ספורטנרול (ה') – רן עצמון

גם מאי שם באמל"ט, רן עצמון מפנק אותנו עם עוד פרק מובחר בסאגה והפעם על הסופר גרופ הראשונה

קרים

CREAM – DISRAELI GEARS

הסופרגרופ הראשונה, הפאוור טריו המקורי, חלוצי האלתורים בהופעות. את כל התארים הללו ניתן להצמיד לאריק קלפטון, ג'ק ברוס וג'ינג'ר בייקר אשר יחדיו הקימו את להקת  "קרים" בלונדון בשנת 1966. שלושת המוסיקאים הללו היו ידועים למדי בסצנת הבלוז-רוק הבריטית אבל שיתוף הפעולה בינהם יצר את אחת הלהקות החשובות והמשפיעות של סוף שנות הששים והזניק את השלושה למעמד של כוכבי על.

*

הגיטריסט אריק קלפטון כבר יצר לעצמו שם במסגרת חברותו בלהקת "יארדברדס" ועבודתו עם מוסיקאי הבלוז האנגלי החשוב ג'ון מאיאל. הזמר והבסיסט ג'ק ברוס והמתופף ג'ינג'ר בייקר היו חברים בלהקת הבלוז המשובחת של גראהאם בונד ויצרו לעצמם שם כיחידת קצב איכותית. כאשר החליטו קלפטון, ברוס ובייקר להקים להקה משל עצמם בשם "קרים" היה בכך משום תקדים וחדשות מרעישות. לראשונה חברו שלושה מוסיקאים נודעים ובעלי מוניטין מהרכבים שונים על מנת להקים להקה משל עצמם. גם הפורמט בו בחרו של שלישייה היה נדיר ולא מקובל באותה תקופה ולכן הציפייה לאלבום הבכורה של "קרים" הייתה רבה. האלבום שנקרא "פרש קרים" לא איכזב אבל אי אפשר לומר עליו שהוא אלבום גדול. את המפץ הגדול עשו חברי הלהקה עם אלבומם השני "דיזרעאלי גירס" שהפך לקלאסיקת בלוז-רוק-פסיכדליה עם צאתו לאור בשנת 1967 , שנה שהייתה משופעת באלבומים גדולים.

האלבום כלל ברובו שירים שחוברו על ידי חברי הלהקה ואפשרו להם להפגין את הוירטואוזיות שלהם כנגנים. כבר מהשיר הפותח את האלבום STRANGE BREW, אפשר להבין שזהו תקליט גדול. קלפטון בגיטרה בעלת צליל ייחודי מתווה את הדרך על רקע התיפוף המתגלגל האופייני לג'ינג'ר בייקר ומכין את הרקע לכניסה של ג'ק ברוס שהנו זמר פנטסטי. למעשה קלפטון מכפיל כאן שתי גיטרות שונות כשאחת משמשת כמצע קצבי ושנייה מעטרת את השיר בסולואים קצרים והופכת באמצע השיר לסולו גיטרה קלפטוני קלאסי. השיר הבא SUNSHINE OF YOUR LOVE, הוא כבר קלאסיקת רוק נצחית. הריף הפותח אותו הוא אחד הריפים הידועים שנכתבו אי פעם ועל בסיס הריף הזה מגישה "קרים" את הלהיט הגדול ביותר שלה. בשיר הפנטסטי הזה ישנם אלמנטים של הארד רוק עוד לפני שהוטבע המונח הזה והוא בנוי בצורה חכמה על בסיס הריף שמנגן קלפטון שהופך לסולו גיטרה מרהיב, תיפוף יצירתי של בייקר ושירה מלאת רגש של ברוס.

*

שני השירים הבאים WORLD OF PAIN ו- DANCE THE NIGHT AWAY, הם שירים איטיים יותר ופסיכדליים באופיים שנהנים מעבודת אולפן מוקפדת ובמיוחד בשני מפגין קלפטון טכניקת נגינה ייחודית בה הגיטרה שלו מטפסת מעלה מעלה בנגינה מלאת דמיון והשראה. בכלל העושר הצלילי של האלבום היה יוצא דופן לתקופתו והושג גם הודות לשימוש נרחב באפקטים שונים ועזרים אולפניים שלא היו נפוצים כמו דיסטורשן, ווא-ווא ואחרים שיצרו קליידוסקופ צלילי מורכב ועשיר. גם השיר TALES OF BRAVE ULYSES הנו יצירת מופת קצרה ומורכבת שנמשכת פחות משלוש דקות. השיר הקצר עשיר במעברים סגנוניים וחילופי אקורדים וגיטרת הווא-ווא המופלאה של קלפטון לוקחת את השיר לשיאים חדשים ומתחילה לקבע את המיתוס של קלפטון כאחד מגדולי הגיטריסטים בהסטוריה. בשיר הבא בעל השם חסר המשמעות SWLABR, ממשיך קלפטון להתפרע עם הווא-ווא אבל כאן מחזיר לו בייקר מלחמה שערה בתיפוף נמרץ ומורכב בשיר פסיכדלי וצבעוני בו הקצב הוא למעשה חלק מהמלודיה.

