שובו של התמנון: מהלך של יאוש

פוסט מאת דרור רייכר

החזרה של ניר דוידוביץ' להרכב מכבי חיפה בליגה, לראשונה מאז המחזור השני חמקה באופן יחסי מתחת לרדאר התקשורתי. על פניו, ההחלטה מתקבלת על הדעת. בויאן שראנוב אמנם לא רשם אף טעות מביכה, אבל גם לא הביא נקודות. דוידוביץ', בהזדמנויות המעטות שקיבל עד כה, הפגין יכולת סבירה ומעלה. השיקול לגיטימי לגמרי. יש אף שיאמרו טריוויאלי.

בפועל, מדובר בהחלטה שקובעת הרבה יותר מאשר את זהות השוער במשחק מול מכבי פתח תקוה. בחריגה מהותית מהקו המקצועי של המועדון. לא בכל יום מורידים לספסל שוער זר צעיר ומבטיח (24), שמרוויח יותר מכל שחקן אחר בקבוצה, למעט יניב קטן, לטובת שוער שנמצא, אלא אם יקרה משהו יוצא דופן, בעונת הפרישה שלו.

בטרמינולוגיה של פוטבול, קוראים לצעד כזהplay   Hail Mary- על שם התפילה הנוצרית להתערבות אלוהית – מהלך קיצוני (מסירה ארוכה) של ייאוש, רגע לפני שהכול אבוד.

*

כדי להבין את החשיבות של החזרת דוידוביץ' להרכב, צריך להתנתק מהאתוס ההתקפי ההיסטורי, מהמיתוס שנגדע ביום שיצחק שום איבד את האליפות למכבי תל אביב, ולהכיר בערכים שמובילים את מכבי חיפה בעידן לוי(רוני ואלישע). המסנגרים יגדירו זאת כפרגמטיזם או סתם יעילות. המקטרגים פשוט יגידו שחיפה אפורה ומינימליסטית. הסטטיסטיקות והתוצאות, לעומת זאת, ידברו בעד עצמן.

בכל אחת משלוש שנותיו של אלישע לוי, באחד הטיעונים היותר שחוקים שקיימים כאן, מכבי חיפה לקחה את מספר הנקודות הרב בליגה. הקו המקשר השני, שלא מעט אנשים נוטים לזלזל בו, הוא שבכל אחת מאותן שנים חיפה גם ספגה, ובפער ניכר, את מספר השערים הקטן ביותר בליגה.

בעונה הראשונה של אלישע, חטפה חיפה ארבעה שערים פחות מהפועל תל אביב ומבית"ר ירושלים, שאז עוד היתה כוח בצמרת (86%). בעונתו השניה, למרות הסיום הטראגי, היא ספגה 16 שערים ב-35 משחקים (!), פחות משני שליש (61%) מהכמות של האלופה שהוציאה 26 כדורים מהרשת. גם בעונה החולפת הפער נותר משמעותי: 28 שערי חובה לחיפה, 36 להפועל ת"א (77%).

על בסיס ההגנה, חיפה לקחה שנתיים ברציפות יותר נקודות, וגם הצליחה לעצור, את אחת הקבוצות הגדולות ששיחקו כאן. קבוצה שספק אם, על פי טרנד הנדודים באירופה של הכדורגלן הישראלי, נראה כאן אחת ברמתה.

*

תשעה מחזורים הם עדיין לא זמן לסיכומים, בטח בעונה של 37 משחקים. אבל אחרי שראינו בחיפה כל שילוב בלמים אפשרי, מפלאח-כהן עד בולייט-דגני, ברור לחלוטין שמשהו חסר בהגנת חיפה. הכישרון והיכולת קיימים – מישהו יכול להצביע כיום על שחקן בליגת העל שעדיף משמעותית על פלאח, בולייט, טוואטחה ומשומר? –  אבל ביחד, כחוליה אחת, משהו שם פשוט לא עובד. 12 שערי חובה בתשעה משחקים זה הרבה יותר מדי.

