ספורטנרול (ו') – רן עצמון

תנו ל AC DC לעשות שלום

ACDC

המונוליט השחור

ריפים אדירים, מפלי גיטרות, שירה גרונית על גבול הצרחה, חטיבת קצב יעילה, סאונד מרהיב ועשרה שירים משובחים הם המרכיבים שעושים את BACK IN BLACK לקלאסיקת רוק. החל מצלצול הפעמון המאיים בשיר הפותח את האלבום  HELLS BELLS  ועד לאקורד הסיום של ROCK AND ROLL AINT NOISE POLLUTION  מעניקים לנו אנגוס יאנג וחבורתו חוויה מרעישה תרתי משמע.

BACK IN BLACK  הוקלט לאחר המשבר הגדול ביותר שחוותה הלהקה האוסטרלית הצעירה. אלבומם הקודם HIGHWAY TO HELL  שיצא בשנת 1979 זכה להצלחה גדולה גם מחוץ למולדת והציפיות לאלבום הבא היו גדולות. דווקא אז הלך לעולמו הזמר בון סקוט ממה שתואר כ"שתיית יתר" ושני האחים לבית יאנג, אנגוס ומלקולם, שקלו לפרק את הלהקה. היה זה אביו של הזמר המנוח ששכנע את חברי הלהקה להמשיך הלאה וכמחליפו של סקוט המיתולוגי נבחר בריאן ג'ונסון, זמר אנגלי שמנמן  אך בעל גרון אימתני שהיה חבר בלהקה זניחה מניוקאסל בשם ג'ורדי.

יחד עם ג'ונסון הצטרף להקלטת האלבום החדש המפיק הענק מאט לאנג (שהפיק אלבומים סופר מצליחים לדף לפארד, פורינר, THE  CARS ורבים אחרים) ובסיועו הקליטה  DC/AC  את האלבום הטוב והמצליח שלה עד היום, BACK IN BLACK  שהינו אחד מאלבומי ההארד רוק הקלאסיים והמצליחים של כל הזמנים.

אנגוס יאנג, הגיטריסט שהתפרסם בכך שהיה מופיע בתלבושת תלמיד בית ספר ונהג לחשוף את עכוזו לקהל בהופעות, סיפר שמאט לאנג לימד את חברי הלהקה לנגן לאט יותר, עיצב את צליל הגיטרות הגועש של האלבום ועזר להם לכתוב שירים מלודיים יותר, ואכן השפעתו של המפיק על האלבום הייתה קריטית.

*

השיר הפותח את האלבום HELLS BELLS מכניס את המאזין לעולם האפל של BACK IN BLACK . צלצול הפעמון, ריף הגיטרות האיטי ההולך ומתגבר, התופים שנכנסים ומאיצים את הקצב ולבסוף בריאן ג'ונסון שנכנס עם גרונו מלא החצץ, כל אלו מעבירים לנו תחושה של הגיהינום בהתגלמותו. השירים הבאים קצת פחות אפלים, חלקם יותר מהירים, הטקסטים ברובם מטופשים ושוביניסטיים אבל ל DC/ AC לא מאזינים בגלל הטקסטים.

החבורה האוסטרלית שיכללה את נוסחת ההארד רוק לשירים קליטים אך מלאי עוצמה הנהנים גם מנגינה מצוינת של חברי הלהקה. שירים בולטים נוספים באלבום הם LET ME PUT MY LOVE INTO YOU הנשען על ריף גיטרות בסיסי, פזמון קליט וסולו נהדר של אנגוס יאנג, שיר הנושא רב העוצמה עם מפלי הגיטרות הרועמים, SHAKE A LEG העצבני והלהיט המקפיץ  YOU SHOOK ME ALL NIGHT LONG .

