היוגוסלבי האחרון – שחר בר

"אין יותר גוונים של אפור בעולם, רק שחור ולבן. כשהשבטים השונים יוצאים למלחמה אתה חייב לבחור דגל"

היוגוסלבי האחרון בעולם עומד בדירת שיכון צפופה בדרום בוסטון, משפיל מבט לשטיח ומתבייש בדמעות של אמא שלו. ג'ורג' קראו לו, את שמה של האם אינני זוכר ואולי לא ידעתי מעולם. את הדמעות השקטות שלה, זורמות במורד הלחי ונוצצות על רקע המסך, אני דווקא זוכר היטב.

כל הדרך מבית הספר דיברנו רק על הנינטנדו החדש שקנו לו, התווכחנו ידידותית מי יהיה מריו ומי לואיג'י. רצנו במעלה המדרגות בדרך לניצחון, זרקנו את הילקוטים בפינה הראשונה שמצאנו, נעצרנו בהפתעה בפתח הסלון. כנראה שכחה שהוזמנתי אליהם, כשראתה אותי מיהרה לשלוף טישו ממדי האחות שלה ומחתה את הדמעות והצער. קברי אחים ביערות ודם על השלג, וקריין החדשות מסביר מדוע סראייבו שבה נולדו ג'ורג' והוריו נחרבת עד היסוד.

*

שנתיים נמשכה החברות שלנו, בכל פעם למדתי חלק אחר מסיפור שהחל בסוף שנות השבעים בארץ בלקנית רחוקה. בוסנית ממוצא מוסלמי מסיימת תיכון, פוגשת באוניברסיטה בוסני ממוצא קרואטי. הם לומדים יחד בעיר שבה אחוזי נישואי התערובת היו מהגבוהים  במדינה, בארץ אתיאיסטית שבה הדת הייתה שריד תפל מהעבר, עניין לזקנים ולהיסטוריונים. חתונה אזרחית, כמובן, אמא של ג'ורג' לא ביקרה מעולם במסגד ואביו היה בכנסייה רק כשהוטבל בלידתו כי הסבא התעקש.

כשהקומוניזם נפל שמחו כולם, ואז הגיע העתיד שלא צפו ולא יכלו לעמוד בפניו. "יוגוסלביה" חדלה מלהתקיים, ובמקומה צצו ועלו השדים מהעבר הרחוק. להגדרות הנשכחות של "בוסני-מוסלמי", "קרואטי-קתולי", או "סרבי-אורתודוקסי" ניתנה משמעות מחודשת, כשהלאום שהכיל את כולם נקרע באלימות לאטומים שהרכיבו אותו מלכתחילה. במדינה החדשה לא היה מקום לאנשים כמו הוריו של ג'ורג' שרצו רק להשאר יוגוסלביים, שלא יכלו להיקרע במשפט שלמה.

*

עשרים וארבע שנים לא זכרתי את גורג' ומשפחתו עד שנתקלתי בסרט התיעודי הנהדר  “Once brothers” של ערוץ ESPN. ולאדה דיבאץ' הגדול מתאר את החברות שלו עם דראזן פטרוביץ' המנוח, איך כיכבו בנבחרת ששלטה בכדורסל האירופי ואיך הגיעו יחד ל-NBA. החברות בין דיבאץ' הסרבי לפטרוביץ' הקרואטי לא שרדה את מלחמת האזרחים, לא יכולה הייתה לשרוד, שנים לא דיברו עד שדראזן נהרג על הכביש בדרום גרמניה.

קוקוץ' וראדג'ה הקרואטים, שגם הם ניתקו עם חברם לנבחרת את הקשר, נזכרים בסרט איך מדרדר כדור השלג עד שהופך למפולת. בכל פעם שהרימו טלפון למשפחה או צפו בחדשות התקרב הרגע שבו הבינו שאין יותר גוונים של אפור בעולם, רק שחור ולבן. כשהשבטים השונים יוצאים למלחמה אתה חייב לבחור דגל, להחליט הלנו אתה אם לצרינו, להודיע באיזה צד של הקו אתה עומד.

יוגוסלביה 90

בשבועות האחרונים שוב נזכרתי בה, באמא של ג'ורג', כשאני הולך ברגל לעבודה והמסלול לוקח אותי דרך שכונה ירושלמית אדוקה ולאומנית. בגבולות השכונה הקטנה, שבה כמה מהישיבות החשובות ביותר בעולם הדתי לאומי, המרחב הגיאוגרפי משתנה ורמזים רבים מבשרים שכאן יש חוקים אחרים. באתרי בנייה ושיפוצים עובדים פועלים יהודיים, נערי גבעות עם כיפות צמר רחבות ופאות מסולסלות וחולצות שמכריזות על השיבה הקרובה לשכם ולחברון. שלטי רחובות מרוחים בפס גרפיטי, שמסתיר את שם המקום בשפת האויב שאיננה רצויה כאן. בשנה שעברה רווחו כאן כתובות הגרפיטי "מוות לערבים", בינתיים החליפו אותם הסטיקרים. "יהודים אוהבים יהודים", "יהודים בואו ננצח", "יהודי לא מענה יהודי" ודוגמאות דומות אחרות. חזון הסטיקרים זהה לחזון של מי שהצליח לבטל את התואר "יוגוסלבי" ולהכחיד אותו מהעולם.

הפועלים היהודים שפגשתי הבוקר בדרכי לעבודה, אלו שיצאו מהטנדר שמבטיח "עבודה עברית בלבד!", משוכנעים שכבר הגענו לנקודת האל-חזור שעליה דיברו קוקוץ' וראדג'ה. בעיניהם התואר "ישראלי" הוא ריק מתוכן, ניסיון כושל לטשטש הגדרות כמו "יהודי" ו"גוי" ו"ערבי". העולם שלהם הוא בינארי, רק אפס ואחד יש בו, ומי שרוצה להיות שתיים שילך למקום אחר. המסר אולי נמסר במתק שפתיים, "יהודים אוהבים יהודים", אבל הסאבטקסט הוא להיט היציעים "יהודי הוא נשמה, ערבי הוא בן זונה". דעותיו של אדם ומעשיו בעולם אינם חשובים, מה שקובע זה רק המוצא של ההורים ואיך קוראים לאלוהים שלך. וכמו ביוגוסלביה גם בחזון שלהם עתידה המדינה המלאכותית להתמוסס, אם לא בטוב אז בכוח, עד שהמולקולה הישראלית תתפרק לאטומים המרכיבים אותה.

*

ג'ורג' הנבוך מסנן כמה מילים בסרבו-קרואטית, אמא שלו ממהרת לכבות את הטלוויזיה ולהעלם מהגזרה. כמה לחיצות כפתור ואנחנו נפרדים מהעולם המדכא שקיים בטלוויזיה ובזכרון של ג'ורג' ומשפחתו. עכשיו אנחנו במקום שבו החוקים ברורים לנו, מטבעות נופלים מהשמיים וצבים אורבים על הקרקע וקקטוסים אוכלי אדם צומחים מצינורות ביוב. וביקום הוירטואלי המסעיר והצבעוני אין משמעות לכך שהוא קתולי-מוסלמי ממדינה שאיננה קיימת עוד, ואני יהודי מישראל של האינתיפאדה הראשונה ומלחמת המפרץ. רק שני ילדים, מוקסמים ממשחק, בדירה בדרום בוסטון לפני עשרים וחמש שנה.

הולדת האינטרוולים
אפשר גם בלי וולפסבורג

180 Comments

בני תבורי 22 בפברואר 2016

הרבה לפני שמומחי השיווק של ה NBA הגו את הרעיון המבריק לקרוא לנבחרת שמורכבת ממגה-סטארים מיליארדרים דרים טים לקראת אולימפיאדת 92', אלה היו הדרים טים האמיתים. ראיתי את הנבחרת הזאת מרסקת כל מה שעמד בדרכה בכדורסל לא מהעולם הזה. חבל על דאבדין.

גיל 22 בפברואר 2016

אני עד היום בדיעה שהיו יכולים לתת פייט לאמריקאים אם כי סביר שהיו מפסידים בסוף.

אריאל גרייזס 22 בפברואר 2016

מג'יק, ג'ורדן, אולג'ואן, יואינג, קארל מאלון, דרקסלר, סטוקטון, תעצור אותי כשזה יישמע לך מטופש

ud 22 בפברואר 2016

מטופש ששכחת את בירד :)

אריאל גרייזס 22 בפברואר 2016

לא שכחתי, כולם יודעים שבירד זה השחקן האהוב עליי אי פעם אבל באולימפיאדה הוא היה גמור, הודיע על פרישה אחריה. הוא היה נון-פקטור אז

NoOne 23 בפברואר 2016

למיטב זכרוני אולג'און עדיין לא קיבל אזרחות אמריקאית ובטוח לא היה בנבחרת
פטריק יואינג היה , וגם סקוטי פיפן ואחד מביא כדורים בשם כריסטיאן לייטנר , עד היום לא הבנתי למה בזבזו מקום לשחקן קולג'ים במקום לתת לעוד שחקן NBA להיות שם(מכיא את הסיפור עם אייזייה , אבל היו עוד)

אריאל גרייזס 23 בפברואר 2016

מילא לתת לשחקן קולגים – להזכיר שהיה שחקן קולגים אחר שנבחר מעל לייטנר באותו דראפט. אחד שאקיל אוניל.
זה היה מין קטע של לתת מישהו לאמריקה הלבנה או חובבי דיוק או משהו כזה כנראה

matipool 23 בפברואר 2016

ככל הזכור לי , פיפן היה פקטור רציני בנבחרת בגלל שבירד היה עם גב גמור עוד במהלך העונה שהסתיימה לפני האולימפיאדה ואת רוב זמנו בילה בשכיבה על הפרקט להקל על הכאבים . הוא היה בנבחרת פחות לשחק ויותר בגלל הכבוד וההערצה אליו .

