גנטיקה או תרבות? המיסתורין של שליטה בספורט

תרבות היא גורם הרבה יותר משפיע מגנטיקה בהצלחה בספורט

פוסט אורח מאת גיל גרינגרוז

הפוסט מתבסס על מאמר שכתב סטיבן סנידרמן לכתב העת Skeptic.

כשרג'י רובי בעט בעיטת פאנט בפוטבול הרעש שנשמע היה כמו של פיצוץ. מאמן מיאמי דון שולה שיבח את בעיטות הפצצה של רובי שדחפו את היריבה עמוק לתוך שטח המגרש שלהם. הפאנטים של רובי היו כל כך גבוהים שהם לפעמים פגעו בתקרת הדום. רובי, שמת ב-2005 בגיל 44 בנסיבות מסתוריות (כנראה דום לב) היה אחד הפאנטרים הגדולים בתולדות הליגה. הוא גם היה שחור.

ב-63 שנים בהיסטוריה של ה-NFL היו חמישה פאנטרים שחורים. 5 מתוך 287 פאנטרים ששיחקו או משחקים בליגה (האחרון שבהם רג'י הודג'ס משחק היום עבור קליבלנד). בדיונים שהיו באתר מרבים לדבר בעיקר על ההטייה ההפוכה, שבה שחקנים לבנים לא מקבלים הזדמנות נאותה בליגה (היוצא מן הכלל הוא הקווטרבק אבל זה כבר לא בולט כמו שהיה בעבר). אז איך אפשר להסביר איך בליגה שבה שני שליש מהשחקנים שחור אין כמעט פאנטרים שחורים? פאנטרים לא נוטים להפצע ופאנטר טוב כמו רובי ששיחק 17 עונות בליגה הרוויח מיליוני דולרים, אז למה אין יותר שחורים שקופצים על העמדה?

בניגוד לעמדות אחרות בפוטבול או בהשוואה לכדורסל או אתלטיקה קלה, קשה לומר שיש איזה שהוא עניין ביולוגי שמשפיע על אתלט לבעוט פאנטים יותר טוב מאחרים. אף אחד לא טוען ששחורים לא יכולים לבעוט, שעוני ודיכוי של לבנים גרם להם לבחור באמנות הפאנטים כמקצוע, או שלמיעוטים לא הייתה הזדמנות לבעוט פאנטים. ההסברים שנשלפים מהשרוול, יתרון גנטי, מצב סוציואקונומי, אפלייה, חוסר גישה למתקנים או מאמנים, מחסור במודלים לחיקוי או המקום שבו נולדת לא תקפים. אז מה בדיוק קורה פה?

הפאנטרים הם רק דוגמא אחת לדומיננטיות בספורט שההסברים המקובלים (בעיקר הגנטיים ותרבות העוני) לא מצליחים להבהיר. למה למשל יש דומיננטיות של שחורים אמריקאים ב-110 משוכות, אבל לא בקפיצה במוט? 29 מתוך 50 רצי המשוכות הטובים בהיסטוריה הם שחורים אמריקאים, אבל יש רק קופץ אחד במוט שהוא שחור ברשימת 50 הכי גדולים (לורנס ג'ונסון, שיא אישי 5.98). שני המקצועות יוקרתיים באותה מידה פחות או יותר, דורשים טכניקה ברמה גבוהה, בשניהם דרוש כוח בחלק הגוף העליון והתחתון, יכולת קפיצה ומהירות דומים, ולתלמידי תיכון בארה"ב יש גישה למתקנים ולמאמנים בכל אחד מהם. אז למה הפער ביצוג השחורים ביניהם כל כך גדול?

שחורים אמריקאים מצטיינים בפוטבול, כדורסל ואתלטיקה, אבל כמעט לא קיימים במקצועות אחרים שודרשים כישורים דומים. למה אין כמעט שחורים בהתעמלות, כדורעף, האבקות או קפיצה לגובה? למה אין כמעט פיצ'רים שחורים (3% במייגו'ר ליג)? ראיתם לאחרונה קאצ'ר שחור? ואם חשבתם שזה משהו ייחודי רק לשחורים אמריקאים אז טעות בידיכם. יש שפע דוגמאות ממדינות שונות להצטיינות במקצועות מסוימים וחוסר ייצוג מוחלט במקצועות משיקים. הנה חלק מהם:

נשות רוסיה שולטות בהליכה ל-20 ק"מ (11 הראשונות אי פעם הן רוסיות, 26 מה-50 הכי טובות אי פעם), אבל אין להן כמעט ייצוג בחצי מרתון (1 מתוך 50). ולהפך, נשות מזרח אפריקה שולטות בחצי מרתון (26 מתוך הטופ 50) אבל 0 מ-100 בהליכת ל-20 ק"מ. קשה מאוד ליישב את הסתירות הללו ולומר שהן נובעות מנטייה גנטית להצליח בענפים הללו.