BACK IN BLACK אולי אינו אלבום פורץ דרך מבחינה מוסיקלית אך בז'אנר בו הוא פועל השפעתו הייתה רבה. מוסיקאי הארד רוק והבי מטאל הבינו שלא חייבים לנגן מהר כדי להפגין וירטואוזיות וגם בנגינה איטית יחסית אפשר להפגין כשרון. בנוסף לכך כתיבת שירים קליטים ומלודיים אינה חטא ואפשר וכדאי לשלב מלודיה טובה במוסיקה כבדה שבדרך כלל לוקה בחסר בכל הקשור לכתיבה איכותית. עיקר כוחו של BACK IN BLACK טמון בכך שהוא מוכיח שגם בז'אנר מוסיקלי מושמץ ומוגבל יחסית אפשר ליצור אלבומי מופת הנשענים על כתיבה איכותית של שירים וביצוע מבריק של נגנים מעולים הנהנים מגיבוי של מפיק גאון. עד היום משתמשות קבוצות ספורט בארה"ב בריפים משירי האלבום כאמצעי להטרפת הקהל והקבוצה כשהריפים הללו מנוגנים בווליום אדיר במערכות השמע של האצטדיון. החל משמיעת האקורד הראשון נכנס הקהל לאקסטאזה ולא בכדי, היות והעוצמה של  DC/AC  מזרימה אדרנלין לכל מאזין. בכלל הצליל של האלבום השפיע רבות על מה שנקרא "סאונד של אצטדיונים" שלהקות אמריקאיות רבות אימצו בחדווה במהלך שנות השמונים.

*

BACK IN BLACK  קיבע את מעמדה של DC / AC  כאחת הלהקות המובילות בעולם בתחילת שנות השמונים. עד היום הוא אחד מאלבומי הרוק הנמכרים בהיסטוריה (מעל ששה עשר מליון עותקים נמכרו בארה"ב בלבד)  ומהווה אלבום חובה לכל מי שרוצה לדעת הארד רוק מהו. למרות שDC  /AC  זכתה להצלחה מסחרית אדירה מאז הוצאת האלבום, מבחינה אומנותית לא הצליחו חברי הלהקה לשחזר את השיא של BACK IN BLACK . לעומת זאת המשיכה AC/DC להיות להקת הופעות פנטסטית והדוגמאות הטובות ביותר לאנרגיה העצומה של הלהקה בהופעות הם הדיסק  הכפול AC / DC  LIVE המנציח את סיבוב ההופעות של הלהקה משנת 1991 והדיוידי המתעד את הופעתה ההיסטורית בפסטיבל הרוק של דונינגטון באותה שנה .

בתחום האלבומים ניתן לציין את THE RAZORS EDGE  המוצלח משנת 1990 עם כריס סלייד הענק על התופים (שהחליף זמנית את פיל ראד) וכמובן את HIGHWAY TO HELL  הקלאסי אך מעבר לזאת לא רשמה הלהקה עוד אלבום אולפן יוצא דופן. עיקר כוחה של הלהקה הוא בהופעות חיות בהן רגעי השיא הם השירים הנפלאים מ BACK IN BLACK .

*

BACK IN BLACK שזכה לכינוי "המונוליט השחור" בשל העטיפה השחורה שלו, יצא  בהוצאה מחודשת עם סאונד משופר המדגיש את גאוניותו של מאט לאנג כמפיק ומעצב סאונד, את כישוריו של אנגוס יאנג כגיטריסט ואת העוצמה האדירה הבוקעת מעשרת שירי האלבום. ההוצאה המחודשת כוללת גם חוברת מפורטת המלווה בצילומים נדירים ומאמרים שלא הופיע בדיסק המקורי וכל זאת באריזת דיגיפק יפהפייה.

לאחרונה נודע כי הרופאים אסרו על בראיין ג'ונסון להמשיך להופיע ומי שנבחר להחליפו בהופעות הוא לא אחר מאשר אקסל רוז, איש גאנס אנד רוזס, צעד שעורר תגובות רבות. אמנם קול החצץ הייחודי של ג'ונסון הוא אחד המאפיינים המובהקים של הלהקה אבל לדעתי, אם נאסר עליו להופיע, אקסל הוא תחליף לא רע בכלל. למרבה הצער דומה שבשל בעיות בריאות וגיל של חבריה AC / DC הולכת מתקרבת לסוף דרכה. אבל איש לא ייקח מהחבורה האוסטרלית המטורפת הזו את מקומם בפנתיאון של הרוק. המורשת הרועשת של  BACK IN BLACK תהיה לנצח אבן יסוד בהיסטוריה של הרוק.

אנגוס יאנג – גיטרה

מלקולם יאנג – גיטרה

בריאן ג'ונסון – שירה

קליף וויליאמס – באס

פיל ראד – תופים

הפקה – רוברט ג'ון "מאט" לאנג

הפרחים ללברון
מותו של ה"פוזשן פוטבול"?