אריאל גרייזס 23 בפברואר 2016

נכון. בירד בקושי שיחק וכששיחק היה חלק מאוד. בתור אוהד שרוף שלו שממש חיכה לראות אותו, זאת היתה אכזבה רצינית

matipool 23 בפברואר 2016

לגמרי . כמוך כמוני .

גיל 23 בפברואר 2016

כי היה צריך מישהו שיחזיק את המגבות והציוד של השחקנים, מי יעשה את זה? ברקלי השמן או בירד עם הגב הגמור שלו?

חיים הצהוב 23 בפברואר 2016

ברקלי השמן היה השחקן המצטיין בנבחרת הזו

גיל 23 בפברואר 2016

כן, אבל הוא לא סחב מגבות.

גיל 22 בפברואר 2016

יופי, תגובה שלא אומרת כלום. כאינדיבידואלים, אין ספק ששחקני הנבא היו כישרונים יותר, אבל כקבוצה יוגוסלביה הייתה הקבוצה אולי הכי קבוצתית אי פעם. הם גם היו באים לשחק כדורסל ולא לבקש חתימות כמו שאר הקבוצות.

גיל 22 בפברואר 2016

ואגב, אתה יכול ללמוד מהמשחקים נגד קרואטיה משהו. האמריקאים ניצחו אותם פעמיים בטורניר בהפרשים של 32 ו33 שזה גדול אבל לא תבוסות שהנחילו לאחרים. קרואטיה הייתה צל חיוור של יוגוסלביה, אז למה לא הגיוני לחשוב שבהרכב מלא יוגוסלביה הייתה מפסידה בין 10-20 הפרש?

יותם 22 בפברואר 2016

הגיוני לחשוב ככה, רק ש10-20 הפרש זה לא ממש לתת פייט

גיל 22 בפברואר 2016

בעיניי פייט זה שהאמריקאים היו צריכים להתאמץ רוב המשחק.

אריאל גרייזס 22 בפברואר 2016

כי גם ה-30 הפרש זה כשהם שיחקו בהילוך שלישי.
זאת היתה הופעה של ההארלם גלובטרוטרס. אול סטאר. אף נבחרת לא היתה מדגדגת אותם בכלל. ואני חסיד גדול מאוד של ספליט והכדורסל היגוסלבי אבל בחייאת, השחקן הכי טוב של קרואטיה היה פיפן והוא היה שחקן שישי בבולס. פטרוביץ הוא השחקן האירופי החביב עליי בהיסטוריה אבל הוא היה מחליף באול סטאר בעונה הכי טובה שלו בקריירה. זה לא רציני

Amir A 22 בפברואר 2016

ופיפן לא ידע שהוא כזה…

אריאל גרייזס 22 בפברואר 2016

כן, כן, קוקוץ כמובן

משיח 22 בפברואר 2016

סקוטי פיפןוקביץ :)

גיל 22 בפברואר 2016

הם שיחקו בהילוך שלישי כי אף קבוצה לא הייתה קרובה למה שהייתה יוגוסלביה אז. זה שקוקוץ' או פטרוביץ' היו שחקנים מחליפים בתחילת הקריירה שלהם זה בעיקר כי היו צריכים לעשות התאמות ושמרנות של האמריקאים. אבל פטרוביץ' היה בחמישייה השלישית לפני שנהרג והם לא היו משחקים באליפות בנבא אלא באירופה תחת חוקים אירופאיים עם קבוצה ששיחקה ביחד כמה שנים.

אריאל גרייזס 22 בפברואר 2016

פטרוביץ היה חמישיה שלישית, אכן. נגד שתי החמישיות הראשונות, פור קרייסט סק

גיל 23 בפברואר 2016

נו, אתה ברצינות לוקח את זה כפשוטו, אחרי שידוע שהאמריקאים שנאו זרים ואתה מתעלם לגמרי מהאפקט של הקבוצה אולי הגדולה בהיסטוריה מחוץ לנבא? הוא קלע ב52% ו45% משלוש. אם היה אמריקאי היו מעריכים אותו יותר.

אריאל גרייזס 23 בפברואר 2016

אז אתה רוצה לומר שבעצם לפטרוביץ הגיע להיות חמישיה ראשונה? שהוא יותר טוב מג'ורדן או רגי מילר או מקלייד דרקסלר או מכריס מאלין – שאלו השחקנים ששיחקו בתפקיד שלו באותה תקופה? ואני מזכיר – זה השחקן הכי טוב שלהם באותו זמן. ראדגה שיחק טיפה בבוסטון ולא ממש היה הצלחה. דיבאץ באמת היה אחלה. כלומר – עד שאתה נזכר שהוא היה צריך להתמודד עם אולגוואן רובינסון ופטריק יואינג. גם קוקוץ מעולה רק שמולו היו לארי בירד וסקוטי פיפן וצ'ארלס בארקלי. אבל היי – אם היית שם את כריסטיאן לייטנר על המגרש אז בטוח הם היו מצליחים לצמצם קצת.
גיב מי א ברייק

גיל 23 בפברואר 2016

אני לא יודע אם מגיע היה לו להיות בחמישייה הראשונה או השנייה אבל אני כן יודע שהוא לא קיבל הזדמנות מתאימה בנבא כמו כמעט כל שחקן שהגיע מאירופה עד נוביצקי. מייבשים אותם על הספסל ולא מאמינים בהם. הוא שנתיים שיחק פחות מ20 דקות למשחק אז איך אפשר לדעת עד כמה הוא היה טוב? אבל אתה מתעלם שוב מהעובדה שהם היו הקבוצה הגדולה ביותר שאירופה ראתה ונראה לי שחוסר הזיכרון שלך מטשטש את זה. האמריקאים היו אוסף של אינדיבידואילים עילאיים אחד אחד אבל לא ממש קבוצה. אז נכון שזה היה מספיק לזהב אבל הנבחרת ההיא הייתה גורמת להם לחשוב גם בלי לייטנר בהרכב.

אריאל גרייזס 23 בפברואר 2016

להגיד שהם היו קבוצה זה מצחיק. מה הקשר בין דיבאץ' ששיחק ב-NBA באותה תקופה ולפני זה שיחק בכוכב האדום, לבין פטרוביץ' ששיחק בקבוצה אחרת ב-NBA ולפני זה היה בציבונה לבין קוקוץ' וראדג'ה שבאו מספליט?
תאמין לי, אין לי שום חוסר זכרון הסטורי בהקשר הזה. אם כבר, אני זה שחוטא הרבה יותר מדי פעמים בנוסטלגיה לתקופה ההיא. אני מת על ספליט של אז, הקבוצה האירופאית הכי גדולה שראיתי. ופטרוביץ' כמו שאמרתי הוא אחד האהובים עליי בכל הזמנים.
ואחרי כל זה, להגיד שחוסר הזכרון מטשטש את זה שמולם עמדו מג'יק ומייקל ויואינג וסטוקטון ומאלון – השחקנים הגדולים בהיסטוריה – לא, זה אתה שחוסר הזכרון מטשטש אותו.

גיל 23 בפברואר 2016

למה מצחיק? הם לא שיחקו באליפות העולם ב1990 ובאליפות אירופה ב91 תוך הפגנת דומיננטיות חסרת תקדים אולי? עוד שנה ביחד הם היו משתפרים. תסתכל על המשחקים שלהם של אז ותראה מה כתבו עליהם.

וכשמדברים על השחקנים הגדולים בהיסטוריה זה קצת מטעה כשלשחקנים אחרים לא הייתה אפשרות ממשית לשחק איתם או נגדם במשך שנים כך שאי אפשר לדעת איך היו משתלבים שם. למעשה, אנחנו יודעים שכששחקנים אירופאים משתלבים מגיל צעיר בנבא הם לא פחות טובים מהאמריקאים.

ואין לי שום הטייה בזיכרון כי כבר כתבתי שהאמריקאים היו מנצחים, אבל אני כן חושב שהיה להם לא כל כך קל.

Yavor 23 בפברואר 2016

לא ריאלי שהיו אפילו מדגדגים אותם. צריך לזכור שחוץ מדיבאץ, רוב כוכבי הנבחרת היו הקרואטים שחטפו בברצלונה. הוא לא היה זה שמשנה את התמונה.

גיל 23 בפברואר 2016

גם דנילוביץ' ופספלי חסרו. אני חושב שמשהו בכימיה נשבר כשזו הייתה רק נבחרת קרואטיה. הם לא היו שטיח כמו כל האחרים זה בטוח. לכמה זה היה מספיק? קשה לדעת.

איציק 22 בפברואר 2016

אני מקווה שאתה כבר מכין את העו"ד שלך לתביעת דיבה :-)

צ 23 בפברואר 2016

אולג'ואן לא היה אמריקאי

יוסי מהאבטיחים 23 בפברואר 2016

לברון, כרמלו, ווייד, אמארה, דאנקן, אייברסון.
חלילה לא מזלזל בארגנטינה, אבל 99 פעמים מ 100 היא מפסידה 20 הפרש לאמריקאים האלו.
שיט הפנז, ואני מסכים עם גיל שאם למישהו יש סיכוי לנצל יום רע (ממש ממש רע) של הדרים טים המקורית זו יוגוסלביה הגדולה.

MOBY 23 בפברואר 2016

ואני בכלל אמשיך ואומר שהם לא היו מנצחים את בריה"מ של סבוניס.
לא את ליטא, בריה"מ.

