ועכשיו לעיקר – ירון גרופמן

מיד בהתחלה, לפני הדיון המשעמם העמוס בטיעונים, בהשערות, בספיקות ובחוסר ודאות, אתן את השורה התחתונה. בעקבות ברקזיט והקריסה הכלכלית הצפויה לממלכה המאוחדת המועדונים האנגליים יאבדו את מעמדם בעולם הכדורגל, הם לא ימשכו יותר שחקני צמרת, ספונסרים, חוזי שידור וקהל, אולי גם ייזרקו מהמפעלים האירופאיים ועתידם הכללי נראה אפור, גשום ומדכדך כמו בוקר אפריל בפרבר של ברמינגהם. מצד שני, לפחות הם לא יוצפו במהגרים שיגזלו עבודה מהמקומיים, לא יוקמו מסגדים באולד טרפורד ובסטמפורד ברידג', לא תונחתנה עליהם הוראות מבריסל המשוקצת והם ישמרו על הגאווה הלאומית.

אחרי שכולם מרוצים, שמאלנים וימנים, טורים וויגים, דיוויד קמרון ובוריס ג'ונסון, הגיעה השעה לדבר על מה שייתכן שיקרה, על סביר להניח ועל אולי.

*

כמה מילים על בוסמן. אין באיחוד מדינה שניצלה את הפסיקה של בית הדין האירופאי לצדק מ – 1995 כמו אנגליה. בדצמבר 1999 עלתה לראשונה על כר הדשא קבוצה אירופאית, במשחק ליגה, ללא אף שחקן מקומי, זו הייתה צ'לסי במשחקה מול סאות'המפטון. בגמר ליגת האלופות 2006 הייתה ארסנל הקבוצה הראשונה ששיחקה במסגרת אירופאית עם זרים בלבד, ביניהם ינס להמן (שהורחק כזכור), ססק פברגאס, אלכסנדר חלב, פרדי ליונברג ותיירי הנרי.

מאז בוסמן התנתקה הפרמייר ליג משאר הליגות באירופה – בהכנסות, בתהילה, בביקוש. אז מה באמת יהיה עם בוסמן? בפרמייר ליג משחקים כ – 200 שחקנים מהאיחוד, כ – 300 נוספים משחקים בשלושת הליגות המקצועניות האחרות. הם מן הסתם לא יושפעו, שינויים בכללי ההגירה, כמיטב המסורת הבריטית, לא יחולו רטרואקטיבית. בטווח הקצר שום דבר לא ישתנה, הממלכה המאוחדת עוד לא הפעילה את סעיף 50 לאמנת ליסבון בדבר פרישה וכשהוא יופעל, יתחיל מו"מ של שנתיים לפחות על תנאי הפרישה, שיכללו כמובן גם הוראות מעבר הדרגתיות. גם אם סופו של דבר יבוטלו כל ההסדרים המתירים לאזרחי האיחוד (ומספר מדינות נוסף באירופה שאינן באיחוד כמו נורבגיה ושוויץ) לעבוד באנגליה ולאנגלים לעבוד במדינות האיחוד, מה שלא סביר להניח שיקרה, כוכבים ומגה שחקנים עדיין יוכלו למצוא את דרכם לפרמייר ליג. אם תהיה פגיעה היא תהיה בקבוצת השחקנים הצעירים, המבטיחים, שטרם קיימו, שהוחתמו עד היום בקבוצות אנגליות ללא צורך ברישיונות עבודה וללא קשר למכסת הזרים מחוץ לאיחוד.

בשנה שעברה הוקשחו הקריטריונים לקבלת רישיון עבודה ככדורגלן זר. מרסיאל, קנטה ופאייט, למשל, שלא הופיעו כמעט בנבחרות ארצם טרם הצטרפו לפרמייר ליג, לא היו מקבלים רישיון (אליו לא נזקקו כמובן בהיותם מהאיחוד). התחזית שלי–הבסיס לא ישתנה, תהיה חקיקה מיוחדת, תואמת בוסמן פחות או יותר, בנושאי כדורגל. האנגלים לא יוותרו על הכסף הגדול המסתובב סביב הפרמייר ליג (הכנסות של4.8 מיליארד דולר בעונת 2014 – 2015, לעומת 2.6 מיליארד בבונדסליגה ו – 2.1 בספרד) ולא בקלות יחזרו לשנות השמונים ולמאבקים ההרואיים של בלמים סקוטים נוקשים מול קשרים אירים חסונים.

*

כמה מילים על שער החליפין. חולשה מתמשכת של הפאונד תפגע במועדונים האנגליים. החוזים הנקובים באירו יהיו יקרים יותר. רכישות באירו ממועדונים באיחוד תהיינה יקרות יותר. שחקנים זרים המרוויחים משכורות ענק בפאונד ומוציאים את הכסף מחוץ לאי ירגישו פגיעה בכיס וילחצו על המועדונים לשפר את החוזים או לגדר את ההפסדים.מנגד, שחקנים בריטיים יהיו זולים יותר עבור מועדונים אירופאיים. התחזית שלי– אין. כל הערכה לגבי שערי חליפין בעולם (במיוחד בקשר לאירו) היא בגדר סיכון בלתי סביר שכותב סביר לא ייקח על עצמו.

