למי זה שייך – עמרי כהן

אז אני בעד הפנאטיקס או בעד מיטש?

"…המטרות העיקריות שלנו הם שיפור היציע מבחינת עידוד, שילוט, דגלים, קונפטי, וכל הקשור לצבע ביציעים – ע"י זה הקהל יוכל לתת ביטוי אמיתי לאהבתו לקבוצה ולדחוף אותה. בנוסף גיבוש הקהל אשר יתן ביטוי אמיתי לכוח הגדול שלנו" (מתוך האתר של לה פמיליה, מאי 2012)

ביום רביעי שעבר הוציא מועדון מכבי תל אביב הודעה באתר הרשמי שכותרתה "הרחקה מהמגרשים ותביעות פיצויים למתפרעי הדרבי". יותר מכך – המועדון אף פרסם את שמותיהם של האוהדים שהורחקו ואיים בהרחקות נוספות כחלק מהפעילות למיגור האלימות והגזענות. את מה שקרה מאז רוב קוראי דה באזר ובוודאי אוהדי מכבי תל אביב מכירים. למי שלא, מומלץ לקרוא את הטור של גיל שלי בוואלה ספורט.

מה ששבר את גב הגמל הוא לא מופע האבוקות – אבוקות כבר ראינו בעבר – אלא אותו שיר שאין סיבה לחזור עליו. חשוב לזכור – האנשים שחיברו ושרו את השיר הזה, אחראים גם לכמה מהשירים היפים ביותר שנשמעו במגרשי הכדורגל בישראל בעיני. לפני עידן הארגונים, אם יצא לך לשמוע איזה "מ-כ-ב-י" או אדפטציה לשיר של זוהר ארגוב אחרי גול היית בר מזל. כשקמו ארגוני האוהדים והכניסו צבע ואווירה אחרים למגרש, זה היה שינוי יפה ומרגש.

הנהלת מכבי כבר ניסתה, בהצהרות סימליות וגם בצעדים ממשיים, לטפל באלימות וגזענות בקרב אוהדיה, אבל הצעד הזה היה מוכוון פנאטיקס. הסרת כפפות של הנהלת המועדון כחלק ממאבק על זהות מול הארגון.

התוצאה – רוב מי שנכח באצטדיון בנתניה ביום חמישי, במשחק מול ספליט, הרגיש שהאווירה היתה טעונה יותר מבדרך כלל. אפילו מגעילה. היו מבטים עוינים, זריקת כוסות ושאר חפצים מהיציע של הפנאטיקס ליציע שמתחת. מיותר לציין שאותו שיר מדובר כיכב במצעד הפזמונים. זה היה בבחינת "וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ". לעשות דווקא. נוצרו שתי מפלגות – הפנאטיקס מול ההנהלה, כשהאוהדים הבלתי מפלגתיים מצטרפים ל"תרימו ת'ידיים" ונראים אבודים בשאר השירים. פתאום, שאלת הנאמנות עולה מחדש: מה עוזר יותר לקבוצה לנצח? לקנות את החולצה הרשמית או לשיר במלוא הגרון במגרש? אם אסע למשחק חוץ בקריית שמונה, האם אני אוהב יותר את הקבוצה שלי מזה שנשאר בבית אבל יש לו כובע של EZ7?

 יש שני דברים בחיים שלא מחליפים – קבוצה ואמא

"מהות תרבות האולטראס היא להאמין ללא פשרה באהדה לקבוצה, ולתת לקהל הרגשה של משפחה ויד תומכת לאורך כל הדרך, בטוב וברע. האולטראס מאמין בחופש הדיבור, בהפרדה בין כדורגל ופוליטיקה ובשמירת המשחק והאהבה אליו בידי קהל האוהדים, ולא ממוסחר על ידי גורמים פרטיים… כאוהדי הקבוצה וכאולטראס שמאמין בחיה ותן לחיות." (אתר אולטרס מכבי כדורגל).

לפני עידן הבעלות הפרטית, השיוך למועדון כדורגל וספורט בכלל היה ברור הרבה יותר. המועדון היה שייך לקהילה, מפלגה או אגודה, שיש מאחוריהן אידיאולוגיה שלא רק שהיה טבעי להתחבר אליה, לרוב לא ממש היתה ברירה. גם היום זו לא בדיוק החלטה רציונלית במלא מובן המילה אבל מאז שמרבית המועדונים נמצאים בבעלות פרטית, השאלה "למי זה שייך" הופכת לשאלה מרכזית סביב הכדורגל. כשאני אוהד את מכבי, את מי בעצם אני אוהד? את גל אלברמן? את גולדהאר? את הצבע או הסמל על החולצה? זאת שאלה גדולה שלא אכנס אליה עכשיו, רק אציין שזה לא מקרי שכל ארגוני האוהדים בישראל קמו *אחרי* שמועדוני הכדורגל עברו לידיים פרטיות.