גיל 23 בפברואר 2016

ליטא ניצחה את רוסיה באותה אליפות. יש על זה סרט דוקומנטרי מעולה שנקרא the other dream team.

בלייק 23 בפברואר 2016

אם כבר דרים טים יגוסלבי, אז הנבחרת האירופאית הגדולה בכל הזמנים היתה יגוסלביה של שנות ה- 70. היא גם הגיעה להשגים טובים יותר מזאת של סוף ה-80, תחילת ה- 90. אין עוד נבחרת (כולל רוסיה/ברה"מ על גלגוליהן) כזאת בהיסטוריה של הכדורסל האירופאי.

גילי פלג 22 בפברואר 2016

נוגה ומקסים. או במילים אחרות- משא כבד על הלב.

אלון3131 22 בפברואר 2016

אחד הדברים שהכי מפחידים אותי זה המשפט "ומי שרוצה להיות 2 שיילך למקום אחר"…

אסף 22 בפברואר 2016

ואגב, הבעיה היא למרבה הצער לא רק עם מי שרוצה להיות 2, אלא גם ובעיקר עם מי שרוצה להיות שליש, חצי, חמישית או שבע שמיניות.

אוריה 22 בפברואר 2016

מקסים!!

דיזידין 22 בפברואר 2016

מועקה גדולה.
הבת שלי כבר הודיעה לי שאין לה מה לחפש במולדתה, ולי רק נותר למלמל ״את צודקת״.

אהד 23 בפברואר 2016

אוי נו באמת..

דיזידין 24 בפברואר 2016

באמת קצת מביך

the bird 24 בפברואר 2016

לא נורא יעבור לך

אריק 22 בפברואר 2016

שחר מצויין.
החלק האחרון לא חדש, זה תמיד היה, העובדה שהגזענות המפא"יניקית היתה מחוכמת יותר לא משנה באמת.
הבעיה היא יותר האדישות במרחב הציבורי לגזענות בוטה.

שחר בר 22 בפברואר 2016

רק בפרספקטיבה היסטורית נדע איזו גזענות הובילה לשפיכות דמים רבה יותר. האם הגזענות החילונית של מפא"י, שהובילה אותנו להפתעה של יום כיפור, או זו של נוער הגבעות שבטוחים שאלוהים איתם והוא רוצה שנעיף מפה את הערבים ונבנה את בית המקדש. בינתיים מפא"י מובילה בענק, אין ספק.

שמעון כסאח 22 בפברואר 2016

אין צורך לחכות, זה כבר ידוע, והזוכה היא …

הגזענות הערבית.

עופר 24 בפברואר 2016

הגזענות של מפאי שהובילה ליום כיפור? אחלה שכתוב של ההיסטוריה. אין קשר בין גזענות לבין יום כיפור. אבל ראם אתה יכול להוסיף עד כמה טענות דמגוגיות כדי לנקות את הד"ל, אתה מוזמן

גיל 22 בפברואר 2016

איזו בדיוק גזענות הייתה למפא"ינקים? הם הרי אלו שהביאו את כל אותם עולים למדינה.

אריק 22 בפברואר 2016

אתה שואל ברצינות?

גיל 22 בפברואר 2016

כן, מה בדיוק גזעני ביחס של מפא"י?

red sox 22 בפברואר 2016

אני 2 גאה. הסטיקר של המלחמה הבאה.

ארז 22 בפברואר 2016

מצוין.

אמוץ כהן-פז 22 בפברואר 2016

זהו האדם, כך הוא היה וכך הוא יהיה.
האדם זקוק לזהות ולשייכות וכשהוא חש (בצדק או שלא) שהיא מאויימת, הוא מתכנס לתוכה.
׳נאורות׳ יכולה להתקיים רק בעולם שבו האחר (2) זניח מספיק וכאשר ה2 מתחזק ומתחיל להשפיע על המרחב השולט ולדרוש את חלקו הוא מעיר ברוב השולט פחדי עומק (צודקים ו/או שגויים). זה בדיוק מה שקורה היום באירופה.

ר.בקצה 23 בפברואר 2016

תגובה שקולה ועניינית

שחר בר 22 בפברואר 2016

תודה לכל המגיבים, אני שמח שאהבתם.

יוסי מהאבטיחים 23 בפברואר 2016

תודה לך. תבוא כל יום.
Once brothers זה סרט נהדר. ממחיש עד כמה דברים נלקחים ברצינות ובהקצנה כשיש מישהו שמקפיד ללבות את האש (כוונתי לסיפור דיבאץ והדגל).

דני 23 בפברואר 2016

מה רצית? שהוא יתן שינפנפו מולו בדגל קרואטיה? האוהד ההוא היה דביל והתגובה של דיבאץ הייתה די שקולה..

Zak 22 בפברואר 2016

כתוב נהדר, ומעלה זכרונות…. ביקרתי בקרואטיה ובוסניה שנה שעברה, פשוט טיול מרגש לארץ של אנשים נהדרים וסיפורים נוגעים ללב. ממליץ לכולם לנסוע.

טל 12 22 בפברואר 2016

תודה על הפוסט הנהדר.

צפיתי בזמנו בסרט התיעודי “Once brothers” הנהדר.באמת שובה לב. אני ממליץ גם על הסרט Underground של קוסטוריצה משנת 1995.

shohat 22 בפברואר 2016

פוסט מצוין. סרט מצוין.

matipool 23 בפברואר 2016

לגמרי .

אופיר 22 בפברואר 2016

פשוט פוסט גדול, שחר.

יש אנשים שמאמינים ב-"נפש היהודית" או ב-"נשמה היהודית", כאילו שמדובר באיזושהי סגולה שנולדים איתה. ומה קורה עם יהודי מלידה שאומץ מינקות על ידי נוצרים? או נוצרי שאומץ על ידי יהודים? או תרומת ביצית? או תוצר של פונדקאות ברחם נוכרי? יש להם או אין להם את זה?

כמה פרימיטיבית ההתעסקות בביולוגיה ובדת.

רפאל 23 בפברואר 2016

העניין הוא שיש כל מיני רמות של רעיונות מופשטים.
כל אחד בוחר למה הוא מתחבר יותר או פחות, אתה מחפש את הגישה שלך גם אם היא תהיה יחידה במינה.
הקונספט של נפש יהודית הוא בגדול הרעיון שיהודים לאורך ההסטוריה הם מעל הכוח הפוליטי הקיים ולא רואים את עצמם כפופים לו
והקיום שלהם הוא באמצעות מערכת חוקים ומוסר עצמאית שכמובן עובדים עליה כל הזמן עם לימוד, דיונים, מחלוקות ונסיונות לפשר ( או להקצין, תלוי איזה קהילה ). לצורך העניין, זה לא משנה מי ההורים שלך ומאיפה באת בכדור הארץ- אתה יכול להיות בנגלדשי או צ'יליאני ולהיות עם נפש יהודית : ).

וכמו כל יהודי, אף אחד לא חייב לקבל שום סיפור או להחליף אותו כל שעה.
לא יודע מה זה אומר להיות יהודי, האמת.
אני כן יודע שזה המקום של העם היהודי למי שמרגיש שהוא חלק מאיזו סיבה שלא תהיה.

רועי 23 בפברואר 2016

תל מה אם הגזענות הערבית?.
הסרט עם ולאדי היה מצויין.
בסרט על נבחרת החלומות סקוטי ומייקל אמרו שהם עשו אמבוש לטוני קוקוץ
הם ידעו שהוא מגיע ופשוט ישבו עליו.
ה
בנוסף שחקני הנבחרת אמרו שהם חששו או משהו בסגנון מפט
רוביץ.
הדרים טים הזר
את גם התכוננו טוב לאולמםיאדה, רצו להחזיר את הכבוד האבוד שדונאלד רוייאל וחבריו הפסידו ב 88

גיסנו 23 בפברואר 2016

אבל הדעות אכן חשובות. אחרת איך נדע אם אתה כובש-גזען-דמוי-נאצי-רוצח-ילדים או סמולני-זבל-בוגד-אוטו-אנטישמי?

גיסנו 23 בפברואר 2016

וברצינות, חזק ביותר. מאוד מזדהה.

Eyal 23 בפברואר 2016

תודה רבה על יופי של פוסט. אני מכבד לחלוטין את מה שאתה כותב אבל אני סקרן מאוד לגבי התגובות פה. אני באמת מעריך את הדעות של כל הכותבים והמגיבים. אני קורא את התגובות של אנשים (שזה כיוון שחוזר בהמון פוסטים פוליטיים) ומרגיש מנותק לחלוטין. אני האדם היחידי שחושב שזאת אחלה מדינה באחלה תקופה? אני אשמח לשמוע (ממש לא בציניות) איפה כ"כ קשה פה לאנשים? איפה החשש הגדול שלהם מהמדינה הזאת? הרוח הזאת של הכל נגמר / נהרס / נגנב קיימת כבר תקופה ארוכה ותהרגו אותי אני לא מבין למה. בגלל זה אני אשמח להבין כי יכול להיות שמשהו לא בסדר אצלי

7even 23 בפברואר 2016

זה תלוי.
אם נגיד בוז'י(פיטר גריפין הישראלי) היה עכשיו ראש הממשלה, היית קורא כמה אנחנו מקום נפלא, מקסים ומדהים.
אל תתן לאחרים לחשוב בשבילך. הכל פוליטיקה בגרוש.

