1, 10, 100 – עודד דינר

ויין רוני בפרמייר ליג: 100 בישולים. מספר 10 על המגרש. מס' 1 ההתקפי בכל הזמנים

ויין רוני השיג ביום שישי ציון דרך שעבר כמעט בלא הבחנה – הבישול שלו לזלאטן היה הבישול המאה שלו בפרמייר ליג. בחיפוש מהיר בגוגל לא ראיתי כתבות מיוחדות על ההישג הנדיר שהבישול הביא איתו: נכון להיום, רוני הינו המבשל השני בכל הזמנים של הפרמייר ליג, במקביל להיותו המבקיע השני בכל הזמנים. זה נתון כל כך פנטסטי, ששמור רק לרשימת שחקני על שבדרך כלל אוהדים לא מכניסים את רוני אליה – למשל מסי ורונאלדו בלה-ליגה. הנתון הזה רק מדגיש עד כמה רוני שחקן עצום, עובדה שגם אנחנו, אוהדי היונייטד, כמעט שכחנו לאחר שנתיים אפורות יחסית שלו. אבל זה הזמן לזכור ולהזכיר – רוני הוא שחקן ההתקפה המשמעותי ביותר אי פעם בפרמייר ליג. כן, ויין רוני ולא אחר. הסטטיסטיקה לא משקרת.

*

כשמחשבים את הנתונים שלו מול שאר חמישיית המבשלים המובילים בכל הזמנים, מבינים עד כמה הוא מדהים: גיגס מוביל את טבלת המבשלים, אבל רק מקום עשרים בטבלת הכובשים (וגם שיחק הרבה יותר דקות מרוני). ג'רארד במקום השלישי בטבלת המבשלים, אבל רק מקום שישה עשר ברשימת הכובשים (וגם הוא שיחק יותר דקות). גם למפארד, עם נתונים מעולים של מקום חמישי במבשלים ומקום הרביעי בכובשים, לא משתווה לנתונים של רוני (ושוב – עם יותר דקות משחק). פברגאס, שנמצא במקום הרביעי בטבלת המבשלים (ולזכותו יאמר שהשיג זאת בהרבה פחות דקות משחק מרוני) – לא מהווה פקטור בטבלת הכיבושים.

גם אם נסתכל על זה מהכיוון ההפוך, נראה שוב תמונה מרשימה – שירר בראש רשימת הכובשים אבל לא בישל בצורה משמעותית. אנדי קול מקום שלישי בכובשים ולא בישל בכמות רצינית. רק תיירי הנרי נותן פייט לרוני, כשהוא חמישי ברשימת הכובשים ושישי ברשימת המבשלים (עם פחות דקות משחק מרוני).

*

כשמסכמים את שתי הרשימות (כיבושים + בישולים), לרשימה אחת שנקרא לה "גולים שהשחקן יצר" אפשר לראות עד כמה רוני שחקן התקפי גדול – מתוך שמונת השחקנים ש"יצרו" יותר ממאתים גולים (ולפי מיטב ידיעתי, לא החמצתי אף אחד), רוני עומד בראש:

  1. רוני יצר עד היום 294 גולים בפרמייר ליג; 2. שירר – 287; 3. למפארד – 273; 4. הנרי – 255; 5. גיגס – 240; 6. אנדי קול – 224; 7. ג'רארד – 219; 8. ואן פרסי – 204.

 

גם כשנבדוק את הסטטיסטיקה של  קצב יצירת גולים (יצירת גול פר דקות משחק) בין שמונת השחקנים הללו, נגלה שרוני התברג למעלה, במקום השלישי – הוא "יצר" גול כל 116.9 דקות, והשאיר מאחוריו את שירר – כל 133.1 דקות, קול – 141.1, למפארד – 179, ג'רארד – 187.9, וגיגס 193.6. רק תיירי הנרי (יצירת גול כל 83.6 דקות) וואן פרסי (98.6), יצרו גול יותר מהר מרוני.