אם בעבר הכדורגל ביטא שיוך מפלגתי, אידאולוגי ולוקאלי, כיום בעידן הבעלות הפרטית החיבור שבין האוהד לקבוצת הכדורגל הופך למעורפל. הפיכתם של מועדוני הספורט לארגונים פרטיים-עסקיים שחלק ממטרותיהם הן מיקסום ההכנסות (בין היתר על ידי הגדלת בסיס האוהדים ומכירת מרצ'נדייז) ובמקביל, הקמתם של ארגוני האוהדים משנים את מערכת היחסים המסורתית שבין הקבוצה לאוהד. האם מעכשיו צריך להסתכל על האוהד כ"לקוח" של הקבוצה, שאמורה לנצח בתמורה לכסף שהוא משלם (כרטיסים למשחק, מרצ'נדייז)? לחלופין, האם האוהדים הם בעצם עובדי הארגון, שיש להם תפקיד חיוני בהצלחה שלו (כפי שמרבית ארגוני האוהדים עצמם תופסים זאת)?

 "נגד כדורגל מודרני"

"בכל מה שאנחנו עושים במכבי יש איזה אלמנט שיווקי. הפרויקט הגדול שלנו זה אתר האינטרנט. אחת ממטרות המפתח זו מעורבות יומיומית של האוהד בענייני מכבי, דרך הפייסבוק. הייתי בשוק מזה שלא היה זכר להיסטוריה של המועדון בשום מקום" (ג'ק אנגלידיס בראיון לגלובס ב-2012).

מהדברים של ג'ק אנגלידיס אפשר להבין שהעבודה השיווקית לא נעשית רק במטרה למכור עוד חולצות. מאז תחילת עידן גולדהאר במכבי, המועדון הגביר באופן משמעותי את פעילותו בכל נקודות המגע שבין האוהדים למועדון – ברשתות החברתיות, במתחם האימונים וסביב המשחקים עצמם. המועדון מדבר עם האוהד כדי לנתב את הרגש הקיים אצל כל אוהד ואוהד לחיזוק תחושת השייכות שלו/ה למועדון. זה מחזק את החיבור שבינו לבין הקבוצה והופך אותו ללקוח, לא רק כזה שיקנה חולצה לפחות פעם בשנה, אלא זה ש"קונה" את המסרים והערכים שהנהלת המועדון מנסה להנחיל, או במילים אחרות – זה מאפשר להנהלה להשיג שליטה באמצעים "פוזיטיביים". כלומר, מכירת חולצות היא לא רק המטרה, היא גם האמצעי.

אל מול ההנהלה ניצב ארגון האוהדים, שמנסה לאגד ולמסד את התמיכה בקבוצה ולנתב את האנרגיות והרגשות של ההמון כלפי קבוצת הכדורגל לכיוונים אחרים. ארגון האוהדים הוא כוח פוליטי, שמטרתו המוצהרת היא קידום ומיסוד התמיכה בקבוצת הכדורגל, אבל יש לו גם מטרות אחרות, חשובות לא פחות. במחאה של אוהדי הפועל נגד אלי טביב ארגון האוהדים הרבה להשתמש במונחים כמו "הצלה", "דאגה לעתיד הקבוצה" או ל"טובת המועדון", ולהתייחס לערכים שעל פיהם על המועדון להתנהל. במקרה של הפועל וטביב זה הסתיים בנצחון של הקהל אבל אנחנו כבר יודעים מה קורה כשלא, עם הפועל קטמון והאחרות. התארגנות האוהדים איפשרה להם להגדיר ולקבוע מה יהיו הסמלים, המיתוסים והערכים שישקפו את זהותו האמיתית של המועדון. כפי שהגדיר זאת תמיר שורק: "הכדורגל הוא ייצוג חלופי, בעל מימד טוטמי, המסמל את כוחה של הקבוצה ואת הקווים המוסריים שלה". כלומר, גם בעידן שבו קבוצת כדורגל הופכת למותג, שאלת ההשתייכות והגדרת גבולות הקבוצה הם הבסיס לחיבור שבין האוהדים לסמלים ולערכים של קבוצת הכדורגל שלהם, וישנו מאבק – סמוי וגלוי – מהם אותם גבולות. במילים אחרות – למי יש את הזכות לקבוע האם משמעות המכביזם היא הנצחון מעל הכל או שהפועל מייצגים או לא מייצגים את ישראל?

אז אני בעד הפנאטיקס או בעד מיטש?

תהליך הפיכתם של האוהדים ללקוחות מצמצם את מידת המעורבות שלהם בהגדרת הזהות של הקבוצה. לכן, מבחינת ארגון האוהדים, ההתעקשות להדליק אבוקות, לשיר על טועמה או על אוהדות הפועל זו תגובת נגד, הדרך להילחם על מקומם בעיצוב הזהות של המועדון. האלימות (המאורגנת), פיזית ומילולית, היא ביטוי להתנגדות של ארגוני האוהדים לאיבוד המקום שלהם בתיווך האנרגיות של הקהל. כשהפנאטיקס שרים לאבי נמני, הם אומרים שמבחינתם אבי נמני הוא סמל לדברים החשובים ביותר שאמורה לייצג מכבי תל אביב.