Amir A 23 בפברואר 2016

למה לומר "אם"? לך אחורה 20 וקצת שנים ותראה איך הגלגל התהפך. אז לשמאל היתה תחושה של תקווה ואופוריה ואילו הימין הסתובב עם הראש באדמה בתחושה שעוד רגע האדמה נפערת ובולעת את כולנו. כמו שגיל שלי אוהב לומר, אז היינו בצד אחד של המטוטלת והיום בצד השני.

איציק 23 בפברואר 2016

היום אנחנו בדיוק באמצע של המטוטלת (עדיין לא החלטתי לאיזה כיוון)…

matipool 23 בפברואר 2016

איזה באמצע ? היא חזק חזק בצד ימין .

איציק 23 בפברואר 2016

מה לעשות, אם תבדוק את המפה הפוליטית במדינה, צד ימין נימצא ממש ממש באמצע :-)

שחר בר 23 בפברואר 2016

ראשית, לא הצבעתי לבוז'י ואני משוכנע שהוא אינו המנהיג שאנחנו צריכים וכנראה לא מנהיג בכלל. שנית, לא טרחת לטעון שום טענה קונקרטית שאפשר לדון עליה. מכיוון שאני משער שאתה לא מבקר סרטי ספורט תיעודיים, חובב סופר מריו או שונא בוסנים, כנראה שמה שהביך אותך כל כך בפוסט שלי זה ההתייחסות לקבוצה הלאומנית שאני רואה ברחובות ירושלים.

ובכן, האנשים הללו קיימים, והאידיאולוגיה הדתית-לאומנית שלהם קיימת. והם לא ייעלמו אם בוז'י יהיה ראש הממשלה. הם גם לא תופעה חדשה, כבר לפני שלושים שנה ניסו האבות הרוחניים שלהם לפוצץ את הר הבית כדי להביא את המשיח, ולפני שבעים שנה אנשים כמו הרב הראשי מרדכי אליהו המנוח ביצעו פיגועים נגד מחללי שבת במטרה לכונן מדינת הלכה. אז מה מביך אותך, זה שמדברים על הזרמים האלו?

7even 23 בפברואר 2016

מ-2 שורות הנחת שאני לא חובב סרטי ספורט תעודיים…נו שויין.
אחרי כל ההנחות בפוסט עצמו, לא נשאר לי אלא לאחל לך בהצלחה.

איציק 23 בפברואר 2016

אני חושב שמה שמפריע זו צורת הכתיבה שיצרה תחושה של הכללה קיצונית. כמו שרוב הבוסנים והקרואטים התחלקו לאנחנו והם ולהם אין מקום בו יש אויר לנשום, כך גם בוצע מיצוי המורגש בטקסט של אנחנו והם כשאנחנו לא ניתן לערבים לנשום כל עוד הם עושים זאת. ראשית, אין הגבלה מלאה, כלומר יש רק אנחנו (כרעים) ואין הם (כצד השני של המטבע) כי אם רק כצד הנפגע. שנית, יש הרגשה חזקה של הכללה (למרות שלא כתובה באופן ישיר אך מורגשת מהקונטקסט) שכולם כאלו פאנטים בצד היהודי, ואתה ויחידי סגולה נשארו להוכיח אותנו על כך.
אני לא יודע האם זו היתה אמורה להיות רוח הדברים או לכך הכוונה, אני גם לא הגבתי לכך בתגובות המופיעות פה. אבל אם שאלת, אז זו לדעתי הבעיה של חלק מהמגיבים. התחושה שרק היהודים אשמים בכול מה שרע, ויותר מכך, כל האשמים (פרט ליחידי סגולה) אשמים בכך. זה מפריע, ולהבנתי (ושל עוד כמה) גם לא נכון.

שחר בר 23 בפברואר 2016

אבל איציק, תראה בתגובה שלך איזה שמיניות באוויר אתה עושה על מנת להכניס לפוסט תוכן שאין בו. למעשה מה שאתה אומר זה שהנוגדנים של המגיבים היותר כועסים כאן כל כך חזקים, שלא משנה מה הטיעון שאני טוען כי תמיד יקראו אותי כמו מאמר של גדעון לוי נביא הזעם הצדקן. או שכדי להסביר את עצמי, אצטרך לכתוב פוסט ארוך פי ארבע שכולו התנצלויות והסתייגויות וההבהרות שאני מתכוון למה שכתבתי- שפעם הייתי חבר של פליט ממלחמת אזרחים והייתי עד לצער שלו ושל משפחתו, ושיש קבוצה מאד מובחנת בציבור הישראלי שהיו רוצים במוצהר גם כאן מלחמת אזרחים. לא יותר פשוט להניח שאני מתכוון למה שכתבתי ולא מתכוון למה שלא כתבתי?

איציק 23 בפברואר 2016

הבעיה כפי שכתבתי באנלוגיה שעשית. בצד היוגוסלבי הצגת שני צדדים כאשר פה הצגתה צד אחד בלבד. במקרה של יוגוסלביה הצגת שני אמים ופה קבוצה קטנה שנראה כמייצגת עם.
פשוט האלוגיה לא עובדת. או שיכולת לכתוב פוסט על דיבץ ופטרוביץ' (סרט מאלף, ומסכנות כואבות), או שיכולת לכתוב פוסט על מה שראית. אני מניח שאם היתה מתחנן מספיק בני ו/או רונן היו מאפשרים לך להעלות שני פוסטים, כל אחד ראוי כשלעצמו. ברגע שאיחדת, קיבלת מישמש לא מוצלח, שקשה שלא לקשור בינהם.

איציק 23 בפברואר 2016

אמים ==> עמים.

שחר בר 23 בפברואר 2016

אתה עושה כרגע בדיוק את מה שאני מתלונן עליו, קורא בטקסט את מה שלא כתוב בו. אני כתבתי על פועלים יהודים עם כיפות צמר רחבות, חולצות שמבטיחות שיבה לשכם, וסטיקרים שמסבירים שליהודי אסור לענות יהודי אבל את כל השאר דווקא מותר לו. האנשים האלו מייצגים אידאולוגיה שרואה בחיוב מלחמת אזרחים. זה לא אני אומר, זה המנהיגים שלהם גופשטיין וכהנא ובן-גביר והרב גינזבורג אומרים בכתיבה בדיבור ובמעשה.

היכן בפסקה הזו שכתבתי כאן או בפוסט המקורי אתה מוצא את הקביעה שהם מייצגים את כל העם? למה להניח שזו כוונתי אם לא כתבתי כך?

איציק 23 בפברואר 2016

האנלוגיה והחיבור למיקרה דיבץ-פטרוביץ' עושים זאת. בגלל זה כתבתי שאם היתה כותב זאת בשני פוסטים שונים לא היה נוצר רושם זה וההקשרים שחלקינו עושים. אני מאמין לך שלא זאת היתה כוונתך, אך זה הרושם שנוצר מהחיבור.

ר.בקצה 23 בפברואר 2016

איזו היתממות…
איציק הסביר לך (ולקוראים) בבהירות את ההבדל בין שני המקרים, ובמיוחד באופן שבו הצגת אותם, ואתה ממשיך לגלגל עיניים לשמיים.

the bird 23 בפברואר 2016

יפה איציק ייצגת בקטנה חלק מהטיעונים שמראים כמה הפוסט הזה לא ראוי
לעומת הסרט היפה
אבל תן לאנלוגיה בגרוש להמשיך…

בני תבורי 23 בפברואר 2016

Eyal,
הכל בסדר אצלך וגם לחשוב הפוך מאחרים זה בסדר גמור. יש כאלה המתקשים לתפקד במגרש בו יש שתי קבוצות ורק כדור אחד… :)

איציק 23 בפברואר 2016

האמת היא, שממש אין בעיה עם שתי קבוצות באותו מגרש, מה שכן, היתי לוקח להם את הכדור. מעניין לראות מה היה מתפתח ;)

גל ד 23 בפברואר 2016

אייל, יש בארץ עיתונאי שאולי שמעת עליו, הוא עצור במעצר מינהלי. אני לא יודע כמה זמן הוא במעצר, אבל ידוע לי שכבר 91 יום הוא שובת רעב.

אין נגדו כתב אישום, למעשה הוא אינו יודע במה הוא מואשם. שלושה חודשים. כלום.

אני חי בסדר, אתה יודע. אני עובד, אני חוסך קצת, אני גולש באינטרנט, אני יוצא מדי פעם, הכל טוב. אבל אני חי במדינה נוראית בתקופה נוראית. בגלל שבדברים החשובים באמת אנחנו נכשלנו. ולא יהיה שום שינוי, בגלל שמבחינת מרבית הציבור אם השב"כ עצר מישהו, זה כבר אומר שהוא אשם. לא משנה במה.

איציק 23 בפברואר 2016

ויש כאלו שחושבים שברגע שהשב"כ עצר מישהו אז העצור ישר צודק. מעצר מינהלי קיים בכל משטר דמוקרטי (במשטר לא דמוקרטי הוא פשוט היה נעלם) והוא עצור באישור בית-המשפט (אי-אפשר פעם לסמוך עליו ופעם לא). אז אני חושב שהוא עצור בצדק לא כי השב"כ עצר אותו כי אם בגלל שבית-המשפט קבע שהוא צריך להיות במעצר מינהלי כיוון שמהווה סכנה ואי-אפשר להעמידו למשפט. אי-אפשר להעמיד למישפט לא אומר שאין ראיות ואין אשמה, כי אם יש נסיבות שבהן אי-אפשר לשפוט אותו כי אז יצטרכו לגלות לצד השני דברים ביטחוניים חמורים. אז יש טעויות של בית-משפט גם בפסקי דין אזרחיים, פליליים וכו'. אבל בררת המחדל היא שאנחנו סומכים עליו, ובגלל זה מעצרו לא מדיר שינה מעלי, ויש לי סיבות טובות להאמין שהוא יושב בצדק היכן שהוא יושב.

