מאסטריכט מול ברקסיט – ירון גרופמן

פעם, לפני לא מעט שנים, רצתה הממלכה המאוחדת להצטרף לאיחוד האירופי. היא הגישה בקשה, ניהלה מו"מ בן מספר שנים וסורבה. לאחר מספר שנים ביקשה שוב ובפעם הזו התקבלה. כעת, עשרות שנים לאחר מכן, קמה הכלה הדחויה ועוזבת. מהפכה. רעידת אדמה. או אולי לא.

התקשורת הפופולרית העמידה משוואה – מאסטריכט מול ברקסיט. תומכי האיחוד, העירוניים, אנשי העולם הגדול, מול הבדלנים, הלאומנים, שונאי הזרים. מעבר לכך שמדובר, כמו בכל שיטת סיווג של אנשים, בסטראוטיפים, הסיפור ההיסטורי קצת יותר גדול ממאסטריכט מול ברקסיט.

התנועה לקראת שילוב כוחות ואיחוד של מדינות אירופה התחילה ב 1947, שנתיים בלבד לאחר סיום המלחמה, עם הקמת התנועה האירופאית הבינלאומית – EUROPEAN MOVEMENT INTERNATIONAL  – ארגון שנוסד למטרות תיאום וקידום הרעיון של אינטגרציה אירופאית.

*

ב 1948 התכנס הקונגרס האירופאי בהאג, בראשותו של וינסטון צ'רצ'יל, ודן בדרכים לקידום שיתוף הפעולה הבין מדינתי ואיחודה של אירופה. בשנים שלאחר מכן הצליחה התנועה האירופאית להביא להקמת מועצת אירופה, גוף טקסי וחסר סמכויות, ולייסודם של מוסדות השכלה ותרבות אירופאיים כמו המכללה האירופאית בברוז' ומרכז התרבות האירופאית בג'נבה.

ב – 1951 הושגה פריצת דרך משמעותית והוקם הגוף העל מדינתי – SUPRANATIONAL – הראשון. היה זה קהילת הפלדה והפחם האירופאית – EUROPEAN COAL AND STEEL COMMUNITY – אותה יזם שר החוץ הצרפתי רוברט שומן, שראה בשיתוף פעולה כלכלי את הדרך להשיג את החזון הנכסף, להפוך את המלחמה לבלתי נתפסת מחשבתית ובלתי אפשרית הלכה למעשה. במסגרת קהילת הפחם חברו בלגיה, צרפת, מערב גרמניה, איטליה, הולנד ולוקסמבורג (המדינות המייסדות) תחת אמנת פאריס, למסגרת גג כלכלית משותפת, שפעלה לפיתוח התעשייה, הגדלת התעסוקה ושיפור הרווחה האישית והכלכלית במדינות החברות. ב – 1952 הכירה ארצות הברית בקהילה והודיעה שתנהל את עסקי המסחר בפחם ופלדה מולה ישירות ולא מול המדינות הבודדות. כבר בתחילת דרכה הודיעו ראשי הקהילה כי מבחינתם זהו הצעד הראשון לקראת איחודה של אירופה, כסם נגד ללאומנות הקיצונית שהביאה לשתי מלחמות העולם.

*

ב – 1957, במסגרת אמנת רומא, הורחב שיתוף הפעולה בין שש החברות המייסדות ונוצרה מסגרת רחבה יותר, הקהילייה הכלכלית האירופאית- EUROPEAN ECONOMIC COMMUNITY. לקהילה היו יעדים שאפתניים יותר מתיאום ושילוב תעשיות הפחם והפלדה. היא פעלה ליצירת שוק משותף, חיסול מכסים ואינטגרציה כלכלית רחבה. ב – 1961 ביקשו דנמרק, אירלנד, נורבגיה והממלכה המאוחדת להצטרף לקהילייה. הבקשה נדחתה, שכן הנשיא הצרפתי דה גול ראה את הממלכה המאוחדת כסוס טרויאני, כאיבר שתול שמטרתו להכניס את ארצות הברית כגורם משפיע על הגוף המאוחד. ב – 1967 הוגשו שוב בקשות הצטרפות, על ידי אותן ארבע מדינות, אך רק ב – 1972, לאחר סיום כהונתו של דה גול, צורפו שלוש מהן, דנמרק, אירלנד והממלכה המאוחדת. תהליך ההתרחבות נמשך עם הצטרפותן, בתחילת שנות ה – 80, של יוון, ספרד ופורטוגל, מיד לאחר נפילת המשטרים הדיקטטוריים והחלפתם בממשלות דמוקרטיות.