למכבי חיפה חסר מנהיג בהגנה. מישהו שיסדר וינווט את החלק במגרש אותו יניב קטן רואה רק עם משקפת. הוא לא צריך להצטיין בצורה יוצאת דופן או לתרום מעבר למה ששחקני ההגנה תרמו עד עכשיו. הוא בסך הכל צריך להוות דמות סמכותית, יציבה, ולהחזיר את השקט. ומכיוון שאף שחקן הגנה בסגל הירוק אינו בשל מספיק, ובגלל שלאריק בנאדו אין אישור רפואי לשוב לשחק, התיק הזה נופל על דוידוביץ'.

השאלה הגדולה היא האם הוא מסוגל. האם האינדיבידואליסט אולי הכי ממורמר בכדורגל הישראלי – אי ההכרה בו כסמל אמיתי, רגשי הנחיתות מול אוואט בנבחרת, פרשת הנפת הצלחת עם קטן – יכול למחוק את כל המטענים הרגשיים ולהתעלות עבור הקולקטיב. האם בגיל 34, כמה שנים טובות אחרי השיא, הוא יצליח להיכנס למשבצת "שר ההגנה", בה למעשה מעולם לא היה.

דוידוביץ' אינו בנאדו, והראיון המביך שלו בקיץ, לעומת השתיקה וההתמדה של הבלם, ממחיש זאת בצורה הטובה ביותר. אין ספק שהוא לא הבחירה המועדפת על אלישע לוי, סביר להניח שהיה מעדיף להפיל את התיק על מישהו אחר. אבל את המציאות שנוצרה כבר אי אפשר לשנות. דוידוביץ' הוא היחיד בסגל הנוכחי שיכול להציל לחיפה את העונה. אם גם הוא לא יצליח לייצב את ההגנה, כנראה שזה באמת יגיע רק דרך התערבות אלוהית.

*

דרור רייכר ב"דה באזר"

"דה באזר" בפייסבוק

אינסטינקט מול אינטואיציה
אברטון. תכנית השיקום

31 Comments

B. Goren 29 באוקטובר 2011

מעולם לא הצלחתי להבין כיצד הצליח דוידוביץ' לצבור כל הרבה תסכולים בקריירה שלו.

יניב 29 באוקטובר 2011

דוידוביץ כמו יניב קטן וכמו בנאדו שייכים לקבוצה קטנה ומוזרה באופן ניהול הקריירה שלהם , בניגוד לדור של משה סיני, אוחנה וחבריו שיכולים להסתכל על הקריירה שלהם בהחמצה עסקית שנובעת מהקשיים האישיים שלהם ביכולת להצליח באמת בכדורגל האירופאי , קושי שיש לו גם טיעונים מקלים בהתחשב בתנאים ששרו דאז בכדורגל האירופאי , הדור של דוידובוץ וחבריו כבר עשה את זה בגדול בהצלחה ובקלות יחסית ויסיים את הקריירה כאנשים אמידים , החבורה הזו פספסה בענק ובניגוד לדנאדו ובמיוחד קטן שיסיימו לפחות כסמלי ענק בחיפה , דוידוביץ בזכות האישיות שלו בין היתר יסיים קריירה שהיא כולה החמצה – מעמדית , ספורטיבית וכלכלית .
וכמו שאני קורא את האיש , החלק הכלכלי הוא זה שבאמת מפריע לו

ניינר 29 באוקטובר 2011

יש לי תחושה שאם הייתי אוהד מכבי חיפה הייתי שונא אותו. יש משהו מאד מעצבן בהתנהלות שלו וחוץ מזה שהוא חוטף גולים שאפשר למות מהם. תמיד יש איזה רחש בחש סביבו שהוא לא מרוצה, שהוא ככה , או שהוא ככה. בקיצור, לא שחקן שהייתי רוצה בקבוצה שלי בשום אופן.

