קיצור תולדות – ירון גרופמן

עומדים איתן עם ראש מורם (מה כבר נותר לנו לעשות?)

נחשפתי לא פעם לגישה הגורסת כי הפועל תל אביב היא מועדון מפסידן, מפורק ושבור. זוהי גישה המבוססת בעיקר על אירועי התקופה האחרונה ולכן היא בעייתית. למשל,מי שיבחן את הקריירה של קנניסה בקלה רק בתקופה שהחל בשנת 2010 ועד אוגוסט 2016 יגיע למסקנה שמדובר ברץ מדרג הביניים הגבוה, שלא הצליח לפרוץ לפסגה. הדוגמה ברורה. כחלופה אני ממליץ על מבט היסטורי רחב, על תקופה ארוכה ככל שניתן. רשימה זו היא למען הצעירים וחסרי הידע. היא משקיפה במבט על, ממעוף הציפור, על תולדותיו של מועדון כביר.

*

חלק ראשון – מייסוד המועדון ועד הקמת המדינה

"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי

והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי…"

הקבוצה נוסדה בשנת 1927, שנה בה נוסדוכמה מועדונים בולטים אחרים ברחבי העולם, ביניהם סלטה ויגו, רומא ודינמו קייב ומיד הפכה לגורם משמעותי ורב כוח בכדורגל הישראלי. ב 1928 כבר זכתה בתואר ראשון, גביע ארץ ישראל. שנה לאחר מכן כבר זכתה באליפות. עד 1948 זכתה הקבוצה בחמש אליפויות (ראשונה מבין כל הקבוצות) ושישה גביעים. היא זכתה בגביע שלוש שנים רצופות, הישג חסר תקדים ששוחזר רק על ידה עצמה בשנים 2010 – 2012.

על עוצמתה של הקבוצה וכוח החיות האדיר שלה ניתן ללמוד מכך שחלק מיריבותיה המושבעות באותן השנים, למשל מכבי חשמונאי ירושלים, מכבי נס ציונה וקבוצת המשטרה הבריטית, נעלמו מזמן מהמפה, מסיבות שונות. יריבות אחרות מאותה התקופה, כמו מכבי חיפה, מכבי  פתח תקווה ומכבי תל אביב, עדיין פעילות ואף זוכות בתארים מעת לעת.

*

חלק שני – מהקמת המדינה ועד ימינו

"הדרך ארוכה ומפותלת

אני נופל וקם

אף פעם לא אפסיק ללכת

אני נופל וקם

עובר גשר ועוד גשר

אני נופל וקם

כמה ארוכה היא הדרך

אני עומד איתן עם ראש מורם"

עם הקמת המדינה המשיכה הקבוצה בדרכה, להתגבר על מכשולים ולצבור תארים. בתקופה זו זכתה בחמש אליפויות נוספות ובעשרה גביעים. פעמיים זכתה בדאבל, חמש עשרה פעמים הייתה סגנית.

גם בזירה הבינלאומית הותירה הקבוצה חותמה. ארבע עשרה פעמים שיחקה במסגרות בינלאומיות שונות. זכיה באליפות אסיה לקבוצות בשנת 1967, הופעה ברבע גמר גביע אופ"א ובשלב הבתים של ליגת האלופות, כמו גם ניצחונות על בנפיקה, צ'לסי, לוקומוטיב מוסקבה ומילאן,  הם ללא ספק מפסגת הישגי הכדורגל הישראלי הקבוצתי.

בשורות המועדון  שיחקו מטובי ובכירי השחקנים בישראל, אשר תרמו רבות גם לנבחרות ישראל בגילאים השונים. הרשימה ארוכה ואזכיר רק קומץ מובחרים: וילי ברגר, יעקב חודורוב, אריה בז'רנו, דוד שוויצר, אמציה לבקוביץ',  גוגו מורדוכוביץ', קיקורחמינוביץ', דוד פרימו, נמרוד דרייפוס, יעקב אקהויז, שמעון גרשון, וואליד באדיר, גדעון טיש, רחביה רוזנבאום, רוני קלדרון, רפעת טורק, משה סיני, סלים טועמה, ביברסנאתכו, ערן זהבי, שייעפייגנבאום, גילי לנדאו, רונן חרזי, פיני בלילי, איתי שכטר ובן סהר. רבים מהם גדלו בקבוצות הילדים והנוער של המועדון וחלקם גם הפכו למאמנים וחינכו דורות של שחקנים ואף אימנו את נבחרת ישראל.

*

כמובן שלא תמיד ביקר במועדון שר ההצלחה. כמו גם מועדונים דגולים אחרים (אזכיר רק אחדים: ליברפול, מנצ'סטר יונייטד ומילאן) גם להפועל היו שנים טובות פחות ואפילו כישלונות. זה בלתי נמנע. אזכיר מספר תקופות בצורת ללא תארים, משבר כלכלי חריף שלווה בעיקולי הכנסות וציוד (1987) פרשת חוזים כפולים ואף ירידה לליגה השנייה (1988).