*

כמה מילים על חוזי שידור. מרבית חוזי השידור של הפרמייר ליג בעולם כלולים בחבילה שנחתמה לאחרונה ומכסה את שלושת העונות הבאות, דהיינו עד סיום עונת 2018– 2019. הליגה הצליחה לשפר את תמורת החבילה התלת שנתית מ 5.14 מיליארד פאונד, ל – 8.3 מיליארד. הסכומים האלה, המתחלקים בין המועדונים באופן השוויוני ביותר בליגות המובילות באירופה (יחס של 1.52:1 בין האלופה למועדון האחרון בטבלה), הם הבסיס לעוצמתה של הליגה. נסיגה בהכנסות, עקב חוסר וודאות בקשר לפרישה, להסדריה ובמיוחד לאפשרות להמשיך לקלוט אירופאיים בכמויות בהסדר תואם בוסמן, תפגע בליגה קשות. התחזית שלי– הגידול הפנומנלי בהכנסות מחוזי שידור שחוותה הליגה בעשור האחרון ייבלם וצפויה אף נסיגה מסוימת. המו"מ על החוזים האלה ארוך וקשה להניח שיהיו הסדרים סופיים בין הממלכה המאוחדת לאיחוד במועד שיאפשר לרשתות בעולם להמשיך ולשלם את הסכומים ששילמו בעבר.

*

כמה מילים על טיפוח הנוער וכישרונות מקומיים. אם יצומצם מספר הזרים וקשה יהיה להביא שחקנים צעירים לאי, מערך הסקאוטינג – סורק אירופה – שהקימו האקדמיות של מועדוני העל הבריטיים יצמצם פעילותו ובמקומו יוקדשו משאבים לקידום וטיפוח כישרונות מקומיים. הרבה שנים מדברים באנגליה על מכסת מינימום של מקומיים בקבוצות, דבר שלא התאפשר בגלל חוקי האיחוד. כעת ניתן יהיה להעביר זאת. התחזית שלי– מכסת מינימום למקומיים מתאימה לאווירה הציבורית התומכת בחיזוק הכבוד הלאומי. היא גם תחזק בשאיפה, בטווח הארוך, את הנבחרת המושפלת והמוכה. הגירושין מהאיחוד יהיו זמן מתאים לקבלת גרסה מרוככת שלה, שתחייב מספר מקומיים בקבוצה, אך לא בהכרח על הדשא במקום אוזיל, סאנצ'ז, אגוארו, דויד סילבה, דה חאה והזאר.

*

כמה מילים על אי וודאות. השחקנים הגדולים בעולם הכלכלי אוהבים ודאות. הפרמייר ליג והמועדונים מעורבים בעסקאות ענק עם תאגידי שידור בינלאומיים, עם חברות ציוד ספורט ועם ספונסרים הכוללים יצרניות רכב, יצרניות שעוני יוקרה, חברות תעופה, תאגידי אנרגיה ומוסדות פיננסיים. כל עוד לא הושלם הליך הפרידה של הממלכה המאוחדת מהאיחוד תפעל הפרמייר ליג בסביבה עסקית של אי ודאות, אשר אינה טובה לעסקים. התחזית שלי–הסדרי הגירושין סבוכים ביותר וסיומם יצריך מספר שנים. חלק מהעסקאות שיפקעו (למשל חבילת השידור שיש לחדש לפני 2019) יחודשו בתנאי אי ודאות ויפגעו בתמורות שיקבלו המועדונים. עסקאות ארוכות יותר (כמו עסקת הענק של היונייטד עם אדידס שנחתמה ב – 2014 לעשר שנים) יצליחו להימלט מאימת הלא ידוע ויחודשו שוב תחת משטר הכללים החדש שיספק יציבות.

*

השורה התחתונה. הפרמייר ליג נכנסת, כמו הממלכה המאוחדת כולה, לתקופה של חוסר ודאות. זהות ראש הממשלה החדש והדרך בה ינווט את המו"מ עם האיחוד יכולים להכניס למערכת כולה, גם להתאחדות לכדורגל ולמנהלת הפרמייר ליג, רגיעה. מתיחות גדולה עם האיחוד וגירושים מכוערים יגרמו לטלטלות. בקיצור, קשה לדעת מה יהיה. יחד עם זאת יש דבר אחד עליו אני מוכן להמר בביטחון כמעט מלא. גם אם מהלך ההיפרדות יצלח והממלכה המאוחדת תחזיר עטרה ליושנה, ימי הזוהר של הנבחרת האנגלית כבר לא ישובו. יפי הבלורית והתואר, בובי צ'ארלטון, גורדון בנקס ובובי מור,שגדלו בעיירות הפועלים וכורי הפחם, הביאו לאי הבריטי כבוד ותהילה. זה היה בימים אחרים, לפני שעל מגרשי הדשא של מאות אקדמיות באירופה התרוצצו אלפי נערים מניגריה, הונדורס ואלג'יר ולפני שטף המהגרים המזין את הנבחרות ביבשת במיטב תוצרת טורקיה, מרוקו ומצרים. הימים האלה לא יחזרו, עם האיחוד ובלעדיו.