ראגבי. להיט עולמי / יותם מלמן

בימים האחרונים מתמוגגים ב"דה באזר" מהתרחשויות ספורטיביות גדולות: המשחקים הגדולים של היו.אס אופן, תחילתה של ליגת הפוטבול, והעובדה שאם וויין רוני ימשיך לכבוש בקצב הנוכחי הוא יסיים את העונה עם 76 שערי ליגה. המשותף לכל האירועים הללו הוא שכולם התרחשו בחצי הכדור הצפוני. עבור הגולשים שגרים דרומית לקו המשווה, הארועים הללו זניחים למדי. כי במקביל, לפני ימים ספורים, התחיל בניו זילנד גביע העולם בראגבי (ליתר דיוק, ראגבי יוניון), אחד מאירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים והחשובים ביותר. בתקשורת הניו זילנדית מתעקשים שזהו האירוע השלישי בגודלו, אחרי האולימפיאדה והמונדיאל.

*

1. הטורניר הנוכחי מסמן במידה רבה את סיומו של עידן בראגבי. תקופה שהתחילה לפני 24 שנים, ב-1987, עם טורניר גביע העולם הראשון, והמשכה עם הפיכתו של הראגבי למקצועני וחזרתה של דרום אפריקה לטורניר ב-1995.

מאז אותו גביע ראשון ועידן המקצוענות, ניווטה האיי.אר.בי (פדרציית הראגבי הבינלאומית) את הענף בזהירות ובחוכמה. מבחינה מסחרית ותקשורתית-שיווקית, כל טורניר עלה על קודמו. האחרון, בצרפת, היווה שיא: 2.25 מיליון צופים הגיעו ל-48 משחקים (ממוצע של 47 אלף) ו-4.2 מיליארד צפו בטורניר בטלוויזיה.

הפעם, בהחלטה להעניק את האירוח לניו זילנד, ידעו באיי.אר.בי שלא יוכלו לשחזר את הישגי בשלושת הטורנירים האחרונים, לפחות בכל הנוגע למספרי צופים ולרווחיות. אחת מהסיסמאות הניו זילנדיות לשיווק טורניר היא "איצטדיון אחד – 4 מיליון צופים". זו סיסמא רבת משמעות, שמבטאת את התשוקה המקומית העזה לראגבי, ולגאווה בכך שה"אול בלקס" הם הסמל המובהק ביותר של הראגבי העולמי. אבל היא גם מעידה על המגבלות שיש למדינה קטנה ומרוחקת כמו ניו זילנד באירוח אירוע כל כך גדול.

בניו זילנד, וגם באיי.אר.בי, ידעו שזו כנראה ההזדמנות האחרונה של המדינה לארח לבדה את הטורניר. אסון רעידת האדמה מהשנה שעברה רק חיזק את הבחירה, בגדר הפגנת סולדיריות בינלאומית, אבל גם העצים את מורכבות האירוח. כריסטצ'רץ', שהיא מרכז הראגבי יוניון החשוב במדינה, נפגעה קשות ברעש וטרם שוקמה, ולכן לא תארח ולו משחק אחד. במדינה כולה יש רק שני אצטדיונים שתכולתם יותר מ-40 אלף, ורק שני אצטדיונים נוספים נבנו במיוחד לטורניר.

אבל למרות כל הקשיים הטורניר הנוכחי אמור לתת תנופה לעידן חדש. העשור הקרוב מיועד להביא את המשחק לפסגות חדשות. ב-2012 תצטרף ארגנטינה לדרום אפריקה, ניו זילנד ואוסטרליה בתחרות ה"טרי נישיינז"- טורניר הראגבי האיכותי בעולם – מה שאמור להעניר תנופה גדולה לענף בדרום אמריקה. צעד נוסף, לא פחות חשוב יתרחש ב-2013, כשרוסיה תארח את גביע העולם לראגבי שביעיות. ב-2015 תארח אנגליה את גביע העולם, שצפוי להיות הגדול בהיסטוריה. שנה לאחר מכן, ב-2016, יחזור הראגבי (שביעיות) להיות ענף אולימפי, לאחר שהודר ממשחקים האולימפיים כמעט מאה שנים.

"העשור של הראגבי" יסתיים ב-2019 כאשר יפאן, שהפסידה לניו זילנד את אירוח הטורניר הנוכחי, תארח את גביע העולם. זאת תהיה הפעם הראשונה שבה הטורניר יתקיים מחוץ לאזורי ההשפעה המסורתיים של הענף: מדינות חבר העמים הבריטי וצרפת. מחקר שפורסם לפני כמה חודשים ב"אקונומיסט" מגלה כי ראגבי הוא ענף הספורט הקבוצתי בעל שיעור הצמיחה הגבוה ביותר בארה"ב. מה עוד אפשר לבקש.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

2. לפני כחודשיים הודיעו ההתאחדות האנגלית וחברת "נייקי" כי אנגליה תופיע במשחק הפתיחה בגביע העולם, מול ארגנטינה, במדים שחורים. ראש ממשלת ניו זילנד, ג'ון קי, כינה למחרת את האנגלים "חבורה של חקיינים", והדגיש כי "יש רק נבחרת אחת שלובשת בגאווה שחור ואלה הם האול בלאקס".