ב 1985 נחתם הסכם שנגן, שיצר טריטוריה עם גבולות פתוחים ומעבר חופשי של אנשים.

*

ב – 1991 נחתמה אמנת מאסטריכט, ליצירת האיחוד האירופי – EUROPEAN UNION – במסגרתה הונחו היסודות לתנועה חופשית של אנשים, סחורות, שירותים והון בין כל המדינות החברות ולמושג אזרחות אירופאית. האמנה, פרי מאמציהם של הקנצלר הגרמני קוהל והנשיא הצרפתי מיטראן, נחתמה על ידי המדינות המייסדות של קהילת הפחם והפלדה ועל ידי המצטרפות בשנות השבעים והשמונים.

ב – 1993 נקבע קריטריון קופנהגן, בו צריכה לעמוד מדינה הרוצה להצטרף כחברה לאיחוד. בין היתר נדרשים דמוקרטיה יציבה, כיבוד זכויות אדם וכלכלת שוק מתפקדת. כמו כן נדרשת חברה מצטרפת לוותר על מקצת מהסמכויות המדינתיות שלה, בתמורה למעטפת של שירותים קהילתיים ובכלל זה ערבות הדדית במצבי שבר כלכליים.

דווקא בתצורתו הקיצונית ביותר, בהסדר האינטגרטיבי ביותר, התרחב האיחוד. ב – 1995 הצטרפו פינלנד, אוסטריה ושודיה. איחוד המטבע נקבע ב – 1999 ונכנס לתוקף מלא ב – 2002. ב – 2004 הצטרפו קפריסין, הרפובליקה הצכית, אסטוניה, הונגריה, לטביה, ליטא, מלטה, פולין, סלובקיה וסלובניה. ב – 2007 הצטרפו רומניה ובולגריה. ב – 2013 נכנסה קרואטיה.

כיום מועמדות להצטרף לאיחוד שמונה מדינות: אלבניה, איסלנד, מקדוניה, מונטנגרו, סרביה, טורקיה, בוסניה הרצגובינה וקוסובו.

*

חשוב להכיר את ההיסטוריה הזו. מבלי להמעיט מעוצמת האמירה של רוב אזרחי הממלכה המאוחדת, מהמיאוס והמחאה שמביעות תוצאות משאל העם כלפי שלטון הפקידים וכלפי הגזרות הנופלות מבריסל על המדינות החברות, יש לזכור שמגמת האיחוד והשילוב היא תהליך ארוך וסיזיפי של 65 שנים. לא מדובר בשני אקטים מבודדים, המושכים לשני כיוונים שונים. זה לא ממש מסטריכט מול ברקסיט. התמונה הגדולה מראה על כיוון עקבי, ארוך שנים והדרגתי, של הגברת האיחוד ושיתוף הפעולה. ההצבעה בממלכה המאוחדת היא אירוע מהדהד ורב חשיבות, אבל היא לא הפעם הראשונה שבמסגרת התהליך הכולל של גיבוש מתגלים  אקטים של דחייה, פילוג ובדלנות.

ב – 1973 החליטה נורבגיה, במשאל עם, למשוך את בקשת ההצטרפות שלה ערב קבלת החלטה חיובית. ב – 2005 דחו הולנד וצרפת (כן צרפת, האמא הגדולה של האיחוד, יחדיו עם גרמניה) את אישורה של החוקה האירופאית שנחתמה ב – 2004 ובכך למעשה חיסלו את סיכויי כניסתה לתוקף.