*

מה כל זה אומר? מבחינתי זה אומר שרוני הוא שחקן הפרמייר ליג ההתקפי המשמעותי ביותר מאז היווסדה של הליגה במתכונתה החדשה – ואולי אי פעם. כאמור, מקום שני ברשימת הכיבושים, מקום שני ברשימת הבישולים, ומקום ראשון ברשימה המחוברת של יצירת גולים. וכל זה בעודו עדיין שחקן פעיל עם עוד כמה עונות לשחק. כנראה שלא יצליח לשבור את השיאים המדהימים של שירר בכיבושים ושל גיגס בבישולים, אבל הוא יתקרב אליהם ויגדיל את הובלתו ברשימה המאוחדת של יצירת גולים. ואמנם הוא "רק" מקום שלישי בין רשימת הגדולים מבחינת קצב יצירת גולים (וסביר שירד אפילו עוד קצת למטה בהנחה שקצב יצירת הגולים שלו ירד ככל שגילו יעלה), אבל בשובר שוויון אתחשב בכך שיש לו הובלה במספר תארי האליפות (חמישה) על הנרי (2) וואן פרסי (1), כמו גם בסך כל ההבקעות והבישולים, אני חושב שהקביעה הזו בהחלט מבוססת.

*

זה לא אומר שהוא השחקן הטוב ביותר אי פעם בפרמייר ליג, והוא בטח לא המעוטר ביותר. יתכן, כשסופרים שחקני פרמייר ליג משמעותיים, צריך לספור גם שחקני הגנה ושוערים. אני לא יודע איך להשוות בין שמייכל, צ'ך, ג'ון טרי, וידיץ' (הוסיפו שחקני הגנה אהובים לפי טעמכם), לבין רוני. אבל בקרב שחקני ההתקפה, אף שחקן אחר לא הצליח לייצר כל כך הרבה שערים, במשך כל כך הרבה עונות, ולזכות בכל כך הרבה תארים.

ויין רוני בפרמייר ליג: 100 בישולים. מספר 10 על המגרש. מס' 1 ההתקפי בכל הזמנים.

 

למי זה שייך - עמרי כהן
ריו היתה טובה לישראל

63 Comments

יואב 21 באוגוסט 2016

מרגיש לי כמו מכתב אהבה שאני כתבתי(:

אנדר 21 באוגוסט 2016

איזה תגובה יפה:)

ק. 21 באוגוסט 2016

שחקן טוב מאד. לטעמי קצת אוברייטד.
מה שמעניק לו את התואר הוא שנות פרמייר ליג. אין ספק לדעתי שהנרי היה משמעותי יותר וגם הנתונים שלך מראים את זה, דלא לדבר על מראה עיניים וזה לא שעבר אורח לשנתיים.
בעיה נוספת, והיא מופיעה בהרבה סטטיסטיקות פרמייר ליג, היא החיתוך המלאכותי של הקמת הפרמייר ליג כאילו זו ליגה שנוצרה מכלום. מעבר לכל ההיסטוריה, גם נפגעים מהסטטיסטיקה שלך שחקנים שהפרמייר ליג הוקמה במהלך הקריירה שלהם (שירר).
בספרד יש שחקן פעיל שהוא מלך השערים ומלך הבישולים של לה ליגה בכל הזמנים.
לזכותו ייאמר שהיה ברמה הגבוהה מגיל צעיר, מצד שני במרבית הקריירה אפילו לא היה מהשניים הטובים בקבוצה שלו.

אנדר 21 באוגוסט 2016

תן שניים מברסה שהיו טובים יותר ממסי רוב הקריירה

עומר 22 באוגוסט 2016

בוז'אן קרקיץ' ואולגר.
שניים שהוכיחו שהם יכולים להיות שחקני כדורגל גם מחוץ לליגת הפח הספרדית.

אלון 22 באוגוסט 2016

בלי בדיחות

ק. 22 באוגוסט 2016

התכוונתי לרוני שלא היה מהשניים הטובים בקבוצה שלו רב השנים.
הדוגמה של מסי היא למספרים אבסולוטיים לכל הסטוריית הליגה ולא ל24 שנים ממנה

אנדר 23 באוגוסט 2016

נו זה היה בצחוק :) אתנחם בזה שעומר לקח את זה הרבה יותר קשה ממך..