 

לפעמים ההבדלים בהישגים מדהימים ממש כמו במקרים הבאים: קשתיות דרום קוריאה זכו ב-11 מתוך 15 אליפויות העולם בחץ וקשת (bow) בין 1979 ל-2007., ו-10 מתוך 15 אליפויות העולם הקבוצתיות, אבל לעומת זאת לא זכו בשום מדליה בקשת מסוג bare bow. או נבחרת הסייף הגברית של הונגריה שזכתה בזהב ב-9 מתוך 11 אולימפיאדות בין השנים 1908-60, ו-11 מתוך 12 מדליות זהב במקצוע האישי בחרב, וכמו כן מעולם לא הפסידה תחרות רשמית שהורשתה להשתתף בה בין השנים 1925 ל-1957, אבל מעולם לא זכו בזהב ברומח?

באותה מידה, הידעתם שהודו היא מעצמה בהוקי שדה, זוכה בכל מדליות הזהב באולימפיאדה בין השנים 1924 ל-1956, עם 24 ניצחונות רצופים? אחרי כן, כשהודו ופקיסטן התפצלו, אחת מהן זכתה בזהב ב-5 מ- 7 מדליות הזהב באולימפיאדות הבאות. מלבד זאת, שתי המדינות יחד, שאוכלוסייתן קרובה למילארד וחצי תושבים, זכו במדליית זהב אחת בלבד (קליעה ב-2008) בכל ההיסטוריה של המשחקים האולימפיים!

הרצפים לפעמים מקבלים גם תפנית מפתיעה. אוכלוסייה ששולטת במקצוע מסוים תקופה ארוכה, מפסיקה פתאום להיות דומיננטית בו ובמקום הופכת לדומיננטית במקצוע אחר דומה. הגברים של שבדיה למשל, זכו ב-10 מתוך 16 אליפויות עולם בחץ וקשת מסוג recurve, אבל לא זכו בזהב מאז. במקום זה, הם זכו ב-13 אליפויות עולם בחץ וקשת מסוג bare bow, בין השנים 1972 ל-2004.

אוקיי, נראה לי שהנקודה הובנה. אז איך מסבירים את כל הדומיננטיות הזו? ההסבר שמוצע במאמר פשוט למדי והוא תרבותי. דומיננטיות של אוכלוסייה מסוימת מושגת מהגישה או היחס שנותנים חברים באוכלוסייה למקצוע מסוים. האוכלוסייה יכולה להיות מדינה, איזור מסוים, קבוצה אתנית או אפילו בית ספר ספציפי. הדומיננטיות מושגת כשחברים באוכלוסייה מעריכים או נהנים מספורט ספציפי ביחס חסר פרופורציונלי לאוכלוסיות אחרות, והאהבה הזו לספורט מנתבת את הספורטאים לספורט הזה.

הבאסקים מצפון מזרח צרפת וצפון מערב ספרד הם שחקני ה-jai alai הטובים בעולם כבר יותר מ-150 שנה. למה? כי עשור אחר עשור, הקבוצה האתנית הזו השקיעה את מרצה במשחק הזה יותר מכל אוכלוסייה אחרת בעולם. למה הם עשו את זה? כנראה בגלל שהם המציאו את המשחק והוא נחשב למקור גאווה לבאסקים. וכך עם אוכלוסייה של 3 מיליון אנשים הם שולטים באופן מוחלט בספורט שאף אחד אחר לא מתעניין בו. זאת כמובן עד שהפיליפינים פתאום התאהבו בספורט לאחרונה ושמו קץ לדומיננטיות הבאסקית. ההתעניינות הפיליפינית, שיש להם אגב אוכלוסייה של 91 מיליון, וההשקעה העצומה שלהם בספורט מחסלים את הדומיננטיות הבאסקית. זה לא קורה בגלל שהאהבה של הבאסקים למשחק פחתה, אלא פשוט בגלל שקבוצה אחרת, גדולה יותר, התחילה לקחת אותו ברצינות.

