אנטומית את פרי, אבל ברור שאת ירק (דברים לעגבניה)

פוסט מאת יערה צרי

ביום רביעי האחרון של אוגוסט (השנה זה יוצא ב-31, שנה הבאה ב-29), מתאספים מדי שנה לפחות עשרים אלף איש בעיירה בוניול (Buñol) במחוז ולנסיה בספרד לזריקת עגבניות זה על זה.

הפסטיבל, "לה טומטינה", שנמשך בסך הכל כשעה, כבר השיג חיקויים במקומות אחרים בעולם (קוסטה ריקה, צ'ילה, ארה"ב וסין), כנראה כי זו פשוט אטרקציה תיירותית די טובה לעיירות קטנות (מיתוג קוראים לזה היום).

יש קטע לספרדים (ולניו זילנדים, אבל זה לא ממש קשור עכשיו) עם ספורט משונה, ויש קטע לספרדים עם עגבניות: את המשפט toma tu tomate  (קח את העגבניה שלך) ילדים לומדים שם די מוקדם, כי האותיות m ו-t הן העיצורים הראשונים שנלמדים בבית הספר, הגספצ'יו זה אחד המעדנים המזוהים ביותר עם ספרד והביטוי Ivaya Tomate הוא סלנג ספרדי שפירושו "איזה בלאגן", שזה מעניין, כי כנראה אצל ישראלים המוטיב הכי חזק זה לזלזל באחר (שטויות במיץ עגבניות) ואצל הספרדים זה בעיקר לחגוג.

אין הרבה חוקים בפסטיבל חוץ מלכסות את העיניים (רצוי עם משקפות שחייה, אסור לבוא עם משקפיים) ולדאוג למחוץ את העגבניות לפני שזורקים אותן, כדי שהכאב יפחת.

כשזה מגיע לעגבניות, או שממש אוהבים אותן או שממש שונאים אותן, אבל בכל מקרה חייבים לנקוט לגביהן עמדה: לא שמעתי אנשים שמצהירים על יחס כלשהו לפלפל או למלפפון (רק לחציל והוא לא חלק מסלט ירקות). כמי שנמצאת בצד האוהב ולכבוד הלה טומטינה, הנה שיר תשבוחות לעגבניה:

אני אוהבת אותך כי את אדומה.

אני אוהבת אותך כי את מרכיב משמעותי בסלט ירקות.

אני אוהבת את ההפתעה בה מגלים שאת מרכיב משמעותי כשמזמינים סלט בחו"ל ומקבלים רק חסה.

אני אוהבת שלא ברור אם את נחשבת לבריאה או לא.

אני אוהבת שלא סגורים אם את פרי או ירק. אנטומית את פרי, אבל ברור שאת ירק.

אני אוהבת שגם מי שממש סולד ממך – נאלץ להסכים שאת בכל זאת אמא קטשופ.

אני אוהבת שאנשים שמים המון מרכיבים ביחד, מטגנים את זה עם רסק עגבניות וחושבים שזה אומר שהם יודעים לבשל.

אני אוהבת שברור שאם יאנישו את העגבניה היא תהיה אישה, אבל זה עדיין לא מיני (כמו מלפפון או מלונים).

*

נדמה שמתחבא כאן איזה נמשל סמוי (העיר ת"א? הפועל?). הייתי שמחה להבין מהו.

בכל מקרה: הנה קליפ רלוונטי. לא, זה לא I say tomato, you say tomato, אלא השיר הטראשי Aserejhe, שנבחר בשנה שבה יצא לעולם לשיר הגרוע ביותר, לפחות בתחנת רדיו אחת, ועל כן לא הושמע בה במשך שנה.

ואם שאלתם את עצמכם מאיפה שם הלהקה של שלוש הבנות Las Ketchup, ובכן האבא של הבנות היה נגן פלמנקו ידוע שכינויו "עגבניה קטנה" , Tomatito.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

יומן המהפכה / יערה צרי וחברים

"דה באזר" גם בפייסבוק


עבודה טובה, נימני, עבודה טובה
מתאבק ונהג מרוצים (פוסט לזכרו של רפאל הלפרין ז"ל)

23 Comments

ניר 30 באוגוסט 2011

"שזה מעניין, כי כנראה אצל ישראלים המוטיב הכי חזק זה לזלזל באחר (שטויות במיץ עגבניות) ואצל הספרדים זה בעיקר לחגוג"

הרבה דברים טובים יש בכתיבה בדה באזר, והנה משפט אחד שמתמצת את מה שמעצבן בה. אכן, שטויות במיץ עגבניות (פעם שניה שמישהו משתמש בבטוי הזה מאז 1980).

