זיכרונות מקיץ 76' – ירון גרופמן

ערב פתיחת המשחקים האולימפיים בריו 2016 ובמלאות ארבעים שנים לטקס הפתיחה של המשחקים במונטריאול 1976

כל כך התרגשתי לקראת המשחקים האולימפיים במונטריאול. כמה ימים לפני טקס הפתיחה כבר הכנתי מחברת ריקה, בה תכננתי לנהל רישום של האירועים העיקריים, של השיאים וזוכי המדליות ולהדביק גזרי עיתונים ותמונות. על הכריכה הדבקתי את הסמל האולימפי ותמונה של אסתר רוט שחמורוב וחיכיתי שיתחיל כבר.

*

את המשחקים האולימפיים במינכן 1972, את ההלם והאימה, אני לא זוכר. הייתי צעיר מדי. בקיץ 1976 הייתי בן שתיים עשרה ומאוד אהבתי ספורט. היצע שידורי הספורט בערוץ הראשון והיחיד, בשנות השבעים בישראל, כלל שלושה משדרים שבועיים. התכנית 'מבט ספורט' שודרה במוצאי שבת, בשעה תשע וחצי, וסיכמה בעיקר את משחקי הליגה הלאומית בכדורגל (שהייתה אז הליגה הבכירה). 'משחק השבוע' (זו התכנית שבוטלה באופן פתאומי ופינתה מקומה לאופרה לה מרמור מאת פרלש) שודרה בימי חמישי, בשמונה בערב, הביאה מאירועי הספורט בעולם והייתה הזדמנות לראות תקצירים של משחקי כדורגל מחו"ל, בעיקר מאנגליה. התכנית,  'מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר', שודרה בימי שלישי אחה"צ, במשבצת השידורים לילדים ונוער, והייתה הזדמנות לצפות קצת באתלטיקה, התעמלות קרקע ומכשירים ושאר מקצועות ספורט שאינם משחקי כדור. לקראת אולימפיאדת מונטריאול הבטיחה רשות השידור קרנבל. שידורים ישירים ברדיו של התחרויות המוקדמות, שידורי טלוויזיה ישירים, בשעות הערב והלילה, של מקצי גמר ואירועי השיא ותקציר טלוויזיה יומי, בן חצי שעה, של אירועי יום האתמול. חגיגה לאוזניים ולעיניים של כל אוהב ספורט.

*

זמן קצר לפני המשחקים אירע משבר פוליטי. חלק גדול ממדינות אפריקה החליטו לא להשתתף, בעקבות החלטת הועד האולימפי שלא להעניש מדינות שנטלו חלק באירועי ספורט בדרום אפריקה המוחרמת על רקע שלטון האפרטהייד. לא ניתן היה לדעת אז שזו החוליה הראשונה בשרשרת של משחקים פגומים. ממשחקי מוסקבה 1980 נעדרו ארה"ב ומדינות נוספות, כתגובה על הפלישה לאפגניסטן.

את משחקי לוס אנג'לס 1984 החרימו ברית המועצות וגרורותיה, כתגובה על החרם הקודם. למיטב זכרוני פרישת מדינות אפריקה לא היה נושא ענק ונדונה בעיקר בהקשרים הפוליטיים. לא דובר כמעט על פגיעה אפשרית באיכות הביצועים, שכן פריצת הרצים האפריקאים הייתה בתחילתה אותן שנים והם עוד לא שלטו בריצות הבינוניות והארוכות. זכור לי שלא הבנתי בדיוק על מה ולמה החרם, אבל הבנתי שפוליטיקה יכולה להיות משחק מגעיל ומשבית שמחות.

*

עקבתי אחרי המשחקים באדיקות. בשעות אחר הצהריים הקשבתי לשידורי רדיו מהבריכה ומאצטדיון האתלטיקה ובערב ובלילה צפיתי בטלוויזיה. אני זוכר את השידורים הישירים בשעות לילה מאוחרת, צופה לבד בסלון דירת ילדותי כשכולם ישנים, בבית החם, הלא ממוזג, המרפסת פתוחה לרחוב ופרפרי לילה עפים מסביב למנורה.

פסיפס של תמונות, אירועים רגעים ושמות שאני זוכר גם היום, בבהירות רבה, ארבעים שנה אחרי:

השחיינית המזרח גרמניה קורנליה אנדר זכתה בארבע מדליות זהב, כולל במשחה היוקרתי למאה מטר חופשי. במחברת הדבקתי תמונה שלה שגזרתי ממעריב, בחורה בלונדינית יפה עם חיוך מקסים. חברים אמרו לי שהיא שרירית וגברית מדי, אבל אני לא ראיתי את זה. עבורי היא הייתה מלכת המשחקים.

