מקוברטן לזיקה – ירון גרופמן

קיצור תולדות האקסטרווגנזה

כשהגה הברון פייר דה קוברטן את חידוש המשחקים האולימפיים הוא התכוון לכינוס ספורטיבי צנוע. 'לא הניצחון חשוב אלא ההשתתפות' אמר המחנך, שראה בספורט כלי מרכזי בהכשרתו של אדם. משחקי אתונה 1896 היו אכן אירוע צנוע ומינימליסטי. למעשה, עד שנות השלושים של המאה העשרים,היו המשחקים האולימפיים כינוס של ספורטאים חובבים, שנערכו על בסיס מתקנים קיימים בעיר המארחת, ללא השקעות גדולות וללא הפקת ענק.

במשחקים האולימפיים ניתן למצוא סיפורים אישיים מעוררי השראה, מצוינות ושיאים בצד אישיות מופתית וצנועה. היילה גברסילאסי ואליסון פליקס לדוגמה, שניים מרבים.אבל מהמוסד עצמו גזו התמימות והצניעות. מאז הרבע האחרון של המאה העשרים הפכה התנועה האולימפית לשם נרדף לשחיתות והמשחקים לשיא של ראוותנות ושימוש פזרני בכספי ציבור ובאשראי המכבידים על המארחת שנים לאחר מכן.

*

שבועון הטיים, במאמר מבריק הסוקר את ההתנפחות האסטרונומית של עלות המשחקים, מזכיר כי במאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים היה 'היריד העולמי' (THE WORLD FAIR) הזירה הגלובלית להפגנת עוצמה.שם הוצגו קטרים חדשים, טרקטורים משוכללים והמצאות (הטלפון של בל הוצג לראשונה לציבור הרחב בתערוכת 1876 בפילדלפיה).

בעולם בו היה התיעוש המהיר חזות הכול, אפשר היריד למארחות להתרברב ביכולותיהן. הן בנו אתרי תערוכות רחבי ידיים, במרכזם יצירות ארכיטקטוניות איקוניות, שמטרתן להרשים. ארמון הזכוכית בהייד פארק (לונדון, 1851), מגדל אייפל (פריז, 1889), הגלגל הענק (שיקגו, 1893) והגשר התלוי (שיקגו, 1933), הן כמה דוגמאות בולטות.

התערוכות העולמיות ממשיכות להתקיים תחת המותגים אקספו וביאנלה, אבל ללא הילה. בעולם בו כמעט כל יום נחשף ברשת חידוש טכנולוגי או מדעי, קשה לעורר התרגשות במסגרת תערוכה תקופתית. בתערוכות אין ולו קמצוץ מהדרמה שיש בתחרויות ספורט ומהגאווה הלאומית הכרוכה באירוח ובניצחון. את הירידים, כזירת קרב גלובלית, החליפו אירועי הספורט הבינלאומיים.

*

הטיים מציין את ברלין 1936 וטוקיו 1964 כשתי נקודות מפנה. בברלין, המשחקים הראשונים שהיו כרוכים בבינוי רחב היקף, הפגין הרייך השלישי את עוצמתו, במסגרת השיקום המנטלי מחרפת ורסאי. לקראת משחקי טוקיו שדרגו היפנים את העיר ובנו שורה של תשתיות מתקדמות,שהציגו לעולם את הנס הכלכלי של יפן לאחר מלחמת העולם השנייה.

מאז הפכו בולמוס בניית המתקנים ושדרוג התשתיות לסימן ההיכר של המשחקים. השידורים הישירים בטלוויזיה, שהחלו במשחקי רומא 1960, המביאים תמונות מרהיבות ממעוף הציפור של המקדשים החדשים שנבנו, תרמו גם כן לעניין.

משחקי מונטריאול 1976 מהווים נקודת ציון בעידן הבזבוז. העיר בנתה מבנים ארכיטקטוניים מרהיבים, תוך שימוש בלתי מחושב באשראי, אותו סיימה להחזיר רק לאחר 30 שנים.'קן הציפור' בבייג'ינג ומתקני אתונה 2004 על רקע פשיטת הרגל היוונית הם סמלים נוספים של עידן ההפרזה.

משחקי הקיץ היקרים ביותר שנערכו הם משחקי בייגינג 2008, שעלו כ – 40 מיליארד דולר. אירוע הספורט היקר ביותר אי פעם הם משחקי החורף בסוצ'י 2014, שעלו כמעט 50 מיליארד דולר. משחקי הגביע העולמי בקטאר 2022 יגמדו סכומים אלה.