55 Comments

מאיר 7 ביולי 2016

הקול של ג'ונסון די הזכיר את זה של סקוט ולכן זה היה נראה כאילו המשך טבעי של highway….חבל שבראיין כבר לא יכול להופיע….מפלצת איצטדיונים

בני 7 ביולי 2016

BACK IN BLACK לדעתי מייצג את המוגבלות העצומה של ההארד רוק הקלאסי, שAC/DC היא המייצגת שלה בצורה הטהורה. למרות שזה אלבום נהדר עם שירים טובים אני פשוט לא מסוגל להקשיב לו ברצף מהתחלה ועד הסוף כי בסופו של דבר המונוטוניות המוזיקלית פשוט מכריעה את חוש השמיעה, למרות שבשתי טייקים מאוד כיף להאזין לו. בניגוד לזפלין שידעו לתבל את ההארד רוק שלהם במגוון סגנונות או לדיפ פרפל שהשאפתנות המוזיקלית שלהם התעלתה על המוגבלות של הז'אנר, לAC/DC לא היה את האמביציה וכנראה לא את הכשרון לצאת מהמעגל המצומצם מאוד שלהם.

לא נראה לי שאפשר לומר שAC/DC לימדה את המוזיקאים של ההבי מטאל שלא צריכים לנגן מהר, בהתחשב בכך שההבי מטאל התחיל כמוזיקה לא מהירה בכלל. בלאק סאבת' היו להקה איטית מאוד וכך גם השלב המוקדם של ג'ודאס פריסט. המטאל מהיר יותר היה דווקא אבולוציה שלהם.

גיא זהר 7 ביולי 2016

בתור איש של איירון מיידן פחות אוהב את הקול הבלתי מגוון של ג'ונסון והמונוטניות שלהם בכלל. אנגוס מלך. אחד מחמשת הגיטסריסטים הגדולים בכל הזמנים.

בני 8 ביולי 2016

פול דיאנו או ברוס דיקינסון?

גיא זהר 8 ביולי 2016

וואו. קילר הוא התקליט (בכוונה רשמתי תקליט) שלי ואני מחבב מקועקעים, אבל דיקרסון הוא ענק ואחי לא יסלח לי שלא אבחר בסייף (יאללה דלילה חתואל)

גיא זהר 8 ביולי 2016

דיקינסון כמובן

ניינר / ווריור 7 ביולי 2016

מסכים איתך שזה אלבום (וז'אנר) מוגבלים אבל עדיין זה אלבום ענק וכיפי מאד שעומד היטב במבחן הזמן

בני תבורי 7 ביולי 2016

אני חייב לומר שני דברים: אחד, AC DC היא הלהקה הכי מפלצתית בהיסטוריה בכל הנוגע ליכולת ההשפעה שלה על אנשים ברגע נתון כולל עלי. הם מעולם לא טרחו להתעסק בפילוסופיה של Imagine או כל מה שאתה צריך זו אהבה, אבל הם ידעו להעביר את המסרים שלהם בצורת פקודות קצרצרות ומפורשות שאנשים הכי הבינו והכי רצו לבצע. דבר שני: מעולם לא סבלתי את הקול של בון סקוט ועוד יותר לא את של בריאן ג'ונסון. לא אוהב את הצווחנות הזאת. לא אהבתי את זה גם אצל רוד סטיוארט. אנגוס יאנג, האואבר, הוא ה גיטריסט הגדול בהיסטוריה של הז'אנר הזה ובין הגדולים בהיסטוריה של הגיטריסטים למיניהם.

באבא ימים 9 ביולי 2016

אני חושב שההצהרה לפיה הוא הגיטריסט הגדול ביותר בזאנר הזה היא קודם כל נגזרת של מהו הזאנר הזה.

כאשני חושב על גיטריסטים באיזור החיוג הרלוונטי עולים לי לראש סתם ככה ריצ׳י בלקמור, ג׳ימי פייג ואדי ואן היילן. כל אחד מהם בדרכו גדול לדעתי מיאנג.

Amir A 9 ביולי 2016

אני לא חושב שיאנג הוא באזור החיוג של אלו שהזכרת. הם בספירה אחרת לגמרי. הוא שייך לגיטריסטים שמסוגלים לבוא עם ריפים קליטים, אבל לא מגוונים יותר מדי. אם בלקמור היה נזכר רק בגלל SMOKE ON THE WATER אז אולי אפשר היה לדבר עליהם באותה נשימה.

גיא זהר 9 ביולי 2016

אני חושב ששלושת הלהקות שהגיטריסטים הנכבדים עד מאוד ניגנו בהם לא ממש שייכים לז'אנר של ac dc (אולי דיפ פרפל בימי גילן).

ניינר / ווריור 9 ביולי 2016

אני גם חושב ששלושת אלה שהזכרת שייכים לספירה אחרת. הם באזור של מייקל ג'ורדן מבחינת המעמד, אנגוס מדרגה מתחום.

