אהדה – גלעד ניצן

מה היא אהדה לקבוצת כדורגל? פרקטית, ישנם פעולות שונות שאדם יכול לבצע באצטדיון הכדורגל (ואף מחוצה לו) כדי "להיתפס" כאוהד שרוף, אותנטי. להיתפס בעיני מי? בעיני אוהדים אחרים שמבצעים את אותם פרקטיקות פחות או יותר כדי להיתפס כאוהדים שרופים בעיני שאר האוהדים.

פעולות אהדה אלו מונות למשל כללי התנהגות בסיסיים בעולם אוהדי הכדורגל כגון שירת שירי הלל לקבוצה שלי ושירי נאצה לעבר הקבוצה והקהל היריבים, אך גם פעולות נוספות הנחשבות "קיצוניות" יותר כמו בכי אחרי ניצחון חשוב ומרגש או השתתפות בקטטה נגד קבוצת אוהדים אחרת. פעולות אלו ועוד מתאגדות יחדיו לכדי טקסים תרבותיים לכל דבר ועניין, שאינם שונים בהרבה מטקסים תרבותיים בתחומי עניין אחרים הנתפסים כ"נעלים" יותר מאהדה לאחד עשר חוליגנים הרצים אחרי כדור.

*

במה, אם כך, שונה אוהד הכדורגל ממעריץ אובססיבי של להקת רוק? שניהם קונים כרטיס למופע שמתבצע על ידי גיבוריהם, מתלבשים, שרים, רוקדים וצועקים באופן שירשו לעצמם אך ורק בתוך התחום הפיזי של הטקס התרבותי בו הם משתתפים – האיצטדיון או מופע הרוק. הרי אף בן אדם סביר לא ישב ברחוב על ספסל, יקלל את העוברים והשבים ויצעק "ייייש!!!" כאשר אחד מהם יצליח להגיע למקום עבודתו בזמן. כמו כן אף בן אדם סביר לא יגיע לפארק הירקון בצהריי יום חול ויפצח בריקוד "פוגו" לצלילי מוזיקת מטאל כששאר האנשים סביבו עושים ג'וגינג וילדים משחקים בפוקימון גו.

ניתן להשוות את טקס אהדת הכדורגל לכמעט כל טקס תרבותי, יום יומי, אחר. למשל לקלאבר תל אביבי שמגיע למועדון הקבוע שלו בשישי בערב, פוגש את החברים הקבועים שלו, צורך את הסמים והאלכוהול הקבועים שלו ומאזין למוזיקה אלקטרונית קבועה למדי. בדיוק כמו אוהד הכדורגל השרוף שמגיע לאיצטדיון הקבוע שלו, פוגש את החברים הקבועים שלו, צועק את הקריאות הקבועות שלו ושר את שירי האהדה לקבוצה הקבועים למדי שלו ושל חבריו ליציע.

*

אם כך, מדוע אהדה לקבוצת כדורגל נחשבת בחברה שלנו כטקס תרבותי נחות, שלא נאמר אנטי-תרבותי? ובכן, כנראה שהסיבה העיקרית נעוצה בכך שהפעולות אותן מבצעים הסוגדים לקבוצות כדורגל נחשבות לא רק כמוזרות מחוץ למסגרת שלהן (האיצטדיון בדרך כלל), אלא גם כבוטות, אלימות וגזעניות, על סף האנרכיסטיות. לכן דינו של אוהד הכדורגל בחברה שלנו הוא להיחשב כחוליגן גזען ואלים, הרבה פעמים על לא עוול בכפו.

אך האם יחס זה של החברה כלפי אוהדי הכדורגל הוא כלל אוניברסלי אבסולוטי? נסו לחשוב על זה כך: אם תרבות הכדורגל היתה מועתקת ליוון העתיקה או האימפריה הרומית למשל, אוהדיה היו נחשבים כנורמטיביים יותר מאשר בחברה המערבית המודרנית. שכן, ביוון העתיקה ובאימפריה הרומית גזענות (סחר בעבדים מעמים אחרים) ואלימות (מופעי ראווה של הוצאות להורג ומלחמות גלדיאטורים) היו נדבך מרכזי מאוד בחיי היום יום. מצד שני, בתקופות אלו יחסים הומו-סקסואלים נחשבו כנורמטיבים לגמרי, בניגוד לתקופה המודרנית, אפילו במדינות המערב. אנשי אצולה רבים לקחו תחת חסותם נערים יפי תואר בתמורה להנאות מיניות, והדבר היה ידוע ומקובל. כך שיכול להיות שקריאות "שופט יא הומו" לא היו מתקבלות בעין יפה אצל אנשי התקופה. מכך אפשר להבין שהכדורגל כולל בתוכו טקסים שנחשבים כקיצוניים בעינינו, אך עינינו הן עיני תקופה ותרבות מסוימות מאוד.