פראליה 29 באוקטובר 2011

אל דאגה, לא תזכה לשחקן כזה בקבוצה שלך וטוב שלא נולדת אוהד חיפה, אנחנו לא שונאים שחקנים שלנו ואני יודע שזה עשוי להשמע לך מוזר.

תומר חרוב 29 באוקטובר 2011

אופיר קופל, משומר, קולמה וזה רק בשליפה מהירה…

יניב 29 באוקטובר 2011

ערן לוי

יואב 29 באוקטובר 2011

גדול תומר.

פראליה 29 באוקטובר 2011

החזרה של דוידוביץ' אינו מהלך של יאוש, הוא פשוט תיקון של טעות אומללה לשלב שוער צעיר וחסר נסיון ברמות האלה באופן מיידי בשתי מסגרות, פעמיים בשבוע ובלחץ בלתי פוסק שכמובן לא היה מוכן אליו. הלחץ הרג את שראנוב שרואים שיש לו יסודות (בטח לא יותר טובים משל ניר) אבל אף-אחד לא הכין אותו לבאות והוא פשוט קרס בתנאים מוקדמים רעים.

תומר חרוב 29 באוקטובר 2011

לא מובן למה שוער צריך לחשוב על פרישה בגיל 34. יש משהו שדי מובן בתסכול של דוידוביץ, גם אם קצת ילדותי. אחרי עונה טובה בה הקבוצה זוכה באליפות לא רק מביאים לו שוער צעיר לתחרות אלא שגם מתייחסים אליו כמו אחד כזה, אלישע הושיב אותו בספסל מהר מידי.

דרור רייכר 29 באוקטובר 2011

תומר,
מקרה דוידוביץ' מזכיר לי את עניין דבאלשווילי. שחקן עם מגבלות ברורות שאתה יודע מהתחלה מה תקבל ומה לא תקבל ממנו. תמיד אפשר לפנטז על אניימה/יעקובו, אבל הסיכוי למצוא אחד כזה הוא פשוט כל כך נמוך בימינו שלפעמים עדיף להישאר עם המניה הבטוחה (יחסית).

אני אישית חושב ששראנוב רכש טוב ומתבקש, אבל כשכל הבלמים חדשים זה קצת יותר מדי לשים בשער שוער חדש שאינו דובר את השפה ועדיין לא במנטאליות הישראלית.

דוידוביץ' לא שוער שמביא יותר מדי נקודות לבד, אבל הוא עדיין יותר טוב מחיימוב/ברק לוי ואפולה אדר.

B. Goren 29 באוקטובר 2011

ברק לוי ילד בן 18 ולהשוות אותו לדוידוביץ' זה ממש לא לענין. אני בטוח שלא התכוונת ברצינות להשוואה הזו. מסכים אתך שחיימוב ממש לא שוער שמביא נקודות, מלפחות לא על פי מה שהראה לנו עד עכשיו. גם הוא, ממש כמו ניר, חלש מאוד ביציאה לכדורי גובה, מחלה של רוב השוערים בארץ. אין היום שליטי רחבה ברמה של שורה, אניימה, יוז'י סורינוב, ואני מספיק קשיש כדי לזכור גם את קדוש וחיים לוין בימיהם הטובים.

דרור רייכר 29 באוקטובר 2011

גורן,
ההשוואה הספציפית לשוערים האחרים היא לא העניין כאן, אלא רק דרך להראות שבמונחים של ליגת העל דוידוביץ' עדיין שוער לגיטמי ביותר.

B. Goren 29 באוקטובר 2011

מסכים לחלוטין.

מוזגטס 29 באוקטובר 2011

כאוהד חיפה וגם כבן אדם, דוידוביץ' משאיר לי רושם ילדותי כל הזמן. גם אחרי צלחת האליפות שנה שעברה, הדרך בה הועברו הדברים היתה גועלית. אבל הסכמתי איתו שיותר מכולם הוא היה ראוי לעמוד ליד קטן. נראה שהוא סובל קשות מתסמונת המקום השני. אני מוכן להתערב שהוא ילד סנדביץ'.

