקישור) שכל אחד בעל תפקיד שונה אבל שניהם צריכים להתחיל לעבוד ביחד כדי להגיע לסאונד מלא יותר. בקיצור, אינייסטה וצ'אבי הם שני גיטריסטים.

קישור יצירתי:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

הזמר הוא הכוכב. המיין מאן. הפליימייקר מספר 10 או החלוץ הכל יכול. הוא צריך להיות כריזמטי. הוא צריך להיות הזכר אלפא, מנהיג הלהקה. כישרוני, מתעתע ומושך את העין. תחשבו על מייק פאטון – התיירי הנרי של הרוק האלטרנטיבי; פרדי מרקורי – הליאו מסי של רוק האצטדיונים או פרנק זאפה, האריק קאנטונה של הרוק הפרוגרסיבי. בלי הכוכב, אין ללהקה/קבוצה פרצוף. אין סביבה "אבק כוכבים" ואין את המישהו הזה שיעשה את המהלך הקטן הזה שהופך מהלך טוב למהלך גאוני.

והנה ליונל מסי במיטבו:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

בשביל להקת רוק אנד רוק או קבוצת כדורגל ראויה צריך מתופף (שוער), בסיסט (בלם), גיטריסט (קשר מרכזי) וזמר (חלוץ). אפשר להוסיף נגן אורגן (שחקן כנף מהיר אולי?) או כלי מוזיקה אחרים כדי לייצר צליל יותר מתוחכם, אבל אפילו הקבוצות הכי משוכללות כמו ברצלונה חייבת את ארבעת השחקנים האלה (ואלדס, פויול, צ'אבי ומסי) כדי שיהיה לה עמוד שדרה חזק מספיק.

אם אין לך את הדברים האלה (ע"ע ארסנל) – אתה לא להקת רוק אנד רול. יש להקות בלי חלק מהדברים האלה אבל הן הרכבים אלקטרוניים או ג'אז – זה עשוי להיות בסדר (ע"ע אינפקד מאשרום, כמיקל ברדרס ועוד) – אבל זה לא רוק אנד רול.

אוריאל דסקל הוא עורך מדור עסקי ספורט של כלכליסט, בלוגר ב-soccerissue ודי.ג'יי חובבן מאוד.

אתה מוזמן ללכת מכאן, אתה וכל הקאסטה שלך
16 שנים מהבאסה ההיא. היום הזמן לתקן / ארז ברויטמן

תגובות

  • אזי

    בלהקת רוק יש בדרך כלל שני גיטריסטים.
    המוביל - מנגן לרוב את האקורדים והמבנה של השיר. קשר מרכזי שכזה, לוקח את הכדור מההגנה ומוציא אותו קדימה, בלעדיו סתם מעיפים כדורים מהבלם לחלוץ.
    גיטרה חשמלית - מנגת סולוים ארוכים וקצרים, אחראית לטבל את השיר ביותר עניין. כמו כל קשר יצירתי, שמקבל את הכדור מהקשר המרכזי ויוצא למסע פנטזיה לתוך הרחבה.

    הזמר הוא הקפטן, הוא מנהיג את הלהקה, לפעמים הוא יותר שקט, לפעמים יותר בולט ולפעמים יש לו עוד תפקיד בלהקה. גיטרה מובילה כמו יניב קטן, מתופף כמו שטראובר, או באסיסט כמו וידיץ'. לרוב הוא הכוכב עם הגיטרה החשמלית

  • דורפן

    איניאסטה בעיני הוא פסנתרן בלהקת רוק. זה לא חלק מהסכימה של להקת רוק אבל זה גורם לכל העניין להיות יוצא דופן

    • בני תבורי

      פסנתר שייך לפרוג רוק ואינייסטה הוא ריק וויקמן.

      • דורפן

        במשפט הזה הבנתי את המלים שייך, פסנתר ואיניאסטה

        • בני תבורי

          פרוג רוק - פרוגרסיב רוק או רוק מתקדם בעברית, ז'אנר שפרח בעיקר בסבנטיס ועשה הרבה כבוד לפסנתרים ומקלדות למיניהן.
          ריק וויקמן - קלידן להקת YES בעל קריירת סולו רצינית. גאון דוחה.

          • בני תבורי

            אופס...אינייסטה לא דוחה כמובן, נא להתעלם מההערה.