יוסי 30 באוגוסט 2011

דרך אגב ניר אם זה השם האמיתי שלך אני משתמש בביטוי הזה הרבה ונראה שאתה גם מזלזל פה עם המילים שלך אז קצת פירגון לא יזיק לך!!!!!

ניר 31 באוגוסט 2011

וואלה, אם זה לא היה השם האמיתי שלי הייתי בוחר בזה בתור כנוי? לא "בלונדה21" או "דוחף לוויתנים" אלא "ניר"?

ביאליק 30 באוגוסט 2012

השם "עגבנייה", שמקורו בשורש ע-ג-ב המתקשר בחיזור, בהתעלסות ובתשוקה, ניתן לה על ידי יחיאל מיכל פינס בהקבלה לכינויהּ העממי באירופה "תפוח אהבה". במשך כעשרים שנה, עד ימי העלייה השנייה, הוחרמה המילה "עגבנייה" על ידי חלק ממחדשי השפה העברית, ביניהם אליעזר בן יהודה עקב "גסותה". עם בוא העליות המאוחרות יותר, נקלט השם עגבנייה בפי כל. ככל הנראה בשל הקרבה הלשונית לשפות האירופיות – "תפוח אהבה" כאמור. הצעות נוספות לשם הירק ניתנו על ידי הרב קוק שהתנגד לשם בעל האופי המיני והציע "אדמונייה", ואליעזר בן יהודה שהציע את השם "בַּדּוּרָה", צורה עברית למילה הערבית "בנדורה"

אודי 30 באוגוסט 2011

פוסט מצחיק. לא צריך להיות רציניים כל הזמן

גיל כהן 30 באוגוסט 2011

למרות שאני לא אוהבת להשתמש במושג חחחחח, עדיין זה דורש. אני אישית לא אוהב לא עגבניה ולא חצילים. ניר- איזו הגזמה! מה, היית יותר מדי זמן בטוקבקים של y-net שהגעת ככה מתלהם?

שיפוד רץ 30 באוגוסט 2011

Thumbs up

גיל כהן 30 באוגוסט 2011

אוהב=אוהבת (השני)

משה נ. 30 באוגוסט 2011

אוהב קטשופ, פחות בענייני עגבניות (אולי שרי)

בר שושני 30 באוגוסט 2011

עגבניה זה לא ירק מיני? :-)

ספרי את זה למי שהתווכח שצריך לקרוא לה בנדורה, כי עגבנייה זה מיני מדי.

דוד מירושלים 30 באוגוסט 2011

מי שאומר שעגבניה היא לא ירק מיני כנראה לא יודע עברית.
יאללה בית"ר!

שיפוד רץ 30 באוגוסט 2011

פוסט נהדר!

לא מזמן אחותי אמרה לי שהיא קראה שהחלק הפנימי של העגבניה זה בעצם השחלות שלה – מאז אני לא מסתכל על עגבניות באותה הצורה

אסטריקס 30 באוגוסט 2011

והפינה הנוסטלגית
http://www.youtube.com/watch?v=ZQ8fwCTSYnQ

תומר חרוב 30 באוגוסט 2011

אסטריקס גנב לי את הלינק…ראוי לציין שימים אלו הם ימי הזוהר של העגבניות , הן גם זולות וגם שופעות. והרי מתכון פשוט לפסטה עגבניות שרופות: תבנית של עגבניות שרי תמר עם שמן זית לתנור למשך רבע שעה עשרים דקות. חבילת פסטה קצרה,אחד פלפל צי'לי, עלי בזיליקום קרועים וגבינה בולגרית והרי לכם ארוחת חובבי עגבניות קלילה גם לבעלי שום חוש בישול, למיטיבי לכת מומלץ להוסיף חצילים וקישואים קלויים.

עומר ב. 31 באוגוסט 2011

מעולה !אני מת על עגבניות (וגם על הפועל)
איך עדיין לא הזכירו את אייל שני

ארז (דא יונג) 31 באוגוסט 2011

התפרצת פה לדלת פתוחה. קודם כל, אני אישית לא אוהב מלפפונים. ירוקים, כלומר . חמוצים התחלתי לאכול לאחרונה.

אני לא מבין איך אפשר לשנוא עגבניה ואיך אפשר להשוות בכלל מלפפון לעגבניה? מה כבר אפשר לעשות עם מלפפון? עגבניה היא עולם ומלואו – אפשר לאכול אותה טריה, לבשל אותה, למלא אותה, לעשות ממנה רסק, מיץ, רוטב ועוד ועוד.
ובקשר למיניות: יש ספק בכלל עד כמה מינית היא עגבניה? מלפפון מיני בצורה ילדותית – בגלל הצורה שלו – עגבניה היא עסיסית וחושנית ומינית בצורה הרבה יותר מתוחכמת ובשלה (תרתי משמע)

עגבניות, דרך אגב, לא באות רק באדום, אלא גם בצהוב ובירוק, יש זנים שונים בצבעים שונים.