הקצב מואט בשיר הבא, שיר שקט ויפה של ג'ק ברוס בשם WE'RE GOING WRONG בו הוא מביא את יכולתו לשיא כזמר רגיש על רקע תיפוף מעודן וגיטרה עצובה והבלוז ממשיך גם בשיר הבא OUTSIDE WOMAN BLUES

שהוא גרסת כיסוי לבלוז מהיר יחסית של בליינד ג'ו ריינולדס בו שוב שוזר קלפטון שתי גיטרות שונות למארג צלילי מרהיב. השיר הקופצני TAKE IT BACK נהנה מנגינת מפוחית עליזה התורמת לאווירה הכיפית של השיר שהוא למעשה עוד בלוז מהיר אותו כתב ברוס עם שותפו הקבוע לכתיבה, התמלילן פיט בראון. את האלבום מסיימת פרודיה בו שרים השלושה שיר עממי מבודח שאינו שייך כלל לאלבום.

*

האלבום "דיזרעאלי גירס" התקבל בהתלהבות רבה על ידי קהל קוני התקליטים והמבקרים וקיבע את מעמדה של "קרים" כלהקת על. האלבום זכה להצלחה אדירה גם בארה"ב וזו הייתה בעצם הפעם הראשונה בה התוודע הקהל האמריקאי לאריק קלפטון שהפך בן לילה מגיטריסט ריתם אנד בלוז לכוכב רוק אמיתי. אפילו העטיפה הפסיכדלית הפכה לקלאסיקה עיצובית. זהו אלבום האולפן הטוב ביותר של "קרים" אשר התפרסמה בעיקר בהופעות החיות המעולות שלה בה הרשו לעצמם שלושת הוירטואוזים לאלתר אלתורים של דקות ארוכות כמקובל בג'אז ופרצו דרך למוסיקאי רוק גם במובן זה שהפך את האלתור לחלק לגיטימי מהופעת רוק. בקריירה הקצרה שלה נהגה "קרים" להוציא אלבומים משולבים בשירי אולפן לצד קטעים שהוקלטו בהופעות חיות כמו באלבום המפורסם WHEELS OF FIRE שכלל את השיר הנפלא "חדר לבן" ובאלבום הפרידה GOODBYE.

למרות ההצלחה הענקית של השלישייה מאבקי אגו ומריבות תכופות הביאו לקיצה המהיר של הלהקה בסוף שנת 1968 , כשנתיים לאחר הקמתה. קלפטון ובייקר המשיכו יחדיו בסופרגרופ חדשה בשם BLIND FAITH בה היה חבר גם סטיבי ווינווד אבל לאחר אלבום אחד התפרק גם הרכב זה. בייקר, למרות היותו מתופף מוערך, לא זכה להצלחה גדולה בהמשך הקריירה שלו. גם ג'ק ברוס לא ממש הצליח בקריירת הסולו שלו חרף העובדה שהנו מוסיקאי מעולה וזמר משובח. הוא הוציא מספר אלבומי סולו בהם השתתפו נגנים נודעים אבל מעולם לא שחזר את ההצלחה שהיתה מנת חלקו ב"קרים". לעומתם אריק קלפטון הפך לסופרסטאר ולאמן מצליח ביותר עם קריירה עשירה הנמשכת מעל ארבעים שנה.

*

"קרים" הייתה להקה פורצת דרך ומשפיעה במספר מובנים: קודם כל בעצם היותה הסופרגרופ הראשונה בהיסטוריה, הרכב שנתן לגיטימציה למוסיקאים מהרכבים שונים לחבור יחדיו על מנת ליצור להקה חדשה המבוססת על הכישרון והמוניטין המוכחים של כל חבר. בנוסף לכך מבחינה מוסיקלית היתה "קרים" להקה פורצת דרך בכך ששילבה בלוז, רוק ופסיכדליה תוך כדי שימוש באפקטים ואביזרי עזר שונים בהקלטת אלבומיה. גם הפורמט של פאוור-טריו היה חדשני ובלתי מקובל בזמנו אבל אולי האלמנט החשוב ביותר בהשפעתה של הלהקה היתה הצורה בה פיתחו חבריה את אמנות ההופעה החיה. לא עוד נסיון לשחזר את אלבום האולפן על הבמה אלא ניסיון לתת לשירי האולפן ערך מוסף ומימד חדשני בהופעות באמצעות אלתורים ארוכים ששואבים מקונבנציית הג'אז ומתבססים על יכולת הנגינה העילאית והיכולת המוסיקלית העשירה של כל נגן בהרכב.

"קרים" הייתה להקה שאפשר להגדירה ככוכב שביט בשמי המוסיקה. למרות אורך חייה הקצר הלהקה הפכה למיתוס ושנים מתרוצצות ספקולציות על איחוד מחדש של השלישייה אך בינתיים ללא תוצאות. קשה לחשוב על איחוד מרגש יותר של להקת עבר שעשתה קריירה כה מזהירה אם כי קצרה אבל בינתיים המעריצים עדיין מחכים שזה יקרה.