Fred the red 22 באוגוסט 2016

במה הוא בדיוק אוברייטד? כי הוא לא מקום ראשון ב-2 הפרמטרים?! כי יש לו רק 5 אליפויות ולא 15?!

ק. 22 באוגוסט 2016

מראה עיניים. לא נתן כמעט עונות דומיננטיות ולכל אורכן. כבר 6 שנים, שליש קריירה, לא נתן יונה מלאה טובה ועדיין מחשיבים אותו לענק

ק. 22 באוגוסט 2016

יונה = עונה

אמיתי 21 באוגוסט 2016

אוהד ואוהב את רוני מאז המעבר. אבל
האסוציאציה שעולה לי בקשר אליו היא מעבר
לכל סטטיסטיקה..לוחם. וינר. וורסטאלי

צביקה 21 באוגוסט 2016

שכחת קירח.

ישראל 21 באוגוסט 2016

ותאב בצע שלא ברא השטן

אמיתי 21 באוגוסט 2016

היה צריך תכסף להשתלת שיער..

צביקה 21 באוגוסט 2016

לא מסכים, הוא לפחות לא עבר מקבוצה לקבוצה עד שהוא קיבל את המשכורת הכי טובה.

ק. 21 באוגוסט 2016

ועוד דבר, מתי הייתה לו עונה דומיננטית מאז השלושת רבעי העונה ב2010?

צביקה 21 באוגוסט 2016

באמת שאני לא מבין איך ואן פרסי נכנס לרשימה הגדולה הזאת.

Guss 22 באוגוסט 2016

נתונים. סטטיסטיקה.
אפשר להיות חלוץ מרשים גם בלי לשחק בקבוצה אלופה

גור אילני 21 באוגוסט 2016

פוסט מצוין, רוני שחקן אדיר אבל באמת לא ידעתי שהנתונים גם תומכים בגדולה שלו עד כדי כך.

Ivan Pedroso 21 באוגוסט 2016

מעניין!

לגבי עניין הבישולים – אני נתקל בנתונים סותרים אבל מחלקם מצטיירת התמונה שלבקהאם היה ממוצע אסיסטים גבוה מאוד בפרמיירליג ושהוא גם אמור להיות מדורג בטופ מבחינת הכמות, הגם שלא שיחק הרבה עונות.

ניק 22 באוגוסט 2016

מספר העונות תמיד משקר… לאגאורו יש את ממוצע הכיבושים למשחק הגבוהה בהיסטוריה של הפרמייר ליג, אבל לא תראה אותו ברשימה הזאת כי הוא פשוט שיחק רבע מהעונות של כל שאר השחקנים ברשימה

צביקה 22 באוגוסט 2016

גם שחקן שאף פעם לא הוביל את קבוצתו להישגים יוצאי דופן.

טל המנצ'סטרי 22 באוגוסט 2016

ניק,

רוני צריך להתנצל על זה שמשחק מגיל 16 בפרמייר ליג?

ניק 22 באוגוסט 2016

ממש לא, אבל הנתונים המספריים שמוצגים בטור מוטים לטובת כמות העונות שלך.
בגלל זה שחקנים כמו רונלדו ואגוארו, שלדעתי השפיעו על הקבוצות שלהם יותר מרוני (פר התקופה בה שיחקו), לא מופיעים בה.

טל המנצ'סטרי 22 באוגוסט 2016

אלו הנתונים, שחור על גבי לבן והעובדה שהוא מנפק מספרים כאלה לאורך קריירה ארוכה ושוחקת, רק מעצים את ההישג.
אני לא חושב שהגוף השברירי משהו של אגוארו היה מאפשר לו לעבור קריירה כזו רצופה וארוכה באנגליה.