לה טומטינה הזה הוא פסטיבל שחמוד אולי כשקטנים, או כשהוא היה קטן, לפני 60 שנה כשרק התחיל. אבל 45,000 איש שזורקים 125 טון עגבניות (נתוני הפסטיבל האחרון) בעיקר מרגיש לי כמו בזבוז משווע של אנרגיה ומשאבים וזה קצת מכעיס. תזרקו אחד על השני קובבות מבוץ במקום, לפחות לזה אין שימוש מוצלח יותר.

צור שפי 31 באוגוסט 2011

לחובבי הפלמנקו – טומטיטו
http://www.youtube.com/watch?v=d_0qlx_E91A

צור שפי 31 באוגוסט 2011

נ.ב. יש שם גם קטעים של טומטיטו עם פאקו דה לוסיה שמופיע בהאנגר 11 ב-29 באוקטובר. לצערי לא אלך, 450 ש"ח לכרטיס זה לא מחיר שפוי.

איתן בקרמן 31 באוגוסט 2011

צור יצא לך להיות באירוע הזה? איזה פסטיבלים ספרדים אחרים אהבת?

צור שפי 31 באוגוסט 2011

לא הייתי ב"לה טומטינה". הייתי פעמיים ב-enciero של פמפלונה שנדון כאן בפוסטים בעבר (מה שקרוי גם "סן פרמין" – הריצה עם השוורים ברחובות הרובע העתיק של העיר). למען הסר ספק – לא השתתפתי במירוץ אלא הגעתי כצופה. הייתי פעם אחת ב-Las Fallas בוולנסיה. זו חגיגה שנתית שמתחילה ב-15 במרץ ומגיעה לשיאה ב-19 בו והיא מוקדשת לפטרון הקדוש של הנגרים סן חוסה. כמו בקרנבל של ריו ההכנות לפאייס מתחילות חודשים רבים קודם לכן כאשר אומנים רבים בונים בובות ענק שחלקן מהוות סאטירה פוליטית, בחלקן סצנות מסורתיות/קתוליות שונות וחלק אחר מדמה כוכבי רוק, כדורגל וכו'. יש המון תחרויות על הבובות הכי יפות ובמשך חמשת הימים האלה העיר מפוצצת בתיירים, לא רק מספרד, האלכהול זורם כמים והאווירה בהתאם. כל מעשה היצירה הזה הופך פשוטו כמשמעו לעשן בחצות של ה-19 בחודש כאשר כל הבובות מושמדות בשריפות ענק בכל רחבי העיר. הבובה הגדולה ביותר (בממוצע בגודל בניין של 3-4 קומות) ולכן גם השריפה הגדולה ביותר ממוקמת תמיד מול בניין עיריית ולנסיה. אלמנט מטורף נוסף בחגיגה הזו היא ה"מסקלטה" – כל יום ב-14.00 יש מופע פירוטכני של כרבע שעה מול אותו בניין עיריה במהלכו מפוצצים כמות עצומה של נפצים וחומרי נפץ. לא הייתי למזלי אף פעם בשדה קרב אבל מה שחשתי שם, האדמה הרועדת תחת הרגלים, הרעש העצום, הריח החריף של אבק השריפה, נראה לי הכי דומה לזה שאפשר, ללא אלמנט הסיכון כמובן.

חוץ מזה הייתי גם פעם אחת בקרנבל של סבייה (בעברית סביליה) בו יש הרבה תלבושות יפות, פלמנקו, מוסיקה צוענית, אומני גיטרה וכמובן, באופן בלתי נמנע, המון אוכל ושתיה, או בקיצור, המון חמון.

שולי 31 באוגוסט 2011

אתם צריכים אולי לעשות מדור שמאגד את כל היציאות המוזרות של ספרדים, אבל לוותר בבקשה מראש על מעשים לא הומניים כמו מלחמות שוורים. גדול צור! (ויערה) 

אפריים 2 בספטמבר 2011

ניסיתי את המשפט שבכותרת על האחיינית שלי היום בארוחת ערב כשהיא דיברה על ירקות שהיא אוהבת או לא אוהבת.
לא עבד.
כנראה שבגיל 2 וחצי זה קצת מורכב מדי…

כמעט כל משפט שני הוא משפט לפנתיאון= אחלה פוסט

Comments closed