ספורטנ'רול (ח') – רן עצמון

 הסיפור העצוב של ניק דרייק מוכיח שכשרון ענקי סופו להתגלות, גם אם באיחור

Five Leaves Left
Five Leaves Left

דרייק נולד ב-1948 ברנגון בירת בורמה למשפחה אנגלית מיוחסת. אביו שהיה מהנדס רכבות עבד בדרום מזרח אסיה  וכשניק היה בן שנתיים חזרה המשפחה לאנגליה, לביתה בכפר קטן ושליו לא הרחק מבירמינגהאם. כנער הביע ניק דרייק עניין במוזיקה לצד העיסוק בריצה למרחקים קצרים, שבו הצטיין. הוא למד בבית ספר פרטי יוקרתי ובמהלך לימודיו רכש גיטרה אקוסטית והחל לכתוב שירים. משסיים את לימודיו התיכוניים התקבל לאוניברסיטת קיימברידג' והחל מופיע בפני קהל הסטודנטים עם שיריו. באחת ההופעות נכחו חברי להקת הפולק-רוק המפורסמת פיירפורט קונבנשן שכל כך התלהבו מהופעתו של הסטודנט האלמוני עד שהמליצו למפיקם האגדי ג'ו בוייד להחתימו. בוייד, מי שהפיק את רוב אלבומי הפולק-רוק באנגליה בסוף שנות ה-60 זיהה את הפוטנציאל הטמון בצעיר הביישן ויפה התואר והחתים אותו על חוזה הקלטות. ניק דרייק נכנס לאולפן ההקלטות בהדרכת בוייד והתוצאה היתה אחד האלבומים היפים והעצובים ביותר שהוקלטו אי פעם,  Five Leaves Left אשר יצא בשנת 1969 .

*

למרות איכותו, האלבום של הזמר האלמוני נחל כישלון חרוץ מבחינה מסחרית. גם הופעותיו הבודדות של דרייק הביישן וחסר הביטחון לא נחלו הצלחה. למרות זאת עודד אותו בוייד להקליט אלבום נוסף, אך גם אלבום נפלא זה, Bryter Layter, שיצא ב-1970, נחל כישלון מסחרי צורב. דרייק שקע בדיכאון, חזר להתגורר בבית הוריו שבכפר ומיעט לצאת מחדרו. מצבו הנפשי הלך והדרדר והוא אושפז בבית חולים פסיכיאטרי. כעבור שבועות אחדים של אישפוז חזר לבית הוריו והקליט מספר שירים בליווי פסנתר וגיטרה, שיצאו כאלבומו השלישי, Pink Moon (1972). גם תקליט זה היה כישלון מסחרי. ב-25 בנובמבר 1974 נמצאה גופתו של דרייק בבית הוריו והוא בן  עשרים ושש. בדיקה שלאחר המוות קבעה שמותו נגרם מנטילת כמות מופרזת של תרופות נגד דיכאון ועד היום לא ברור האם הוא התאבד או שנטל בטעות מינון יתר.

*

דומה היה שעם מותו ישקעו האיש ויצירתו הייחודית בתהום הנשייה, אך למרבה ההפתעה לא כך  היה. היוצר שהיה אלמוני בחייו הפך לאחר מותו למיתוס. עדת מעריציו גדלה משנה לשנה ושמו של היוצר המופלא עבר מפה לאוזן. כמה משיריו שימשו פסקול לפרסומות מצליחות ונחשפו לקהל נרחב ואלבומיו החלו להימכר בכמויות מכובדות ברחבי העולם . ג'ו בוייד משוכנע שהסיבות לכך הן שיצירתו של ניק דרייק היא כל כך איכותית, שכל מי שנחשף אליה מייד הופך לחבר בעדת מעריציו ומעביר את הבשורה הלאה ובצורה זו הלך וגדל חוג המעריצים במשך השנים, ממש מפה לאוזן.