עיתונאים ושחקני עבר בכירים תהו מדוע מכל הצבעים בחרו האנגלים בשחור וכינו את הבחירה פגיעה במסורת הניו זילנדית. גם צ'יפים ומנהיגים מאורים, גינו את הבחירה האנגלית (אגב, גם הנבחרת הוולשית אמצה את המדים שחורים). היומון הצרפתי "ל'אקיפ" הקדיש מוסף מיוחד לצבע השחור ולנבחרת הניו זילנדית, במטרה להתריס נגד האנגלים.

המדים השחורים של ניו זילנד הם אחד המוצרים המזוהים ביותר עם "אדידס", וזהו למעשה שלב נוסף במאבק בין שתי חברות הענק. בינתיים, הניצחון האנגלי על ארגנטינה אמור למנוע מפגש בינה לניו זילנד ברבע הגמר. אם לא יהיו הפתעות, הן ייפגשו רק בגמר. במקרה כזה, האנגלים יאלצו לחזור למדים המסורתיים שלהם: אדום או לבן. ניו זילנד תלבש שחור.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

3. צ'ה. באוגוסט 1961 נחת בחשאי ארנסטו "צה" גווארה בשדה התעופה של בואנוס איירס, למפגש עם נשיא ארגנטינה, ארתורו פרונדיזי. זה היה הביקור האחרון של צ'ה, אז שר התעשייה הקובני, בארץ מולדתו. בדרך אל משכן הנשיא עברה השיירה הסודית סמוך למגרשו של מועדון הראגבי "סן איסידרו".

באחת מהביוגרפיות בספרדית של צ'ה מסופר כי המנהיג שאל את נהגו איך הולך לסן איסידרו. הלה ענה לו 'איך הולך למי?'. צ'ה מיד הבין כי הראגבי אינו תשוקה שחולקים רבים בארגנטינה, ובמיוחד לא ההמונים, ותיקן את עצמו כאילו התכוון לשואל איך הולך ל"רוסאריו סנטרל", ממועדוני הכדורגל הפופולאריים באותה תקופה.

האנקדוטה הזו, לכאורה חסרת חשיבות, מדגימה את הזיהוי של הראגבי עם האליטות והמעמדות הגבוהים בארגנטינה. גווארה, בן למשפחה מהמעמד הבינוני-גבוה, אהב ושיחק ראגבי (כפי שדורפן הזכיר בחידון האחרון), אך בז למעמד החברתי הארגנטיני שזוהה, ועדיין מזוהה עם המשחק. הקלישאה המוכרת "כדורגל הוא משחק של ג'נטלמנים המשוחק בידי חוליגנים וראגבי הוא משחק של חוליגנים המשוחק בידי ג'נטלמנים", עדיין רלוונטית בארגנטינה.

אבל המהפכה שהחלה בשנים האחרונות והגיעה לשיאה עם העלייה של "הפומות" לחצי גמר הגביע העולמי, וההתלהבות שבה התקבלה הנבחרת בשובה הביתה (בגלל משחק העלייה לחצי הגמר נאלצה ההתאחדות הכדורגל לדחות את הסופר קלאסיקו בין בוקה לריבר), תסתיים כאמור בקיץ הבא עם ההצטרפות של הפומות לדרא"פ, ניו זילנד ואוסטרליה, הפיכת גביע שלוש האומות לארבע האומות והפיכת הראגבי למקצועני (צעד שרבים התנגדו לו, רובם בני המעמד הגבוה, שחוששים לטהרת משחקם).

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

4. כדי להמחיש את השינויים שעובר עולם הראגבי אפשר להתבונן בתוצאות המשחקים שנערכו עד כה. נבחרות הדרג השלישי, כמו רומניה ויפאן, צמצמו באופן משמעותי את הפערים מנבחרות הדרג השני והראשון. איטליה הקשתה על האוסטרלים והמחצית הראשונה הסתיימה בתיקו. ניו זילנד לא הצליחה לפרק את טונגה, שמדורגת 17 בעולם. רק טעות שיפוט קשה מנעה מווילס לנצח את דרום אפריקה (המאזן ביניהן עמד על 24:1). והחגיגה רק התחילה.