*

ריו 2016 היא עסקה זולה הרבה יותר, אבל עדיין יקרה מאוד, במיוחד בנסיבות. משחקי הגביע העולמי 2014 עלו כ – 15 מיליארד דולר. עלות המשחקים האולימפיים נאמדת בכ– 10 מיליארד דולר. כל זה בזמן שהמדינה נאבקת במשבר כלכלי קשה ביותר, בהתכווצות של המשק שנתיים רצופות (3.7% ו 1.5% אחוז) ובאינפלציה של 11% בשנה שעברה.התוצאה היא התכווצות משמעותית של סל השירותים החברתיים בברזיל. לפני חודשיים הכריז מושל ריו על מצב חירום כלכלי וצמצום  נוסף של תקציבי החינוך והרווחה.

בשנה האחרונה מתמודדת ברזיל גם עם התפרצויות של נגיף הזיקה, של קדחת הדנגי ושל שפעת החזירים.להפצת קדחת הדנגי ונגיף הזיקה קשור אותו המזיק, יתוש הקדחת הצהובה (AEDES AEGYPTI). קדחת הדנגי בעלייה בברזיל כבר עשור, התפרצות הזיקה בשיאה.עד סוף השנה צופים המדענים 16,000 מקרים של מומי לידה. למרות זאת, למאבק ביתוש הקדחת הצהובה הקציבה ממשלת ברזיל בשנה זו כחצי מיליארד דולר בלבד, 5% מתקציב המשחקים האולימפיים וסכום בלתי מספק על פי ארגון הבריאות העולמי.

סדרי עדיפויות. צדק חברתי. עוני, חינוך, רווחה, רפואה וחיי אדם מול הפקות ענק, ראווה וגנדור. נשיאת ברזיל הודחה לאחרונה, אבל השיטה נשארה.

 

 

 

 

ריו לא מחכה להן - יוחאי שטנצלר
חידון מספר 511. אולימפיאדת סידני

42 Comments

אורי 28 ביולי 2016

יפה.
יש אבל גם דוגמאות הפוכות כמו ברצלונה ולונדון

ירון ג 28 ביולי 2016

ברור. זה לא תהליך ליניארי.
דוגמה שונה זה לוס אנג'לס 84. המשחקים הרווחיים היחידים בעשורים האחרונים. הם התבססו על מתקנים קיימים ששופצו ושודרגו. זה מודל מעולה, אבל בערים מעטות בעולם מקבץ מתקני ספורט קיימים שמאפשר אותו.

שלמה גרופמן 28 ביולי 2016

מאמר נפלא ומעמיק ראוי לכל במה וגם לציבור הרחב מעמיק מרחיב הדעת גם ללא ספורטאים וסבא לספורטאים

ירון ג 28 ביולי 2016

תודה אבא. דם סמיך ממים :)

shohat 28 ביולי 2016

פוסט מצוין.

ירון ג 28 ביולי 2016

תודה נחשון. האכסניה מחייבת.

yaron 28 ביולי 2016

מצטרף, פשוט פוסט מצויין שכל חובב ספורט צריך לקרא.
אני אוהד של ברזיל משנת 78 ומהמונדיאל האחרון לא נהניתי (שכחו לרגע את הגמר…) כי זה לא הרגיש כמו מונדיאל אמיתי של הברזילאים.

מוטי ויזל 28 ביולי 2016

פוסט מקסים ירון. אינטלגנטי, רהוט, זורם ומחכים

ערן (המקורי) 28 ביולי 2016

מעולה, ירון!

אילן 28 ביולי 2016

אני לא בקיא במספרים אבל האם יש סיכוי שהאירוע בריו זול יותר בגלל שהם אירחו את הגביע העולמי לפני שנתיים וחלק מההכנות של אז כיסו חלק מהתקציב לאולימפיאדה?

ירון ג 28 ביולי 2016

חפיפה קטנה. ריו הייתה רק עיר אחת מבין 12 שאירחו משחקים במונדיאל.
התקציב של המשחקים האולימפיים נמוך יחסית כי ברזיל קבצנית.

עודד 29 ביולי 2016

ואז רואים תופעות ביזאריות כמו חדרי משלחות שעדיין לא סיימו לבנות.