גל ד 23 בפברואר 2016

מעצר מנהלי הוא כלי שמטרתו לשמש כנגד אנשים שהוגדרו כ"פצצה מתקתקת" גם אם נניח שכל אותם אנשים שעצורים היום במעצרים מנהליים אכן אשמים במשהו שמצדיק מעצר, רובם לא עונים להגדרה של פצצה מתקתקת (אל קיק בטח שלא.) ולכן ההליך שננקט נגדם אינו הליך תקין. והליך תקין זה דבר חשוב בהרבה ממחירי הדירות.

לגבי הביקורת השיפוטית – הסיפור של דומא מוכיח שמדובר בחותמת גומי. נגד הקטין ממנו נמנע מגע עם עורך דין במשך 3 שבועות לא הוגש כתב אישום בעניין דומא, אלא בעבירות אחרות.

לגבי הטענה שלא ניתן להעמיד אדם לדין כי עצם העמדתו לדין תחשוף סודות מדינה – אתה למעשה אומר שאתה סומך על המדינה שתעצור את מי שבא לה מתי שבא לה ולכמה זמן שבא לה. זו סמכות שגם בידי בית המשפט לא צריכה להיות, אפילו ללא ההבנה שמדובר בחותמת גומי.

אם אלה הסיבות שלך, הן אולי מספיק טובות בשבילך, בשבילי ממש לא.

איציק 23 בפברואר 2016

אני מבין שיש לך מקורות אמינים בתוך המערכת אם אתה יודע שהוא לא פצצה מתקתקת. מצטער, לא אין מקורות כאלו.
אני גם מבין שטעות אחת מכילה באופן אוטומאטי על ההתנהלות כולה. אז אין לך שום מקום טוב לחיות בו בעולם, כי לא קיים מקום ללא טעויות. כל שזה אומר שצריך לבדוק ולתקן את מה שצריך ולא שהמערכת חותמת גומי.
זה לא מה שאני אומר, זה מה שהחוק מאפשר, ובגלל זה החומרים הללו מוצגים בפני שופט שיחליט האם זה כך או שאפשר להעמיד לדין ואז אין מעצר מינהלי. אבל זה ממש לא חשוב, כי הרי השופט הוא חותמת גומי. מאד נח לשמאל לרוץ לחותמת גומי כשנח לו, ולפסול את בית המשפט כשזה נוגד את עמדתם. אצלי תמיד יש שופטים בירושלים. צריך להיות ביקורתי, אך בו בזמן לסמוך על המערכת, כל עוד לא יוכח אחרת.
אני בטוח שסיבות אלו לא טובות בישבילך, אתה הרי נהור, לא כמוני. אתה לא צריך שופטים כדי להחליט מה נכון ומה לא בלי לראות ראייה אחת.

אהד 23 בפברואר 2016

חוק הצריחים בשוויץ, חוק הבורקה בצרפת, גואנטנאמו בארה"ב (סליחה, זה בכלל בקובה), עליית הלאומניות הקיצונית באירופה,
השחר המוזהב ביוון וכו וכו'. לישראל יש בעיות רבות. לא בטוח שהן גדולות יותר מאלו של מדינות אחרות.

איציק 23 בפברואר 2016

לא הבנתי

אהד 23 בפברואר 2016

התגובה כוונה לגל ד. כמובן ולכל אלו שרואים רק את הבעיות במדינת ישראל ומתעלמים מיתר מהבעיות ביתר המדינות.

ר.בקצה 23 בפברואר 2016

האם קביעתך שמדובר במדינה נוראית ובתקופה נוראית קשורה במקרה להפסדיכם הנשנים בבחירות?
למשל- האם בתקופתו של רבין המנוח כראש ממשלה, שגם בה היו נהוגים מעצרים מנהליים ושאר ירקות, גם חשבת שמדובר במדינה נוראית ובתקופה נוראית?

בני תבורי 23 בפברואר 2016

ר בקצה,
אתה מסוגל להרבה יותר וחבל שאתה בוחר בניגוד לשכל הישר ומציב טיעונים ילדותיים. אני לא יודע להסביר למה הצד שלי מפסיד בבחירות ואם אתה מניח שכל טיעוני מגיעים ממצוקה פוליטית, אתה בעצם אומר לי שאני פסול להיות צד בדיון. אם לכך אתה חותר, שיחקת אותה. אם לא, אז למה בעצם?

ר.בקצה 23 בפברואר 2016

לטעמי,
מי שטוען שמדובר במדינה נוראית ובתקופה נוראית בוחר בטיעונים ילדותיים. זה מזכיר לי את התגובות משמאל אחרי ההפסד של פרס לרבין ב- 1996: נארוז את המזוודות ונרד מהארץ. או בטרמינולוגיה של היום- עולים לברלין.

כמו ילדים בגן.

ר.בקצה 23 בפברואר 2016

*פרס לנתניהו

אלכס דוקורסקי 23 בפברואר 2016

כתוב מצוין.
תודה רבה

the bird 23 בפברואר 2016

הסרט נהדר !
הפוסט לא,
כי כרגיל הניסיון להקביל איננו דומה לנמשל.
אבל אתם מוזמנים להמשיך בניסיונות

Trailblazer 23 בפברואר 2016

מי זה "אתם"?

ר.בקצה 23 בפברואר 2016

אתם, שהפסדתם בבחירות.

אין ולא היה לאום משותף לערבים וליהודים. לכך רומז הציפור, לדעתי.
היהודים לא רוצים בלאום משותף, והערבים בוודאי שלא רוצים בו. נושאי הדגל הם כמה דינוזאורים שנותרו מימי התנועה הכנענית ועוד כל מיני אנטי ציונים שמסווים את שנאתם למדינה היהודית בכל מיני תחפושות של לאום אזרחי/חברתי/ישראלי וכו׳ וכו׳. מי שמטיף נגד הכהניסטים חובשי הכיפות (ובצדק- הכהניזם משוקץ ובזוי) אמור להתנגח גם בכהניסטים חובשי הכאפיות, ולא להתחנן לשיתוף פעולה פוליטי עימם, כמנהיגתכם גלאון.

חיים הצהוב 23 בפברואר 2016

התגובות פה זה דוגמא מצויינת למאמר.
אנשים פשוט לא יכולים להכיל את ה2

ר.בקצה 24 בפברואר 2016

מותר לבקר את המיעוט המבוטל השואף לחיסול המדינה היהודית, גם אם זה לא מוצא חן בעיניך.

the bird 23 בפברואר 2016

כל הכותבים פה שרובם המכריע
מיייצג ציבור של מרצ ושמאלה מזה
וחושב ששהעולם צבוע רק בגוונים של ההשקפה הפוליטית שלהם.
ובלי קשר או עם
ההיתיימרות הכללית פה שלהשליך כתיבה או סיפור יפה מספורט או סכסוך אחר
בעולם במנותק ממה ששייך להיסטוריה פה
כל הזמן
זה שייך לצד מאוד מסויים פה בכתיבה
וכל זה כשבאנו לקרוא דיוני ספורט בעקרון ולא פוליטיקה
יאללה שיהיה שמיייחחחח

7even 23 בפברואר 2016

פוסט פשוט מביך.
מביך מבחינת רונן שנותן לעוד ועוד פוסטים כאלה לצאת אל האור.
האתר הזה לאט לאט נהיה שלוחה של עיתון הארץ…
עוד ועוד פוסטים על ספורט שכמעט בכל אחד יש רמיזות פוליטיות קשות מארסנל השמאל הקיצוני.

בסוף באמת יקרה לאתר הזה מה שקורה לעיתון הארץ,
שקוראי העיתונים והגולשים במדינה משאירים אותו לגסוס לו לאיטו ולאף אחד לא באמת אכפת.

רונן – תעצור את זה כל עוד אתה יכול אם האתר הזה יקר לך. זה כבר באמת מביך.

Amir A 23 בפברואר 2016

שבע, תסביר לי בבקשה למה לעצור את זה? יש לך את האפשרות לא לקרוא את הפוסטים הללו. יש לך את האפשרות לכתוב פוסטים שישקפו את מצב העניינים מנקודת המבט שלך ואני משוכנע שרונן או בני יעלו אותם. יש לך את האפשרות להגיב לפוסטים הללו ולהתנגח עם מי שמעלה אותם. למה מכל האפשרויות הללו אתה בוחר באפשרות של להעלים אותם?

Eyal 23 בפברואר 2016

מסכים, מישהו ישב, השקיע וכתב. מה נותן לך זה שאתה מעליב את הפוסט?
גם אני חולק על מה שכתבו בפוסט, זה לא הופך אותו לפוסט רע או כתוב לא טוב

ר.בקצה 23 בפברואר 2016

מדובר בפוסט בכייני אופייני. מותר ורצוי להתנגח בכהניזם היהודי המשוקץ והבזוי, אך שהמשת״פים של הכהניזם הערבי יעשו זאת?

נו באמת…

שחר בר 23 בפברואר 2016

לו הייתי כותב פוסט ואיש לא היה מתייחס זה היה קצת מעליב. אם חבר'ה כמו הציפור ור. בקצה ושבע טורחים לשבת ולכתוב תגובה זה לא מעליב כלל. זה אומר שהפוסט מעורר דיון ואמוציות ורגשות, וזה דווקא מאד משמח.