אולי תרם לכך גם המיתוס הרומנטי אודות אמן צעיר, מוכשר ויפה תואר אשר הלך לעולמו בטרם עת והותיר יצירה המחכה להתגלות. גם אמריקה גילתה את ניק דרייק, אם כי באיחור היות ואלבומיו במקור לא הופצו בארה"ב, ובשנים האחרונות ניק דרייק הינו אמן מוכר ואהוב גם מעבר לאוקיינוס. החל משנות התשעים הפך ניק דרייק לאמן ידוע, משפיע ומצליח מבחינה מסחרית. אמנים רבים, בעיקר זמרים-יוצרים ונגני גיטרה אקוסטית טוענים כי היתה לו השפעה מכרעת על יצירתם. בין האמנים שהושפעו ממנו אפשר למצוא סינגרס-סונגרייטרס כאליוט סמית ובק, רוקרים כטום ורליין (מלהקת TELEVISION ) ובוב מולד (מלהקת HUSKER DU ) והרכבים מלנכוליים כמו BELLE AND SEBASTIAN .

J163819410

באלבומו הראשון  Five Leaves Left, מתגלה דרייק ככותב מוכשר של טקסטים איכותיים עטופים במוזיקה בעלת יופי קודר. סוד קסמו של האלבום הוא השילוב בין השירים המלנכוליים לשירתו המרגשת בפשטותה ולנגינתו המורכבת בגיטרה אקוסטית. בוייד צירף להקלטת האלבום כמה נגנים בולטים מסצנת הפולק-רוק של סוף שנות ה-60 כמו הבאסיסט דני תומפסון מלהקת PENTANGLE והגיטריסט ריצ'ארד תומפסון, אחד מאמני הפולק-רוק החשובים בבריטניה.  אבל את הגוון הסופי העניק לאלבום המעבד רוברט קירבי, שלמד עם דרייק בקיימברידג'. קירבי תזמר את רוב שירי האלבום בעיבודים של כלי מיתר המקנים לשירים יופי אפל ומשתלבים באופן מושלם עם שירתו הרכה של דרייק. פרט מדהים הוא שהיה זה התזמור הראשון שקירבי כתב בחייו.

השיר הפותח את האלבום Time Has Told Me, הוא שיר אופטימי יחסית ליצירתו של דרייק. לשירתו העדינה והמרגשת של דרייק ולשליטתו בגיטרה אקוסטית מתלווה נגינת גיטרה יפה של ריצ'רד תומפסון. השיר הבא,River Man, הוא דרייק קלאסי: שירה מלנכולית בליווי גיטרה אקוסטית ובעיבוד מיוחד לכלי מיתר המעניקים לשיר קדרות בארוקית הטובלת בעצב אינסופי. בשיר הארוך והמורכב Three Hours מגיע דרייק לשיאו כנגן גיטרה אקוסטית ונעזר בנגן הבאס הנודע דני תומפסון ונגן קונגאס אלמוני בעוד השיר Way to Blue מפגין את כל מה שהפך את יצירתו של ניק דרייק למרגשת, נוגעת ובעלת עוצמה: טקסט יפהפה ועיבוד כלי מיתר גאוני כרקע מושלם לשירתו השברירית של דרייק. את הצד הראשון של התקליט חותם עוד שיר קסום ומרגש Day Is Done אולי השיר הטהור והמזוקק ביותר של דרייק. שתי דקות ועשרים ושתיים שניות של טקסט אדיר, לחן מופלא, שירה מרגשת החודרת תחת העור, נגינה וירטואוזית בגיטרה אקוסטית ומעל הכל מעטפת המיתרים המלנכולית של קירבי.

*

Cello Song, הפותח את הצד השני של האלבום, הוא שיר קצת יותר אופטימי וקצבי וכמוהו גם The Thoughts of Mary Jane, שיר רומנטי וענוג.

לעומתו Man in a Shed הוא שיר כמעט ג'אזי באופיו בעיקר הודות לנגינת פסנתר, קונטרבאס וגיטרה המלווים את שירתו המשוחררת של ניק דרייק.

ואז מגיע השיר הבא, Fruit Tree שהוא אחד הטובים והחשובים ביצירתו של ניק דרייק. רוברט קירבי עוטף את הלחן הפשוט בעיבוד מקסים לכלי מיתר ולאבוב היוצרים רקע מושלם לשירתו של דרייק ולטקסט היפה על עץ הפרי הזנוח. את האלבום המלנכולי נועל דווקא שיר אופטימי יחסית, Saturday Sun, עוד שיר ג'אזי באופיו, שבו מדגים דרייק את יכולתו כפסנתרן.