      • פאקו

        דווקא את המשחק של ברצלונה הנוכחית אפשר להקביל לפרוג רוק: היצירות הארוכות מזגירות את החזקת הכדור של ברצלונה, עד שמגיעים לשער. יהיו כאלה שיתמוגגו (ואני ביניהם, גם מהסגנון המוסיקלי וגם מהכדורגל), ויהיו כאלו שיגידו שזה טרחני ומשמים.

        • בני תבורי

          פאקו, מצוין! יתכן גם שבקרוב מאוד הקהל ימאס בשיטה ונזכה לראות את תחיית הדיסקו.

    • עומר ב.

      עוד פעם אתה מנסה להדליק את טל +גפן

  • איש

    וכדורגל ישראלי זה כמו זמר מזרחי?

    • בני תבורי

      בהחלט, כולל הדומרנים.

  • בני תבורי

    דסקל יביא מוסיקה לתכנית, רק נשאר לראות באיזו שיטה ישחק.

  • אוריאל

    משחק 4-3-3 - דייב גרוהל שוער, פלי בלם (למרות הגובה), ג'ימי פייג' פליימייקר וטרנט רנזור חלוץ

    • ניינר

      מצטער אוריאל, החלוץ שלך הוא לא סקורר

  • השלונגובונג האחרון

    פוסט מענין!
    מעלה רעיון של השוואה בין נגנים מסוימים לשחקנים, בדומה להשוואה שדורפן עשה בין כדורגלנים למכוניות.

    בין מתופפים לשוערים יש גם הרבה תכונות אופי משותפות.
    לרוב (כמובן שיש יוצאי מן הכלל), בדומה למה שכתבת, המתופף והשוער הם יחסית מאופקים ויותר בוגרים מכל שאר הקבוצה. סוג של מבוגר אחראי. אולי מאותה סיבה, ששניהם יחסית נייחים, בעוד האחרים משתוללים על הבמה/מגרש.

  • הקומיש

    כשורגל ישראלי זה כמו רוק ישראלי.פעם בעשר שנים יש משו נורמלי

  • סמי

    שמעון גרשון הוא בסיסט או זמר?

    • בני תבורי

      מקסימום בק ליינר...

  • ערן קאלימי

    מייק פאטו הוא טיירי הנרי?
    בחיי אלוהים וזנבו הוורוד, הרי זו אחת ההשוואות המבריקות והמדוייקות ביותר שנעשו אי פעם, ולא רק בכדורגל, אלא בהכל!

    ולתסביך אורן ניסים שלי. אורן ניסים הוא מיטלוף.

    מארק וויוויאן פו הוא ג'ים מוריסון?

    ראובן עובד הוא מרגול.

    • ערן קאלימי

      פאטו=פאטון.

      אבל בון ג'ובי=פאטו. לכאורה הכל שם, בסופו של דבר הם כלום.

  • בני תבורי

    עלה כאן קודם נושא הרוק המתקדם, או פרוג בשם החיבה שלו. לא אכנס לפרטים, רק אציין שבמשך עשור בערך, הז'אנר הזה העיף את המוסיקה הפופולארית לגבהים מטורפים ומילא אותה בתכנית שלא נודעו קודם לכן, כשהוא משתמש בדיוק באותם ז'אנרים שהיוו את הפופ של תקופתם, כל אחד בזמנו, כמו מוסיקה קלאסית, כנסייתית, גוספל, ג'אז, בלוז ורוקנרול. אורי ברייטמן הוא אחד המומחים הגדולים לפרוג בארץ הקודש ובאתר המצוין שלו אפשר לא רק ללמוד, גם ליהנות.
    http://www.mitkadem.co.il/

    • פאקו

      חי נפשי, איזה אתר מצויין. תודה על הלינק.

  • ערן קאלימי

    פיפו אינזאגי - כריס קורנל.

    ג'ררד פיקה - גייל אן דורסי.

    יאפ סתאם - גרג לייק?

    רונאלדו השמן - ניל יאנג.

  • אוריאל דסקל

    ערן, עובד זה לא מרגול. אבי נמני לעומת זאת...