ר.בקצה 23 בפברואר 2016

שלום שחר,
אני בעד- המשך לכתוב ללא מורא, ולו רק לשם האקשן בתגובות

7even 23 בפברואר 2016

הי אמיר,
מכבד את דעתך אבל סלח לי שאיני מסכים עם רוב מה שציינת
למה שאני לא אקרא פוסטים? בשביל מה אני נכנס לדה באזר אם לא כדי לקרוא?, אתר הספורט היחיד בישראל שאני נהנה להיכנס אליו (או בכלל נכנס אליו)
כיף לי לקרוא פה פוסטים מעמיקים, מפריע לי מאד שכל אדם שני מחליט להפוך את האתר לבמה עם התנגחויות פוליטיות.
ולעזאזל – זה צריך להפריע גם לחבר'ה שמריצים את האתר, על אף השקפותיהם הפוליטיות, תהיינה אשר תהיינה.

ואני בהחלט יכול לכתוב פוסטים הפוכים פוליטית כמו שהצעת אבל אני לא לעולם לא אעשה את זה.
למה? כי אני לא רוצה להפוך את האתר המצויין הזה לבמה להתגחויות. זו לא כוונת המשורר.

חבל לי שאתר בלוגים מצויין שכזה, שמבדיל את עצמו שבכ"כ הרבה פרמטרים, מחליט להפוך כל פוסט שני למוסף פוליטי של עיתון הארץ במסווה של כתיבת ספורט.
מה הדבר הבא? דיון על רקס ראיין ועד כמה האיחוד שלו עם רוב ראיין מזכיר לכותב איך יהודים רוצים להתאחד ולכבוש שטחים לאוייב הערבי?

באמת, תרגיעו. כמו שאמרתי – בסופו של דבר הגולם יקום על יוצרו ומי שיסבול זה האתר, ובדיעבד כולנו.
תלמדו מטעויות של אחרים במקום לנסות להיות צודקים כל הזמן!

Amir A 23 בפברואר 2016

שבע, מה שאתה מרגיש כלפי המינון של פוסטים עם גוון פוליטי שנוטה לצד אחד של המפה זה מה שאני מרגיש כלפי פוסטים על מכבי תל-אביב בכדורגל/כדורסל. כשמצאתי את דהבאזר לפני כמה שנים הייתי משוכנע שמדובר באתר שייתן במה לענפי וסיפורי ספורט שבדרך כלל לא מוצאים את מקומם באתרים רגילים. הם אפילו נתנו לי להעלות סדרת פוסטים על בייסבול, לא בדיוק הספורט שמעניין את העם היושב בציון. אבל לאט לאט לטעמי נוצר סחף לכיוון נושאי תכנים לעוסים, למרות שעדיין קיימות סדרות שמשקפות את מה שחשבתי שהאתר יהיה, כמו אלו של שוחט על ריצה, סגל על שחמט, הכתיבה של דובינסקי מטנסי ועוד. ובתחרות שבין כמות הדיונים על כדורגל ישראלי וכמות הדיונים על המצב הפוליטי בישראל הראשון מנצח עם יד קשורה מאחורי הגב. אז אני פשוט מדלג על הפוסטים הללו מראש ולא חושב שדהבאזר הוא בעצם וואן 2.0. קח נשימה עמוקה, תריח את הפרחים ותראה איזה יופי בחוץ. השלג נמס, הציפורים מצייצות והאביב מגיע. לא שווה להתרגז.

7even 23 בפברואר 2016

אמיר ממש לא התרגזתי.
אני חושב שקיבלת את התגובה היכ פחות מתלהבת אבר בדיון פוליטי. אני שומר על כבוד הדיון.
ואגב גמני סולד ממכבי ומכל מה שהיא מייצגת, אז בעניין הזה אנחנו באותו צד של המפה.

יש כ"כ הרבה צדדים יפים לספורט, וכן, אפשר לקשר ספורט לפוליטיקה. זה מותר (עדיין),
אבל יש גבול ברמת ההקצנה ובאופן שבו זה נעשה. כי איך שזה נעשה בפוסט הזה, ולאחרונה בכלל בדה באזר, זה בדיוק איך שלא צריך לעשות את זה.
ובסוף זה ייפעל כמו חרב פיפיות לאתר המצויין הזה.

Amir A 23 בפברואר 2016

בהחלט מסכים לגבי השמירה כאן על כבוד הדיון. פשוט דאגתי ל- WELL BEING שלך. (-:

7even 23 בפברואר 2016

אני אדום מלידה. זה לעולם לא יהיה מושלם:)

the bird 23 בפברואר 2016

אין מה לעצור,
אבל מותר למתוח ביקורת על כך שהכל פה מוטה באופן מוחלט לציבור שמייצג אולי
10 אחוז מהציבור היהודי ובטוח שהצדק עימו בלבד.
לגביי הרעיון הכללי שזהו אתר ספורט בעיקרון כבר נואשתי מזה….
אתה מוזמן לנסות להסביר
אבל השיירה נוסעת אין עצור

אריאל גרייזס 23 בפברואר 2016

בלי כוח להכנס לדיון עמוק, מהיכרות עם הצדדים, אני די משוכנע ש-100 אחוז מהציבור היהודי בטוח שהצדק עימו בלבד. גם 100 אחוז מהציבור הלא יהודי, דרך אגב

אמיתי 23 בפברואר 2016

100% פחות אחד

the bird 24 בפברואר 2016

כנראה כשנוח מפספסים את העיקר
הכוונה הייתה ספציפית אליכם כותבי הפוסטים פה
שבספורט אתם כותבים נפלא וזה מהות האתר,
אבל בפוליטיקה אתם לוקחים מיטוט קטן ושאינו קשור לעניין הסיבה שרובינו התכנסנו פה
ועושים ממנו רוב.
אבל סבבה העיקר שמישהו נתן לך לייק

רפאל 23 בפברואר 2016

סיפור מעניין.
עדיין מרגיש שהמטרה העיקרית הייתה להכניס בשתי פסקאות את המשוואה החדשה –
במקום ישראלים=נאצים ( שלא יתקבל פה בהבנה ), ישראל = קיצוניותעל רקע גזעני ומחנאות על סף מלחמת אזרחים נוסח יוגוסלביה ( למרות שאני לא יודע בדיוק מה הלך שם ).
לא מסכים עם זה בכלל.
האנשים המסוכנים בירושלים זה האנשים שדוקרים כל דבר שזז…
או כמו שאמר מישהו באוטובוס ששמענו אמבולנסים מרחפים להם בזריזות לעוד 'אירוע'…
שוב יהודי הלך ודקר ערבי. עד מתי…
מיותר לציין שאחרי השוק הראשוני אנשים התחילו לצחוק.

-גיסנו- 23 בפברואר 2016

שכחת לציין שפלייאוף סדרות בליגת הכדורגל היה מונע את כל גל הטרור הזה מלכתחילה ;)

the bird 23 בפברואר 2016

גדול !
(למרות שרפאל צודק (: )

אמיתי 23 בפברואר 2016

הסיבה לגל הטרור היא מחסור בתחרותיות בליגה הפלסטינאית :)

7even 23 בפברואר 2016

אז להזרים לשם עוד כספים?

אמיתי 23 בפברואר 2016

הבעיה היא בחלוקת הכספים בליגה הפלסטינאית. תסדר את זה והשלום ילבלב

סימנטוב 23 בפברואר 2016

נהדר!

נולי 23 בפברואר 2016

מדהים איך ההנהגה של המדינה (עוד מימי מפלגת העבודה יש לציין) הצליחה להוציא מהמשוואה את הכיבוש ואת רמיסת זכויות הפלשתינאים בשטחים ובעזה מאז 1967ולהציג בפני הציבור הישראלי את הטרור הפלשתינאי המזוויע כתופעה שעומדת בפני עצמה, נטולת הקשר. גם המצור הישראלי על עזה וכליאת מליון עזתים הפכו לעובדה שמתעלמים ממנה כאשר מדברים על תוקפנותו הרצחנית של חמאס. רק הצד השני אשם. אנחנו צחים כשלג.
ביבי אולי גאון שיווקי, אבל כולנו, ערבים ויהודים, משני צדי הקו הירוק, משלמים ונשלם את המחיר.

מתן גילור 23 בפברואר 2016

הטרור של ערביי ארץ ישראל כנגד היהודים בה קיים למעלה מ-100 שנים. אני יכול להבין למה אנשים מצליחים לא לקשר אותו לתופעה שקיימת פחות מ-50 שנים.

רועי 23 בפברואר 2016

בוודאי נולי, כל הטרור הערבי החל ב 67, עובדה היסטורית ידועה.

נולי 23 בפברואר 2016

זה לא מה שטענתי. טענתי רק שצריך להכניס גם את הכיבוש ונגזרותיו למשוואה

אהד 23 בפברואר 2016

אבל חלק גדול מהפלסטינים חושבים שכל הארץ שלהם ושגם הנוכחות שלנו בת"א ובפ"ת היא למעשה כיבוש. אז מה הפתרון בעצם?

נולי 23 בפברואר 2016

התחלת הפתרון הוא להכיר גם בתרומה שלנו למצב, מבלי לגרוע מתרומתם של הערבים לפני מלחמת ששת הימים ואחריה. התחלת הפתרון הוא להידבר עם הצד השני ולנסות לתת להם תקווה לעתיד טוב יותר. לעשות משהו אחר ממה שעושים ומצמיח עוד ועוד אלימות

איציק 23 בפברואר 2016

את מדברת על הכיבוש הערבי של ארץ ישראל? אחרת אני לא מבין על מה מדובר.