ניק 22 באוגוסט 2016

אוקי, אבל העובדה שהוא שיחק יותר עונות מהנרי ורונלדו ובגלל זה המספרים שלו טובים יותר (בסה"כ, לא פר משחק) לא הופכים אותו לשחק טוב מהם.
וזה בלי להכנס לשחקנים כמו סקולס או גיגס שהמספרים שלהם מן הסתם פחות טובים, אבל ההשפעה שלהם על היונייטד הייתה גדולה בהרבה משל רוני.

טל המנצ'סטרי 22 באוגוסט 2016

ילדותי בעיניי הניסיון ללכת לכיוון של יותר טוב או פחות טוב.
הם שחקנים שונים האחד מהשני ורוני החלוץ שונה מכל השאר כי היה שחקן מגוון ביותר.
כל אחד עם הפלוסים ופלוסים מינוס שלו.
לאורך השנים וממבט הציפור, מה שרוני העניק ועדיין ליונייטד, זה ענק בכל קנה מידה, ענק!
מספרים יבשים לא מספרים את הכל, אלה של רוני מרשימים ביותר, ומי שראה את יונייטד למעלה מעשור יודע שרוני העניק כל-כך הרבה מעבר למספרים המרשימים הללו.
כל ניסיון לגמד זאת, לא מובן בעיניי.

omer 22 באוגוסט 2016

אמנם רוני הוא אחד מהגדולים בהיסטוריה של יונייטד, אך להגיד שרונאלדו או הנרי נמצאים ברמה אחרת לגמרי מרוני זה לא ילדותי, וזה לא ניסיון לגמד את רוני או את הקריירה הנהדרת שלו-זאת פשוט האמת.

טל המנצ'סטרי 22 באוגוסט 2016

עומר

רונאלדו זה עולם אחר, פעם ב 50 שנה, הנרי לא ואני ממש לא הייתי מחליף את הנרי ברוני ולא כי הנרי לא נהדר, אבל מה שרוני העניק ליונייטד לאורך שנים, אני לא בטוח שאחרים בכזו קלות כפי שזורקים פה בכל מיני שמות היו עושים זאת.

היחיד שאלכס פרגוסון השאיר לו דלת פתוחה לאחר סכסוך אישי בינהם, היחיד.

ניק 22 באוגוסט 2016

מה שרוני העניק ליונייטד אכן גדול וראוי להערכה. אבל זה תמיד היה עם גב לידו שעליו הוא יכל להתלבש – ואן ניסטרלוי, רונלדו, ואן פרסי ואולי בשנים הקרובות זלאטן\פוגבה.
לא הייתה אליפות אחת שהקבוצה לקחה שאפשר להגיד שהוא היה הגורם הראשי בה. אפילו על ברבטוב אפשר להגיד את זה. אז גם להיות מספר 2-3 בקבוצות שהיו ליונייטד במהלך השנים זה מאוד יפה ומכובד, אבל בין זה לבין שחקן ההתקפה הכי גדול בתולדות הפריימרליג לדעתי הדרך ארוכה.
ואגב הסכסוך עם פרגי – ניחא אתה כפוי טובה פעם אחת ומבקש לעזוב, אז לעשות את זה פעמיים? ועוד לקבל על זה פרס של שכר הזוי וסרט קפטן?

תומר ש 22 באוגוסט 2016

מסכים עם ניק בכל מילה.

מנחם 22 באוגוסט 2016

הטענה לא היתה שהוא טוב מהם אלא שהוא משמעותי מהם. אני מסכים שהפערים ביכולת/כישרון ובמידת הדומיננטיות צריכים לשחק תפקיד אבל השפעה היא גם אפקט והישגים מצטברים. בעוד שלגבי הנרי אני חושב שאפשר לחלוק (ואני נוטה אישית להנרי) אני חושב שביחס לרונלדו לא בלתי סביר לטעון שרוני היה משמעותי יותר בליגה.