*

לאחר מותו של דרייק הוציא ג'ו בויד אלבום נוסף של שירים שהקליט דרייק ממש לפני מותו, Time of no Reply 1979. חלק מהיצירות לא הושלמו, אבל עדיין ניכר בהן הקסם הדרייקי. כמו כן יצאו לאור מספר אוספים של דרייק, אלבום ובו הקלטות ביתיות ראשוניות ובוסריות וקופסה בשם Fruit Tree , הכוללת את ארבעת האלבומים הרשמיים. בשנת 2004 יצא האלבום Made to Love Magic שכלל הקלטות שטרם ראו אור, בין השאר שירים שהקליט רוברט קירבי בקיימברידג' בטייפ ביתי ונסיונות ראשוניים מאולפן ההקלטות.

קיימות שתי תיאוריות באשר למקורו של שם האלבום, Five Leaves Left. יש סבורים שהשם שאול מסיפורו של או. הנרי, "העלה האחרון", ויש סבורים שנלקח מהאזהרה המופיעה על חפיסת ניירות גלגול מתוצרת "ריזלה", המיידעת את המעשן שנותרו בחפיסה חמישה דפים (עלים) בלבד.

*

מפיק: ג'ו בויד

 משתתפים:

ניק דרייק – שירה, גיטרה, פסנתר

דני תומפסון – קונטרבאס

ריצ'רד תומפסון – גיטרה חשמלית

פול האריס – פסנתר

קלייר לותר – צ'לו

טריסטאן פריי – תופים וויבראפון

רוקי דזידזורנו – קונגס

 אלבומים מומלצים נוספים:

Bryter Layter

Pink Moon

  • Made to Love Magic
מגרש פתוח 4.9
פארא-פוסט (1) - יואב ויכסלפיש

60 Comments

יואב 8 בספטמבר 2016

מבחינתי(וזה נדיר) כל ארבעת אלבומיו(כולל טיים אוף נו ריפליי)הן גוף יצירה אחד. ומופלא. סונג רייטר מחונן, גיטריסט אקוסטית מהפנט(ואנדרייטד בתחום הזה), הלוק שלו, הקול שלו. חבילת הפולק(או בכלל) המושלמת.
ייסורי דרייק כאמן צעיר):

Amir A 8 בספטמבר 2016

אודה ולא אבוש שאני לא מכיר את הקטלוג שלו למרות ששמעתי את השם. לאור הפוסט הזה יהיה מעניין להקשיב.

גור אילני 8 בספטמבר 2016

אמיר, לפי מה שאני מכיר מתגובותיך מאמין שתישבה בקסם

Amir A 8 בספטמבר 2016

והתודות לאפל מיוזיק שבזכותם האלבום כבר נמצא על הטלפון, וגם לאבא שבזכותו השמיעה שלי דפוקה ואני נזקק למכשירי שמיעה עם חיבור בלותות' לטלפון שמאפשר לי לשמוע את האלבום באיכות שרק מעט אוזניות יוכלו להגיע אליו.

גור אילני 8 בספטמבר 2016

נפלא, מסכים שהשירה המיוחדת כל כך בפשטותה היא המפתח להתאהבות בניק. אתה שומע את זה וחושב, למה אני לא יכול לשיר ככה, ישר מהמיתרים ללב.

רציתי להוסיף את family tree שיצא ב-2007 ויש בו גם דואט עם אחותו גבריאל והופעת אורח של אמו…

אסף the kop 8 בספטמבר 2016

אמן מאוד מרגש ורגיש.
די מדהימה ההקבלה בין סיפור חייו לזה של אליוט סמית (הניק דרייק של דורנו).

עדי אבני 8 בספטמבר 2016

שמעתי על ההקבלה הזאת מרבים, ויחד עם זאת פשוט לא התחברתי לאליט סמית. לא יודע למה

אסף the kop 8 בספטמבר 2016

חכה 20 שנה…(-:

ניינר / ווריור 8 בספטמבר 2016

זו אכן הקבלה מתבקשת אבל דרייק בליגה אחרת.

