הידד, עתידנו מאחורינו! / עדי מאירי

.

.

.

.

.

.

.

.

***

לפני חודש זכה תיירי הנרי לפסל שנוי במחלוקת-זוטא מחוץ לאשברטון גרוב. הוא זכה לו למרות היותו שחקן פעיל. למרות שבחר לנטוש אותנו רק לפני ארבע שנים, כקפטן, ברגע הראשון בו הספינה הראתה סימני שקיעה. למרות האופי המניפולטיבי למדי. למרות שדניס ברגקאמפ, גדול שחקני ארסנל בכל הזמנים, היה ראוי יותר. למרות שפטריק ויירה היה חשוב ממנו לקבוצה הגדולה ההיא ועזיבתו סימנה את השבר הגדול.

למרות כל זאת, במתכוון או שלא, הדמעות זלגו. הנה הונצח חלקו העצום של הנרי בהיסטוריה של ארסנל. פסטיבל הנרי היה בעיצומו, אנשי השיווק הממולחים מאמריקה במסדרונות הייבורי-האוס הריחו את ההזדמנות. ריח השידוך המחודש כבר היה באוויר. גם ונגר הבין שזו הזדמנות.

*

בכל המובנים המקצועיים המקובלים, המשמעות של השאלת תיירי הנרי עד סוף פברואר היא זניחה. גם אם הנרי יגשים את כל המשאלות  האופטימיות, יפיח רוח חדשה בקבוצה, יתרום למוראל ויפזר מאבק הכוכבים שלו על וולקוט וצ'יימברלין, הכול יתפוגג כשהנרי יעלה על הטיסה הבאה לניו-יורק. אבל המשמעות של השאלת הנרי הרבה יותר חשובה כשמסתכלים על התמונה הגדולה של ארסנל בשנת 2012 – האם ולאן המועדון מתקדם? מהם סדרי העדיפויות?

ההחתמה של הנרי יכלה להביא עמה יתרונות, קטנים או גדולים, אילו הייתה מתבצעת לצד המהלכים המתבקשים לחיזוק הקבוצה. הנרי בוודאי איננו מספיק, אבל בארסנל של תחילת 2012 חיזוק לקבוצה הוא בגדר מחשבה טמאה ובלתי מוסרית, כזו ששייכת לחזירים נובורישים בניחוח מאנקוני. בעוד רוברטו מנצ'יני יכול להרשות לעצמו להרהר בפומבי ברכישת חלוץ, ארסנל הנואשת לחלוץ (וגם למגן שמאלי ולקשר יצירתי) צריכה להסתפק בפלסטרים לחודשיים. כדי שיספיקו, אולי, לגנוב את המקום הרביעי.

שנת 2011 הייתה השנה בה "מודל ארסנל" קרס, מעמד העילית נגזל ורעידת האדמה הורגשה בכל הרבדים. אלא שבמקום לשנות כיוון, לפחות לנסות, מועדון הכדורגל ארסנל הפנים כנראה רק את המסקנה השיווקית.

כבר אין טעם למכור לאוהדים הצרכנים את העתיד, כפי שנעשה בשנים האחרונות. כשהעתיד נמצא במנצ'סטר, או גרוע מכך – מעבר לכביש, זה כנראה הזמן למכור לנו את העבר. ואין ממכר יותר ומסעיר יותר בנמצא מתיירי הנרי. כל שער, אם יובקע בשבועות הקרובים, יישא מזכרת לאחד משערי העבר. כל נגיעה בכדור היא עצמה היסטוריה, שעדיין מטילה צל גדול מדי על הקבוצה הנוכחית.

 

*

כרגיל, האיש המרכזי בסיפור הוא לא הנרי, אלא המנג'ר. ונגר הוא זה שהחליט לכסות בעזרת פלסטר על היעדרם של ג'רביניו וצ'מאח החלשים בזמן אליפות אפריקה ועל כישלונו של פארק להוכיח שהוא יותר מנער פוסטר.