כעת עומד האיחוד בפני אתגר חדש, החלטה ראשונה לעזבו (אם מתעלמים מפרישתה של גרינלנד הרחוקה וחסרת ההשפעה), בהתאם לאופציה שניתנה למדינות החברות במסגרת אמנת ליסבון מ – 2009. אם מסתכלים על הסיפור ההיסטורי הגדול נראה שישנם סיכויים גדולים שהאיחוד ישרוד את המשבר הזה  ושהשמועות על מותו היו מוקדמות מדי. אמנם בשנים האחרונות הוא חווה משבר אחר משבר, אבל יתרונותיו, עבור המדינות החברות, עדיין בלתי מבוטלים.

האיחוד מהווה ענק כלכלי יצרני. מתגוררים בו סה"כ 7% מאוכלוסיית העולם, אבל הוא אחראי ל 24% מהתוצר העולמי. ל – 26 מתוך 28 המדינות החברות בו דירוג גבוה מאוד במדד הפיתוח העולמי. כמעט מכל בחינה שהיא – מצב כלכלי, חירויות הפרט, התשתיות, שירותי החינוך, הבריאות והתרבות – הוא עדיין אחד המקומות הטובים ביותר לחיות  בהם, לצד מדינות צפון אמריקה, יפן, אוסטרליה, ניו זילנד וישראל. פירוקו וחיסול ההסדרים הכלכליים המיטיבים, כמו גם הטלת מגבלות חדשות על תנועות הון ושירותים, יביאו בהכרח לירידה גדולה ברמת החיים וביכולות הכלכליות של המדינות הבודדות. המפתח למנוע זאת מצוי אצל הולנד ומרקל, שיצטרכו להוביל את השלב הבא, את הרפורמה הגדולה שתביא לחלוקה צודקת יותר של השפע מעבר ללונדון, פאריס וברלין.

 

 

 

ישראבלוף בקרית שלום
ליגת שוקי ההון- הכל קשור

53 Comments

D! פה ועכשיו 26 ביוני 2016

תודה, בבליל הדעות והאימרות נחמד לקרוא סקירה פשוטה אך מקיפה של התפתחות האיחוד. מעניין שדווקא אלו שעשויים לזכור את ההתפתחות הזו, ואת מה שהיה קודם, נוטים יותר להצביע בעד הוצאת אנגליה מהאיחוד. אולי ערגה ואולי שאיפה לראות שוב את אנגליה ככוח משפיע ולא חלק מאזור ההשפעה של הגרמנים (והצרפתים)

בני תבורי 26 ביוני 2016

הרעיון ליצור את ארצות הברית של אירופה היה רעיון נפלא, הביצוע פחות מרשים. אני מאמין שבסופו של דבר אנגליה לא תפרוש מהאיחוד ותקבל בתמורה "תיקונים" הכרחיים. המצב על פיו יוון ואנגליה שוות באיחוד על אף תרומה שונה לא יוכל להימשך לעד בדיוק כמו בקיבוצים שעברו שינויים מאותן סיבות.

ירון ג 26 ביוני 2016

בטוח שנעשו שגיאות בתהליך, אבל המשימה – לחבר מאות מיליוני אנשים, מעשרות מדינות ועמים למסגרת פוליטית כלכלית אחת – עצומה במורכבותה.
מה שאני מנסה להראות זה את ההתפתחות ההדרגתית, את ההתרחבות בשלבים, את תיקוני הכיוון.
וגן כך זה בעייתי וחלק מזה עולה בלהבות.

בני תבורי 26 ביוני 2016

נכון וזאת המכשלה. בניגוד לארה"ב ששם האיחוד נעשה על בסיס מכנה המשותף רחב יותר שגם אליו נדרשו זמן רב ושפיכות דמים איומה, באירופה מדובר בלאומים שונים שהמפריד בניהם עולה על הדומה ומכאן שהאיחוד היה סוג של אונס המציאות.

