קצת ניטשה קצת ג'ורדן – דן רומן

תמיד אומרים שקבלת החלטות זה דבר חשוב בספורט

זה היה יום לא טוב בכדורגל הישראלי. למעשה, זו הייתה עונה לא טובה של כדורגל. חוסר וודאות בפגרה גרר בנייה מאוחרת של הסגל שגררה הכנה לא יסודית לעונה, שגררה פתיחת עונה רעה, שגררה כדורגל רע, שגרר הפסד שגרר הפסד שגרר הפסד, שגרר שריקות בוז, שגררו עוד מאמן, שגרר מיני-מהפיכה (האם יש ביטוי מוצלח מזה בכדורגל הישראלי?) שגררה עוד הפסדים שגררו חוסר ביטחון שגרר עוד הפסדים. ככדורגלן אתה מכיר את המעגל הזה ואתה יודע כמה קשה לצאת ממנו.

כשלא הולך מתחילים לחשוב ומתחילים לדבר. לפעמים, שני אלו, לא מוציאים את המיטב מאנשים. כמו כל עונה לא מוצלחת, אנשי הצוות דיברו אתנו הרבה. ודיברנו על כל מיני נושאים: על מבצע אנטבה, על מלחמתם של בני-ישראל בעמלק, על זה שאנחנו צריכים "להתעורר", על זה שאנחנו צריכים "להפנים", דובר על זהותנו המגדרית ודובר על זה שאנחנו לא מעריכים את מה שיש לנו כי יש אנשים שעובדים בעבודות בניין וקמים יותר מוקדם בבוקר. דיבורים מוכרים בגדול. כאמור, זו הייתה עונה לא טובה – לא רק של כדורגל – אלא עונה לא טובה גם של מילים ודברים.

*

אבל אותו יום היה יום רע במיוחד. כי באותו יום עמד אדם בחדר ההלבשה, אותו אדם שכבר דיבר ודיבר במהלך העונה, ואמר לנו את המילים הבאות: "פשוט תחליטו שאתם רוצים". ומה שהיה מאכזב במסר הזה חרג מהטקסט עצמו. זו הייתה הבעת הפנים שלו. זו הייתה הבעת פנים של אדם שמצא דבר מה חדש, תובנה, גילוי – ממש ארכימדס קטן. באותה עונה ירדנו ליגה. תמיד אומרים שקבלת החלטות זה דבר חשוב בספורט.

לכאורה, ישנם דברים חכמים פחות מלהגיד לקבוצת אנשים "פשוט תחליטו שאתם רוצים" והאמת שבעולם הכדורגל הישראלי זוהי אינה אמירה כל-כך חריגה. למעשה, אני לא בטוח שהיו לי הרבה עונות, אם בכלל, שבהן לא נאמר לי "תחליטו שאתם רוצים". אבל אני חושב שראוי להתעכב רגע על המשפט הזה. ואני חושב שאם רוצים לדבר על ספורט באופן רציני, צריך להימנע מאמירות מהסוג הזה.

אין הרבה אמירות על הכדורגל הישראלי שבהן לא מופיעות המילים "רצון" או "מחויבות" בסוף המשפט. לרוב, אלו מהוות את לב הפרשנות שלנו ואת הגורם שלתפישתנו מבדיל בין ניצחון להפסד או ביננו הכנענים לבין אלו עם העיניים הכחולות מצפון מערב. נשים בצד לרגע את השאלה מדוע אנחנו כל-כך אובססיביים לסוג הפרשנות הזה. אבל אם אנחנו כל-כך עסוקים בשאלת הרצון – לא ראוי לנסות ולדבר עליו בצורה רצינית יותר? וכשחושבים על הסוגיה הזו בעצם מתעסקים בקישקעס של מה שעומד בבסיס של המשחק ושל ההתחרות עצמה. וכשמתעסקים בקישקעס, לרוב מבינים די מהר שאולי בעצם לא הכול בראש אלא הכול בבטן.

*

בהקשר הזה, כדאי להבחין בין שני אלמנטים שונים שלרוב, שוכחים להבדיל ביניהם: רצון ומחויבות. אלו שני דברים שונים בתכלית – ממש מעצם הגדרתם. ואני חושב שחוסר ההבחנה בין שני אלו יכול להביא למשפטים מהסוג של "תחליטו שאתם רוצים". מחויבות, כשמה כן היא – מעין מצב מנטאלי שנגזר מרגשי חובה מוסרית. כך שפעולה שנובעת ממחויבות היא פעולה שבהכרח נגזרת מתוך הפנמה של אתיקה כלשהיא. רצון, זה מצב שונה בתכלית ומייצג יצר או תשוקה כלשהיא כלפי משהו. פעולה שנובעת מרצייה אינה כפופה בהכרח לאתיקה. היא כאמור משהו שקשור יותר לבטן, או לאזור החלציים.

לבלבול בין שני המושגים האלו יש השלכות הרבה יותר משמעותיות מאשר ייצור אמירות קומיות כגון "תחליטו שאתם רוצים" או "הוא לא היה מחויב להבקיע". ואת האמירות האלו ראוי לבחון לאור שאלה רחבה יותר כשחושבים על ספורט והיא מהו המצב המנטאלי האידיאלי עבור ספורטאי תחרותי? אני בטוח שרוב האנשים שישאלו את השאלה הזו ישיבו שספורטאי צריך להיות קודם כל מחויב. ויש לזה הגיון כלשהו – מחויבות היא דבר יציב (לעומת רצון שיכול להיות לא יציב) והיא גם ערך יוקרתי שמתיישב טוב עם אידיאל המקצוענות שאנחנו כל-כך אוהבים.

אבל חשוב לשאול האם ספורטאי תחרותי צריך לפעול מתוך חובה מוסרית? האם הוא צריך להתחרות על בסיס הפנמה של אתיקה כלשהיא? האם ספורטאים גדולים הם גדולים יותר מתוקף העובדה שהם "אחראים יותר" מבחינה מנטאלית? מתוקף העובדה שהם "מוסריים" יותר? ולכן מחויבים יותר? התשובה היא לא. ולא רק שספורטאים "מחויבים" אינם טובים יותר אלא ההיפך הוא הנכון. לעיתים, אידיאל המחויבות יכול להיות לא פחות מהרסני עבורם. אז מה האלטרנטיבה?