במשחק נגד היידוק כל האצטדיון הצטרף בקול גדול כשהפנאטיקס שרו את הנה זה מגיע. מסתבר שבכולם קינן החשש מחרם עידוד ומההשפעה שתהיה לכך על האווירה במגרש ועל התמיכה בקבוצה. אין ספק שבלי ארגון אוהדים העידוד יהיה חלש יותר, ואין גם ספק בכך שהאנרגיה של הקהל דוחפת את השחקנים. התחושה שלי היא שהאוהד הבלתי מפלגתי רוצה לעודד ולתמוך בקבוצה. הוא מוכן להיות מובל על ידי אנשים שמשקיעים מזמנם ומרצם כדי להכין תפאורה, לחבר שירים ולקחת חלק בפעילות קהילתית שקשורה למועדון ולקבוצה. מצד שני, לא בטוח שצריך להסכים לקבל את הרע ביחד עם הטוב.

עצם הקיום של ארגון אוהדים מייצר מאבק כוחות, בהגדרה. אבל המאבק על הזהות מתחולל פנימית  אצל כל אוהד בפני עצמו. אותם אלו שמתעקשים להדליק אבוקות במחיר של רדיוס, או לשיר שירים מבחילים כי "הם מכבי האמיתית" אולי נאבקים בשם משהו חשוב, אבל הם מרחיקים את עצמם מהרבה מאוד אוהדים שלא רוצים לשמוע את הדברים האלה או סתם מתבאסים לטייל בארץ. בגלל השיפוץ בבלומפילד, העונה הנוכחית מהווה נקודת מפנה. כבר עכשיו ברור שהעונה תהיה ירידה בכמות הקהל, ובאופן טבעי זה אומר שהמקום היחסי שיקבלו הפנאטיקס גדל. התחושה שלי היא שבמכבי החליטו להפוך את זה להזדמנות ולהסיר את הכפפות. גם שם מבינים שאין הזדמנות טובה יותר מעכשיו לקצור את העשבים השוטים ולהצמיח דשא חדש ובריא. מבחינתי – למרות שממש לא הייתי רוצה להרגיש כמו בקאמפ-נואו, אין שאלה באיזה צד אני בוחר. אני רק מקווה שהנהלת המועדון תדע להבין את הדילמה שקיימת אצל אוהדים אחרים ותדע להגביל את הכוח של ארגון האוהדים לדברים חיוביים.

לאומיות או למות - תומר חרוב
1, 10, 100 - עודד דינר

47 Comments

yaron 21 באוגוסט 2016

אין כאן שאלה, אם הבחירה היא בין קונפטי ואתר ומרצ'נדייס לבין השיר הדוחה כחלק מהתנהגות אלימה ודוחה אני עם הקונפטי.

טרנטה 21 באוגוסט 2016

הפוסט הכתוב יפה שלך מתאר בצורה סמי רומנטית התנהלות עבריינית ואף פלילית של אנשים שחלקם שייכים לארגון אוהדים. אין לי כמובן בעיה עם קונפטי ושירי עידוד. אני אגלה לך משהו: בעיני פירוטכניקה זה יפה. אבל פירוטכניקה אסורה במגרשים. ושירים מגעילים וגזעניים הם דוחים אותי ומונעים ממני להביא את הילדים שלי למגרש ולחזק את הקשר שלהם עם הקבוצה. ובגלל ההתפרעויות של האוהדים האלה היום לא ראיתי את הקבוצה שלי במגרש כי לא בא לי לחזור הביתה באמצע הלילה. אז תעשה לי טובה. אם רק ירסנו הטיפשים האלה את פעילותם האסורה שפוגעת במועדון (להזכירך – הפחתת נקודה, רדיוס רבים מספור וקנסות רבים) ובשאר האוהדים אז יוכלו להתייחס אליהם כארגון אוהדים ולא ככנופיה.

עמרי כהן 22 באוגוסט 2016

אני לא מסתכל על המעשים שלהם בצורה רומנטית. בגלל הרצון לקצר השארתי בחוץ את הדעה שלי לגבי ההתנהלות של הארגונים האלו והפנאטיקס בפרט. נגיד בעדינות שהמילה מאפיה תופיע שם, והכוונה היא לא לבורקסים.
אני כן חושב שאם נבין מאיפה זה מגיע, ואם נבין שזה מאבק על שליטה, אפשר יהיה לרסן את הטיפשים ולתת לדברים חיוביים לצמוח.

ניב 21 באוגוסט 2016

אם הפאנטיקס לא מבינים שחוץ מלהיות דוחים הם גם מרחיקים את מכבי מהערכים שהם כנראה מאמינים בהם- לקדש את הניצחון בתקציב שנפגע מקנסות, אוהדים שמדירים רגליים ממשחקי בית, מותג שנפגע באופן פוטנציאלי וזה בלי העונש התיאורטי של הפחתת נקודות.
אגב מה שצריך לעשות זה לפגוע ביכולת שלהם לפגוע במכבי, אם אוהד דביל ידע שאם הוא זורק אבוקה מכבי כנראה לא תיענש ולעומת זאת הוא יענש וביד קשה, יתכן ויהיה פחות נכון להלחם על אידיאלים "נעלים" של איחולי אונס, חניקת אנשים בעשן וכדומה.