*

לפני שאחשד בגין השוואה זו כתומך באלימות וגזענות אומר כי איני תומך כלל וכלל. הנקודה שלי היא שמקומו של טקס אהדת הכדורגל הוא באותה שורה עם טקסים תרבותיים אחרים כמו קונצרטים ומסיבות. אוסיף ואטען עוד, שמקומו אף עם טקסים מדיניים ופוליטים כמו השתתפות בהפגנה נגד הממשלה. יש שיאמרו שאין הבדל גם בינו לבין טקסים ופולחנים דתיים. הרי מה מניע את הפעיל החברתי לקחת אוהל ולישון בשדרות רוטשילד? את הנזיר הבודהיסטי לשתוק במשך שנה? ואת אוהד הכדורגל להרחיק ליבשת אחרת כדי לראות את קבוצתו משחקת בליגת האלופות? הצורך להרגיש חלק ממשהו. כולנו צריכים את ה"אנחנו" נגד "ההם". משחר הימים פעלנו כך. קתולים נגד פרוטסטנטים. שמאל נגד ימין. סונים נגד שיעים. הפועל נגד מכבי. כל אחד מוצא את הנרטיב שלו במקום אחר ולרוב זה יותר תלוי בסביבתו מאשר באופיו האישי.

כך שפעם הבאה שאתם יושבים לראות משחק ומישהו לידכם אומר "חבורה של בבונים" כשמגיע פריים של אוהדים מטפסים על הגדר וצועקים, תסבירו לו יפה מה ההבדל בינם לבינו. כנראה שכמעט אין הבדל.

הדילמה של באך
מה נעשה בלי דנטה?

31 Comments

Duncan 22 ביולי 2016

תלוי היכן. באמריקה ספורט הוא ספורט. בעולם השלישי זו מלחמה.

ברק 24 ביולי 2016

או שבאמריקה הוא הצגה ובמדינות פחות מפותחות משולב גם רגש, הכל עניין של זווית ההסתכלות.

ברק 24 ביולי 2016

בטעו שלחתי לפני שציינתי שאני לא מדבר על קרבות חוליגנים למיניהם. אני מדבר על אהדת ספורט עם תשוקה, כזו שמוציאה רגשות. בארה"ב זה כמעט ולא קיים.

Duncan 25 ביולי 2016

תשוקה=אלימות?
מהיכן אתה יודע שאין שם תשוקה?

Shadow 22 ביולי 2016

ככל שאתה יותר פרימיטיבי דברים כמו ספורט ודת הופכים להיות הרבה יותר חשובים מחיי אדם.

אסף the kop 23 ביולי 2016

הבעיה בפוסט שלך היא ההסקה שאהדת כדורגל "אמיתית" כרוכה באלימות בשעה שאותם אוהדים "אמיתיים" הם בסה"כ עבריינים או סתם אנשים אלימים המתעלקים על המשחק הזה.
אפשר לטפל בבעיה הזאת ולהפוך את הכדורגל למשחק לכל המשפחה, כל מה שצריך זה רצון להילחם בטרוריסטים האלו.

ד"ר רזי הופמן 23 ביולי 2016

+1000000

D! פה ועכשיו 23 ביולי 2016

אמן

אריק 23 ביולי 2016

לגמרי

גור אילני 23 ביולי 2016

חזק!

מתן גילור 23 ביולי 2016

+1

גלעד ניצן 23 ביולי 2016

היי. תודה על התגובה.
לא טענתי שאהדה כרוכה באלימות. טענתי שבכדי להיחשב כאוהד שרוף בעיני רוב האוהדים האחרים ישנן מספר פעולות שאתה יכול לנקוט, כשאלימות היא אחת מהם.
אני אישית מגדיר את עצמי כאוהד שרוף של הקבוצה שלי ומעולם לא השתתפתי בקטטה. אבל כנראה שעל ידי רוב האנשים ביציע שמאחורי השער אני לא נחשב כאוהד שרוף. זאת הנקודה.

גלעד ניצן 23 ביולי 2016

דרך אגב שים לב שמניתי את השתתפות בקטטה כחלק מהפעולות היותר קיצוניות שאוהד יכול לעשות כדי להיחשב כאוהד שרוף ולא כחלק מהפעולות הבסיסיות.