השחיין האמריקאי ג'ים מונטגומרי זכה בזהב במאה מטר חופשי והיה האדם הראשון שירד במשחה זה מחמישים שניות. הוא שבר את השיא של מרק ספיץ והעמידו על 49.99 שניות. לפני המשחה העריך הפרשן יוסף טלקי שזה בהישג ידו.  התרגשתי כשזה קרה. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי בשידור חי אירוע ספורט בו נשבר רף היסטורי.

מאצטדיון האתלטיקה אני זוכר בעיקר שני דאבליסטים. אלברטו חואנטורנה מקובה זכה במדליית זהב בשתי ריצות, 400 ו 800, האתלט הראשון והיחיד שעשה את הדאבל הזה. בריצות הארוכות היה זה לאסה וירן, הלא הוא 'השוטר הפיני' בפי ניסים קיויתי, ששחזר את הישגו ממינכן וזכה בזהב גם ב 5,000 וגם ב 10,000. וירן הדהים כשהחליט להתמודד גם בריצת המרתון, בה ניצח סופו של דבר הרץ המזרח גרמני ולדימיר צ'רפינסקי. הוא סיים במקום החמישי ולא הצליח לשחזר את הישגו המופלא של אמיל זאטופק ממשחקי הלסינקי 1952. אני זוכר גם את זכייתו של ברוס ג'אנר (היום קייתלין) בקרב עשר והכתרתו למלך האתלטים, בעיקר בזכות המצלמה שהתמקדה באשתו הבלונדינית שקפצה ועודדה אותו, לבושה בטי שרט עליו הכתובת: GO JANNER.

מאולם ההתעמלות אני זוכר את השבחים שחלק הפרשן (כמדומני היה זה ג'קי וישניה) למתעמל היפני מיטסו צוקהרה, ממציא הקפיצה, בהופעתו האחרונה המשחקים האולימפיים. קשה להפריז במספר הפעמים בהם הוא השתמש בביטויים היסטורי ומיתולוגי כדי לציין את חשיבותו של צוקהרה לענף. עוד מאולם ההתעמלות זכורה היטב נאדיה קומנאצ'י ובמיוחד התרגיל המושלם שביצעה על המקבילים המדורגים, בו זכתה לראשונה בציון 10, תרגיל ששודר שוב ושוב בימים שלאחר מכן בהם זכתה בציון הזה עוד שש פעמים.

*

האירוע הצרוב ביותר בזיכרון הוא הריצה של אסתר רוט שחמורוב בגמר 100 מטרים משוכות. זה היה בשעת ערב מוקדמת וכמעט כולם ישבו בבתים לצפות בסיפור הישראלי הגדול של  טרור, רצח, הצלה והמשכיות משולב בהישג ספורטיבי אדיר. את אסתר שסיימה שישית הקדימו חמש רצות מברית המועצות, מזרח גרמניה ופולין. ממרחק שנים, לאחר שאף אתלט ישראלי לא הצליח להעפיל לגמר אולימפי ולאחר שנודע היקף השימוש בסמים משפרי ביצועים בגוש המזרחי, מזדהרת  גדולת ההישג הספורטיבי במנותק מכל היבטיו האחרים של הסיפור.

המורשת של משחקי 1976 מעורבת. היום זוכרים מהם בעיקר את נאדיה קומנאצ'י, את החרם של מדינות אפריקה, ואת החובות האדירים אליהם נקלעה העיר המארחת, אותם לקח כמעט שלושה עשורים לכסות. אני זוכר חווית ילדות אדירה, גדולה יותר מהקפיצות והריצות. ישבתי בסלון בחולון והרגשתי חלק מהעולם הגדול. גלגלתי על הלשון את שמות המדינות, את שמות המשתתפים והקשבתי להמנונים המתנגנים בטקסי חלוקת המדליות. זה היה הכי קרוב להרגיש חו"ל, שש שנים לפני שיצאתי לראשונה את גבולות הארץ ערב הגיוס. את המחברת המפורסמת עדכנתי בהתחלה ביסודיות. אחר כך התעייפתי, האטתי את הקצב ולאט לאט חדלתי. שמרתי אותה שנים באחד הארגזים שליוו את חיי בתקופת הדירות השכורות והמעברים התכופים. מתי שהוא היא נעלמה, יחד עם אוסף קטן של מכתבים ישנים, מחברות דפרון חומות אחרות וכמה ספרי זיכרונות.

העתודה של בלאט, גם העתיד שלו
שלום עכשיו

59 Comments

באבא ימים 19 ביולי 2016

גם עבורי מונטריאול היתה האולימיפיאדה הראשונה. אמנם צרובים לי בזכרון קטעים מאולימיאדת מינכן אבל אני לא יודע אם זה דברים שראיתי בלייב או בשידורים חוזרים. מה שתקוע לי בראש ממינכן הוא שלאחר הרצח הנקודה העשרונית בשעון השניות הוחלפה במגן דוד. אני לא יודע אם זה היה תעלול של הטלוויזיה הישראלית או שכך שודרו המשחקים אבל שנים אחר כך זה קומם אותי שהרצח הורד לרמה של נקודה עשרונית.