בעשור השני של המאה העשרים ואחת, לאחר הזכייה בדאבל ב 2010 ובשני גביעים נוספים בעונות שלאחר מכן, נסוגה הקבוצה ביכולתה. חילופי בעלים תכופים, משבר כלכלי וניהול כושל הביאו לכך שניסיונותיה להשתלב בצמרת לא צלחו, היא לא הרבתה לנצח ולאחרונה אף כשלה רבות במשימה שהיא מנשמת אפו של משחק הכדורגל, כיבוש שערים. השליטה הצהובה בשנים אלה גם היא לא הוסיפה בריאות.

מה נאמר ומה נגיד. נפלנו כבר בעבר ותמיד קמנו. נוצותינו נמרטו, אך אנו עומדים איתן עם ראש מורם.

 

 

 

השפעת המרתון על ריצות של נערים בישראל/ יורם אהרוני
רסיסי שפיות

15 Comments

Amir A 29 בספטמבר 2016

וואו, ה- 5-0 באמת גמר אתכם. לא רואה את טב"י כותב משהו כזה גם בשנים של חי קרייס ואלון נתן.

Ollie Williams 29 בספטמבר 2016

זה מצחיק כמעט כמו הפוסט של "לאה קטמין" בפייסבוק
כנראה החמישיה מוציאה מהם את המיטב

מתן גילור 29 בספטמבר 2016

אני מזדהה עם הטור, רק הערה אחת בכל זאת – התארים טרם הקמת המדינה בעייתיים בלשון המעטה.
בחלק מהעונות לא כל הקבוצות שיחקו מספר משחקים זהה (כלל מקרים בהם תאורטית – ברמת ודאות גבוהה או נמוכה, ממבט מרחק זמן רב – היתה אפשרות שקבוצה אחרת תזכה) וחלק מהעונות הן אליפות מחזור מרכז ותו לאו (נכון שרשמית אלופת מחוז מרכז הוכרזה כאלופת ארץ ישראל, אבל ראוי לציין מצבים בהם לא היה ראלי לקיים משחק בין קבוצות ממחוזות שונים ולאור מקום המפגש שנקבע הקבוצה ממחוז מרכז יכלה להגיע ואחרות לאו ולכן זכתה מן ההפקר).

Ljos 29 בספטמבר 2016

אני שואל את השאלה ברצינות, גם אם לא נראה ככה –
לא מצליח למצוא טבלאות מאותן שנים (חיפשתי מתישהו במהלך השבוע), אז כמה ריאלי היה סיכויי האליפות של קבוצות לא מהמרכז? האם זה כמו להגיד שבאיירן ניצלה מכך שמזרח גרמניה שיחקה בליגה נפרדת, להגיד שדינמו דרזדן ניצלה מכך שמערב גרמניה שיחקה בליגה נפרדת, או משהו באמצע?

מתן גילור 29 בספטמבר 2016

משהו באמצע, כי היו שנים שכן קבוצות מירושלים או חיפה הצליחו לשחק. או יותר נכון, הצליחו לשחק חלק מהמשחקים.

יואלזיניו 29 בספטמבר 2016

ברגע שלא הזכרת את כפיר אודי איבדת אותי.
ואל תזלזל במשטרה הבריטית, הם עוד עשויים לחזור לצמרת הגבוהה.

S&M 29 בספטמבר 2016

אתם אכן בראש מורם. אולי זה מה שעזר למכבי לכוון ישר לצוואר בטבח האחרון.

דיזידין 29 בספטמבר 2016

מצחיק. ״ניסיונותיה להשתלב בצמרת לא צלחו״ זה נהדר .

כצופה מהצד, נראה לי שהנהי והייאוש של אוהדי הפועל אחרי הדרבי הם בממדים היסטוריים. זה באמת מעניין. אני לא זוכר אף משחק שגרם לאוהדים כלשהם לתגובה כזאת.

איאן ראש נטול שפם 29 בספטמבר 2016

איך אני אוהב לראות את מכבי באירופה השנה.

יוני 30 בספטמבר 2016

איך אני נהנה מתגובות כאלה. מלמד שהשמחה היחידה שנותרה לכם היא השמחה לאיד.

סימור סקגנטי 30 בספטמבר 2016

אז הפועל ת"א שיחקו ואף זכו באליפות אסיה לקבוצות, וגם שיחקו באליפות אירופה לקבוצות (היא ליגת האלופות כמובן) כך שבאופן תיאורטי, ועם קצת שיפור, האם זאת קבוצת הכדורגל היחידה בעולם שיש לה את הסיכוי להפוך לאלופה של שתי יבשות?

יואב 30 בספטמבר 2016

מכבי זכו באליפות אסיה… פעמיים.
אז התשובה היא לא. היא לא היחידה עם הסיכוי התיאורטי(((((:

יובל בלי כינוי 30 בספטמבר 2016

הפועל תמיד הייתה לי שם נרדף לניהול כושל, האם זכור למישהו עשור שלם ללא בעיות ניהוליות?

איאן ראש נטול שפם 30 בספטמבר 2016

אני לא רואה את הפועל חוזרת לימים טובים בלי ניהול כושל. זה בא בילט אין.

ערן (המקורי) 3 באוקטובר 2016

רוצה שתישארו בליגה.
בלי המתח מורט העצבים שבוע לפני דרבי, פעמיים בשנה לפחות, הליגה לא אותו דבר. כך זה עבורי אישית, כמכביסט.

Comments closed