    וניינר, טרנט אחושמניוקי סקורר - ועוד מגוון. עם יכולות של קשר עושה משחק ושחקן כנף

    • ניינר

      חחחח אני מעדיף חלוצים טהורים כמו רוברט פלאנט או פול רוג'רס

  • ריקי רומא

    אין דרך להגיד את זה בלי להישמע מניאק
    ועדיין:
    דסקל לא מתאים לדה באזר
    יש לו ידע נרחב ביותר
    הוא מסוגל להביא נתונים ודוחות מהשד יודע איפה
    ועדיין אם מישהו קרא אותו בכלכליסט לאורך תקופה אז הוא יודע על מה אני מדבר פה

    רונן זה ידוע שאתם חברים אבל בחיאת
    בכלל יש באחרונה ריבוי של כותבים חדשים חלקם נראים מבטיחים כמו גרנות ופרוספר וחלקם לא קשורים כמו שדמי ודסקל
    במנחם לס אי אפשר לגעת כי אין מה לעשות הוא הול אוף פיימר בעיתונות הספורט בארץ ועדיין לפעמים מצליח לנפק פוסטים פשוט מדהימים

    עכשיו זוהי רק דעתי בלבד ובטח שלא מייצגת מישהו אחר פה ורונן או בקרמן יכולים לטעון שאם לא נראה לי אז פשוט לא לקרוא אותם או משהו כזה וזה בסדר גמור אבל הדה באזר הוא משהו יוצא דופן גם בעיתונות הספורט בארץ ואפילואעיז ואומר בעולם! כל מי שקרא השבוע את הפוסט האחרון של דורפמן "על התוכלת במלחמות מזרח תיכוניות" או את הפוסט שלפניו על מצב אקדמיות הנוער בעולם מבין שיש פה רמה הכי גבוהה שיש

    חברים לחוד ומצויינות לחוד

    • גמל (סתם גמל)

      אתה רציני?
      אמנם הפעם הוא שילב בין מוזיקה לספורט (תמיד מבורך) אבל אני תמיד נהנה לקרוא את מה שיש לו לכתוב. אני לעומתך דווקא אשמח אם הוא יכתוב פה יותר

  • Asaf the Kop

    פוסט נהדר.

    ראוי רק להזכיר שלפעמים יש קבוצות כדורגל שכישורי הזמרה שלהם עולים על יכולתם על המגרש.

    http://www.youtube.com/watch?v=uO844xT7ivE&feature=related

  • אופיר

    בסיסט ברוקנרול זה אחד התפקידים הכי אובררייטד. לרוב לא נזכור את שמו, ובצדק: בחלק גדול מהמקרים לקחו דחליל וביקשו ממנו ללוות את האקורדים במין "דום-דום, דום-דום". רובם לא יודעים מוסיקה, ואפשר היה להחליף אותם בבס של סינטיסייזר בלי שאף אחד היה שם לב. דוגמא מצויינת מישראל: חמי רודנר. דוגמא מצוינת מהעולם: ההוא של נירוונה (לא חוכמה, כל הלהקה הזאת מבזה את המוסיקה).

    בג'אז זה כמובן סיפור אחר לגמרי. מי שמכיר את אלבום הבכורה המטמטם של פאט מת'יני, Bright Size Life, יעיד שהבאס מהחלל החיצון של ג'אקו פאסטוריוס (השם ייקום דמו) מאפיל אפילו על מת'יני עצמו!

    על כל פנים, אוריאל, שאפו על הבחירה האפשרית היחידה בעצם בקשר היצירתי הגדול בכל הזמנים. כחלוץ לצידו הייתי בוחר את חברו, רוברט פלנט, וביחד הם למעשה היו הקבוצה הגדולה בכל הזמנים דה פאקטו, ובלי תחרות משמעותית.

    • ג'יימס

      דמגוגיה זולה. יש להקות שהבהן הבס הוא לא דומיננטי, ויש כאלו שבהן הוא מאוד דומיננטי.
      דוגמאות בודדות הכי קל להביא, אז הנה לך דוגמה: פלי של רד הוט צ'ילי פפרז. דום-דום הא?

      ד"א
      ההוא של נירוונה? קריסט נובוסליק.

      • אופיר

        הסלאפינג של Flea מהצ'ילי פפרז בא להסתיר את זה שאין לו מושג והוא תקוע על סולם אחד קריירה שלמה. זה בסדר, כי גם הגיטריסט שלהם פרושיינטה זוכה להערכת יתר מטורפת. הלהקה הזאת ממחישה את הביטוי "בזמן הנכון ובמקום הנכון", כי בהיעדרן של להקות משמעותיות כל מטאטא יורה.