נחזור למונטריאול- הזכרונות שלי

קפיצה לגובה- יאצק ושולה ממלא אותי בגאווה עצומה על כך שאני פולני (בהתחלה הייתי בעד השיאן העולמי דווייט סטונס).

א

אלכס דוקורסקי 19 ביולי 2016

אחד ממאמני האתלטיקה בארץ, סיפר לי שמאמנו של ושולה נהג להרטיב את המסלול כדי לאמנו לקפוץ במזג אוויר גשום. הדבר כנראה עזר לו מול סטונס, שהיה קופץ טוב יותר אבל כנראה שהתנאים הקשו עליו יותר.

אלעד 19 ביולי 2016

מתגעגע לתחושות האלו.
עבורי הפעם הראשונה הייתה אולימפיאדת סיאול, גם כן בן 11-12.
המתח, השמחה כשזבו מי שרצית שיזכו, האכזבה כשבן ג'ונסון ניצח את קארל לואיס, ההלם כשהתגלתה התרמית, הדיכאון כשארה"ב כדורסל הפסידה לברה"מ… והתלות המוחלטת בשידורי ערוץ 1 ובמדורי הספורט של ידיעות ומעריב ביום של היום שאחרי.

ירון ג 19 ביולי 2016

ופלורנס גריפית ג'וינר. המהירות הבלתי נתפסת, הסטייל הזוהר, הציפורניים.

אלעד 19 ביולי 2016

אדווין מוזס, שדווקא שם הגיע רק למקום השלישי.
בכלל, הייתי אוהד מושבע של הנבחרת האמריקאית וספרתי כל יום את מאזן המדליות. אני זוכר בעיקר את הפייבוריטים שהפסידו ושברו לי את הלב.

יוני (המקורי, מפעם) 19 ביולי 2016

נולדתי כמה שנים אחרי 76, מאוד מזדהה עם החוויה של אולימפיאדה ראשונה. הבינלאומיות, הלמידה על ארצות ותרבויות, מי טוב במה, השיאים. איזה כיף.

רועי 19 ביולי 2016

נהדר.

עבורי הראשונה הייתה אטלנטה, ואף פעם אין כמו הראשונה. אני חושב שאת מייקל ג'ונסון ודונובן ביילי ראיתי לפחות מאה פעמים עד היום. והתרגשתי כשמוחמד עלי הדליק את הלפיד, ואפילו לא ידעתי בדיוק למה.

אלכס דוקורסקי 19 ביולי 2016

גם עבורי. ובהחלט שותף להתרגשות משלושת החבר'ה שהזכרת.
זכורה לי גם ההפתעה מהמקום השני של אדוארדס במשולשת, לאחר ששנה קודם צפיתי בו מנפץ את שיא העולם בגטבורג (תחרות האתלטיקה הראשונה שראיתי). בדיעבד, הבנתי שקני האריסון היה במיטבו באותה התחרות באטלנטה.

באבא ימים 19 ביולי 2016

שלי נשלח מוקדם מדי ואז החיים נכנסו באמצע –

אירינה שאוונסקה – ר' יאצ'ק וושולה – וגם דפקה את המזרח גרמניות.

ותידיאוש סלושרסקי במוט

היייזלי קרופורד מטרינידד ב – 100 מטר (קראתי פעם בספר גיאורפיה שיש מקום כזה אבל המדליה נתנה לקיומו של המקום אישור סופי)

ודון קווארי ב – 200

וואסילי אלכסייב במשקולות (וגם אדוארד ווייץ).

נבחרת ישראל מסיימת בתיקו מול צרפת של פלטיני

ונדיה קומנצי (ומריאנה אנדריננקו או משהו כזה – שלשנייה נהנתה מהתהילה של מי שהשיגה ציון מדהים של 9.85), מול לודמילה טורישצבה (ואולי גם נלי קים? – זה טיפה מעורפל)

ואכן ברוס ג'אנר (אירוני שקרב 10 אמור לאתר את הגבר האולטימטיבי – מה לכל הרוחות אנחנו לא מבינים)?

ואכן אסתר רוט – שרק בדיעבד הבנו כמה גדול היה ההישג שלה (ושאם אני זוכר נכון עלתה לגמר בפוטו פיניש שלא היה ברור אם היא עלתה בהתחלה), ואירנה שאלר וטטיאניה אניסימובה.

ותיאופיליו סטיבנסון שולט בזירה.

ועדין הכי זכור לי זה אדווין מוזס וניסים קיוויתי צורח "ג'ון אקי-בואה, איבדת את השיא שלך" זה היה אחרי אנטבה ואוגנדה היתה האוייב.