*

האלבום יצא במהדורת דלוקס מיוחדת הכוללת שני דיסקים עם סאונד משופר ותוספות לרוב. במהדורה זו האלבום מופיע בשתי גרסאות, גרסת מונו וגרסת סטריאו, לצד שירים נוספים שהוקלטו באותה תקופה ולא נכנסו לאלבום. זוהי המהדורה המומלצת היות וגרסת הדיסק המקורית הינה באיכות סאונד גרועה למדי.

מפיק: פליקס פאפאלרדי

משתתפים:

אריק קלפטון : גיטרה, שירה

ג'ק ברוס : באס, שירה, מפוחית

ג'ינג'ר בייקר : תופים, כלי הקשה

 

רשימת השירים:

STRANGE BREW 2.47

SUNSHINE OF YOUR LOVE 4.11

WORLD OF PAIN 3.02

DANCE THE NIGHT AWAY 3.35

BLUE CONDITION 3.31

TALES OF BRAVE ULYSSES 2.47

SWLABR 2.42

WE'RE GOING WRONG 3.25

OUTSIDE WOMAN BLUES 2.24

TAKE IT BACK 3.05

MOTHER’S LAMENT 1.47

 

אלבומים מומלצים נוספים:

WHEELS OF FIRE
GOODBYE
LIVE CREAM VOLUME 2

סוגיית המאה
מוחמד עלי (1942 - 2016)

93 Comments

משה 4 ביוני 2016

אלבום אדיר, שלושה וירטואוזים שיוצרים להקה מצויינת.
אני בספק אם הם יוכלו להתאחד מכיוון שג׳ק ברוס ז"ל כבר שנתיים.

Amir A 4 ביוני 2016

היה כמובן האיחוד ב-2005 באלברט הול למשך ארבעה ערבים רצופים ולפניו הופעה קצרה ביחד ב-93 כשהם נכנסו להיכל התהילה.

בני תבורי 4 ביוני 2016

הקליפ המצורף מהאיחוד ב 2005

אמיתי 4 ביוני 2016

אלבום אדיר. ממש זיקוק של שלושת הכישרונות שעשו אותו.
נתן השראה גם להנדריקס…
הסרט על גינגר בייקר גם מומלץ. אחד המשוגעים

גיא זהר 4 ביוני 2016

הנדריקס אהב לנגן בהופעות את זהר אהבתך

אמיתי 4 ביוני 2016

גם היה מעריץ של זוהר

גיא זהר 4 ביוני 2016

ארגוב? יש מצב

Amir A 4 ביוני 2016

טוב, זאת כבר קלאסיקה אמיתית. משהו אחד לגבי קרים, לקלפטון די נמאס משני האחרים שהיו עסוקים בהופעות בלהשוות למי יש גדול יותר. הוא סיפר שפעם הוא הפסיק לנגן באמצע שיר כי הוא פשוט לא יכל לשמוע את עצמו על רקע ההשתוללות של השניים האחרים והם אפילו לא שמו לב. באותה התקופה הבנד הוציאו את האלבום הראשון שלהם (Music from Big Pink) שהשפיע עליו עמוקות. הסיפור הוא שהוא הגיע לבקר אותם בוודסטוק, היכן שהם עבדו, בתקווה להצטרף אליהם אבל זה לא התממש. רובי רוברטסון צחק על זה לאחר כמה שנים ושאל אם קלפטון חשב שהבנד היו צריכים גיטריסט אחר. בכל מקרה, אני לא יודע אם ההשפעה של הבנד גרמה לזה שקלפטון יזנח את הרוק והבלוז הכבד יותר ובסופו של דבר ייגרר לכיוון שירים כמו lay down sally ו- Wonderful Tonight שלטעמי היה עדיף אם לא היו נכתבים, לפחות לא על ידי קלפטון…
לגבי בליינד פיית', גם שם הסיפור הוא שהוא חשש שבעצם הקהל יראה את הלהקה בתור קרים 2. היו להם כמה שירים נפלאים אבל לא מספיק לאלבום ראשון ובטח להופעה חיה. עדיין, הלחץ מהקהל גרם להם לצאת ולהופיע בהייד פארק ומומלץ לחפש את הוידאו המלא של ההופעה ביוטיוב. יכול לתת מושג לצעירים כאן איך מוזיקה באמת אמורה להישמע. קלפטון עצמו לא היה מבסוט מההופעה וחשב שהם מיהרו מדי להופיע, לפני שהם היו מוכנים. כל זה תרם לכך שהלהקה הנפלאה הזו התפרקה אחרי אלבום אחד, לא לפני שהם ייצרו סקנדל לא קטן עם העטיפה של האלבום.
ודבר אחרון, אם כבר בליינד פיית' אז רק שווה להזכיר את סטיב ווינווד הנפלא שהיה חלק מהלהקה של ספנסר דיוויס, טראפיק, בליינד פיית' ועוד לפני ששנות השמונים לקחו אותו לכיוונים קצת פחות נחמדים עם שירים כמו וואלרי. לטעמי האישי הדבר הגדול ביותר שהוא לקח בו חלק היה הפרוייקט GO של סטומו יאמאשטה יחד עם אל דימיולה, מייקל שרייב וקלאוס שולץ. האלבום שלהם בהופעה חיה מפריז הוא ללא ספק אחד מעשרת התקליטים שאקח איתי לאי בודד.