אלי 26 ביוני 2016

" המצב על פיו יוון ואנגליה שוות באיחוד על אף תרומה שונה לא יוכל להימשך לעד בדיוק כמו בקיבוצים שעברו שינויים מאותן סיבות."
זאת אחת הסיבות לעזיבה של הממלכה, אנשים הצביעו על סמך סיסמאות שקריות שמשום מה למקדונלדס אסור לפרסם אבל ל"מנהיגים" מותר.
זה שבהצבעות מסוימות לכל מדינה יש קול אחד עדיין לא מביא למצב שכל המדינות שוות באיחוד.

אסף the kop 26 ביוני 2016

אנגליה לא תפרוש כי פתאום הם יבינו שהם הולכים להפסיד את סקוטלנד וצפון-אירלנד.
ככה מפלגת השלטון תציג את זה לבוחרים שלהם שהצביעו בעד ההפרדות.
מ"הבדידות המזהרת" שהם כל-כך גאים בה הם יהפכו לעוד מדינה אירופאית בסדר גודל הולנדי ועל כן הם ירוצו על 4 בחזרה לאיחוד.
הדבר היחידי שאנו חלוקים עליו זה שאלת המחיר. אתה חושב שאנגליה תבוא מעמדה של כח ואני חושב שיסחטו אותה ויטרטרו לה את הצורה.

אלי 26 ביוני 2016

האיחוד יכול לנהל משא ומתן מעמדת כח ואני מאוד מקווה שזה מה שהם יעשו ע"מ ללמד לקח את כל שאר המדינות שרק חושבות לעזוב.
נציגי הממלכה מגיעים למשא ומתן כאשר הם חייבים לעזוב את האיחוד כי זה מה שה"עם" רוצה, בנוסף הם לא יכולים להגיד לאיחוד שהתנאים לא מקובלים כי האיחוד יגיד שהם אלו שהחליטו לעזוב, וזה שהם שיקרו לעם שלהם אז זאת בעיה שלהם בלבד.

שמעון כסאח 26 ביוני 2016

"אני מאוד מקווה שזה מה שהם יעשו ע"מ ללמד לקח את כל שאר המדינות שרק חושבות לעזוב.", ואוו, האיחוד האירופי כגלגול נשמות של בריה"מ והגוש המזרחי.

אלי 26 ביוני 2016

מה הקשר?
תושבי הממלכה החליטו לעזוב על סמך שקרים שהפיצו המנהיגים שלהם על מנת לצבור הון פוליטי.
לאיחוד יש אפשרות להוכיח את השקרים ואני מקווה שזה מה שהם יעשו על מנת למנוע שקרים ומשעלי עם במדינות נוספות.

ירון ג 26 ביוני 2016

יש סיבות טובות להניח שהאיחוד יודע שחייבת להתבצע רפורמה.
יש גם סיבות טובות לאיחוד להקשות על בריטניה הגדולה, בין אם תפרוש ובין אם תישאר.
יש כמה מדינות שרוצות לעזוב. האיחוד חייב להראות עוצמה ביחסיו עם פורשות, אחרת לא יישאר ממנו דבר.

קשקשן בקומוקום 26 ביוני 2016

50 מיליון איש זה הולנד?

אסף the kop 27 ביוני 2016

וזה קשור ל… ?

אריאל גרייזס 26 ביוני 2016

מהיבשת שהביאה לכם 50 מיליון הרוגים במלחמה לפני 70 שנה והיום הגבולות שלה פתוחים ואף אחד לא יחלום בכלל להלחם – אבל כן, הלאומנות מנצחת. כמובן שכל אחד יראה בכל דבר סימן לדברים שהוא מאמין בהם, אבל טוב שיש פה פרספקטיבה שמסתכלת על קו המגמה הכולל ולא על תנודות רגעיות

אוריה 26 ביוני 2016

הלאומנות…
איך כל דבר שלא מסתדר עם קו המחשבה של אנשים מסויימים מקבל אצלם כינויי גנאי.
למה לא לאומיות בריאה?