זה בדיוק מה שקרה גם בענפים אחרים. הוקי בקנדה, כדורסל בארה"ב, אוסטרליה בטניס, יפן בטניס שולחן ונורבגיה בקפיצות סקי. פעם המדינות הללו נחשבו בלתי מנוצחות בספורט והיום השליטה שלהם נמוגה כי מדינות אחרות עם הרבה תושבים החלו להשקיע בענפים הללו. ככשמדינה מסוימת מחליטה לקחת ספורט מסוים ברצינות והיא גם מספיק גדולה, יש לה סיכוי טוב להצליח בו לאורך זמן. זה התרחש בעשור האחרון עם טניסאיות מרוסיה (הגברים הרוסים מצידם הפכו למתאגרפים מצטיינים במשקל כבד), וקורה היום עם גולפאיות ממזרח אסיה, במיוחד דרום קוריאה שמחזיקות ב-64% מ-50 המקומות הראשונים בעולם.

המשמעות של הדברים עמוקה. נדמה לנו שלכל אדם יש חופש מוחלט לבחור לשחק או להתחרות בכל ענף ספורט שהוא רוצה, אבל בפועל, רבים מנותבים תרבותית לענפים או תתי ענפים מסוימים. קשה מאוד להתאמן או לשחק בענפים שאנשים אחרים בקבוצת הגיל שלך לא מתעניינים בהם למרות שהרבה פעמים אין בעייה של מתקני אימונים או מאמנים. זו הסיבה ששחור אמריקאי "בוחר" לרוץ משוכות ולא לקפוץ במוט, כי האנשים החשובים בסביבה שלו, חבריו לקבוצת גיל, הורים, מורים, מאמנים ודמויות אחרות לחיקוי מעדיפים את הספורט הזה על קפיצה במוט. אף שחור לא רוצה להיות פאנטר כי זה לא נחשב עמדה ששחורים אחרים חושבים שהיא חשובה, שלא לומר הלעג שיכול להתלוות לשחור שבוחר להיות בועט.

מכאן, הדרך לדומיננטיות בספורט קצרה למדי. ברגע שהחברה שמה דגש על ספורט מסוים ומי שמשחק בו יכול לזכות להערכה רבה, שלא לומר תהילת עולם, ברור שמיטב האתלטים של הקבוצה ירצו להצטיין בו. עם הזמן מתפתחת מסורת ומומחיות בענף שמובילה לדומיננטיות ועם מספיק אנשים עוסקים בספורט ברצינות, יש סיכוי גבוה שיצאו מהקבוצה ספורטאים מצטיינים. לכן, הדומיננטיות השחורה בכדורסל, פוטבול ואתלטיקה, כולל עמדות ספציפיות בכל ספורט, נובעת מהדגש שיש באוכלוסייה שחורה, בעיקר ענייה ועירונית, על הענפים הללו.. אף קבוצה אתנית אחרת לא מקדישה מאמצים להצטיין בענפים הללו כמו השחורים. בשנים האחרונות הדומיננטיות הזו נשמרת למרות שיש קבוצות חדשות שקוראות עליה תגר (למשל הכניסה של זרים לנבא) בגלל שיש אפילו ניקוז גדול יותר של שחורים בבסיס הפירמידה לענפים הללו על חשבון ענפים אחרים שמוזנחים ומסורתית כללו שחורים כמו איגרוף ובייסבול.

בייסבול הוא דוגמא נפלאה להשפעה תרבותית ואפשר לראות את זה דרך שתי מדינות: ונצואלה והרפובליקה הדומיניקנית. יותר מ-20% מהשחקנים היום מגיעים מונצאולה או הרפובליקה הדומיניקנית אבל במפתיע אין אף שחקן במייג'ורס מהאיטי שחולקת את האי עם הרפובליקה הדומיניקנית, או ברזיל שיש להם גבול משותף עם ונצואלה.