אמיתי 4 ביוני 2016

מה רע בליי דאון סאלי? גנב מהשחורים את הבלוז וקצת
קאנטרי מהרדנקס..לגיטימי

Amir A 4 ביוני 2016

לגיטימי כן אבל לא טוב מספיק. שיר בינוני. גם Wonderful Tonight שיר בינוני שלא מתקרב לשיר האהבה השני שנכתב לפטי בויד, SOMETHING של ג'ורג' האריסון.

אמיתי 4 ביוני 2016

טוב גדולתו של קלפטון היא לא בכתיבת שירים (לא שאני מסכים איתך שזה שיר בינוני)

עירן 4 ביוני 2016

אמיתי, יותר פשוט: גדולתו של קלפטון לא מתקרבת אפילו לקרסוליה של גדולת האריסון, בכתיבה ושירה.

עירן 4 ביוני 2016

והאריסון גם מתייחס לגיטרת ווה-וואה:

הוא לא צריך כזאת….

https://www.youtube.com/watch?v=usGObvP42GM

yaron 5 ביוני 2016

גדולתו של קלפטון – שהוא היה ב-CREAM :-)

Amir A 5 ביוני 2016

(-:
גדולתו של קלפטון היא קודם כל בסולו של While My Guitar Gently Weeps. אחר כך עבודת הגיטרה ב- crossroad. מצידי הוא יכל לסגור את העיניים אחרי שני אלו ועדיין להחשב לאחד הגיטריסטים הגדולים בהיסטוריה.

גיא זהר 4 ביוני 2016

לפני מספר שנים קלפטון ווינווד עשו סיבוב הופעות משותף

גיא זהר 4 ביוני 2016

ולגבי קלפטון של אמצע שנות ה70 אמצע שנות ה80, הבחור לא כל כך ידע מה קורה איתו אז הכל נסלח.

משה 4 ביוני 2016

באלבום של בליינד פיית יש קטעים אדירים וההופעה בהייד פארק היא פנינה אמיתית. ווינווד היה ילד פלא בטראפיק, הוא התבגר קצת פחות טוב.

אסף THE KOP 4 ביוני 2016

היום קמתי בבוקר ל Dry your Eyes המופלא של ניל דיאמונד וחשבתי לעצמי כמה זה יהיה נחמד אם רן יכתוב על The Band, אחת הלהקות האהובות עלי.

הוואלס האחרון הוא סרט נפלא.

ניינר / ווריור 4 ביוני 2016

וינווד הוא ברשימת הגדולים מכולם. התחיל כילד פלא והמשיך לקריירה כבירה. זמר על, קלידן מעולה וחתום כמחבר על שורה ארוכה של שירי על קלאסיים. המופע שלו עם קלפטון מלפני כמה שנים הוא מסטרפיס. וגם האלבום של בליינד פיית מינוס הקטע המיותר של בייקר

אריק 4 ביוני 2016

לא הבנתי פעם למה לא מתחבר אליהם. בסוף חשבתי שכנראה מדובר על החוסר בנשמה שמאפיין את רב הסופר גרופים. כאילו הכל נכון וזה לא עושה לי כלום.
אבל אולי זה פשוט קלפטון המעצבן. שני רק לסטינג.

אסף THE KOP 4 ביוני 2016

למעט ה Traveling Wilburys

עדי אבני 4 ביוני 2016

סטינג דווקא עשה יופי של דברים בפוליס וגם בתחילת קריירת הסולו שלו. רק בננינטיז הוא נהפך לזמר מוזיקת מעליות.

Matipool 4 ביוני 2016

עדי – לגמרי .
שני אלבומי הסולו הראשונים של סטינג מעולים וגם בפוליס היה לו לא מעט שירים נפלאים .

יואב 4 ביוני 2016

לגמרי עדי.
פוליס היו טריו מרהיב(סטיוארט קופלנד הוא המתופץ הנערץ עלי) ודרים אוף דה בלו טרטל(הייתי בטור הזה) הוא מסטרפיס.

יואב 4 ביוני 2016

אריק, אני גם לא מחובבי קלפטון. פיט טאונסנד(דוגמה מקרית) אול דה ווי.

