ספורטנ'רול (ב') – רן עצמון

היה היו שלושה קנדים שהמבקרים לא אהבו. לא צריך

RUSH

RUSH – MOVING PICTURES

להקת RUSH עוררה כמעט מיומה הראשון מחלוקות בקרב מבקרי מוסיקה, אך על עובדה אחת אין עוררין: RUSH היא הלהקה הקנדית המצליחה ביותר בכל הזמנים.

השלישייה הוקמה בטורונטו בשנת 1968 על ידי הגיטריסט אלכס לייפסון והבסיסט גרי לי ויינריב, יהודי בן למשפחת מהגרים ניצולי שואה ששינה את שמו לגדי לי. חבר אליהם המתופף ג'ון ראטסי אשר הוחלף בשנת 1974 , לפני הקלטת אלבומם השני, על ידי המתופף המדהים ניל פירט. פירט הביא עמו ללהקה הצעירה טכניקת תיפוף עילאית ועוצרת נשימה וכן נטל על עצמו את תפקיד כותב הטקסטים של הלהקה.

RUSH בהרכבה החדש יצרה את צליל ההארד רוק שהפך למזוהה עמה לאורך השנים ומאלבום לאלבום זכתה להצלחה הולכת וגדלה.

*

מבקרי מוסיקה נהגו לעקם את חוטמם בכל פעם שכתבו על RUSH אבל זה לא הפריע לשלישייה הקנדית לצבור קהל מעריצים ענק בכל העולם. סגנון הלהקה שהיה שילוב של הארד רוק ורוק מתקדם, אפשר לחברי הלהקה להפגין את מיומנותם האדירה כנגנים, ואכן גם המבקרים המחמירים ביותר אשר קטלו את אלבומי הלהקה, לא יכלו להישאר אדישים אל מול יכולתם של לייפסון,לי ופירט כמבצעים.

שירתו הגבוהה והצרחנית של גדי לי אמנם לא נעמה לכל אוזן, אך עבור מעריצי הלהקה הרבים הוא זמר גדול בנוסף להיותו באסיסט ענק.

GeddyLee

במהלך שנות השבעים הקליטה הלהקה מספר אלבומים אשר כללו יצירות ארוכות ומורכבות ברוח הרוק המתקדם לצד שירים קצרים וקליטים יותר והצלחתם הלכה וגדלה מאלבום לאלבום. PERMANENT WAVES  אשר יצא בשנת 1980 אף הניב את להיט הרדיו הראשון של הלהקה THE SPIRIT OF RADIO, הביא לה קהל מעריצים חדש ולכן הציפייה מן האלבום הבא של השלישייה הייתה גבוהה.

MOVING PICTURES   יצא בפברואר 1981 ונחשב עד היום ליצירתה הטובה ביותר של הלהקה ולאלבום הפופולארי ביותר שלה. באלבום זה זנחה RUSH את הכיוון הפרוגרסיבי ושילבה במוסיקת ההארד רוק שלה אלמנטים של גל חדש ואפילו נגיעות של רגאיי ובנוסף לכך הרחיבה את השימוש בסינטסייזרים כדי להעשיר את הסאונד הייחודי  שלה.

השיר הפותח את האלבום, TOM SAWYER, הוא אחד השירים הקלאסיים והאהובים של RUSH ומייד מכניס אותנו לאווירת האלבום. על רקע סינטסייזרים ותיפוף מיד טמפו של פירט נכנס גדי לי בשירתו הגבוהה והשיר מתחיל להיבנות.

לייפסון מצטרף עם הגיטרה המעוגלת שלו והשיר עובר מבית לפזמון ולסולו סינטסייזר המכין את הרקע לסולו גיטרה אדיר של לייפסון, הראשון ולא האחרון באלבום. אמנם השיר מבוסס על ריף פשוט למדי המנוגן על ידי הבאס של גדי לי, אך לייפסון,לי ופירט לוקחים אותו לכיוונים שונים ומורכבים המאפשרים לשלישייה להפגין את היכולת הנדירה שלה כנגנים.

*

השיר הבא RED BARCHETA  הנו שיר רוק קונבנציונלי יותר אותו מוביל לייפסון בנגינה רבת השראה הנשענת על הקצב שפירט מעניק לשיר בעוד מפגן תיפוף מרהיב. השיר, המבוסס על סיפור של פיי דובואה,  מספר על מכונית נדירה ועל האדרנלין שהיא מזרימה בגיבור השיר כשהוא נוהג בה והאדרנלין הזה עובר גם למאזין ככל שהקצב של השיר הולך ומתגבר. חריקות הבלמים ושאגות המנוע המשולבים בו מוסיפים לאווירת הנסיעה של השיר.

YYZ הוא קטע אינסטרומנטלי שהפך לקטע חובה בהופעות של RUSH. הפתיחה המוחצת נשענת על נגינת אקורדים עצבנית המהוה אקספוזיציה ליצירה. לאחר הפתיחה מוביל לייפסון את הקטע בנגינה מהירה כשפירט מחרה מחזיקה אחריו מבלי לאבד אף פעימה כשמתחת למרוץ בין הגיטרה לתופים, מבעבע הבאס הסמיך של לי. אז, לפתע, משתנה המנגינה לקטע בסגנון רגאיי בפריטת אקורדים של לייפסון הנקטעת מדי פעם כדי לאפשר לפירט מעברי תופים מסחררים.

אלכס לייפסון

סולו הגיטרה של לייפסון באמצע היצירה אף הוא מלאכת מחשבת המביא אותנו אל מעבר עתיר סינטסייזרים ומשם חזרה לנושא המקורי. בארבע דקות ועשרים וארבע שניות מצליחים חברי הלהקה לדחוס מספר סגנונות מוסיקליים ומעברים שונים היוצרים קטע אינסטרומנטלי עוצר נשימה המוכיח שוב באיזו נגנים אדירים מדובר . את הצד הראשון בתקליט נועל השיר LIMELIGHT בו בולט גדי לי בשירה יפה וצלולה ומסיים אותו סולו גיטרה המתחיל באיטיות והולך ותופס מהירות ותנופה עד לשיאו של השיר בו חובט פירט בתופים עד שהעורות שלהם כמעט נקרעים.