***

אתם מוזמנים להרצאה של דן רומן באוזן-בר ביום שני בעשר – נדבר על מקצוענות, מחויבות, תחרותיות, ניטשה ומייקל ג'ורדן. ואם אתם לא רוצים, פשוט תחליטו שאתם רוצים ותגיעו.

מכור, עם מלאי בלתי מוגבל
ליגת שוקי ההון - על סוגי ביטוח רווחיים יותר ופחות

77 Comments

dmc 17 באפריל 2016

אוקיי, נושא מאוד מעניין. אז באמת מה האלטרנטיבה?

רינוס מיכלס 17 באפריל 2016

אבל דן , כדורגל ישראלי זה מלחמה

ומלחמה זה ערך וחובה מוסרית
ומלחמה זה חיים או מוות
ומלחמה זה שחור או לבן
ומלחמה זה טובים נגד רעים

לא למדת את זה בצבא ?

ומעניין מה יש לך להגיד על אלוהים … , רק על הרצון האין סופי שלו צריך איזה 50 הרצאות כשכל הרצאה היא בת שעה

לך תסביר לבני אנוש שהוא בכלל לא שחקן כדורסל וגם לא ספורטאי , אלא אחד מעשרת הדמויות המשמעותיות ביותר בדברי ימי האנושות

גיל שלי 17 באפריל 2016

אותך לשלומי דורה

אריק י. 17 באפריל 2016

לא לכולם מגיעה באופן טבעי התשוקה להשקעה ולהתמדה מקסימלית. אז כן, לפעמים בספורט אתה צריך להתנהג כמו מפקד לפני יציאה לקרב.
מאמנים עושים את זה כל הזמן, בכל העולם, בכל ענפי הספורט.

-גיסנו- 17 באפריל 2016

אין בעיה בנאומי מוטיבציה ומורשת, יש בעיה כשהם באים כפתרון יחיד ועל חשבון הרבה כלים מקצועיים.

אריאל גרייזס 17 באפריל 2016

יותר מזה, מכיוון שכל המאמנים עושים את זה ובסוף רק קבוצה אחת מנצחת – הרי שהאפקטיביות המצטברת של נאומים כזה היא בדיוק אפס

מיכאל 17 באפריל 2016

תודה, מעניין. נראה לי שאני מתחייב להגיע

YG 17 באפריל 2016

דן, מה יש לויקטור יונה ויוסי סאסי להגיד על ניטשה?

אני בא מקטמון 17 באפריל 2016

ויקטור יונה: מה הבאת לי עוד שכנזי להתפלצף עליי.
יוסי סאסי: אם הוא יכול לעלות בלם תחתים אותו על חוזה אפס.

רינוס מיכלס 17 באפריל 2016

שכתביו היוו את ההשראה להיותם – על אדם

Ljos 17 באפריל 2016

1+
הם בהחלט מנטשים ידועים.

Amir A 17 באפריל 2016

שאין אלוהים

איציק 17 באפריל 2016

אפשר להחליף יום?

Yavor 17 באפריל 2016

אם תשאל את כל הגדולים באמת (ולאחרונה בפרישתו קובי ביטא זאת היטב), מה שהופך ספורטאי מצוין להיסטורי זה בדיוק המחויבות הבלתי מתפשרת, על גבול האובססיביות, למשחק ולניצחון.
אז בסופו של דבר נשאלת השאלה: האם אתה מכוון להיות מייקל ג'ורדן או פייטון מאנינג, או שמספיק לך להיות על הסקאלה שבין דומיניק ווילקינס לדרק פישר (או אף למטה מזה)?
לדעתי כל הילדים "גדלים על" ורוצים להיות קובי, לברון וכו', אבל כשמגיעים כבר לשפיץ, לא תמיד דוחפים את עצמם לרמה ההיסטורית אלא מסתפקים במה שיש (ויש הרבה!).

עדי אבני 17 באפריל 2016

נהנה מתמיד לקרוא את דן, ובטח בפלטפורמה הביתית של דהבאזר.
לעצם הדיון- אני חושב שהמאמן ורבים כמותו דווקא לא דיבר על מחויבות כעל הפנמה של אתיקה אלא כמוטיבציה פנימית שאיננה קשורה בהכרח לרצונות ה"מוסריים" של הקהל או הקבוצה אלא יותר קשורה לסכסוך פנימי של האתלט עם עצמו ורצון למלא איזה בור שלעולם איננו מתמלא. וכשאני חושב על הגדולים ביותר- ג'ורדן, מראדונה, פלה שהוגדר על סף הביקור השכלי ע"י פסיכולוג שהוצמד לנבחרת ב58' ועד זמננו- בריאנט שזה עתה פרש, כריסטיאנו רונאלדו- כולם מאופיינים במוסר עבודה חריג שנובע מאותו בור בלתי ניתן למילוי, ואשר גורם להם לדחוק את גבולות המעטפת רק עוד טיפ טיפה.

יוסי מהאבטיחים 17 באפריל 2016

אני חושב שאת זה בדיוק דן הגדיר כ"רצון", וביקש להבדיל זאת ממחוייבות שלדעתו לרובם יש בכל מקרה.

ועם כל ההערכה שיש לי אל דן, אני עדיין לא מקבל את ההנחה הזו. רובם לוקים במוסר עבודה רע ואת זה אפשר לראות ב 90 דקות שבועיות, לא צריך לחלוק חדר הלבשה לשם כך.
כושר גופני לקוי, יסודות לא קיימים,אלו שם בגדול ויכולים להיסגר בעזרת מחויבות מצד השחקן והצוות המקצועי שלו. מסכים שאם מלינים לך שכר במשך חודשיים קצת קשה להראות מחויבות.

-גיסנו- 17 באפריל 2016

אני חושב שאם יש משהו שאפשר ללמוד ממכבי ת"א של השנים האחרונות, זה שהבעיה העיקרית בכדורגלן הישראלי הוא שלמעשה אף פעם לא באו אליו מספיק בדרישות

איציק 17 באפריל 2016

זה לא רק לבוא בדרישות, זה גם לבדוק שהן אכן מקוימות. הרי גם כאשר היו דרישות נמוכות הן לא בוצעו, עיגלו פינות של מסלול, שכיבות שמיכה היו חלקיות, תרגיל היה מלא צחוקים. אז גם המעט שדרשו לא בוצע. פתאום יש מי שדורש ועוקב שזה אכן יתבצע, אחרת אפשר לדרוש את הירח והכוכבים.