ירון ג 19 ביולי 2016

חייב להודות שזוכר רק חלק מהנ"ל.
אבל אם כבר –
נלי קים אכן הייתה שם וזכתה בשלוש מדליות זהב, בדיוק כמו נאדיה הקטנה שגנבה את כל ההצגה עם העשיריות.
ובהתעמלות גברים שלט ניקולאי אנדריאנוב, עם ארבע מדליות זהב ועוד כמה כסף.
באתלטיקה ויקטור סנאייב זוכה במדליית זהב שלישית רצופה בקפיצה משולשת.
וכמובן םרשת מירמה – בקרב חמש לגברים – מתחרה רוסי התקין מתג בסייף שלו שסימן פגיעה ביריב גם כשלא הייתה. אני זוכר את השרטוטים שהופיעו בעיתונים והראו איך בדיוק פעל המתג עוקף המערכת הזה.

איציק אלפסי 19 ביולי 2016

לנבחרת ישראל שי רקורד די מדהים באולימפיאדות – פעמיים רבע גמר: ב-68' (הפסד בהטלת מטבע לבולגריה) ו-76' כולל תיקו נגד צרפת ומקסיקו בשלב הבתים (והפסד לברזיל ברבע). מה הייתה הרמה של הכדורגל האולימפי באותם שנים? ההישגים האלה מרשימים כמו שהם נראים?

מתן גילור 19 ביולי 2016

אני מכיר שלא היה מדובר על הטלת מטבע, אלא על פתקים מכובע.
לא פעם נשמעה הטענה שעל שני הפתקים היה רשום "בולגריה".

אלעד 19 ביולי 2016

נשמע כמו אגדה אורבנית. אף פעם לא שמעתי את סיפור הפתקים מהכובע. זו הייתה הטלת מטבע. אולי על שני הצדדים היה פאלי…

צור שפי 19 ביולי 2016

אני גם זוכר שזה היה פתק מכובע.

מתן גילור 19 ביולי 2016

מתוך ויקיפדיה (יענו, יש מצב שנכון ויש מצב שלא): "מאחר שטרם הוכנסו חוקי הפנדלים במקרה של שוויון, נערכה הגרלה בהתאם לכללי הוועד האולימפי הבינלאומי, על ידי יושב ראש הוועדה המארגנת של האולימפיאדה. שופט המשחק הוציא מהכובע של היושב ראש פתק, שעליו נרשם השם בולגריה, וכך החמיצה ישראל את האפשרות לזכות במדליה אולימפית ראשונה. בזכות מאזנה ב-4 המשחקים דורגה ישראל במקום החמישי בטורניר הכדורגל בסיום המשחקים האולימפיים."

אני פשוט זוכר זאת כי בבי"ס היסודי עשיתי עבודה (אז קראו לזה "נושא אישי") על הכדורגל הישראלי והעניין עם הפתקים כיכב שם.

אלעד 19 ביולי 2016

אני עשיתי נושא אישי על הכדורסל הישראלי (הועתקה כמעט כולה מספר אחד ששימש לי כמקור)…
משום מה עד היום תמיד שמעתי שזו הייתה הטלת מטבע.

קלבדוס 19 ביולי 2016

בוודאות פתק, ונדמה לי ששייע הואשם בהפסד, הוא נשלח כנציג ישראל בהגרלה.

ירון ג 19 ביולי 2016

שייע כבש במשחק והשווה ל 1:1

קלבדוס 19 ביולי 2016

אכן כן. אני פשוט זוכר איכשהו איזו תוכנית עם גיבורי הנבחרת דאז, ומישהו – מוטל'ה? – אמר, שלחנו את שייע להגרלה והוא הפסיד לנו אותה. ועל זה בא ההמשך, על שני הפתקים היה כתוב בולגריה.

austaldo 19 ביולי 2016

אתה אולי זוכר מה עשה יאצק ושולה אחרי שניצח?
הלך ונישק את היד של אירנה שווינסקה כמו ג׳נטלמן פולני … (החצי גמר של ה 200 מטר נשים היה בזמן של הקפיצה לגובה)

באבא ימים 19 ביולי 2016

כן כאלה אנחנו (רק בלי המדליות).

דנידין 19 ביולי 2016

השחיין האמריקאי ג'ים מונטגומרי זכה בזהב במאה מטר חופשי והיה האדם הראשון שירד במשחה זה מחמישים דקות.
גם אני יורד מחמישים דקות.

ירון ג 19 ביולי 2016

גם אני.
תוקן, תודה.

מתן גילור 19 ביולי 2016

תודה ירון.
"לאחר שאף אתלט ישראלי לא הצליח להעפיל לגמר אולימפי" צ"ל אצן.

ירון ג 19 ביולי 2016

היה אתלט ישראלי אחר שאינו אצן בגמר אולימפי? באתלטיקה קלה?

מתן גילור 19 ביולי 2016

קונסטנטין מטוסביץ', אלכס אברבוך, דני קרסנוב.