המיני יצירה THE CAMERA EYE חוזרת במידה מסוימת לימי הפרוגרסיב של RUSH היות וזוהי יצירה ארוכה ומורכבת של למעלה מעשר דקות . שוב יש לנו כאן אקספוזיציה ארוכה אותה מוליך לייפסון עד לקטע המושתת על סינטסייזרים המכין אותנו לריף מעוגל עליו מבוססת מרבית היצירה. גדי לי מתחיל לשיר לאחר כמעט ארבע דקות ומספר לנו אודות אנשים זרים בערים שונות בעולם.

היצירה נהנית מעושר צלילי מרהיב עתיר סינטסייזרים, מבנים מוסיקליים מורכבים ומשתנים, ריפים יפהפיים ובסוף ממתין הדובדבן האמיתי-סולו גיטרה מסחרר של לייפסון, מהטובים שהקליט מעודו, המגיע משום מקום ונשען על טכניקה מבריקה  כשגדי לי בנגינת באס מבריקה לא פחות מתחרה בו ראש בראש בעוד פירט מעניק להם את הקצב למרוץ הדו ראשי.

אחרי השיר הזה שלדעתי הוא הטוב באלבום מגיע WITCH HUNT שהוא שיר אפלולי, איטי וכבד המבוסס על ריף  פשוט ואיטי. זהו בעיקר שיר אווירה החריג באלבום אבל על האכזבה המסוימת ממנו מפצה השיר המסיים את האלבום VITAL SIGNS.

הגיטרה של לייפסון נכנסת בפייד-אין באקורד מבוסס רגאיי הבונה את השיר כולו. הבית הראשון מנוגן בצורה מינימליסטית משהו אך ומהבית השני מכניס לייפסון עוד אלמנטים של רגאיי ופירט מצידו זונח את התיפוף המינימליסטי ומתחיל להתפרע על התופים כמו שרק הוא יכול. מעבר קצר של באס בשרני על בסיס סינטסייזרים והשיר הולך ומטפס לקראת השיא האדיר כשגדי לי שר EVERYBODY GOT TO ELEVATE FROM THE NORM  עוטפים הסינטסייזרים את שירתו במעטה דמוי מיתרים וניל פירט המופלא מוכיח שוב מדוע הוא אחד המתופפים הגדולים בהיסטוריה.

ניל פירט

MOVING PICTURES  זכה להצלחה מסחרית אדירה והפך את הפאואר טריו הקנדי ללהקת על ולעזאזל עם מה שהמבקרים חושבים. נגנים רבים הושפעו מטכניקת הנגינה העילאית של השלושה ובמיוחד הפך ניל פירט לאייקון משפיע על מתופפים. כאמור גם המבקרים המחמירים ביותר שבזו למוסיקה של הלהקה היו חייבים להודות שלנגן הקנדים הללו יודעים. בפרספקטיבה של זמן זכה האלבום של הלהקה המושמצת למעמד לו הוא ראוי-אלבום רוק מעולה הכולל שירים מורכבים הכתובים היטב ומבוצעים באופן פנומנלי, אלבום שהשפיע רבות על להקות הארד רוק וניו פרוגרסיב. סיבובי ההופעות של הלהקה היו אף הם מצליחים ביותר ובמהלך שנות השמונים הייתה  RUSH אחת הלהקות המובילות והמצליחות בעולם. בשנות התשעים ירדה איכות האלבומים שהוציאה אבל המעמד המיתולוגי של לייפסון, לי ופירט עומד איתן עד היום בקרב מיליוני מעריצים ומספר עצום של נגני רוק ברחבי העולם.

ואלה שמות:

גדי לי – באס, סינטסייזרים, שירה

אלכס לייפסון – גיטרות

ניל פירט – תופים וכלי הקשה

הפקה : RUSH וטרי בראון

*

אלבומים מומלצים נוספים:

2112

SIGNALS

GRACE UNDER PRESSURE

HOLD YOUR FIRE

LIVE IN RIO

קרקס ציריך: נקמורה זוכה שוב, השמועות על מותו של אנאנד היו מוגזמות
בוקר טוב, היום גמר גביע.

124 Comments

B. Goren 18 בפברואר 2016

נפלא רן. תודה.

אופיר 18 בפברואר 2016

סחתיין ניינר, אחלה בחירה!
אני תוהה אם ישראל הוא המקום בו Rush זכתה לחשיפה המועטה ביותר?! בעוד שבכל העולם המערבי מדובר בלהקת קאלט ממש, לא שמעתי עליהם עד בחרותי המאוחרת, ולמיטב ידיעתי מעולם לא הופיעו בישראל.

בקשר למוזיקה עצמה, אודה שאני רוחש להם חיבה "אקדמית": מאוד מעריך את העומק והנגינה שלהם (ונכנס ליוטיוב לצפות בקטעי סולו של גדי לי או של אלכס לייפסון), אבל מתקשה להאזין לאורך זמן לשירה הצווחנית, ובעיקר להיעדר מלודיות. אם נופל במקרה על קטע שלהם ברדיו אז סבבה לגמרי.

רועי 18 בפברואר 2016

עוד אמנים לא הגיעו לישראל. חלקם.הגיעו ישר מבית.האבות, או עם רכבים משניים.