יוסי מהאבטיחים 17 באפריל 2016

היו כאן מספיק מאמנים שדרשו. לפעמים שטויות (תוריד את העגיל, תסתפר) .
מכבי היא הקבוצה הראשונה שבה מכלול השחקנים גם רוצה לקיים.
במציאות שמחוץ למכבי ת"א שחקן שמבצע את כל אימון הכושר מקבל "שמיכה", במכבי זו הנורמה, בעיקר עקב השחקנים שם. כנראה שכסף קונה…

גיסנו 17 באפריל 2016

אתה אומר שיש משהו באמרה "וואלה אם היו משלמים לי חצי מליון יורו בשנה בשביל לרוץ…"

אופיר 18 באפריל 2016

להיפך: שאם יש לך מספיק כסף אתה יכול להרשות לעצמך את אלה שיתאמצו גם אם ישחקו בחינם.

-גיסנו- 18 באפריל 2016

אני חושב שהמציאו פעם שם לתופעה – 'מדיניות רכש'

אמיתי 17 באפריל 2016

מעבר לזה שההבדל בין רצון למחוייבות הוא סמנטי לדעתי ותלוי הגדרות אתה לא מסביר אפילו קצת למה ספורטאי שפועל ממחוייבות אינו מצב רצוי…גם אם בהרצאה תענה על זה אפשר לזרוק עצם

Amir A 17 באפריל 2016

אם תרצו אין זו אגדה

איציק 17 באפריל 2016

נתקן קצת את הפיסוק: אם תרצו, אין. זו אגדה!!!

kazoo kid 17 באפריל 2016

דן תמיד היית עוף מוזר בכדורגל שלנו (בקטע טוב).
הייתי רוצה לשאול אותך מה מכבי תל אביב היום עושים (אם אני לא טועה אתה עובד במחלקת נוער שלהם) בשונה מקבוצות אחרות?
האם הם שמים דגש על העניין המנטלי יותר מאשר קבוצות אחרות או יותר מתמקדים בפן המקצועי?
ועל ההבדלים הגדולים בתקופתך בקבוצה לעומת היום

Amir A 17 באפריל 2016

אני רואה באמירה הזו ("פשוט תחליטו שאתם רוצים") את ההסבר הממצא לרמה הנמוכה של הספורט בישראל (או בכל מקום אחר שזו הפילוסופיה שלו). האמונה שכל מה שצריך זה רק לרצות. אם ניצחנו זה כי רצינו יותר ואם הפסדנו זה כי לא רצינו מספיק. לא חשוב כושר גופני, לא חשובה טכניקה בסיסית, אין רלוונטיות להבנת המשחק, טקטיקה, פסיכולוגיה, תזונה, אורח חיים וכדומה. כל מה שצריך זה רק לרצות. ואם כך אז לא צריך להתאמן, לא צריך להשקיע, אפשר לחתוך פינות, לרמות באימון הגופני, לקום בצהריים ולדחוף עוד שווארמה אחרי האימון.
האווילות והטפשות הזו חוצה גבולות בין שחקנים, מאמנים, בעלים ואנשי תקשורת. אז פלא שככה הספורט נראה?

Amir A 17 באפריל 2016

*הסבר ממצה

Ljos 17 באפריל 2016

כבר ציטטתי משהו שהוא ספק של פראצ׳ט היום באתר אחר, אז למה לא גם פה:
If you trust in yourself. . .and believe in your dreams. . .and follow your star. . . you'll still get beaten by people who spent their time working hard and learning things and weren't so lazy.

גיל שלי 17 באפריל 2016

גדול

רפאל 18 באפריל 2016

לכן יגעת ומצאת – תאמין.
מאמינים עם תהליך היגיעה שהוא קשה לכולם.

וכן, יש בעיה בכדורגל.
לסטר עושה מעל 70 אחוזי הצלחה בפריימרליג אך ורק כי התאפשרו להם התנאים לכך.
כלומר- התחילו את העונה חזק וראו שהם תלויים בעצמם, גם אם עדיין אף אחד לא ממש תפס או האמין שיוכלו ללכת כל הדרך.
זה לא שינה- העיקר שהיה להם את האפשרות.
ברגע שאתה לא נותן לקבוצה להתחרות, האינטנסיביות יורדת ועמה המחויבות וההישגים.
עובדים יותר בשביל לצאת ידי חובה ולא להתבלט לרעה מאשר להשיג איזה משהו יוצא דופן.

החכמה היא להכין פלטפורמה שיותר קבוצות יוכלו להרגיש שהן מתקדמות ומצטיינות עם הזמן
וכך להעלות את הערך של המחויבות לעבודה וההתמדה ( זה בכל מקרה קורה כי הם מקצוענים, אבל אנו כקהל לא מעוניינים במאבקים על מקום עשירי כשיש את סיפור האליפות שלא נגיש להם מהמחזור הראשון ).
בליגות של היום בו רק המקום הראשון תלוי בעצמו ( או אם הפער ממש נמוך גם הסגנית ), אתה מוציא את הרוח מהמפרשים של רוב הקבוצות וזה בעייתי.
אנו מדברים על בני אדם ופסיכולוגיה של בני אדם, לא על מכונות ואלגוריתמים.
צריך לקחת זאת בחשבון.

Ljos 18 באפריל 2016

אתה יודע, חשבתי על זה. בדקתי מחקרים, עשיתי מחקר ותצפיות שונות, והגעתי סוף סוף למסקנה אמיתית אחת ויחידה.
פעם הבאה אני מזמין בנופי ולא בננה ספליט.
יש בעיה בתחום הקינוחים, כולם יודעים ורואים את זה. אבל הם שבויים. או מפחדים להגיד.
את אף אחד זה לא מעניין יותר גלידה כקינוח. ועוד עם בננה.
ושלא אתחיל לדבר על הקרם בוואריה המיושן. זו לא פלטפורמה לקינוח איכותי שיעניין את כולם. כזה שיסחוף אחריו את המקום הראשון בהזמנות הקינוחים.
טופי זה הדבר האמיתי. טופי יביא שלום עולמי ויסיים את הרעב באפריקה. טופי יגרום לכל בנאדם להרגיש מיוחד.
כדאי לחשוב על זה.

רפאל 18 באפריל 2016

יופי טופי.
יגעת ומצאת תאמין.
גם אמרו שהעולם שטוח ושאם למישהו יש וירוס חמור חותכים לו את הראש בצורת צלב ע"מ לגרש את השדים ולרפאו.
העיקר שנגיד את מה שאנו מאמינים שנכון.
אין על טופי אחרי העליה לתורה בבר מצווה.