החזרה שלו להרכב היא יותר ממעולה, הוא ידע לארגן אותה ולהחזיר למסלול של השלוש עונות האחרונות, בשאיפה.

ריקי רומא 29 באוקטובר 2011

אף פעם לא הרגשתי בקהל רגשות שליליים כלפי דוידוביץ' אלא רק אהבה.
זה פשוט נראה כמו עוד מהלך של אלישע שעשה את המעבר ממאמן לפוליטיקאי
זה לא באמת משנה, הוא איבד את חדר ההלבשה עוד לפני תחילת העונה

ריקי רומא 29 באוקטובר 2011

הסיבה שלדעתי דוידוביץ' לא זכה לחוזה גבוה ולמעמד של סמל (ע"י המועדון) היא מפני שבשנים בהן ניר היה כשיר וביכולת השיא שלו כל שנה הוא היה נוסע למבחנים באיזו קבוצת תחתית מאנגליה או בליגה השנייה, כל שנה הוא רצה לעזוב. יש הבדל בין אם סוכן מניח הצעה על השולחן או שהשחקן מחפש באינטנסיביות כל קבוצה שתהיה מוכנה לבחון אותו

הופ 29 באוקטובר 2011

"דמות סמכותית, יציבה, שתחזיר את השקט"?
דוידוביץ' הוא שוער מדהים, אחד השוערים הישראליים הטובים שהיו כאן, אבל נדמה לי שהוא לא עונה לאף אחד מהקריטריונים שאתה מציב פה. סמכותי במיוחד הוא אף פעם לא היה, יציבות זה הדבר היחיד שחסר לו כדי להיות שוער מושלם, ואת השקט שדווקא איפיין אותו הוא החליט לשמוט בקיץ בצורה ביזארית משל היה כדור מאלמי קל ונוח לתפיסה.
אני חולק על גודל האחריות שאתה מציב על כתפיו של ניר. לא עליו תקום או תיפול העונה, כמו שלא הוא אחראי בלעדי לסטטיסטיקת שערי החובה שלנו בעונות האחרונות (חוץ מזה שהייתי מסכים לקבל עוד כמה שערי חובה תמורת פחות שער-שניים שהוא קיבל במשחקים קריטיים).
לא ברור לי למה בעונה בה הקבוצה משחקת בארבע מסגרות שונות, לא יכלו בקבוצה לבצע רוטציה הגיונית בין השוערים. שוער צריך לדעת אם הוא בהרכב או לא, ואם היו מחליטים על מתכונת מסוימת וקבועה – למשל שיש שוער אחד לליגה ושוער אחר לאירופה, גביע וגביע הטוטו (ממש כמו שעושים בספרד עם השוער לליגה והשוער לגביע) – ניר היה זוכה בביטחון ובכבוד, שראנוב בניסיון ובתיאום עם ההגנה, והכל היה בא על מקומו בשלום.
אבל נדמה שבמכבי של השנים האחרונות מעדיפים לעשות דברים בדרך הקשה.

קסיוס קליי 29 באוקטובר 2011

אני מחזק את אוהדי חיפה מעלי.

ניר מעולם לא היה שנוא.
להיפך, הוא היה יכול להיות סמל ושחקן אהוב אבל הוא רצה לזכות בהכרה מיד ולא נתן לזמן לעשות את שלו.

ישנם המון שחקנים שהצדק איתם נעשה מאוחר אבל לפחות הוא נעשה והם קיבלו את מה שמגיע להם ואפילו יותר.

ובאמת כפי שנאמר מעלי, הוא כל הזמן חיפש איך לעזוב ולחתום בקבוצות מבישות בלי שום הסבר הגיוני ועוד אחרי שחיפה סלחה על הטעויות שלו פעם אחר פעם.
כמו כן הוא כל הזמן חיפש לפתוח לעצמו את החוזה ולדרוש עוד ועוד.