עד לא מזמן, מהלך כזה היה נחשב לריסוק עקרונות מסוכן בעולמו של ונגר. אבל אולי לאחר הקאמבקים הקצרים של סול קמפבל ויינס להמן, והפלירט הפומבי עם האפשרות להשיב גם את פטריק ויירה (לפני שחתם במנצ'סטר סיטי), השאלת הנרי היא שלב קריטי בהכרה מאוחרת מדי באחד מחטאיו הראשיים של ונגר – הפירוק המהיר וחסר הרחמים של אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי.

אולי זהו המשך להתפכחות, מאולצת ובלתי מספקת ככל שתהיה, מהפניית העורף הגורפת של ונגר לשחקנים מבוגרים באשר הם, לניסיון שאין לו מחיר, למנהיגות שחסרה בארסנל במשך שנים ואותה החליפה מנטאליות ילדותית שעדיין לא נפטרה ממנה.

אולי זהו בסך הכול מהלך נואש של מנג'ר שאיבד את הכיוון, את היצירתיות, את החדשנות שאפיינה אותו כל כך. מנג'ר שתמיד הייתה לו תוכנית, אך מעולם לא היה לו תוכנית חלופית. מנג'ר שראה איך הקונספציה היחידה שהוא מכיר קורסת לנגד עיניו בשנה האחרונה. וכשהמנג'ר עומד בפני שוקת שבורה, כל מה שנשאר זה הפיתרון הנואש – לחזור לעבר ולקוות שזה יעבוד שוב, ולו לזמן קצר.

 *

יותר מכל, זהו הספין האולטימטיבי, אקט הסחה. שימוש בכיסוי המושלם כדי לכסות את ערוותו של ונגר – חוסר הרצון והנכונות לחזק את הקבוצה ברכש אמיתי.

הנרי הוא סם נוסטלגיה ממכר ומשכר, גם קצת משקר, שמסייע להסיט את תשומת הלב ממסלול ההידרדרות שארסנל מתעקשת שלא לעצור. יותר מכל, זהו סיפורו של מנג'ר שאיבד בשם עקרונותיו את האמביציה לשוב ולהתחרות ברצינות, והנחיל זאת למועדון שאותו עיצב.

ברוך שובך, תיירי, סם הנוסטלגיה הממכר. ב-1 במרץ אנחנו נישאר רק עם ההנגאובר.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 *

"דה באזר" בפייסבוק

רמת טביב ג'
הוא זכאי

34 Comments

ערן קאלימי 9 בינואר 2012

שיר עצום!
אם כי האלבום הזה הוא יותר טוני אדמס מאשר הנרי.
הנרי זה יותר "דה פירסט בורן איז דד".

ערן קאלימי 9 בינואר 2012

בעצם, וויירה יותר מתאים ל"הנרי'ס דרים"

דודו פ. 9 בינואר 2012

מה שיהיה מהלך מדהים יהיה אם פרגוסון יעשה דבר דומה ויחזיר את בקהאם ליונייטד לחודשיים. לא מאמין שזה יקרה, אבל יהיה פשוט כיף לראות השנה כדורגל אנגלי אם זה היה יוצא לפועל.

חננאל 9 בינואר 2012

יפה

ויכסלפיש 9 בינואר 2012

ברוך הבא עדי, הנרי מצטייר בעיני כמחליף זמני לג'רביניו, עד לשם הוא הידרדר

לוינטל 9 בינואר 2012

מסכים עם כל מילה.
כשאתה מתקמצן, האופציה היחידה שנותרה לך היא שחקנים מבוגרים – קייהיל, בניון, הנרי, מרטזאקר.

טל 9 בינואר 2012

קהייל (26) ומרטאסקר (27) הם לא שחקנים מבוגרים.

IsraGooner 9 בינואר 2012

מרטסאקר הוא שחקן שגם בגיל 19 יכלת להגיד עליו שהוא זקן.

טל 9 בינואר 2012

יש אמת בדברים, אבל רק אתמול, ראינו את פרגוסון עושה מהלך דומה.

שהגישה כלפי המנג'ר היא חיובית כל מהלך שלו יבחן מנקודת מוצא והנחה שמדובר במהלך נכון (גם אם יש הסתיגויות) ולהפך.