ניינר / ווריור 4 ביוני 2016

פוליס השני וסינכרוניסיטי הם אלבומים מעולים. קופלנד מתופף אדיר וייחודי וגם לסאמרס לא חסר. סטינג אכן הפך להיות סמל לכל מה שרע במוסיקה אבל גם בלו טרטלס אחלה אלבום. משם הכל התחרבן

אריק 4 ביוני 2016

פוליס נהדרים כמובן. סטינג הפך עם השנים לכל כך בלתי נסבל שקשה כבר לשמוע אותו מהמוקדמים בלי לעשות הבחנה.
את קלפטון אף פעם לא אהבתי. גיטאריסט טוב מאוד אבל חסר שם איזה עוקץ וכותב שירים די מחורבן. משהו שם לא עובר אלי זה סובייקטיבי כמובן אבל אפילו השיר לבן המת איכשהו משאיר אותי אדיש, זה בטוח בא מהלב וזה נשמע לי קיטש.

yaron 5 ביוני 2016

גם בונו הפך לבלתי נסבל ועוד רבים וטובים, אז מה?
זה הופך כל מה שעשו בעברם לרע?

matipool 5 ביוני 2016

גם "גוסט אין דה מאשין" מעולה .
הייתי מת להיות בהופעה שלהם .

אלעד כץ 4 ביוני 2016

אז קלפטון = לברון ?
או אולי פול פירס…

גיא זהר 4 ביוני 2016

איחוד נוסף של קרים לא יקרה כנראה משתי סיבות: קלפטון פרש מהופעות השנה ובייקר נראה בסרט שעשו עליו לא במצב שמסוגל להופיע. אבל החיים מזמנים הפתעות. ראיתי בזמנו הופעה של ברוס בארץ ( לא זו שהופיע עם בייקר בחימום לדיפ פרפל). כיף גדול. בעיניי האלתורים שלהם בהופעות היו מוגזמים באורכם אבל חוץ מזה עשו אחלה שירים

משה 4 ביוני 2016

נראה לי שהעובדה שברוס לא בחיים יותר בעייתית משתי האחרות…
בייקר מופיע עדיין לפעמים כך שזה לא המכשול, למרות שהוא גר בבקתה באפריקה.

גיא זהר 4 ביוני 2016

זה שברוס מת הוא המכשול הקטן ע"ע המי למשל. וברצינות, מוזר שעבר לי מתחת לראדר. מהאנדרייטדים שיש.

yaron 5 ביוני 2016

מנחש שראית את ג'ק ברוס וחברים בת"א או בירושלים.
אחת ההופעות הגדולות שראיתי בחיי (וראיתי). Clem Clempson נתן שם הופעה אדירה וג'ק ברוס תמיד היה אחד האדירים.

עירן 4 ביוני 2016

יפה !!! לא מתחבר במיוחד לקלפטון, אבל למדתי הרבה. מחכה לפיצוח של הנסיבות שהובילו ליצירה שנקרא "אוטומטי להמונים". אני מבין שיש הרבה זמן על גדות הנהר בגוואטמאלה, אז קדימה.

עירן 4 ביוני 2016

ואפרופו ווינווד:

קלפטון צריך להגיד תודה ששהה במחיצתו:
https://www.youtube.com/watch?v=t8878chOvfI

בני תבורי 4 ביוני 2016

אוי כמה טחנתי את השיר הזה בתכנית…

סימנטוב 4 ביוני 2016

אז ה מה מקשבים בימינו בקריביים…
אלבום נפלא (היחידי שלהם שבאמת שהתחברתי אליו). כיום אני לא מצליח להקשיב לכולו. Tales of Brave Ulysses שיר נפלא (מדהים שהוא יצא כל מוקדם) אבל World of Pain זה השיר שהכי תפס אותי.

ניינר / ווריור 4 ביוני 2016

בקריביים משמיעים רק רגאיי מהסוג הנחות ביותר או איזה מיקס מזעזע של היפ הופ רגאיי. כתבתי משמיעים כי אני לא מסוגל להקשיב לזוועות האלו שאוכלות את הראש עד שבא לך להרוג מישהו. סליחה בוב מארלי אבל ארור האיש שהמציא את המוזיקה האיומה הזו

סימנטוב 5 ביוני 2016

לגמרי, מרושם חיצוני הוא נשמע מאוד סקסיסתי

קירקגור 4 ביוני 2016

מצחיק, בדיוק הבוקר האחיין שלי עבר על אוסף התקליטים וביקש לשים את
התקליט, ששאלתי למה הוא השיב שהעטיפה נראית מגניב… אני זוכר שכשאני הייתי ילד אהבתי את האלבום כי חשבתי שהוא קשור לישראל…

בדרך כלל לא מעריץ את כל ההתייחסות כ״סופר״, זה לצרכי שיווק וצורך במיתוס, יותר מכל דבר אחר. זה היה פשוט אחלה פרויקט מוזיקלי, ועברו הלאה.

ממליץ בסופר חום לראות את הסרט התיעודי על ג׳ינג׳ר בייקר. משוגע אמיתי. וניגן עם פלה קוטי. איחוד נוסף כבר לא יהיה, כמובן.

ניינר / ווריור 4 ביוני 2016

בקשר לאיחוד, בטעות עלתה כאן גרסה לא מעודכנת של הטקסט. כמובן שהיה האיחוד באלברט הול ב2005 שהונצח על דיסק ודיוידי. איחוד שלא בייש את המקור.

YG 4 ביוני 2016

אלבום מופתי, תודה על התזכורת.

ברשימה שלי אגב, הוא נמצא מתחת דרק אנד דה דומינוס, אבל זה כנראה רק אצלי.