        ההוא של נירוונה לא ראוי להקרא בשמו כי הנגינה שלו לא מצדיקה את זה.

        • ג'יימס

          איזה קטע, יש איזה מגזין נידח אחד, רולינג סטון משהו, שבחר את עשרת הבסיסטים הטובים של כל הזמנים, ותראה איזה קטע, יש איזה אחד, פלי, במקום השני. אה והחבר שלך פאסטוריוס? במקום השביעי.

          http://www.rollingstone.com/music/photos/rolling-stone-readers-pick-the-top-ten-bassists-of-all-time-20110331/2-flea-0428412

          אני לא מכיר אותך ולא יודע אם אתה מנגן על כלי כלשהוא, אבל להגיד שהסלאפינג בא להסתיר את זה שאין לו מושג, זה מעליב, מאוד. סלאפינג זה לא משהו ששייך רק לפלי, לא הוא המציא את זה.

          • אופיר

            אני לא יודע אם יש לך מושג כלשהו במוזיקה, אבל אם נדמה לך אפילו שלדירוג הזה יש איזו קרדיביליות אז בטוח שלא.

            לדרג את פלי לפני ג'אקו פאסטוריוס זה כמו לדרג את ערן לוי לפני קרויף. לא פחות.

            סלאפינג זה אקט של וואסח נטו, כמו טאפינג בגיטרה חשמלית. אין לזה שום קשר לרמה מוזיקלית, וברוב המקרים זה בא לפצות על היעדר ידע תיאורטי במוזיקה.

          • אופיר

            אגב, לא צריך להגיע עד לקבר של פאסטוריוס כדי להשפיל את פלי: אלון אולארצ'יק "שלנו" יכול להעביר לו יותר ידע משזמן החיים שלו על הכדור יאפשר לו לקלוט.

            אבל אתה כנראה נמנה על אלה שמאמינים בשיטה האמריקאית של לדרג אומנים לפי הכסף שהם מרוויחים.

          • ג'יימס

            לא נכנסתי לעניין הדירוג, אני רק אומר שהוא נחשב לבסיסט טוב ועובדה שהוא ברשימה ההיא.
            מעולם לא טענתי שהוא יותר טוב מפאסטוריוס, רק ציינתי שהכניסו את שניהם לרשימה למקרה שבאמת תענה כמו שענית ותגיד "אין לדירוג הזה שום קרדיביליות".

            הנקודה הראשונה שלי עדיין עומדת, יש להקות שבהן הבס הוא דומיננטי ויש כאלו שלא. להגיד בהכללה גסה כל כך שכל הבסיסטים בלהקות רוק הם דחלילים זה קצת מיותר.

            לגבי הנקודה האחרונה שלך, שסלאפינג זה וואסח, אני חייב שלא להסכים. סלאפינג משנה את הצליל של הכלי והוא נותן לך אופציה לנגן דברים בצורה שונה. בדיוק כמו טאפינג על חשמלית שנותן לך לנגן הרבה יותר תווים הרבה יותר מהר.
            הסלאפינג הוא סגנון שמתאים לפאנק, משם הוא הגיע ושם הוא מנוצל בצורה הטובה ביותר.

            זה שאתה, כנראה, לא אוהב רוק על סוגיו ומתחבר יותר לג'ז, זה לא אומר שאתה יכול ככה במחי מקלדת לבטל את כולו. מוזיקה היא עניין של טעם, אפשר, ואף רצוי, להגיד "את זה אני אוהב יותר" אבל אי אפשר להגיד "זה יותר טוב".

            וכן, יש לי מושג כלשהו במוזיקה, וכן, אני מנגן בעצמי על חשמלית ובס יותר מעשר שנים ולרדת פה לפסים אישיים זה קצת מיותר.

  • סימנטוב

    אחלה פוסט בני!
    וויקמן באמת דוחה ראיתי פעם ראיון איתו בו המגעיל בדברים על האקסיות שלו
    YES... רונלדו בימי יונייטד זה ללא ספק סטיב האו (גאון שתמיד חייב איזה סולו)
    אמרסון לייק ופאלמר >> נאני פירלו ובופון
    לד זפלין, רדיו הד פתיחה משובחת!!