אגב, די מדהים שהנרי מבחינת גיל, הוא בן מחזור של שחקנים כמו ראול או דרוגבה מעולם לא הגיעו לשיאים שלו, אבל שנמצאים כיום בכושר הרבה יותר טוב (שלא לדבר על שחקנים כמו די נאטלה או קלוזה).

k_700 9 בינואר 2012

החזרה של סקולס לא דומה בכלל.
סקולס מגיע עד סוף העונה ולא לחודשיים.
סקולס היה פה ב-4 שנים האחרונות, לא עזב מעולם, מכיר את המערכת והשחקנים(גם אחרי הפרישה הקפיד להתאמן עם המילואים).

סקולס מגיע לעמדה שכרגע קצרה בשחקנים אבל בוודאי לא מגיע כפלסתר לעמדה חסרת בק-אפ כמו בארסנל(הנרי חלוץ/קיצוני שמאלי).

טל 9 בינואר 2012

"לא דומה בכלל". אין ספק. פשוט עולם אחר, מה אני אגיד לך.

נכון, יש הבדלים מסוימים, אבל הדימיון עולה על ההבדל: שני שחקנים עבר גדולים של המועדונים שכיום כבר מבוגרים ונמצאים הרבה מעבר לשיא, באים לפתור בעיות נקודתיות בסגל.

שלא יובן לא נכון, אני לא טוען שמדובר בבהכרח מהלכים לא טובים, אבל אפילו סטיבי וונדר יכול לראות את הדימיון בין שני המקרים.

תומר חרוב 9 בינואר 2012

מסכים עם טל. ואפשר ללכת קצת רחוק יותר מסקולס, הנריק לארסון.

יואב 9 בינואר 2012

הבאת לארסון היתה הברקה ענקית בזמן שסהאה(שפתח את העונה נפלא)היה פצוע.בדיוק למקום הנכון ולזמן הנכון.
אבל זאת רק דוגמה אחת מרבות לחשיבה מחוץ לקופסא אצל פרגי.

תומר חרוב 9 בינואר 2012

נכון מאוד, אבל לזה טל התכוון שכשפרגי עושה משהו בלתי סביר אז מתייחסים לזה כגאונות וכשוונגר עושה מהלך כזה אז מסתכלים על זה בצורה שלילית.
חשיבה מחוץ לקופסא או הימורים, לפעמים עובדים ולפעמים לא. אואן למשל זה דבר שלא עבד.

יואב 10 בינואר 2012

זה גם לא ממש הזיק.
ניצח דרבי, לא מנע התקדמות של אחרים, לא פגע בסיכויים לתואר. שחקן רוטציה מנוסה בעלות סבירה.

קורא אדוק 9 בינואר 2012

טל,ראול מעולם לא הגיע ליכולות של הנרי????

אתה רציני או שפשוט לא הבנתי אותך?

ראול בין 1998-2002 הוא תופעה לא מהעולם הזה לדעתי

טל 10 בינואר 2012

השיא של הנרי היה הרבה יותר גבוה מהשיא של ראול, לפחות לדעתי.

קורא אדוק 10 בינואר 2012

באמת? הפתעת אותי…. אשמח לשמוע למה
תודה בכל מקרה :-)

טל 10 בינואר 2012

למה מפתיע? חשבתי שזה די קונצנזוס (שהנרי בשיאו היה טוב מראול בשיאו).

אני מודה שבאופן אישי תמיד חשבתי שראול קצת אוברייטד. יש לי כבוד אליו כדמות וכספורטאי, אבל מבחינה מקצועית אף פעם לא החשבתי אותו לשחקן שמתקרב לרמות של הנרי.

יכול היות שראול היה יותר ווינר. במילים אחרות, החלוץ שהיית מעדיף שיגיע להזדמנות במשחק גדול. זו ההסתייגות היחידה של מהנרי: התחושה שהוא לא שחקן שאפשר לסמוך עליו אוטומטית במשחק גדול. ברור שככוכב של קבוצה כמו ארסנל אפשר למצוא אצלו לא מעט שערים חשובים (גם במדי צרפת) אבל לא מעט פעמים אני זוכר אותו נעלם במשחקים גדולים (זו אחת הסיבות שארסנל בתקופת השיא שלו לא הגיעה לכלום באירופה).