גיל שלי 17 באפריל 2016

בעצם מסתבר שמייק דיטקה מאמן בישראל ברוב הקבוצות

איציק 17 באפריל 2016

אני לא מבין מה לא בסדר. הרי אנחנו רואים שאחרי כל שער מוציאום כיפה מנשקים קמע אולי יוציאו שטיח מעופף לכיוון מכה. זה נכון גם לכלכלה, זוגיות, פיריון, קצת מקובלים, קצת באבות, קוראים באקמולי ובגולות בונגילות. אם כדי להיות מהנדס אתה לא בדיוק צריך ללמוד, כי אם לנסוע לאוקראינה (ואולי לא לנסוע) ולקבל תואר ועוד בהצטיינות. הרי כל זה חוסך את הצורך באימון, תרגול, הפנמה, הקניית הרגלים. זה נכון לא רק בספורט כי אם בהמון תחומים בחיים.
שאלה חשובה – למה לדחוף שוארמה אחרי האימון כאשר אפשר לעשות זאת עוד לפני האימון?

Ljos 17 באפריל 2016

שווארמה לפני האימון? זה ממש מוקדם. נראה לך הגיוני ששחקן ישראלי יתעורר לפני שהוא חייב?

shohat 17 באפריל 2016

נושא מעניין מאוד וכתיבה יפה!
שתי הערות:
א. לאו דווקא אתיקה אבל בהחלט מתאם גבוה מאוד בין רמת המחויבות היוציומית לאורך זמן לבין מיצוי הפוטנציאל התיאורטי. כך ברוב תחומי הספורט ולמעט דוגמאות חריגות למי שאצלם הכישרון כה יוצא דופן שהוא מחפה על חוסר רצינות. לכן לא אתיקה אבל בהחלט אתוס.
ב. לפעמים לא צריך לדבר ומשפט כמו "פשוט תרצו" פחות אפקטיבי מוידיאו של שגרת האימון של ריי אלן או סטף קרי. הנה ההסבר לאיך קורים נסים.

תודה על הפוסט ותכתוב עוד!

shohat 17 באפריל 2016

ועוד הערה אחת: אין כמו היבט "המחויבות" בספורט כדי להמחיש כמה הפער בין דיבורים למעשים יכול להיות עצום. או בין הרצון התיאורטי-ערטילאי לבין הרצון המעשי-קבוע-יומיומי.

איציק 17 באפריל 2016

איך יודעים מהו הפוטנציאל התאורטי כדי לדעת שיש מיצוי? אני לא בטוח לגבי ספורטאי על, האם בובקה לא יכל יותר, האם בולט? אולי ריי אלן על אף המחויבות, עם הכוונה אחרת יכל להגיע להרבה יותר, אולי קאספרון וקארלסון יכלו/יכולים יותר? וזה עוד עבור אלו שהגיעו רחוק מאד, אז מה נוכל לומר על ספורטאים שהשקיעו המון אך התוצאות היו בינוניות במקרה הטוב. האם זה גבול הכישרון, או אי מיצוי למרות המחויבות, בגלל אלף ואחד סיבות.

יוסי מהאבטיחים 17 באפריל 2016

מזל. אל תשכח מזל.
לא חסרים סיפורים על קורט וורנר וג'ייג'יי וואט.

דן רומן 18 באפריל 2016

היי. תודה לכל המגיבים…
ראשית כל, אני רוצה להודות לכל אלו שכתבו על הרגלי האכילה והעבודה של הכדורגלן הישראלי. זה תמיד משמח להוודע מחדש לאהבה שלכם לכדורגל שלנו – אהבה שמביאה אותכם לראות כל כך הרבה אימונים ולהיות כל-כל בקיאים בהרגלי העבודה של "הכדורגלן הישראלי". שייייייייט אתם עדיין בזה? העצלות היחידה שראוי לרמוז עליה מצויה באופן שבו אתם חושבים. תנסו להתגבר על זה. אנחנו כבר מזמן לא בניינטיז.
לעניינו. חשוב להבהיר שהרעיון שאני מציע מ-נ-ג-י-ד בין רצון ומחויבות. הטענה שאני מנסה לטעון היא שמחויבות, שלתפישתי זהה לקונספט של מקצוענות, היא אידיאל שגוי עבור ספורטאי. אני חושב שלא רק שהאידיאל הזה לא הכרחי ברוב המכריע של המקרים אלא שהוא גם מנכר את הספורטאי מהמקום ממנו הוא צריך לפעול. כמו-כן, זה אידיאל שמכונן אשמה – כמו כל אתיקה. כי ככה אתיקה עובדת. זה בשפה ממש: מחויבות-חובה-חוב. לא קשה להבין את זה. ספורטאים "אשמים" לא משחקים טוב יותר. זה לא עניין תיאורטי אלא פרגמטי לחלוטין. אגב, אני לא מבטל בכך את הערך של עבודה. זו לא באמת המשוואה – אז אל תפרשו את זה ככה.
בגלל שהשם של ג'ורדן מופיע בכותרת – האמת שאני לא מכיר אותו – אבל ראוי לשאול האם הוא הכפיף את עצמו לאתיקה מסוימת של התנהלות? גם כשהוא הימר עד ארבע לפנות בוקר באטלאנטיק סיטי לפני משחק מספר 2 של הבולס נגד הניקס ב-93'? זו לא הייתה אתיקה זה היה משהו אחר. שקשור לבטן שלו.
אני לא רוצה לפרוש את כל הטיעון שלי כאן אבל יש לי אחד, והוא קוהרנטי ומבוסס וב-א-מ-ת שאני מעדיף להתווכח איתכם פנים מול פנים. אז אני ממש אשמח אם תגיעו הערב.

איציק 18 באפריל 2016

לצערי לא אוכל, ביקשתי שתזיז, אבל אתה מתעקש שלא…
אני לא חושב שיהיה נכון להשוות כל ספורטאי והתנהגותו לזו של ג'ורדן, כי אז תצטרך לעשות זאת לכל אורך השדרה, ומעטי מעט אם בכלל מסוגלים לעמוד בכבוד בהשוואה זו.
אם אתה אומר שאנחנו לא שם בניינטיז, אז איפה אנחנו? אם אנחנו לא אוכלים באופן לא מקצועני, לא ישנים באופן לא מיקצועני, לא מתאמנים באופן לא מיקצועני, אז למה הכדורגלן הממוצע בליגת העל לא מסוגל לעצור כדור או להרים כדור בתנועה, למה לכל הרוחות הוא לא מסוגל לרוץ 90 דקות בקצב של ליגה שישית באירופה, ולמה הוא נחות פיזית כמעת מול כל קבוצת נגרים מחול? אנחנו סתם חסרי כישרון.