  • אופיר

    ג'יימס, 9 מתוך 10 פעמים בבחירה בין רוק וג'אז אני אבחר ברוק. אני חולה על רוק ומתגעגע ללהקות הרוק הגדולות מאנגליה של שנות ה-60 וה-70. מעט דברים מצערים אותי יותר מלראות להקות כוסיות כמו קולדפליי ולדעת שהמורשת של לד זפלין ודיפ פרפל נזנחה בצורה כזו.

    זה לא משנה את התפישה שלי שאם אדם בחר לקרוא לעצמו "מוסיקאי" טבעי לצפות ממנו שיטרח ללמוד תיאוריה, קריאת תווים ויתן כבוד לדברים המשמעותיים שנעשו לפניו. כשאני רואה להקות גראנג' עולות על הבמה ומהתו השני ברור לי שלא השקיעו שם חצי שנה של לימוד נגינה מבחינתי זה כאילו מחרבנים לי על הפנים.

    אחד הדברים הפאתטיים זה אומנים ישראלים חסרי מושג שמתבכיינים שהם לא מתפרנסים ממוסיקה. מילא בארה"ב יש שוק ענק (וגם הקהל לא ממש אנין טעם) אז כל אחד שהוציא סינגל יכול לחיות מהכסף הזה, אבל פה בישראל רצוי שלפחות תדע מוסיקה כמו שצריך, כך שתמיד תוכל להתפרנס (ובכבוד!) מהוראה בקונסרבטוריון או באופן פרטי. אתה רואה את חמי רודנר מלמד מוסיקה? זה בגלל שהוא עצלן ואין לו מושג.

    • ג'יימס

      שוב, מוזיקה זה עניין של טעם. המוזיקה התפתחה מאז שנות השבעים ויש היום ז'אנרים שלא היו קיימים אז, אתה יכול שלא לאהוב את זה, אבל זה לא יוריד מערכם.
      במקרה, הגראנג' שאתה כל כך מתלונן עליו, היה הקול של המוני בני נוער בשנות התשעים ונחשב לפורץ דרך בזמנו. גם אם אתה חושב שמבחינה מוזיקלית הוא פחות מוצלח, זה לא הופך אותו לכזה.

      דווקא על נירוונה יש לי הרבה מה להגיד ולדעתי אתה עושה להם עוול. קוביין בעצמו היה מוזיקאי מוצלח מאוד אבל העדיף לעשות ניסויים מוזיקלים בדוגמת כיוונים שונים, משחק עם הפידבק ובאופן כללי נסיון מכוון להוציא רעש מהגיטרה.

      אם יותר לי לנחש, נכנסת ללינק שבשם המשתמש שלי. אם לא, אתה מוזמן להכנס ולהכיר הרבה להקות ישראליות שמצליחות להתפרנס ממוזיקה, גם בחו"ל. חלקם מופיעים בחו"ל באופן קבוע וחלקם בכלל חתומים בלייבלים אמריקאיםאירופאים.

      אני דווקא לא מסכים עם התפיסה שלפיה כל גיטריסט צריך להיות מוזיקאי עם רקע תיאורטי. יש גיטריסטים מוכרים שלא יודעים תווים אבל מנגנים וכותבים.
      אני כן מסכים עם זה שברגע שאתה כזה, גיטריסט ולא מוזיקאי, יהיה לך קשה יותר להתפרנס מזה ויהיה יותר קשה לאנשים לקחת אותך ברצינות.

      • אופיר

        לגבי קוביין - זה לא שאם הוא היה רוצה לדפוק סולו בנזונה הוא היה יכול. החריקות שהוא הוציא מהגיטרה זה בערך כל מה שהוא ידע. אם היה בחיים היה מעניין לשאול אותו מה התווים שמרכיבים את האקורד "דו מג'ור".

        מתי כספי אמר שהבעיה בישראל היא שכבר שני דורות כאן גדלים בלי רקע קלאסי. בסופו של דבר היצירה שלהם מוגבלת למה שה יודעים ומסוגלים לנגן בעצמם, לא משנה כמה יצירתיים הם יהיו. בעיני מי שמגדיר את עצמו מוסיקאי ולא יודע תיאוריה הוא עצלן ושרלטן. אני לא מדבר על חבר'ה שנהנים לנגן 3 אקורדים במדורת ל"ג בעומר, אלא כאלה שאשכרה מקליטים את עצמם.