Oded 29 ביולי 2016

פוסט מדכא (אבל כתוב יפה :) )

טאיווני 29 ביולי 2016

בהתייחס לאי דיוק קטן:
במונחים של מה שבנתה בעשור האחרון סין (בלי שום קשר לאולימפיאדה) קן הציפור משול למתנס שכונתי.
החזר ההשקעה וההצלחה האדירה בפרמטרים בייג'ינאיים הוא מוחלט.

לכן לא הייתי שם את זה בצד של כישלונות אתונה, אלא בצד של הצלחות סידני וברצלונה.

ניינר / ווריור 29 ביולי 2016

לוס אנגלס היתה הצלחה פיננסית הודות בעיקר לחוכמתו של פיטר יוברות שניהל את העסק בתבונה רבה ללא השקעות מטורפות בפילים לבנים

ירון ג 29 ביולי 2016

בהחלט. על זה מבוסס גם הביד של העיר ל 2024, על המתקנים הקיימים.

רומן 29 ביולי 2016

לא ידעתי שהיתה אולימפיאדה בלוס אנג'לס..

ירון ג 29 ביולי 2016

1984. הוחרמה על ידי כל הגוש המזרחי, כפעולת תגמול על החרם של ארה"ב במוסקווה 1980.

רומן 29 ביולי 2016

אז זאת לא היתה אולימפיאדה

ירון ג 29 ביולי 2016

אלו היו משחקים אולימפיים. הם ברשימה הרשמית של הועד האולימפי. אחד בשורה של שלשה משחקים מוחרמים: 76, 80 ו 84, מכל אחד נעדרה קבוצת מדינות על רקע פוליטי.

Matipool 29 ביולי 2016

איזו קבוצת מדינות נעדרו ממונטריאול ?

ניינר / ווריור 29 ביולי 2016

בעיקר מדינות אפריקאיות. רווח נקי שלהן, זו היתה חרא אולימפיאדה

מתי 29 ביולי 2016

תודה על פוסט מעולה, עושה חשק שיתחיל כבר…

אגב, למה ההתעקשות על קיום המשחקים בעיר ולא במדינה, כמו המונדיאל למשל? היה מאפשר לפזר את העומס, גם כלכלית.

ד"ר רזי הופמן 29 ביולי 2016

קצת על יתושים

יש בארץ שני מינים עיקריים. כולכית הבית והמין הפולש יתוש הטיגריס האסיאתי. אם אדסים יש אם כי לא בטוח שאותו המין או הזן שלו שמעביר קדחת.
מחקר מהזמן האחרון מלמד שיתושים נטפלים לאנשים מסויימים שעל גופם שכבת חיידקים מסויימת. זה מעודד כי ייתכן שיש פתרון יותר קבוע (מעבר לפינה) מהתמרחות בלתי פוסקת בדוחי יתושים.

MOBY 30 ביולי 2016

המון אי דיוקים.
בכל מקרה מיני היתושים אצלנו יכולים ליהיות וקטורים בהעברת מחלות.

אלכס דוקורסקי 29 ביולי 2016

ירון, תודה רבה. כיף ומעשיר לקרוא את הפוסטים שלך.

מאנו 29 ביולי 2016

מעניין להבחין בכך שהאולימפיאדה המודרנית, המונדיאל, היורו, הצ'מפיונס ליג במתכונתה ההיסטורית וגם כדור הזהב, כולם היו יוזמות של צרפתים.

אריאל גרייזס 29 ביולי 2016

ממה שאני יודע, אין הוכחה חד משמעית שנגיף הזיקה אכן גורם למומי לידה

yaron 29 ביולי 2016

קודם כל האם צריכה להדביק את העובר. למיטב ידיעתי זה לא קורה בכל מקרה שאשה בהריון חולה.
אני מתאר לעצמי שזה גם תלוי בגיל שבו העובר נדבק.

איציק 29 ביולי 2016

אז למה יש גברים שלא נוסעים לריו בגלל הזיקה, או לחלופין מקפיאים זרע?

yaron 30 ביולי 2016

איציק, אני ממש לא מומחה בנושא.
אני יודע שאישה בהריון שנדבקת עלולה להדביק את העובר ושאם העובר נדבק זה עלול לגרום לנזק.
מתאר לעצמי שיש עוד.

איציק 30 ביולי 2016

תודה, את זה גם אני יודע, אבל זה לא מסביר את הההתנהגות של הגברים.
בעצם, אולי ה"מתאר לעצמי שיש עוד." זו הסיבה ;)

אסף the kop 30 ביולי 2016

אתמול פורסמה כתבה שיתושים סולדים מתרנגולות. אז אם אתם לא רוצים להעקץ תקנו תרנגולת שתסתובב לכם בחדר.