עדי אבני 4 ביוני 2016

גם אצלי, וזאת הפעם הראשונה שאני מודה בזה…

ניינר / ווריור 4 ביוני 2016

דרק והדומינוס זה טופ 10 אול טיים. אין הרבה אלבומים ברמה הזו, ועוד כפולים

סוס זקן 4 ביוני 2016

עם כל הכבוד לקרים, בליינד פיית' ודרק (ויש), לטעמי קלפטון הגיע לשיאו כגיטריסט דווקא בשנות ה- 90, לאחר שחדל לשתות וחזר לחקור את הבלוז.
למשל כאן: https://www.youtube.com/watch?v=BQTlLp19BtI

ניינר / ווריור 4 ביוני 2016

קלפטון הוא לא סונגרייטר דגול וצריך מישהו על ידו כדי להוציא ממנו שירים גדולים. את השירים הכי גדולים שלו הוא כתב עם בובי ויטלוק , ברוס או עשה קאברים אדירים. ככותב עצמאי אין לו הרבה מה למכור ושירים כמו וונדרפול טונייט או ליי דאון סלי הם זוועת עולם

גיא זהר 4 ביוני 2016

וגם דמעות בגן עדן עם כל הצער על הטרגדיה שפקדה אותו. לגבי ברוס ראוי לציין שניגן בדרך כלל על באס פרטלס. כמו ז'אקו האליל.

Amir A 4 ביוני 2016

ז'אקו! בדיוק יש לי את Invitation במכונית.

גיא זהר 4 ביוני 2016

אינוויטשיין מעולה שבמעולים.

ניינר / ווריור 4 ביוני 2016

ברוס הוא באסיסט אנדרייטד בטירוף. וגם זמר מעולה. מה שכן אלבומי הסולו שלו לא מאד מוצלחים.
מצד שני אני זוכר הופעה אדירה שלו בארץ בתחילת האייטיז עם קלם קלמפסון הנהדר בגיטרה, רוני ליהי בקלידים ולא זוכר לעזאזל מי היה המתופף

אמיתי 4 ביוני 2016

צמע אתה אחלה כותב והטורים שלך מגניבים אבל…
יש לך נטייה לזלזל גם במוזיקאים ענקיים (פלוייד לדוגמא) וגם לקבוע
עובדות על שירים בצורה די חסרת פרופורציות.
אני יכול לקבל שיש לך יותר ידע ממני במוזיקה ואתה בעניינים אבל
כמו בכתיבה על ספורט וכל תרבות הלוזר-צוקר שרווחת פה אתה
סתם זורק משפטים חסרי שחר ומובן וגם בטרימינולוגיה נמוכה.
חבל

אסף THE KOP 4 ביוני 2016

הוא לא מזלזל בפלויד
רק שם אותם בפרספקטיבה הנכונה

אמיתי 4 ביוני 2016

כתב עליהם ועל הביטלס (חיפושיות הקצב!!) שהם אוברייטד..דיי.
אנלא ילד שהתחיל לשמוע מוזיקה שילשום. זה בגדר המגוחך

ניינר / ווריור 4 ביוני 2016

אמיתי, אני כותב מה שאני חושב ולא מצפה מאיש להסכים איתי. אני מודה שאני לא מבין מה הסיפור של פלוייד, במיוחד לאור המעמד המיתולוגי שלהם שלא ברור בעיני. לגבי החלק השני של הטענה שלך, אני כותב על מוסיקה מאהבה ולכן כשאני אוהב משהו עד מאד אני לא מנסה להסתיר זאת אלא להפך. כמובן שזכותך לחשוב שאני מפריז בקומפלימנטים, אבל זכותי גם להלל את מי שאני אוהב וכאן אני כותב על מי שאני ממש אוהב

אמיתי 5 ביוני 2016

תהלל בכייפ שלך.. הבעיה היא עם מי שאתה פחות אוהב..
אולי אפשר להגיד על חלק מהשירים של קלפטון שהם לא עומדים
בסטאנדרט. אבל זוועת עולם? זה סתם בולשיט. כמו שכתבתי
שווה ערך ללכתוב שלברון הוא לוזר. פשוט זילזול באינטיליגנציה.
מעמד מיתולוגי לא מגיע במיקרה. לא מכיר שום רשימת מאה האלבומים
הגדולים בלי 3 אלבומים של פינק פלוייד. כשלרוב יש להם נציגות בעשירייה.
טוב. אני מאד אוהב שכותבים על מוזיקה רק צורם לי שצריך ללכלך על משהו
שהוא קונצנזוס רק בשביל לצאת מקורי.