Guss 22 באוגוסט 2016

לגבי בקהאם, שאיוון הזכיר, אז הממוצעים שלו בפרמייר ליג הם 62 שערים, 44 בישולים – כלומר 106 שערים שיצר ב- 21,577 דקות משחק. זה נותן מדד של יצירת גול כל 203.5 דקות, נתון פחות טוב מהרשימה הנ"ל.
קון אגוארו אכן אוחז בנתון מעולה של כיבוש כל 107.7 דקות, ויצירת גול כל 83.9 דקות. אבל, הוא הגיע לפרמייר ליג בגיל 23 ושיחק עד עכשיו 5 עונות. הנתונים של רוני כוללים גם עונות בהן הוא צעיר יותר ומבוגר יותר, שמורידות לו את הממוצעים.
חישבתי את הממוצעים של רוני בחמש העונות בין גיל 23 ו-28, והן פחות טובות, אבל לא רחוקות מאוד מאגוארו – כיבוש גול כל 137.1 דקות, ויצירת גול כל 95.7 דקות. אני שם דגש על הנתון השני, כי גדולתו של רוני ביכולתו גם לכבוש וגם לבשל.
אז בוא נאמר שהכדור ברגליים של קון. אם הוא ימשיך להבקיע בקצב הזה, או דומה, למשך עוד כמה עונות, אז יתכן שהוא ידביק את רוני במספר השערים שהוא יוצר.
יש הטייה קטנה בחישובים שלי בפוסט לכיוון קריירות ארוכות, מבחינת כמות שערים ובישולים כוללת. אבל שחקן ששיחק רק 5 עונות (עד כה) לא יכול לקבל את אותו ניקוד השפעה על הפרמייר ליג כמו שחקן ששיחק 14 עונות. גם אם 5 העונות הללו היו מעולות, עדיין יש ניקוד להשפעה מתמשכת, יציבות, המשכיות והתמדה. אני חושד שלגארת' בייל יהיו ממוצעים טובים יותר ביצירת גולים מאשר לראול (אין לי נתונים טובים של מס' דקות לגבי רוב העונות של ראול), אבל עדיין בטווח השנים ראול היווה מתקיף משמעותי יותר מבייל בליגה הספרדית.

ק. 22 באוגוסט 2016

מעניין לראות אם אתה בודק נתונים מהעשורים לפני הפרמייר ליג, מי משתחל לרשימה – אולי שחקנים מליברפול הגדולה?
אני מסכים עם התגובה שלך לגבי קון/רונאלדו ששיחקו 5-6 עונות בליגה לעומת רוני. אבל יש גם תחום ביניים – 8 עונות של הנרי, שאם מסתכלים עליהם כמכלול היה הטוב בליגה, לפחות בחלק הקדמי, עושות אותו יותר משמעותי בעיני.
שחקן שכמעט בכל עונה מה-8 שלו (מלבד הראשונה והאחרונה) נבחר ל-11 של השנה בליגה, לעומת אחר שנבחר ל-11 3 פעמים בכל שנותיו.

Guss 22 באוגוסט 2016

יכול להיות שראש או דלגליש היו יכולים להיכנס לרשימה. יותר קל למצוא מספר שערים, אבל מספר דקות (וגם בישולים, למען האמת) יותר קשה. אבל החיתוך של הקמת הפרמרייר ליג מסמן עלייה ברמת הליגה. יש הרבה יותר זרים, ההגנות יותר חזקות, והטקטיקות השתכללו. אני לא בטוח שהשוואה כזו תקפה סטטיסטית.
אני חושב שהנרי עומד בהחלט באותה שורה של רוני, וגם כתבתי בפוסט שההכרעה ביניהם היא בשובר שוויון. אבל אני גם חושב שכדאי להשוות אם כך גם ממוצעים תלויי גיל, כמו שעשיתי למעלה עם קון אגוארו. כשחישבתי את 8 העונות של רוני בגילאים דומים לתקופת הפרמייר ליג של הנרי, הוא נצא מאחורי הנרי עם סה"כ 191 גולים שיצר, אבל פר דקה הוא מתקרב אליו עם יצירת גול כל 102.4 דקות. במצב הזה, הממוצעים של הנרי טובים משל רוני.
אבל רוני מתחיל את עונתו ה-15 בפרמייר ליג, והוא עוד לא בן 31. יש לו תיאורטית עוד לפחות 3 שנים סבירות, ועם חלוץ כמו זלאטן לידו, סיכוי טוב שמספר הבישולים יעלה. וכאמור, הוא היה חלק מזכייה ב-5 אליפויות. ורוני שיחק בתפקידים אחוריים יותר בחלק מהעונות, והוטלו עליו משימות הגנתיות וטקטיות יותר.
יש פה פוטו פיניש שקשה להחליט בו. הלב שלי הולך עם רוני, אבל בחירה בהנרי (וגם בלמפארד, גיגסי, ושירר) היא ברת הגנה לא פחות