ניינר / ווריור 18 בפברואר 2016

מעולם לא הופיעו בישראל ולמיטב ידיעתי גדי לי מעולם לא היה כאן. לפני מספר שנים טובות ביקשתי מהם לשלב בסרט של חבר את אחד השירים שלהם (LOSING IT). הבקשה היתה עבור סרט נפלא בשם גחליליות שיצר חברי גילי מייזלר אודות היעדרותו של אחיו ממלחמת יום כיפור. קיבלתי אישור לשלב את השיר בסרט ללא תשלום וללא כל מגבלה (דבר נדיר לכשעצמו). ואז התחלתי לגשש איתם לגבי הופעה בארץ והבנתי שהם לא כל כך בעניין. לצערי זה כבר לא יקרה כי ניל פירט פרש מהופעות מרוחקות.
ואם כבר "גחליליות"-עשו לעצמכם טובה וראו את הסרט

Amir A 18 בפברואר 2016

תבוא עליך הברכה. ענקים, אין מילה אחרת. יש סרט דוקומנטרי מעולה עליהם שאפשר להרגיש לאורכו את המרירות על היחס שהם זכו לו מהמבקרים, אבל נעזוב את זה כרגע. על ניל פירט אין מה להרחיב. רק נאמר שלטעמי האישי כשג'ון בונהאם מסתכל קדימה אל האופק, עם משקפת, הוא רואה את פירט. גדי לי הוא מוטציה. בתור אחד שמנגן על גיטרה וקצת על בס אני לא מבין איך אפשר לנגן ולשיר ביחד. אני גם לא מבין איך אפשר לנגן כמו גדי לי ובטח איך אפשר לשלב בין השניים. מה שאהבתי זה את הכבוד שנתת ללייפסון. ההרגשה שלי היא שהוא לא זכה לכבוד שהוא ראוי לו בגלל העובדה שהוא חוסה בצילם של שניים מהנגנים הגדולים של הרוק. מה שאני אוהב אצלו אלו לא קטעי הסולו (שהם יפים כשלעצמם) אלא את מבנה האקורדים שהוא מביא לשירים שלהם. תמיד יש מבנים מעניינים ומדוייקים שגורמים לך לעצור ולחשוב לרגע על מה שהוא עושה.
ודבר אחרון, נכון ש-WITCH HUNT שונה משאר האלבום אבל הסיום שלו (החל מ- 3:40) הוא לדעתי הקטע הטוב ביותר באלבום. עד היום כשאני שומע את הקטע הזה (ונשבע לך ששמעתי אותו כבר מאות פעמים) אני מרגיש מחנק בגרון.

ניינר / ווריור 18 בפברואר 2016

לייפסון בעיני הוא הגיטריסט הכי אנדרייטד בעולם. קשה מאד להתבלט בעולם של אלילי גיטרה במיוחד אם אתה קנדי שמנמן שמנגן עם שני נגני על שלגביהם אין ויכוח

סימנטוב 18 בפברואר 2016

הוא מדהים גם ליד שני הענקים שלצידו. בסלואים שלו תמיד יש טעם ו"סיפור".

אביב 18 בפברואר 2016

להגיד על גדי לי שהוא מוטציה זה אדרסטיימנט. ברוב הקרייירה שלו האיש נראה כמו מכשפה מסרטי דיסני ונשמע כמו מכשפה שהכניסו לה את כל החזוק בירכתיים. במדינה מתוקנת היו אוסרים עליו לשיר ואולי בכלל להיראות בציבור. לפי כל הגיון, הייתי צריך להצטמרר משירתו ולסלוד ממנה. אבל כדרכם של פלאים מוזיקליים – קרה בדיוק ההיפך.

ערן קאלימי 18 בפברואר 2016

אני עם אמיר, הסיום של וויטצ' האנט זה אחד הדברים הכי מרגשים שיש.

סימנטוב 18 בפברואר 2016

שיחקת אותה אחי הלוחם! להקת נעורי, כמה שהייתי קרוע עליהם….
לקח לי שנים לחשוב על האלבום הזה נפלא כהכי מוצלח שלהם. מבחינתי הוא לא מגיע לשיאים של Jacob's Ladder ובמיוחד Natural Science ואפילו לא ליצירה 2112 עצמה אבל כאלבום הוא כנראה הכי טוב.
ציינת וניו פרוגרסיב לאתגר את עצמם ביצירת האלבומים הם המציאו להקות דמיוניות וניגנו את השירים לפי הסגנון של "הלהקות" האלה
הוריו של גדי לי ניצולי שואה, השיר Red Sector A נכתב ע"י פירט לאחר שאימא של גדי לי סיפרה לו שלא האמינה שהחיילים הבריטים משחררים אותם מברגן בלזן. אביו של גדי לי שרד את דכאו (נפטר שגדי היה נער).
גדי ואלכס מגנים ביחד מכיתה ח', הזוי! ואפרופו הזוי מציע לחפש ביוטיוב קליפ בו אלכם נותן נאום מזהיר כשנכנסו להיכל התהילה! by far הנאום הכי טוב שאי פעם ניתן על במה ע"י אומן הנכנס בשער תהילה הנצח… חפשו Rush acceptance speech at the Rock & Roll Hall of Fame 2013
ניל פירט (ששיקם את החיו אחרי מות אשתו וביתו בפרק זמן קצר) פרש לאחרונה מהופעות.

סימנטוב 18 בפברואר 2016

רצה לי המקלדת של הטלפון… נו טוב על הבוקר, להקת נעורי…

ר.בקצה 18 בפברואר 2016

תחושת דז'ה-וו מוזרה מכה בי-
יש סרט תיעודי (אחד הגדולים, לפי דעתי) שעוסק בלהקת רוק בשם אנביל (ANVIL), גם היא להקה קנדית מטורונטו, וגם היא, למרבה הפלא, הוקמה ע"י שני חברים שניגנו ביחד מבית הספר, שניהם ממוצא יהודי וההורה של אחד מהם הוא ניצול שואה..

ערן קאלימי 18 בפברואר 2016

Anvil! The Story of Anvil
סרט מבריק

ג'וג'וסיאן 18 בפברואר 2016

what about the voice of geddy lee?
how did it get so high?
i wonder if he speaks like an ordinary guy
(i know him and he does):

https://www.youtube.com/watch?v=Z5j4W2Y7RPQ

הוולשי הרזה 18 בפברואר 2016

+5,000,000 על פייבמנט.

edgecator 18 בפברואר 2016

העם דורש פוסט על Slanted and Enchanted!