ניינר / ווריור 5 ביוני 2016

אני באמת חושב כך, אין לי שום רצון לעשות דווקא או לצאת מגניב או מקורי. לפינק פלויד יש שני אלבומי על ברמה הסטורית-דארק סייד וויש יו וייר היר (את הראשון עם בארט נשים בצד). הבעייה שלי היא שמהללים כל מה שהם פעם עשו ומדביקים את התואר יצירות מופת לתקליטים בינוניים מאד או סתם גרועים כמו מדל, אנימלס וכד'. דה וול הוא תקליט מחריד בעיני מכל האספקטים ואני לא מצליח להבין את ההייפ המטורף סביבו. בנוסף לכך הריתם סקשן שלהם ברמה מאד נמוכה ובכלל זו להקה חסרת גרוב לחלוטין שקורסת לעיתים קרובות תחת החשיבות העצמית הנפוחה שלה. מה שכן תקליט הסולו הראשון של גילמור הוא אלבום אדיר בעיני והוא בכלל גיטריסט מקורי עם סאונד ייחודי. אז אלו הם שני הסנט שלי על הפלוייד, בלי להתלהם ובלי להשתמש בביטויים קשים או בקיצור-אוברייטד :)

אמיתי 5 ביוני 2016

הכל טוב. דעתך כבודך.
הכי בקטנה: הטכסטים באנימלס, שיצא בזמן פריצת הפאנק,
יותר מקוריים בועטים ואנטי ממסדיים ממה שאף להקת פאנק
באותה תקופה שרה. אלבום אנדרייטד בטירוף. (-:

עירן 5 ביוני 2016

ניינר (סליחה, וורייר), כרגיל, תיארת במדוייק. הראשון של גילמור נהדר.

אמיתי – לא מבין את ההעלבות הזו. מותר לרן לכתוב דעתו ובמוזיקה, יותר אולי מתחומים אחרים, הכל זה עניין של טעם. לשם הפרוטוקול, השירים האלו של קלפטון הם זוועת עולם ופינק פלויד להקה נחמדה, כשגילמור כנראה היה היותר מוצלח שם.

גיא זהר 5 ביוני 2016

רן, אני חושב שאי אפשר לנתק מפינק פלויד (או יותר נכון מווטרס המנוול) את הטקסטים שחלקם לפחות בעיניי על גבול הגאונות. זה כמו שתגיד שדילן ירום הודו עושה מוזיקה מאוד פשטנית. לגבי דה וול, לא מאלבומים החביבים עליי, הוא אמור להיות אנטי פשיסטי. זה שאולי בהפוך על הפוך הוא כזה ואין ספק שבומבסטי ונפוח לא אומר שהכוונה המקורית שלו היתה כזו. גם הפאנק התחיל מצעירים זועמים והפך במקרים רבים את אנשיו לתאבי בצע

אסף THE KOP 4 ביוני 2016

הפינק פלויד בהחלט אוברייטד.
לגבי הביטלס – אני מאוד אוהב אותם.

yaron 5 ביוני 2016

Billy Cobham
אחת ההופעות הגדולות שזכיתי לראות בחיי הקצרים!
בערב הראשון היה שידור חי של ההופעה בתל אביב ואלי ישראלי פשוט הגיע לאורגזמות באולפן ובצדק רב.
למחרת עליתי לבנייני האומה להופעה פשוט אדירה :-)
CLEM CLEMPSON פשוט הפיל את הקהל, ברוס היה בכושר על וכך גם שאר ההרכב.

ניינר / ווריור 5 ביוני 2016

גם אני ראיתי את ההופעה האדירה הזו בבנייני האומה -אתה בטוח שזה היה קובהאם?

yaron 5 ביוני 2016

לא…
איזה הופעה. ג'ק ברוס ענק תמיד אבל הגיטרות של קלמפסון עדיין צרובות לי בזיכרון :-)

גיא זהר 5 ביוני 2016

לפי הבדיקות שאני עשיתי יש מצב שזה היה המתופף של הקנקס

yaron 5 ביוני 2016

היתה לי הרגשה שזה לא היה קובהם.
דיי בטוח שזה היה
Anton Fier

yaron 5 ביוני 2016

אם למישהו יש במקרה קישור להופעה של ההרכב הזה זה יהיה אדיר.
יש לי איפשהו קסטה עם הקלטה של ההופעה בתל אביב ששודרה בגלי צהל עם אלי ישראלי שפשוט נגנב שם.

ניינר / ווריור 5 ביוני 2016

יאללה מי מרים את הכפפה? מת לשמוע את ההופעה הזו שוב

yaron 5 ביוני 2016

זה הכי קרוב שמצאתי :-)
https://www.youtube.com/watch?v=j8iSnEPfU_o

yaron 5 ביוני 2016

זאת גם הופעה פסיכוטית.
Jack Bruce, Ginger Baker & Gary Moore Live at Rockpalast, 1993

https://www.youtube.com/watch?v=J0esLF_z8qg

ניינר / ווריור 4 ביוני 2016

ג'קו הוא המאסטר של הבאס שאין שני לו. מה שהוא עושה בסולו הראשון של מתיני, בוודר ריפורט (במיוחד הקטעים שהוא משתתף בבלק מרקט וכל הבי וודר) , הליווי הלא ייאמן למיטשל בהג'ירה ובשדו אנד לייט-הפסגה של הבאס. וגם כמובן אלבומי הסולו . סיפור כל כך טראגי ואיום מה שקרה איתו. ראיתי לא מזמן את הסרט שעשו עליו ופשוט בא לך לבכות בשל גודל הטרגדיה