ק. 22 באוגוסט 2016

תודה על התשובה המנומקת. יש דברים שכנראה יישארו לדיון פתוח וטעם אישי

Ivan Pedroso 22 באוגוסט 2016

זהו, שגם אני נתקלתי במספר הזה 44, אבל נתקלתי גם במספרים אחרים, גבוהים הרבה יותר. חלקם נותנים לו מעל 100.

גם עבור גיגס למשל אני לא מצליח למצוא נתון עקבי. חלק מהמקומות, כמו חשבון הטוויטר הרשמי של הפרמייר ליג, טוען שיש לו 162 בישולים. אבל ראיתי גם 131 במקום אחר…

זה נורא מבאס שאין מקור מהימן אחד :(

איאן ראש 22 באוגוסט 2016

אם אין מקור מהימן אז על מה מדברים פה בכלל?

ד"ר רזי הופמן 21 באוגוסט 2016

שאפו

יופי של תובנות רק חסר לי שלא הזכרת את זה שחסרים לרוני 4 שערים להשוות את מספר הגולים שלו לבובי צארלטון הגדול. השנה הוא יהפוך לכובש הגדול בתולדות היונייטד.

Guss 22 באוגוסט 2016

נכון. אבל קשה לי להשוות בין צ'ארלטון הגדול לרוני הגדול, זמנים אחרים וליגה שנראית אחרת.

ד"ר רזי הופמן 22 באוגוסט 2016

רוני הסטורית יהיה גדול מצארלטון בסוף השנה. כשרואים את הגולים שלו מול האין הגנות שהיו בתקופתו הייתרון לצידו של רוני. תארו לכם בעוד 40 שנה עם עוד נהיה פה נזכה לראות בטלוויזיה את החטיאר רוני במגרש האגדי לצד גיגסי וסקול ביציע המכובדים

צביקה 21 באוגוסט 2016

אני חושב שאתה מגזים, רוני שחקן מצוין ככשיש סביבו קבוצה טובה ושחקן טוב שמבקיע הרבה כשיש סביבו קבוצה בינונית, אבל הוא אף פעם לא סחב את יונייטד לבדו לעונה יותר ממומצעת כמעט לא זכור לי שהוא הבקיע שערים חשובים שהביאו תארים, והכי מביך זה הכישלון שלו בנבחרת בטורנירים גדולים 21 משחקים 7 שערים, ואם תוריד את הטורניר היחיד שבו הוא הצטיין (פורטוגל 04) תישאר עם 17 משחקים 3 שערים.

Guss 22 באוגוסט 2016

אפשר לטעון את הטענה הראשונה שלך לגבי המון שחקני על, שנחשבים מהטובים בעולם. כמעט כולם משחקים בקבוצות מצוינות (למעט אולי תחילת הקריירה), ובעונות בינוניות גם להם יש ירידה מסוימת.
אני מעדיף את רוני, שהצליח להיות שחקן מוביל במשך כל כך הרבה שנים – גם באליפויות וגם באירופה, באחת מהקבוצות הטובות ביותר מאשר שחקן כמו ואן פרסי שנתן מספרים מצוינים בקבוצה שלא לקחה אליפות.
אליפויות לוקחים לא במשחק קובע מול היריבה, אלא בעשרות משחקים "קטנים" מול יריבות קטנות ועקשניות כמו קריסטל פאלאס. לומר שרוני, שזכה ב-5 אליפויות עם מנצ'סטר (3 עם רונאלדו, 2 בלעדיו) לא הביא תארים, כשבעונות האלו הוא יצר לפחות 20 שערים, זה לא רציני.
הוא הכובש הגדול בתולדות נבחרת אנגליה, מה אתה רוצה עוד? נכון, הוא לא הביא תואר לנבחרת, אני לא חושב שהכישלון פה טמון דווקא ברוני. זה נכון גם לליניקר, לשירר, לגאזה, לבקהאם, ולקראוץ'…