אריאל גרייזס 26 ביוני 2016

בסך הכל ציטטתי מה שאנשים אחרים אמרו. רוצה לקרוא לזה לאומיות בריאה, אלוהים יודע מה זה בדיוק, לך על זה

D! פה ועכשיו 26 ביוני 2016

נדמה לי שהיחיד שקשר, פה, בין לאומנות לכינויי גנאי זה אתה

yaron 26 ביוני 2016

מה אתה טוען, שלאומנות זה לא כינוי גנאי?
או שאתה בעצם מתכוון ללאומיות?

D! פה ועכשיו 26 ביוני 2016

אכן, אני חושב שלכשעצמה היא לא כינוי גנאי. יש שמשתמשים ב"אוהב אדם" ככינוי גנאי.

ארז 26 ביוני 2016

תודה ירון, מאיר עיניים.

שולה גרופמן 26 ביוני 2016

ירון היקר
מאמר מעמיק מרחיב את הדעת
מוסיף ידע, חשיבה עמוקה
שפה רהוטה.
אישית למדתי המון דברים שלא
היו ידועים לי
תודה לך
אמא

ירון ג 26 ביוני 2016

נשיקות.

D! פה ועכשיו 26 ביוני 2016

לפנתיאון התגובות של דה-באזר.

בני – אתם חייבים להרים פרוייקט צד כזה, נצביע פעם בשנה על עשר תגובות שייכנסו

ארז 26 ביוני 2016

+1

יוסי מהאבטיחים 26 ביוני 2016

ירון, אמא צודקת. אחלה פוסט!

מאנו 27 ביוני 2016

+1
מצטרף לדבריה של אמא.

שלמה גרופמן 26 ביוני 2016

מאמר מפליא עמוק ויסודי ניתוח היסטורי ועכשוי ראוי לפרסום בעתונות

ירון ג 26 ביוני 2016

חיבוק

בני תבורי 26 ביוני 2016

אנחנו יותר טובים מעיתונות :)

גיא זהר 26 ביוני 2016

לגמרי.

holden 26 ביוני 2016

מתי מטבע היורו יהיה המטבע הבלעדי ברומניה? נכון להיום המטבע הוא ה-ron ששווה ערך אחד לאחד לשקל שלנו, רומניה עוברת ביקורות ועדיין לא צלחה את המחסום האחרון והרשמי להיות חברה מלאת זכויות וחובות באיגוד, מה הצפי ולוח הזמנים לכניסתה הסופית של רומניה לאיחוד?

נכון להים רוב הצעירים הרומנים עובדים בספרד או באיטליה, בכפרים נותרו רק הזקנים והאלמנות, מה שכן לאחרונה חל שיפור בציות לחוקים שם ויש חשיפות יומיומיות של פרשות שחיתות,
כמו כן חל חוק איסור עישון גורף בדיסקוטקים וגם בקזינואים ובפאבים, יפה שהחוק הזה שם נאכף במלואו בלי קיצורי-דרך,
בכל מועדון יש בחוץ פינת-עישון,

ירון, ידוע לך מתי הם יכנסו רשמית והמטבע הרומני ייזנח לטובת היורו?
כבר היום אין באמת בעיה להתנהל שם ביורו בחלק מהמקומות ויש עשרות צ'יינגים ברחבי הכרך , אבל מבחינה רשמית המטבע הוא עדיין הלאיי הרומני החדש

ירון ג 26 ביוני 2016

לא בקי בפרטי ההסכם עם רומניה.
עקרונית אין חפיפה מלאה בין חברות באיחוד לחברות בגוש האירו.
מתוך 28 מדינות האיחוד רק 19 חברות בגוש האירו.
הפער הזה כשלעצמו יוצר בעיות, כלכליות, תפעוליות ורגשיות.
לכן כל המצטרפות לאיחוד מ – 2004 מחויבות להצטרף גם לגוש האירו, בכפוף לעמידה בסטנדרטים משקיים מסוימים.

