הלהקה הכי טובה של מנצ'סטר / יותם מלמן

איתרע מזלי להיות בפאריס ביום ראשון, בגמר גביע העולם בראגבי, אבל הסיבה המקורית מאחורי נסיעתי היתה הופעת איחוד של "ניו אורדר".

ניו אורדר היא הלהקה האהובה עלי וזו שהשפיעה עלי יותר מכולן. דרכה גם התוודעתי ל"ג'וי דיוויז'ן" – גלגולה הקודם של הלהקה, שהפכה לניו אורדר עם התאבדותו של סולנה, איאן קרטיס. ניו אורדר היא בעיני הלהקה המנצ'סטרית ביותר. כג'וי דיוויז'ן, ועוד קודם לכן בשמה המקורי "וארשה", היא היתה מחלוצות הפוסט פאנק בסוף שנות השבעים.

מאוחר יותר, כניו אורדר, היא הייתה לחלוצת דאנס, פופ ואלקטרוניקה כשהיא מזוהה עם אחת התופעות האנגליות החשובות ביותר של המאה העשרים – "מאדצ'סטר"; או מנצ'סטר העליזה (והדכאונית) של סוף שנות השמונים ותחילת התשעים: הסמים, המסיבות והמועדונים.

אבל ניו אורדר לא הייתה רק תופעה מוסיקלית. היא הייתה תופעה אסתטית. האמן ומעצב העל, פיטר סאוויל, היה חבר קרוב של הלהקה ועיצב עטיפות רבים מאלבומיה, שהפכו לאיקונות מודרניות. בימאים וצלמים כמו אנטון קורבין, ג'ונתן דמי ורוברט פרנק עבדו עם ניו אורדר, צילמו עבורה קליפים וזוהו עם סגנונה האסתטי.

ניו אורדר ואמרגנה הבלתי נלאה, טוני ווילסון, המציאו עצמם כל פעם מחדש. הם הקימו את חברת התקליטים "פקטורי", והיו הבעלים של מועדון הלילה ה"הסיינדה", שמקומו בדברי ימי המועדונים והלילה חקוק לעד. חשיבותה של ניו אורדר תועדה בסרטי המופת "אנשי המסיבות", שמספר את סיפורה של מנצ'סטר, ו"קונטרול", שמספר את סיפורה של ג'וי דיוויז'ן.

בתום ההופעה ניהלתי דיון עם חבר יקר וטענתי בפניו כי מנצ'סטר היא העיר המוסיקלית החשובה ביותר (מוסיקה פופולארית כמובן). יותר מליברפול, יותר מסיאטל ויותר משדרות.

ניו אורדר, ה"סמית'ס", ה"סטון רוזס", ה"אפי מאנדייז" ו"אואזיס" צמחו וגדלו כולן במנצ'סטר – וגם גרהאם נאש, ה"הוליס", "10 סי.סי" ו"דה פאל" – כדי שלא תאשימו אותו בחד מימדיות היסטורית ומוסיקלית.

אבל הבכורה והבכירות לעניות דעתי שמורה לניו אורדר, מכיוון שהיא הייתה שם לאורך כל הדרך – מהפוסט פאנק, דרך הניו וויב, מדצ'סטר ועד הבריטפופ.

*

מה לכל זה ולבלוג ספורטיבי? ובכן, כל הלהקות  הללו הן להקות כדורגל. אואזיס מזוהה כמובן עם הסיטי. איאן בראון, סולן הסטון רוזס (ששירה "This is the one" מושמע באולד טראפורד עם עליית הקבוצה לכר הדשא), הוא אוהד יונייטד שרוף.

אחרי הופעתו של איאן בראון בישראל לפני כמה שנים נתקלתי בו במקרה בבר תל אביבי. בראון היה מוקף במארחיו ונראה עייף ולא ידידותי. ניגשתי אליו ושאלתי אותו לדעתו בסוגיית אברהם גרנט ומצבה של צ'לסי. בן רגע אורו עיניו. הסתבר לי שהוא עייף משיחות מוסיקליות ובסך הכול רצה לדבר על כדורגל ועל ליגת האלופות.

ג'וי דיוויז'ן מייצגת היטב לא רק את המוזיקה המנצ'סטרית, אלא גם את הכדורגל הלנקשיירי ושלוש מקבוצותיו הבכירות: סולן הלהקה, איאן קרטיס זצ"ל, אמנם גדל במקלספילד, אך היה אוהד סיטי מסור. המתופף, סטיבן מוריס, ידוע בתור אוהד מקלספילד טאון, ושני חברי הלהקה האחרים, ברנרד סמנר ופיטר הוק (שיגיע בחודש הבא להופעה בישראל) מוכרים כאוהדי יונייטד שרופים.

אבל את תהילתה כלהקת כדורגל חייבת ניו אורדר לרגע אמנותי אחד, בלתי נשכח. מכל להיטיה הגדולים, היחיד שהגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי היה "וורלד אין מושן", המנון הנבחרת האנגלית למונדיאל 90'. את המילים כתבו חברי הלהקה יחד עם הקומיקאי קית' אלן (אביה של לילי).