Amir A 18 באפריל 2016

גם אם אתה צודק והמגיבים שלך טועים, יש לך דרך מוזרה לנסות ולוודא שהם יחזרו להגיב גם בפעם הבאה שתכתוב כאן. בכל מקרה שיהיה לך בהצלחה.

דן רומן 18 באפריל 2016

איציק, היית פעם באימון כדורגל של קבוצת בוגרים בישראל?

איציק 18 באפריל 2016

לאחרונה לא, אבל כל שבוע אני רואה את התוצאות של האימונים שלבם בליגה. כנראה משהו באימונים לא עובד.

דן רומן 18 באפריל 2016

האופן שבו אתה מסוגל לנתח את הרגלי העבודה של הכדורגלן הישראלי ממש מעורר השראה איציק. כנראה מבלי שההיית מעולם באימון. מה שאומר שכנראה מעולם לא ראית שחקן ישראלי (אפילו אחד!) מתאמן. אתה יודע שאפשר למצוא עוד הסברים גם אם מסכימים עם המסקנה שלך. איציק, נראה לי שאתה לא עובד מספיק קשה בהסקת המסקנות שלך כשאתה רואה כדורגל מהספה שלך בבית.

איציק 18 באפריל 2016

נפגעת, לא נורא, יעבור.
אז באימון כדורגל דוקוא היתי, אבל זה לא חשוב. היתי גם שחקן כדורסל פעיל (לא בליגת על) כמעט 15 שנה, אחרי שהיתי שחיין פעיל (טוב מאד ברמת הנגב, בינוני ברמה הארצית) ויש לי בסיס להשוואה אליהם. עלוב מבחינת הכדורסל!!! ומה שהיה בכדורסל בליגות ביניים נראה הרבה יותר טוב ממה שראיתי באימון קבוצת ליגת על בכדורגל. תמורת 200 ש"ח בחודש התאמנו קשה יותר ורציני יותר מהם. ונכון, אפשר לתת המון תירוצים, אבל אם סטודנט לא יודע את החומר, אפשר לספר הכל, בסוף הוא נכשל; אם חס וחלילה ניכשל במלחמה, אז אחלה אימונים לא יהוו נחמה. לכן, אני מציע לך לפני שאתה מטיף לי לגבי המסקנות שלי, תתמודד איתם. אני לא מומחה בספורט, אך עם מספיק שנות פעילות כדי לראות שמה שאני רואה זה לא זה. אני רואה מה עושה דודי סלע עם האין נתונים שלו (והוא לא פריק אימון), אני רואה את ג'רבי, שטילוב ועוד כמה, ואם תגיד לי שהמאמץ וההשקעה של הכדורגלנים אצלנו מתקרבים לשלהם, פשוט לא יוצא להם מסיבות אחרות (ותתן הסבר מנומק לכך) אהיה מאד מופתע ואקרא בשקיקה.

דן רומן 18 באפריל 2016

אז המנטליות של הכדורסלן הישראלי טובה מזו של הכדורגלן הישראלי? זה מה שאתה טוען?

איציק 18 באפריל 2016

עד לפני מספר שנים ללא שום ספק, למרות שגם היא לא משהו. אני מניח שזה עדיין נכון היום אבל הפערים הצטמצמו.

דן רומן 18 באפריל 2016

אז מה ההבדל בינהם בעצם?

איציק 18 באפריל 2016

ההבדל מצטמצם. הכדורגל קצת יותר טוב ממה שהיה בשנות ה-80 והכדורסל הרבה יותר גרוע משנות ה-80.
כמובן מדובר באופן יחסי ולא אבסולוטי.
אני חושב ששני הענפים רחוקים שנות דור ממה שקורה בג'ודו, שחייה, בטח שהתעמלות אומנותית ואפילו באתלטיקה בריצות ארוכות. אני לא מאמין שזו בעייה בפוטנציאל השחקנים כי אם במימושו.

Amir A 18 באפריל 2016

בואו רגע ניקח צעד אחורה. יש לנו כאן הזדמנות לשמוע ממי שמאמן במחלקת הנוער של המועדון הכי מקצועי בכדורגל הישראלי כיום. אלף פעמים כתבנו כאן על כך שאין תרבות ספורט בישראל ושזה עומד בבסיס ה [חוסר] הישגים של הספורט הישראלי, ביחוד הקבוצתי ובעיקר הכדורגל.
אז היום, דן, כשאתה פוגש את הצעירים בתחילת דרכם, את ההורים שלהם, את הסביבה שאמורה לפתח אותם קודם להגעתם למכבי תל-אביב, איך היית מתאר את המצב?

איציק 18 באפריל 2016

ראשית, זה אכן מעניין; שנית, כיוון שאתה במערכת כזו אז אתה מוטה כלפי הטופ של הכדורגל הישראלי הצעיר. אם יש לך מידע מה קורה בחיפה, רעננה, באר-שבע, עכו, זה יתאר טוב יותר את המצב האמיתי בארץ.

דן רומן 18 באפריל 2016

יש הרבה דברים טובים והרבה דברים פחות טובים מן הסתם. מה שבטוח, לא עובדים פחות "קשה" ממה שעובדים במקומות אחרים בעולם. גם באירופה. אתה מוזמן לבוא לראות.

איציק 18 באפריל 2016

דן, אם עובדים לא פחות קשה אז למה מאמן הפועל תל-אביב לשעבר, אלי גוטמן, אמר לאחר אחד ההפסדים באירופה שליפני טקטיקה וטכניקה הבעיה זה 20 (אולי 30) ק"מ פר קבוצה, כלומר האירופאים מסוגלים לרוץ כאשר השחקן הישראלי נגמר בדקה ה-70. אז אם האימונים לא פחות קשים מאירופה, למה השחקן הישראלי נשפך אחרי 70 דקות. הרי תומר חמד, נאתכו, בניון, רביבו ואחרים כשהגיעו לאירופה רצו 90 דקות כמו השאר.