        • ס-0-ם

          "לקוביין היתה שפה הרמונית עשירה, חדשה ומקורית לחלוטין, משלו. גם אם תלכו אחורה בזמן ותחפשו היטב היטב. יהיה לכם קשה למצוא שיר שמזכיר את ההגיון ההרמוני של שירי נירוונה. למרות שלכאורה שיריו נשמעים פשוטים לאוזן והמלודיות שלהם מחליקות פנימה בקלות רבה. לקוביין היתה יכולת נדירה לחבר הרמוניות לא הגיוניות בעליל ולמצוא קו מלודי יפיפה שיחבר בינהן.
          קחו למשל את ABOUT A GIRL שפותח את האנפלגד. אם הבית עצמו נע בין אקורדים בסולם אחד (מי מינור), הרי שהפזמון מתנייד לסולם אחר, שאין לו שום קשר לסולם המקורי (רה במול מאז'ור) ובלי שישמעו את המעבר מסולם לסולם כמאולץ. אחרי זה עובר אמצע הפזמון לסולם אחר (מי מז'ור) ואז חוזר למקורי בלי שבכלל שמתם לב שבקרתם בשלוש עולמות שונים.
          יכול להיות שמי שלא מוזיקאי יקרא את זה ויגיד, אה טוב נו, שלוש סולמות, ביג דיל. אבל רק כדי לסבר את האוזן, המעבר הזה שבו קוביין עובר בין אקורד סול לרה במול או בין סי במול למי. הוא מעבר במרווח של טריטון. אותו מרווח מוזיקלי מפורסם שבימי הביניים הכנסיה אסרה לנגן אותו, בגין דיסהרמוניות מוחלטת, ואפילו כונה בזמנו "הדיאבלו דל מוזיקה"; השד המוזיקלי. קוביין תופר לכם את השד הזה בקלות רבה פנימה בלי שבכלל תשימו לב שהוא עושה את זה. כמה זה נפוץ אצל מוזיקאי רוק? מעט מאוד.
          בחינה אורכית מדוקדקת של סגנון כתיבת השירים של קוביין מעלה ממצא נוסף מפתיע אפילו יותר. מבחינה מוזיקלית קוביין לא השתמש באקורדים מינוריים בשיריו כלל. בכל "נוורמיינד" אין ולו אקורד מינורי אחד! וב"אין יוטרו" הם מופיעים רק בשיר אחד (פני רויאל טי) . עכשיו אם זה נראה לכם טריוויאלי אז בואו נבהיר שישבתי השבוע וחפשתי בכל רחבי התקליטים שלי ומהזכרון תקליט שלם אחר שלא מנוגן בו אקורד אחד מינורי ולא מצאתי. פשוט כך. הרעין עצמו נראה כמו איזה רעיון תעתועים לכתוב ספר שלם בלי המילה "אני", או האות – יוד. אני לא מאמין שקוביין עושה זאת במכוון, אני חושב שיש פה משהו מעבר למשחק אינטלקטואלי כיצד לכתוב שיר בלי שום אקורד מינורי"
          מרשימה של דוד פרץ.

          • עמיר

            ובכן, הבה נעמיד דברים על דיוקם, אנסה לקצר
            נתחיל מהקל שיסביר טוב טוב את הכבד.
            (הפוסט הנ״ל לא הולך חו״ח להמעיט בגאוניות של קורט קוביין והנה אני אומר - גאון גאון גאון)
            הערפול המינורי-מאג׳ורי בחלק משיריו (תיכף אנתח את about a girl) נובע, כמה מבאס, מסיבה טריוויאלית טכנית בה משתמשים אין ספור רוקיסטים : השימוש המאסיבי במה שמכונה power chords או בשפת העם אקורד 5. לאקורדים אלה אין טרצה ולכן הם נגועים בעמימות ששכר בצידה : הבאס מאוד מודגש. (להדיוטים, הטרצה היא זו שקובעת באם האקורד יהיה מג׳ורי - טרצה גדולה, או מינורי - טרצה קטנה)
            בשיר about a girl הבית נע בין Em למקבילתה המאג׳ורית G והפזמון הוא מהלך פשוט ביותר של מעגל הקווינטות - דו דיאז 5 ( ולא רה במול חו״ח) פה דיאז - סי מאג׳ור - מי . מה קיבלנו כאן למעשה?
            דו דיאז 5 שיכול להתפרש כמינורי שהוא בסה״כ המקבילה של מי מאג׳ור והוא גם הדומיננטה של פה דיאז . פה דיאז שהוא הדומיננטה של סי מאג׳ור וסי מאג׳ור שהוא הדומיננטה של מי (הטוניקה שלנו)
            ביצוג הרמוני פונקציונלי המהלך הוא V/V/V/V - v/v/v - v/v - v - I . מהלך שהוא קלישאת רוק וניתן למצוא אותו בטריליארדי שירים ואפילו אצל מתי כספי/יוני רכטר ושות׳
            אין פה שום מהלך טריטוני (שגם הוא לא תורה מסיני (ראה הנה הנה של מתי כספי))
            סיימתי לחפור