ירון ג 19 ביולי 2016

צודק. שלושה אפילו.
אבל רץ לא היה ואצן על אחת כמה וכמה וגם לא יהיה בעתיד הנראה לעין.
אסתר רוט הייתה אחת הטובות בעולם בזמנה, אפשר רק לנחש לאן הייתה מגיעה לו הייתה מתאמנת בחו"ל תקופה.

austaldo 19 ביולי 2016

גם בלי להתאמן בחו״ל, אסתר רוט היתה לוקחת מדליה אם היא לא היתה מיתחרה נגד מזרח אירופאיות מפוצצות בסטרואידים

יוני (המקורי, מפעם) 19 ביולי 2016

גם רוגל נחום, לא? שלא לאמר קודם רוגל נחום…

יוני (המקורי, מפעם) 19 ביולי 2016

מסתבר שלא :)

Guss 19 ביולי 2016

נהדר, תודה.

אני זוכר במעורפל את לוס אנג'לס 84', הייתי רק בן 6 – קצת את טקס הפתיחה (ליונל ריצ'י, והטיסה של הרחפן האישי), ופה ושם רגעי שיא – קארל לואיס זועה ב-4 מדליות זהב, אדווין מוזס, סבסטיאן קו, לא הרבה יותר מזה.
את סיאול אני כבר ממש זוכר בבירור, חגיגה של ספורט אדיר.
מה שכן, זה יותר כיף כילד/נער, זה מתרחש בקיץ ואתה יכול פשוט להיכנס לעולם של 3 שבועות של ספורט איכותי ומרתק. זה ממש כיף שתכף מתחילה החגיגה, אבל בתור בוגר יהיה לי הרבה פחות זמן – עבודה, משפחה, חיים…

עמי ג 19 ביולי 2016

מונטריאול היא גם הראשונה שלי. אני זוכר שהיה גם סיקור שלה בעיתון הילדים המיתולוגי "פנדל".
ממינכן (סוף כיתה א') אני זוכר במעורפל את ריצת ה-800 המדהימה של דייב ווטל האמריקאי – הרץ והכובע (יוטיוב עוזר לרענן את הזיכרון).

ממונטריאול אני זוכר הרבה מהאירועים שהוזכרו כאן למעלה. קיויתי כינה את הייזלי קרופורד – "הטורנדו מהקריביים".
ישראל אמנם יצאה תיקו עם צרפת ועלתה מהבתים שזה הישג הסטורי אבל הובסה אחר כך 4:0 על ידי ברזיל האולימפית. המשחק הרשמי היחיד מאז נגד ברזיל.
בבריכה בלט אז גם שחיין הגב האמריקאי המשופם, ג'ון נייבר שזכה ב-100 ו-200. בכלל השליטה בבריכה התחלקה אז בין הגברים האמריקאים לנשים המזרח גרמניות. אבל היה שחיין אחד מזרח גרמני, רולנד מאטס שזכה למיטב זכרוני בארד בגב. נדמה לי שהתחתן אחר כך עם קורנליה אנדר המיתולוגית ואמרו שיוולד להם אלוף השחיה הבא.

אלכס דוקורסקי 19 ביולי 2016

ירון, כיף לקרוא. תודה רבה.

גילי פלג 19 ביולי 2016

נהדר ירון. נדמה לי שאריק אינשטיין אמר פעם שהוא חי מאולימפיאדה לאולימפיאדה… יכול להתחבר לזה- לאוהב ספורט אמיתי זה כמו לשתות ולאכול את הנקטר והאמברוזיה מידי האלים עצמם.
עבורי היתה זו לוס אנג׳לס הראשונה ולא פלא שקרל לואיס הפך לאליל ילדותי ( יחד עם ברוס לי, מראדונה וסילבסטר סטאלון… :-)

Gil - Zimbabwe 19 ביולי 2016

אולימפיאדה נהדרת אבל השעות הרגו אותי.
חוץ משחמורוב הייתה ניבחרת הכדורגל של דוביד, ירון עוז בשיאו מעלה את הניבחרת לרבע גמר ומורחק. איזה אכזבה הייתה. היום הינו משלמים הרבה בשביל רגע כזה.

ארז 19 ביולי 2016

ירון, תענוג.
ומזדהה מאוד.

חולוניה 19 ביולי 2016

אהלן ירון, תודה רבה על הדברים. מזכיר נשכחות. גדלתי בבניין הסמוך, קדושי קהיר 3.

ירון ג 19 ביולי 2016

מאיזה שנתון? מה שמך?