S&M 26 ביוני 2016

ירון, מאוד מעניין. שאלה ברשותך:
מדינות מתנהלות באמצעות הסכמים ואמנות. למשל – הסכמי סחר (הסגרה, אמנות גרעין, איכות סביבה וכד').
האם חברות באיחוד יכולות/רשאיות לחתום הסכם "עצמאי", או שהן כפופות משפטית לכל ההסכמים שחותם האיחוד?
האם חברת איחוד יכולה לבחור שלא לחתום על אמנה שהאיחוד החליט לחתום עליה?

ירון ג 26 ביוני 2016

דיני האיחוד האירופי סבוכים ביותר, נבנו טלאי על טלאי במערכת של אמנות, הסכמים, תיקונים, פרוטוקולים ופסיקות.
יש לי כמה מכרים מימי הלימודים והעבודה בחו"ל שעשו קריירה שלמה (ורווחית מאוד) סביב בריסל, ביעוץ לגופים פיננסיים וחברות אחזקה והשקעה אירופאיות בכל הנוגע לדיני האיחוד בנושאי רישוי, הגבלים עסקיים, בנקאות ועוד.
החוקה האירופאית – זו שאישרורה נדחה על ידי הולנד וצרפת – הייתה אמורה לאחד את כל האמנות השונות ולפשט את הדינים. זה לא קרה ובמקומה נחתמה אמנת ליסבון, שמתקנת תיקונים שונים אבל לא מבצעת האחדת דינים ואמנות.
עקרונית, כל תיקון של הסכמי האיחוד (של מאסטריכט וההסכמים האחרים) דורש אישרור של כל המדינות החברות.
החלטות האיחוד במסגרת סמכויותיו מתקבלות במוסדותיו ולא דורשות אישור פרטני.
באמנות בינלאומיות מול גורמים שמחוץ לאיחוד, האיחוד מתקשר כגוף אחד, תוך ניצול כוחו העודף לתנאים משופרים.
למשל, מול ממשלת ארה"ב, בקשר לביצוע ה FATCA, אותה חקיקה פדרלית הדורשת גילוי של מוסדות פיננסיים בדבר לקוחותיהם אזרחי ארה"ב ומאיימת בסנקציות בתוך ארה"ב אם לא יפעלו כנדרש, האיחוד היה הראשון לגבש הסכם ביצוע נוח למוסדות הפיננסיים האירופאים.
גם בהסכם הגרעין עם אירן האיחוד התנהל כגוף אחד (וזה בנוסף למעמדן במו"מ של צרפת והממלכה המאוחדת החברות קבע במועצת הביטחון).

yaron 26 ביוני 2016

שבוע לפני ההצבעה פורסמו בבריטניה הנתונים לגבי היקף המהגרים בשנת 2015 – 330,000 מהגרים.
מה הטענה? שיותר מדי מדבר טוב יכול להיות דבר מאוד מאוד רע…
האיחוד יכול להצמיח ולחזק את אירופה ומצד שני להביא להשמדתה. אם האיחוד לא ישמור על גבולותיו כאיחוד אנחנו נראה את תנועות ההיפרדות צומחות ומשגשגות. קראו להם ימין קצינו, קראו להם לאומנים, יש כאלה שיראו בהם חכמים שמקדימים תרופה למכה.

מאנו 27 ביוני 2016

היופי הוא ש1.5 מיליון הבריטים שחיים באירופה נקראים expats, והרומנים והפולנים שגרים באנגליה נקראים מהגרים. ממיטב הפרופגנדה הבריטית.