האגדה מספרת שפיטר בירדסלי, כריס וודל וגאזה היו המועמדים לשיר את קטע הראפ לקראת סיום השיר, אבל משום מה הם הפסידו לג'ון בארנס, שמככב בשיר ובקליפ. יסלחו לי אריק איינשטיין,אייל גולן, שלמה ארצי, שאקירה ואנסטסיה, אבל ניו אורדר, בעיני, הם מחברי שיר הכדורגל הטוב בהיסטוריה. נבחרת אנגליה במונדיאל 90' הייתה קבוצת הילדות שלי וגארי ליניקר הוא בעיני גדול חלוצי תבל.

לצערי, ניו אורדר לא ביצעו את השיר בהופעת האיחוד בפריס. למעשה, ב-21 השנים האחרונות, מתוך קרוב למאה הופעות חיות רשמיות, הם השמיעו אותו רק חמש פעמים. בלי ג'ון בארנס השיר לא ממש שווה הרבה, ומה לעשות שבארנס אינו מרבה להופיע.

* שימו לב: רק אחרי שמנצ'סטר רכשה לעצמה מוניטין של עיר מוסיקלית, בשנות ה-80' ותחילת שנות ה-90', היא חזרה להצליח גם בכדורגל.

*  עכשיו נודע לי שהסטון רוזס מתאחדים. זה יהיה לטעמי האיחוד המוזיקלי החשוב ביותר של המאה ה-21. שנת 2011/12 היא ללא ספק שנתה של מנצ'סטר. אגב, ישנה תיאוריה שגורסת כי שירם המפורסם של הרוזס, Fool's Gold, חוזה את עלייתה של סיטי, והוא גם נבואה לנפילתה.

ואם אתם בכל זאת שואלים, ההופעה היתה לא פחות ממדהימה. ב-2006 התגוררתי בפאריס והיו לי כרטיסים להופעה של הלהקה, אבל לצערי נבצר ממני ללכת. תכננתי לראות אותם בהזדמנות הקרובה, אבל כמה שבועות מאוחר יותר הם התפרקו, הבטחתי לעצמי ששנית לא אפספס אותם. הקהל באולם הפאריסאי, ה"בטקלן", היה באקסטזה אחת גדולה והלהקה סיימה את ההופעה וההדרן עם love will tear us apart. לראות את ניו אורדר ולמות.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

***

יותם מלמן ב"דה באזר"

"דה באזר" גם בפייסבוק

נוהל שניאור חשין
פוטבול, שבוע שביעי

24 Comments

חכם בדיעבד 24 באוקטובר 2011

סליחה על הקטנוניות
אבל נדמה לי שהתמזל מזלך, ולא אתרע מזלך.
מה לעשות, הופיע בבחינות בגרות בלשון בשמונים וארבע….

יותם מ 25 באוקטובר 2011

איתרע בלשון סגי נהור

YG 24 באוקטובר 2011

ניו אורדר להקה גדולה, לא פחות טובה מג'וי דיוויזן- אבל עם כל הכבוד לשתיהן, הסמית'ס זו הלהקה הכי טובה שיצאה מהעיר הזו- ומאנגליה בכלל. ליגה אחרת

הסמית'ס לעולם לא יתאחדו, אין סיכוי שג'וני מאר ומוריסי יעלו על אותה במה ביחד, אבל הייתי מוכן לראות אותם ולמות..

להופעה של הסטון רוזס (הרגע שמעתי על זה בפעם הראשונה) אם וכאשר יתאחדו, אני מוכן לשלם המון המון כסף.

אסף THE KOP 24 באוקטובר 2011

מצטער להרוס את החגיגה, אבל שיר הכדורגל הגדול ביותר בהיסטוריה נכתב ע"י להקה מליברפול…

http://www.youtube.com/watch?v=4QIAv2EoIP0

גילוי נאות – כותב התגובה אוהד את ליברפול ומתעב את נבחרת אנגליה.

סופרפלי 24 באוקטובר 2011

אתה שונא את נבחרת אנגליה ועדיין אוהב את השיר הזה, יפה.

יניר 25 באוקטובר 2011

אין דבר יותר מצמרר מלשמוע את וומבלי מפוצץ שר את football coming home

יותם מ 25 באוקטובר 2011

ומה עם השיר הזה?

עוד קלאסיקה של בארנס….

http://www.youtube.com/watch?v=Kcy3gwwxat4&feature=player_embedded#

בני תבורי 25 באוקטובר 2011

אסי,
הפוסט כל כך יפה עד שהחלטתי שאת החשבון עם יותם אעשה בפעם אחרת. לגבי השיר, אני איתך לגמרי.