Istrab 21 באוגוסט 2016

רוני שחקן מעולה, אפשר לגלות בקלות אידיוטים חסרי הבנה בכדורגל לפי היחס אליו, זה פשוט – מי שמזלזל בו כנראה מטומטם.

צביקה 21 באוגוסט 2016

אפשר להבין למה אתה חושב ככה?

ניק 22 באוגוסט 2016

מי שמזלזל בו מטומטם?
אז מה זה אחד שמזלזל במטומטמים? אידיוט?

ניר 21 באוגוסט 2016

ואיך אפשר לשכוח את המספרת, שזו המספרת היפה ביותר שראיתי בחיי.

יואב 22 באוגוסט 2016

ביג לייק. ועוד בדרבי צמוד ומתוח.

Guss 22 באוגוסט 2016

שזכתה בפרס השער היפה ביותר כשחגגו 20 שנה לפרמייר ליג :)

Gil - Zimbabwe 22 באוגוסט 2016

לדעתי כשרוני יסיים את הקריירה הוא ייחשב לגדול שחקני הפרמייר ליג בכל הזמנים, כרגע נראה שרק גיגס לפניו (כבר היום שווה ואולי כבר עקף ללמפארד, ג'רארד, סקולס וטרי).
מה שמבדיל אותו מהשאר זה הבנת המשחק שלו, אולי מחוץ למגרש הוא פרחח אבל על המגרש הוא ה"אלברט איינשטיין" של הכדורגל. אין בעולם שחקן עם הבנת המשחק שלו.

ק. 22 באוגוסט 2016

המסקנה שלי, אם מסתכלים על הנתונים בפוסט זה דווקא שלאמפארד הוא גדול שחקני הפרמייר ליג (אם פוסלים את הנרי על ששיחק 8 שנים "בלבד"). להציג מספרים כאלה מעמדת קשר 50-50, שהעבודה העיקרית שלך היא ממש לא רק כיבושים ובישולים, זה מרשים ביותר (ואני רחוק מלהיות אוהד צ'לסי)

Gil - Zimbabwe 22 באוגוסט 2016

כתבתי, כשרוני יסיים את הקריירה. כרגע אני עדיין לא חושב שהוא גדול שחקני הפרמייר ליג.

ניק 22 באוגוסט 2016

רוני ממש לא במצב שעם כל עונה שעוברת הוא רק מגדיל את השם שלו ואת הערך ההיסטורי שלו.
להפך, על פי העונות האחרונות ניתן לראות כמה שהוא בינוני במרבית האספקטים של המשחק, כלומר הוא כבר ממש לא ישתפר ויעשה דברים גדולים שיוכלו למנף אותו גבוה יותר בטבלה ההיסטורית ממה שהוא נמצא היום.
ואני ממש לא מסכים עם הקביעה לגבי ראיית המשחק המהוללת שלו, היא סבירה+, לא מעבר.

Guss 22 באוגוסט 2016

מספר בישולים גבוה הוא אינדיקטור טוב לראיית משחק. נכון שחלק מהבישולים קשורים לדיוק מסירה, וחלק אחר הם מסירות פשוטות, אבל כל כך הרבה בישולים מחייבים ראיית משחק גבוהה מאוד. צריך הבנה עילאית של תנועת שחקני ההתקפה וההגנה, הבנה של מערכי ההגנה כמו גם תיאום עם שחקני הקבוצה שלך.
אגב, גם כיבוש מספר רב של שערים מחייב הבנת משחק טובה, מלבד דיוק, עוצמה ומיקום.
גם היכולת שלו להשתלב במספר רב של עמדות.