ארז 23 בפברואר 2016

נולי,
אני חושב שרוב הציבור הישראלי (כולל חלקים גדולים מהימין המתון) היה שמח מזמן להגיע להסדר שבמסגרתו תבוצע הפרדה מוחלטת בין הצדדים.
העניין הוא שהניסיון הקרוב והרחוק מלמד שאין מול מי לבצע מהלך כזה (הנהגה פלסטינית שמשתפנת ברגע האמת) ושמהלכים חד-צדדיים "מבטיחים" (שגובו כמובן בידי השמאל, האמריקאים וחלקים נרחבים בתקשורת) מבטיחים גם הם המשך טרור (כולל צ'ופר של התחמשות קלה יותר בנשק קטלני יותר בהיעדר נוכחות ישראלית).
אם תוסיפי את הנסיגה מלבנון למשוואה ואת התעצמות חזבאללה מאז, תגיעי למסקנה שלא משנה איזה הסדר ננסה להשיג – זה יבוא לנו בהפוכה.
עכשיו, בבסיס שלי אני נוטה מעט ימינה, אבל הרבה יותר משאני ימני אני פרגמטיסט.
והניסיון המצטבר כאן מראה שלמרות הרצון העז לאופטימיות ותקווה, אין היתכנות ואין כדאיות לשום מהלך ישראלי שכולל מסירת שטחים ו/או יציאה חד-צדדית מהשטחים בטרם *יוכח* (להבדיל מיובטח) שההסדר החדש מחזיק מים.
רק היזכרי בכל ההפצרות של השמאל והאמריקאים, לפני מספר שנים, שנכונן הסכם שלום עם הסורים ונמסור להם את הגולן. חשבי מה היה מצבנו אם הייתה נעשית גם הטעות הזאת.

אז עם כל הכאב והתסכול, ועם כל החמלה למצוקתם של אותם פלסטינים שידם אינה במעל, ולמרות שהכרה במציאות מתנגשת עם הרצון העז לאופטימיות ולתקווה – לפעמים שב ואל תעשה הוא הרע ההכרחי. לעניות דעתי, נטל ההוכחה בעניין הזה לא עלינו.
במקביל, צריכים להיות חכמים ולשדר הושטת יד וכו', ולשפר את ההסברה כי מצבנו הבינ"ל מזוויע, אבל אסור לעשות דבר שיסכן אותנו אפילו במיליגרם.

אוריה 23 בפברואר 2016

מעולה!

Amir A 23 בפברואר 2016

רק דבר אחד להעיר, לגבי הטיעון "תארו לכם מה היה קורה אם היינו מוסרים להם את הגולן". בטיעון הזו קיימת ההנחה המובלעת שמהלך העניינים ההיסטורי שהתרחש בשנים האחרונות היה מתרחש ללא שום קשר לשאלה אם היינו מוסרים את הגולן/שטחים. לא יודע אם זה נכון או לא, אבל אין שום סיבה להניח את זה. באותה המידה אפשר לבוא ולטעון "תארו לכם היינו נסוגים לגבולות 67 ומסכימים לבינאום ירושלים תמורת הכרת מדינות ערב בישראל כמדינת העם היהודי. כל הבלאגאן שמתרחש עכשיו לא היה קורה כי המזרח התיכון היה משגשג כלכלית".

ר.בקצה 23 בפברואר 2016

איזו סיבה יש להניח, שמסירת הגולן קשורה למה שמתרחש בסוריה?

Amir A 23 בפברואר 2016

אני יותר בכיוון של הטיעון הלוגי. ברור שאם היינו מחזירים את הגולן לפני שנה/חודש/אתמול אז לא היה קשר אבל מצד שני, סביר להניח שאם לפני 20 שנה היינו נסוגים לקווי 67 ומסכימים לבינאום של ירושלים, מהלך העניינים במזרח התיכון היה שונה. הלוגיקה של אלו שמעלים את הטיעון הזה היא שאין למעשינו שום השפעה על מהלך העניינים ההיסטורי וזה פשוט טיעון שגוי.

ארז 23 בפברואר 2016

הי אמיר,
הטיעון הלוגי היה נכון אילו היה מתנהל באותו מישור.
הוא לא, ולכן גם ההקבלה שננתת אינה רלוונטית. מה שקרה בסוריה לא קשור לשאלה אם יש או אין הסכם שלום בינה לבין ישראל.
כתבתי מה שכתבתי מתוך מודעות לעניין ולא התעלמות ממנו.
אני מעט בקיא בנושא ואוכל להרחיב אם תרצה, אבל קבל כבר עכשיו executive summary: זה לא קשור. :)

Amir A 23 בפברואר 2016

ארז, מה שקרה בסוריה לא קשור לישראל, זה ברור. אבל התהליכים ההיסטורים שהביאו בסופו של יום למה שקרה בסוריה היו אולי משתנים אם לפני 20 המזרח התיכון היה פונה לדרך אחרת מזו שהוא פנה אליה.

ארז 23 בפברואר 2016

אולי.
מה שוודאי הוא שכל הניסיונות האחרונים להגיע לפירוד, בין בהסכמה ובין חד-צדדית, לימדו אותנו שבמידה רבה מאוד הכיבוש הוא תירוץ ולא סיבה.
לא רק הפלסטינים, גם חזבאללה (עם חוות שבעא…).
כלומר, ההתנגדות אלינו נעוצה בעצם היותנו ולא בכיבוש. מבלי לגרוע מהיותו תופעה בעייתית, בלשון המעטה.
ולכן אני אומר שאם תתן לי ערובה לשלום אמיתי – אני מוכן לחזור מחר לקווי 67' עם חילופי שטחים.
היות שאין ולא תהיה ערובה כזאת, והיות שברגע האחרון יצוץ תמיד עניין הפליטים או דרישות נשק או אלוהים יודע מה, הדיון הוא היפותטי ואני לא רואה כרגע כל פיתרון סביר לסיום הסככוך. אני אומר את זה בצער ובכאב רב.
זה לא סותר את הביקורת העצומה שלי על רה"מ והמפלגה השלטת ומהתחושה שהם אינם מייצגים אותי בשום צורה ואופן. זה רק אומר שהתגובה הפבלובית "הכיבוש" מתעלמת לטעמי מהמציאות, וכל אמירה בהקשר הזה, כמו גם כל ניסיון לסיים את הכיבוש בכל מחיר, מעידים על קוצר רואי ורק מרחיקים את היוזמים מקהל בוחרים חדש (מה חדש, אפילו חלק גדול מהתומכים הקיימים שלהם בורחים מהם).

Amir A 23 בפברואר 2016

ארז, במצב העניינים כיום אתה כפי הנראה צודק. את ההזדמנות לשינוי אמיתי שהיתה אפשרית אולי בעבודה עם מדינות ערב לפני 20-25 שנים כפי הנראה כבר פיספסנו.

אמוץ כהן-פז 23 בפברואר 2016

אמיר, אתה מניח שהסכם היסטורי עם ארצות ערב לפני 20-25 שנים היה מביא לאזור שלום ׳אירופאי׳.
אולי.
הוא היה יכול גם להצית מלחמת גוג ומגוג.

Amir A 23 בפברואר 2016

בהחלט. רק מה שבטוח זה שהדרך שבה האזור התגלגל ב-25 השנים האחרונות היתה שונה לחלוטין ובגלל זה אין מקום לטיעון בסגנון "מזל שלא עשינו כלום כי תראו מה היה מגיע לפתחנו אם כן היינו עושים". היסטוריה היא דבר דינמי.

ארז 23 בפברואר 2016

אמיר, לא יודע לגבי מה שהיה לפני 25 שנה.
אני אומר שב20 השנים האחרונות, אוסלו, ההתנתקות ובמידה רבה גם לבנון מספרים כולם את אותו סיפור. וכשמורסי עלה לשלטון במצרים ראינו לאן זה הולך גם שם. מזל שסיסי עשה מה שעשה.
בקיצור, ככל שעובר הזמן יש לחלק בי שרוצה להיות אופטימי בהקשר הזה פחות ופחות במה להיאחז.

איציק 23 בפברואר 2016

ראשית, הרבה יותר קל לחזות את העבר :-)
שנית, חוסר היציבות של מדינות דיקטטוריות, במיוחד אלו שמפולגות מאד מבפנים (ועוד בסוריה נשלטות על-ידי מיעוט) הוא דבר שהגיוני להניח. זה לא ודאי כמובן ולא ברור מתי יתרחש אך יש בסיס להנחה זו. ההשלכות כמובן לא ידועות, אך ברור שיש בהן סכנות רבות.

Amir A 23 בפברואר 2016

איציק, יש מדינות דיקטטוריות שיחלקו עליך (סין, צפון קוריאה, טורקמיניסטאן ועוד). וחוץ מזה, בתור מישהו מהימין חשבתי שדווקא תטען שיש בסיס להנחה כי הדבקות של המדינות הדמוקרטיות בעקרונות זכויות האדם תביא לחוסר יציבות בהן, כפי שרואים כיום במערב אירופה עקב גלי ההגירה….

איציק 23 בפברואר 2016

1. זה שהן חולקות עלי רק מכיח את טעותן :-)
2. אני ימני וגם דמוקרט לא פחות מכל אחד אחר. אני לא רואה סתירה בין ערכים אלו. דמוקרט זה לא מאפיין של צד כלשהו במפה הפוליטית.
3. מה שקורה במערב אין לא קשר לזכויות אדם, גם אזרחי מדינות המערב הם בני אדם ומגיע להם זכויות. ממשלות המערב דורסים ברגל גסה את זכויותיהם למען הרס עצמי. זה לא אומר שלא צריך לעזור לאנשים אלו, רק לא זו הדרך.
נ.ב.: הסינים מחשיבים את עצמן כדמוקרטיה הגדולה בעולם.