Amir A 5 ביוני 2016

אם כבר בסיסטים, אני חייב לומר שעצוב שהם לא מקבלים את אור הזרקורים. יש את החשודים המידיים של הרוק והג'אז-רוק כמו ג'אקו, אנטוויסל, גדי לי, ג'ון פול ג'ונס, ויקטור ווטן הנפלא, סטנלי קלארק ועוד אבל בסופו של דבר עבודת הבס כמעט תמיד נשארת בצל.
אחד הגדולים הוא פול מקרטני, שהגדולה שלו בתור בסיסט נשכחת לעיתים רק בגלל האיכויות שלו בתור כותב ומבצע. רק בשביל הטעם ניתן כאן את הכבוד לילד הצעיר שמכסה את הבס ב- Nowhere Man. בס ליין אדיר, במיוחד האופן שבו הוא הולך במקביל לשיר עצמו אבל כמעט ולא קשור אליו.
https://www.youtube.com/watch?v=0Iw74dZoql8

ניינר / ווריור 5 ביוני 2016

כידוע אני לא חובב ביטלס גדול אבל מקרטני באסיסט אדיר שבאמת לא מוערך דיו בתחום בגלל הסיבות שציינת. אני אוהב שהוא מנגן על הופנר עתיקה. עוד באסיסטים שאני מאד אוהב הם אלפונסו ג'ונסון , מירוסלב ויטוס ופלי של הפפרס

עירן 5 ביוני 2016

שורת הבס הכי טובה בעיניי של מקרטני היא ב Two of Us. בוידאו של זה דווקא האריסון מנגן על הבאס.

אריק 5 ביוני 2016

זה בגלל שאתה אפילו לא יודע מי זה בוטסי קולינס…

גיא זהר 5 ביוני 2016

+1 אריק

ניינר / ווריור 5 ביוני 2016

אני מאנשי לארי גראהאם

אריק 5 ביוני 2016

זה תיקו. כמו דיוויס וקולטריין

גיא זהר 5 ביוני 2016

לא חושב שמישהו משווה בין דיוויס לקולטריין מבחינת רמת נגינה. אבל דיוויס הוא אולי המוזיקאי הגדול ביותר (כולל קלאסית) במאה ה20 מבחינת השפעה, גם על סגנונות מוזיקליים וגם על מןזיקאים שחסו בצלו.

אמיתי 6 ביוני 2016

מה שרשמת על דייויס +1000. ביצז ברואו האלבום החשוב במאה. לדעתי

יואב 5 ביוני 2016

פול באמת בסיסט עצום שממש ניגן מלודיות על הבס.
אנטוויסל של המי היה וירטואוז אמיתי.
יש לי חבר עם הופנר כזאת בדיוק…

אסף THE KOP 5 ביוני 2016

שיט
פיספסתי את הדיון של הבאסיסטים.
אציין רק שאני מאוד אוהב את Phil Lynott ויותר ממנו את Mark King מ Level 42

Amir A 5 ביוני 2016

מארק קינג באמת גדול. לכבודו נשים את הקישור

https://www.youtube.com/watch?v=F3cXaZ3qugc

אסף THE KOP 5 ביוני 2016

אחרי שהם ירדו מגדולתם, ראיתי אותם ב-1994 בהופעה בבלנהיים, ניו-זילנד.
זה שקול לכך ש Tears for fears יבואו להופיע באמפי של חצור הגלילית.

היה ערב ענק.

ניינר / ווריור 6 ביוני 2016

מארק קינג באמת אדיר. עושה דברים נפלאים בוורלד מאשין

גיא זהר 5 ביוני 2016

אומנם במטאל הבסיסיטים לא עושים דברים מתוחכמים ברוב המקרים אבל ראוי להזכיר את הבסיסט של איירון מיידן, להקה שלטעמי לא מקבלת מספיק כבוד

ניינר / ווריור 6 ביוני 2016

סטיב האריס. יש לי הרבה כבוד אליו כי יש לו באחוזה מגרד כדורגל תקני ופאב

סימנטוב 6 ביוני 2016

הוא מצוין (למרות הז'אנר…)

סימנטוב 6 ביוני 2016

גדי לי נפלא גם כריס סקווייר

ניינר / ווריור 6 ביוני 2016

סקוייר באסיסט הפרוג מס' 1. מי שלא מכיר את אלבום הסולו האדיר שלו fish out of water שימהר להקשיב לו.
ןכמובן גדי לי. איך שכחתי את גדי לי ויינריב?

yaron 5 ביוני 2016

קלפטון של קרים זה לא קלפטון של אחרי קרים…
בעיני מדובר באחת הלהקות הגדולות בהיסטוריה של הרוקנרול וחשוב להבין שהרוח החיה מאחורי הלקה היה ברוס ולא קלפטון.

yaron 5 ביוני 2016

רן,
למה להתקמצן ולשים רק שיר אחד.
הנה גרסה מלאה של אחת מהופעות האיחוד הגדולות בהיסטוריה :-)
https://www.youtube.com/watch?v=JbQib5v9XJs

Comments closed