Amir A 18 באפריל 2016

ועוד שאלה שאותה בקושי שמעתי כאן בדה-באזר. מה בנוגע לרמת המאמנים בספורט הישראלי? אני מניח שיש מאמנים טובים שבאמת פונים להשתלמויות וללמידה בנסיון ליישם את הידע הזה בקבוצותיהם. לעומתם יש לי תחושה (ואני מקווה שאני טועה) שבמרבית המקרים מדובר בווריאציה על המורה שלי להתעמלות בתיכון מלפני 30 שנה (זורקים כדור למרכז המגרש ויאללה, אודרוב).

דן רומן 18 באפריל 2016

לא הבנת אותי איציק. כתבת שיש, או שהיה, הבדל מ-נ-ט-א-ל-י בין הכדורגלן הישראלי והכדורסלן הישראלי. למה אתה מייחס את ההבדל הזה?

איציק 18 באפריל 2016

יש מספר סיבות לדעתי אך אתאר רק שתיים:
1. לכדורסל הגיעו היסטורית לרוב אנשים ממצב סוציו אקונומי גבוהה יותר עם מודעות גבוהה יותר לספורט. נגיד בגלוי, אירופה וצפון אמריקה ששם הכדורסל היה יחסית מפותח. לכדורגל לרוב הגיעו ילדים ממשפחות ממעמד סוציו אקונומי נמוך יותר שהיגרו ממדינות בהן המודעות לספורט בכלל ולכדורגל בפרט לא היה גבוהה כל כך.
2. מזל, כמה שזה ישמע מצחיק. נבחרת ישראל בכדורסל עוד מלפני ימי כהן מינץ היתה ברמה סבירה וזה משך את הרמה כלפי מעלה. אם הכדורגל היה מצליח באותה מידה (ניצחון במשחקי אסיה זה לא הישג גדול ברמה שהיתה אז) באותן שנים זה כנראה היה מושך את הענף.
אני מבין שזה לא הכל, ומנחש שאם הכדורגל בארץ היה מתפתח מעולים מברזיל כנראה המצב היה טוב יותר גם אם המצב הסוציו אקונומי היה נמוך, כיוון שהמודעות בפבלות גבוהה בהרבה מאשר במרקש. אז יש הרבה סיבות שהתחילו מזמן ולא טפלו אף פעם בצורה רצינית. אז כדורגל ברב העולם הוא ספורט של הצווארון הכחול אך יש מקומות עם מודעות לענף ויש שלא. על זה צריך לבנות את כל הנתבכים של תורות אימון, תזונה ועוד.

D! פה ועכשיו 18 באפריל 2016

מהפעמים הבודדות שמבאס לא להיות תל-אביבי נגיש לקפוץ לאירוע שכזה.

דן רומן 18 באפריל 2016

מה זה אומר "מודעות לספורט"? ואיך זה קשור למעמד סוציו אקונומי? מיליוני ספורטאים מצליחים בעולם מגיעים מרקע סוציו אקונומי קשה – כמו שכתבת: מברזיל לדוגמא, אבל גם מאפריקה ומהגטו בארה"ב. ואגב, איזו מודעות לספורט יש בשטייטל בפולין? לא יכולתי שלא לפספס שכתבת שאם היו מגיעים מברזיל ולא ממרקש אז היה טוב יותר. אז אם אני מבין את הטענה שלך אתה טוען שהכדורסל הוא עליון מנטאלית על הכדורגל מכיוון שהראשון הוא אשכנזי (הגיע מאירופה) והשני הוא מזרחי (הגיע ממרקש). זה מה שאתה אומר בעצם.

Amir A 18 באפריל 2016

אתה מסובב את מה שהוא אמר. קח נשימה לפני שאתה צועק. מקווה שעם השחקנים הצעירים שלך אתה סופר קודם עד 3.

איציק 18 באפריל 2016

דן,
שים לב שדיברתי על הראשית, שנות החמישים והשישים. איזה כדורגל היה בצפון אפריקה ומזרח התיכון באותה תקופה? ילד ששיחק כדורגל בשכונות העוני בברזיל ראה בעיניו את סאו-פאולו, פלומינזה, ומה ראה הילד בשכונות העוני של מרוקו או טוניס? ילד מהגטו של ארה"ב בכדורסל ראה הרבה יותר מהילד ממרקש בכדורגל. אין בסיס להשוואה. אם היתה משווה ילד מהגטו של ארה"ב לילד שכונת עוני במרקש בכדורגל, כנראה שלא היה הרבה הבדל. תוסיף לכך שכדורסל, לפחות באירופה מיוחס לשכבות סוציו אקונומיות גבוהות יותר מאשר הכדורגל באותן המדינות (וברוב העולם פרט לצפון אמריקה) כיוון שלא מספיק שני בלוקים ו"כדור" סמרטוטים, אז כל המודעות של תרבות הגוף באוכלוסיות אלו היתה גבוהה יותר. הרבה יותר מקובל היה בשכבות האוכלוסיה של מעמד הביניים פלוס לעסוק בספורט באופן מסודר ו(גם היה יותר זמן ותקציב פנוי לכך), והייחס היה בהתאם.
היום המצב שונה, כי ילד מקונגו יכול להיות נצפה על-ידי סקאוט מברצלונה או מילאן, והאפשרויות שלו לו מדהימות אך הרבה יותר טובות לעומת התקופה אליה אני מתייחס.

איציק 18 באפריל 2016

לו מדהימות ==> לא מדהימות

דן רומן 18 באפריל 2016

ממש לא צועק (ככה אני צועק:!!!!!!!) זה מה שנכתב שם – אתה יכול לבדוק: כדורסל: אירופה וצפון אמריקה, כדורגל: מרקש. אני לא ממציא חלילה. אלא אם כן הבנתי לא נכון.

Amir A 18 באפריל 2016

בוא ונראה:
1. "לכדורסל הגיעו היסטורית לרוב אנשים ממצב סוציו אקונומי גבוה יותר עם מודעות גבוהה יותר לספורט"
זו הנקודה הראשונה של איציק ובה בעצם הוא מנסה לספק הסבר להבדלים בין המנטליות של שחקני הכדורגל והכדורסל, לדעתו, על בסיס מצב סוציו אקונומי אשר מתקשר למודעות גבוהה יותר לספורט. הדבר שאיציק לא מסביר כאן הוא מדוע מצב סוציו אקונומי מוליך דווקא לענף הכדורסל ולא הכדורגל, אבל את זה נשאיר לו להסביר.