אמיתי 20 בפברואר 2016

נראה לי סטיבן מלקאמוס אפילו לא זוכר מה הלך שם…

באבא ימים 18 בפברואר 2016

אוקי – נראה לי שסדרת הפוסטים הזו הולכת להיות ממש כיף…

חובב רוק בא בימים

בני תבורי 18 בפברואר 2016

Ya ain't see nothing yet

ניינר / ווריור 18 בפברואר 2016

Bbbbbbaby
אם כבר להקות קנדיות

Amir A 18 בפברואר 2016

ואם כבר BTO ורנדי באכמן, שווה להזכיר גם את The Guess Who. עוד להקה קנדית שהיתה ונשארה אנדררייטד. ורק בשביל הטעם:

https://www.youtube.com/watch?v=VLMF5GM0Kt8

עידו ג. 18 בפברואר 2016

אף פעם לא הבנתי את היחס הבי-פולרי כלפיהם. או שאנשים חושבים שהם מתנת האל לאנושות או שמתעבים אותם. אני תמיד מצאתי את עצמי באמצע.
בכל אופן לגבי "הלהקה הקנדית המצליחה בכל הזמנים" אני חושב שארקייד פייר כבר נותנים פייט רציני.

בני תבורי 18 בפברואר 2016

כשארקייד פייר, להקה מוצלחת מאוד לכל הדעות, תפוצץ כל אתר הופעות על הגלובוס גם קצת פחות מחמישים שנים מאז הקמתה, אפשר יהיה לנהל את הדיון בשאלת הזהות של הלהקה הקנדית המצליחה הכל הזמנים.

עידו ג. 18 בפברואר 2016

יש הרבה במה שאתה אומר. השאלה היא גם איך מודדים הצלחה? הזמנים גם השתנו אז מכירות אלבומים הוא מה שהוא שקשה יהיה למדוד לפיו. הופעות הן בהחלט מדד וכאן כמו שאתה אומר נצטרך לחכות עוד די הרבה זמן כדי לקבוע.

גיא זהר 18 בפברואר 2016

הצלחה לא בהכרח אומר מוצלח אם כי הכל עניין של טעם. לדעתי האומן הקנדי המצליח ביותר, בטח במכירת אלבומים היא סלין דיון. מעטים מקוראי דה באזר אם בכלל יגידו שהיא הכי מוצלחת.

בני תבורי 18 בפברואר 2016

נכון, אם המדד להשמעות ומכירות סלין דיון בהחלט יכולה לטעון לכתר.

עידו ג. 18 בפברואר 2016

אני מדבר רק על פרמטרים של הצלחה. נכון שמדובר על תקופה קצרה יחסית אבל אני עדיין חושב שמבחינת הצלחה הם נותנים תחרות.

אריאל גרייזס 18 בפברואר 2016

מעטים יקראו לא אמנית..

ג'וג'וסיאן 18 בפברואר 2016

ומה עם ניל יאנג? הוא מצליח פחות מסלין דיון?

גיא זהר 18 בפברואר 2016

מבחינת מכירות? בחייך. היא מכרה לפי ויקי 200 מליון. יאנג אהובי אולי מכר עשירית מזה.

אריאל גרייזס 18 בפברואר 2016

אולי בראיין אדמס מתקרב אליה

Amir A 18 בפברואר 2016

גם בראיין אדאמס קנדי

אריאל גרייזס 18 בפברואר 2016

חקיין..

Amir A 18 בפברואר 2016

גרייט מיינדס וכל זה. לא ברור מי משנינו צריך להיות יותר מדוכא.

אריאל גרייזס 18 בפברואר 2016

מידיאוקר מיינדס אט בסט..

בא בלילות 18 בפברואר 2016

לעניין בריאן אדמס – https://youtu.be/gTuQOmgl_Z4
:-)

אביב 18 בפברואר 2016

כך קרה גם לזאפה. אהבה או שנאה. אין אדישות.

טל בן יהודה 18 בפברואר 2016

נהניתי לקרוא.

יואב 18 בפברואר 2016

אני קצת מתרחק מוירטואוזיות מופגנת שכזאת אבל שמח על הפוסט ועל הסדרה החדשה ניינר. העיקר זאת האהבה המדבקת למוזיקה. סחתיין.

אביב 18 בפברואר 2016

סחתין עליך עצמון שקידשת שם RUSH ברבים ;-)

העובדה שהם לא הופיעו כאן (עם דגש על ההיסטוריה של גדי) היא בושה והחמצה ענקית. בשונה ממה שכתבו כאן מעלי, ללהקה יש בסיס אוהדים גדול גם בישראל. אין לי ספק שעם גיבוי תקשורתי בסיסי הם היו ממלאים כאן כל וניו שהיו רוצים.

למזלי הרב הספקתי לראותם לפני כמה שנים וכעת אני יכול למות בשקט בעניין הזה ;-)

מובינג תקליט אדיר. איכשהו, אחרי כל השנים, הקטע המושלם שלהם בעיני הוא דווקא "זאנאדו" מאלבום מוקדם יותר. גם במוזיקה אבל בעיקר בטקסטים האדירים של פירט (גם "העצים" מומלץ לקריאה מובחנת. יש שם הרבה יותר מהנראה לעין).

ולייפסון מה אפשר לומר עליו? גיטריסט דגול ולפי כל מה שראיתי בסרטים (ויש עשרות שעות) גם אדם משובח ביותר. "אנדרייטד" רק בגלל שהוא מנגן בהרכב ששתי הצלעות האחרות בו נחשבו במשך שנים ל"מתופף הרוק הטוב בעולם" ול"בסיס הרוק הטוב בעולם". אני עוד זוכר את זה בזמן אמיתי בדירוגים של "גיטאר פלייר".

סימנטוב 18 בפברואר 2016

מבחינתי השיא שלהם מ2112 עד מובינג.

ניינר / ווריור 18 בפברואר 2016

מבחינתי זו הטרילוגיה – מובינג/סיגנלס/גרייס

סימנטוב 18 בפברואר 2016

you say tomato i say tomato

אביב 18 בפברואר 2016

ואם כבר פותחים שולחן קנדה, מי שאוהב פיוז'ן חייב להכיר את UZEB

אופיר 18 בפברואר 2016

+1
The legendary Alain Caron!

באבא ימים 19 בפברואר 2016

אם כבר פותחים שולחן על וירטואוזים בכל מקום על כדור הארץ צריך להזכיר את uzeb.

אם פותחים שולחן על להקות שהיחס אליהן הוא בי פולרי צריך להזכיר את uzeb.

והם כן הופיעו בארץ.