IsraGooner 9 בינואר 2012

תודה רבה על התגובות, אני שמח וגאה שהשם שלי מופיע באכסניה איכותית כמו דה-באזר!

טל, גם לגבי סקולס אני חושב שיש כאן עצלות מחשבתית מסוימת של פרגוסון. אבל בין המהלכים האלו בכל זאת יש הבדלים גדולים בהקשר שבהן ההחלטות התקבלו. כבר מזמן אני טוען שאין יותר מדי מקום להשוואה בין מנ' יונייטד לארסנל, פעם זה היה פיקנטי ומעניין להשוות בין ונגר לפרגוסון. היום אין מקום להשוואה, אנחנו במקומות אחרים.

אופיר 9 בינואר 2012

ישרא-תותחן, מסכים איתך על רוב הדברים בכאב, אבל לא מסכים לגבי חשיבות הנרי לארסנל: אלגנטי ככל שהיה – ברגקאמפ לא היה גדול מהנרי (אפילו לא קרוב) וכנ"ל ויירה.

פחטקור 9 בינואר 2012

אני לא בהכרח מסכים שלא מגיע לתיירי הנרי פסל, הוא הסמל של ארסנל הגדולה ביותר, הוא מלך השערים של המועדון בכל הזמנים. נכון ששיחקו איתו שחקנים ברמה הגבוהה ביותר כמו דניס ברגקאמפ ופטריק ויירה אבל לא לכל שחקן גדול שעבר בהייבורי מגיע פסל הוקרה. מה גם שפטריק ויירה היום בסיטי על תקן איזה תפקיד ניהולי. יש אולי שחקנים אחרים שזכאים לפסל (ליאם בריידי, דייויד אולירי) אבל כמו שטוני אדאמס קיבל את הפסל למרות שהוא בטח לא היה המוכשר ביותר בקבוצה, כך מגיע גם להנרי.

לגבי החזרה שלו, זה נכון שאפשר היה לעשות הרבה דברים אחרים, אבל הוא בטוח לא יהיה גרוע יותר מצ'מאח, ג'רביניו מצוין אבל לא באמת חלוץ ולדעתי צריך להביא עוד כמה שחקנים (וביניהם חלוץ..) אבל לא בכל מחיר, ולמרות כל הדיבורים על פודולסקי אני לא יודע עד כמה הוא יתאים. זו הזדמנות נדירה לראות את תיירי הנרי משחק שוב במדים של ארסנל, היות ואליפות לא תהיה (גם) השנה, לפחות אפשר יהיה להתרגש קצת שוב.

IsraGooner 9 בינואר 2012

הבהרה: לא אמרתי בשום שורה כאן שלהנרי לא מגיע פסל… העיתוי לא מצא חן בעיניי, זה כן. שחקנים אחרים ראויים יותר, זה כן. וזה נעשה בעיקר ממניעים שיווקיים, בדיוק אותם מניעים שבזכותם הרעיון להביא את הנרי בחודשיים הקרובים קרם עור וגידים.
אה, ודניס ברגקאמפ הוא לא רק הכדורגלן הכי גדול שלנו בכל הזמנים, הוא מבשר המהפכה בארסנל.

מה זאת אומרת להביא שחקנים אבל "לא בכל מחיר"? כמובן שיש גבולות ליכולותינו, אבל בארסנל הנוכחית נקודת המוצא היא קודם כל "בשום מחיר". רק אם מגיעים למצב שבו רואים את האסון באופק, הכסף יוצא בחוסר נחת מופגן (וכך ראינו את מהלכי הפאניקה בסיום הקיץ האחרון). last resort במלוא מובן המילה.
אליפות לא הייתה אופציה בשום שלב, אבל עם הסגל הנוכחי גם המקום הרביעי נראה מחוץ להישג יד – אנחנו פשוט קבוצה בינונית מינוס והנרי הוא כיסוי די צולע ובעיקר קצר טווח לטשטוש הבעיה הזו. סבבה, כולנו נתרגש הערב או בשבוע הבא, אבל כשבקיץ השחקן הגדול היחיד בקבוצה הזו (ואן פרסי) יעזוב כי ארסנל כבר לא מועדון שמתאים לאמביציות של שחקנים גדולים, גם אז כדאי לזכור את הנרי.