חולוניה 19 ביולי 2016

65'. משה זונדר. אהלן… צעיר ממך בשנה. אני זוכר גם את אולימפיאדת מינכן. רגעי ההלם והאימה, כולל רגע שבו אני עולה עם אבא שלי במעלית ושכן עם רדיו ביד מבשר לנו ששחררו את הספורטאים בשלום. (היה באמת פרסום כוזב כזה). אבל היה גם המון ספורט – 7 המדליות של מרק ספיץ, שבסיום כל משחה ההורים שלי הדגישו שהוא יהודי, הדאבל ב100 ו200 של ולרי בורוזוב ורגע השיא מבחינתי היה הניצחון על קו הגמר של דייב ווטל ב1500 מטר. במשך שנים פנטזתי שאני מייצג את ישראל ב1500 מ' ובדיוק כמוהו, עושה במהלך הריצה את כל הדרך מהמקום האחרון עד הניצחון ברגע האחרון, עם קסקט או בלעדיו…

באבא ימים 19 ביולי 2016

ווטל היה ב 800.

אתה משה זונדר (בין השאר) מפאודה? מתי העונה הבאה? זו התעללות.

ירון ג 19 ביולי 2016

חשדתי שזה אתה. אנחנו מכירים היטב. אני זוכר היטב את כל משפחתך.
אפילו נפגשנו לפני מספר שנים בגינת דובנוב עם הילדים.
בשכונה בה גדלנו היה הרבה ספורט. אחר הצהריים, כמעט כל יום, שיחקנו סטנגה מתחת לבניין, פינג פונג במקלט, קטרגל וכדורסל בחצר בי"ס שפרינצק. בבית הספר היסודי בשיעורי ההתעמלות קפצנו לגובה, לרוחק, הדפנו כדור ברזל, נתלנו על הטבעות, רצנו 60 מטר ושיחקנו כדורעף וכדוריד. היה מורה שבא מבריה"מ בגל העלייה הגדול של תחילת שנות השבעים ולימד ברצינות ספורט, התעמלות מכשירים ואתלטיקה.
למדנו לשחות בבריכת הפועל והלכנו לראות משחקי כדורגל וכדורסל של הפועל חולון.
בסביבה הקרובה היו לנו מודלים לחיקוי. השכנים ישראל אלימלך וניב בוגין, כוכבי אולם הפחים.
אני השתתפתי בכל המשחקים אבל מעולם לא הצטיינתי. אני זוכר שאתה הצטיינת בכדורסל.
הבנים שלי לעומת זאת משחקים שניהם בקבוצות הילדים של הפועל תל אביב. טוב שמתחתנים ומשביחים את הגנים.

קלבדוס 19 ביולי 2016

שתי נבחרות – נבחרת ההתעמלות האגדית והמוזהבת של יפן גברים, ונבחרת הכדורגל של ישראל. לא רק לעלות מהבית המוקדם – למחוק פיגור 0:2 למקסיקו במחצית, ומרחק 10 דקות מנצחון סנסציוני על צרפת. נדרש פנדל דחוק של אחד, מישל פלאטיני, לסיים בתיקו.
ואחר כך רבע הגמר מול ברזיל – רבע גמר בכדורגל מול נבחרת ברזיל, כן? היינו כחולמים.

קלבדוס 19 ביולי 2016

ומונטריאול היא אולימפיאדה אהובה במיוחד, כי לפניה לא היתה בעצם טלוויזיה, את מקסיקו 68 האגדית-מכל איש בעצם לא זוכר, את מינכן 72 איש לא רוצה לזכור, ואחריה באו שני החרמות ב-80 ו-84. כך שהיא נותרת יחידה במינה, עד העידן החדש.

ירון ג 19 ביולי 2016

צודק. המשחקים האולימפיים המלאים הראשונים אחרי מונטריאול היו משחקי סיאול 88. אחריהם באו משחקי ברצלונה 92 שתמיד ייזכרו בישראל בזכות המדליות הראשונות, יעל ארד ואורן סמדג'ה.

ניינר / ווריור 19 ביולי 2016

והדרים טים

Ivan Pedroso 20 ביולי 2016

גם ב-88 היה איזשהו חרם, לא?

אני יודע שקובה בוודאות החרימה וכך סוטומאיור עשה את הבכורה שלו רק בברצלונה.

מרק חם 19 ביולי 2016

יופי של כתבה אני גם זוכר מקיץ 1976 את המשחקים האוימפיים!!!

פה איתמר 19 ביולי 2016

מעולה
גם זוכר את קר לואיס (לפני שז

פה איתמר 19 ביולי 2016

מעולה.
אני גם זוכר את קר לואיס (לפני שהוא שינה את שמו לקארל – או לפחות שהבנתי שקוראים לו קארל) ואת הרחפן מ84 (הייתי בן 6).

ניינר / ווריור 19 ביולי 2016

הספורטאי שהכי זכור לי מהאולימפיאדה הזו הוא ג'ון ווקר היו זילנד שניצח בריצת 1500 מטר. כמה אצילות הייתה בו

מירנדה 20 ביולי 2016

זוכר את נבחרת ישראל בכדורגל באולימפיאדה – התיקו עם מכסיקו, התיקו עם צרפת של פלטיני, ההפסד לברזיל בשלב הנוק-אאוט.
הישראלי שהיה הכי קרוב עד אז למדליה – אלכסנדר וויץ דומני? שסיים חמישי.
וכמובן ריצות חצי הגמר והגמר של שחמורוב.