גיא זהר 18 בפברואר 2016

אחלה. מעניין ומחכים. מדהימה כמות היהודים במוזיקה (וגם בעולם המשחק) בצפון אמריקה.

אריק 18 בפברואר 2016

חובבי רוק, הבנתי פתאום זה אנשים נוסטלגיים שאוהבים להתגעגע.

באבא ימים 19 בפברואר 2016

לגמרי. מבחינתי כל מה שקרה ברוק (אם קרה) ב 20 השנה האחרונות לא באמת קרה.

Amir A 19 בפברואר 2016

העובדה שהפו פייטרס הם גיבורי הרוק העכשוויים מצביעה על המצב האומלל שאליו נקלעה מוזיקת הרוק.

ניינר / ווריור 19 בפברואר 2016

מדוייק!

Matipool 19 בפברואר 2016

בחיים שמחוץ לדה באזר נחשבתי תמיד למבין רציני וידען שמאד מתחשבים בדעתו בנושאי ספורט ומוזיקה ( במיוחד באייטיז ובנייטיז ) . מאז שאני בדה באזר , הבנתי שקטונתי ולכן רציתי לשאול כאן לדעתכם על REM של עד אמצע הניינטיז . להקה טובה / טובה מאד או להקת על , הטובה בעולם לתקופתה ?

ניינר / ווריור 19 בפברואר 2016

להקת על שהמוסיקה שעשתה עד hi fi מחזיקה במבחן הזמן ומשפיעה עד הים. אוטומטיק הוא אלבום מופת וגם לרוב האחרים לא חסר. יש להם רפרטואר גדול של שירים פשוט מעולים שאין להרבה להקות בהסטוריה. הם לא נגנים גדולים אבל סונגרייטרס אדירים.
היה לי העונג להסתובב איתם ולבלות זמן רב בחברתם והם גם חבורה של אנשים סופר נחמדים בלי פוזות של כוכבים. ומייק מילס מעבר להיותו בנאדם מקסים הוא מוזיקאי מבריק. פעם אולי אכתוב פוסט על מסעותי עם החבורה מאתנס.

Matipool 20 בפברואר 2016

ניינר – לא ייאמן החיים שלך .
אהבתי אותם בטירוף בזמנו ואוטומטיק הוא שני אצלי רק לזיגי . לדעתי , הלהקה הטובה בעולם לפחות בחצי הראשון של הניינטיז . מייקל סטייפ היה האליל המוזיקלי שלי המקביל למייקל ג׳ורדן באותה תקופה .
כמו שכתבת , תמיד ראיתי וזיהיתי אותם כאנשים טובים ואמיתיים בלי פוזות .
כמובן שהייתי גם בהופעה שלהם באיצטדיון ר״ג המאוס .
בבקשה לא אולי . אתה חייב לכתוב על המסעות שלך איתם .

אסף the kop 20 בפברואר 2016

ניינר
תכתוב על כל הסצנה מאתנ'ס.

אמיתי 20 בפברואר 2016

תשמע מבחינתי נתת התחייבות בקשר לrem ואני מקווה שתעמוד בה..

אריק 20 בפברואר 2016

אוטומטיק כמובן נפלא אבל מבחינתי מאז שסטייפ התחיל לשיר ברור משהו שלי הפך לנחלת הכלל והתרחקתי

עירן 20 בפברואר 2016

מתי, האפשרות השלישית.

הלהקה הגדולה לא רק לתקופתה, אלא כנראה גם בפן ההסטורי.

כמות שלא תאמן של שירי על.

קניתי תקליט שלהם בשנת 1984 (אחד מ – 27 אנשים בישראל…) ומאז קניתי כל דבר שכתבו ב"זמן אמת".
אוטומטיק מדורג אצלי ראשון, לפני או.קיי קומפיוטר.

ומילס הוא אכן גאון מופלא. אני קורא לו "הנשק הסודי" של הלהקה.

ניינר / ווריור 21 בפברואר 2016

הגדרה נהדרת של מילס .
אחשוב ברצינות על פוסט על rem מהזוית האישית וההכרות שלי איתם. התקליט הכי אהוב עלי הוא דווקא fables המושמץ אז אני קצת בבעיה. אפילו חברי הלהקה לא אוהבים את התקליט הזה (איך אפשר לא לאהוב תקליט שעשה ג'ו בוייד?)

עירן 21 בפברואר 2016

הייתי "נושא הדגל" שלהם בקיבוץ בין 84 ל – 90. כשיצא out of time הייתי בניו זילנד והחבר'ה מהקיבוץ העבירו לי מסר "צדקת". הדבר הבא שאני זוכר שזה אני יושב שם באיזו בריכה באוקלנד ושומע את התקליט באוזניות עם הווקמן ומזיל דמעות של התרגשות מ Texarkana שמיצה עבורי את כל הטוב שבלהקה הזו (מלודיות, גיטרות הרמוניות ושיר מושלם – אמרנו מילס, לא ?).

עירן 21 בפברואר 2016

אגב, לא רק עד hi fi כמו שכתבת. גם ריביל ואפ מעולים לחלוטין.

אמיתי 21 בפברואר 2016

רביל הוא האלבום היחיד שלהם שאני תמיד יחזור אליו.
אולי משום שיצא כשאני יצאתי לטיול הגדול..

matipool 21 בפברואר 2016

עירן – אתה ידען ומעריץ אמיתי שלהם .
יש כלי נגינה שמילס לא יודע לנגן עליו ? ראיתי אותו על בס , גיטרה , קלידים ותופים .

ניינר / ווריור 21 בפברואר 2016

מילס באמת שולט בכל הכלים שהזכרת. אני מחכה ליום בו יוציא אלבום סולו.
עירן, טקסרקאנה הוא אחד השירים המופלאים שחלפו תחת הראדאר. באמת מילס בשיאו, עם ההרמוניות הקוליות והעיבוד האדיר.

matipool 21 בפברואר 2016

שיר ענק .
לא חושב שהוא חלף מתחת לרדאר , לפחות לא מתחת לרדאר של המעריצים והאוהבים . פשוט חסה בצל של ההצלחה הפנומנלית של losing my religion ושל shiny happy people .