אסף the kop 8 בספטמבר 2016

יכול להיות.
אני חייב לציין שמוסיקה מלנכולית פחות עושה לי את זה בשנים האחרונות.
יחד עם זאת, יופי של טור רן.

חלפס 9 בספטמבר 2016

אליוט סמית אולי המוזיקאי האותנטי האחרון כל מה שעשה זהב.
מסכים עם התגובה השניה שלך, עוד 20 שנה הוא יהיה מוערץ ע"י המיינסטרים(אע"פ שקיבל הכרה בחייו כולל הפרס על הפסקול של ויל האנטינג)

אסף the kop 9 בספטמבר 2016

אמנם לא באותה ליגה אבל אני מאוד מחבב את chris von sneidern שעדיין חי בקרבנו.

עדי אבני 8 בספטמבר 2016

בין עשרת האלבומים האהובים עליי בכל הזמנים, כשהשיאים הם בדיוק אלה שהצבעת עליהם- river man, way to blue, fruit tree ומעל כולם day is done, שיר מושלם מבחינה מלודית שמתחרה לדעתי עם last night i dremt that sombody loves me של הסמית'ס כשיר האומללות הנעלה ביותר.
ודרך אגב, אינני מסכים שsaturday sun הוא שיר אופטימי יחסית. תנבור במילים ותגלה שהוא דכאוני לא פחות ואולי יותר מחבריו לתקליט.
מופתי

בר שושני 8 בספטמבר 2016

אז כדאי לכם לחפש את a skin too few, סרט תיעודי שהופק עלין לפני כעשור, כולל ראיונית עם מי שנזכר פה. ולמיטיבי שמע, יש לא מעט אוספים של דברים קצת פחות משופשפים שלו – סקיצות לשירים, הקלטות ביתיית וכאלה. Tanworth and arden, שם מוסד החינוך בו למד, למשל.

האיש הזה הוא גיבור בחרותי. ובכל פעם שאיי עובר דירה, יש סדר קבוע: קודם כל מחברים את המערכת. אחר כך שמים תקליט של ניק דרייק. אחר כך מקשיבים. מהרגע הזה, זה כבר בית; אפשר לפרק ארגזים.

ניינר / ווריור 8 בספטמבר 2016

תגובה נהדרת בר. בשנים האחרונות יצאו הרבה חומרים על ושל דרייק. הוא אמן כל כך ענק שראוי וימצאו כל פיסת יצירה שלו. אבל עדיין זו היצירה שלו האהובה עלי ביותר שמלווה אותי מעל שלושים שנה.
ספר.מומלץ הוא הביוגרפיה שלו שכתב פטריק האמפריס

גור אילני 8 בספטמבר 2016

בר, זה היה בדיוק הדפוס שלי שנים, רק עם ניל יאנג. עד שהסטריאו לא מחובר ומחווט אין בית. אחרי שזה קורה אפשר להשאיר את שאר הארגזים כמו שהם כי זה כבר לא משנה.

יואב 8 בספטמבר 2016

ראיתי את הסרט בקולנוע. עצוב ומרגש.

סימנטוב 8 בספטמבר 2016

אהבתי

ליאור 8 בספטמבר 2016

נגן הקונגס כבר לא היה כל-כך אלמוני במהלך הסשנים של Five Leave Left. כשנה לפני כן הוא תופף ב-Sympathy for thr Devil של הסטונז (ולאחר מכן השתתף גם ב-Let it Bleed ו-Sticky Fingers). מדובר בבחור אפריקאי בשם Rocky Dzidzornu (או בשם הבמה שלו: Rocky Dijon) שהלך לעולמו ב-1993, בגיל 40.

ולסכם את cello song במילים "שיר קצת יותר אופטימי וקצבי" זה לעשות לו עוול – זה אחד השירים הכי יפים של דרייק, אם לא היפה שבהם.

ליאור 8 בספטמבר 2016

בגיל 58… אכן, לא כל כך הגיוני שהיה בן 15 כשניגן עם הסטונז.

אריק 9 בספטמבר 2016

לגמרי!