הוא היה צריך להיות יותר חזק מנטלית ולהבין שאין שום סיכוי שהוא לא ייצא מנצח כי אחרי הכל- הוא שוער מעולה, הקבוצה מעריכה אותו, האוהדים מעריכים אותו ויש לו תמיכה אמיתית מההנהלה.

אבל מכיוון שהוא חלש הוא התפרק ויצר אנרגיה שלילית סביבו.

במצב של הקבוצה היום, הצבת דוידוביץ בשער אולי תועיל אי אפשר לדעת.
יותר גרוע מזה כבר לא יכול להיות.

דרור רייכר 29 באוקטובר 2011

הופ,
מסכים איתך לגמרי – דוידוביץ' אינו סמכותי, לא יציב בצורה יוצאת דופן ובשנים האחרונות הוא בעיקר יצר רעש.
אבל במצב הנוכחי, כשהסגל לעונה פחות או יותר סגור ואין אף שחקן הגנה שהראה אפילו פוטנציאל של מנהיגות, דוידוביץ' הוא היחיד שנותר.

לצערי וכנראה לצערנו.

B. Goren 29 באוקטובר 2011

מי שרודף אחרי הכבוד- הכבוד כנראה בורח ממנו.

ניתאי 29 באוקטובר 2011

ניר סובל כל הקריירה מתסמונת אוואט. אפשר לכתוב ספר על היחסים בין השניים ועל המאבק הספורטיבי ביניהם. השיא הוא כמובן בנבחרת, כשאברם עוד זכר חסד נעורים לניר למרות שאוואט כבר היה בספרד. וברגע שניר נפצע, ואז בא קשטן, הלך המקום בהרכב.
זה אמנם ניחושי פסיכולוגיה, אבל לדעתי החיפוש של ניר אחרי היציאה לאירופה נובעת מזה. הוא ידע שאין לו סיכוי להשיג את אוואט כל עוד הוא בארץ וניסה בכל הכח.

קסיוס קליי 29 באוקטובר 2011

לא מעניין אותי מה תגידו.

אבי נמני הוא הפרשן הכי גרוע בהסטוריה.
זה לא דיבור פומפוזי.

וכן כולנו מכירים את דני נוימן.

אבל נמני עושה בית ספר לכולם.
1. הוא לא מבין בכדורגל. ממש כלום.
2. אין לו שום סיפור מיוחד על המשחק.
3. טון הדיבור שלו משעמם ומרדים.
4. הוא אפילו לא אומר את המובן מאליו . הוא ממלמל איזה משפט ונרדם לשעה.
5. אולי זה קצת קשור לסעיף 1 אבל הבחור ל-א מ-ב-י-ן כדורגל!
(אני יודע שזה אותט דבר רק רציתי להביר נקודה)

פראליה 29 באוקטובר 2011

נו מר דרור רייכר,
עוד כמה התאבדויות כאלה כל המדינה חוזרת לנשום, לא?

דרור רייכר 29 באוקטובר 2011

סליחה, לא הבנתי…

פרלה 30 באוקטובר 2011

עד לראיון האחרון לא היתה לאוהדי חיפה בעיה עם ניר. להיפך סלחו לא על הבירטוזים בזכות היותו סמל ושחקן בית שמעולם לא רעה בשדות זרים. לא לשכוח שהוא שיחק על רגל אחת לפני שדודו קטף את התהילה בדרך לליגת האלופות (המסע אל החלום 1).
הבעיה בחלק האחורי השנה נובעת, לדעתי, מחילופים שרק חלקם הכרחיים בשדרת ההגנה המרכזית (בלמים וקשרים אחוריים: בוליאט – פילאבסקי – פלאח – דגני – איציק כהן – סיידו – בוקולי – תמיר כהן – גולסה – ימפולסקי).
מה גם שמי שאינם נמנים על הנ"ל מסייעים להגנה הרבה פחות מבעבר.
שארונוב מעניק בטחון רב להגנה במשחק הרגל הרגוע שלו ולפיכך, לדעתי, כדאי להמשיך ולתת לו אשראי בהרכב.