עירן 21 בפברואר 2016

אותי מעניין בקשר למילס הרכבים אחרים בהם נטל חלק.

לא ידעתי שהוא מנגן על תופים.

מה שזיכה אותו בכינוי הזה אצלי זו, למשל, העבודה על קולות הרקע שלו ב"למצוא את הנהר". זה עושה שם חלק גדול מהשיר (נראה לי שזה השיר הכי טוב שלהם בעיניי), כמו גם הפסנתר בשחיית לילה. מין דברים כאלו שנותנים לשיר הרבה עומק ולא תמיד רואים אותם מייד, בטח שאיש דומיננטי ומבצע פנומנלי כמו סטייפ בחזית.

גם היום אני משמע לילדים הקטנים שלי לפני השינה שירים שלהם ולמרות ההיכרות המוחלטת שלי איתם, איכשהו כמעט מופתע כל פעם מחדש מעומק היצירה שלהם, כמות השירים המעולים שהם כתבו.

יש הרבה שירים שאתה אומר שרק אר.אי.אם יכלו לכתוב שיר כזה. שיר מושלם בכתיבה ובביצוע. למשל, שיר כמו "מאחורי השמש" מהתקליט עם השם הזה. שיר נהדר שלא קיבל הרבה תשומת לב ובאמת רק אר.אי.אם יכולים לכתוב שכמותו.

עירן 21 בפברואר 2016

"סביב השמש" לא מאחוריה.

matipool 21 בפברואר 2016

גם לדעתי find the river הוא השיר הכי טוב שלהם או לפחות בין שלושת הטובים .
בכלל באוטומטיק יש כל כך הרבה שירים נפלאים שזה מדהים . האלבום הזה עזר לי לעבור תקופה לא פשוטה בחיים .
הגדול שלי גם אהב אותם בזמנו . הקטן עדיין קטן מדי . בינתיים הוא מתלהב יחד עם החברים שלו מהגן מכל שירי תל אביב יא חביבי וכו' .

ניינר / ווריור 21 בפברואר 2016

FIND A RIVER הוא השיר הכי אהוב עלי של REM ואולי גם השיר הכי טוב שלהם. ההרמוניות הקוליות של מילס מצמררות כל פעם מחדש ביופי הצרוף שלהן. שיר על זמני

matipool 21 בפברואר 2016

החלטנו ברוב קולות ..
מכירים את הביצוע המדהים הזה של world leader pretend ?
https://www.youtube.com/watch?v=kUEk4MMSMzE

matipool 21 בפברואר 2016

https://www.youtube.com/watch?v=LdvDqoW07eI
perfect circle נותן פייט רציני אצלי ל- find the river . איזו הופעה מדהימה הייתה להם שם וזה היה עוד בכלל לפני אוטומטיק . רק לדמיין אותם שם עם חלק מהשירים מאוטומטיק .

אריק 21 בפברואר 2016

Maps and legends?

matipool 22 בפברואר 2016

אריק – אחלה . עדיין בתקופת המלמול שלהם .. (-:
אוהב מאד את השיר שאחריו – Driver 8 .

אריק 22 בפברואר 2016

אם כבר מלמול וקולות של מילס אז אוליfall on me…

Matipool 22 בפברואר 2016

מעולה . אחד הטובים והאהובים עלי שלהם .
אם רן יכתוב פוסט עליהם , אני אתווכח עם עצמי ואכין את רשימת עשרת השירים שאני הכי אוהב שלהם . זה יהיה די קשה .
נ.ב – בקישור למעלה להופעה באנפלאגד , השיר השני הוא fretless . עשה לי צמרמורת . עוד שיר ענק שלהם .

edgecator 19 בפברואר 2016

הכוללניות של האמירות הללו מובנות, אבל חשוב להדגיש שיש רוק נהדר (ומוזיקה נהדרת בכלל) ב-20 השנים האחרונות. הבעיה היא החשיפה, אפשר לומר שהמוזיקה ה"מוצלחת" ירדה למחתרת, בכל מקרה מי שמחפש מספיק מוצא יופי של דברים.

גיא זהר 20 בפברואר 2016

+1. גם ברוק הישראלי יש פריחה חסרת תקדים, רק שהכל בשוליים. ומטבע הגיל קשה להיחשף לדברים חדשים.

edgecator 19 בפברואר 2016

מובנת

אריק 20 בפברואר 2016

מי שאוהב RnB יתקשה למצוא אלבום הרבה יותר מוצלח מזה של דאנגלו מ2014 ומי שאוהב היפ הופ שיתרכז חזק חזק וינסה לנקוב בשם של מישהו שהיה טוב מקנדריק לאמאר.

אריק 20 בפברואר 2016

נשלח לפני הזמן, זה היתרון הגדול בעיניי של מה שהוא לא רוק.

edgecator 20 בפברואר 2016

קנדריק לאמאר באמת גדול אבל Run the Jewels נותנים לו תחרות לא רעה בכלל. וגם בשוליים, כתמיד, יש היפ הופ מצוין.

אריק 20 בפברואר 2016

זאת הכוונה. חושב שלאמאר באמת ברמה שאני לא יכול לחשוב על הרכב אומאומן טוב ממנו מגרנד מאסטר פלאש והטרייב דרך הרבה מעולים שהיו הוא לא נופל מאיש.
למרות שנשרפים מהר במוזיקה הזאת היא הרבה יותר מתפתחת וחיה. הרוק התפוצץ בעשר עשרים גדושות בהמון המון כשרון ומאז פחות מעניין.

edgecator 20 בפברואר 2016

לא לגמרי מסכים, אני חושב שבאותה מידה אפשר לדבר על אמצע שנות ה-80 עד אמצע שנות ה-90 כעל תור הזהב של ההיפ הופ. מדובר בז'אנר שהוא מטבעו מצומצם יותר בהיקפו מאשר הרוק, וחשוב גם לזכור שהוא צעיר ממנו בהרבה. כך שלאמאר (חשבתי שדיברת על היום, לכן הדוגמה של run the jewels) עצום בדרכו, בהחלט מביא משהו שלא בטוח שנראה עדיין בהיפ הופ המסחרי, אבל כמו ביחס לדינוזאורים של הרוק – קצת קשה לשפוט אותו אל מול דה לה סול, הטרייב, הקלאן וכו'.
ואני כאמור איתן בדעתי שמוזיקה נהדרת, מכל סוג, הייתה קיימת לאורך כל הדרך ועודנה קיימת.