2. ההגירה לישראל היתה משני מקומות מרכזיים, אירופה וצפון אמריקה ומצד שני צפון אפריקה ומדינות ערב. למרות שיש בכך הכללה, אפשר לטעון שהמצב הסוציו-אקונומי של המהגרים מאירופה וצפון אמריקה היה טוב יותר, ובהחלט אפשר לטעון שהפער הזה התבסס בארץ ישראל. המתאם שאיציק מדבר עליו בין מצב סוציו אקונומי ובין בחירת ענף ספורט השתמר לפי טיעוניו בישראל ומכאן נוצר מתאם (שהוא למעשה מזוייף) בין המוצא (אשכנזי מול ספרדי וכדורסל מול כדורגל).

3. מדוע זה מתאם מזוייף? כי, כמו שאיציק מציין, יכולים להיות מצבים בהם למרות מצב סוציואקונומי נמוך עדיין יכולה להיות מודעות גבוהה לספורט. הבעיה היא שהמדגם בישראל הוא כזה שלא נכללו בו מהגרים ממצב סוציואקונומי נמוך שהגיעו מתרבויות בהן המודעות לספורט גבוהה.

4. יתרה מכך, הטיעון של איציק אינו לטובת ענף ספורט זה או אחר אלא לנושא המודעות. ולראיה אני חושב שאפשר להביא את ההישגים של נבחרות כדורגל מאירופה במשך השנים עד אמצע המאה ה-20 לעומת אלו של נבחרות מצפון אפריקה ומדינות ערב. לפי הטענה של איציק יש בכך שיקוף בעצם של מה שהתרחש בישראל בין הכדורסל והכדורגל היות והכדורגל התבסס יותר על יוצאי צפון אפריקה ומדינות ערב (וללא המודעות הקשורה לצורך באימון, משמעת ספורטיבית, תזונה וכיוצא בזה) ואילו הכדורסל התבסס יותר על יוצאי אירופה וצפון אמריקה, שם המודעות היתה גבוהה יותר.

אפשר להתווכח עד מחר עם תקפות הטענות של איציק, אבל בשום דרך אי אפשר לגזור מדבריו את מה שאתה טוען שהוא אמר: "שהכדורסל הוא עליון מנטאלית על הכדורגל מכיוון שהראשון הוא אשכנזי (הגיע מאירופה) והשני הוא מזרחי (הגיע ממרקש)."

איציק 18 באפריל 2016

Amir A,
לגבי הדבר שביקשת ממני להסביר, אין לי הסבר מדעי, אבל יש לי ניחוש. כיוון שכדורגל יכולים לשחק גם ילדים מאוכלוסיות קשות והן מהמבוססות יותר, היה קשה יותר להצליח בגלל הכמות הגדולה. נכון שלילד ממעמד הביניים פלוס יש בגדים טובים יותר, נעליים טובים יותר, וכנראה כדור טוב יותר, אך ילד כישרוני כנראה יבלוט גם עם "כדור" סמרטוטים. יש גם בסיס לחשוב שילד ממהשכבות חלשות ינסה לנצל את כישרונו יותר, כדי לצאת משכבות העוני. בכדורסל התחרות כנראה קטנה יותר כי הילדים מהשכבות החלשות פחות יכולות לאפשר לעצמם לשחק כדורסל, אתה גם לרוב צריך להיות יותר גבוהה. אז כדי להצליח בכדורסל היה צורך להיות ילד די מגודל משכבות אוכלוסיה מבוססות פחות או יותר. תחרות הרבה יותר קטנה ולכן קל יותר להצליח. בארה"ב כנראה זה לא נכון, כפי שאנחנו רואים לגבי הכדורסל שם גם בשנות השישים ברגע שאיפשרו לשחורים לשחק בקולג'ים וב-NBA. מחוץ לצפון אמריקה אני חושב שזה יותר מובהק. אני שוב חוזר, שזה יותר ניחוש ממשהו שאני יכול לבסס. אם למישהו יש ביסוס לדברי, או הסבר אחר אשמח לקרוא.

דן רומן 18 באפריל 2016

אמיר, זו הרבה רטוריקה שמכסה על טענה די בהירה שאיציק טען. אני חושב שהפרשנות שלי לדברים של איציק – לא רק שהיא סבירה היא אפילו די מתונה. לכתוב שבשום פנים אי אפשר להסיק את מה שהסקתי זה מוזר בעיניי. בנוגע לטיעון של שניכם, יש עובדה היסטורית אחת פשוטה שהופכת את הטיעון שלכם לקצת בעייתי: בשלושת העשורים הראשונים למדינה שיחקו פה כדורגל בעיקר אשכנזים (תקשיבו לשיר של אריק איינשטיין למונדיאל 90 על הנבחרת בשנת 70). מ-ע-נ-י-י-ן שהשיח אודות "המנטאליות של הכדורגלן הישראלי" לא היה קיים אז. עוד מעניין, שהוא נוצר לאחר שהכדורגל התמזרח. הטענות שעולות כאן לא מועלות בוואקום תרבותי. בסופו של דבר, איך שלא תסובב את זה אמיר, ואילו מתאמים שלא תבדוק – בסוף כל משפט שתגיד בעברית על "המנטאליות של הכדורגלן הישראלי" יש דימוי של צעיר מזרחי עם נרגילה. מעבר לכך שלטענות האלו אין שחר – ואני נמצא בכדורגל איזה יומיים, וגם שיחקתי בהולנד ששם לכולם יש עיניים כחולות – הם פשוט משקפות גזענות לא לגיטימית – ולכן יש להתנגד להן! (הנה צעקתי). הסיבה שנתוני הריצה כאן הם נמוכים יותר פשוט קשורה לקצב המשחק. קצב משחק הוא תלוי איכות טכנית וטקטית. באלו אנחנו פחות טובים. זה לא קשור למנטאליות – צר לי לאכזב אותכם. תתפלאו שבשיחות עם מאמנים זרים שהכירו ישראלים הם דווקא ציינו את המנטאליות שלהם לטובה ("ורי ורי טף"). ובנוגע לכדורסל. איך אפשר לטעון ברצינות שהוא מצליח יותר מהכדורגל? יש ארבע וחצי מדינות באירופה שכדורסל מעניין שם מישהו אז זה שאנחנו תחרותיים שם לא אומר יותר מדי. המרחק שלנו מהטופ של הכדורסל (ה-נ.ב.א. מן הסתם) הוא פחות או יותר שווה למרחק שלנו מהטופ של הכדורגל. כמה שחקנים ישראלים הגיעו ל-נ.ב.א.? וכמה לצ'מפיונז ליג? בכמה מדינות בעולם בכלל משחקים כדורסל? ובכמה כדורגל? זו טענה שלא באמת מחזיקה.
אני חייב לזוז, אז שוב תודה על התגובות. אסיים ואומר שני דברים. אולי אעשה הרצאה\שיחה על סוגיית השיח על הכדורגל בישראל שוב. הייתה אחת כזו באוזן בר אבל כנראה שלא הייתם… דבר שני, אתם באמת מוזמנים לבוא לקרית שלום ולראות איך שחקני כדורגל מתאמנים. חשוב שתראו את זה. באמת שהגיע הזמן למצוא הסברים טובים יותר מאשר: אירופה = עובדים קשה, ישראל = שווארמה.