ניינר / ווריור 9 ביולי 2016

מתחתם

גיא זהר 9 ביולי 2016

הם אולי מג'יק קארים וראסל. ג'ורדן יש רק אחד – הנדרקיס

Amir A 9 ביולי 2016

על המעמד של ג'ורדן אין ויכוח. על השאלה האם הנדריקס או פייג' דווקא יש… (עבדך מהמחנה שיעדיף את השני בכל יום נתון).

ניינר / ווריור 9 ביולי 2016

ואללה צודק. וגם אני ממחנה פייג'

גיא זהר 10 ביולי 2016

אולי המעמד של הנדריקס כמספר אחד לא בקונסנזוס כמו ג'ורדן (עוד שלוש סדרות גמר כאלו של לברון חס וחלילה וגם זה יסדק), אבל בכל הרשימות הנדריקס ראשון. לטעמי אין באמת שני מחנות.

Amir A 7 ביולי 2016

רק לציין שאנגוס יאנג הוא אולי הפנים של הגיבסון SG ברוק. נכון שגם טוני יומי ניגן עליה ועוד כמה אימצו אותה פה ושם, אבל בעולם הרוק כשאומרים SG חושבים על יאנג (ועכשיו גם קצת על דרק טראקס).

ניינר / ווריור 7 ביולי 2016

ללא ספק אנגוס הוא הטריידמארק של גיבסון sg. הוא לבדו אחראי למכירות של אלפי פריטים של הגיטרה הזו. גם מיק בוקס האנדרייטד מיוריה היפ הוא מאנשי הsg

בני תבורי 8 ביולי 2016

נכון, כל עוד נזכור שהפנים של גיבסון הם ניל יאנג.

Amir A 8 ביולי 2016

קצת קיצוני, לא?

ניינר / ווריור 8 ביולי 2016

ג'יימס פטריק פייג' הוא הפנים של גיבסון אבל אני לא רוצה להרגיז את בני

Amir A 8 ביולי 2016

בדיוק. לא רציתי להיות גס רוח אבל באמת שלחשוב על כל אחד אחר כשחושבים על גיבסון זה קצת… אעפס.

Amir A 9 ביולי 2016

במסגרת של אנקדוטות נחמדות, את הסולו של מדרגות לרקיע הוא הקליט באולפן עם טלקאסטר.

אביב 8 ביולי 2016

זאפה, קרליטו סנטנה…

מיכאל 7 ביולי 2016

מעולה, תודה רבה.

ברזילי 7 ביולי 2016

מאסטרפיס אמיתי. אלבום משפיע ונהדר! ומפיק על.. של אחת הלהקות הכי טובות על הבמה. בון סקוט עבד איתם על האלבום והלך לעולמו תוך כדי.. ז"ל. אחלה פוסט! שהם עם כריס סלייד אני לא מתקרב.. גם לא עם אקסל (למרות שהוא ממש לא רע). קליף הבאסיסט הודיע שהוא פורש לאחר הטור…

איאן ראש נטול שפם 7 ביולי 2016

ולחשוב שהכל התחיל שהתוספתן של בריאן התפוצץ בהופעה של ג'ורדי

ניינר / ווריור 7 ביולי 2016

מקריות זה חלק חשוב ברוקנרול. כמו למשל המפגש בין ג'אגר וריצ'ארדס בטיוב

איאן ראש נטול שפם 8 ביולי 2016

ברור.

אבל שאף רופא לא יגיד לי שהתוספתן הוא איבר לא נחוץ!

אבנעזר בלפור 7 ביולי 2016

לטעמי,high voltage הוא הדיסק הכי טוב שלהם.

סימנטוב 8 ביולי 2016

אף לא ממש מתחברתי אליהם
סיכום מעולה.

notRobot 8 ביולי 2016

מעולה!
כמו שכתבו מעלי..
לעולם לא התעסקו בפילוסופיה מרטיטה..פשוט הפיקו סאונד אדיר.

Gilad 8 ביולי 2016

אנרגיה אדירה

Brother Mouzone 8 ביולי 2016

רבותי המלומדים! עם כל הכבוד, ויש כבוד, לאנגוס – ברור לכל בר דעת שהמנוע והייחוד האמיתי של AC/DC הוא גיטרת הקצב של אחיו מלקולם!