סימנטוב 8 בספטמבר 2016

מצוין, הוא בסייקל של האלבומים שאני חורש לכמה שבועות כל כמה שנים.

אריק 9 בספטמבר 2016

הלגמרי היה אלייך

איאן ראש נטול שפם 8 בספטמבר 2016

יפה.

אם כבר מדברים על גילוי מאוחר של כשרון, מתי תכתוב על הנושא לדוגמא סיביל באייר?

Amir A 9 בספטמבר 2016

טוב, הקשבתי לאלבום והנה מה שיצאתי איתו. הבחורצ'יק שאמון על כלי המיתר באמת עשה עבודה נפלאה, וקשה להאמין שזו הפעם הראשונה שלו. האלבום עצמו נחמד עם קטעים טובים יותר וטובים פחות, אבל לטעמי סובל מחולשה אחת לכל אורכו וזה הקול של דרייק. עניין של טעם וריח, אבל לטעמי הוא סובל גם באיכות הקול וגם בהגשה של השירים. לפעמים זה נשמע כאילו הוא עושה שימוש באותה האינטונציה כל הזמן דבר ללא קשר לשיר שהוא נמצא בו. באיזשהו שלב התחלתי לדמיין מה זמר/ת עם קול בעל אופי היו עושים לאלבום הזה. אולי בשמיעה שניה ושלישית אצליח להקשיב מעבר לקול שלו ולשמוע דברים מיוחדים יותר, אבל כרגע לא נראה לי שזה כוס התה שלי.
ואם להיות קיביצער עד הסוף, עוד מישהו התחיל במהלך השמיעה של three hours לזמזם את Masters of War?

דן הרקוב 9 בספטמבר 2016

בנוסף לכלי המיתר והשירים היותר ג׳אזיים ברפרטואר שלו, מה שייחד אותו כל כך בנוף הזה של הפולק היו הכיוונים המיוחדים והבלתי שגרתיים שהוא בחר לכיוון מיתרי הגיטרה שלו. לדעתי, זה מה שיוצר את האווירה הכה מיוחדת וייחודית בשירים שלו.

River man היה השיר הראשון ששמעתי שלו, לילה חורפי אחד מול VH1. השיר הכה בי כל כך חזק שהעביר אותי ממצב רביצה לעמידה, כמו מנסה להגיע ולגעת ולרגש כל חלק בגופי. עד היום הוא השיר האהוב עליי שלו ואחד מהשירים הטובים שאי פעם נכתבו לדעתי.

ניינר / ווריור 9 בספטמבר 2016

אכן כיוון המיתרים שלו היה מיוחד במינו והשפיע על הרבה גיטריסטים

D! in Leipzig 9 בספטמבר 2016

אבל לא לגמרי יוצא דופן בעולם הפולק של אנגליה

מגיע לו הרבה קרדיט על חשיפת השימוש בכיוונונים שונים אבל די בטוח שגם הוא עצמו שאל זאת מאחרים. יאנש ובעיקר דייויד גראהם עשו בהם שימוש רב.

דרך אגב, לג'וני מיטשל יש כמדומני שירים במעל 50 כיווני גיטרה שונים

Amir A 9 בספטמבר 2016

ומתוך סקרנות – יהיה מעניין אם כל אחד מחובבי המוזיקה כאן ירשום מה ברגע זה מסתובב אצלו/אצלה על המערכת.
אצלי זה Another Green World – Brian Eno

אמיתי 9 בספטמבר 2016

יהודית רביץ. שיר ללא שם. תקוע בקונקשן

בני תבורי 9 בספטמבר 2016

Guided by Voices – Earthquake Glue

חלפס 9 בספטמבר 2016

Talk talk- spirit of eden

בר שושני 9 בספטמבר 2016

אלון עדר – אלון עדר (הראשון שלו). שהוא הדיסק הישראלי הכי מדהים ששמעתי מאז רוקפור, והאמן הכי מעניין מאז כספי וגרוניך.