ירוק , חולם על 4-3-3 30 באוקטובר 2011

במשחק אתמול ברמת-גן ,תודות לשקט המשעמם , שמעתי את דווידויץ צועק , מכוון ובגדול די פעיל.

יכול להיות שמעבר לניחוש קווי אופיו של שחקן ממה שאנחנו מכירים כאוהדים , קיימים צדדים נוספים. הדינמיקה בקבוצה , היכולת באימונים וגם הפערים בין אופיו האמיתי של שחקן לבין הרושם שנוצר.

מכאן , שכל הביקורת שאנחנו כאוהדים מעבירים בנושאים אלו מוטלת בערבון מוגבל .

כאוהד אני הולך עם שאראנוב

הופ 30 באוקטובר 2011

הערה במקומה. עם זאת, אין שוער שלא צועק ומכוון. יש להשוות את דוידוביץ' עם שוערים אחרים כדי לבדוק עד כמה הוא דמות סמכותית ומנהיגה.
דוידוביץ' היה מצוין אתמול באותם מצבים בהם אין משתווה לו בליגה – אינסטינקטים חדים וזינוקים חתוליים.
אין לי ספק שיש לו מקום בהרכב כל קבוצה בארץ, השאלה איך משאירים אותו בהרכב בלי לפגוע בהתקדמותו של שראנוב שהוא כנראה השוער הבא שלנו. כפי שכתבתי למעלה הייתי מוצא נוסחה קבועה, כמו להציב את ניר בכל משחקי הליגה ואת שראנוב בכל השאר, ואולי עדיף להיפך – לתת לניר ליהנות באירופה באחת העונות האחרונות שלו.

פרלה 30 באוקטובר 2011

אפשר גם להביע אמון בחוזה לעוד שנה.

הופ 30 באוקטובר 2011

למי, לניר? למה צריך להביע אמון? במיוחד בהתחשב בזה שהוא הפר את אמונה של הקבוצה.
אני חושב שהקבוצה הביעה את אמונה בניר ביחס חם ומתחשב כלפיו בכל הפציעות וגם כאשר שיחק איתה משחקי כבוד שונים. למעשה נדמה לי שאף שחקן במכבי לא קיבל כזה יחס רגיש ועדין מהקבוצה, שטיפלה בניר תמיד בכפפות של משי, גם כשהוא החליף את כפפות השוער בכפפות איגרוף.

גדי 30 באוקטובר 2011

רייכר כל הכבוד
כתבה נהדרת, יא שפיץ!

רן 1 בנובמבר 2011

דוידויץ' הוא מסוג השחקנים שניתן להתחבר אליהם. המגננה והרצון להיות מוערך הם אנטיתזה ליהירות ולמוחצנות שמספקים כל שחקני השמנת ש"עוד לא קרעו זוג נעליים" (ע"ע גולסה וחבריו). זה למעשה הגורם העיקרי שמושך את האוהדים ה"בוגרים" של חיפה (להבדיל מאוהדי ONE) שמצליחים להתחבר לדוידויץ' וממשיכים להעריך אותו לטובה למרות הבירטוזים והראיון בקיץ. אישית, ניר מסמל בעייני את ההתנהלות האמיתית ביותר של שחקן כדורגל. מהתחרות וההשתלטות על ההרכב עם רפי כהן, דרך המאבק עם אוואט והפציעות הארוכות ועד המלחמה על הכבוד עם קטן, בנאדו וכל שאר הטיטאנים. הוא תמיד היה אמיתי ושתק כשרצה ודיבר כשרצה ונכון, היו כמה פאשלות רציניות אבל תמיד הוא היה בשביל לספק הצגות והצלות במשחקים אחרים.

Comments closed