למה זה קרה? בגלל שבונצואלה והרפובליקה הדומיניקנית הספורט הוצג לתושבים בסוף המאה ה-19 ובמהרה הפך לספורט הלאומי. בשאר המקומות, כדורגל עדיין מולך. ברגע שיש לאוכלוסייה מסוימת נטייה לספורט מסוים היא יכולה להתחזק מסיבות שונות. כאשר קבוצות מייג'ור ליג החליטו לנצל פירצה בתקנון שמאפשרת יבוא של שחקנים זולים מחוץ לארה"ב, הסקאוטים החלו לעבוד בונצאולה וברפובליקה הדומיניקנית והיו להם שפע של שחקנים שמהם נבחרו הכי טובים. מאוחר יותר, נבנו אקדמיות לבייסבול במקומות הללו שהם בעצם פנימיות שבה ילדים מצטיינים לומדים ומשחקים בייסבול, והשאר היסטוריה. בונצאולה היום יש לא פחות מ-19 מתקנים שונים של קבוצות מהמייג'ור ליג. באף מדינה אחרת בדרום אמריקה אין אפילו מתקן בודד. ולמה הענף לא התפתח בהאיטי? כנראה בגלל שהתפתחה שם נטייה "אנטי בייסבולית" כחלק מתגובת נגד לכיבוש האמריקאי של המקום בתחילת המאה ה-20.

ההסבר התרבותי מפריך גם הסבר גנטי מסוג אחר. ישנם אנשים שסבורים שהשחורים היום בארה"ב הם תוצר של ברירה מלאכותית וצאצאי העבדים החזקים ביותר ששרדו את המסע האכזרי לאמריקה מאפריקה. אבל אם ההסבר הזה היה נכון, למה אמריקאים לא שולטים בענפי ספורט שמבוססים על חוזק גופני כמו הרמת משקולות, הטלת כדור ברזל, ידוי פטיש, והאיש החזק בעולם? האם בעשור האחרון נחלשו השחורים האמריקאים עד כדי כך שהם איבדו את השליטה באיגרוף במשקל כבד? ומהצד השני, למה השחורים בדרום אמריקה לא שולטים בשום ספורט? למה לברזיל אין כמעט ייצוג בבייסבול, נבא ו-NFL ? כנראה שיש גורמים מעבר לגנטיקה שמשפיעים בצורה מפורשת יותר.

דה באזר בפייסבוק

כמה מילים על הסדרי חוב
סיכום המחזור ה-16 בליגת העל

15 Comments

Amir A 21 בדצמבר 2011

בסופו של דבר, כמו בכל מקרה אחר, התשובה היא איפה שהוא שם באמצע.

עפר ויקסלבאום 21 בדצמבר 2011

מרתק.
תביא לנו עוד מהחומר הזה.

אלון 21 בדצמבר 2011

מצויין, חבל שזה לא יצא לפני שבועיים שהיו ויכוחים קשים על הנושא.

גיל 21 בדצמבר 2011

זה היה ב"צינורות" מאז הדיון ההוא אבל לוקח זמן לפעמים לפרסם פה. בכל מקרה, דיון על הנושא הוא תמיד רלוונטי בעיניי וחוצה זמנים.

אלון 21 בדצמבר 2011

שמעתי על ה"צינורות". זה באמת נושא שתמיד יהיה רלונטי.

מנחם לס 21 בדצמבר 2011

מאמר הזה כולל חומר שאם אענה על כל אחת מהנקודות שבו אזדקק לחמישה ספרים (אחד מהם כתבתי; לא ספר אבל חוברת שהיתה מבוססת על עבודת המסטרס שלי כשהשוויתי ילדים יהודים ללבנים לא יהודים בארה"ב). אין כלל שאלה שהמשתנה העיקרי ביותר להשתתפות והצלחה הוא בחירה, המבוססת על מסורת, חברה, ורווחים כלכליים. אחרת אין דרך להסביר שב-1922 9 מ-12 אלופי העולם באגרוף היו יהודים, שהקולג' מאונט יוניון באוהיו מנצח כבר איזה 20 שנה את אליפות המכללות השחייה דיביזיה 3, או שבי"ס התיכון סיוונאקה בפרנקלין סקוור בלונג-איילנד הוא אלוף הלקרוס שנה אחרי שנה. בסיחוונאקה להיות כוכב לקרוס משיג הרבה יותר חתיכות מלהיות כוכב פוטבול. מה יותר פשוט מלהסתכל על קיבוצי עבר שהיו "קיבוצי שחייה וכדורמים" (גבעת חיים, גוש זבולון) או "קיבוצי כדורעף" (עין שמר והאחרים).