ניינר / ווריור 9 בספטמבר 2016

Thin Lizzy Thunder and lighting

אסף the kop 9 בספטמבר 2016

Moldy peaches – Moldy peaches 2000

עוד שעה הילדה תחזור מהגן ואז נשמע בריפיט את "הפרה אומרת מו" מתוך האוסף השמיימי "דיד דיג דוג – שלוש ארבע ולעבודה"….)-:

גיא זהר 9 בספטמבר 2016

דיג דיג דוג שולטתתתתת

תומר 9 בספטמבר 2016

שירו יחד שיר מזמור
כי לדור היה כינור

עומרי (ירוק) 10 בספטמבר 2016

זה יותר טוב מ"דנה ודרור מחרוזת יום הולדת"?

תומר 9 בספטמבר 2016

כל הברנדנבורגים ברצף

יואב 9 בספטמבר 2016

ניק קייב החדש

ליאור 9 בספטמבר 2016

מיקס ביטלס

Matipool 9 בספטמבר 2016

האלבום האחרון ששמעתי בשלמותו היה זיגי סטארדסט וזה קרה כל יום במשך כמה שבועות אחרי שבואי נפטר . מאז זה רק מיקסים ושירים נקודתיים ( REM . פוליס , הסמיתס , רדיוהד , פיקסיז , טומי , ספרינגסטין , המון להקות שהפציעו לרגע באנגליה באייטיז וכו׳ ) .

Amir A 9 בספטמבר 2016

הקטע הזה "שבואי נפטר" נשמע הזוי לגמרי. בואי הוא מאלו שאף פעם לא היה צריך למות.

גור אילני 9 בספטמבר 2016

ארקדי דוכין – חדר משלי

אמיתי 9 בספטמבר 2016

מתי? איך? רץ…

אמיתי 9 בספטמבר 2016

על הניק קייב החדש

יואב 9 בספטמבר 2016

ניק קייב החדש.
יצא היום רישמית.
דלף כבר אתמול.

אמיתי 9 בספטמבר 2016

כן. התחלתי. קודר. וואי תודה

יואב 9 בספטמבר 2016

לגמרי.

נדבושקה 9 בספטמבר 2016

ערן צור- תכלית בתחתית

איאן ראש נטול שפם 9 בספטמבר 2016

המכשפות – עד העונג הבא.

יונתן שלי רצה לשמוע ועל הדרך תקע את הדיסק הזה במערכת ככה שבכל עצירה ברמזור, כל ההיפסטרים באזור מתלהבים מקשיש שצורח עם ילד בלונדיני במושב האחורי.

עומרי (ירוק) 10 בספטמבר 2016

אם כבר עסקינן בסיפור עצוב..

בני פ 9 בספטמבר 2016

BEETHOVEN SYMPHONY NO 3

אוברייטד. הכי פחות טובה מכל הסימפוניות הלא זוגיות שלו.

בני פ 9 בספטמבר 2016

תגובה לאמיר

D! in Leipzig 9 בספטמבר 2016

תודה. פוסט מעולה על אמן מיוחד שאותי אישית תמיד מפתיע ומרגש מחדש
הופתעתי לראות אותו מופיע פה ברשימת הרוק

ניינר / ווריור 9 בספטמבר 2016

תודה די. יש דברים שהם מעבר להגדרות.

D! בלייפציג 9 בספטמבר 2016

משמח שכך

ליאור 9 בספטמבר 2016

לקחת אותי חזרה לשנת 2000 לאוזן בקינג ג'ורג', זה היה המקום היחיד בו אפשר היה להשיג את האלבומים שלו בארץ.

קירקגור 9 בספטמבר 2016

הסיפור של ניק דרייר באמת מיוחד ומעיד על המוזיקה המיוחדת שלו (שמי יודע מה היה הפוטנציאל שלה להתפתח אם הייתה הצלחה מסוימת)

שווה לציין את מולי דרייק, אמא שלו, שהייתה מוזיקאית ומלחינה בעצמה, על אף שמעולם לא ניסתה לפתוח בקריירה מסחרית. היא מאוד טיפחה את ניק לעולם המוזיקה ותמכה בו.

יצא לא מזמן אלבום אוסף שלה להקלטות משנות החמישים. מאוד ממליץ לשמוע.בעיניי הוא מאוד מיוחד.
https://mollydrake.bandcamp.com

Comments closed