        • באבא ימים

          אני חושב שהתערבבו כאן שני נושאים לא קשורים. האחד - באיזה מידה השכלה מוזיקלית היא תנאי לגדולה מוזיקלית והאחר - הדיון בין ג'אקו פסטוריוס לפלי. לגבי הראשון, יש יותר מדי מקרים של ענקי מוזיקה ללא השכלה מוזיקלית כדי לשלול את הטענה לפיה זה תנאי לגדולה מוזיקלית. בי. בי קינג הוא הדוגמה הראשונה שעולה לי לראש.

          לגבי ההשוואה בין פלי לפסטוריוס - אני מאוד אוהב את פלי אבל אני לא יכול לחשוב על כלי נגינה בו הפער בין הראשון לבין האחרים כל כך בולט כמו במקרה של הבס החשמלי. במונחים של כדורגל, ג'אקו הוא פלה, מראדונה, קרויף, פושקאש, גארינצ'ה, בסט וגאסקוין מגולמים באיש אחד. היחידים שמתקרבים אליו הם אלו שמנסים לחקות אותו.

  • עמיר

    הייתי מוסיף כתבלין גם את הסימולטניות הכרונולוגית בעלייתו של הטוטאל פוטבול מצד אחד (ביחוד אייאקס הגדולה של תחילת הסבנטיז) והפרוגרסיב רוק. שניהם יונקים ממסורות ״קלאסיות״ חובקות עולם ובשניהם התפקידים הגנריים של המשתתפים מעט מתערפלים בתוך בליל עצום של שפות וסגנונות, משקלים ומקצבים וכיו״ב. שניהם היו מאוד פופולרים בתקופתם אך בגלל אלמנטים טכניים פרוזאיים הם לא הצליחו ממש לחדור ללב ליבו של המיינסטרים. הפרוג מכיוון שיצירותיו התארכו מעבר ל3 -4 דקות שהרדיו מסוגל להשמיע והטוטאל פוטבול מכיוון שהוא פשוט נשרף באש הטקטיקה. 

    • פאקו

      עמיר - קודם כל סחתיין על התגובות שלך (אין ספק שפוסט מהסוג הזה מרים יפה להנחתות).
      את הטוטאל פוטבול הייתי ממשיל דווקא לפאנק (פ' רפויה) על הרכביו מרובי הנגנים, עם מייצגים כמו P-Funk ו-EWF. גם כאן הסגנון הזה זכה לפריחה יחסית קצרה, מסיבות הדומות לאלו שציינת עבור הפרוג רוק, עד שהגיע ההיפ הופ (אולי הכדורגל הטקטי של ימינו).
      מה שכן המשלתי בתגובה קודמת את הכדורגל של בארסה לפרוג רוק, ואין ספק שהשורשים של הכדורגל שלה נטועים עמוק בטוטאל פוטבול (עם חוליות מקשרות כמו קרויף).

  • ניק

    זאת באמת השוואה מעיינית אבל יש הבדל מהותי- בכדורגל אתה חייב להיות מוכשר ואיש מקצוע טוב כדי להגיע לרמות הגבוהות של הכדורגל.. הרי מקרים של בלם גרוע או קשר גרוע לדוגמא בקבוצה גדולה הם די נדירים.. במוסיקה זה ממש לא ככה- ניקח לדוגמא למשל את המוסיקה המזרחית, את הפופ ואת ההיפ הופ ששם אנשים ממש לא מוכשרים שאין להם קשר אמיתי למוסיקה ובד"כ סתם מקבלים חומרים מוכנים ושרים אותם בצורה מאוד שיטחית...
    הבדל רציני...

Comments are closed.