Amir A 23 בפברואר 2016

במספר 2 איבדת את חוש ההומור.

איציק 23 בפברואר 2016

לא איבדתי אותו. החלטתי לא להשתמש בו ולשמור אותו לאירועים יותר מתאימים ;)

תומר חרוב 23 בפברואר 2016

פוסט יפה.
מעולם לא היה פה חזון של ישראליות כפי שאתה מתאר. אפילו באוטופיה האלטנוילנדית של הרצל יש זכויות לערבים אבל הן נגזרות בעיקר מכך שהם יעבדו אצל היהודים. ולמה ללכת לנוער הגבעות? הרי כל תכנית מדינית ישראלית מדברת על היפרדות, על הם שם ואנחנו כאן. הלאומיות נמצאת בפוליטיקה הישראלית כדי לגונן על שיח אחר, שיח הפריבילגיות שהוא השיח העיקרי. כי בסופו של דבר יש פה קבוצות שפשוט לא מוכנות לוותר על הפריבילגיות שלהן.

ר.בקצה 23 בפברואר 2016

אין חזון כי אף אחד לא רוצה בו,
מלבד כמה מדינוזאורים ששרדו מהתנועה הכנענית, וכל מיני אנטי ציונים שמסווים את שנאתם למדינה היהודית בשאיפה ללאום אזרחי/חברתי/ישראלי.
היהודים לא רוצים בלאום משותף, והערבים בוודאי לא רוצים בלאום משותף.

מכיר את הבדיחה הנושנה על היהודים בצ'כוסלובקיה?

-גיסנו- 23 בפברואר 2016

ואם נשים את הערבים רגע בצד, אני מבין שהיחסים ההדדיים בין חילונים, חרדים, מתנחלים/מתיישבים, אשכנזים, מזרחים, ימנים, שמאלנים, תושבי תל אביב ותושבי שאר הארץ – פשוט נהדרים.

ר.בקצה 23 בפברואר 2016

אתה מכיר חברה דמוקרטית שאין בה "מעמדות" או מאבקים פנימיים?

מה בין זה לבין לאום משותף לנו ולערבים שאף אחד לא רוצה בו, מלבד כמה מוצגים ארכיאולוגיים מהתנועה הכנענית?

טל 12 23 בפברואר 2016

אתה צודק,ממרצ ועד איפה שאתה רוצה,כולם בעד מדינה יהודית ודמוקרטית . יש המדגישים שהיא גם מדינת כל אזרחיה.זה לא על הפרק הכרה באומה אזרחית בישראל. שזה אגב דבר הקיים בכל מדינה דמוקרטית נורמלית.זו אופציה המאפשרת חיבור בין כלל האזרחים,על בסיס אזרחי.מאפשרת גם וגם מבחינת זהות. נוצרי-ישראלי מוסלמי-ישראלי וכו כיום לא ניתן להיות מוסלמי- יהודי או נוצרי-יהודי,בגלל החיבור בין דת ולאום זה בלתי אפשרי כמובן.לא מאפשרים לנו את הכלי הזה, הקיים בכל מדינה.

גם מבחינה יהודית אנחנו ניהיה מדינה יהודית יותר עם ניצור לנו אומה אזרחית.הפלוריזים לכל הזרמים של היהדות,לשויון בין כולם תהיה השפעה שתוביל כאן פריחה דתית. אני מעריך ככה,כי אני רואה מה קורה במדינה כמו ארה"ב.

ר.בקצה 23 בפברואר 2016

עם כל הכבוד לגניוס היהודי, מדינת לאום היא לא המצאה שלנו, וכך גם מיעוטים שחיים במדינת לאום.
שוב- אין לאום משותף לנו ולערבים, משום שאף צד לא מעוניין בזה. מעבר לעובדה שהדבר היחיד המחבר בינינו הוא החיים בקרבה (יש היאמרו מצערת) זה לזה.

טל 12 23 בפברואר 2016

בגלל שזה לא על הפרק קשה לדעת כמה לא מעוניינים וכמה כן מעוניינים ואם כן באילו תנאים וכו. אגב,מדוע היהודים לא ירצו להגדיר עמצם כישראלים?

זה עוד בככל לפני השאלה (האחרת) לגבי דעתם של הערבים אזרחי ישראל.אינני יודע מה יומרו,אני מניח שרובם היו מעוניינים. ודאי יהיו גם כאלו שלא.

מה שכן,אני חושב ישנם גם כמה דברים טובים,הנעשים בישראל הדמוקרטית. אין כאן התעלמות מהצרכים של קבוצות שונות כמו הערבים וחרדים למשל.חשוב לשמר במידה מסוימת את הגישה הרב-תרבותית הזו.עד גבול מסוים כמובן. זו בעיה ידועה בכל דמוקרטיה.

ר.בקצה 24 בפברואר 2016

שאל את עצמך- מדוע זה לא על הפרק?

אהד 23 בפברואר 2016

אני היחיד שחושב שהסרט היה די בינוני??

שמעון כסאח 23 בפברואר 2016

כן

MOBY 23 בפברואר 2016

פוסט נהדר.
לא מבין את התלונות, יש פה ספורט וסיפורים אנושיים (מפתיע שרק עכשיו ראית את הסרט).
בכל מקרה אם נכניס את מזרח ירושלים ואת אלוהים למשוואה אז אנחנו בדרך הנכונה למלחמות היהודים גרסה 17.
ואני כרגיל אומר בואו נעלה את חיפה על ראש שימחתנו (איזה התקפי לב היו לי אתמול).
לא ירושלמית המשיחית, לא תל אביבית ה"שמאלנית" של מרץ שדואגת להפרדה תל אביב- יפו.
אלה חיפה – העיר, הים, הואדי והנמל הנוצרי/מוסלמי/דרוזי והפנימיונר שלומדים באותה כיתה ובאותו בית ספר הצופים, והשמו"צניקים הנוער העובד, שנאבקים על כל חניך וחניך. בית"ר והפועל מכבי ואחווה. הגנים המעורבים בכרמל הצרפתי, החג של החגים.
כן אני ימני, אני ישראלי, ואני רואה את מישל והחברה מרחוב או"ם (איזה שם…) אזרחים שווים לי.
בכל מקרה יש אחלה מסעדה ברכבל (העליון והתחתון) קצת יקר אבל טעים אש, תבואו תראו דו-קיום. (עד שתגידו שחאזן זו השווארמה… תגורשו מהעיר, גם לנו יש גבולות ברורים).

Amir A 23 בפברואר 2016

ומיכל אמוניה אחד (SORRY. HAD TO).

MOBY 23 בפברואר 2016

מה אכפת לי, ראש קטן….

ר.בקצה 23 בפברואר 2016

הערבים בחיפה הם לאומנים כפויי טובה, והעיר עצמה ידעה ימים יפים יותר.

MOBY 23 בפברואר 2016

כי אתה גר בה מ……

ר.בקצה 23 בפברואר 2016

חייתי בה כמה שנים. הייתי מבאי המיידלרס..

גורביץ' 23 בפברואר 2016

חיפה עיר נוראית, עיר שמרנית ותקועה שלא הולכת ולא תלך לשום מקום בזמן הקרוב.
מעדיף לרדת מהארץ מאשר לגור שם

אריק 23 בפברואר 2016

ראש עיר חדש אחד טוב יכול להפוך את חיפה לעיר הכי טובה לזוגות צעירים. יש ים ויש כרמל ויש את הואדי – העיר הכי יפה בארץ.
אבל כרגע היא בקומה והיא עצובה.

אמיתי 23 בפברואר 2016

האחים היא השווארמה בחיפה. גם אמיל סבבה

מייטי נרדז 23 בפברואר 2016

אז אולי לא היה שווה לשמוח כל כך כשהקומוניזם נפל. מתברר שברוב המקומות הוא מתחלף בלאומנות קיצונית ודוחה

קובי 23 בפברואר 2016

אתם יכולים לקרוא לי גזען אבל נכון להיום כמעט בכל מקום שיש ערבים יש אלימות(האסלאם זה רק טריגר)האומה היחידה כמעט שלא יכולה לחיות בשלום בינה לבין עצמה…זה לא אומר שכל הערבים אלימים אבל הרוב הגדול של הטרוריסטים היום הם ערבים וחבל שכך

7even 23 בפברואר 2016

זה בסדר…גם אם תגיד שאתה רוצה ביטחון ואוהב את ארץ ישראל אתה נחשב גזען בפני חלק גדול מעם ישראל.

-גיסנו- 24 בפברואר 2016

וגם אם תגיד "במצב הנוכחי אין פרטנר אבל הפתרון למצב ביום מן הימים חייב לכלול הפרדה מלאה" תחשב לבוגד שדינו מוות או לפחות גירוש לעזה בפני חלק גדול אף יותר מהעם.

ר.בקצה 24 בפברואר 2016

מה אתה אומר..
בדוק את התגובות משמאל לתכניתו המדינית של הרצוג, שכותרתה זהה פחות או יותר.
אני מניח שלא התכוונת לפלג הזה של העם…

אפשר חידה ? 25 בפברואר 2016

בחזרה לספורט, ובלי גוגל: מי היה השחקן הראשון בדרים טים שחטף עבירה טכנית (בתחרות הרשמית – ברצלונה 92') ? מול איזה יריב התעמת ? ומיהו השופט ששרק את הטכנית ? התשובות בהמשך היום.

גיל 25 בפברואר 2016

ברקלי נגד אנגולה, זו עבירה מאוד מפורסמת.

חיים שדמי 30 באפריל 2016

נחשפתי אליו באיחור, מה שאומר שלא יראו את התגובה הזאת: אחלה טקסט.

Comments closed