אביב 8 ביולי 2016

אפשר להרגיע עם הרצון להיות מקורי בכל מחיר. אוהבים את ACDC, קרועים על אנגוס ומלקולם, לא מדברים שטויות. אין שום דבר מיוחד בתפקיד הזה בכל להקה, וזה כולל את ACDC. הייתי מחליף את מלקולם בנגן אחר 12 פעמים ולא היית שם לב.

Brother Mouzone 8 ביולי 2016

אפשר גם להרגיע עם הטון. כיון שכבר עברתי את גיל 14 לא ממש קריטי לי להתווכח מיהו המשפיע הגדול על הסאונד של AC/DC, אבל הדעה שזה מלקולם רחוקה מלהיות מקורית – תעשה גוגל.

אביב 8 ביולי 2016

א. מתנצל על הטון.
ב. דעתי בעינה עומדת.

ניינר / ווריור 8 ביולי 2016

http://teamrock.com/news/2016-07-07/ac-dc-bassist-cliff-williams-to-retire-after-rock-or-bust-tour

העסק הולך ומתפרק. לראות אותם עכשיו או כבר לעולם לא

ד"ר רזי הופמן 8 ביולי 2016

אחח למי למי. כולם מתים בסוף:(

איאן ראש נטול שפם 8 ביולי 2016

now for something completely different ..

עוד כמה ימים הולך לראות את הסקורפיונס בתל אביב ולא יודע ממה להתבאס יותר, מהמחיר של הכרטיס או מלראות מפלצות רוק מזדקנות ומתאמצות.

ניינר / ווריור 8 ביולי 2016

להתבאס על עצמך שאתה הולך למופע הזה. :)

איאן ראש נטול שפם 8 ביולי 2016

תתחתן עם גרמנייה ואז תדבר.

התבאסה שזה לא בגורקי פארק :)

גיא זהר 8 ביולי 2016

לראות את הסקורפיונס מקביל לראות את איאן ראש משחק היום, בגילו.

Amir A 8 ביולי 2016

תמיד הייתי בטוח שהסקורפיונס היו פארודיה על הז'אנר…

גיא זהר 8 ביולי 2016

לצערנו הגרמנים חסרי חוש הומור, אבל בכלל רוק בגרמנית או באקסנט גרמני נשמע לא משהו

notRobot 9 ביולי 2016

למה ככה?
https://youtu.be/1M4ADcMn3dA
אם כבר חשמל גרמני אז הולכים לכבד..

דורון (אחר) 8 ביולי 2016

וכדי לקשר את הפוסט לספורט, הל'ז בלז מתנגן בכל משחק ביתי של סט. פאולי הגרמנית עם עליית הקבוצות למגרש.
כאן ניתן לראות את האפקט של השיר והאצטדיון על באיירן מינכן של באלאק, קאן ושות' מ-2007
https://www.youtube.com/watch?v=1YSkoXrabIk

קורא בין השורות 8 ביולי 2016

אחלה טור,תודה!

בהחלט אלבום מעולה והטוב ביותר של הלהקה
כיף להאזין לו בכל פעם מחדש ואין בו אף לא קטע אחד שמרגיש מיותר

ד"ר רזי הופמן 8 ביולי 2016

אם כבר קאברים אז לטעמי זה הקבר הכי טוב ל Let there be rock של AC/DC
קבלו את הנרי רולינס והזקפות.
הצרחות שלו מהגיהינום.
https://www.youtube.com/watch?v=mPNtLZWE6AQ

אסף the kop 8 ביולי 2016

הו…
כמה מוכשר הנרי רולינס.

ד"ר רזי הופמן 9 ביולי 2016

חבל רק שעזב את עולם המוסיקה. הוא היה פרפורמר ענק ב-בלק פלאג ואחרי כן בלהקה שנושאה את שמו.
הוא טוטאלי במה שעושה ולא נראה לי שיחזור אי פעם לבמה מעבר לספוקן או כמנחה בתכניות טלויזיה.
עכשיו הוא שחקן מוערך שמשחק בין היתר בסרט חצי אימה שיצא ממש לאחרונה.
והנה הלינק לסרט

http://vidto.me/mhk4z402sdo3.html

יואב 9 ביולי 2016

רן,
אם יש אלבום של בואי שראוי בעיניך לסיקור, זה יהיה תענוג.

ניינר / ווריור 9 ביולי 2016

הפייבוריט שלי הוא the man who sold the world
אז אם וכאשר זה יהיה הפוסט

thin white duke 9 ביולי 2016

אם יש מישהו שראוי לכתוב סקירה על בואי זה אתה.
הלוואי ותרים את הכפפה.

Comments closed