עמרי כהן 22 באוגוסט 2016

לגמרי מסכים.

ד"ר רזי הופמן 21 באוגוסט 2016

אין שאלה בכלל

מיטש הוא מכבי ומכבי היא מיטש ולא המיץ של הזבל….

Amir A 21 באוגוסט 2016

אני אשכרה לא מבין את האוהדים שחושבים שיש איזושהי הצדקה לטעון שהמועדון "שייך" להם באיזשהו אופן.
אני חובב מושבע של הביטלס עליהם השלום. קניתי אלבומים, הייתי הולך להופעות אם רק הייתי יכול, קראתי כל פיפס מידע שמצאתי עליהם, חיכיתי בקוצר רוח לכל אלבום חדש של מי מהם אחרי הפירוק. כאמור מעריץ סטנדרטי. אולי שאתבע את יוקו אונו על הפירוק? או אולי כדאי שאדרוש מהם לא לשכור את פיל ספקטור כדי שלא יזהם את ההקלטות של LET IT BE עם חומת הסאונד שלו?, אדרוש מפול מקרטני לעזוב את הרייקנבייקר ולחזור לנגן על ההופנר עם הצליל הדק?

עמרי כהן 22 באוגוסט 2016

אני חושב שבגלל שקבוצת כדורגל היא מין גוף לא ברור – זה חברה עסקית? תנועת נוער? מפלגה? אסופה של שחקנים? – אנשים נוטים לחשוב שאם הם מקדישים חלק ניכר מהזמן שלהם בהתעסקות בקבוצה הזאת זה מקנה להם גם זכויות.
לדעתי, ואולי לא העברתי את זה עד הסוף, בסופו של דבר קבוצת כדורגל היא לא חברה עסקית עד הסוף. זה מין גוף אמורפי שמכיל את כל מה שהזכרתי למעלה.
אם הזכרת את הביטלס – מה דעתך על גאנז אנד רוזס, שהשאירה את הסולן ואת השם, אבל זהו בערך? הערצתי אותם לפני 20 שנה, אבל מאז הרבה דברים השתנו והאהבה כבר לא שם.
במכבי לעומת זאת התחלפו מאות שחקנים, מאמנים, הנהלות ואפילו האוהדים הם לא בדיוק מה שהיו בתקופה שראיתי את הקבוצה הזאת בפעם הראשונה. ובכל זאת אני עדיין נשאר.

Amir A 22 באוגוסט 2016

עמרי, זה שאתה ממשיך לאהוד את מכבי גם אחרי עשרות שנים זה מאוד יפה, אבל זה לא מקנה לך שום זכות. וזה שאתה, או כל אוהד אחר, מחליטים על דעת עצמכם שזה כן נשמע לי קצת, אעפס…
המצב היחידי שבו אני רואה את הבעלים של קבוצת ספורט מחוייב בדין וחשבון למישהו הוא רק במצבים בהם הוא מקבל כספי ציבור או שהקבוצה מונפקת בבורסה. במצב כזה הייתי רוצה לראות רגולטורים בודקים טוב טוב את ההתנהלות הכספית של הקבוצה. לאוהדים הבעלים לא חייב כלום בדיוק כמו שאתה לא מחוייב לרכוש מנוי או כרטיס לכל משחק.

Ljos 22 באוגוסט 2016

אני דווקא בעד הוצאת הבעלים העשירים מכל ענפי הספורט. האוהדים לא צריכים להתפלל לעשיר התורן שיסכים לעשות טוב לקבוצתם.

Amir A 22 באוגוסט 2016

ומה המודל שאתה מציע, אם כך, לענפי הספורט השונים?

יואב 22 באוגוסט 2016

מזדהה לגמרי אמיר ואצלי בואי נותן תחרות(לא באמת, יש מקום לה ולו) קשה למכבי על שיא הרגש.

קוצו של יוד 22 באוגוסט 2016

כתיבה נהדרת! תמשיך לכתוב.

ישרון 22 באוגוסט 2016

נקודת המבט שלך בהחלט מעניינת. רק דבר אחד מפריע לי הציטוט של לה פמיליה, אני התלהבתי מגוב האריות ולה פמיליה בהתחלה (אני מתבייש בזה היום אבל הייתי ילד) אבל במבט לאחור לה פמיליה לא רק שלא גיבשו את הקהל אלה גרמו לפילוג ככה שהם לא בדיוק דוגמא טובה לציטוט.

גיל שלי 22 באוגוסט 2016

הם דוגמה מצוינת לכך שהכוונה של הפנטיקס היא הפוכה לתוצאה של המעשים שלהם, לכן אני מיחס מעט מאוד חשיבות לכוונה.

עמרי כהן 22 באוגוסט 2016

הסיבה שהבאתי את הציטוט של לה פמיליה היא כדי להראות עד כמה מגוחך הפער בין ההצהרות שלהם (ושל שאר הארגונים) לבין המציאות. במקרה של לה פמיליה זה כל כך ברור כי הכל הפוך עד כדי כך שזה מעלה חיוך.