עורב סגול (בעל שלוש עיניים) 26 ביוני 2016

מאמר מקיף ומעניין.

cookie-monster 26 ביוני 2016

פוסט נהדר

אלכס דוקורזקי 26 ביוני 2016

ירון, סקירה מאירת עיניים ומקיפה.
תודה רבה.

אמיתי 26 ביוני 2016

מאמר חשוב שנותן פרספקטיבה..תודה.
נראה לי שהכיוון הכללי הוא המשך האיחוד עם הפקת לקחים
וגם שאנגליה לא ככ מהר תממש את היציאה. אני יודע שגם
בדרום אמריקה הכיוון הוא זהה וכרגע יש שם איזוררי סחר
חופשי ומעברים בין מדינות ללא ביקורת.

ColoColo 26 ביוני 2016

אין דבר כזה מעבר ללא ביקורת. יש מעברים בלי דרכון רק עם תעודת זהות וכמובן הסכמי סחר. דרום אמריקה זו דוגמא מצוינת לאיפה כן היה חיוני לעשות איחוד. המשותף בין המדינות הרבה גדול מאשר באירופה למשל. זה היה מביא עוצמה אדירה לדרום אמריקה.

אמיתי 26 ביוני 2016

זה מה שהתכוונתי. ביקורת דרכונים..

מאנו 27 ביוני 2016

מעבר ללא ביקורת יש באירופה

ניר 26 ביוני 2016

הבעיה היא הפער בין מה שמרגישים תושבי לונדון והמעמד הגבוה לגבי האיחוד לבין אלה שהם מהמעמד הנמוך. האדם בלונדון מבין שלהסכמי הסחר יש משמעות אדירה וחיובית למדינה בתמונה הגדולה, המעמד הנמוך רק רואה את מהגרי העבודה גוזלים לו פרנסה, ובזמן שהוא לא יכול למצוא עבודה הם עובדים בשכר נמוך במקומו. כשאתה יושב במגדל השן מול האקסלים זה שונה מאשר כשאתה באזור מוכה אבטלה ומוצף במהגרי עבודה זולים.

מעבר לזה, הסיטואציה בה יש מדינות שמתנהלות בצורה כלכלית מופקרת (יוון) ומדינות אחרות מממנות את זה (גרמניה) היא בלתי נסבלת לאורך זמן. לתקופה מסויימת כדאי למדינות החזקות להציל את החלשות (וכך בעצם לממן להן יבוא של סחורה מהמדינה המצילה למשל, או להציל את הבנקים שלהן עצמן שהלוו כספים לאותה מדינה חלשה), אבל לאורך זמן זה פשוט לא יכול לעבוד. כל קיבוצניק יספר לך על החבר ההוא שמתבטל בזמן שהוא קורע את התחת, זה פירק לא מעט קיבוצים.

ולסיום, כל מי שבישראל חושב שזה לא יקרה בסוף שופט את זה מהפרספקטיבה הישראלית בה מנהיגים מחליפים דעה כל שעה וכל החלטה היא רק ההתחלה של דיון וערעור ושינוי. השלטון הבריטי הוא לא השלטון הישראלי, וראינו את זה עם ההתפטרות של ראש הממשלה, ולכן גם בריטניה לא תחזור בה מההחלטה לעזוב את היורו.

ירון ג 26 ביוני 2016

מסכים עם הכל.
לגבי הפערים בתחושות בין לונדון לערי השדה, הם קיימים ועם רגשות קשה להתווכח, זה לא נושא לויכוח אימפירי.
אבל חשוב גם להסתכל על הנתונים.
ברור שאין חלוקה הוגנת. אנשי הפיננסיים, רו״ח והיועצים האחרים בסיטי, כמו גם העובדים בחברות בינלאומיות והמעורבים בכלכלת הטכנולוגיה, נהנים מחלק גדול יותר מהפריחה שמביאה המעורבות בכלכלה הגלובלית.
הצד השני של המטבע הוא שכולם סופו של דבר נהנים. בריטניה חוותה פריחה והיום התל״ג השנתי לנפש שם 42,000 דולר. גם אנשי ערי השדה נהנים מתשתיות ושירותים ציבוריים שמעניקה מדינה עם משק כה חזק.
רק לשם השוואה אצלנו 34,000 דולר. הפער בין התל״ג לנפש בבריטניה לזה שלנו הוא בגובה התל״ג לנפש של מרוקו או אוקראינה.