Guss 22 באוגוסט 2016

יכול להיות, בגלל זה כתבתי שהוא שחקן ההתקפה המשמעותי ביותר, והכנסתי את הפסקה האחרונה שמסייגת את הקביעה לגבי כלל השחקנים.
באופן אישי, אני חושב שלמפארד נותן פייט נהדר לרוני על התואר, ויש פה החלטה אישית בשובר שוויון. הנקודה שלך היא לגמרי לגיטימית.
אני אישית הייתי מעדיף את רוני, דווקא בגלל השנים האחרונות – הוא שחקן כל כך גדול שמאמנים שונים שמו אותו כמעט בכל עמדה (חלוץ מטרה, צד ימין, צד שמאל, קשר התקפי, קשר אחורי), והוא הצליח להיות שחקן מעולה. יכול להיות שאם הוא היה מתקבע על העמדה של למפארד בזמן מוקדם מספיק בקריירה, הוא היה משיג הישגים דומים, ואולי לא. ויכול להיות שאם היה נשאר כחלוץ לכל אורך התקופה, היו לו נתונים אפילו מרשימים יותר.

יעקב 22 באוגוסט 2016

מעניין יותר לראות את הסטטיסטיקה שלו עד 2009 כשהוא שיחק עם רונאלדו ומ- 2010 – נראה שיש ירידה בהכל, בשערים, אסיסטים, מהירות ,טכניקה

Guss 22 באוגוסט 2016

מבחינת הבקעה, ב-5 העונות עם רונלאדו, הוא הבקיע 65, ב-7 העונות המלאות מאז הוא הבקיע 113. נתון קצר יותר טוב בלי רונאלדו, בטח אם נוריד את השנתיים האחרונות, הבינוניות שלו.
מבחינת בישולים, ב-5 העונות עם רונאלדו הוא בישל 43, ב-7 העונות המלאות מאז הוא בישל 50. נתון קצת יותר טוב עם רונלאדו.
בסך הכל, יש פה דווקא יציבות מרשימה, למעט כאמור השנתיים האחרונות

Roberto Cavali 22 באוגוסט 2016

פוסט נהדר
אחד השחקנים הכי אהובים עליי

שלומי 22 באוגוסט 2016

שחקן בינוני, במקביל אליו שיחקו לפחות 20 שחקנים ספרדים טובים יותר בלה ליגה, האנגלופילים הפכו אותו לgoat וזה מגוחך.

Guss 22 באוגוסט 2016

לא הפכתי אותו לגדול ביותר בכל הליגות, אפילו לא הגדול ביותר בכל המפעלים האנגליים (גביעים, נבחרת). ואפילו לא הגדול בפרמייר ליג, אלא ניסיתי לדייק- שחקן ההתקפה המשמעותי ביותר בפרמייר ליג.
אני מסכים שיתכן והנרי היה מצליח להוציא מספרים לא פחות מרשימים, אם לא יותר, אם היה משחק יותר עונות. לגבי רונאלדו זה כמעט בטוח.
אבל זה מי ששיחק, ומתוך אלו, רוני הוא הטוב שבהם.

איתמר 22 באוגוסט 2016

לרוני היו עונות טובות מאוד ביונייטד אבל הוא לעולם לא ייחשב כאחד הגדולים בהיסטוריה של המועדון.
בשנים האחרונות רוני הפך להיות מנכס לנטל ביונייטד (ובנבחרת אנגליה).

Guss 22 באוגוסט 2016

איתמר, אתה אולי צודק, אבל למה בעצם?
גיגסי שחקן גאון, וכנראה שבסיכום היסטורי אהוב עלי יותר מרוני (וגם יותר מסקולסי, אבל זה דיון אחר). אבל למה בחישוב ההיסטוריה, הוא, או צ׳ארלטון, או אחר, ייחשב גדול יותר מרוני?
רוני יצר יותר שערים מגיגס וסקולס, בקצב יותר מהיר. למה הוא נמוך במדד ההערכה מהם?

Comments closed