ישרון 23 באוגוסט 2016

אאה אוקיי עכשיו הבנתי אותך כמו שצריך

דניאל 22 באוגוסט 2016

אני מנוי כבר 17 שנה תמיד יושב בסמוך לגוש המעודד אם זה האולטראס או השחקן ה 12 בזמנו או הפנאטיקס עכשיו. זה ממש לא רק הם ששרים את השירים האלה זה עוד מאות ואולי גם אלפים, כמעט כל היציע העליון או 10 11 בזמנו. אישית שירים כאלה ושירים שיש בהם קללות קשות כמו שיקבל סרטן אני לא שר, אבל לדעתי אין מה לעשות בכל העולם חצי מהשירים מוקדשים לקבוצה היריבה. קללות הילדים יישמעו גם בבית הספר, זו המציאות העגומה שלנו. לחנך את כל הקהל זה חסר סיכוי בעיניי

דניאל 22 באוגוסט 2016

ועוד דבר, תגידו מה שתגידו בלי ארגון אוהדים האווירה במשחק כדורגל היא לא אותו דבר, אני בטוח שהשחקנים מעדיפים 5000 אוהדים שמעודדים כמו שצריך (גם אם חלק מהשירים הם דוחים) מאשר 30 אלף אוהדים בסמי עופר כמו במשחקי צמפיונס שבקושי מעודדים ולא נותנים דחיפה לשחקנים

ד"ר רזי הופמן 22 באוגוסט 2016

בוא נחזק אותך, גם בילדותי (שנות השבעים) היו קללות בעיקר נגד הפועל אבל לא היו שירי שואה סרטן או אונס. אני זוכר תלמידים שהיו שרים שירים כאלה וגם קללות על שופטים. לדוגמא "אשכנזי בן זונה" זה לא חדש אבל זה פסול במיוחד כשילדים בני 8 עד 10 שרים את מה שלמדו במגרש. לטעמי אוהדים טובים הם אלה שמקפידים על עידוד ולא על קללות.

גיל שלי 22 באוגוסט 2016

אני אסביר לך למה השחקנים לא באמת מעדיפים 5,000 פנטיקס על פני אצטדיון מלא ב30,000 אוהדים. כפי שראינו במקרה ערן זהבי, השחקנים רוצים להתפרנס בכבוד מהמקצוע שלהם. אתה בטח מבין שמיטש גולדהאר יכול לשלם יותר לשחקנים כאשר מגיעים 30,000 אוהדים למשחק, בהשוואה ל5,000 אוהדים פנטיים שמרגישים שהקבוצה היא שלהם, לכן הם לא קונים מרצ'נדייז, וכן מרחיקים את האפשרות שאנשים פחות קיצוניים יתחברו לקבוצה. בדרך כלל האנשים הפחות קיצוניים האלה שווים גם יותר כסף פר אדם.
הפנטיקס תרמו לאווירה באצטדיון ולהגעת קהל, כאשר התרכזו בעיקר בשירי עידוד סבירים יחסית, ברגע שהם מנסים לקבוע טון של גזענות, מיזוגניות, אלימות, הם לא תורמים כלום, גם אם הם שרים בקול גדול.

יניב פרנקו 22 באוגוסט 2016

זה נכון עד נקודה מאוד מסוימת.
כשזהבי רצה להפעיל לחץ בסיפור סין לא הייתה לו בעיה שבאו "להיפרד" ממנו.
וזה נכון שבעתיים בקבוצות אחרות.

גיא זהר 22 באוגוסט 2016

יניב זו חרב פיפיות והשחקנים יודעים את זה. אותו אוהד ש"חוטף" אותך ומוכן למכור כלייה שתשאר, הוא הראשון שיקלל אותך אם תגיד משהו שלא ימצא חן בעיניך או אם חס וחלילה לא תגיע מספיק מהר כשהוא ישיר לך "בוא לכאן". יש כאלו שקצת יותר מתוחכמים כמו זהבי שיודעים להשתמש באולטרס לצרכיו, אבל אתה אף פעם לא יודע מתי תעיר את המפלצת.

יניב פרנקו 22 באוגוסט 2016

אני לא קובע עמדה אם זה טוב או רע.
אבל טאלנטים ושחקני כדורגל הם טאלנטים צריכים מאוד את אהבת הקהל.
ולכן הם משתפים פעולה עם החלקים האלה בקהל שייתכן ולוקחים להם חלק מהפרנסה.
לצפות שכוכב כדורגל בן 23 יעשה את השיקול הרציונאלי הזה זו נאיביות.

עמרי כהן 22 באוגוסט 2016

לגבי השחקנים – יש להם אינטרס תעסוקתי (לפחות) לזרום עם כוונות המועדון. בטח במכבי, שמשלמת יפה ובזמן, ונותנת מערכת תומכת.
עם זאת, זה משחק פוליטי, שדורש הרבה מאוד זהירות ומחשבה. אי אפשר לשלוח את דור מיכה להגיד לפנאטיקס שהוא לא צריך את התמיכה שלהם כל עוד הם שרים דברים לא מקובלים, כי אז זה יהיה בדיוק כמו שכתב גיא זהר.