ד"ר רזי הופמן 23 ביולי 2016

פואד לשלטון ואפשר לסגור תבסטה

גלעד ניצן 23 ביולי 2016

ולצערי פואד אכן בשלטון בקרב חלק גדול מיושבי שער 5. הוא ממש ג'יאהדיסט שהקריב את עצמו למען המטרה הקדושה בשבילם.

סימנטוב 2 באוגוסט 2016

+1

מאיר (חדש בשכונה) 23 ביולי 2016

הבסיס באהדה לקבוצה הוא יותר קשר נפשי מטקסים. ראה את הפוסט של פרוסנר מהיומיים האחרונים על כאב פיזי מאהדה.
יותר מזה, בעבר, לפני כעשרים שנה היו בזים לאוהדי הכדורגל ולא היתה קיימת אז סיבת האלימות, כך שהאלימות איננה הסיבה לכך שבזים לאוהדי כדורגל שנתפסים כחלק הנחות בחברה. דווקא בעשרים שנה האחרונות, יותר ויותר אינטליגנטים "יוצאים מהארון" ומתגאים בהיותם אוהדים כאשר במקביל האלימות בכדורגל מתגברת. אנומליה, אבל זה המצב.

גלעד ניצן 23 ביולי 2016

המשפט "לפני כעשרים שנה היו בזים לאוהדי הכדורגל ולא היתה קיימת אז סיבת האלימות" נכון אולי לגבי ישראל ספציפית, וגם לא בדיוק. באירופה האלימות בכדורגל בדעיכה מתמדת ב20 השנה האחרונות וניתן לראות שנותנים הרבה יותר כבוד לקהילות כדורגל יותר משפחתיות שנוצרו מאז. גם בישראל הייתה אלימות בספורט לפני 20 שנה אבל בממדים קטנים יותר, זה נכון.

מאיר (חדש בשכונה) 23 ביולי 2016

אמת, התכוונתי לאוהדים בישראל

shohat 23 ביולי 2016

בספורט , כמו במוזיקה, יש אסתטיקה, אנושיות, רגש והשראה. ובשניהם, ככל שהתבגרתי, העדפתי להתרחק ממוטיב ה"נגד" (לא תמיד אני מצליח). ה"נגד" הזה בסופו של דבר הוא בעיקר נגד עצמך. הוא מטופח באופן שרירותי. הוא מזין את עצמו ומתפתח. והוא גורם לפספס את העיקר. העיקר בספורט והעיקר שבתוכנו, או שיכול להיות.

דעת מיעוט של (לא באמת?) אוהד.

גלעד ניצן 23 ביולי 2016

גם "לנגד" הזה יש צדדים חיוביים, כל עוד זה לא גולש לאלימות. הרי מה נותן משמעות להפועל יותר מאשר קיומה של מכבי? מה נותן משמעות ללה פמיליה יותר מאשר קיומו של הסכסוך עם הערבים פה בארץ? מה גורם לסלטיק ולקהל שלה להיות כלכך מרגשים יותר מאשר הסכסוך הקתולי-פרוטסטנטי עם ריינג'רס עליו גדלה הקבוצה הזאת? "הנגד" הזה הוא כמובן לא הכל ובטח לא המאפיין הכי חשוב באהדת הקבוצה אבל הוא בהחלט מאפיין עיקרי וחשוב.

איסתרא בלגינא 23 ביולי 2016

בשנים האחרונות אני גם רואה את הכדורגל הרבה יותר בתור מופע הבידור שהוא מאשר בעבר. העובדה שגם על במה וגם על הדשא מסתובבים "שחקנים" כבר פחות מקרית בעיני. ומצד שני אני גם רןאה הרבה יותר דמיון בין טקסי אהדה ביתיע לטקסים דתיים כאלו ואחרים.
אבל האמוציות שלי בכדורגל עדיין נעות על קשת רחבה יותר. אם בהופעה של אמן שאני אוהב אני יכול להיות מאושר ברמה עילאית, את הרגשות היותר שליליים אני לא חש שם (זעם/אכזבה/כאב/עצב). מה גם שיש הרבה פחות אנשים שילכו ליותר מהופעה-שתיים בשנה של אמן שהם אוהבים (גם אם המרחק הגיאוגרפי זה לא אישו) מאשר אלה שעוקבים באדיקות אחרי הקבוצה שלהם. אולי זה מסביר למה בכדורגל ובספןרט בכלל יש יותר תופעות של גזענות ואלימות מאשר סביב מוזיקה, למשל.