אגב, במכללות מספר השחורים בהתאבקות הוא גדול מאד.

גיל 21 בדצמבר 2011

מנחם, אם אתה מסכים איתי אז אין צורך לענות בחמישה ספרים :)

מנחם לס 21 בדצמבר 2011

גיל, אני מסכים אתך כמעט בכל מלבד נקודות ספציפיות פה ושם. אבל האמת היא שלא ידעתי שאתה כתבת אותו. עברתי מהר על שם הכותב ובזמן הקריאה חשבתי שאתה איזה GRINGO מהשבט לפי שם המשפחה, אבל כמה שיותר קראתי הבנתי יותר שהכתב יודע על מה הוא מדבר, ורק אחרי התגובות שהבנתי שאתה היית הכותב, קראתיו פעם שנייה ונהניתי הרבה יותר.

בקיצור, אני מסכים שהרוב קשור לבחירה ומסורת, אבל אין להתעלם מהעובדה שבעולם ישנם גזעים שונים עם תכונות גופניות ומנטליות שונות וספציפיות, שמשפיעות על הצלחה בספורט.

אמיר 21 בדצמבר 2011

כתבה מרתקת…
כמה כיף שיש אתרים שמסוגלים לתת לנו חובבי הספורט דברים אחרים
שהם לא עיתונות צהובה…

סימנטוב 22 בדצמבר 2011

גיל המאמרים שלך כרגיל מרתקים!
אני ברשימת התפוצה שלך …מומלץ
תודה

מתבונן בקביעות מהצד 22 בדצמבר 2011

מאמר מרשים ומעניין

shohat 22 בדצמבר 2011

פוסט מעניין, תודה. נדמה לי שבכל זאת נדרשת אבחנה מסוימת בין jai alari או הוקי שדה (בכל הכבוד) לבין כשירויות (או נטיות איכות) פיסיות בסיסיות כמו ריצת 100מ' (דומיננטיות מובהקת לרצים ממוצא מערב אפרקאי) או ריצה למרחקים ארוכים (דומיננטיות מובקת לרצים ממוצא מזרח אפריקאי, ובעיקר קנייתים). בעיקר משום שהבדלי היכולת ניכרים בשלבים מאד מוקדמים, ומדובר בפערים בלתי-ניתנים לגישור (למשל נערים שרצים על גבול ה – 13 דקות ל – 5,000מ'). הויכוח הבלתי-נגמר אם הסיבות הן גנטיות או תרבותיות מחייב אותנו להרהר ברעיון ה"מהפכני"… שאולי גם וגם?
בשביל הכיף – קראו "הסברים לדומיננטיות של היהודים בכדורסל". http://www.aish.com/ci/a/48931287.html

דורפן 22 בדצמבר 2011

אני קרוב לחלוטין למחנה של התרבות וגם כאשר מדובר על ביולוגיה זוהי לאו דווקא גנטיקה.

ישנו ענף "קצה" אחד – ריצת 100 מטר – בה בוודאי יש מרכיב גנטי. אבל גם בה קשה להסביר בגנטיקה למה ג'מייקה טובה מהרבה מאד איים אחרים בקאריבים.

בריצות ארוכות אני בהחלט מקבל הסבר ביולוגי – אבל אני נוטה לחשוב שהוא פחות גנטי אלא קשור לחיים בגובה, צמחונות וחברה לא ממונעת – מאפיין גם את הקלנג'ין בקניה וגם את האורומו באתיופיה.

קורא 22 בדצמבר 2011

רונן, ההסבר שלך יכול להיות גם גנטי.
גנטיקה מחולקת (באופן גס) לתורשתית וסביבתית. מכיוון שחיו בתנאים האלה היה ביטוי גדול יותר לגנים מסויימים וייצור חומרים וחלבונים מסויימים (שמקודדים בד.נ.א) עקב ההשפעה הסביבתית.
לדור הבא, לכאורה, תהיה יכולת ביטי גבוהה יותר של הגנים הנ"ל.

Comments closed