מאנו 27 ביוני 2016

לא לגמרי. אי השיוויון בבריטניה גדול יחסית, והשירותים הציבוריים שם נחלשו בתקופה של קמרון.

אמיתי 26 ביוני 2016

אני לפחות מתכוון שההפרדות של אנגליה מהאיחוד
לא תתממש מהר כי ייקח זמן לדברים לקרות ועוד יותר
עד שהם באמת ישפיעו בפועל..

נתן 26 ביוני 2016

תודה על המאמר מאיר עיניים

אלדר 26 ביוני 2016

תודה רבה ירון
למדתי ונהניתי לקרוא את המאמר.
נקווה לעתיד ורוד לאיחוד.
מאמר מעניין מאוד.
אלדר מאי שם בפורטוגל.

אמוץ כהן-פז 26 ביוני 2016

רעיון האיחוד האירופאי הוא רעיון טוב רק שכאשר הפוליטיקאים מסיימים לנאום נותר ריק שלתוכו גולשים הטכנוקרטים.
כ30 ק׳׳מ מדרום לדיז׳ון נמצא מנזר גדול, סיטו (Abbaye de Cîteaux) שמו, מנזר השתקנים שייך לאותו מסדר.
גבינה מעולה יוצרה שם במשך מאות שנים, שמעה יצא לתהילה בעולם כולו, עד אשר באו תקנות בריסל ואסרו על ייצור גבינה בחלב לא מפוסטר. הם עדיין עושים שם גבינות אבל זה כבר לא אותו הדבר.

אמנת ליסבון היא יריקה ישירה בפני אזרחי האיחוד. שתי מדינות החליטו לשאול את האזרחים לדעתם על אמנת האיחוד, צרפת והולנד, אזרחי שתי המדינות האלה דחו אותה. מה עשו הפוליטיקאים? עקפו את הדחיה עם אמנת ליסבון שאושרה הפעם רק בפרלמנטים.
אני חושב שה׳אזרח האירופאי׳ הוא בהחלט פרו אירופאי אבל מתנגד לאירופה שמוצעת לו, כשיונקר, גדול מעלימי המס הרשמיים (לוקסמבורג), הוא העומד בראשה.

מאנו 27 ביוני 2016

דברים חשובים הבאת פה, אני חושב שנגעת בנקודה, במיוחד בסוף.

ארנון 27 ביוני 2016

ירון, תודה. כתוב נהדר, ברור ומעניין.
איני יודע מה יעשו הבריטים. מצד אחר כל ההנהגה הרצינית (את ״יוקיפ״ אני לא מחשיב ככזו) כולל השמרנים והלייבור אינם מעוניינים ביציאה ומצד שני הם מתייחסים ברצינות לתהליכים כגון משאל עם / בחירות. קמרון אף שילם בכיסאו בעקבות הכשלון. כנראה שההנהגות בשתי המפלגות יווחלפו. אני מניח שהם יאלצו להגיע לבחירות. דרך אגב, אולי זה יהיה הסולם דרכו הם יחזרו לאיחוד. להערכתי, במידה והם לא יחזרו הסקוטים יפרשו מבריטניה ויקימו מדינה עצמאית, דבר שיפגע קשות בבריטים (הנפט בים הצפוני נמצא באזור סקוטלנד + פרוק בריטניה כפי שהינה מוכרת).

רן הנרגן 27 ביוני 2016

כמה כיף להתעמק, ממרחבי הבועה, בצרות של אחרים? משכיח לרגע שאלו שלנו חמורות פי כמה.

כל זה מבלי לזלזל במאמר ובתגובות כהו זה.

Comments closed