*

"דה באזר" גם בפייסבוק

שבוע קשה להוקי ועצוב לקנדה
פתרון פשוט וכמעט מושלם לשיפוט בכדורגל

15 Comments

תומר חרוב 13 בספטמבר 2011

געגועים לניו זילנד. הרגע בו הבנתי עד כמה הם משוגעים על רוגבי היה באיזה כפר נידח, ישבנו בפאב המקומי והשתכרנו עם כמה מקומיים ובשתיים בלילה החולים האלו התחילו לשחק רוגבי על הכביש הראשי של העיירה.
ואי אפשר להזכיר את ראש ממשלת ניו זילנד בלי זה http://www.youtube.com/watch?v=jqLY96_zezc

הקומיש 13 בספטמבר 2011

יותם חבל

יעקב נקש 13 בספטמבר 2011

תפסיק לדבר לעצמך

ויכסלפיש 13 בספטמבר 2011

יופי של פוסט וזה משחק מעניין פי כמה מפוטבול

דורפן 13 בספטמבר 2011

אישית אני ממש לא מבין למה מונדיאל הכדורגל לא נוקט באותה צורה. בדרום אפריקה נבנו איצטדיונים בבזבוז כסף עצום – קייפטאון ופורט אליזבת – בערים להן יש איצטדיונים של יותר מ-50 אלף מקומות שאפשר היה לכל היותר לשפץ. והכל ל5-7 משחקים – בזבוז כסף קולוסאלי.

גידי ק. 13 בספטמבר 2011

מסכים עם הקביעה שלך, מלמן: בהחלט מדובר בסוף התקופה ההראשונה בעידן המודרני של הראגבי יוניון; הפיכת השביעיות לענף אולימפי יעשה פלאים לחשיפה המשחק בפני קהלים חדשים.

הרי בסך הכל, ערכי הראגבי תואמים את הערכים האולימפיים להפליא, ומשחק השביעיות הוא ממילא אטרקטיבי לצפייה וקל להבנה (מה שאמור להיות אטרקציה אמיתית לחובבי כדורגל…).

אגב, קצב הגידול של המשחק בארה"ב הוא לא מפתיע, שכן כבר לפני עשור היה מדובר במשחק השלישי הכי פופולארי במכללות (אחרי פוטבול אמריקאי וכדורסל).

פרננדס 13 בספטמבר 2011

יופי של פוסט- מענין ומאיר עיניים

ארז (דא יונג) 13 בספטמבר 2011

באמת יופי של פוסט.

רק תיקון: צ'ה גווארה שאל על רוסאריו סנטרל לא בגלל הצלחתם באותם ימים, אלא בגלל שהוא עצמו נולד ברוסריו והיה קנאז'ה – אוהד סנטרל.

שלו 13 בספטמבר 2011

אומנם לזרתי לארץ מארבע שנים באיטליה שהיא לא מעצמת רוגבי, ולא בחצי כדור הדרומי.
אבל ברור לחלוטין שהרגבי הוא ענף מוביל ופופלארי.
אומנם משני לכדורגל אבל רק לו.
ואזכיר איטליה באופן מסורתי מפסידה ובהפרשים.
ועדיין כוכבי הרוגבי הם אייקונים, ומוכרים הרבה יותר משחקני הספורט עם הכדור הכתום.

גידי ק. 14 בספטמבר 2011

חזרת מטריוויזו במקרה?

שלו 15 בספטמבר 2011

טרוויזו למרות הזיכרון ההיסטורי היא מקבילה של יבנה…
חזרתי מרומא, אני יודע שיש גם אהבה לכדורסל בסיינה נאפולי ועוד ערים זוטרות כמו בולוניה.
בכל מקום היום הרוגבי מתפתח ועוקף הרבה סוגי ספורט אחרים.

אלימלך זורקין 15 בספטמבר 2011

מה שאני לא אוהב במשחק הזה זה השגת נקודות דרך פנאלטיז. עבירה קלה במרחק 40 מטר מהשער הופכת להזדמנות לבועט להשיג 3 נקודות, כשאחוז גבוה מהבעיטות מתורגם לנקודות. למה דומה הדבר בכדורגל? למתן פנדל על פאול 30-40 מטר מהשער. לדידי, המטרה היא טריי או לחלופין להשיג נקודות ע"י בעיטה מוצלחת תוך כדי משחק פתוח. אני הייתי משנה את החוק שעבירה מעניקה לקבוצה כמה מטרים קדימה, לא הזדמנות לנקודות קלות.

וראגבי מראה כמה שחקני הכדורגל, ללא יוצא מן הכלל, הם חבורה של בכיינים, דיוות ודראמה קווינס. שלל התיקולים החריפים, שחקנים מדממים וצולעים, ואף אחד לא חושב להתגלגל כאילו ירו בו. בנוסף, המשחק כמעט ולא נעצר כששחקן פצוע. ראגבי זה משחק לגברים אמיתיים, מגוחך שאומרים שכדורגל זה משחק לגברים.

דויד 16 בספטמבר 2011

השנה הולכת להיות השנה של צרפת בראגבי וכדורסל.

יאיר אלון 28 ביוני 2016

כתיבה מעניינת ביותר נהנתי לקרוא!

Comments closed