ירון ג 20 ביולי 2016

שלוש תוצאות תיקו בשלב המוקדם – גוואטמאלה, מקסיקו וצרפת והעפלה לרבע הגמר. מכובד ביותר.
בכלל היו אלה ימי השיא של הכדורגל הישראלי בזירה הבינלאומית – בתוך שמונה שנים הופיעה הנבחרת בשלושה טורנירים גדולים – פעמיים במשחקים האולימפיים ופעם אחת במשחקי הגביע העולמי, לא רע בכלל.

באבא ימים 20 ביולי 2016

למען האמת מונטריאול היתה קפיצת מדרגה מבחינת הספורט הישראלי האולימפי. גם אם נניח כדורגל בצד ישראלים זכו במונטריאול במקומות חמישי(וויץ), שישי (רוט) ושביעי (רמי מירון (מישאייב)). ההישג הטוב ביותר של ישראל עד אז באולימפיאדה היה מקום תשיעי בקפיצות למים (יואב רענן) מהלסינקי 1952.

במובן מסויים היו אלה ניצני ההשפעות של העליה הרוסית של תחילת שנות השבעים.

ירון ג 20 ביולי 2016

אדוארד וייץ שמו המדויק, אלוף אסיה ומקום חמישי במשחקי מונטריאול 1976.
היה משהו סמלי בכך שהישג השיא היה בהרמת משקולות, הענף שנפגע יותר מכולם באירועי מינכן 1972.
בעקבות החרם על משחקי מוסקבה 1980 היגר וייץ לקנדה, הוא ניסה לייצג אותה במשחקים ללא הצלחה ומאוחר יותר נשפט למאסר ארוך על מעורבות בשוד מזוין.

Ivan Pedroso 20 ביולי 2016

איזה יופי של טור.

התגובות פה גורמות לי להרגיש ממש ילד (למרות שבמציאות אני מתחיל להרגיש מבוגר), האולימפיאדה הראשונה שלי היא מגיל 9 – אטלנטה, עם מייקל ג'ונסון וגל פרידמן…

holden 20 ביולי 2016

גרופמן יפה כתבת, זרקת אותי לאלברטו חואנטורנה, איזה שם לפנתיאון,
מה שהכי זכור לי מאותה שנה זה הלהיט שכבש את הרדיו שנקרא: מעפולה או בגרסה המוכרת שלו:חנה'לה התבלבלה,
זה מה שזכרתי מהשיר ומהתקופה:

רמי דנוך , יהודה קיסר והנגן שמנגן על הקאנון הצליחו ליצור מהפך בישראל של שנות-השבעים, השיר הזה סלל את דרכו של מנחם בגין למהפך הפוליטי הידוע של 1977 לא פחות ולא יותר!
קצת מפתיע שדווקא נתן אלתרמן כתב את מילותיו של השיר ההיתולי הזה, שיר שהצליח לעלות את קרנם של תושבי ישראל השנייה:
אנשי שכונת כרם-התימנים בואכה שוק- הכרמל, אנשי מוסררה, אנשי כפר-שלם, תושבי שכונת – התקווה,בסמוך ליציאתו של השיר הגדול הזה פירסם העיתונאי אבי ולנטין בעיתון " הארץ" את רשימת-ה-11 הידועה והזכורה,

אלו היו ימים אחרים, לזמן אז היה קצב אחר, להבדיל מהיום אנשים שטפו את המכוניות בצינור- גומי ירוק, אחלה גברים ירדו בערב – שבת עם דלי וסבון והקציפו את המכונית עם גופיית-סבא ללא בושה,
בשכונת התקווה יכלת לשמוע חארקות של דוד'ג דארת או פליימו'ת,
לא היו אז דוכנים של ווינר, היו פשוט סתם תחנות טוטו,
העיתונים יצאו לעיתים במהדורות ערב,

במסעדות כמו "אולימפיה" או "טריאנה"ישבו זה לצד זה אנשי שלטון בכירים, גנרלים מעוטרים, אנשי העולם התחתון וכולם לגמו משקאות כמו : סטוק-84 או "777",
באולמות הארועים הלהיט שלי לפחות בתור ילד היה הדג-מלוח, על הבמה באולמות נופיעו להקות בהופעה חיה ככה ממש עם כל הנגנים, בכדי לשלהב את האורחים ולגרום לשמחה באולם היו עורכים הגרלה שבה הובטח שהשולחן שיעשה הכי הרבה שמח יזכה הבבקבוק שמפניה, עזבו את זה שהשמפניה לא באמת היתה שמפניה אלא סתם יין נתזים פושטי של "כרמל-מזרחי",
שבועונים כמו "העולם -הזה" המשטרה" דיווחו מחדרי-המיטות או להבדיל מחדרי החקירות, גברים התהלכו עם מכנסי פדלאפון ושיער מנופח אחרי שעשו אבו-עגילה,
אם אני זוכר נכון הבושם הגברי הנפוץ היה "טבק אורגינאל אולי היה זה ברוט?