לכן אני מאמין שזה שמכבי פירסמה את השמות של אותם אוהדים, כשידעה שזה יזמין חולצות שחורות, היתה הסרת כפפות. אני רוצה לחשוב שזה מהלך מתוכנן מראש שהוא חלק מאסטרטגיה מגובשת, ואולי השחקנים יקחו בה חלק.

ד"ר רזי הופמן 22 באוגוסט 2016

הלוואי

הרי ברור שבסופו של דבר זה משתלם כלכלית שיגיעו משפחות למשחקי מכבי ויעודדו בכיף מאשר שיבואו מחרחרי הריב שמבריחים חלק גדול המאוהדים….

Gil - Zimbabwe 22 באוגוסט 2016

לא התבלבלנו קצת בכל הנוגע להגדרות לגבי אהדת קבוצה…???
אני מעריך אותך על הסגנון והדעה השונה, אבל לדעתי אין כאן בכלל שאלה או ספק. גיל שלי כתב על זה טור שלדעתי צריך
להיות "האורים והתומים" של כל מי שניקרא אוהד מכבי תל – אביב.

רינוס מיכלס 22 באוגוסט 2016

עמרי , מאמר טוב

לא מכיר אותך אישית ולא את דעתך לפרטי פרטים , אבל התרשמותי ממאמרך הוא , שאתה חושב כמוני לגבי חשיבות הקהילה והערכים ( שיש לאוהדיו של מועדון כדורגל באשר הוא ) בהוואי המועדון כעניין ייצוגי וזהותי

העניין הוא , שיש לך ציפיות לא כל כך מציאותיות לגבי היכולות והאפשרויות של ראשי מועדון כדורגל בישראל , ביצירת מבנה/מרקם זהותי , קהילתי וייצוגי – בקהל אוהדיו

ארגוני הקבוצות האלו , הם בשורה התחתונה אוסף פראים שמוצאים בהיכלי הכדורגל – כר פורה ונוח לפריקת פראותם ורשעותם , וכמקום מפלט מהחיים המתסכלים ומדכאים מבחינת מימוש קנייני / חברתי / רוחני – בחיי היום יום האישיים שלהם אל מול ה – " האחר " בסביבת האדם שהם רואים וחשים , בין אם הם עבריינים או בין אם כאלה שעוד לא …

אני ממליץ לך לא לצפות מההנהלה ליותר מדי ( בלשון המעטה ) , כי כמו שכתבת , מבחינת הפראים והרשעים האלו – " ככל שיענו בהם , כן ירבו וכן יפרצו " ,

לא זו אף זו – רבים הסיכויים שהעונה הזאת או הקרובות שאחריה , תגרום / יגרמו למיטשל להחליט על פניית פרסה …

כתבתי על כך כבר מזמן ( על עניין הקהל של מכבי תל אביב ומאפייניו הפילוגיים -http://debuzzer.com/franco/55521/ – תגובה מיספר 17 )
עוד בשיא ימי השושלת הנוכחית , וכשהכל היה נראה ורוד ואף אחד כבר לא חשב על שובם של " הימים הנוראים " ( זה הרגיש לרוב הקהל הרחב שחזר להתעניין במכבי תל אביב , שהתקופה ארוכת השנים והנוראית הזו – כבר שייכת לעבר בלבד ונמצאת ממש מעבר להרי החושך … ) בדמות גדוד חייליו ועובדי אליליו ( מארגון הסמרטוטים השחורים ) של סוכן הבר מצוות , חתונות ובריתות מהעולם התחתון ימח שמו וזכרו

רינוס מיכלס 22 באוגוסט 2016

לכן , כל עוד לא יפעלו לחיסול האלימות הגופנית והמילולית בהיכלי הכדורגל ( והדרך היחידה היא כמו שכתבתי ופירטתי כבר כאן – http://debuzzer.com/franco/58250/ – תגובה מיספר 2 ושרשורה ) תתפלל שהמצב הנוכחי במועדון מכבי תל אביב ישאר על כנו , כי רוב הסיכויים שמפה הולכים חזרה אחורה

הלוואי ואני טועה ( לגבי החלטת פניית הפרסה הקרובה של מיטשל ) , ואשרי המאמין …

בכל אופן , נהניתי לקרוא את מאמרך ( הלא מתיימר ומעורר המחשבה ) , וקורא לך להמשיך לכתוב כאן

ד"ר רזי הופמן 22 באוגוסט 2016

לא יפה לרדת לרמה של הפנאטיקס כשאתה מדבר לא יפה על אבי נמני.
נכון שהוא לא טלית חדשה אבל יש לו חלק חשוב מאד בהסטוריה של המועדון שלנו. להזכירך התרומה שלו לקבוצה בשנות התשעים היתה עצומה וזה אחרי העשור הארור של שנות השמונים. בסוף דרכו יצא לתרבות רעה אבל אי אפשר לקחת לו את מה שתרם למכבי.
מצד שני אני כמובן מסכים אתך ב 100 אחוז שחייבים לחסל את האלימות במיגרשים. הייתי רוצה לראות משפחות שמגיעות ולשמוע רק שירה של עידוד. לצערי אני לא רואה את זה קורה כי קללות ונאצות היו גם בשנות השבעים כשהכל נראה קצת יותר טוב:)????
מקווה שמיטש בכל זאת ימצא דרך להישאר וגם לחנך את המיץ של אתם יודעים מה…

רינוס מיכלס 22 באוגוסט 2016

דוקטור , מה קשור " לרדת לרמה " ? ו – " לא יפה " ?