טל 10 בינואר 2012

איזה שחקני ארסנל ראויים יותר מהנרי? הנרי הוא מלך השערים של ארסנל בכל הזמנים, האחראי המרכזי לתקופה הגדולה בהיסטוריה של המועדון ובערכים מוחלטים, בפער העצום השחקן הטוב ביותר ששיחק בארסנל.

ברגקאמפ (אם אליו התכוונת) לא התקרב להנרי ביכולות כשחקן כדורגל.

IsraGooner 10 בינואר 2012

קצת לא הוגן להשוות ביניהם ככדורגלנים, וברור שהסטטיסטיקה של הנרי מנצחת (לא סטטיסטיקה בונה פסלים). אבל דניס ברגקאמפ היה הכדורגלן הכי מבריק והכי איכותי שדרך אי פעם בהייבורי. גם יותר מהנרי. כמובן שבסוף זה עניין של השקפה.

אם לוקחים 125 שנים של ארסנל (וזה בדיוק מה שנעשה בחודש שעבר) וצריכים לבחור בהיסטוריה שלנו 4-5 אנשים שההשפעה שלהם על ההיסטוריה של המועדון הייתה המשמעותית ביותר מכולם, באופן שבו הם שינו את המועדון והפכו אותו למוסד שהוא, וזו משימה מאוד קשה – הכדורגלן היחיד שאני יכול לחשוב עליו ככזה הוא דניס ברגקאמפ.

אני לא אומר שהנרי לא ראוי בכלל, אני בעיקר חושב שזה היה בעיתוי הלא-מתאים (הרי זה נעשה בעיקר ממניעים שיווקיים). אני יודע שאני במיעוט, זה בסדר.

אופיר 9 בינואר 2012

ג'רביניו לא שחקן לרמות האלה, למרות השםכינוי האקזוטי שלו שמסתיים ב-"יניו", וכמוהו רוב רובו של הסגל. הגיע הזמן להפסיק להיות סאקרים של אפריקנים דוברי צרפתית.

gunner 9 בינואר 2012

המלך חזר!

IsraGooner 10 בינואר 2012

טוב, עכשיו אני בטוח שזה יהיה הנגאובר כואב במיוחד.

גפן 10 בינואר 2012

1 – ברכות על הפוסט הראשון שלך באתר.בהחלט משאיר טעם של עוד
2 – לגבי ונגר,הכל נכון.מייאש לחזור על זה כל פעם מחדש.
3 – החזרה של הנרי,לפחות אצלי,יותר ממבורכת,גם אם זה רק לחודש וחצי.באופן אישי אני גם אסע במיוחד לראות אותו ואת ארסנל נגד יונייטד בליגה ונגד מילאן בצ'מפיונס
4 – אצלי לפחות,הנרי הוא BY FAR השחקן הטוב בהיסטוריה של ארסנל,ובטופ 10 של הטובים בכל הזמנים.
5- 227 and counting

אריק 10 בינואר 2012

הטוב בתולדות ארסנל וביחד עם סקולס הטוב בתולדות הפרמייר ליג, מה השאלה בכלל? הוא היה פשוט ענק ובמשך הרבה עונות. 228

Assaf2040 10 בינואר 2012

ובעוד אני קורא שורות אלה, אני מתבשר כי כבש את שער הניצחון נגד לידס

אופיר 10 בינואר 2012

אגב, ישרא-תותחן – איפה ישנם עוד אוהדי כדורגל כמוך?
הטור הזה מצטרף לכל תגובה שקראתי ממך אי פעם: רהוט, מעניין, מקורי ומכובד. תמיד מרגישים כמה הדבר הוא בנפשך אבל אף פעם לא עד כדי אבדן עשתונות או ביקורת משתלחת.

מחכה לטורים נוספים.

IsraGooner 10 בינואר 2012

הדבר הזה אכן בנפשי, אבל לא צריך להגזים – אני חושב שיש עוד הרבה אוהדים כמוני.

תודה רבה על המחמאות.

נעל קרועה 12 בינואר 2012

למה הוא העדיף את הליגה האמריקאית על האנגלית
משלמים שם יותר?

Comments closed