איציק 18 באפריל 2016

דן,
הרמיזות שלך לגזענות מצידי יכלו לקומם, אבל כנראה שזה השיח שנח לך, אז למה להתעצבן. אתה יכול לטעון שאני טועה, עם הטענה שרוב הכדורגלנים בשנות החמישים הם אשכנזים (יתכן ואתה צודק, לא בדקתי), אתה יכול לנסות להסביר שזה לא שוארמה, אך אתה לא מסביר רק טוען ככה. אבל לטעון לגזענות מצידי זה עלוב (שים לב למוצאם של שחקנים ישראלים שציינתי אשר הצליחו באירופה – כולם אשכנזים אחד אחד, אשר לא מתחילים ארוחה בלי רגל קרושה ובורשט). חבל שאתה מדרדר לשם את הדיון. כנראה שזה פשוט קל לך.
מאחל לך הרצאה מעניינת, ועם טיעונים קצת יותר מכובדים.

Amir A 18 באפריל 2016

זה ההרכב של מונדיאל 70: יצחק ויסוקר, יחיאל המאירי, יאיר נוסובסקי, שרגא בר, מנחם בלו, צבי רוזן, שמואל רוזנטל, יוחנן וולך, דויד קראקו, דויד פרימו, יצחק שום, ג'ורג' בורבה, ישעיהו שוואגר, דני שמולביץ'-רום, משה רומנו, רוני שורוק, גיורא שפיגל, יהושע (שייע) פייגנבוים, מרדכי (מוטלה) שפיגלר, יחזקאל חזום, רחמים טאלבי, אלי בן רימוז'. לא בדקתי בציציות אבל בטח לא "בעיקר אשכנזים".
לגבי הדיון על "המנטאליות של הכדורגלן הישראלי", אם הייתי כותב דוקטורט בתחום הייתי מתמקד בשאלה מדוע הופיע נושא המנטליות רק בשלב מאוחר יותר בתרבות הישראלית וסביר שזה היה נוגע לתמונה רחבה יותר כולל סיפור שבויי המלחמות, הדברים שהתרחשו במלחמת לבנון, ובעיקר נפילת שמונת חיילי הנח"ל בשבי ללא קרב ועוד. לפני כן, עד כמה שאני יודע, לא היה מקום בכלל לדיון בשאלה של חוזק מנטלי (או ליתר דיוק היעדרו) בשום שיח בתרבות הישראלית, בין אם בספורט ובין אם במשהו אחר. לא קשור ל"התמזרחות" של הכדורגל.
אני חושב שבמקרה של הדיון הנוכחי, שוב כמו שאיציק ציין, יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק.

אלון 18 באפריל 2016

דן רומן צודק במאה אחוז. הוא לא מסובב כלום
איציק מבלבל את המח. כרגיל

איציק 18 באפריל 2016

תודה, גם אני מעריך אותך, כתמיד.

אלעד כץ 18 באפריל 2016

דן, תודה על התגובות, אפילו שאתה שאתה לפעמים צועק.
אם אני מבין מדבריך הבעיה היא טכניקה לא מספיק טובה וחוסר הבנה טקטי של הכדורגלנים, כלומר הבעיה היא לא ברמת המאמץ של השחקנים אלא ברמת האימון בגילאי ילדים-נוער (טכניקה) ובגילאי הבוגרים (טקטיקה).
אתה אולי מנוע מלהגיב מתוקף תפקידך,
אבל כנראה שהדרישות מהשחקנים או לא מספיק גבוהות או פשוט שגויות.

איציק 18 באפריל 2016

בהנחה שאתה צודק (ואני חושב שיש הרבה במה שאתה אומר), איך אתה מסביר את הנחיתות הפיזית של הכדורגלן הישראלי? זה לא טכניקה, זה לא טקטיקה, ועד כמה שאני מתרשם יש לנו בארץ די הרבה מאמנים טובים שיודעים להקנות יכולות פיזיות.

אלעד כץ 18 באפריל 2016

זה יכול להיות קשור לשתי ההשערות.
או שלא מייחסים לזה חשיבות מספקת ולא משקיעים את הזמן הנדרש, או שנותנים הנחות בעניין למי ש"כשרוני".
או שיש חוסר בידע מקצועי בעניין זה. 
מי אלה המאמנים הטובים שישנם בארץ?

איציק 18 באפריל 2016

אתה רואה נחיתות פיזית של הג'ודאים שנו למשל בזירה או שייט במים? עד כמה שאני מבין, בחדר הכושר עובד איתם מאמן כושר. אותו דבר בענפים אחרים. לא שאנו מעצמת ספורט בהרבה ענפים, אבל בענפים היותר מוצלחים שלנו אנחנו לא נופלים פיזית.

אלעד כץ 18 באפריל 2016

אני מניח שהידע המקצועי של אימוני כושר וכוח הוא שונה ממקצוע למקצוע.
והאמת היא שאני חסר מושג בתחום ולכן אשמח לדעתו המקצועית של הכותב.

איציק 18 באפריל 2016

אין לי תשובה להנחה שלך, היא נראת לי הגיוני. מה שישמע לי מוזר הוא שיש מיקצוענים בתחום הכושר והכח בג'ודו (ספורט יחסית זניח) ואין מיקצוענים בכדורגל בו יש הרבה יותר קבוצות שיכולות להרשות לעצמן להחזיק מאמן כושר, ועד כמה שידוע לי, רבות מקבוצת ליגת על מחזיקה אחד כזה.

Comments closed