סימנטוב 20 בפברואר 2016

מסכים עם שניכם, דיאנגלו מרתק. לאורך ההיסטוריה השוליים של המוזיקה השחורה הובילה מהלכים במוזיקה (בלוז ג'ז, היפ הופ \ ראפ על סוגיו)

אריק 20 בפברואר 2016

היה שיא לקראת אמצע ה90.
אבל היו אאוטקאסט ואחרים והיתה באדו. תמיד יש מישהו. מחבב את רדיוהד למשל אבל ברור שזה לא קרוב לשיא

ניינר / ווריור 20 בפברואר 2016

זה מה שיפה בדה באזר, שפוסט על rush מתגלגל להיפ הופ. אישית לא מבין מה הרעש הגדול סביב לאמאר אבל ממילא אני לא חובב היפ הופ גדול. תן לי את אאוטקאסט, דר' דרה וחבורתו ואת ביגי ואני מסודר. מה שכן מאז הפריחה של תחילת הניינטיז מצבו של ההיפ הופ מעולם לא היה כה טוב.

edgecator 20 בפברואר 2016

טעם אישי aside, התרומה של רדיוהד למוזיקה הפופולרית עצומה. לא כ"כ אוהב את הטרמינולוגיה של שיאים אבל מדובר כנראה בלהקה החשובה ביותר מאז שנות ה-70 מבחינה מוזיקלית טהורה (נירוונה אני מניח מבחינה תרבותית). וכמובן שהיו מאז עוד כמה שמות לא קטנים שסללו לה ולאחרים את הדרך (פיקסיז, סוניק יות', U2, נירוונה עצמם).

edgecator 20 בפברואר 2016

אגב, באשר לכמות הכישרון – התנאים לא שווים בין התקופות השונות, כאשר קיים ואקום מוזיקלי יחסי הוא מורגש הרבה יותר. לכן טבעי לחשוב שהיום יש פחות מוזיקאים מוכשרים, אבל קשה לדעתי לומר שזה באמת נכון ולא תלוי קונטקסט ו/או תחושה סובייקטיבית.

אמיתי 21 בפברואר 2016

חושב שרדיוהד היסטוריים מבחינה מוזיקלית אבל ההשפעה שלהם
על התרבות הפופולרית ממש לא משמעותית. בבריטניה לדוגמא אואזיס
שאני לא סובל (אוהדי שיטי בנוסף) הרבה יותר גיבורי תרבות מהם.
u2 הרבה יותר פופולריים ומשפיעים באמריקה..בארץ לזכותנו ייאמר
שהם תמיד נחשבו ענקיים

ניינר / ווריור 18 בפברואר 2016

לגבי קנדה והאמנים שיצאו ממנה:
סלין דיון היא ללא ספק המצליחה מכולם אבל האם יש ספק שג'וני מיטשל היא האמנית הכי גדולה שיצאה מקנדה (בושה ששתיהן מופיעות באותו משפט)?
בראיין אדאמס בשיאו מכר כמו מטורף אבל איפה הוא הוא ואיפה ניל יאנג מבחינה אמנותית (בושה שהם בכלל מוזכרים באותו משפט)?
לגבי ארקייד פייר-הרכב נפלא ומרתק אבל מבחינת ההצלחה המסחרית, כל האלבומים שלהם יחד לא מכרו כמו מובינג פיקצ'רס. הבעייה עם ארקייד היא שהם התחילו נפלא עם אלבום מופתי (פיונרל) ומאז כל אלבום שהוציאו פחות טוב מקודמו וההדרדרות בעניין נמשכת. עם כל הכבוד להם אין להשוות בינם לבין RUSH מבחינת פופולאריות, הצלחה והשפעה.

edgecator 18 בפברואר 2016

משום מה אני נהנה יותר מ-Neon Bible. ארקייד פייר תמיד היו לא רעים ודי מעניינים, אבל גם מייצגים יפה את האינדי-הייפ של לפני עשור.

עידו ג. 18 בפברואר 2016

קשה להשוות מכירות אלבומים בימינו לפעם. מי כמוך יודע שזו תעשייה שונה לגמרי (ותקן אותי אם אני טועה). לגבי האלבומים של ארקייד פייר אני לגמרי לא מסכים. פיונרל אכן מופתי אבל גם ניאון-בייבל והסאבארבס מצוינים. רפלקטור אמנם פחות טוב אבל למרות שינוי הכיוון יש בו משהו מיוחד.

ניינר / ווריור 18 בפברואר 2016

אתה כמובן צודק שאי אפשר להשוות נתוני מכירות אלבומים מהאייטיז להיום אבל עדיין די ברור לי שrush היו מוכרים הרבה יותר מארקייד בכל תקופה. פיונרל הוא אלבום חד פעמי, יצירה מבריקה ומרגשת ודי ברור שאי אפשר לחזור על שיא כזה. רפלקטור בעיני מסמל איבוד כיוון ואני מקווה שהם יחזרו לעצמם כי הם באמת להקה עצומה.

עידו ג. 18 בפברואר 2016

היום הצלחה נמדדת בפרמטרים אחרים. מתי הפעם האחרונה שגדי לי שיחק באול-סטאר?

סימנטוב 18 בפברואר 2016

אולסטאר? ב89 בעודי הולך ברובסון סטריט בוונקובר. עברתי ליד חנות, העפתי מבט לתוכה ובטלוויזיה אני רואה את גדי לי בראיון (פעם היו טלוויזיות בחלון הראווה). מיותר לציין שלא נכנסתי לחנות כי קשה לזוז כשהלסת שלך נופלת לריצפה.

ניינר / ווריור 18 בפברואר 2016

גדי לי הוא חולה בייסבול. אני בטוח שהוא היה באול סטאר של הMLB לא פעם. בקרדיטים של האלבום סיגנלס כל אחד מקבל גם תפקיד בבייסבול

Amir A 18 בפברואר 2016

ודרך אגב, גם THE BAND הם קנדיים (חוץ מלבון הלם).