איחולי מחיקת שם וזכרו של מישהו מדברי הימים והתודעה , בעקבות דברים רעים שנשוא האיחול עשה , הם דבר טוב ובריא לכל חברה בריאה שעיניה בראשה ושמעריכה אנשים על פי אופי מעשיהם ומוסרם

אתה באמת רוצה להתחיל דיון על רמתו המקצועית של – el tortuga ???

אפשר לחלק את ימי המקצוע שלו כשחקן ל – 2 תקופות ,
התקופה הראשונה היא השנים של עמנואל אופיר ו – סיר גרנט ( וגם קשטן לעונה אחת ) שהחזיקו קבוצה ומועדון שהיה גדול מסך חלקיו ( השחקנים כפרטים ) , והתקופה השנייה היא התפרקותה של קבוצת " מופת " וניהול היחיד של לוני

בימי התקופה הראשונה והתחלתה – סוכן הבר מצוות , חתונות ובריתות מהעולם התחתון , רק עלה מהנוער והשתלב בה בעזרת החונכים כמו אבי כהן הירושלמי , מלמיליאן , ודריקס , והיה גם את קלינגר מבחינה מקצועית , וזוהר שגם עלה כצעיר באותם ימים ממש , שלא לדבר על פולוקארוב ואובארוב … ואחרי זה על גדי אהובי ! השם יקום גיד אכילסו !!!

כך שלא רק שהוא לא היה מיספר 1 בקבוצה בתרומתו , חשיבותו ומעמדו , אלא היה בסך הכל עוד בורג חשוב במכונה משומנת

על התקופה השנייה – בניהול היחיד של לוני אחרי התפרקותה של קבוצת " מופת " והלאה , תאמין לי שאתה לא רוצה שאני ארחיב ואפרט …
אלא אם כן אתה רוצה לקרוא תגובה של 150 אלף מילים בערך ( וגם זה לא בטוח שמספיק )

אז לא תרומה " עצומה " ולא נעליים , בדיוק אבל ב – ד – י – ו – ק ההפך !

ה – ס – ר – ט – ן הזה הביא הרס , חורבן ושמד !!!

לכן , לא צריך לקחת לס – ר – ט – ן הזה שום דבר , כל מה שצריך בסך הכל הוא לכתוב עובדות , אלו כשלעצמן כבר יוכיחו כל מה שצריך ואפשר

ולעניין השני , מי כמוני זוכר את שנות ה – 70 כילד שרואה את אליל ילדותו ומושא לחיקויו – חורש את האגף השמאלי בלי הפסקה , ותוך כדי מקבל קללות ויריקות

זה בסדר , אני יודע טוב מאוד שפעם היה פה הרבה יותר אלים ופרוע ,
אבל עם הזמן המדינה התקדמה , העולם התקדם , הענף עצמו התקדם , לכן הציפיות והסף עלו בהתאם

רוצה לומר , זה לא מנחם להסתכל אחורה , אלא אם כן רוצים להישאר שם …

גיל שלי 22 באוגוסט 2016

אליל ילדותך הוא מיקו בלו? מסכים עם כל מילה בתגובה למען האמת

רינוס מיכלס 22 באוגוסט 2016

גיל , אכן

אפילו בגילי היום , אני לא מתבייש להגיד שהבן אדם הזה הוא פשוט מושא להערכה ולחיקוי – לא רק כשחקן כדורגל , אלא גם ובראש ובראשונה כבן אדם !

שפר עלי מזלי גם להכיר אותו קצת מחוץ למגרש ,
נעים הליכות , צנוע ועניו שכל כך נדיר לראות ולפגוש בביצה הישראלית הכל כך מגעילה

כל כך טוב לי עם זה שהוא בחר לאחר הפרישה , לא להיות בתוך הביצה ( מערכות מועדונים / תשקורת ) ולהתלכלך ,
כי זה כל כך לא הוא

אם יש מישהו שהיה " מגיע " לו להצטרף לרוני קלדרון ( אחח רוני רוני … כמה כישרון ברגליים ) בסגל של אחת הקבוצות הטובות בכל דברי הימים ( ולו רק כדי לטעום את טעם הפסגות ) , זה אליל ילדותי

גיל שלי 22 באוגוסט 2016

אבא שלי שיחק איתו בנוער, ביחד עם גיורא שפיגל וצביקה רוזן בין השאר

יואב 22 באוגוסט 2016

גיל,
אולי האבות שלנו מכירים. אבא שלי מיודד עם קדמי, עסיס, מלצמן…

גיל שלי 22 באוגוסט 2016

יש מצב, אבדוק, אני יכול להגיד לך שחליבנר השקיע איתנו בפרויקט לפני שנפטר, הוא היה בקשר עם אבא שלי עד יומו האחרון

אלון 22 באוגוסט 2016

ריינוס מיכלס אימן את קלדרון

דניאל 22 באוגוסט 2016

לא מצליח להבין איך זה בסדר לקרוא לאבי נמני סרטן וששרים לאבוקסיס שייקבל סרטן זה מזעזע אותך או כל שיר אחר באותו סגנון.