סופרפלי 24 באוקטובר 2011

ניו-אורדר היא אחת מהלהקות האהובות עלי, אבל שיר הכדורגל הגדול ביותר הוא 3 אריות (הכדורגל חוזר הבייתה) של הלייטנינג סידס מ96, ובמיוחד הגרסא מ98, אחרי האכזבה של 96 (אנגליה).

http://www.youtube.com/watch?v=4QIAv2EoIP0

סופרפלי 24 באוקטובר 2011

אגב, אני מבין שההופעה הייתה בלי פיטר הוק, זה לא הפריע קצת?

יותם מ 25 באוקטובר 2011

ברמה האמוציונלית זה קצת הפריע. אבל גם בלעדיו ההופעה הייתה אדירה. במקום הוק החזירו את ג'יליאן ג'ילבט (סטיבן מוריס הוא בעלה, כמובן) שלא הופיעה עם הלהקה כמה שנים טובות.

אלך לראות את הוק בארץ וככה אוכל לטעון שראיתי את כולם.

סימנטוב 25 באוקטובר 2011

סטון רוזס ענקים, פקשוש ענק כ"כ חבל. האלבום הראשון שלהם מופתי.

Amir A 25 באוקטובר 2011

ולזקנים שביננו – עוד להקה ממנצ'סטר

http://www.youtube.com/watch?v=gatIk3z9a7Y

סימנטוב 25 באוקטובר 2011

נהדרים, עכשיו אני מבין למה אהבתי אותם כל השנים…

אביעד 25 באוקטובר 2011

אישית, גם לשיר הזה יש קייס להיות שיר הכדורגל הגדול בהסטוריה:
http://www.youtube.com/watch?v=pTFKPdWw1Gc

וברוח הגילוי הנאות של אסף – לא מת על רוד סטיוארט או סלטיק…

רפאל זר 25 באוקטובר 2011

להגיד שניו אורדר יותר גדולה מהסמיתס ומגו'י דיוויז'ן…חילול קודש ממש.

matipool 25 באוקטובר 2011

פוסט כלבבי . מוסיקה וכדורגל .
גם אני חושב שהסמית'ס הם הכי גדולים שיצאו ממנצ'סטר .
יצא לי מדי פעם לחשוב איזו עיר יותר גדולה מוסיקלית – מנצ'סטר או ליברפול ולא הצלחתי להגיע להחלטה סופית .
המבחר של מנצ'סטר גדול יותר אבל מליברפול יצאה הלהקה הגדולה אי פעם ( חוץ ממנה יש גם את אקו והבנימן , להק שחפים , הלאס , פרנקי הולך להוליווד ובני ואסף בטח יכולים להוסיף עוד הרבה ) .
נ.ב. יותם – בלו מאנדיי לא הגיע למקום הראשון ? היה להיט מסיבות גדול אצלנו בכיתה ט' , אי שם בשנת 83' אם אני זוכר טוב .

יותם מ 25 באוקטובר 2011

matipool

זה הסינגל היחיד שלהם שהוליך את מצעד הסינגלים הבריטי. בלו מאדניי הוא ה-12 אינץ' הנמכר בהסטוריה, אבל במצעד הסינגלים הבריטי הוא היה רק בעשיריה הראשונה.

יואב 26 באוקטובר 2011

לא נכנס לעניין הלהקה הגדולה של מנצ'סטר אבל שלושת האלבומים הגדולים ביותר שיצאו משם בעיני הם שני האלבומים של ג'וי דיוויזן ואלבום הבכורה של סטון רוזס. לשלמות כזאת, אף אחת אחרת לא הגיעה.
הוק מגיע לארץ לנגן את שירי ג'וי דיווזן.מחכה בקוצר רוח.

יואב 26 באוקטובר 2011

אגב, גם חברי הבי ג'יז נולדו במנצ'סטר.

יואב 26 באוקטובר 2011

לשלושת הופעות האיחוד של הסטון רוזז נגמרו הכרטיסים תוך שעה(מאתיים עשרים וחמש אלף) כאשר לשתיים הראשונות(השלישית נוספה בעקבות הביקוש)נגמרו הכרטיסים תוך 14 דקות(שבעים וחמש אלף פר הופעה).

אביעד ס 27 באוקטובר 2011

ראיתי את ניו אורדר בהופעה הראשונה בבלגיה, והספקתי גם לרכוש כרטיס לסטון רוזס. חברי יואב פה מלמעלה ואני נשמח לדעת על מה ביססת את הטענה כי קרטיס היה אוהד סיטי, מלבד איזו רמיזה ב"קונטרול". יש בידך לנעול פולמוס רב שנים.

יואב 27 באוקטובר 2011

אביעד,
מצד אחד,חברי הלהקה(סמנר אוהד יונייטד) פגשו לפעמים את איאן באולד טראפורד.
מצד שני, בקונטרול(סרט שמבוסס על ספרה של אלמנתו) נרמז על אהדתו לסיטי.

יותם מ 29 באוקטובר 2011

לפני כמה שנים קראתי שדברה קרטיס אמרה שאחת משאיפותיו של איאן הייתה לקנות דירה כמה שיותר קרוב למיין רואד

Comments closed