יואב 18 בפברואר 2016

ארקייד פייר עוד לא הוציאו אלבום בינוני אחד. ריפלקטור מדהים ומסמן שהכיוון הוא כנראה למעלה, גבוה גבוה.
מיטשל היא כמובן הגדולה מכולן וכולם(קנדה). יאנג שני.

אריק 18 בפברואר 2016

נראה לי שדרייק עקף רבים שציינת פה.

אריק 18 בפברואר 2016

בדקתי. דרייק מכר יותר מראש הוא רביעי מבין הקנדים לפניו ניקלבאק, סלין דיון וראשון… גסטין ביבר

ניינר / ווריור 18 בפברואר 2016

איזה עולם דפוק :)

בא בלילות 18 בפברואר 2016

+1m….

אריק 18 בפברואר 2016

חבל על הזמן. במקום אחר הכניסו את שנייה טווין ואלאינסט שזה פחות נורא. ועדיין…

גיא זהר 19 בפברואר 2016

ג'סטין ביבר ודרייק מכרו בהתאמה מעל 150 מליון עותקים ומעל 40 מליון? בתקופת הפעילות הקצרה יחסית ובמצב מכירת האלבומים היום? אולי אתה מתכוון הורדות ברשת? נשמע לי מופרך

גיא זהר 19 בפברואר 2016

בדקתי. ג'סטין ביבר ודרייק רחוקים מבחינת מכירות בעולם מסלין דיון וראש.

אריק 19 בפברואר 2016

כן צודק. זה היה מ2010. אבל הם לא רחוקים. סלין דיון מקום 6 בכל הזמנים לפני מדונה…

גיא זהר 19 בפברואר 2016

מה שמדהים זה המיקום בעשריה של ריאנה. כנראה שההספדים של מכירת מוזיקה בכל הצורות היו מוקדמים

Amir A 19 בפברואר 2016

רגע, ריאנה זה מוזיקה?

גיא זהר 19 בפברואר 2016

לא יודע. אני קונה בשביל המאמרים

אופיר 18 בפברואר 2016

זה מקרי שאף אחד לא מציין את לאונרד כהן?

סימנטוב 18 בפברואר 2016

וואו!

YG 18 בפברואר 2016

גם דולות' מינסוטה לא רחוקה מקנדה, לוקח?

ניינר / ווריור 18 בפברואר 2016

אנחנו בעסקי הרוקנרול, אבל אין ספק שהוא גם אגדה

גיא זהר 19 בפברואר 2016

ברגע שג'וני מיטשל נכנסה לתמונה, גם לליאונרד הגדול מגיע איזכור, זה נכון. (ואלו שהביאו אותו להופיע בפאקינג אצטדיון רמת גן הם חוצפנים ורודפי בצע).

D! פה ועכשיו 20 בפברואר 2016

+++

duncan 20 בפברואר 2016

להקה אדירה.
2112 נפלא גם.
למזלי יצא לי לראות אותם אולי בטור האחרון שלהם ב2015.

אסף the kop 20 בפברואר 2016

טוב
אם כבר מזכירים חהקות מצוינות מקנדה אז חובה לציין גם את ה New pornographers.

edgecator 20 בפברואר 2016

תמיד אהבתי יותר את Destroyer. דן בייהר גיבור אמיתי.

אמנון 20 בפברואר 2016

אם כבר הוזכרו אמנים קנדיים כגון ג'וני מיצ'ל, ליאונרד כהן ועוד, מן הראוי להזכיר את גם את גורדון לייטפוט.
אחד השירים הגדולים שלו ובכלל, לדעתי, הוא The Patriot's Dream שהיה מושמע הרבה בתחנת קול השלום של אייבי נתן
https://www.youtube.com/watch?v=1-_lmavUJO8

וכמובן שפוסט מעולה.

אסף the kop 20 בפברואר 2016

מסכים עם איש השמאל הקיצוני

Fluttershy 20 בפברואר 2016

נראה לי שגעתי מאוחר לפוסט הזה ולתגובות, אבל אני אתן את 2 הסנט הקנדי שלי: אני מאוד אוהב רוק מתקדם, האמת שאני כמעט לא שומע שום דבר חוץ מזה. אני אוהב את ראש, במיוחד את התקופה הפרוגרסיבית שלהם בין 2112 לאלבום עליו נכתב הפוסט. אבל עדיין, אני לא מתחבר לראש כמו לגדולי הפרוג הבריטי מתחילת שנות ה-70: קרימזון, יס, ג'נסיס, קאמל, ון דר גראף, ג'נטל ג'יאנט ועוד.

בקנדה הייתה סצנה מאוד יפה (אם כי מוכרת רק לאלה שבאמת מטורפים על פרוג, כמוני), באזור דובר הצרפתית של המדינה. האלבום שאני נותן את הלינק שלו, מדהים, ונמצא בטופ 5 שלי בכל הזמנים. תחילת הקטע האחרון גרמה לי להזיל דמעה לא פעם ולא פעמיים בעבר.

https://www.youtube.com/watch?v=wUJ2NVMMjaE

סימנטוב 20 בפברואר 2016

מסכים עם כל מילה. ונהדר הזכרת ג'נטל ג'ייני וון דר גראף פחות התחברתי לקאמל. ד"אי ממליץ בחום לבלוג פייסבוק קרוב לקצה רוק קלאסי 1967 – 1973

Amir A 20 בפברואר 2016

טוב, אז אני אנצל את ההזדמנות הזו שחובבי מוזיקה מתאספים בפוסט אחד ואשאל אם מישהו יודע היכן אפשר להשיג/לשמוע ברשת חומרים של להקת קטיפה שחורה הישראלית אבל מהתקופה המוקדמת שלהם. מדובר על להקה שמנגנת מוזיקה אירית ואני מעוניין בחומרים שלהם מהתקופה שעל גיטרה ניגן איתן גליקמן. זה long shot אבל מי יודע? עושה רושם שיש כאן הרבה אוהבי מוזיקה רציניים.

Comments closed