יואב 22 באוגוסט 2016

מיטש ינצח. הוא תמיד מנצח.

אורי הברווז 22 באוגוסט 2016

הפשע הגדול היותר מלבד שיר האונס כמובן הוא שכותרת הכתבה היא ״למי זה שייך״ ואין שום רפרנס לזהו-זה ופרק הכובעונים https://youtu.be/bmTlF2r_NAE

ר.בקצה 22 באוגוסט 2016

אתה גדול, ברווז- ראיתי את הפרק הזה בשידור חי, וכבר אז ידעתי שהוא יהפוך למיתולוגיה.

עמרי כהן 23 באוגוסט 2016

גדול, לא זכרתי.

ערן (המקורי) 22 באוגוסט 2016

בעיניי החשיבה המוצגת בפוסט מוטעית מיסודה ויוצרת עיוות.
הדרך בה עמרי מציג את הדברים הינה של שני קצוות: מיטש קיצוניות אחת; פנאטיקס קיצוניות אחרת. לעמרי נוח לשים את עצמו במצב כזה במרכז (המקום האידילי שיאיר לפיד כל כך מתאמץ לנכס לעצמו). לא קיצוני כזה ולא קיצוני אחר. לוקחים את הטוב של כל צד, ומוותרים על השיט שלו. מושלם.
המציאות, כמובן, שונה לחלוטין:
מיטש – רואה לנגד עיניו את טובת מועדון הכדורגל מכבי תל אביב. לפעמים לשם כך מוציא יותר כסף מכיסו, לפעמים פחות. לעתים טועה במינוי אנשים. לפעמים פחות נוכח אישית. אך ברור שהוא מייצג במובהק את האינטרס של מכבי. ויותר מזה – הוא הבעלים המושלם. עשיר מאד. זר. מצליח בזכות עצמו. נטול כל אינטרסים כלכליים / פוליטיים / נדלניים בארץ. חריג מוחלט בנוף של בעלי הקבוצות בארץ. זכינו בלוטו. אני מתכוון לזה.
פנאטיקס – רואים לנגד עיניהם את הארגון שלהם. בלבד. ברור שאם האינטרס שלהם ושל מכבי יחפוף, הכל יהיה סבבה לכולם. אבל בהרבה מקרים הם לא רואים את מכבי, ההנהלה, שחקנים, ולבטח את יתר האוהדים – ממטר. מיעוט קטן ורועש מאד. התועלת שלו? מוגבלת ל"עידוד" ו"הרמת הקהל" ו"הכנת שלטים. היו תקופות שעשו דברים מדהימים, ואין ספק בדבר החשיבות של האווירה הביתית בארבע השנים האחרונות. אבל לאחרונה, זה לא קיים. עושים דווקא, שמים פס על בקשות ההנהלה. אתמול בטדי היה נתק מוחלט רוב הזמן בין המזרחי והמערבי. וכאשר שרו את השיר הדוחה, והתעקשו עליו, גרמו כמובן לניתוק והתרחקות של יתר הקהל. רוב הזמן יושבי המערבי לא שרו. וזה לא נבע מעצלות או עייפות. זה היה בגלל הניכור שנוצר.
אז לגבי שאלתו של עמרי: רק צד אחד הוא הצד של מכבי. וזה הצד של מיטש ונציגיו.

עמרי כהן 23 באוגוסט 2016

מקבל את זה. אבל האם היית יכול להגיד את אותו הדבר על אלי טביב בהפועל או בבית"ר? האם הוא המועדון? כנ"ל לגבי שחר, דמאיו ועוד לא מעט דוגמאות.
גם כשזה עובד טוב, כמו עם אלונה ברקת בב"ש – אף אחד לא הבטיח שזה יהיה ככה לנצח.
ועדיין – כמו שאמרתי, ברור לגמרי שהצד שאני בוחר בו הוא הצד של מיטש.

שין 23 באוגוסט 2016

מקווה מאוד שאתה צודק ובמכבי החליטו להסיר את הכפפות, העיקר מבחינתי בכל מה שקשור לגזענות ולשיר האונס. באופן אישי לי הפירו לא מפריע ובעייתי רק כי הוא גורר קנסות ועונשים וגם אז הרבה פחות מזיק מהשירים הגזעניים. העניין שלא נראה לי שיש מה לעשות נגד שיר האונס, הם פשוט משקפים בעיה רחבה בחברה הישראלית

אלדר 21 במרץ 2017

במידה ומצטרפים לארגון מקבלים כרטיס למשחקי חוץ ללא הגרלה 0559722526 אלדר

Comments closed