עומרי 23 ביולי 2016

המרחק בין אהדה לאמן לבין אהדה לקבוצת ספורט הוא עצום, ואין להשוות ביניהן. אתה יכול להעריץ את פינק פלויד, את לד זפלין ואת הפיקסיז למשל, כשאף אחת מהן לא דורשת השוואה לאחרות ולא מאיימת על מקומן (בניגוד להדחת קבוצה מטורניר או ירידת מיקום בטבלת ליגה לדוגמה). עניין התחרות לא קיים כאן.

כשאתה אוהד קבוצת ספורט במובן המקובל של המילה, אתה אוהד אותה ורק אותה (ואני לא מדבר על "חובבי קבוצות", כמו אלה הגרים בישראל ונהנים לראות את משחקי ברצלונה בשבת למשל). הרגשות שההגדרה העצמית הזו יכולה לעודד, בנוסף לתחושת ההמון הנסחף בלהט הרגע, עשויים להיות חזקים וקיצוניים בדיוק כמו קנאה דתית או לאומית. מה גם שמועדונים רבים צמחו מתוך ארגונים פוליטיים כאלה ואחרים, המייצגים פלגים דתיים, חברתיים או דתיים שונים, מה שיכול להפוך קבוצה לא רק לנציגה לצורך העניין של מיקום גיאוגרפי, אלא גם של אידיאולוגיה או קבוצה אתנית, העשויות להתנגש עם קבוצות בעלות זהויות מנוגדות.

איסתרא בלגינא 23 ביולי 2016

אין לי ספק שיש הבדלים, המשכתי עם הקו של הפוסט

גלעד ניצן 23 ביולי 2016

עומרי אלמנט ה״נגד״ במוזיקה בא לידי ביטוי באופן הרבה פחות אבסולוטי ומחייב אבל הוא קיים. בעיניי מוזיקה טובה היא כמעט בהכרח חתרנית או מחאתית וכאן מוצאים מעריצי המוזיקה את ה״אנחנו״-״נגדם״ שלהם. בדרך כלל זה נגד השלטון והשיטה. נכון שהמוזיקה הפופולרית יותר היא רדודה וחסרת אלמנטים כאלה אבל ניתן להשוות אותה לקבוצות הגדולות בעולם שהם הפופולריות ביותר ואכן איבדו מהאותנטיות שלהם בעקבות כך. כולל הקהל שלהם. פעם זרקו ראש של חזיר על פיגו. היום מוחאים כפיים לשחקם יריב שנותן הצגה.

ד"ר רזי הופמן 23 ביולי 2016

יפה אמרת.
איזה משחק שייקספירי לעילא נותן טל בן חיים בתיקול.
הוא לורנס אוליבייה של הכדורגל שמשחק את המלט המתגלגל באפר. כל גלגול ותנועה בפניו מנציחים כאב אינסופי.
בפריימר ליג באנגליה זה לא היה עובר בשקט.

איסתרא בלגינא 23 ביולי 2016

וזה גם רק הוא מכל שחקני הכדורגל בעולם!

ד"ר רזי הופמן 23 ביולי 2016

זה לא רק הוא. אבל הוא עושה את זה הכי מוגזם שאפשר. שיכניס קצת יותר גולים במקום להתגלגל כל כך הרבה.

גדעון 23 ביולי 2016

כיוון אחר: שימו לב שבישראל משחקים כדורגל בשבת וברוב המדינות הנוצריות משחקים כדורגל ביום ראשון.
לדעתי, לא סתם משחקים כדורגל ביום "הקדוש". כדורגל הוא תחליף דת.
אמנם אפשר לומר שזה נופל על היום הפנוי בשבוע, אבל זה לא טיעון מספיק ולו רק מהטעם שלא את כל ענפי הספורט משחקים באותו יום.

Duncan 25 ביולי 2016

או שזה היום החופשי….

סימנטוב 2 באוגוסט 2016

אהדת אומן ובמיוחד מוזיקה משקפת את הביטוי שהוא \ הם מביעים המוטעם לנפשו של המאזין \ אוהד אם זה במוזיקה או במילים היא פרצה את הסכר הרגשי. וכשהאומן שינה סיגנון לא פעם התחבור נגמר (ראש, ג'נסיס, ג'נטל גיינט, לא חסרים דוגמאות…). בספורט זה לא נגמר (מתקשה להודות אפילו אחרי הפועל פ"ת אני עוקב)

Comments closed