כאמור דרי אותם השכונות שציינתי התגאו באנשים שעלו לגדולה והצליחו לעבור להתגורר בצפון תל אביב או בשכונות השקטות של רמת-השרון,
לא עניין אותם מה מקור הכסף וכמה אלימות היתה כרוכה בשדרוג הנדלני הזה של אותם האנשים,
כולם קינאו באנשים שהתפרסמו באותה רשימת-ה-11

אפילו לפירות ולירקות של אז היה טעם אחר, היתה מין תמימות שכזו באוויר, תחושה של אף אחד לא יכול עלינו,
אנשים ישבו לשחק הקלפים, או סתם לשחק שש-בש מבוקר עד ערב,
גם אז היו קומבינות, גם אז היתה שחיתות בחלונות-הגבוהים, צפשוט אז לא היתה מודעות, אז לא היה איטנטרנט או טלפונים חכמים,
אז אולמות הקולנוע היו מפוצצים,

אז לעשן היה סקסי, עד כדי כך סקסי שדובק הוציאה קופסת סיגריות עם צילום של שקיעה וזוג מאוהב(סמייל), אם כבר הזכרתי שקיעות אז היו אלו ימים של חוברות כמו מ"סינרומן" בכיכובו של דן כנר השרמנטי, זה היה מין חוברת מצולמת עם מלל רומנטי ואופטימי שנחטפה מהדוכנים בעיקר על ידי נשים משועממות בתור לספרית,

האוטובוסים של "דן" היו עמוסים לעייפה, היה אפילו כרטיסן שישב במין כלוב מסורג בירכתי האוטובוס,
אם אני צרייך לבחור שיר אחד שמסמל את הזמנים ההם ואת ההשתלבות של ישראל השנייה ללא היסוס זה השיר של רמי דנוף וצלילי העוד, למרות שבאותה התקופה היתה עוד להקה מתחרה:צלילי הכרם של דקלון אני מעדיף את הביצוע של רמי דנוך,
ללא ספק שיר שהצליח למוטט חומות של איבה ושל רגשי נחיתות או עליונות ואיחד את עמך ישראל למה שהוא היום

ירון ג 20 ביולי 2016

אתה רשם זיכרונות מעולה.
גם בנאות רחל בחולון אהבנו – אחותי ואני, הגרופמנים – את חנה׳לה התבלבלה.
היה לנו אותו בקסטה שנוגנה בטייפ קטן של שאוב לורנץ.
בטייפ הזה גם היינו מקליטים ביצועים שונים לשירים, גם של חנה׳לה התבלבלה.
הקסטה הזו וגם אחרות שהיו לנו אז, של דמיס רוסוס, סמוקי, הבי ג׳יז, נקרעה מתי שהוא והיינו מתקנים/מדביקים אותה עם לק לציפורניים.
ארוחה במסעדה הייתה משהו שעושים רק באירועים ממש מיוחדים, כשהדודים באו מארה״ב לבקר למשל, הלכנו לכרם התימנים, לציון או לפנינת הכרם לחינגה של שיפודים.
ועוד ועוד …

holden 20 ביולי 2016

נשמע שהיה לכם אולפן הקלטות מחתרתי שם בחולון,
שאוב לורנץ מוכר לי, זו הפירמה הגרמנית שפעם קראו לה :ןitt?
מי לא אהב את דמיס רוסוס? אחד הלהיטים הזכורים לי ממנו זה השיר:goodbye my love goodbye
אצלנו בבית שמעו גם את אנגלברט המפדינק בעל הקול הקטיפתי,
סמוקי נראה לי היו קצת יותר מאוחר וגם הבי ג'ייז,
מסמוקי זכור לי הלהיט:סיכות ומחטים,
בכלל יש לי זכרון לא רע, למרות שאני צעיר ממך בשנה אני זוכר היטב את מלחמת יום הכיפורים,
אפרופו 1973 זכור לי שהנפיקו מטבע נחושת לציון 25 שנה למדינת- ישראל, מן הסתם אני מנחש שזה היה מטבע של 25 אגורות שהספיק לנסיעה באוטובוס או לחצי מנה פלאפל בחיפה

ירון ג 20 ביולי 2016

76 זו גם השנה של מלון קליפורניה. שיר השנה.
אכן אי. טי. טי. היה שיר פרסומת כזה, אי. טי. טי. שאוב לורנץ הטובה מכולם … לטלויזיות.
דמיס רוסוס ולהקתו, בתה של אפרודיטה.
הוא ניגן בתחילת שנת השבעים עם ונגלים, שהלחין את פס הקול של הסרט מרכבות האש, סרט על רצים, הכל מתחבר בסוף :)

Comments closed