לגבי המשבר הכלכלי בברזיל, איזו ממשלה הייץה שם בדיוק ? נכון מאוד, מהסוג ש'גאוני' המחאה הציבורית רצו בישראל.

ירון ג 30 ביולי 2016

בקדנציה הראשונה של לולה "הסוציאליסט" הוא השיק תכנית צמיחה (רפורמות ברישוי עסקים, במיסוי ובשוק העבודה), שנתנה למשק הברזילאי בום אדיר. בקיצור, הוא היה סוג של קפיטליסט.
ברזיל צמחה ב 2003 – 2008 באופן חסר תקדים והגיעה לראשונה בתולדותיה גם למאזן תשלומים בינ"ל חיובי וגם לדרוג אשראי שמאפשר לגופים מוסדיים בינלאומיים להשקיע בניירות הערך שלה.
בקדנציה השניה של לולה הוא הרחיב בצורה חסרת אחריות את ההוצאה הציבורית ויחד עם הירידה במחירי הסחורות (מנוע הצמיחה העיקרי של ברזיל), שערוריות השחיתות (פטרובאס) וההוצאות הענקיות על אירוח מפעלי ספורט בינלאומיים, שהביאו לאובדן אמון בממשלה, ברזיל נכנסה למיתון הקשה והארוך מזה עשרות שנים.
בברזיל, מיתון, להבדיל ממקומות אחרים – אצלנו למשל – אומר חרפת רעב לעשרות מיליוני אנשים ששנות הצמיחה חילצו אותם מהדלות והעבירו אותם לשוליים התחתונים של המעמד הבינוני. כעת הם חוזרים אחורה לעוני המחפיר.
בנסיבות האלה להוציא בכמה שנים 25 מיליארד דולר על אירוח אירועי ספורט נראה בעייתי.

אלעד כץ 30 ביולי 2016

דמגוגיה תענה בדמגוגיה.
איזו ממשלה הבירה למשבר הסאב פריים?
נכון מאוד מהסוג ש"גאוני" ההתנגדות למחאה רוצים פה בישראל…
סתם בשביל הכיף.

אסף the kop 30 ביולי 2016

שטויות
ארה"ב נכנסה ויצאה מהמשבר שלה עם אותו משטר קפיטלסטי.
רק פה 'גאוני' המחאה שלנו רצו להפוך את ישראל לברזיל.

אלעד כץ 30 ביולי 2016

לקרוא לחלוקת הכסף חינם הגדולה בהיסטוריה משטר קפיטליסטי זו מתיחה יפה של המושג. יותר גמיש מנטע ריבקין.

yaron 30 ביולי 2016

אסף ואלעד,
המחשבה שיש שוני מהותי בין שני סוגי הממשלות – נאיבית

אלעד כץ 30 ביולי 2016

אתה כמובן צודק.
מה שמשותף לשתי השיטות הוא חיזוק הכוח הפוליטי ע"י תמיכה למקרובים או לחזקים, בין אם ע"י שחיתות פר סה או ע"י שחיתות עקיפה.
היתי חייב אבל להקניט. מתנצל.

עמי ג 30 ביולי 2016

פוסט מעניין.
אבל הצלחה של אולימפיאדה לא מודדים במונחים כלכליים אלא בהישגים וסיפורים ספורטיביים. מדינה מארחת צריכה להסתפק בזה שלא תפסיד הרבה מדי כסף (לונדון), או שההשקעות שנעשות לכבוד המשחקים ישרתו אותה בעתיד (ברצלונה). השאר כבר תלוי בספורטאים וברמת הארגון.

ירון ג 30 ביולי 2016

הסיפורים הספורטיביים והאישיים לא מותנים בהפקה גרנדיוזית ובשפיכת כמויות אדירות של כסף.
גם אי אפשר להשוות את לונדון לריו. בלונדון עוד כמה מיליארדים לכאן או לכאן לא ממש משנים את מצב האזרחים.
בריו עוד כמה מיליארדים לרווחה משמע פחות ילדים רעבים, ממש רעבים ברחוב לא יודעים מהיכן תגיע הארוחה הבאה.

bhr 30 ביולי 2016

הייתי בשנה שעברה ביריד העולמי במילאנו. זה חתיכת שעמום לא נורמלי יחצנות מהסוג המשמים ביותר.

Comments closed